CC BY-SA 3.0.התמונה מאת אלי סגל, רישיון

דוגמה שלט בשמות (ל, יב) נאמר: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַייָ בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם", ושם תרגם אונקלוס: "לַייָ" – "קֳדָם יְיָ". מפשט הפסוק עולה שהכופר ניתן לה' יתעלה, וייתכן שהמינים יעוותו את פרשנות הפסוק ויתעתעו לומר שהכופר ניתן לה' ישירות דהיינו שהוא זקוק לו מסיבה כלשהי – והזיה זו כמובן מובילה ישירות להגשמה כי אם ניתן לתת דבר-מה לה' יתעלה או שהוא זקוק לדבר חומרי כלשהו, הרי שהוא בה

פרק ב הלכה ראשונה וכך נאמר בה: "עשר ספירות בלימה, עשר ולא תשע, עשר ולא עשתי-עשרה, הבן בחכמה וחכם בבינה, בחון בהן וחקור מהן, ודע וחשֵּׁב וצור, והעמד דבר על בירורו, והושב יוצר על מכונו. ומידתן עשר שאין להן סוף, צפיונן כמראה בזק, תכליתן אין להן קץ, ודברו בהן כרצוא ושוב, ולמאמרו כסופה ירדופו ולפני כיסאו הן משתחווים". והואיל ומחבר ספר יצירה חוזר על הזיותיו הראשונות, מחבר הפירוש מחרה ומחזיק אחריו וגם הוא חוזר בראש דבריו על הזיותיו הראשונות: "החל בעל הספר בפרק זה במה שהקדים, לפי שכב

נשאלתי כך: בקשר לקאפח השׂכיר, האם ניתן לדון את מעשיו בגדר של "גדולה עבירה לשמה מאשר מצוה שלא לשמה"? וכוונתי, מכיוון שקאפח לא היה מין ולא עובד עבודה-זרה, אלא התפרנס מכספי דיינות בלבד, האם לדעתך ניתן לטעון לזכותו שכל זאת הייתה אחיזת עיניים בשביל שיוכל להפיץ את כתבי רבנו הרמב"ם? כלומר, האם לא נוכל לדון את מעשיו בגדר עבירה לשם שמים? כמו מה שעשתה יעל אשת חבר הקיני? וכמו שעשתה אסתר הצדקת? ואף-על-פי שתוכל לטעון מדברי הרמב"ם שמי שמתפרנס מן התורה הרי זה חילל את השם, וכאשר מדובר בחילו

שלום וברכה לכל החברים, ב"ה זכיתי לסיים את הכרך הראשון בסדרת הספרים על רש"י-שר"י, תוכלו לראות את הספר במדור "ספרים" וכן ב קישור המצורף . בריך רחמנא דסייען.

א. דיני בליעה ופליטה אחל בהלכה היסודית שנוגעת לעניין זה, בהלכות מאכלות אסורות (יז, א) נאמר כך: " קדרה של חרשׂ  שנתבשל בה בשר נבלה או בשר שקצים ורמשים לא יבשל בה בשר שחוטה באותו היום, ואם בישל מין בשר – התבשיל אסור, בישל בה מין אחר – בנותן טעם. ולא אסרה תורה אלא קדרה בת-יומה בלבד [דהיינו שבישלו בה באותו היום בשר אסור] הואיל ועדיין לא נפגם השומן שנבלע בקדרה [כלומר רק מפני שבליעת הבשר קשה נאסרה הקדרה, הוי אומר אין בליעת חלב כבליעת בשר] ומדברי סופרים לא יבשל בה לעולם. לפיכך אין ל

בעבר, ביום א בכסלו תשפ"ד, התפרסמה כתבה באתר המינות "כיכר השבת", שכותרתה: "הגר"ד לנדו לגבירים: 'בזכות תמיכה בלומדי תורה ננצח במלחמה'". וכך נאמר בכותרת המשנה: "פרסום ראשון: ראש ישיבה מוכר השוהה כעת בחו"ל [לאיסוף תרומות] שיגר מכתב להגר"ד לנדו, והציג את שאלתם של מספר גבירים בנוגע לתרומות כספיות בזמן המלחמה, ושאל האם הם צריכים לעזור לחיילים או ללומדי תורה? התשובה המלאה בכתב ידו". וכך נאמר בגוף הכתבה: ראש ישיבה מוכר השוהה בימים אלו בחו"ל למטרת אסיפת כסף, שיגר מכתב להגאון רבי דב לנד

במסכת בבא קמא (ס ע"א) נאמר כך, בשתי הפְּסקות הבאות: "אמר רבי שמואל בר נחמני: אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחילה, שנאמר: 'כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים' [שמ' כב, ה], אימתי אש יוצאה? בזמן שקוצים מצויין לה; ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחילה, שנאמר: 'וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ' [שמ' שם], 'ואכל גדיש' לא נאמר, אלא 'וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ' [שמ' שם], שנאכל גדיש כבר. תאני רב יוסף: מאי דכתיב: 'וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר'? [ש

בערך בשנת תשפ"ב אחד מחבריי ביקש להפיץ את הספר "אפיקים להרמב"ם" וכן את "סידור אור הרמב"ם". בתמימותו כי רבה, הניח קבוצה של ספרים וסידורים במקום בולט באחד מבתי-הכנסת התימנים-הבלדים-האורתודוקסים שברמת-השרון, וצירף בצידם מודעה וקופה לשים בה את שכרם, כנהוג. הוא לא התייעץ עמי בעניין זה והודיע לי רק לאחר מעשה על יוזמתו. לא רציתי לצעֵר אותו ולומר לו שהסוף כבר ידוע מראש, ולכן המתנתי לראות מה יֵּלֶד יום. ואכן, הספרים נעלמו כלא היו. בתחילה הודיעו לחברי שהגבאי או האחראי הניח את הספרים במח

אחת התעלומות המעניינות ביותר במהלך סיפור חייו של יעקב אבינו הוא מאבקו עם המלאך. כיצד יש להבין את ההתרחשות הזו לאור משנת הרמב"ם? רבנו הרמב"ם מלמדנו במורה-הנבוכים (ב, מב) שכל פרשת "ההיאבקות והשיחה הללו [עם המלאך היו] במראה הנבואה". כך שאין כל ספק שלא מדובר כאן בהיאבקות ובהתגוששות במובן האלים והתחרותי שאנחנו מכירים, אלא במאבק שכל כולו התנהל בשׂגב מחשבתו הנבואית של יעקב אבינו. הרקע למאבק כדי להבין את מהות מאבקו של יעקב אבינו, נזכיר את מצבו לפני המאבק: יעקב אבינו עמד להיפגש עם עשו

בפרשת "ויצא" יעקב אבינו מלמד אותנו מהו הרף הכלכלי שאליו האדם צריך לשאוף: "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר, אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ" (בר' כח, כ). מנדרו של יעקב אבינו אנו למדים, שכל תשוקתו הכלכלית הסתכּמה ב"לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ". יעקב אבינו לא חלם על דירות יוקרה או מכוניות פאר, כל תשוקות האדם המודרני היו זרות לו. כל שיעקב ביקש הוא צרכי הקיום ההכרחיים לאדם ותו לא. חו

במורה (א, טו) רבנו ממשיך במסעו לעבר הרחקת הגשמות והאלילות ולעבר הנחלת ייחוד ה' והשקפות נכונות, ועתה, בפרק טו, הוא מבאר את הפעלים "נצב" ו"יצב" אשר נזכרו בכתבי-הקודש בשלל נטיות והטיות לשוניות, ואשר חלקן נזכרו גם ביחס להקב"ה. במהלך ביאורו לפעלים הללו, רבנו מסביר גם את חלום יעקב ומשמעות הסולם, מפני שבחלום הנבואי הזה נאמר (בר' כח, יג): "וְהִנֵּה יְיָ נִצָּב עָלָיו" – ואגב ביאור עניין ההתייצבות ושהיא איננה התייצבות גופנית-גשמית, רבנו מבאר את חלום יעקב ברמזים ובראשי פרקים. במאמר זה

כידוע וכמפורסם בני נֹח נצטוו על שבע מצוות והראשונה שבהן היא האיסור לעבודה עבודה-זרה – ללמדנו על חומרתה, וכך פוסק רבנו בהלכות מלכים ומלחמות (ט, א–ד): [א] "על שישה דברים נצטווה אדם הראשון: על עבודה-זרה, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל, ועל הדינים. [ב] אף-על-פי שכולן קבלה הן בידינו ממשה רבנו והדעת נוטה להן, מכלל דברי התורה ייראה שעל אלו נצטוו. הוסיף לנֹח איבר מן החי, שנאמר: 'אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ' [בר' ט, ד] – נמצאו שבע מצוות. [...]

נשלחה אלי התגובה הבאה: שלום! רציתי להירשם לאתר כדי להגיב על מאמר מזעזע שכותרתו: "אחת-עשרה סיבות לשנוא את חב"ד" , האם לדעתכם זו דרכה של תורה? איך אתר ששמו "אור הרמב"ם" מתהדר בכתבה כזו מזעזעת? האם אפשר להאיר את האור בשנאה ורעל של מחלוקת וזלזול? ודווקא על חב"ד?! שבשעות כאלה בעם-ישראל, ובכל השעות הקשות של עם-ישראל בארץ ובגולה, תמיד נמצאים בחזית לעזור להציל ולהושיע בחירוף נפש. חב"ד, שחרטו על דגלם את לימוד הרמב"ם, והם החסידות הכי הלכתית וממלכתית. תארו לכם שבית-שמאי היו מוציאים כרוז

נשאלתי: איזה תרומות ומעשרות נוהגים בימינו? וכיצד יש לנהוג בהם? תשובה: בהלכות תרומות (ספ"א) רבנו פוסק שדין התרומות והמעשרות בזמן הזה הוא מדרבנן, ולכן נראה לי שלדעת רבנו יש להפריש את כל התרומות והמעשרות בימינו מדרבנן. כלומר, תרומה גדולה, מעשר ראשון, תרומת מעשר, ומעשר שני או מעשר עני. ברם, הואיל והלוויים של ימינו הינם לוויים אך ורק מכוח חזקה ולא מכוח ייחוס ברור ומוחלט, והואיל ויש בהם גם עשירים ואמידים ובעלי נחלות לא מעטים, והואיל ומתנה קטנה ומועטה מועילה בעיקר לעניים (גם מבחינ

ספר "אור החיים" (הודפס בז'ולקייב תר"ח, 1848) חובר על-ידי כסיל אורתודוקסי בשם יוסף יעבץ שר"י (פורטוגל ואיטליה, המאה הי"ה), והנה מעט עליו מתוך ויקיפדיה (יוסף יעבץ): "באופן כללי התנגד ללימודי פילוסופיה וחוכמות חיצוניות בכלל [=מדעים], לדעתו זוהי הסיבה לכך שנענשו בגירוש ספרד, בספריו מאריך לדחות את דברי הרמב"ם הסבור כי 'מעשה בראשית' היא חכמת הטבע". ובכן, יש לנו עסק עם אדם שמזלזל בלימוד הפילוסופיה והמדעים, כלומר בכסיל אורתודוקסי אשר התנגד התנגדות נחרצת ללימודי-ליבה... ויש לכך שתי סי

בעבר פורסם מאמר שעסק בגיוס חרדים בעת צרה לישראל, ובו טענתי שהמתנדבים המעטים מקרב החברה החרדית אינם מעידים על רצונם של גדולי-טחורי-האסלה להיות שותפים במאמץ המלחמתי, מפני שהמינים הללו שונאים את צה"ל ואת ארץ-ישראל – אלא, הדבר מעיד על התרופפות אחיזתם של גדולי האסלה בצאצאי המינים, וזאת כאמור, בשל המשבר הקשה שחברת-המינות החרדית חֹווה בעקבות התנפצות רבות מהשקפותיה לרסיסים. ההשקפה המרכזית של המינים שנתערערה מאד בעקבות הטבח בשמחת-תורה וכן המצב הבטחוני הקשה ששורר לאחריו בעם-ישראל, היא

נשלחה אלי ההודעה הבאה: ברצוני לשתף אותך עם הודעת פרסומת שקיבלתי: המשדר המרכזי של הילולת רחל אימנו – הערב!!! נשים יקרות, תפארת מזמינה אתכן לחוויה מרגשת! ללא עלות!! שידור חי עוצמתי לכבוד מאמא רחל עם מיטב המרצות והאומניות: הרבנית רחל בצרי בדברי חיזוק שיפתחו את הלבבות, יעל צין מארחת את הזמרות [כאן מובאת רשימה של שש זמרות] והסטנדאפיסטיות [...] מחכות לך הערב, יום רביעי בשעה 21:00. עד כאן לשון הפרסומת, ועתה לשאלה: מדוע לדעתך המינים משתמשים בביטוי היידישאי "מאמא רחל"? ומדוע הם כוללי

בפרשת תולדות מובאות פרשת מכירת הבכורה ליעקב וכן פרשת לקיחת הברכה על-ידי יעקב. שתי הפרשיות הללו מנוגדות זו לזו באופנים אשר מעלים תמיהות גדולות, ואסביר את הדברים: בפרשה הראשונה מסופר על עֵשָׂו האדומי אשר מוכֵר כמעט חינם-אין-כסף את בכורתו ליעקב אבינו ע"ה – תמורת חתיכת לחם ונזיד עדשים הוא מוכר את בכורתו ליעקב! וביתר פירוט: עֵשָׂו חוזר עייף ורעב מן הציִד, ומבקש מיעקב שייתן לו לאכול מן הנזיד שהוא הכין, יעקב מסכים לתת לעשו את הלחם והנזיד בתמורה למכירת הבכורה. למרבה ההפתעה עֵשָׂו מסכ

[מאמר זה פורסם ביום ט במרחשוון תשפ"ד, כשבועיים וחצי לאחר טבח שבת שמחת-תורה] רבות דנים בימים האחרונים שאין להפסיק את הלחימה עד לניצחון ברור ומוחץ. אך מהו ניצחון? גם אם יחסלו את החמס במחיר של מאות ואולי אלפי חיילים הרוגים ועוד אלפי פצועים ונכים לכל חייהם, עדיין הניצחון יהיה של חמס, עדיין יהיו כשני מיליון ערבים בעזה! ולאט-לאט הם יחזרו לבנות את כוחם, מפקדים אחרים, לוחמים אחרים, וציוד לחימה חדש ומחודש. הדרך היחידה לנצח את חמס באמת, להסיר את האיום אחת ולתמיד, ולזקוף את ראשו הנפול ו

בעקבות המאמר: "עֵשָׂו האדומי – ראש רודפי הבצע" קיבלתי תגובה שתומכת בממסד הכמורה האורתודוקסי, וטוענת שיש בו תועלת מצדדים שונים, כגון רישום נישואים ושירותי דת נוספים, מניעת ממזרים, ועוד. אין בידי את התגובה המלאה, היא אבדה במהלך הזמן, אך מתוך התשובה בהחלט ניתן להבין על מה הלין המגיב, וכיצד הוא נכשל ונחבל בהבלים. וכך השבתי לו: שלום דוד, חבל שאינך מבין את חומרת הפיכת תורת-האלהים לקורדום-חוצבים. אין שום חובה שדווקא ממסד הרבנות יהיה אחראי על רישום הנישואים, מדובר בממסד אשר הופך את

ב חלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. מתוך בליל הקללות והחרפות הנאצות והגידופים, הצלחנו לדלות טענה אחת מתעתעת ועליה השבנו בחלקו הראשון של המאמר. ב חלק השני  עסקנו בטענת המקלל שרבנו "טעה בענק" בעניין תפישׂת השדים שבאגדות חז"ל. רבנו סבר שלא קיימים שדים במציאות האמיתית למעט בדמיון ההוזים, ושכל השדים שנזכרו באגדות חז"ל הם משלים או פטומי מילי בעלמא, וכדרכן של האגדות לתבל את ענייניהן בפולקלור המקומי והאלילי שרווח מאד באותם הימים. וכאמור, הוכחנו א

ב חלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. מתוך בליל הקללות והחרפות הנאצות והגידופים, הצלחנו לדלות טענה אחת מתעתעת ועליה השבנו בחלקו הראשון של המאמר. ב חלק השני  עסקנו בטענת המקלל שרבנו "טעה בענק" בעניין תפישׂת השדים שבאגדות חז"ל. רבנו סבר שלא קיימים שדים במציאות האמיתית למעט בדמיון ההוזים, ושכל השדים שנזכרו באגדות חז"ל הם משלים או פטומי מילי בעלמא, וכדרכן של האגדות לתבל את ענייניהן בפולקלור המקומי והאלילי שרווח מאד באותם הימים. וכאמור, הוכחנו א

בסוף השליש הראשון של שנת תשפ"ב טלטלה את הציבור החרדי והדתי בישראל פרשת חיים ולדר. מדובר באדם חדל אישים, בהמה וחיה רעה אשר אנס ניצל ופיתה ילדות ונערות ונשים נשואות (ואולי גם ילדים), מכל הבא לפיו, אכל וטרף ללא רחם. ומאין הנני יודע שולדר היה כזה רשע ארור? ובכן, סופו מוכיח על אשמתו – העובדה שהוא בחר לרצוח את עצמו, מוכיחה שהוא היה חדל אישים אשר רצח נפשות רבות בעם-ישראל, כולל מבני משפחתו שלו. ראו נא עד כמה חמור עוון הרצח, וכך פוסק רבנו בהלכות רוצח ושמירת הנפש (א, ד): "ואין לך דבר ש

אחד מגדולי המתעים והמתעתעים בדורנו היה מאיר מאזוז. הגנגסטר הלז התחפש למשׂכיל וליודע-דבר ואף למעריץ של הרמב"ם. אך מאחורי התכסית של המשׂכיל והרמבמיסט הסתתר נוכל אורתודוקסי. כומר שׂכיר נתעב וגס-רוח אשר דימה שהוא גדול הדור, אך האמת היא שהוא היה עבד-עבדים נרצע למינים ולצאצאיהם, וכל התחזותו להולך בדרך-האמת נועדה למטרה מרכזית אחת: לעוות לסלף לזייף לעקם לעקש ולהעלים את דרך-האמת הטהורה של רבנו. בדברים שיבואו לקמן אוכיח את דבריי מתוך דברי מאזוז אשר נדפסו בעלון "בית נאמן" גיליון מספר 18