הצ'יוואווה מאומן ותלמידו המקלל (חלק א)

"וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְו‍ֹת יְיָ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים" (מ"א יח, יז–יח).


ביום רביעי ה' באב תשפ"א קיבלתי מכתב שׂטנה מלא ארס קללות נאצות חרפות וגידופים, החלטתי לשתף עמכם את המכתב הזה משתי סיבות: האחת, כדי להראות עד כמה רחוקים התועים מדרך חיים ועד כמה הם שקעו בתהו ובהבל; והשנייה, כדי להשיב לאותו מקלל עז פנים פן יהיה חכם בעיניו, כי ראיתי שהעדר תשובה יוביל להתנשאותו ולפיטום סכלותו.


חשוב מאד לציין, כי למרות שדרשתי מהמקלל שיזדהה בשמו הוא לא עשה כן, וגילה בזאת את פחדנותו ועליבותו, כי מי שאומר דברים כל-כך חריפים ונוקט בהאשמות כל-כך קשות, ועושה זאת תוך הסתתרות אינו בגדר אדם, שהרי הוא נעדר כבוד עצמי אנושי בסיסי.


נחל אפוא לעיין בדברי הכלב המת הזה, כי תלמיד נחמן הכלבי – כלב בעצמו, ומתוך הקללות והנאצות נדלה את הטענות כביכול שהוא העלה וניסה לכסות בהן את חרפתו וריקנותו:


"[כותרת המכתב:] אין שלום אמר אלהי לרשעים


הכנתי לך דברים לא קצרים שכתבתי ובהם אפרק, אפורר, אפריך ואטחן את טומאת כזביך והבליך עד היסוד. עניתי לך על מה שראיתי מטירוף הזיית טיעוניך באתר המתועב שלך. יכולתי להיכנס לעוד מאמרים ולפרק את הזיותיך גם שם, אחד לאחד, אך ויתרתי, שכן תת-הרמה של הטיעונים וחולשת הנימוקים המביכה [של המאמרים באתר] מייתרת מבחינתי את השחתת הזמן. מתוך מה שכן עניתי לך תבין את רדידות-אפסיות-נחיתות דעותיך.


ייתכן שיהיו דברים שאחזור עליהם יותר מפעם אחת, ייתכן שזה נובע מחשיבותם הגדולה של הדברים, או גם כתוצאה מכך שלא כתבתי באופן כל-כך ערוך ומסודר [אכן ערכתי מעט את דבריו, בעיקר תיקנתי שגיאות כתיב ותחביר או פיסקתי את דבריו כדי שסכלותו תובן ביתר-קלות], אך לפני שאענה לך על כמה משיטות נביחותיך, אעשה הקדמה לדבריי:


לפני הכל אציין שאתה נחשב לאפיקורס מצחין וכופר סרוח וגמור בתורה כולה, גם בגלל כפירותיך השונות בתנ"ך ובדברי חכמינו, וגילוי פנים בתורה-שבכתב ובעל-פה שלא כהלכה באופן הזוי, סהרורי, מגוחך, מעוות, מסולף ומשובש להחריד עד זרא, קיא ומיאוס.


וגם בגלל שאתה מבזה ומגדף באבי-באבות-הטומאה של שפתייך המשוקצות, המגועלות והמתועבות צדיקים וחכמים רבים [שהינם באמת הוזי הזיות ועובדי אלילים], וחכמינו הרי גזרו ואמרו שהמבזה תלמיד חכם נקרא אפיקורס לכל דבר, במסכת סנהדרין פרק חלק.


אתה מסתמן כיצור מטורלל, חולני, הזוי, פגום, טמא בכל הטומאות האפשריות גופנית ונפשית, חלאתי, מנוול ומזוהם – אתה דוחה ומעורר קבס ושאט נפש [וקללת הרשעים ברכה היא לאדם, וסימן לו שהוא הולך בדרך הנכונה שבסופה הוא יזכה בחיי העולם-הבא].


אתה יודע את ריבונך ואת חכמיו וצדיקיו ומתכוון למרוד בהם מתוך להכעיס [והוא צודק, כי מטרתי בין-השאר היא להכעיס את השוטים והמינים עובדי האלילים ולערער את אמונותיהם הכוזבות, ולפי רמת השׂטנה של הכופר הזה נראה לי שהצלחתי מאד] ולכן אתה מאוס, נחות, טמא, מתועב, גרוע, בזוי, שפל ופחות מכל אפיקורס, רשע וכופר אחר בעולם [למה? כי הצלחתי להוקיע ולהוכיח את סכלותו ונבלותו של הכלב מברסלב?]. הגעת לדיוטא התחתונה שבתחתונות ממש. אתה בכלל לא נשמה יהודיה אלא נשמת ערב-רב בשורש.


באבי אבות טומאתך כי רבה ותהומית היא – אתה גם גאוותן סרוח ומאוס שבחרפת פחזותו, בערותו, כסילותו, סכלותו, נבזותו ונבלותו – משריץ את צחנתו ופוער פיו על מלאכי יי צבקות [צבקות? מה זה צבקות? ומדוע לח