נביא שהבטחותיו התקיימו – האם להאמין לו?

בפרק העשירי מהלכות יסודי התורה, רבנו הרמב"ם פורשׂ לפנינו את היסוד החשוב ביותר בכל ענייני הנבואה, והוא: שדברי הנביא לא ייפול מהם ואפילו הדבר הקטן ביותר, אלא כולם יתקיימו בשלמותם. וכבר אמרנו במאמרים הקודמים שעסקו בנבואה, שזהו היסוד החשוב ביותר אשר באמצעותו ניתן לזהות בקלות את נביאי השקר. במאמר הבא נציג את הלכות הרמב"ם בעניין זה ב"משנה תורה" המבארות והמפרטות את היסוד החשוב הזה.


ביסוד זה עוסק רבנו בהרחבה גם בהקדמתו לפירוש המשנה, וכבר הבאנו את דבריו שם במאמר: "איך ניתן להבחין בין נביאי אמת לנביאי שקר?". ברם, בשל חשיבות הדברים נחזור על דבריו ב"פירוש המשנה" כהקדמה ללימוד היסוד הזה מתוך "משנה תורה".


א. סוד זיהוי נביאי האמת


רבנו בפירוש המשנה מתאר את שלבי האמונה בנביאי האמת, ומתוך דבריו עולה סוד זיהוי נביאי האמת, וכֹה דברי רבנו בהקדמתו לסדר זרעים (עמ' ה):


"כשיטען אדם שנתנבא והיה ראוי לה, כלומר שיהיה מבעלי החכמה והדת, פָּרוּשׁ [מעולם התאוות], משׂכיל, כליל המידות הטובות, [...] נֹאמר לו הבטיחֵנו הבטחות [...] אם נתקיימו כל הבטחותיו – ידענו אמיתת נבואתו, ואם כִּזֵּב במשהו מדבריו אפילו בקטנים שבהם אז נדע שהוא שִׁקֵּר [...] וגם אם נתקיימו דבריו בהבטחה או שתיים לא תתאמת בזה נבואתו בהחלט, אבל תהיה נבואתו אצלנו תלויה [=בסימן שאלה] עד שתמשך אמיתת כל אשר ידבר בשם ה' פעם אחר פעם".


כלומר, עלינו לבחון את אישיותו והבטחותיו, האם הוא ראוי לנבואה והאם הבטחותיו אכן מתממשות. אולם, לעתים קרובות אנו רואים שדברי מגידי העתידות אכן מתגשמים! וכמו שאומר רבנו שם: "המנחשים והחוזים בכוכבים ובעלי הכוחות הנפשיים [=ספיריטיזם] כולם היו יכולים לטעון שהם נביאים, שהרי אנו רואים אותם בתמידות מגידים עתידות?" – כיצד אפוא נדע מיהו נביא אמת? הנה תשובת רבנו שם:


"המנחשים והחוזים בכוכבים והמכשפים וכל אנשי אותו הסוג מגידים עתידות [=כל אלה שטוענים שיש להם כוחות על-טבעיים, כולל הרי"ש-בי"תים השונים והמשונים למיניהם], אבל מקצתם מתקיימים ומקצתם מְכַזְּבִים [...]. ואולם, יתרונם זה על זה ששִקרי האחד פחותים משִקרי זולתו, אבל שיצדק בכל הפרטים הרי זה מוכחש [=בלתי אפשרי] [...]. אלא [...] יֹאמר שהשנה תהיה בצורת [...] [ובפועל] יהיו גשמיה מועטין. או שיֹאמר שמחר ירד גשם, [ובפועל] ירד למחרתו, [...] ואין כן הבטחות הנביא, אלא יצדקו עד סופם, ולא ייפול מהם דבר לא קטן ולא גדול לעולמי עד, בכל מה שמודיעים בשם ה'. ולכן, אם נפל משהו מדבריו ידענו ששקר דיבר".


"דְּעוּ אֵפוֹא כִּי לֹא יִפֹּל מִדְּבַר ה' אַרְצָה" (מ"ב י, י) – זהו היסוד החשוב שאנו למדים כאן, אם עמד אדם לפנינו, וטען שה' שלחוֹ ואמר לנו מה שעתיד להתרחש, עלינו לבחון את דבריו: אם לא ייפול מדבריו מאומה, עלינו להמתין ולבחון שניה ושלישית את הבטחותיו, רק אם לא נפל דבר מדבריו פעם אחר פעם אז תתאמת נבואתו, ונכון יהיה להאמין בו ובנבואתו. ברם, אם נפל מדבריו פרט קל מן הקלים, נדע בוודאות שנביא שקר לפנינו ולא נשמע אליו ונתרחק ממנו וממשכנותיו.


ואם עלתה בדעתכם השאלה: מה דינו של אותו נביא שקר? על כך משיב רבנו שם (עמ' ו):


"אבל אם הבטיח שטובות תבואנה בזמן מסוים כגון שיאמר 'ששלום יהיה בשנה זו' [=כמו שקנייבסקי אמר שיבוא משיח, שהיא תקופת שלום לעם-ישראל] והייתה מלחמה, או שיאמר 'שהשנה תהיה גשומה וברוכה' והיה רעב ובצורת וכדומה לכך, הרי זה נביא שקר ונתברר שטענתו שווא ושקר, ועל זה אמר הכתוב: 'בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ' [דב' יח, כב], כלומר שלא יפחידך וירתיעך מלהרגו דתיותו וישרו וחכמתו [=אפילו אם הוא דתי וישר וחכם באמת, וכל שכן כשמדובר בהצגה עלובה ביותר], כיוון שהגיס רוחו וטען בדבר חמור, ודיבר שקר על ה', לפי שה', אם הבטיח טובה לעם-ישראל על-ידי נביא – הוא מקיימה בהחלט, כדי שתתאמת נבואתם אצל בני אדם, והוא אמרם ע"ה: 'כל דבר שיוצא מפי הקב"ה לטובה – אפילו על תנאי אינו חוזר' [ברכות ד ע"א]".


עד כאן מתוך דברי רבנו בהקדמתו לפירוש המשנה, וכאמור נעבור עתה לראות את פסק רבנו בספרו הגדול "משנה תורה".


ב. אפילו נפל דבר אחד קטן...


בראש הפרק העשירי של הלכות יסודי התורה, רבנו מלמד אותנו שהנביא שאומר לנו שה' שלחו, אינו צריך לעשות אותות ומופתים, כלומר הוא לא צריך לעשות נסים ונפלאות, הוא לא צריך להחיות מתים או לרפא חולים או לסייע לאילי ההון להכפיל ולשלש את ממונם בהשקעות "נבונות" ששמע מאחורי הפרגוד. אלא, כל שעליו לעשות הוא לומר לנו את העתידות, ואז עלינו להמתין ולראות האם יתקיימו דבריו במלואם בדיוק באופן שהוא התנבא שיתקיימו. ברם, אם נפל דבר אחד קטן, נדע בוודאות שהוא נביא שקר.


וכך פוסק רבנו שם בהלכה א:


"כל נביא שיעמוד לנו ויאמר שה' שלחו, אינו צריך לעשות אות כאחד מאותות משה רבנו, או מאותות אליהו ואלישע שיש בהם שינוי מנהגו של עולם. אלא האות שלו שיאמר דברים העתידין להיות בעולם וייאמנו דבריו, שנאמר: 'וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ יְיָ' [דב' יח, כא]. לפיכך כשיבוא אדם הראוי לנבואה במלאכות ה' [=בשליחות ה'], ולא יבוא להוסיף ולא לגרוע, אלא לעבוד את ה' במצוות התורה, אין אומרין לו קרע לנו את הים, או החייה מת, וכיוצא באלו, ואחר כך נאמין בך. אלא אומרין לו, אם נביא אתה אמור לנו דברים העתידין להיות, והוא אומר, ואנו מחכים לראות היבואו דבריו. אם לא יבואו, ואפילו נפל דבר אחד קטן, בידוע שהוא נביא שקר".


ברור אפוא, שכל אלה שמתיימרים לידע את העתידות, ומציגים את עצותיהם כאילו הן נאמרו להם במחזה הנבואה – אם נפל דבר אחד קטן מדבריהם, הרי אלה נביאי שקר, ואין לשעות אליהם ויש להתרחק מהם ומחצרותיהם.


ברם, גם אם דברי טוען הנבואה נתקיימו במלואם פעם אחת, עדיין הוא אינו נחשב לנביא ועדיין אסור לנו להחשיבו ולהחזיקו כנביא נאמן, אלא רק לאחר שבדקנו את דבריו פעמים הרבה, רק אז נדע שאותו טוען נבואה אכן נביא אמת – ונהיה מחויבים לכל מה שיאמר, בין בענייני הדת ובין בענייני הרשות.


וכך פוסק רבנו שם בהלכה ב:


"ואם באו דבריו כולם יהיה בעינינו נאמן, ובודקין אותו פעמים הרבה, אם נמצאו דבריו כולן נאמנין – הרי זה נביא אמת. כמו שנאמר בשמואל: 'וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַייָ' [ש"א ג, כ]".


ושמעתי על רב אחד שקרא לישיבתו "כסא רחמים", ואיני יודע לאיזה כסא התכוון לכסא שלו או לכסא של בורא עולם? ואם לכסאו שלו התכוון הרי זה עושה את עצמו אלוה; ואם לכסא של בורא עולם התכוון לא היה ראוי לקרוא לישיבה בשם זה, שהרי אין להקב"ה כסא ואינו קם ועובר מכסא לכסא, וכל משחקי הכסאות הללו לא ראויים לדעת רבנו אפילו בספרות האגדה (ראו מאמרי: "לעורר רחמי שמים?"), וכל שכן לקבוע אותם כשם לישיבה מפורסמת. והנה דברי רבנו במורה:


"אבל אמרוֹ 'וְתַחַת רַגְלָיו' [...] הרי פירוש אונקלוס בו כפי שכבר ידעת שהוא עשה כינוי 'רגליו' מוסב על הכסא ואמר: 'וּתחוֹת כּוּרסֵי יְקָרֵיהּ', והבן והתפלא על התרחקות אונקלוס מן הגשמות ומכל מה שמביא לכך ואפילו בדרך רחוקה, לפי שלא אמר 'וּתחוֹת כּוּרסֵיה', לפי שאם ייחס לו את הכסא [...] היה משמע שהוא נח על גוף, ויחייב גשמות, לפיכך ייחס את הכסא ליקריה כלומר לשכינה שהיא אור נברא".


כלומר, אונקלוס הרחיק פעמיים מן ההגשמה: פעם אחת כאשר אמר שהרגליים אינן רגלי הבורא יתעלה ויתרומם אלא רגלי הכסא, ופעם שנייה כאשר אמר שהכסא בעצמו אינו של הבורא – כי אם יאמר שהכסא הוא של הבורא הרי הוא מחייב לו גשמות! ולכן, אונקלוס תרגם "וְתַחַת רַגְלָיו" – תחת רגלי הכסא שעליו שוכן אור נברא היא שכינת ה' יתעלה. לאור דברים אלה, האם ראוי לקרוא לישיבה מפורסמת בשם "כסא רחמים"?


זאת ועוד, אותו רב מפורסם אימץ לעצמו את הכינוי "נאמן" ונוהג להתנבא לפני הבחירות כמה מנדטים תקבל מפלגתו, ועד היום כל "נבואותיו" נתגלו כשקרים, ומפלגתו אפילו לא עברה את אחוז החסימה. ואין לי ספק שאותו רב מפורסם מנסה ליצור סביבו הילת נבואה, שהרי בנוסף לשם המפוצץ של ישיבתו, הוא קורא לעצמו "נאמן" בדיוק כמו שנאמר על שמואל הנביא: "וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַייָ' [ש"א ג, כ]". ולאחר שהבטחותיו נתגלו ככזבים – האם ראוי לו להוסיף ולקרוא לעצמו "נאמן"?


ג. טועני הנבואה שמקצת דבריהם מתקיימים


זכורני כי לפני כמה שנים התראיין ברדיו אחד מגדולי בעלי החצרות והבטיח בקול רב רושם ש"בשבוע הבא ירד גשם גדול!". אין ספק שאותו אדם מוחזק אצל מאמיניו כסמכות דתית מוחלטת לא פחות מאלהים. ברם, ביודעי את דברי הרמב"ם שמרתי את דבריו והמתנתי בסבלנות לחדשות בשבוע הבא. ציפיתי לחדשות מרעישות, פותחות מהדורות, על גשם אדיר ששטף את כל הארץ ושלא היה כמוהו לפחות בשנים האחרונות. ברם, בשבוע שלאחר מכן ירד יום אחד בלבד גשם קל כעשרים דקות ורק במרכז הארץ.


האם אותו מקובל-מבולבל הוא נביא אמת? והלא מקצת דבריו התקיימו כי בכל זאת הייתה רטיבות מסוימת במקומות מסוימים לזמן מסוים? והאם יש אמת בדברי האסטרולוגים אשר מצליחים "לקלוע" מדי פעם אל המטרה? על שאלות אלה משיב רבנו בהלכה ג שם:


"והלא המעוננין והקוסמין אומרין מה עתיד להיות, ומה הפרש יש בין הנביא ובינם? אלא שהמעוננין והקוסמין וכיוצא בהן, מקצת דבריהם מתקיימין ומקצתן אין מתקיימין. כעניין שנאמר: 'יַעַמְדוּ נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים מוֹדִיעִם לֶחֳדָשִׁים מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ' [יש' מז, יג] – 'מֵאֲשֶׁר' ולא כל אשר, ואפשר שלא יתקיים מדבריהם כלום, אלא יטעו בכל, כעניין שנאמר: 'מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל' [שם מד, כה]".


ברם, הנביא לעומתם, אומר רבנו שם בהלכה ד:


"אבל הנביא כל דבריו קיימין, שנאמר: 'כִּי לֹא יִפֹּל מִדְּבַר יְיָ אַרְצָה' [מ"ב י, י]. וכן הוא אומר: 'הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם יְסַפֵּר חֲלוֹם וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת, מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר נְאֻם יְיָ' [יר' כג, כח] – כלומר, שדברי הקוסמים והחלומות כתבן שנתערב בו מעט בר, ודבר יְיָ כַּבָּר שאין בו תבן כלל".


וכן כותב רבנו בהקדמתו לפירוש המשנה (עמ' ו):


"ובארו חכמים עניין דבר זה, שהנבואה נקיה לא יתערב בה שום שקר כחיטה המנופה מן התבן. והחלומות ודומיהן מן ההשערות מעורבים בשקר, כתבן שיש בו גרגרי חיטה. אמרו, 'כשם שאי אפשר לבר בלא תבן, כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים' [ברכות נה ע"א]".


ולכן אומר רבנו, אין אנו צריכים ואף אסור לנו לשמוע אל דברי המעוננים והקוסמים ואף לא אל דברי הקוסמים החדשים, הם הרי"ש-בי"תים השונים והמשונים חולי השררה והכבוד, רודפי הבצע והתאוות, אשר מתעים את העם אחר ההבל ויוצרים סביבם הילת גדולה ונבואה, והכל במטרה למלא את כיסם גאוותם ותאוותם.


והנה פסק רבנו שם בהלכה ה:


"ובדבר הזה הכתוב הבטיח ואמר, שאותן הדברים שמודיעין המעוננים והקוסמים לאומות [וכן להמוני עם-ישראל הפוסחים על שתי הסעיפים] ומכזבין, הנביא יודיע לכם דברי האמת, ואין אתם צריכין למעונן וקוסם וכיוצא בו [=מקובל-מבולבל או "קדוש עליון" או "שר התורה" או "נביא נאמן"], שנאמר: 'לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף' [ותמונתו של אותו רב מפורסם שיושב על כסא רחמים, עם המגבעת השמוטה על פניו ממש מזכירה לי תמונת מכשף], 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ [...] נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ' וגו' [דב' יח, יד–טו]".


ועדיין אנחנו הולכים בדרכי הגויים הנוצרים עובדי האלילים, אשר ידועים בהפיכת גדוליהם לאלילים עלי אדמות, ובהפיכת קרדינליהם בישופיהם וכומריהם הטמאים למכשפים ולקוסמים "קדושים", אשר יודעים את העתידות ומסוגלים לפעול נפלאות – שהרי הם "בניו של אלהים" ונציגיו הבלעדיים, ולא ניתן לפנות לה' יתעלה לפני שפונים למתווכים האליליים הללו, אשר יקשרו בינינו לבין ה' יתעלה שמו, ויורידו לנו שפע מן השמים.


ומדי פעם יוצא לאור מעט מזער מן האמת, על "קדושת" הקרדינלים הנוצרים "האלהיים" וכן על "קדושת" כהני הדת הפרו-נוצרית "האלוהיים" הפוסחים על שתי הסעיפים – פעם הם היו זועקים "הבעל עננו", והיום הם זועקים: "בר יוחאי עננו"... או "שר התורה עננו"...


לסיכום אומר רבנו שם, בהלכה ו:


"הא למדת, שאין הנביא עומד לנו אלא להודיענו דברים העתידים להיות בעולם, משובע ורעב מלחמה ושלום וכיוצא בהן. ואפילו צרכי יחיד מודיע לו, כשאול שאבְדה לו אבֵדה והלך לנביא להודיעו מקומהּ. וכיוצא באלו הדברים הוא שיאמר הנביא, לא שיעשה דת אחרת, או יוסיף מצוה או יגרע".


ונביאי השקר לדורותיהם כיזבו וכיחשו וייסדו דת אחרת, והוסיפו וגרעו ממצוות התורה בהתאם להשקפותיהם המשועבדות לתאוותיהם, וכך צמחה לה דת חדשה פרו-נוצרית, המעריצה "קדושים" בשר ודם, המוחקת את יסודות הדת המחשבתיים הטהורים, הרומסת את ייחוד ה' בהגשמה מודעת ובלתי מודעת, ומאמינה באינסוף הזיות הבלים ודמיונות, עד שהאדם המשכיל המתבונן על הדת החדשה נגעל ואומר: "רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה".


בתמונת שער הרשומה: אהרן דאום משוחח עם הרב שניאורסון במעמד חלוקת הדולרים לצדקה.


התמונה מאת אהרן דאום, CC BY-SA 3.0.



אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!