משלי חז"ל ומשלי הנביאים ומה שביניהם

עודכן: 22 בפבר׳ 2021

לפני שרבנו מתחיל לבאר את ענייני המשלים בהקדמתו למורה, הוא מקדים הקדמה קצרה, ובה הוא חוזר ומדגיש כי ספרו זה מיועד למי שלמד מדעים ופילוסופיה, ויחד עם זאת הוא מאמין בדת משה ובכל פסוקיה וענייניה. אולם, אותו אדם שרוי במבוכה, מכיוון שאינו יודע להבין שמות, כלומר מלים ופעלים מסוימים שנאמרו בתורה, וכֹה דברי רבנו (עמ' ט):


"אבל מאמר זה הרי דבריי בו עם מי שנתפלסף [=מי שלמד פילוסופיה] כפי שהזכרתי, ולמד מדעים אמתיים, והוא מאמין בדברים התורתיים ונבוך בענייניהם, אשר גורמי המבוכה בהם השמות המסופקים והמשלים".


נמצא, כי עיקר המבוכה נובעת מאי-הבנת השמות המסופקים והמשלים, כי אדם משכיל שמבין שם מסוים (שיש לו כמה משמעויות) באופן שגוי שאינו מתאים למקומו, ייכנס בהכרח למבוכה ולא יידע כיצד לכלכל את הדברים. והוא הדין למשלי כתבי-הקודש, אם האדם אינו מבין שיש להם עומק מחשבתי, והוא עיקר חשיבותם ותכליתם – הוא עלול להיכנס למבוכה, כי לא יידע כיצד לכלכל את פשטי המשלים עם עולם המדע והפילוסופיה.


אגב הדברים רבנו מבאר לנו את שיטתו בביאור המשלים והשמות המשותפים:


"[א] ויש שאביא פרקים במאמר זה שלא יהא בהם הזכרת שם משותף, אלא יהיה אותו הפרק הצעה לזולתו; [ב] או יהיה אותו הפרק הערה על עניין מענייני שם משותף שלא רציתי להזכיר בפירוש אותו השם באותו המקום; [ג] או יהא הפרק מבאר משל מן המשלים, או מעיר על פרשה מסוימת שהוא משל; [ד] או שיהיה הפרק כולל עניינים מופלאים שאפשר שיבינו בהם היפך האמת מחמת שיתוף שמות; [ה] או מחמת הבנת המשל כאילו הוא הנמשל, או הבנת הנמשל כאילו הוא משל".


רבנו מתאר בדבריו אלה חמש שיטות פרשנות ומחקר ששילב בספרו:


א) לעתים רבנו מקדיש פרק מסוים כהקדמה לפרק שאחריו – מזאת אנחנו למדים על חשיבות ההקדמות, שהחכמה אינה נקנית לו לאדם אלא לאחר לימוד הקדמות נכונות, ויש בזה גם לימוד מוסר על הסבלנות ואורך הרוח שעל האדם להתאזר בהן בעת לימודו.


ב) לעתים רבנו מעיר הערה מסוימת על שם משותף, שלא רצה לאמרה בפרק המרכזי שדן באותו השם – ומזאת אנחנו למדים על דרכו של רבנו להסתיר את העניינים העמוקים, ולכן הוא פיזר רמזים ברחבי ספרו, כדי שהנבונים יבינו והסכלים יסכלו.


ג) לעתים רבנו מבאר משל מסוים או אפילו רק מעיר על פרשה מסוימת שהיא משל, מבלי לבאר את הנמשל – שהרי לעתים די לו לנבון שיאמרו לו שפרשה מסוימת היא משל, והוא כבר יבין לבד מהו כיוון המחשבה הרצוי באותו המשל ובמשלים הדומים לו.


ד) ביאור שיתופי שמות – יש פרקים שבהם רבנו מבאר את משמעויותיהן השונות של המלים המפוזרות בכתבי-הקודש, ובדרך זו הוא מרומם אותנו להבין כל מלה באופן הנכון בהתאם לעניין שאותה המילה נאמרה עליו.


ה) ולעתים רבנו מבאר משל מסוים שהיו עלולים לשגות בו ולחשוב שהמשל הוא הנמשל או שהנמשל הוא המשל.


עד כאן מפתיחת דברי רבנ