CC BY-SA 3.0.התמונה מאת אלי סגל, רישיון

על-אף חומרת כסילותם ורשעותם, הכישלון החמור ביותר של חכמי-יועצי-אשכנז הוא שרבים מראשיהם האמינו, שה', יתעלה ויתרומם מהזיותיהם, הוא מעין אל יווני בעל איכויות פיסיות מעוררות התפעלות, מעין האל זאוס לאשכנזים השוטים, ולא אתפלא אם מדובר בהשפעה נוצרית. והנה לפניכם פסק רבנו בהלכות תשובה (ג, טו): "ואלו שאין להן חלק לעולם-הבא, אלא נכרתין ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם-ולעולמי-עולמים: המינים [...] חמשה הן הנקראים מינים: [...] והאומר שיש שם ריבון אחד אלא שהוא גוף ובעל תמונה ".

על המאמר: "קם רבה שַׁחטֵיהּ לרבי זירא" , התקבלה תגובת מינות, וזה לשונה: אני מודה שאני ימין על מלא, וגם מין על מלא-מלא, כך שאם תרצה תוכל לכנות אותי מין ולשים אותי בחבורה המכובדת של רש"י והראב"ד ור"י קארו וכו' אתה יותר ממוזמן. לענייננו: אני קורא את מאמריך, ואני חושב שמלבד השפה הבוטה אתה חוטא בחוסר הגינות\הוגנות בסיסי. הרמב"ם היה ענק, ממשה עד משה לא קם כמשה, גם ניסה לחדש חידושים לא מעטים ולשנות את מה שהיה מקובל ביהדות בתקופתו. וחשוב להבין את זה – הוא חידש לא מעט! גם מה שהוא כתב

בעקבות המאמר: "הכיתה אותם ולא חלו" התעורר כסיל משתכנז ממוצא תימני, והחל לתקוף אותי בשצף קצף ומתוך שנאה ומשׂטמה עיוורת ויוקדת שאיני זוכר כמותה, אך בעוד הקצף יוצא מפיו לא שׂם לב שהוא כופר ביסודות התורה ומחרף ומגדף את השֵּׁם הנכבד והנורא. אחל אפוא בהצגת תגובתו על דבריי במאמר הנזכר: דבריך אמנם נוקבים, אך נהירתך אחרי דעת הרמב"ם בעניין איוב רעה ולא נכונה כלל. גם הרמב"ם שגה בעניינו של איוב וייחס לו אשמה כשהכתוב במפורש אומר שאיוב היה איש צדיק וירא חטא. בנוסף, בסוף הפרק מודגש במפורש

בחוה"מ תשפ"ב הגיב מאן-דהו על המאמר בעניין חובת הנחת תפילין בחול המועד , וז"ל: היה לי המון מה להידיין על המאמר אודות תפילין בחול המועד, אבל ברגע שראיתי איך אתה קורא למרן הבית יוסף, הבנתי שלא אוהבי תורה וגם לא שוחרי משנת הרמב"ם יש פה... ממש לא. ממילא אין לי מה להידיין איתכם. יש תופעה בפסיכולוגיה שנקראת "השלכה". בהשלכה אדם לוקח משהו שהוא מרגיש על מישהו אחד ומעביר אותו למישהו אחר שדומה לו. כנראה יש לכם רגשי נחיתות מסוימים כלפי גדולי תורה תימנים ספרדים ואשכנזים ועכשיו אתם מוציאים

בעבר (בחודש אלול תשע"ט) נוהל דיון ב"פורום אור הרמב"ם", שכותרתו: "חייהם הבודדים והמתסכלים של מחפשי האמת", אחד מחבריי שאל אותי בעניין זה והנה לפניכם שאלתו: איך אנחנו – הרציונליסטים שאוהבים את חיי האמת הרציונאלית – אמורים לחיות את חיינו בשמחה ובאושר, כשכולם סביבנו חיים חיי זיוף וטיפשות מיסטית-פגאנית? נראה שהחיים שלנו נידונים לתסכול ולבדידות. מצד אחד, איננו יכולים למצוא שמחה בקרב ההמונים הילדותיים הפגאניים המטריאליסטיים, אך מצד שני, אנו כֹּה מעטים עד כי איננו יכולים לספק לכל אחד

בחול-המועד פסח תשפ"ב קיבלתי מכתב שׂטנה במייל, והנה הוא לפניכם: לאדיר דחוח הנבל והעמלקי שם רשעים ירקב אמן. להלן לשונו של הרמב"ם: "עוון גדול הוא לבזות את החכמים או לשנאותן, לא חרבה ירושלים עד שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר: 'ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו', כלומר בוזים מלמדי דבריו, וכן זה שאמרה תורה: 'אם בחקותי תמאסו', מלמדי חוקותיי תמאסו, וכל המבזה את החכמים אין לו חלק לעולם-הבא והרי הוא בכלל כי דבר ה' בזה". נבל ונבזה שכמותך, אתה מכנה את הגרח קנייבסקי

נשלחה אלי תגובה על המאמר: "ופושעים ביד עושי תורתיך" ,  וזה לשונה: קראתי רבים ממאמריך ויש לי כמה שאלות על שיטתך: א)  אתה לא מרבה להתייחס לדברי חז"ל אלא בעיקר לדברי הרמב"ם, ואם אתה מעיין בעצמך למה אתה מסתמך בעיוורון על הרמב"ם (כך נראה מחוסר ההסתמכות המספקת על חז"ל); ב)  מפני מה כינית את הרבי מליובאוויטש "מנדל הטמבל" וכי מצאת בו גדר מינות? ואל תשכח את דעת הראב"ד (הלכות תשובה ג, ז) בנוגע לכופר מפני 'טעות בעיון' (אולי הרבית לספר בדברי הבאי ומתוך כך סיפרת בגנות הצדיקים, ראה סוף הלכ

פרשת בשלח שבספר שמות היא אחת הפרשיות המופלאות ביותר בחמשת-חומשי-תורה, וזאת כמובן בשל השירה הנשׂגבה ששרים משה ובני-ישראל על ההצלה הגדולה ממצרַים ועל הנקמה בפרעה ובמצרִים הנוגשׂים בעם-ישראל. כבר מתחילת הפרשה אנו רואים ביטויים של חסד ורחמים בהנהגת ה' את עם-ישראל. לדוגמה, לאחר ששילח פרעה את בני-ישראל מארצו הקב"ה אינו מוליך את עם-ישראל דרך ארץ פלישתים, שמא ייבהל וייחרד העם מחוסנם של הפלישתים ומגבורתם במלחמה, ובראות עם-ישראל את עוצמתם כוחם ואכזריותם של הפלישתים רוחם תישבר והם יזעקו

לאחרונה שמעתי טענה מפי דרדעי חסר חוליות אשר משמש כרב בית-כנסת. הוא טען שיש לנהוג במנהגי צאצאי המינים השוטים, מן הטעם ש"לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות". השבתי לו תשובה קצרה על המקום: "לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות הנבונים,  לא עם השוטים והתועים". ברם, סיסמאות טובות לשעתן בלבד, והן אינן פוטרות מעיון מקיף ומעמיק לחשיפת האמת בעניין ההשקפה הזו שהעלה הדרדעי הלז. חשוב להבין שאִמרה זו משמשת כהטעיה אורתודוקסית פרו-נוצרית. הטעיה שנועדה לטשטש את האמת ולהצדיק את חדירתם ש

אמרו חכמים במסכת סוטה (כב ע"ב): "אמר לה ינאי מלכא לדביתיה: אל תתייראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס". רציתי לשתף את החברים בהודעת SMS שקיבלתי בעבר מאיזה תימני חכם בעיניו, מתלמידיו של לייבוביץ' הכופר ודומיו, ושמו מָאוּס רענן מנתניה, או שמא עלי לומר רענונוביץ', וז"ל: שלום לך, גזרתי על עצמי שלא ליצור קשר אתך, אלא שבליל שבת האחרון ניגש אלי הרב של בית-הכנסת הרב בראונשטיין ואמר לי, קיבלתי משהו שנקרא אור הרמב"ם.

להלן מכתב שקיבלתי מאת דרדעי שוטה שפרש לדרכי המינים וצאצאיהם, וזה לשונו: רציתי לשאול אותך בנושא המיילים שאתה מוציא מידי פעם, מספר דברים: 1) המייל התקופתי, מדוע אתה חוזר כל פעם על אותו פורמט זהה? שבנוי 10–20 שורות רעיון, ולאחר מכן אתה תוקף את אותם אנשים או מקורביהם בנוסח ובסגנון שחוזר על עצמו כל מייל מחדש? האמן לי שכל אלו שמקבלים את המייל הפנימו כבר מזמן את המסר שאתה כותב כל פעם מחדש. לא רוצה לייעץ לך אבל נראה לי שכדאי שתרחיב את הרעיונות החשובים שלך ואותם להדגיש, שים לך תזכורת

בערך בשנת תש"ף נתקלתי בתגובה מקוממת של איזה דרדעי ביחס להשקפות האמת, איני זוכר מה הייתה תגובתו אשר עוררה אותי למתוח ביקורת על הדרדעים הנרצעים האוכלין מן התורה, והוא בינתיים אף מחק את תגובתו, כדי להקשות עלי לפרסם ולהנציח את הדברים. בתחילה הדרדעי כינה את עצמו בכינוי: "עלמוני" ולאחר מכן הוא עבר לכינוי: "ג'ון-דּוּ". מכל מקום, מתוך הביקורת שמתחתי על הדרדעים ניתן להבין, כי בדבריו הדרדעי ביטא דברי רפיסות ונרצעוּת כלפי חכמי-יועצי-אשכנז, אשר התירו לו: לאכול מן התורה, ללכת בשרירות לבו,

נשלחה אלי התגובה הבאה: שלום! רציתי להירשם לאתר כדי להגיב על מאמר מזעזע שכותרתו: "אחת-עשרה סיבות לשנוא את חב"ד" , האם לדעתכם זו דרכה של תורה? איך אתר ששמו "אור הרמב"ם" מתהדר בכתבה כזו מזעזעת? האם אפשר להאיר את האור בשנאה ורעל של מחלוקת וזלזול? ודווקא על חב"ד?! שבשעות כאלה בעם-ישראל, ובכל השעות הקשות של עם-ישראל בארץ ובגולה, תמיד נמצאים בחזית לעזור להציל ולהושיע בחירוף נפש. חב"ד, שחרטו על דגלם את לימוד הרמב"ם, והם החסידות הכי הלכתית וממלכתית. תארו לכם שבית-שמאי היו מוציאים כרוז

ב חלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. מתוך בליל הקללות והחרפות הנאצות והגידופים, הצלחנו לדלות טענה אחת מתעתעת ועליה השבנו בחלקו הראשון של המאמר. ב חלק השני  עסקנו בטענת המקלל שרבנו "טעה בענק" בעניין תפישׂת השדים שבאגדות חז"ל. רבנו סבר שלא קיימים שדים במציאות האמיתית למעט בדמיון ההוזים, ושכל השדים שנזכרו באגדות חז"ל הם משלים או פטומי מילי בעלמא, וכדרכן של האגדות לתבל את ענייניהן בפולקלור המקומי והאלילי שרווח מאד באותם הימים. וכאמור, הוכחנו א

ב חלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. מתוך בליל הקללות והחרפות הנאצות והגידופים, הצלחנו לדלות טענה אחת מתעתעת ועליה השבנו בחלקו הראשון של המאמר. ב חלק השני  עסקנו בטענת המקלל שרבנו "טעה בענק" בעניין תפישׂת השדים שבאגדות חז"ל. רבנו סבר שלא קיימים שדים במציאות האמיתית למעט בדמיון ההוזים, ושכל השדים שנזכרו באגדות חז"ל הם משלים או פטומי מילי בעלמא, וכדרכן של האגדות לתבל את ענייניהן בפולקלור המקומי והאלילי שרווח מאד באותם הימים. וכאמור, הוכחנו א

אחד מגדולי המתעים והמתעתעים בדורנו היה מאיר מאזוז. הגנגסטר הלז התחפש למשׂכיל וליודע-דבר ואף למעריץ של הרמב"ם. אך מאחורי התכסית של המשׂכיל והרמבמיסט הסתתר נוכל אורתודוקסי. כומר שׂכיר נתעב וגס-רוח אשר דימה שהוא גדול הדור, אך האמת היא שהוא היה עבד-עבדים נרצע למינים ולצאצאיהם, וכל התחזותו להולך בדרך-האמת נועדה למטרה מרכזית אחת: לעוות לסלף לזייף לעקם לעקש ולהעלים את דרך-האמת הטהורה של רבנו. בדברים שיבואו לקמן אוכיח את דבריי מתוך דברי מאזוז אשר נדפסו בעלון "בית נאמן" גיליון מספר 18

ב חלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. מתוך בליל הקללות והחרפות הנאצות והגידופים, הצלחנו לדלות טענה אחת מתעתעת ועליה השבנו בחלקו הראשון של המאמר. ב חלק השני  עסקנו בטענת המקלל שרבנו "טעה בענק" בעניין תפישׂת השדים שבאגדות חז"ל. רבנו סבר שלא קיימים שדים במציאות האמיתית למעט בדמיון ההוזים, ושכל השדים שנזכרו באגדות חז"ל הם משלים או פטומי מילי בעלמא, וכדרכן של האגדות לתבל את ענייניהן בפולקלור המקומי והאלילי שרווח מאד באותם הימים. וכאמור, הוכחנו א

ב חלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. מתוך בליל הקללות והחרפות הנאצות והגידופים, הצלחנו לדלות טענה אחת מתעתעת ועליה השבנו בחלקו הראשון של המאמר. ב חלק השני  עסקנו בטענת המקלל שרבנו "טעה בענק" בעניין תפישׂת השדים שבאגדות חז"ל. רבנו סבר שלא קיימים שדים במציאות האמיתית למעט בדמיון ההוזים, ושכל השדים שנזכרו באגדות חז"ל הם משלים או פטומי מילי בעלמא, וכדרכן של האגדות לתבל את ענייניהן בפולקלור המקומי והאלילי שרווח מאד באותם הימים. וכאמור, הוכחנו א

בעבר תקף אותי אוויל אורתודוקסי באופן קשה ועקשני מאד. מדובר ביושב ישיבות לשעבר, אשר זיהם את נפשו וטימא את מחשבתו בהזיות המינים השחורים עובדי האלילים האילמים. מנפשו נותרו צללים עכורים ואפלים ובהם הוא נדמה לסובבים אותו כאדם שחי ונושם, אך לפי האמת הוא מת מהלך. עקשנותו ומשׂטמתו כלפיי המָמוּני באותם הימים, כי טרם הבנתי אז את עומק התהום החשוכה שבה מתבוססים הרשעים, ואת עוצמת שנאתם לדרך האמת. משׂטמתו של יובב נדלקה והתעוררה בעקבות המאמר בעניין גלגולי הנשמות . יובב טען טענות בעקשנות פגא

ב חלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. מתוך בליל הקללות והחרפות הנאצות והגידופים, הצלחנו לדלות טענה אחת ואליה השבנו ב חלקו הראשון של המאמר. ב חלק השני עסקנו בטענתו של המקלל שרבנו "טעה בענק" בעניין תפישת השדים באגדות חז"ל. רבנו סבר שלא קיימים שדים במציאות האמיתית למעט בדמיון ההוזים וחולי הנפשות, ושכל השדים שנזכרו באגדות חז"ל הם משלים או אפילו סתם פטומי מילי בעלמא, כדרכן של האגדות לתבל את ענייניהן בפולקלור המאגי והאלילי שפשׂה מאד באותם ימים

ב חלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. מתוך בליל הקללות החרפות הנאצות והגידופים, הצלחנו לדלות טענה אחת ועליה השבנו בחלקו הראשון של המאמר. נמשיך עתה לעיין בהמשך דברי המקלל כדי ללמוד עד כמה סכלים הם תלמידיו של נחמן הכלבי, עד כמה שקועים הם בהזיות, ועד כמה חולים הם בנפשם. והנה המשך דבריו של המקלל בעניין דעת הרמב"ם שהשדים הם דמיונות כוזבים: "ראשית, הרמב"ם טעה בענק וכל בר-דעת רואה זאת מיד, הפירוש של הרמב"ם לגבי דברי חז"ל על השדים [=כוונתו לדעת רבנ

"אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂו נִבְעוּ מַצְפֻּנָיו" (עובדיה א, ו). "יְיָ עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ וְיֹאמְרוּ אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל" (ירמיה טז, יט). איך עד היום במשך אלף השנים האחרונות, אף-לא-אחד מאלפי "חכמי ישראל" זיהה את מינותו וסכלותו של שר"י? כך נשאלתי באתר אור הרמב"ם, והנה תשובתי לשואל לפניכם: הסיבה המרכזית להעדר ביקורת על רש"י-שר"י היא רמתם המחשבתית (ואף ההלכתית והמדעית) האפסית של הנ

"וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל? וַיֹּאמֶר לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְו‍ֹת יְיָ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים" (מ"א יח, יז–יח). ביום רביעי ה' באב תשפ"א קיבלתי מכתב שׂטנה מלא ארס קללות נאצות חרפות וגידופים, החלטתי לשתף עמכם את המכתב הזה משתי סיבות: האחת,  כדי להראות עד כמה רחוקים התועים מדרך חיים ועד כמה הם שקעו בתהו ובהבל; והשנייה,  כדי להשיב לאותו מקלל עז פ

ביום שני יח בכסלו תשפ"ב נשאלתי בפורום אור הרמב"ם את השאלה הבאה: [כותר הפוסט:] אדיר שלום, אדיר דחוח-הלוי, ראשית כל אתה בכלל לא צריך לקבל את הצומי [אגב, בעברית תקנית כותבים 'תשומת הלב'] שאתה רוצה, ואני לא מתכוון לתת לך אותו. אך [לאחר] שראיתי שיש פה כמה אנשים טועים שהולכים בעצת רשעים ומקשיבים לך אני מפרסם את זה. ביחס אליך איני אדם כופר כמוך, אבל עליך אני לא אכתוב דברים כגון [הדברים] שאתה כותב על התנא האלוקי רבנו שמעון בר יוחאי ועל ספרו הקדוש "הזוהר" [אלה הם דברי התחסדות וצביעות,