הפוסט הזה הוא מקבוצה מוצעת
התווכחתי עם אחד ממתנגדי הגיוס
ובין היתר הבאתי לו דברים מהאתר כאן
ופתאום הוא שלף לי גירסא של הרב קאפח מספר המצוות שלא הכרתיה
כי בדפוסים היא לא מופיעה
שיענו אין היום מלחמת מצווה וא"א להתגייס
מה עונים על גירסא מוזרה זו
הפוסט הזה הוא מקבוצה מוצעת
שלום לכולם,
במסגרת פעילותי ברשתות החברתיות תקפתי מישהו שגונן על ינוקקא, ואז הוא ענה לי כך:
הרב הינוקא צדיק ראש הצדיקים!
והשם בצער גדול מזה שאתה מדברים עליו יאפס!! בוא אני יתן לך משל על עצמך.
משל למה הדבר דומה? היה אדם שהיה מקורב למלך והיה חביב עליו מאוד. המלך אהב אותו, העריך אותו ושמח בו, עד שהיה מחשיב אותו ממש כאחד מבני ביתו. בכל פעם שהיה לפני המלך, היה המלך משבח אותו, מהלל אותו ומראה לו את אהבתו. יום אחד הגיע אדם מן העיירה, וכשראה את אותו אדם התחיל לבזות אותו ולהשפיל אותו בפני המלך. איך אתם חושבים שהמלך ירגיש? בוודאי ובוודאי שזה יכאיב לו, שהרי אותו אדם שהגיע מן העיירה מבזה אדם שהמלך אוהב, מעריך וחפץ ביקרו. וזה בדיוק ההבדל ביניכם: אתה אותו אדם מן העיירה, והוא הצדיק שנמצא בחצר המלך. אתה מסתכל עליו ורואה אדם שאפשר לבזות, אבל המלך מסתכל עליו ורואה אדם יקר, אהוב וחביב לפניו.…
הפוסט הזה הוא מקבוצה מוצעת
האם יש לך משנה סדורה בדעת הרמב"ם בזה
כי
כב' כו-כט "(כו) אין גודלין את שער הראש ואין פוקסין אותו מפני שנראה כבונה ואין מחזירין מנורה של חליות ולא כסא המפוצל ולא שולחן המפוצל וכיוצא בהן מפני שנראה כבונה ואם החזיר פטור שאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים ואם היה רפוי מותר להחזירו ואין מתקנין חליות של שדרה של קטן זו בצד זו מפני שנראה כבונה,
ביו"ט ד יג "כלים שהן מפוצלין כגון מנורה של חליות וכסא ושלחן שהן חתיכות חתיכות מעמידין אותן ביום טוב והוא שלא יתקע לפי שאין בנין בכלים אבנים של בית הכסא מותר לצדדן ביום טוב בנין עראי הוא ומשום כבודו לא גזרו".
גם בכג ב' "שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי".
הפוסט הזה הוא מקבוצה מוצעת
היינו הרמב"ם מתייחס למה אין בעיה מבחינת המוקצה של גיזי הצמר, כי הוא לא נוגע בהם.
אבל מה עם מוקצה של המכסה עצמו, שנהיה בסיס לדבר האסור.
כי הרי איירי בגיזי צמר המוקצים אי בגלל שלא יחדן להטמנה אי בגלל שהם של הפתק כמבואר בשבת מט:.
תודה
אבל שים לב לסיפא
שלא רק מגירה
אלא כל השידה עצמה אסור לגרור אותה "אלא אם כן טלטל את השדה בכללותה או גררה ממקום למקום הרי הוא אז מטלטל"
הפוסט הזה הוא מקבוצה מוצעת
אני זוכר שלפני כחצי שנה היה פה מאמר על תגי האותיות. מצאתי אצל פרויקט פרידברג (חוקרי גניזת מקהיר) איזושהי תשובה של רבינו על העניין:
(ח) שאלה: ותורינו הדרתו איך יהיה עשיית התגין ואם הוא הלכה למשה מסיני או תקנת חכמים או יהיה מנהג ואם כן מאיזה זמן נתקן יורינו מורה צדק את האור כי טוב ונגילה ונשמחה. תשובה: התגין הוא אותות קטנות בראש האותיות והן כעין זיינין דוקא אך יש חילוק באותיות יש אות שצריכה תג אחד ויש שצריכה שתים ויש שצריכה שלש וכיוצא עד שבעה זה הוא אופן עשייתן. אמנם על מה ששאלתם אם הוא מנהג בודאי כי אין זה מנהג דזה קראוהו רבותינו ז״ל כתרי אותיות וכמו שאמרו מצאו להקב״ה קושר כתרים לאותיות וכן נמצא בספרי תורה שכתבם משה רבינו ע״ה אכן באריכות הזמן והטלטול נמצאו כמה וכמה חלוקים במסורת זה אומר בכה וזה אומר בכה ולא ראי זה כראי זה שיש מסורת שאומרים על אות אחת שצריכה שלש תגין ובמסורה אחרת נמצא באחת…
שלום וברכה, תשובה זו מופיעה בקובץ התשובות של הרמב"ם (בלאו) בסימן קנד, והתייחסתי אליה במאמר כאן, בפרק ה.
הפוסט הזה הוא מקבוצה מוצעת
היי, כידוע שיש איסור ״לא תחנם״ ואחד מאיסורים הוא לתת שבח לעובד ע״ז
יש אומן מוזיקה שאני מאוד מאוד אוהב, המוזיקה שלו באמת יפה מאוד ועושה לי מאוד טוב בלב, ובהרבה מרגעים קשים בחיים היא הייתה מקום מפלט בשבילי.
במיוחד שהאומן (הוא גוי) איש חסד שתרם רבות מהכספים שלו לבתי חולים ועשיית חסד, אך קשה לי להבין את אמונתו והדבר כרוך בהרבה מאמצים שאני מעדיף להשקיע על לימוד תורה ובחיים שלי
האם יש איסור פה על ״לא תחנם״?
תודה רבה ועימך סליחה על האריכות
שלום וברכה, האיסור לא תחנם נוגע לאיסור לספר בשבחן, כך שכל עוד אינך מספר בשבחו אינך עובר על איסור. ועוד בעניין זה ראה במאמר כאן.
הפוסט הזה הוא מקבוצה מוצעת
איש אחד מאחר לפגישה חשובה מאד, הוא על הדקה מגיע לחניון אבל אז מתחיל לחפש חניה, הוא מרים עיניו לשמיים ואומר: ״אלוהים בבקשה, תעזור לי, אם תעזור לי אני מבטיח לחזור בתשובה״, פתאום מישהו יוצא עם האוטו, ״לא משנה אלוהים הסתדרתי״.
הפוסט הזה הוא מקבוצה מוצעת
אולי אמצא פה דברי חיזוקים ובזכותכם ידיי תיחזקנה וברכיי הכושלות תיאמצנה.
קשה להכיר את האמת ולהיות בין היחידים שמנסים להחזיק בה...
הייתי בשבת חתן של חבר. הלכנו כל המלווים להתפלל יחד וכמנהגי קראתי אונקלוס ופירוש ר"י אבן בלעם בזמן שכולם שרו "אנא בכח" "לכה דודי" ובזמן דבר ה'תורה' של השוטה החבדניק; בקידוש בליל שבת כמנהגי, באמירת "שלום עליכם" הלכתי אל המטבח והתעסקתי שם בדברים, בדברי התורה [שהכילו דברי מינוּת] הערתי הערה או שתיים בעדינות וסתמתי את פי. ובברכת המזון בירכתי בנוסח אחר. לאחר הארוחה דנתי עם אחד על ספרות ה-"קבלה" ובטענות שכליות ובנחת - הסברתי לו שמקור ה-"קבלה" בקהילות מינים וכו'.
ביום השבת ישבתי עם 2 מכרים שהגיעו גם לשבת‐חתן וגם איתם הגעתי לדיון על ה-"קבלה" (שהם דחפו אליו), במהלכו נאמר "אחי, ידוע לכולם שאתה טועה ושאין לך אמונת חכמים" "אפיקורס".
אבל לאחר כל זה, הרגשתי תחושה רעה שאין לי אנשים שאוחזים בדעתי ויהדות האמת שעליה אני מדבר - כבר…
דע את עצמך, כך אמרו הפילוסופים ביוון העתיקה. שאל את עצמך: מי אני? איזה טיפוס אני? יש מעט מאוד אנשים שמסוגלים לסבול נפשית ופסיכולוגית בידוד חברתי (אפילו מרצון), ועוד יותר מעט שמסוגלים לסבול את הבוז שירחשו להם כאשר הם ינסו להשפיע על הבריות. נראה לי מדבריך, כי המחיר שתשלם מלהתנתק או להתעמת יהיה גבוה מדי בשבילך, וזה מכניס אותך לעצבות. ולכן, עדיף לך אולי להשלים עם המצב ולקבל אותו במעין שלווה סטואית כסוג של יסורין (באופן אישי), תהיה מעורב עם הבריות מבלי לנסות להשפיע עליהם. תמנף את זה לעבודה פנימית על המידות שלך. גם זה לא קל, אבל זו העבודה שלך.
הפוסט הזה הוא מקבוצה מוצעת
האם זה נכון שיהודי תימן היו נוהגים ללכת לישון קצת אחרי השקיעה וקמים בשתיים בלילה ללמוד עד לשחרית?
באופן כללי בתימן נהגו לישון כמו בימי קדם, דהיינו כאשר השמש שקעה התכוננו לשינה. הם גם עבדו קשה ולכן נהגו לקום מוקדם לעבודה, לשאלתך האם רבים למדו תורה? לדעתי לא, רובם היו אנשי עמל אשר לא היו הוגים הרבה בתורה, בעיקר מפני שלא היו להם אפשרויות, והגלות אף היא היכתה בהם קשות. היו בודדים שהיו קמים ללימוד תורה אמיתי, אבל הרוב שהיו מגיעים לבית-הכנסת, לפי הבנתי היו קוראים תהילים או גורסים משניות, ובמקרים לא מעטים היו שגרסו גם הבלים והזיות.
שלום וברכה, השבתי לשאלתך בהרחבה, כאן.