קבל האמת ממי שאמרו!

עודכן ב: 27 אוק 2020

לא פעם הנני שומע ביקורת מתחסדת כנגדי מאת כל מיני חכמים בעיניהם, אשר מצקצקים בלשונם או זועקים זעקת שבר מזויפת: "איך אתה מעז למתוח ביקורת על הגדוילים?", וכאשר אני אומר להם שביקורתי מבוססת על דרך האמת של אברהם אבינו, משה רבנו, חז"ל, רס"ג, הרמב"ם ועוד, הם מפטירים כלאחר-יד: "מה שמותר להם לא מותר לך"...


טענה זו הופצה על ידי צאצאי המינים ושותפיהם בכל הדורות כדי להגן על "גדוליהם", על שיטותיהם ועל שלטונם מפני תוכחות אנשי האמת. ברם, האמת לפי הרמב"ם איננה נבחנת לפי מעלת האומר בעיני התועים אלא: "קבל האמת ממי שאמרו!", לא האדם שמביע את הדעה או התוכחה הוא העיקר, אלא תוכן דבריו: האם דבריו מבוססים על מקורות אמיתיים, האם טיעוניו נסמכים על ההיגיון, והאם דבריו מוכחים בהוכחות וראיות מושׂכלות.


וכך כותב רבנו בהלכות קידוש החודש (ספי"ז):


"ומאחר שכל אלו הדברים [התאמתו] בראיות ברורות הם שאין בהם דופי, ואי אפשר לאדם להרהר אחריהם – אין חוששין למחבר, בין שחיברו אותם נביאים בין שחיברו אותם גויים, שכל דבר [בענייני הלכה או מחשבה] שנתגלה טעמו ונודעה אמיתתו בראיות שאין בהן דופי, אין סומכין על זה האיש שאמרוֹ או שלימדוֹ, אלא על הראיה שנתגלתה והטעם שנודע".


וכן כותב רבנו בראש הקדמתו למסכת אבות:


"ודע, כי הדברים שאומר בפרקים הללו ובמה שיבוא מן הפירוש אינם עניינים שחידשתים אני מלבי, ולא פירושים שאני המצאתים, אלא הם עניינים מלוקטים מדברי חכמים במדרשות ובתלמוד וזולתו מחיבוריהם, וגם מדברי הפילוסופים הראשונים והאחרונים, ומחיבורי הרבה מבני אדם, וקבל האמת ממי שאמרו".


קבל האמת ממי שאמרו! אפילו ילד קטן, אפילו מחלל שבת בפרהסיה, אפילו עובד עבודה-זרה – זו דעת הרמב"ם וזו דרך האמת. לפיכך עלינו להודות על האמת ולקבלו, מבלי לשים לב מי אמרו, ואם גדול-גדולי-הגדּוֹלים יאמר דבר שקר או שיבוש או הזיה או עבודה-זרה או מינות, אדחהו בשתי ידיי ללא היסוס ולעתים קרובות אף תוך ביקורת על ריחוק אומרם מדרך האמת. ויתרה מזאת, טבע האמת שהיא איננה נמצאת אצל המקובלים והנחשבים ל"גאוני עולם" ול"קדושי עליון", אחרת לא היו מְבַכִּים מרה נביאנו ישעיה (נט, טו) וירמיה (ב, ח): "וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל", "וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי"! ומה שנכון לדורם נכון גם לדורנו, שנבואתם לדורות נאמרה, וכל דור שלא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו.


א. היכן נמצאת האמת?


דרך האמת וטבעה שהיא נמצאת דווקא אצל הנדכאים ושפלי הרוח: "כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ, מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן, וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים" (יש' נז, טו), "וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים" (קה' ט, טז), "הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם וָאַיִן לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה אֲנִי יְיָ אֶעֱנֵם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אֶעֶזְבֵם" (יש' מא, יז) – וכמו שהתנבא זכריה ואמר, שהמלך המשיח לעתיד לבוא לא יהיה מקרב ה"גדוילים" הללו, אלא עני ורוכב על חמור (ט, ט): "הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת", ויונתן תרגם שם: "עִנְוְתָן וְרָכֵיב עַל חֲמָר". אני רק מקווה ש"הגדוילים" והליסטים עושי דבריהם לא יהרגו אותו בטרם יגיע לירושלים...


"וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל" (יש' נט, טו), ללמדנו, שהאמת נמצאת דווקא אצל אלה שקוֹלם אינו נשמע, אם בשל קוטנם עליבותם וחלישותם, ואם בשל השתקתם וסתימת פיותיהם על-ידי החזקים שעושים את התורה קורדום לחפור בו. אמנם, בדרך-כלל הגדוילים אינם צריכים ללכלך את ידיהם כי עבודתם נעשית על-ידי עבדיהם הפרענקים הנרצעים, אשר מכרכרים סביבם ומחניפים ל"גאונותם", ולוּ רק כדי להשיג מהם הנהון רפה של שביעות רצון, או איזה מלמול עילג ביידיש, שיבטיח להם שמירה ברכה והצלחה...


ב. הגדוילים הפכו לעבודה-זרה


אותם ה"גדולים" שאינם טועים לעולם הפכו במרוצת הזמן לעבודה-זרה בעצמם, מפני שכל מי שטוען שאדם בשר-ודם איננו טועה, הופך את אותו האדם לעבודה-זרה, שהרי אפילו משה רבנו חטא ושגה, והקב"ה לא חס על כבודו בביקורת קשה מאד: "עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי" (במ' כ, כד), "עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי", "עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי" (דב' לב, נא). לעומת זאת, כל מי שיגיד ש"גדולי ישראל" טעו או טועים שגו או שוגים, מיד נחשב לכופר ואפיקורוס.


וכי אלהים המה עד שמי שמפקפק בנאמנותם לדת האמת, או בהשקפותיהם המשובשות להחריד, או במנהגיהם והזיותיהם מעוררי הבחילה והחלחלה ייחשב לכופר? והלא זו עבודה-זרה! הערצתם עד כדי המחשבה שהם כמו אלהים שאינם טועים ושוגים, או אפילו למעלה מכך, עד שאסור באיסור חמור לבחון ולבקר את חידושיהם והמצאותיהם – הינה עבודה-זרה, כל-שכן כאשר רובם המוחץ של הגיגיהם ומלמוליהם מיוסדים על אדנים רעועים ונשברים של הבלים והזיות – "כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה כִּי אִם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם" (יש' לז, יט).


לפיכך חובה לכפור בעבודה-זרה, חובה לכפור בהערצת ה"גדוילים" המשוקצים, חובה לכפור בטענה שאין לבחון ולבקר את דבריהם והוראותיהם, חובה לכפור בטענה שהם צודקים תמיד (ולדעתי רק לעתים רחוקות מאד), וחובה לכפור בטענה שכל מי שמותח עליהם ביקורת וטוען שהם רחוקים מהאמת הוא בגדר כופר בדת משה ובאלהי אמת. ההיפך הגמור הוא הנכון, מי שהולך אחריהם הוא עובד אלילים, ומי שמקיים את ההלכה ושופך אור על סכלותם וטמטומם קורא בשם ה' אל עולם – כי מתעים הם את העם אחרי ההבל שלא יועיל ולא יציל.


באיגרתו של רבנו לתלמידו ר' יוסף (עמ' קלא), הוא מתאר את "גדולי הדור" בימיו, אשר לא הגיעו לקרסולי רשעם פשעם ומעלם של "גדולי הדור" הנגעלים של ימינו, וכֹה דבריו:


"ואין לך צורך באמרך: היכן יראת שמים? כי זה וכיוצא בו מן הגדולים מִמֶּנּוֹ ממי שקדם, אין יראת שמים אצלם אלא להימנע מן החמורות, כפי שהדבר אצל ההמונים, אבל החובות המידותיות אינם סוברים שהם מחובות הדת, ואף אינם מדקדקים בדבריהם כפי שמדקדקים בהם השלמים יראי השם. ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשררה נעלמת יראת שמים".


"וְלֹא תָּסוּרוּ כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי תֹהוּ הֵמָּה" (ש"א יב, כא).


ג. מה לתבן את הבר


לפי דעתי אין מה להשוות בין הרמב"ם לשאר הוזי ההזיות שנחשבים לחכמי ישראל באלף השנים האחרונות, מה לתבן את הבר, הרמב"ם הינו סולת נקייה מזוקקת וערבה, והם, רובם המוחץ נבובים וחלולים גדושים וחבולים בהבלים ובהזיות. ומדוע אני מדגיש זאת? כי כדי להגיע לדרך האמת מן ההכרח להבין את רמתם האנושית ההלכתית המחשבתית המוסרית והספרותית הירודה והרדודה האפסית והמאופסת. ולא רק כדי להבין מי הם ומה הם, אלא בעיקר מפני שהפיכתם לאלהים חיים מנציחה לדורי דורות את שיבושיהם והזיותיהם, מרחיקה אותנו שנות אור מדרך האמת, ומקבעת את רמתו הנמוכה של עם-ישראל כולו!


התוצאה העגומה של הליכה אחרי התועים הללו, היא נסיגה לאחור ממילוי ייעודנו: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמ' יט, ו), התרחקות נוספת מקידוש שם שמים: "כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה" (דב' ד, ו), ושקיעה נוספת בתהום השקפות המינות והסכלות שהביאו על עם-ישראל את הגלות, ואת הייסורים הנוראים והבלתי נתפשׂים במהלך הדורות.


טעויותיהם הזיותיהם ושגיאותיהם החמורות של "חכמי ישראל" הללו רבו מלספור, וריבוי דבריהם הוא הגורם המרכזי להסחת הדעת מדרך האמת ולריחוק ממנה, ולכן, העיון בדבריהם, גם ללא ספיגת הזיותיהם וטומאותיהם הוא כילוי זמן יקר שלא ישוב עוד. אך צאצאי המינים כלל אינם מעוניינים בדרך האמת, הם ממשיכים למלמל הבלים, כי הם מעדיפים להשתמש בכתרה של תורה ולהפוך תורת-חיים לקורדום-חוצבים, כמו שהעדיפו אבותיהם באירופה הארורה את הגלות הנוכריה על-פני העליה לארץ-ישראל ארץ-הקודש-והמקדש – ואלמלא עונש השואה המחריד הם עדיין היו מזמרים בכלייזמרים, מקפצים הלומים בחוצות פולין ובנותיה הטמאות, ושרים בשפת היידיש הכעורה על יופי הגלות ואהבתה. "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם וְאֵת פֹּעַל ה' לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ" (יש' ה, יב).


ואם הזכרנו את היידיש, נצרף את דברי מָרי במבואו לפירוש רס"ג לתהלים (עמ' ח): "איני יודע אם להצטער על שאיני יודע גרמנית, או לשמוח שאיני צריך להתענות מאה תעניתא שתשתכח ממני כדרך שעשה ר' זירא (בבא מציעא פה ע"א)".


ונסיים בדברי החכם התימני המסכן שמרוב צניעותו לא כתב את שמו בספרו הנפלא: "ספר המעלות לדרגות ימות המשיח", וכך נהגו רבים מחכמי תימן מרוב צניעותם ביישנותם וענוותנותם, בניגוד ל"גדוילים" מארצות אדום והדומים להם שבמשך אלף שנים מטפחים את גאוותם עליונותם וגדולתם המדומות, ובניגוד ליוסף קארו שהתפאר בכך שספרו "מגיד מישרים" נאמר לו מפי-הגבורה... והתימנים? הם חששו אפילו לציין את שמם בסוף דבריהם, כי מה אנו ומה חיינו? עפר ואפר אנחנו. מכל מקום, בסוף ספרו המופלא הזה נאמר כך:


"וכך חוש השמע, חובה על האדם לחסמו מלשמוע דברים המיותרים כגון הזמר ושירי האהבה והנגינות ושאר מיני הזמר, ובפרט אנחנו עם ישראל בגלות, כמו שנאמר: 'אַל תִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל אֶל גִּיל כָּעַמִּים [כִּי זָנִיתָ מֵעַל אֱלֹהֶיךָ אָהַבְתָּ אֶתְנָן עַל כָּל גָּרְנוֹת דָּגָן' (הושע ט, א)]. ואמרו חכמינו ז"ל [גטין ז ע"א]: 'זמרא מנא לן דאסיר? דכתיב 'וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם' [יש' ה, יב]'. לפי שזה מוטל עלינו מחובות האבילות, כיוון שימינו נקראים ימי אבלך כאמרוֹ: 'וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ' [שם ס, כ]". וכל דור שלא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו.


רק דרך האמת שהנחילו לנו חז"ל ורס"ג ורבנו הרמב"ם תרומם אותנו מ"עם סכל ונבל" ל"עם חכם ונבון", רק דרכם תנתק אותנו מרדיפה אחרי ההבל וההזיות ותרומם אותנו למילוי ייעודנו ולכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש, אור ליהודה ואור לגויים. יהי רצון שישלמו ימי אבלנו בשל העדר דרך האמת וריבוי השקפות המינים, וְתִמָּלֵא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.


"כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְיָ אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל כִּי הוֹאִיל יְיָ לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם" (ש"א יב, כב).

קבל האמת ממי שאמרו
.pdf
Download PDF • 147KB

354 צפיות0תגובות
01.jpg

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!