[מאמר זה פורסם ב'אפיקים' גיליון פג, סיוון תשמ"ד, עמ' 3]. זה עשרים שנה מתריע עיתון אפיקים, חזור והתרע, על השתרשותה של קבוצה בעלת דעות קדומות בצמרת הממסד הישראלי, המורכבת רובה ככולה מיוצאי מזרח-אירופה. קבוצה זו, מאז ראשית צמיחתה, שלטה שלטון בלי-מצרים על מרכזי הכוח במדינה: החברתי, הכלכלי והפוליטי והיא-היא שתכננה במכֻוון את ההפליה כלפי יהדות המזרח, הן לפני קום המדינה וביתר שאת נקטה בהפליה כשיטה לביסוס שלטונה עם קום המדינה, כלומר מאז שנת 1949, והיוותה השאור המבאיש לפער החברתי ולשס

למיטב ידיעתי, זוהו באופן בוטני שני זנים של אתרוגים אמיתיים, דהיינו שני זנים טבעיים שלא הורכבו והושחתו במהלך הדורות, והם התימני והמרוקאי, וראוי לשאול: איזה מהם עדיף? ובכן, לשם כך הבה נעיין בקטע מתוך המאמר: "מהו אתרוג כשר?", וכך נאמר שם: ואחתום בעניין גדלוֹ של האתרוג, וכך פוסק רבנו בהלכות לולב (ז, ח): "ושעור אתרוג אין פחות מכביצה, ואם היה גדול כל שהוא – כשר". ובסוכה (לו ע"ב) נאמר בעניין גדלוֹ: "תניא, אמר רבי יוסי: מעשה ברבי עקיבא שבא לבית-הכנסת ואתרוגו על כתפו. אמר לו רבי יהודה

מצות הנחת תפילין היא מצוה גדולה וחשובה, וכך נאמר בתורה על מצוה זו (שמ' יג, ט–י): "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְיָ בְּפִיךָ, כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְיָ מִמִּצְרָיִם. וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה" – בשל חשיבותה, נקשרה מצות הנחת התפילין בתורה ללימוד התורה: "לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְיָ בְּפִיךָ", ולזכירת יציאת מצרים: "כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְיָ מִמִּצְרָיִם", ונצטווינו

ו. פסיקת הגאונים בספרות הגאונים לא מצאתי התייחסות להנחת תפילין בחול-המועד, למעט בשני מקומות: בסדר המיוחס לרב עמרם גאון אשר זויף והושחת על-ידי המינים וצאצאיהם (ראו: "כתר או נקדישך" שם הוּכח זיופו), וכן בספר "הלכות גדולות". שני החכמים הללו חיו ופעלו במאה התשיעית. בברכות-השחר שב"סדר רב עמרם גאון" (הרפנס), נאמר כך: "ומצות תפילין אינה בלילה ולא בשבתות ולא בימים-טובים"; ובספר "הלכות גדולות" (ונציה ש"ח) בהלכות תפילין סימן כה, נאמר כך: "תניא, רבי עקיבא אומר: יכול יניח אדם תפילין בשבת

בחוה"מ תשפ"ב הגיב מאן-דהו על המאמר בעניין חובת הנחת תפילין בחול המועד, וז"ל: היה לי המון מה להידיין על המאמר אודות תפילין בחול המועד, אבל ברגע שראיתי איך אתה קורא למרן הבית יוסף, הבנתי שלא אוהבי תורה וגם לא שוחרי משנת הרמב"ם יש פה... ממש לא. ממילא אין לי מה להידיין איתכם. יש תופעה בפסיכולוגיה שנקראת "השלכה". בהשלכה אדם לוקח משהו שהוא מרגיש על מישהו אחד ומעביר אותו למישהו אחר שדומה לו. כנראה יש לכם רגשי נחיתות מסוימים כלפי גדולי תורה תימנים ספרדים ואשכנזים ועכשיו אתם מוציאים ע

בהלכות שביתת-יום-טוב ישנן שלוש הלכות בסך-הכל אשר נוגעות לכתיבה בחול-המועד (ז, יב–יד), וכפי שנראה לקמן הכלל העולה משלוש ההלכות הללו הוא: שכל כתיבה שיש בה צורך קל – מותרת, למעט כתיבה אמנותית, כגון בדיו וקולמוס או בשבלונות וכיו"ב שנזהר בתיקונן. ועתה אחל להסביר את הכלל שניסחתי, בהלכות שביתת יום-טוב (ז, יב) פוסק רבנו כך: "וכשם שדנין במועד כך כותבין מעשה-בית-דין וכל הדומה לו. כיצד? כותבין הדיינין אגרות שום ששמו לבעל-חוב, ואגרות שמכרו בהן למזון האשה והבנות, ושטרי חליצה ומיאונין, וכל

קאפח השׂכיר החלקלק נפטר בשנת תש"ס, ומאז ועד שנת תשפ"ה קיימו מדי חג הפסח וחג הסוכות כנס "הקבלת פני המרדעת" בבית-הכנסת שבו הוא התפלל בירושלים. כנס מסוג זה הוּגדר כ"הקבלת פני רב", שהוא ביסודו התקבצות של תלמידים לכבוד הרב החי ולשמוע תורה מפיו. ברם אף-על-פי שקאפַּח כבר התפגר, במשך 24 שנה המשיכו הדרדעים לערוך לכבודו, פעמיים בשנה מדי חול-המועד, כנס "הקבלת פני המרדעת" בבית-הכנסת שבו הוא התפלל. לבסוף, בעקבות מאמר זה חדלו המארגנים מלהגדיר את הכנס כ"הקבלת פני המרדעת", אך עדיין הם ממשיכי

שלום לכולם, הסכמתי לקחת על עצמי הוצאה לאור של הסידורים (לחצו כאן לגרסה הדיגיטלית). מי שמעוניין, המינימום זה חמישה סידורים. המחיר כרגע לא ידוע מאחר וכמה שנוציא יותר המחיר ירד; אבל, הוא כנראה לא יעלה על שמונים ש״ח לסידור, ואני שואף לשישים. אין לי שום רווח בזה, אז אין להתייחס אלי כאילו אני עובד אצלכם. אני הנדסאי אזרחי עם עבודה טובה. לא יתבצע משלוח בדואר אלא יהיה מקום איסוף מאזור השרון ומחדרה. במידה ויהיו לא מעט פניות, המקום איסוף יהיה אירוע מפגש צנוע באזור המרכז או השרון, אנו חש

בשבוע-שבועיים שלפני "הושענא רבה" צאצאי המינים נוהגים לברך זה את זה במלים: "פתקא טבא" או ביידיש: "א-גוטן קוויטל". ולא רק צאצאי המינים, ישנם גם צאצאי מינים אירופיים ממוצא תימני אשר "ברכה" זו, בעברית או ביידיש, שגורה בפיהם... אנכי לא גדלתי על ברכי האמונות הללו ולכן לא ידעתי במה דברים אמורים: מה? יש מערכת צינורות בשמים שדרכה מעבירים פתקים? ולכן, הלכתי ללמוד ולבדוק את שרשי האמונה הזו ויסודותיה. באנציקלופדיה יהודית "דעת" נאמר, כי יום הושענא-רבה הוא יום חיתום הדין: "ומשום כך שׂוֹררת