מדוע מעטים אנשי האמת?

עודכן ב: 22 ינו 2019

אפתח בסיפור קצר, לפני כמה עשרות שנים נשאל הרב אהרן חמדי זצ"ל מבני-ברק: מדוע ההולכים בדרך רבנו משה כה מעטים? והלא כל העולם-הדתי בימינו, כולל אלה שנחשבים לגדוליו וחסידיו, פוסקים הלכה כשיטות האחרונים שהן כחול על שפת-הים. ולא רק שאינם לומדים את הגותו המחשבתית של הרמב"ם, הם אף מגנים אותה, מפרסמים שהיא מסוכנת, ואף לא בוחלים מלהוציא שם רע על אלה שהוארו באורה. כאמור, נשאל הרב אהרן חמדי, מדוע אנו כה מעטים? והאם אין בכך לכאורה הוכחה לאמיתת דרכם של ההולכים בדרך האחרונים, שהנחילו לנו דת רוויית רפורמות מחמירות ונטולת מחשבה פילוסופית?

תשובתו הייתה קצרה ועוצמתית, וזה לשונו: "אברהם אבינו יחיד היה, וכי יעלה על דעתך שאברהם אבינו טעה?". תשובתו מזכירה לנו את אברהם אבינו, שקרא לכל באי עולם להכיר בערכי מחשבה והגות: "בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם" (בראשית כא, לג) – יסודות כמו מציאות ה' וידיעתו, טוהר ייחודו של בורא-עולם, הרחקת כל זיק של גשמות מתפיסתנו אותו, ושאיפה טהורה לעבדו באמת מבלי לערב סיגים של טובות הנאה מכל סוג שהוא. "הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם [...] כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ" (ישעיה נא, ב).

מסך שאיפות החומר

לצערנו הרב, במהלך דורות הגלות גברו שאיפות החומר על רבים מנושאי-הדת, והם העדיפו ועדיין מעדיפים להתעסק בשלושת הכפי"ם: כסא כבוד וכסף. ולכן הם נבהלים מפני האמת, מתנגדים לה בעיקשות ואף יוצאים כנגדה בשצף קצף, וכדברי רבנו להלן בהקדמתו לספרו מורה-הנבוכים. אגב, בספר זה "אצורה וגנוזה נשמתה של היהדות, מהותה של דת משה וישראל, שכל אדם מישראל חייב ללמדו ולשננו כדי שיוכל לפחות ל'סור מרע', ויזכה הזוכה להגיע ל'ועשה טוב'" (דברי מָרי במבואו שם). נעבור עתה ללשון הרמב"ם בהקדמתו שם, ביחס לאנשי הדת ששאיפות החומר גברו על שכלם, והעכירו והשחירו את נפשם (עמ' יב):

"אבל המבולבלים אשר כבר נתטנפו מוחותיהם בדעות הבלתי-נכונות ובדרכים המטעים ויחשבו אותם מדעים אמתיים, ומדמים שהם בעלי-עיון ואין להם ידיעה כלל בשום דבר הנקרא מדע באמת, הם יירתעו מפרקים רבים ממנו, ומה מאד יקשו עליהם, כי לא יבינו להם ענין. ועוד, כי מהם תתגלה פסולת הסיגים שבידם שהם סגולתם ורכושם המיועד לאידם". כלומר, הסיבה לכך שיש לא מעטים שנרתעים מפרקי מחשבה והגות פשוטה מאד: רכישת הדעת מרוממת את המחשבה ומסלקת את סכלותה, כלומר במהלך הלימוד ההתבוננות וההתרוממות המחשבתית, נחשפים דרכיהם ומעלליהם, וקלון כחשם ורשעם מתגלה לעין כל.

מסך ההרגל והחינוך

סיבה שנייה היא ההרגל והחינוך, וזו גם הסיבה הרביעית שהרמב"ם מונה להתעוררות המחלוקות. אדם שהתחנך והורגל לחשוב באופן מסוים לא יבכֵּר את האמת על-פני מה שהורגל בו, מפני שטבעו נוטה לאהוב את הרגלו ואת המוכר לו. רק אדם מאוד מיוחד, בעל נפש זכה ואיתנה ישליך אחרי גוו את הרגליו וחינוכו, ייטוש את דרכי-ההבל ויכוון את פעמיו לעבר האמת, וכמו שעשה אברהם אבינו. וזה לשון הרמב"ם בבארו סיבה זו (שם, עמ' מו):

"גורם רביעי והוא [...] ההרגל והחינוך, לפי שיש לאדם בטבעו אהבה להרגלו ונטיה כלפיו, עד שהנך רואה אנשי הכפרים כפי שהם מן הַנִּווּל ודחקות המזון, מתעבים את הכרכים ואינם נהנים בתענוגותיהם, ומעדיפים את המצבים הגרועים שהורגלו בהם על המצבים התקינים שלא הורגלו להם, ואין נפשם נינוחת במגורי הארמונות ולא בלבישת המשי ולא בהתעדנות במרחץ ובשמנים ובמיני הבושם. כך יארע לאדם בהשקפות אשר הורגל בהם ונתחנך בהם, שהוא מחבּבן ומגן עליהם ומתרחק מזולתן, וגורם זה מעוור את האדם מהשגת האמת וְיִטֶּה כלפי הרגליו".

מיעוט בעלי החכמה

הרמב"ם בהקדמתו לפירושו למשנה, מגלה לנו סיבה נוספת לכך שבעלי החכמה מעטים, ולדעתנו "בעלי החכמה" ו"אנשי האמת" היינו הך, כי חכם אמתי יבין במושכל ראשון שיש לדבוק באמת, ושהשווא והשקר מטמטמים ומשבשים את שכלו של האדם ומעכירים קשות את זוך הבחנתו. ראויה היא האמת לשלם מחיר בעבורה, ומי שזכה לכך ונפשו הוארה באור הדעת ומתענגת על מושגי האמת, לעולם לא ידחיקה ויטשטשה בעבור שום הון שבעולם. וכל מי שאינו הולך בדרך האמת ואינו חובר לאנשי האמת, סימן הוא לו שלא זכה שכלו ליאור באורה. וכמו שמלמדנו רבנו במורה-הנבוכים (ב, כט, עמ' רכט):

"האמונה בה' והשמחה באותה האמונה שני מצבים לא ייתכן שיסורו ולא ישתנו לעולם מכל מי שהושגו לו". ומָרי מעיר ומבאר שם את כוונת רבנו: "כלומר, כל מי שהושגו לו המושכלות על בורים ידיעה ציורית מחשבתית מושלמת עד שנהפכו לו לנפש, אינם עשויים להשתכח ממנו". ואגב הדברים קבלנו גם תשובה מדוע ישנם חכמים שאבותיהם הלכו בדרך האמת, אך הם נטשוה. והתשובה, הם מעולם לא זכו ללכת בדרך האמת ובחרו לסטות מדרך הישר, אלא לבם לא הואר מעולם! כי אם לבם היה מואר באור הדעת והאמת – הם לעולם לא היו נוטשים אותה בשביל כבוד ויוקרה והערצת ההמונים, וכל טובות ההנאה שבעולם.

נחזור לענייננו, הרמב"ם מלמדנו אפוא, שמיעוט אנשי האמת הוא בגלל שכך גזרה חכמתו של הקב"ה, כמו שאין מכבודו של מלך שרבים ישהו עמו בחדרו הפנימי, ורק מעטים זוכים לכך, כך גם מלך-מלכי-המלכים הקב"ה, קבע וטבע בעולמו שאנשי האמת יהיו מעטים. נמצא, כי אין להביא ראיה לאמיתת דרך מסוימת מריבוי ההולכים בה, אם כבר אדרבה, מיעוט ההולכים בדרך מסוימת הוא ראיה יותר חזקה לנכונות דרכם ולאמיתת השקפתם. ואם היינו קובעים אמיתת השקפה לפי מספר חסידיה, היה עלינו להסכים לאסלאם או לנצרות, או לכל דת שקר המונית אחרת, שהיא דת האמת. ונסיים בלשון הרמב"ם שם (עמ' כד):

"לפי שבעלי החכמה מעטים מאד, שכך חייבה החכמה האלהית, ואין לומר בכל מה שחייבה אותו החכמה הראשונה מדוע חייבה כך [...], שכל אלה והדומה להם חויבו מתחילת היצירה, והנך רואה שכבר ביארו עליהם השלום דבר זה במה שאמר ר' שמעון בר יוחאי על אנשי דורו כפי שהיו [=צדיקים וחסידים, ובכל זאת אמר:] 'ראיתי בני עליה והם מועטים, אם שנים הם – אני ובני הם' [סוכה מה ע"ב]".

וכל הדברים הללו נכונים לימינו, ברם לעתיד לבוא יפקח הקב"ה את עיני העיוורים, יסיר מלב התועים את לב האבן וייתן במקומו לב בשר, ללמוד להבין ולהשכיל את מציאותו וייחודו, וכדברי הנביא ישעיה (יא, ט): "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". ונסיים בפסוקים שבהם פותח הרמב"ם את ספרו מורה-הנבוכים: "אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה" (ישעיה לה, ה), "הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם" (שם ט, א).


#ייחודהשם #חברה #חזון #אמת #רמב

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!