הצ'יוואווה מאומן ותלמידו המקלל (חלק א)

"וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְו‍ֹת יְיָ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים" (מ"א יח, יז–יח).


ביום רביעי ה' באב תשפ"א קיבלתי מכתב שׂטנה מלא ארס קללות נאצות חרפות וגידופים, החלטתי לשתף עמכם את המכתב הזה משתי סיבות: האחת, כדי להראות עד כמה רחוקים התועים מדרך חיים ועד כמה הם שקעו בתהו ובהבל; והשנייה, כדי להשיב לאותו מקלל עז פנים פן יהיה חכם בעיניו, כי ראיתי שהעדר תשובה יוביל להתנשאותו ולפיטום סכלותו.


חשוב מאד לציין, כי למרות שדרשתי מהמקלל שיזדהה בשמו הוא לא עשה כן, וגילה בזאת את פחדנותו ועליבותו, כי מי שאומר דברים כל-כך חריפים ונוקט בהאשמות כל-כך קשות, ועושה זאת תוך הסתתרות אינו בגדר אדם, שהרי הוא נעדר כבוד עצמי אנושי בסיסי.


נחל אפוא לעיין בדברי הכלב המת הזה, כי תלמיד נחמן הכלבי – כלב בעצמו, ומתוך הקללות והנאצות נדלה את הטענות כביכול שהוא העלה וניסה לכסות בהן את חרפתו וריקנותו:


"[כותרת המכתב:] אין שלום אמר אלהי לרשעים


הכנתי לך דברים לא קצרים שכתבתי ובהם אפרק, אפורר, אפריך ואטחן את טומאת כזביך והבליך עד היסוד. עניתי לך על מה שראיתי מטירוף הזיית טיעוניך באתר המתועב שלך. יכולתי להיכנס לעוד מאמרים ולפרק את הזיותיך גם שם, אחד לאחד, אך ויתרתי, שכן תת-הרמה של הטיעונים וחולשת הנימוקים המביכה [של המאמרים באתר] מייתרת מבחינתי את השחתת הזמן. מתוך מה שכן עניתי לך תבין את רדידות-אפסיות-נחיתות דעותיך.


ייתכן שיהיו דברים שאחזור עליהם יותר מפעם אחת, ייתכן שזה נובע מחשיבותם הגדולה של הדברים, או גם כתוצאה מכך שלא כתבתי באופן כל-כך ערוך ומסודר [אכן ערכתי מעט את דבריו, בעיקר תיקנתי שגיאות כתיב ותחביר או פיסקתי את דבריו כדי שסכלותו תובן ביתר-קלות], אך לפני שאענה לך על כמה משיטות נביחותיך, אעשה הקדמה לדבריי:


לפני הכל אציין שאתה נחשב לאפיקורס מצחין וכופר סרוח וגמור בתורה כולה, גם בגלל כפירותיך השונות בתנ"ך ובדברי חכמינו, וגילוי פנים בתורה-שבכתב ובעל-פה שלא כהלכה באופן הזוי, סהרורי, מגוחך, מעוות, מסולף ומשובש להחריד עד זרא, קיא ומיאוס.


וגם בגלל שאתה מבזה ומגדף באבי-באבות-הטומאה של שפתייך המשוקצות, המגועלות והמתועבות צדיקים וחכמים רבים [שהינם באמת הוזי הזיות ועובדי אלילים], וחכמינו הרי גזרו ואמרו שהמבזה תלמיד חכם נקרא אפיקורס לכל דבר, במסכת סנהדרין פרק חלק.


אתה מסתמן כיצור מטורלל, חולני, הזוי, פגום, טמא בכל הטומאות האפשריות גופנית ונפשית, חלאתי, מנוול ומזוהם – אתה דוחה ומעורר קבס ושאט נפש [וקללת הרשעים ברכה היא לאדם, וסימן לו שהוא הולך בדרך הנכונה שבסופה הוא יזכה בחיי העולם-הבא].


אתה יודע את ריבונך ואת חכמיו וצדיקיו ומתכוון למרוד בהם מתוך להכעיס [והוא צודק, כי מטרתי בין-השאר היא להכעיס את השוטים והמינים עובדי האלילים ולערער את אמונותיהם הכוזבות, ולפי רמת השׂטנה של הכופר הזה נראה לי שהצלחתי מאד] ולכן אתה מאוס, נחות, טמא, מתועב, גרוע, בזוי, שפל ופחות מכל אפיקורס, רשע וכופר אחר בעולם [למה? כי הצלחתי להוקיע ולהוכיח את סכלותו ונבלותו של הכלב מברסלב?]. הגעת לדיוטא התחתונה שבתחתונות ממש. אתה בכלל לא נשמה יהודיה אלא נשמת ערב-רב בשורש.


באבי אבות טומאתך כי רבה ותהומית היא – אתה גם גאוותן סרוח ומאוס שבחרפת פחזותו, בערותו, כסילותו, סכלותו, נבזותו ונבלותו – משריץ את צחנתו ופוער פיו על מלאכי יי צבקות [צבקות? מה זה צבקות? ומדוע לחרף גם את ה' יתעלה?], צדיקי אמת ובחירי החכמים מקרב ראשונים ואחרונים. כדרך אחרוני פחותי שפלי האפיקורסים, המתייוונים והמשכילים".


עד כאן המבוא לדברי הבלע של המקלל.


ובכן, ראיתם עד עתה שבע פסקות של קללות נאצות חרפות וגידופים בלי אפילו ריח של ראיה או טענה או הוכחה מדברי התורה או מדברי חז"ל או מן השכל הישר, מאומה. ועז פנים שמקלל באופן כזה ובמשך שבע פסקות רצופות ללא שום ראיה לדבריו – מעיד על ריקבון ישותו ועל החלל העצום שנפער בנפשו העשוקה הזועקת והמתייסרת ממעלליו.


***

נמשיך ונעיין אפוא בפסקה הבאה בדברי השׂטנה של תלמיד נחמן הכלבי:


"בעניין הרמב"ם – לפני שנפורר נפריך ונפרק כמה מהגיגיך הבלעמיים והערב-רבים בנושא – צריך לדעת שהרמב"ם היה גלגול שלמה המלך שסר מדרך השם ובחוכמתו נתעה לאן שנתעה – רבי נחמן, הגר"א, הראב"ד ועוד רבים וטובים פוררו, ריסקו וטחנו עד דק את שגגותיו, את טעויותיו ואת כשליו".


הרמב"ם היה גלגול של שלמה המלך? האמנם? ומי הוא זה בדיוק אשר "סר מדרך השם"? שלמה המלך או רבנו הרמב"ם? וכיצד החכמה היא זו שגרמה לו לתעות? או כלשון המקלל: "ובחוכמתו נתעה לאן שנתעה", וכי החכמה והדעת היא גורם לתעייה, או ההיפך, הסכלות היא הגורם לתעייה אחרי התהו וההבל. וברור שכמו מוריו ורבותיו הסכלים, המקלל מבזה את החכמה והדעת כאילו הן גורמות למינות ולאפיקורסות, כי נוח להם לאלילים שהוא הזכיר, שצאן מרעיתם יהיו סכלים גמורים ויתרחקו מן ההשׂכלה והחכמה, כדי שלא יואר לבם ויבינו את עומק התהום שצללו אליה הנוכלים מחוסרי הדעת שנזכרו לעיל בדברי המקלל.


וכבר הבאתי דוגמאות רבות לסכלותם של חכמי-יועצי-אשכנז למיניהם, והנה לפניכם כמה מאמרים לדוגמה שבהם חשפתי את נבלותם: "מי גדול ממי?" (על הראב"ד המסופק שלא ידע אם יש לה' גוף ויד ורגל ומעיים או שאין לו), "אמונות אליליות בקרב ראשוני אשכנז" (על המכשף המכונה הגר"א אשר האמין באמיתת הכשפים וביצע כישופים ודינו בסקילה), וכן ראו מאמרי על נחמן הכלבי: "כלב ושמו ברסלב". ובל נשכח, כי ההזיה הזו שהרמב"ם היה גלגול של שלמה המלך עצם-עצמה הינה עבודה-זרה, כי כבר הוכח שאמונה זו יסודה בקרב העמים עובדי האלילים הפרימיטיביים ביותר, ראו מאמרי: "בחינת אמונת גלגול הנשמות".


זאת ועוד, היכן בדיוק כלשונו של המקלל: "רבי נחמן, הגר"א והראב"ד [...] ריסקו וטחנו עד דק את שגגותיו, את טעויותיו ואת כשליו" של רבנו הרמב"ם? וכבר ריסקתי וטחנתי אנכי את הזיותיהם וטענותיהם השקריות כנגד רבנו הרמב"ם ודרך האמת במאמריי לעיל. וכל אדם נבון שיתבונן בהשגות הראב"ד כנגד הרמב"ם יראה שהן ריקות ונבובות מתוכן אמיתי.


והן כל-כך ריקות ונבובות עד שהפוחז מפוסקיירא למעשה קורא לעשות לרבנו פולסא דנורא או קובע שדברי הרמב"ם שגויים רק כי "גדולים וטובים" מהרמב"ם סברו אחרת (וכוונתו לרבותיו המינים האירופים אשר הגשימו את הבורא) או נשבע "בחיי ראשו" כחמישים פעמים במהלך השגותיו שהוא דובר אמת כנגד הרמב"ם... ומי שדובר אמת אינו צריך להישבע על דבריו, דברי האמת יקומו ויאירו מתוך דבריו, וכמו שאמרו חכמים: ניכרים דברי אמת.


***

המקלל ממשיך במצעד החרפות והגידופים וטוען כך:


"רבי נחמן אומר בכמה תורות [כמה תורות יש לנחמן הכלבי? ואני מכיר רק תורה אחת] שמי שלומד פילוסופיה והוא לא במעלה הראויה כדי לברר את המוץ מהתבן ואת האוכל מהפסולת הזיהומית שלה – נלכד ברשתה ונכנס בו רעל וארס מחכמה מסוכנת ומקצצת בנטיעות זו. ומה לעשות – זה קרה אפילו לרמב"ם. אין חכמה ואין תבונה אין עצה לנגד השם".


ובכן, עדיין לא ראיתי בדבריו הוכחה לטענה הקשה הזו שהוא העלה כנגד הרמב"ם, רק מלים קשות ונבובות, וכבר השבתי לטענותיו המהובלות של נחמן הכלבי במאמרי: "כלב ושמו ברסלב". כמו כן, אם הרמב"ם לא היה "במעלה הראויה כדי לברר את המוץ מהתבן" מי כן? נחמן הכלבי? הפוחז מפוסקיירא? או אולי אלי מווילנא? וכולם לא ידעו אפילו ידיעת ה' מהי! כל-שכן שיידעו את שאר יסודות הדת ואפילו על דרך ההודעה והמסורת בלבד, וקל-וחומר שיידעו להבין את המושכלות המחשבתיות והפילוסופיות ויידעו לברור מדברי חכמי-קדם את מושגי האמת, ואפילו בענייני מינות ועבודה-זרה בסיסיים ביותר שגו תעו ולעו...


ועדיין לא ראיתי ריח של ראיה כנגד הרמב"ם על ההאשמה החמורה בסטייה מדרך ה'...


***

המקלל הנקלה הזה ממשיך במצעד הזיותיו: