יוסף דחוח-הלוי

[מאמר זה פורסם ב'אפיקים' גיליון פג, סיוון תשמ"ד, עמ' 3]. זה עשרים שנה מתריע עיתון אפיקים, חזור והתרע, על השתרשותה של קבוצה בעלת דעות קדומות בצמרת הממסד הישראלי, המורכבת רובה ככולה מיוצאי מזרח-אירופה. קבוצה זו, מאז ראשית צמיחתה, שלטה שלטון בלי-מצרים על מרכזי הכוח במדינה: החברתי, הכלכלי והפוליטי והיא-היא שתכננה במכֻוון את ההפליה כלפי יהדות המזרח, הן לפני קום המדינה וביתר שאת נקטה בהפליה כשיטה לביסוס שלטונה עם קום המדינה, כלומר מאז שנת 1949, והיוותה השאור המבאיש לפער החברתי ולשסעים העמוקים...

[מאמר זה פורסם ב'אפיקים' גיליון פג, סיוון תשמ"ד, עמ' 2]. ביום א' בניסן שנה זו נתקיים כנס תרבות בבית ברבור בתל-אביב לציון שנת העשרים לייסוד אפיקים. זהו אירוע ראשון מסדרת אירועים שיתקיימו במשך השנה לציון פעילות אפיקים בתחומי החברה והתרבות. הכנס נפתח בהקראת שיר מאת המשורר רצון הלוי שהעניק ממד של השראה ספרותית וחגיגיות מלבבת. מר שלמה מדמון, חבר הנהלת תמ"י [='תנועת מסורת ישראל', מדמון היה פעיל פוליטי מרכזי במפלגה זו, שבאותם הימים שירתה בכנסת בממשלתו של בגין], בירך במלים נרגשות את פעילותה המבורכת...

[מאמר זה פורסם ב'אפיקים' גיליון פב, טבת תשמ"ד, עמ' 35]. אין בפי מילים, אני נבוך ומבולבל, עדיין קשה לי לעכל את האסון שירד על משפחתו ועלינו. אומרים: גזירה על המת שישתכח מן הלב. זה בהחלט נכון. המת אולי משתכח, אבל משקעי הכאב נשארים בלב. מנסה אני לבנות מתאר. הייתי קורא לזה מתאר רוחני סביב דמותו של הרב ר' שלום עמוס זצ"ל. חייו ומותו של האיש הזה הם עניינים חידתיים, שעד היום איני יכול לפתור אותם. ראשית, חייו של רבי שלום עמוס, היו חידה. הוא היה טוב מדי בשביל עולמנו הטרוף והמטורף; הוא היה נאור וטהור מדי...