במאמר הקודם בסדרה זו: "מטרתו הראשונה של מורה הנבוכים", ביארתי בקצרה מהם "מעשה בראשית" ו"מעשה מרכבה". למדנו כי מעשה מרכבה הם "מדעי האלהות", וכמו שמבאר רבנו בפירושו למשנה מסכת חגיגה (ב, א): "וכוונתם במעשה מרכבה – המדע האלהי, והוא הדיבור על כללות המציאות, ועל מציאות הבורא, ודעתו, ותאריו, וחיוב הנמצאים ממנו, והמלאכים, והנפש, והשׂכל הנצמד לאדם, ומה שאחרי המוות". ובהלכות יסודי התורה (ב, יא) מוסיף רבנו: "וביאור כל העיקרים שבשני פרקים אלו הוא הנקרא מעשה מרכבה". עוד למדנו, כי "מעשה בר

רבנו פותח את הקדמת המורה בשלושה פסוקים שיש לתת עליהם את הדעת: א) "הוֹדִיעֵנִי דֶּרֶךְ זוּ אֵלֵךְ כִּי אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי נַפְשִׁי" (תה' קמג), ונראים הדברים שדוד המלך וכן רבנו ידעו מהי הדרך הנכונה שיָּבור לו האדם, ולא היו זקוקים לידע מהי הדרך – אלא, הם ביקשו מה' יתעלה שיאיר להם את הדרך הזו הטובה, שתהיה סלולה לפניהם, ללא מכשולים וללא מעצורים בפני השׂגת ה' יתעלה ויתרומם, כי חיי האדם סבוכים המה והאדם זקוק לעזר אלהי להצליח ללכת בדרך הטובה, אף שהוא מכיר ויודע את מקור מבועהּ ואפיקי מ

לא קל לשוב בתשובה שלמה לפני הבורא יתעלה, האדם הוא יצור חומרי אשר נתון למאבקים תמידיים עם הצד הבהמי שבקרבו, ואיך יזכה האדם לשוב בתשובה שלמה? ובכן, תחילה עליו ללמוד היטב על אופני התשובה כי רק לאחר ידיעתם יש סיכוי שהוא יצליח לשוב אל אלהיו. לאחר שהאדם למד והבין, הוא למעשה מתחיל בתהליך ארוך של מאבקים פנימיים להגעה לאותה תכלית, לאותו אידיאל נעלה ונשׂגב שנקבע לנו בתורה וחכמים הורו לנו בפסקיהם. ככל שהאדם ישתדל ויתאמץ לעבוד על מידותיו, כך הוא יתקרב לתכלית הנשׂגבה של תשובה גמורה לפני ה

תחילה אציין שאין צורך להקפיד על אתרוג כשר כאשר יום-טוב ראשון של סוכות חל בשבת, שהרי כל דיני כשרות האתרוג נוגעים אך ורק ליום-טוב ראשון של סוכות שמצות נטילת לולב בו היא מן התורה, ולכן, בראש שנת תשפ"ד לדוגמה, כלל לא היה צריך לקנות אתרוג כשר. והנה ההלכה לפניכם (הלכות לולב ח, ט): "כל אלו [האתרוגים] שאמרנו שהן פסולין מפני מומין שביארנו, או מפני גזל וגניבה, [כל זה] ביום טוב ראשון בלבד. אבל ביום טוב שני עם שאר הימים הכל כשר. והפסלנות שהיא משום עבודה-זרה, או מפני שאותו אתרוג אסור באכי

נשאלתי כך: מישהו שאל אותי למה בבית-המקדש היו מקריבים שעיר אחד לחטאת ואחד לעזאזל? אני שואל כי הוא מביא מכך ראיה לעניין השׂערות שבתפילין והמים האחרונים ל"סטרא אחרא". תשובה: טרם שאסביר את טעמו של השעיר לעזאזל לאור משנת רבנו ולאור דרך האמת, הנני מרגיש צורך לשאול שאלה אשר זועקת ומהדהדת במחשבתי: גם אם אדם אינו מבין את טעמו של השעיר המשתלח, איך הוא מרשה לעצמו להחליט שמדובר בקרבן שנועד לפייס ישות אלהית מרושעת אשר שוכנת בעליונים לצד בורא-עולם?! ואיך העדר ידיעה הופך להוכחה שיש אמת בעבו

שלום וברכה, לכל המעוניין, למכירה מגילת אסתר מהודרת כתובה על הגוויל. לפרטים נא לפנות ליקיר, 054-3535050

כיום ניתן למצוא מנהג מוזר מאוד בקרב האורתודוקסים בערב יום-הכיפורים: יש מהם שאוכלים כמה וכמה סעודות עם פת ומעמיסים על קיבתם, יש מהם שמסתובבים עם שקית פיצוחים או כל מיני נשנושים למיניהם, ובפיהם הטענה כי "מצוה להרבות באכילה בערב יום-הכיפורים". הם מגיעים ליום הקדוש בהרגשת כבדות ועייפות ואף סירחון, ומוצאים את עצמם קובעים שיא שנתי במספר הכניסות לבית הַכְסֵא. מקור שיבושי התועים מקור מנהגם נמצא בספר ידוע בציבור ששמו "שולחן ערוך", שם, בחלק הנקרא "אורח חיים" בסימן תרד נאמר כך: "מצוה לא

דוגמה שיא בהמשך ספר-האופל (מח ע"א), שורבט כך: "אחר שנבראו הרוחות [...] כיוון שיצאה קדושת היום ולא הושלמו, יצאו לעולם ומשוטטים לכל רוחות [השמים], וצריך העולם להישמר מהם, שהרי אז מתעורר כל צד שמאל, ואש הגיהינום לוהטת, וכל אותם שבצד שמאל הולכים ומשוטטים בעולם, ורוצים להתלבש בגוף ולא יכולים, ואז צריכים להישמר מהם, והתקינו 'שיר של פגעים' שבכל שעה שהפחד שלהם שרוי בעולם [...] כשמתקדש היום בערב שבת [...] כל רוחות וסערות ושדים וכל רוחות הטומאה, כולם נטמנים ונכנסים בעין הרחיים של נקב ת

מי שילך ברחובותיהם של צאצאי המינים בעשרת ימי התשובה, ייתקל עד מהרה בריח של סירחון עז וחריף. ככל שאותו אדם יתקרב למקור הסירחון הוא יגלה שמדובר בעשרות ולעתים מאות כלובים של תרנגולות מרוטות ועלובות מראה במיוחד, אשר דחוסות בצפיפות עצומה בתוך כלובים קטנים מאד, המונחים זה על-גב זה כמו מגדלים רבי קומות. לתוך כל בליל הסירחון הזה נכנסים צאצאי המינים יחד עם נשותיהם וילדיהם, ומשלמים כסף כדי שהאחראים על כל פסטיבל הסירחון הזה יוציאו תרנגולת אומללה ומרוטה מתוך הכלוב החנוּק, ויסובבו אותה סב