שלום עליכם, בהקדמה למשנה תורה:

(ה) וּזְקֵנִים רַבִּים קִבְּלוּ מִיְּהוֹשׁוּעַ, וְקִבַּל עֵלִי מִן הַזְּקֵנִים וּמִפִּינְחָס; וּשְׁמוּאֵל קִבַּל מֵעֵלִי וּבֵית דִּינוֹ, וְדָוִיד קִבַּל מִשְּׁמוּאֵל וּבֵית דִּינוֹ. וַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי, מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם הָיָה וְלֵוִי הָיָה, וְשָׁמַע מִמֹּשֶׁה, וְהָיָה קָטָן בִּימֵי מֹשֶׁה; וְהוּא קִבַּל מִדָּוִיד וּבֵית דִּינוֹ.

(ו) אֵלִיָּהוּ קִבַּל מֵאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי וּבֵית דִּינוֹ...

להבנתי, בהזכירו את אחיה השילוני, רבנו מתייחס כאן לברייתא המובאת בבבלי, ב"ב קכא: אודות שבעה שקפלו את העולם. אך נראה שרבנו משנה קצת מלשון הברייתא (משה במקום עמרם, 'והיה קטן') וכן נראה שרבנו מתייחס למאמר כפשוטו ובכך יוצא שחשבון השנים של אחיה השילוני, אשר מסר נבואה לירבעם בן נבט בימי בית ראשון, הינו מעל 300 שנים. אודה להסבר

שלום וברכה, ושבוע טוב.

רציתי לשאול שאלה קצרה:

כיצד רבינו התנגד נחרצות במורה(חלק א, פרק סא) לענייני הקמיעות, וכל הטיפשים, ואיוולים שעשו כן.

ומצד שני רבותינו בתלמוד מדברים על ״קמיע מומחה״ שמותר לצאת איתו בשבת, וכך גם רבינו פוסק זאת להלכה.

האם מדובר באותם סוגי ״קמיעים״, האם רבינו סותר את עצמו, והאם בכלל המונח ״קמיע״ בלשון רבותינו מורה על דבר אחר?

אשמח לתשובה.

שלום ושבוע טוב

אני עד עכשיו חשבתי שלפי רבנו לא מברכים על טבילת כלים

אבל ראיתי שהרב חן שאולוב כותב את זה… יש ממש בדבריו?

שלום רב, לאחר קריאת המאמר בנושא מכירת חמץ, וגם חקר הנושא לפי רבינו וחז״ל התברר לי בראיות ברורות ומופתיות שמכירת חמץ הנהוגה ברבנות בימינו הינה שיטה מסחרית אשר סותרת את ההלכה לכתחילה ובדיעבד. ברם, השאלה הנשאלת היא, מה לעשות עם חנויות שמשתמשות באותה מכירה, האם ניתן לקנות מהם אחרי הפסח או שמא יש חשש חמץ שעבר עליו הפסח?

שלום הרב אדיר

יש לי חבר שהתחבר מאוד לברסלב והוא התחיל להגיד לי כיון שלמדתי רס״ג שצריך לזרוק את השכל

עניתי לו שהשכל זה מתנה שהשם נתן וכי למה לזרוק?!?

ואז הוא הביא גמרא בברכות כח ״ת"ר כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו רבינו למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים״

איך לדעתך צריך להסביר את מימרא?

בהלכות תפילה (יב, ה–ח) נאמר כך:

"כל אחד ואחד מן הקורין פותח ספר תורה ומביט במקום שהוא קורא בו, ואחר-כך אומר: ברכו את יי המבורך, וכל העם עונין: ברוך יי המבורך לעולם ועד [...] אין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיכלה אמן מפי הציבור [...] אין הקורא רשאי לקרות עד שיֹאמר לו גדול שבציבור לקרות, ואפילו חזן הכנסת או ראש הכנסת אינו קורא מעצמו, עד שיֹאמרו לו הציבור או גדול שבהן לקרות [...] הקורא, יש לו לדלג ממקום למקום [...] והוא שלא יקרא על-פה שאסור לקרות שלא מן הכתב אפילו תיבה אחת ולא ישהה בדילוג אלא כדי שישלים התורגמן תרגום הפסוק".

ונשאלתי בעניין הלכה זו: במה דברים אמורים? וכי אסור לו לאדם לקרוא ולשנן את פסוקי התורה או הנביאים או הכתובים בעל-פה? ובכן, להבנתי, מההלכות שראינו עולה בבירור, כי לדעת הרמב"ם, כל האיסור שנאמר בתלמוד בעניין זה אינו נוגע אלא ליחיד שקורא בתורה בציבור, רק בנסיבות המסוימות הללו אסור לקרות בתורה בעל-פה,…

לפעמים האוטובוס יוצא לי להגיד מזמורי תהילים

זה מותר? בגלל דברים שבכתב לא אומרים בעל פה…

תודה

שלום עליכם הרב אדיר,

ראיתי מה כתבת אודות: ״מדוע יש בעלי מומים מולדים בעולם?״ ורציתי לשאול איך זה מסתדר עם דרכו של הרמב״ם. האם יש מקור מפורש בדברי הרמב״ם שממנו יוצא שמום מולד אצל ילד הוא בעיקר בגלל חטא של ההורים?

ואם הכוונה שזה עיקרון גורף, איך זה מתיישב עם זה שהילד עצמו לא בחר ולא חטא, ועם השאלה של צדק והיגיון? בנוסף, האם לא ייתכן שמומים מולדים הם חלק מסדר טבעי בעולם ולא בהכרח עונש מכוון בכל מקרה, ואם כן איך זה מתחבר להסבר שמיוחס לרמב״ם?

תודה מראש

שלום הרב אדיר

לרוב אני משתדל להתפלל עם מכנסיים ארוכים שזה נראה לי יותר מכובד

(אחרי זה אני מחליף לקצר) אבל לאחרונה אין לי זמן בגלל הלימודים ושאני צריך לאכול וכולי

אם אין לי זמן אפשר להתפלל במכנסיים קצרים? תודה