האם מותר להדליק נרות שבת עם נרות שמחלקים החבדניקים הפגאנים בכל פינה ותחת כל עץ רענן?

במאמר "הפלת עובר במשנת הרמב"ם" הוּכח, שעובר שטרם יצא ממעי אימו אינו בגדר נפש, וההורגו אינו בגדר רוצח אלא בגדר חובל. כלומר, גדרו ומעמדו של העובר הוא לכל היותר ככל איבר משאר איברי האדם – ואמרתי "לכל היותר" שהרי חשיבותו הגופנית של העובר פחותה מכל שאר האיברים, שהרי לאחר הפלת העובר, האשה ממשיכה לתפקד מבחינה גופנית כרגיל, מה-שאין-כן אם נפגע או נכרת לה איבר משאר האיברים, כגון עין או יד או רגל.

במהלך לימודיי נתקלתי בראיה נוספת לכך שהעובר כלל אינו בגדר "נפש" הואיל והוא בגדר "דבר שלא בא לעולם", ראיה זו הינה בהלכות מכירה (כב, יג–טו), וכֹה דברי חז"ל ורבנו:

"כשם שאין אדם מַקְנֶה דבר שלא בא לעולם, כך אינו מקנה למי שלא בא לעולם – ואפילו עובר הרי הוא כמי שלא בא לעולם, והמזכה לעובר לא קנה. ואם היה בנו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו – קנה [...] המקנה למין ממיני חיה לא הִקנה כלום, הִקנה…

נשאלתי מהי התועלת בבקשת רחמים על חברו לדעת הרמב"ם? והלא אין ייסורים בלא עוון, ואם המתייסר לא ישוב בתשובה לא יועילו כל התפילות עליו, שהרי לא ניתן להשפיע על בורא-עולם ולא להפעילו חלילה, שהרי אינו בשר ודם – מהי אפוא התועלת בתפילה על הזולת?

תשובה: ובכן, יש כמה תועליות גדולות וחשובות מבקשת רחמים על חברו: א) עצם התפילה על ייסורי הזולת מכניעה את ליבו של האדם ומזכירה לו שיש מחיר לעוונות, ושהקב"ה מעניש ומייסר את הפושעים; ב) תפילה זו מוסיפה אהבה ואחווה שלום ורעות בעם-ישראל, שהרי כאשר אדם מתפלל על זולתו הוא מעורר את נפשו לאהוב את אותו אדם; ג) תפילה זו עשויה לעורר את האדם המתפלל לסייע לאותו האדם שמתייסר, ולוּ בביקור או בעידוד; ד) כאשר אדם מתפלל על חברו הוא מכניע את רוחו, שהרי הוא חושב על זולתו ולא רק על עצמו; ה) ייתכן שהאדם שמתייסר יֵידע שמתפללים עליו ומתחננים לפני בורא-עולם לרפואתו, ואז הוא עשוי להתעורר מכך לשוב בתשובה לפני ה'…

נשאלתי כך: יש לי המון-המון ספרים שאני לא משתמשת בהם יותר מאז שאני הולכת לפי הרמב"ם, כל מיני ספרי הלכה, עלונים, סגולות, מוסר, סיפורי צדיקים – של הבן איש חי השו"ע וכיו"ב. האם הספרים האלה זקוקים לגניזה? אני יכולה לתת אותם? מה הדין שלהם?

תשובה: להבנתי יש להשליכם לצפרדע מחזורית הנייר הקרובה לביתך, ומצוה רבה היא. וביתר ביאור, מעיקר הדין היה ראוי לשורפם מפני שיש בהם דברי מינות, אבל בדור שלנו הואיל ורבים מאד הם ספרי המינים, הדבר יגרור להשחתה של מיליוני ספרים, ולכן להבנתי, סנהדרין אמת הייתה פוסקת שיש להשליכם למחזורית – או בבת אחת או בהדרגתיות, מה שנוח לך.

אחד ממנהגי המינות הכעורים ביותר בעיניי הוא מנהגם של המינים השחורים ללכת גדושי חשיבות עצמית כאשר ידיהם משולבות מאחורי גבם, תמיד מנהג זה היה מאוס בעיניי אך לא ידעתי בעבר להצביע בדיוק על נקודת התיעוב שבו. והנה, זכורני לפני כמה שנים כאשר סייעתי במשך תקופה מסוימת לזקן תימני חביב ושמו אברהם בַּאוּנִי (אשר כבר נפטר ז"ל), הוא האיר את עיניי בעניין מנהג המינים הנגעל הלזה, אף שייתכן ולא ידע עד כמה חשובים דבריו.

יום אחד עמדתי לפניו ובמקרה ידיי היו לאחוריי, לא שחלילה נהגתי במנהג המינים אלא שאחזתי דבר מה או שסתם התעסקתי במשענת כיסא וכיו"ב – על-כל-פנים, אותו זקן תימני העיר לי שקיבל מאבותיו ורבותיו שאסור לו לאדם לשלב את ידיו לאחוריו – וכמנהג המינים האשכנזים עבי-הכרס, הנפוחים מחשיבות עצמית כאילו היו גדולי עולם אף שהבהמות טובות מהם – וכאשר שאילתיו: מדוע? הוא אמר בקצרה שמדובר במנהג של שחץ וגאווה, ולא הוסיף עוד מאומה מעבר לכך. דבריו נשמעו לי…

נשאלתי את השאלה שבכותר, והוסיף והבהיר השואל: כלומר, האם צריך להמתין שש שעות בין אכילת כזית מהשמן לאכילת חלב? ובכן, להבנתי הואיל וחובת המתנת שש שעות היא מדרבנן, והואיל ובהלכות מאכלות אסורות (ט, כז) רבנו מחייב בהמתנת שש שעות אך ורק למי שאכל בשר או עוף – יש להחמיר בהמתנת שש שעות אך ורק לאחר אכילת בשר או עוף ממש. לפיכך, אם אין בשמן שטיגנו בו בשר כזית בשר, נראים הדברים שאין צריך להמתין שש שעות, ובכל מקום שיש ספק בעניינים אלה יש להקל. אמנם, אין לאכול את השמן הזה יחד עם מאכל חלבי, שהרי רבנו פוסק בהלכות מאכלות אסורות (ט, כב) שאפילו רוטב של בשר אסור לאוכלו עם חלב, וכֹה דבריו: "פת שֶׁאֲפָיָהּ עם הצלי, ודגים שצולין עם הבשר – אסור לאוכלן בחלב".

ערב טוב. ככה תפילין של ראש נראות?

השין לא מתחברת למטה.

נשאלתי את השאלה שבכותר, ותשובתי היא שאין שום מניעה הלכתית לנשים להתייפות בבוטוקס, אדרבה, אם האשה עושה זאת לשם שמים דהיינו כדי למצוא חן בעיני בעלה ולהוסיף קדושה וטהרה בביתה, או כדי שתהיה שמחה ומאושרה ביופייה החיצוני והפנימי – מדובר במצוה גדולה ורבה אשר תורמת תרומה חשובה לעבודת ה', לאושר ולשמחה ולשלום בית.

אמנם, יש לסייג את הדברים האמורים בשני סייגים די זניחים: האחד, הואיל ותורתנו היא תורת חיים ואסור לאדם להזיק לעצמו, יש להימנע משימוש מוגזם אשר עלול לסכן את הבריאות או מקבלת טיפול אצל אדם שאינו מומחה לדבר; והשני, להבנתי אסור לאשה להזריק בוטוקס באופנים מוגזמים וקיצוניים לשפתיים, עד שהן נפוחות באופן צעקני גס ומוחצן. אולם, מותר בהחלט לייפות את השפתיים באופן שאינו צעקני גס ובוטה, ולדעתי מצוה רבה היא כאמור.

נשאלתי כך: בבית הכנסת בו אני מתפלל התחילו להנהיג שירת הפיוט ידיד נפש לפני ערבית של שבת. כיצד ראוי לי לנהוג בזמן שירת הפיוט?

תשובה: להבנתי המגרעות של הפיוט זניחות יחסית, ולכן אתה יכול לשיר אותו עם כולם כדי שדעתך תהיה מעורבת עם הציבור ככל שניתן.