הצ'יוואווה מאומן ותלמידו המקלל – חלק ד

בחלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. מתוך בליל הקללות והחרפות הנאצות והגידופים, הצלחנו לדלות טענה אחת מתעתעת ועליה השבנו בחלקו הראשון של המאמר.


בחלק השני עסקנו בטענתו של המקלל שרבנו "טעה בענק" בעניין תפישת השדים באגדות חז"ל. רבנו סבר שלא קיימים שדים במציאות האמיתית למעט בדמיון ההוזים, ושכל השדים שנזכרו באגדות חז"ל הם משלים או פטומי מילי בעלמא, כדרכן של האגדות לתבל את ענייניהם בפולקלור המקומי והאלילי שרווח מאד באותם הימים. וכאמור, הוכחנו את שגיאתו וסכלותו של המקלל אשר ניזון מדברי אלילו נחמן הכלבי, וראינו שמי שמתבונן בתורה בלב נקי מדעות קדומות יבין ששלילת השדים כבר נאמרה בתורה.


טענתו המרכזית של המקלל בחלק השלישי הייתה, שמִן התורה חובה לקבוע שספר הזוהר הוא בגדר תורה מן השמים, וכן חובה לקבוע שנחמן הכלבי הוא משליחיו הנאמנים של הקב"ה, יתעלה ויתרומם מכל הבלי המקלל. ומדוע לפי המקלל חובה לקבוע כל זאת ואף לאמֵּת את כל ההזיות והאלילוּת שחדרו לדתנו באלף השנים האחרונות? ובכן, המקלל טען, שהואיל וכל "חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות סמכו את ידיהם על ההזיות הללו, והואיל והתורה קבעה ש"אחרי רבים להטות", חובה עלינו לקבל את כל פיגולי האלילות והמינות האירופית, וזאת כאמור מפני שכל "חכמי ישראל" קיבלום...


ואיך עלה על דעתו שהקב"ה יקבע שחובה על עם-ישראל לעבוד עבודה-זרה ולהתבוסס בצואת המינות רק בגלל ש"חכמי ישראל" החליטו שהעבודה-הזרה היא אמת?! והלא אפילו נביא-אמת שיורה חלילה לעבוד עבודה-זרה אין שומעים לו! כל-שכן הפשפשים והפרעושים עדת המינים הסכלים והפתאים שקמו לעם-ישראל באלף השנים האחרונות, אשר הִתעו את עם-ישראל אחרי ההבל מתוך רדיפת הבצע התאוות והשׂררה.


וכבר חשׂפתי בעשרות רבות של מאמרים את הזיותיהם והשקפותיהם הרעועות – תת-רמה של עובדי אלילים מאמיני הזיות המשרבטים עֵטם כמו תינוקות, פשוט להקיא!


לא אוסיף לדון בזה עתה, כי כבר הרחבתי בזה בחלק הקודם. ברם, ראוי להוסיף ולציין, שאין שום זכר בדברי המקלל ליסוד הפילוסופי שהוא מיסודות דתנו: קבל האמת ממי שאמרוֹ. אדרבה, המקלל מתעלם לחלוטין מדרך האמת וקובע שוב ושוב ושוב כי האמת נמדדת לפי רוב הוזי ההזיות אשר טוענים לאמיתתה – וכבר לימדנו הנביא ישעיה (נט, טו) כי האמת נעדרת: "וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל וַיַּרְא יְיָ וַיֵּרַע בְּעֵינָיו". ותוכלו גם לעיין במאמריי: "מדוע מעטים אנשי האמת?", "גורמי העיוורון מדרך האמת", "קבל האמת ממי שאמרו", "משה אמת ותורתו אמת", "אהבת האמת ורדיפת הצדק", ועוד.


***

נמשיך עתה לעיין בדברי המקלל ונוסיף ללמוד עד כמה הוא תועה ושקוע בהזיות, המקלל במכתבו ממשיך ואומר כך:


"במאמר על רבי נחמן אתה מכנה אותו אינספור פעמים ככלבי ואת רבי נתן תלמידו כעזתי. אז ראשית זה מאוד אינפנטילי תינוקי וילדותי לכנות כך אדם, אתה אינפנטיל של ממש, זה מראה כמה אתה תת-רמה מבחינה נפשית וכמה אינך מפותח ובוגר שכלית".


ובכן, המקלל אינו יודע, אך מצוה גדולה ורבה היא לזלזל ולבזות עבודה-זרה, ועוד יותר חובה להכרית את המינות והמינים, והאמת שאיני צריך להביא ראיה על-כך שהרי התורה קידשה מלחמה כנגד האלילות וחייבה להכרית ולאבד ולהשמיד כל זכר לעבודה-זרה.


ובכל זאת, אצרף כמה הלכות ומובאות מהלכות חז"ל ורבנו:


א) "מצות עשה היא לאבד עבודה זרה ומשמשיה וכל הנעשה בשבילה, שנאמר: 'אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת' [דב' יב, ב], ונאמר: 'כִּי אִם כֹּה תַעֲשׂוּ לָהֶם מִזְבְּחֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּ' [דב' ז, ה]. ובארץ-ישראל מצוה לרדוף אחריה עד שנאבד אותה מכל ארצנו" (הלכות עבודה-זרה ז, א–ב).


ב) "המינים והאפיקורוסין מצוה לאבדן ביד ולהורידן לבאר שחת [=ובלשון חכמים: "מורידין ולא מעלין"], מפני שהן מצירין לישראל ומסירין את העם מאחרי ה', כישוע הנוצרי ותלמידיו [=והם כל שוחרי ההגשמה למיניהם המתפרצים כלפי ה' יתעלה], וצדוק ובייתוס ותלמידיהן [=ועליהם נמנים כל מחריבי התורה-שבעל-פה למיניהם, כגון התועים אחר הקבלה האלילית] 'שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב' [מש' י, ז]" (עבודה זרה י, ב).


ג) "מי שאינו מאמין בתורה-שבעל-פה [=כגון שורפי ספר המדע שהחליפו את התורה-שבעל-פה שהועתקה איש-מפי-איש, בקבלת המינות וההזיות של חכמי-יועצי-אשכנז וספר הזוהר] [...] הרי זה בכלל המינים ומיתתו ביד כל אדם [...] מורידין ולא מעלין כשאר המינים [...] – כל אלו אינן בכלל ישראל ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינים, אלא כל ההורג אחד מהם עשה מצוה גדולה והסיר מכשול" (הלכות ממרים ג, א).


ד) "האכזריות על אלו שמטעין את העם אחר ההבל רחמים היא בעולם, שנאמר: 'לְמַעַן יָשׁוּב יְיָ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים' [דב' יג, יח]" (הלכות סנהדרין יא, ו).


ויש עוד הלכות רבות בעניינים אלה, וכאמור, הציר שעליו סובבת כל התורה כולה הוא עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה. וכבר הוכחתי את אלילותו ומינותו של נחמן הכלבי גם במאמרי: "כלב ושמו ברסלב"... לאחר הדברים שהובאו לעיל המקלל הוסיף: "שנית, זה מראה שאין לך שום דבר ענייני ורלבנטי לומר על טענותיו, אתה חסר אונים כנגד דבריו". ובכן, מאמריי מלאים בטענות ענייניות, וכן מדרכי להוכיח את דבריי מתוך מקורות הדת הנאמנים. אגב, דומני שסדרת המאמרים הזו מוכיחה שאיני "חסר אונים", ולא צריך להיות חכם גדול כדי לנתץ את שקריו של נחמן הכלבי, האמת די זועקת לשמים...


***

והמקלל ממשיך בדברי הבלע והטמטום:


"שלישית, [אסור] לדבר כך [כלפי] כל רב ותלמיד חכם [=וכאמור, מצוה רבה מאד היא לבזות ולהשפיל את המינים אשר מתעים את העם אחרי התהו], לא-כל-שכן לצדיק וכל-שכן לנשמת משה רבינו צדיק האמת שחזרה בגופו של רבי נחמן – זה שָׂם אותך במקום פחות, נחות, שפל וטמא יותר מכל צורר מכל אפיקורס מכל רשע – זה הופך אותך לחלאת המין האנושי, לאבי אבות הטומאה, למצח הנחש [מה זה?] לתת-בהמה גסה, ולחיה דו-רגלית ממש. אתה גרוע, מתועב, שפל, בזוי, נחות, ופחות מכל יצור אנושי. כל דבריך נאמרים בטיפשות-פה איומה ומביכה, וטומאת שפתיים נובחת מחרידה ומזוויעה".


שימו לב, לפי המקלל נחמן הכלבי הוא גלגול של משה רבנו! ואיך יעלה על הדעת כדבר הזה? והלא נאמר בתורה במפורש: "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה" (דב' לד, י), ובא במסורת הנאמנה של מעתיקי השמועה שלעולם לא יקום נביא כמשה רבנו!


וכך בדיוק פוסק רבנו ביסוד השביעי משלושה-עשר יסודות הדת:


"והיסוד השביעי נבואת משה רבנו. והוא, שנדע שהוא אביהן של כל הנביאים שקדמו לפניו והבאים אחריו, הכל הם למטה ממנו במעלה, והוא בחיר ה' מכל המין האנושי, אשר השיג ממנו יתעלה יותר ממה שהשיג וישיג כל אדם שנמצא ושימָּצא".


זאת ועוד, איך יעלה על הדעת שנחמן הכלבי אשר מסית ומדיח לעבודה-זרה הוא משה רבנו? וכי העניו מכל אדם היה אומר על עצמו שהוא "פלא" ו"נשמתו פלא" ו"חידוש כמוהו לא היה מעולם"; ושימו לב לדברי השחץ הבאים (חיי מוהר"ן הטמבל ת"ה):


"הראש השנה שלי הוא חידוש גדול, והשם יתברך יודע שאין הדבר הזה בירושה מאבותי, רק השם יתברך נתן לי זאת במתנה, שאני יודע מהו ראש השנה. לא מבעיא אתם כולכם בוודאי תלויין בראש השנה שלי, אלא אפילו כל העולם כלו תלוי בראש השנה שלי".


וכי יעלה על הדעת שמשה רבנו ידבר דברי שחץ ואלילות כאלו? וכי הוא היה מעז לומר שכל העולם תלוי בו? וכי הוא היה מטיף לכל באי עולם לעלות לקברו ולפנות אליו? והלא משה רבנו היה עניו מאד ואף הלוחם הגדול ביותר בעבודה-הזרה שידעה האנושות! ויש בדברי הכלבי לא רק מינות ביד רמה אלא גם כפירה בדברי ה' יתעלה אשר העיד: "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במ' יב, ג). זאת ועוד, בניגוד לדברי המקלל, נחמן הכלבי לא הסתפק בהשוואת עצמו למשה רבנו, שהרי מרוב שחצנותו הבלעמית הוא