אפתח בסיפור קצר, לפני כמה עשרות שנים נשאל הרב אהרן חמדי ז"ל מבני-ברק: מדוע ההולכים בדרך רבנו משה כה מעטים? והלא כל העולם-הדתי בימינו, כולל אלה שנחשבים לגדוליו וחסידיו, פוסקים הלכה כשיטות האחרונים שהן כחציר היבש אשר על פני השדה. ולא רק שהם אינם לומדים את הגותו המחשבתית של הרמב"ם, הם אף מגַנים אותה, מפרסמים שהיא מסוכנת, ואף לא בוחלים מלהוציא-שם-רע על אלה שהוארו באורה. כאמור, נשאל הרב אהרן חמדי, מדוע אנו כה מעטים? והאם אין בכך לכאורה הוכחה לאמיתת דרכם של ההולכים בדרך השוטים האחרונים, שהנחילו לנו דת רוויית רפורמות מחמירות ונטולת הגות ומדעים?
תשובתו הייתה בשאלה קצרה ועוצמתית, וזה לשונה: "אברהם אבינו יחיד היה, וכי יעלה על דעתך שאברהם אבינו טעה?". תשובתו מזכירה לנו את אברהם אבינו וכן את רבנו הרמב"ם, שקראו לכל באי עולם להכיר בערכי מחשבה והגות: "בְּשֵׁם יְיָ אֵל עוֹלָם" (בר' כא, לג) – יסודות כמו מציאות ה' וידיעתו, טוהר ייחודו של בורא-עולם, הרחקת כל זיק של גשמות מתפישתנו ומהשגתנו אותו, ושאיפה לעבדו באמת ובלבב שלם מבלי לערב סיגים של טובות הנאה מכל סוג שהוא: "הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם [...] כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ" (יש' נא, ב).
מסך שאיפות החומר
לצערנו הרב, במהלך דורות הגלות גברו שאיפות החומר בקרב רבים מכומרי-הדת, והם העדיפו ועדיין מעדיפים להתעסק בשלושת הכ"פים: כסא כבוד וכסף. ולכן הם נבהלים מפני האמת, מתנגדים לה בעיקשות ואף יוצאים כנגדה בשצף קצף, וכדברי רבנו לקמן בהקדמתו לספרו מורה-הנבוכים. אגב, במורה "אצורה וגנוזה נשמתה של היהדות, מהותה של דת משה וישראל, שכל אדם מישראל חייב ללמדו ולשננו כדי שיוכל לפחות ל'סור מרע', ויזכה הזוכה להגיע ל'ועשה טוב'" (קאפח השכיר במבואו שם). נעבור עתה לדברי רבנו בהקדמתו למורה, ביחס לכומרי הדת ששאיפות החומר גברו על שכלם, והעכירו והשחירו את נפשם (עמ' יב):
"אבל המבולבלים אשר כבר נתטנפו מוחותיהם בדעות הבלתי-נכונות ובדרכים המטעים ויחשבו אותם מדעים אמיתיים, ומדמים שהם בעלי-עיון ואין להם ידיעה כלל בשום דבר הנקרא מדע באמת, הם יירתעו מפרקים רבים ממנו, ומה מאד יקשו עליהם, כי לא יבינו להם עניין. ועוד, כי מהם תתגלה פסולת הסיגים שבידם שהם סגולתם ורכושם המיועד לאידם".
כלומר, הסיבה לכך שיש רבים שנרתעים מפרקי מדע מחשבה והגות פשוטה מאד: רכישת הדעת והמדעים מרוממת את המחשבה ומסלקת את סכלותה, ובמהלך הלימוד ההתבוננות וההתרוממות המחשבתית, נחשפים דרכיהם ומעלליהם של כומרי הדת האורתודוקסים למיניהם, וקלון כחשם רשעם בהמיותם ועילגותם מתגלה לעין-כל – ואולי החמור מכל, קלון קורדום החוצבים שבזרועם וקלון חילול-שם-השמים אשר בידם נחשפים במלא כיעורם.
מסך ההרגל והחינוך
סיבה שנייה היא ההרגל והחינוך, וזו גם הסיבה הרביעית שרבנו הרמב"ם מונה להתעוררות המחלוקות בין בני האדם בכל הדורות: אדם שהתחנך והורגל לחשוב באופן מסוים לא יבכֵּר את האמת על-פני מה שהורגל בו, מפני שטבעו נוטה לאהוב את הרגלו ואת המוכר לו. רק אדם מאד מיוחד, בעל נפש זכה ואיתנה ואהבה לה' יתעלה ישליך אחרי גוו את הרגליו וחינוכו, ייטוש את דרכי-ההבל וישים את פעמיו לעבר האמת, וכמו שעשה אברהם אבינו ע"ה.
וכֹה דברי רבנו הרמב"ם בבארו סיבה זו (שם, עמ' מו):
"גורם רביעי [לריבוי המחלוקות בין בני האדם בכל הדורות] הוא [...] ההרגל והחינוך, לפי שיש לאדם בטבעו אהבה להרגלו ונטייה כלפיו, עד שהנך רואה אנשי הכפרים כפי שהם מן הַנִּווּל ודחקות המזון, מתעבים את הכרכים ואינם נהנים בתענוגותיהם, ומעדיפים את המצבים הגרועים שהורגלו בהם על המצבים התקינים שלא הורגלו להם, ואין נפשם נינוחת במגורי הארמונות ולא בלבישת המשי ולא בהתעדנות במרחץ ובשמנים ובמיני הבושם. כך יארע לאדם בהשקפות [הרעות והמשובשות] אשר הורגל בהן ונתחנך בהן, שהוא מחבּבן ומגן עליהן ומתרחק מזולתן, וגורם זה מעוור את האדם מהשגת האמת וְיִטֶּה כלפי הרגליו".
ואלה הם עמי הארצות אשר תשמעום אומרים: כך ראיתי אצל אבי ואמי, כך נהגו סבי וזקנתי, ואינם מוכנים בשום-פנים-ואופן לבחון את הזיותיהם של אבותיהם, כאילו אביהם היה משה רבנו וזקנתם מרים הנביאה. ברם, על האדם החכם מוטלת החובה החשובה לבחון את מעשי אבותיו: הישרים המה לפני ה' יתעלה? הנאמנים המה לדת משה? או שמא יסודם בהבל ובתהו אשר לא יועיל ולא יציל? ושמא גם עליהם נאמר: מתחילה עובדי עבודה-זרה היו אבותינו...
מיעוט בעלי החכמה
רבנו הרמב"ם בהקדמתו לפירושו למשנה, מגלה לנו סיבה נוספת לכך שבעלי החכמה מעטים. חשוב לציין, כי "בעלי החכמה" הם-הם "אנשי האמת", כי חכם אמיתי יבין במושכל ראשון שיש לדבוק בדרך האמת היושר והצדק, ושהשווא והשקר מטמטמים ומשבשים את שכלו של האדם ומעכירים ואף משחירים את זוך הבחנתו. ראויה היא דרך האמת לשלם מחיר בעבורה, ומי שזכה ושכלו הואר באור הדעת ובעונג מושגי האמת והצדק – לעולם לא ידחיקה ויטשטשה ויפנה לה עורף בעבור שום הון שבעולם. וכל מי שאינו הולך בדרך האמת ואינו חובר לאנשי האמת, סימן הוא לו ששכלו לא זכה ליאור באורה, ומחשבתו לא זכתה לחזות בהוד יפעתה.
כדברים האלה מלמדנו רבנו במורה-הנבוכים (ב, כט, עמ' רכט): "האמונה בה' והשמחה באותה האמונה – שני מצבים לא ייתכן שיסורו ולא ישתנו לעולם מכל מי שהושגו לו". וקאפח מעיר ומבאר שם את כוונת רבנו: "כלומר, כל מי שהושגו לו המושכלות על בורים ידיעה ציורית מחשבתית מושלמת עד שנהפכו לו לנפש, אינם עשויים להשתכח ממנו". ואגב הדברים קיבלנו גם תשובה מדוע ישנם "חכמים" הידועים בציבור שאבותיהם הלכו בדרך האמת, אך הם נטשוה. והתשובה: הם מעולם לא זכו ללכת בדרך האמת עד שבחרו לסטות מדרך הישר, אלא, ליבם לא הואר מעולם! כי אם ליבם היה מואר בעונג אור הדעת והאמת – הם לעולם לא היו נוטשים אותה בשביל כבוד ויוקרה והערצת ההמונים, וכל טובות ההנאה שבעולם.
והוא הדין לקאפח הדיין השכיר, אשר פשט את ידו בשוחד ובטובות ההנאה במשך יובל שנים תמימות! הוא לא הואר באור האמת, וכל מה שהוא זכה לו הוא רק ניצוצות קלים וקלושים, ולכן דברי האמת שמשוקעים בכתביו אינם מפורשים וגלויים, ואף אינם מקיפים ומעמיקים וחדים כדי לחדור את חומת המינות והטמטום של "חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות. כל מה שקאפח הצליח לעשות הוא להניח לפנינו כמה אורות עמומים וקלושים מוסתרים ומוכמנים היטב, אשר רחוקים מלהביא את עם-ישראל לדרך האמת ולמילוי ייעודו כעם חכם ונבון.
ברם, באור הרמב"ם נטלנו את מעט נצנוצי האורות הקלושים הללו של קאפח, הוספנו עליהם אור מאורו הגדול של רבנו כראוי להם, ואף צירפנו להם את שלל המאורות הבוהקים שקאפח כלל לא זכה להבחין בהם, ואת כולם הרמנו על נס גדול להתנוסס – בשם ה' אל עולם!
סוף דבר
בדבריו במורה לקמן רבנו מלמדנו, שמיעוט אנשי האמת הוא בגלל שכך גזרה חכמתו של הקב"ה. כלומר, כמו שאין מכבודו של מלך שרבים ישהו עמו בחדרו הפנימי, ורק מעטים זוכים לכך, כך על-דרך-המשל גם מלך-מלכי-המלכים הקב"ה – שקבע וטבע בעולמו שאנשי האמת יהיו מעטים. נמצא, כי אין להביא ראיה לאמיתת דרך מסוימת מריבוי ההולכים בה, אם כבר, אדרבה, דווקא מיעוט ההולכים בדרך מסוימת עשוי לשמש כראיה לנכונות דרכם ולאמיתת השקפתם! ואם היה ראוי לקבוע אמיתת השקפה לפי מספר חסידיה, היה עלינו לכרוע ולהשתחוות לאסלאם או לנצרות או לכל דת שקר המונית אחרת, ולהודות שהיא דת האמת.
והנה לפניכם דברי רבנו בעניין מיעוט אנשי האמת, בהקדמתו למורה שם (עמ' כד):
"לפי שבעלי החכמה מעטים מאד, שכך חייבה החכמה האלהית, ואין לומר בכל מה שחייבה אותו החכמה הראשונה מדוע חייבה כך? [...] שכל אלה והדומה להם חויבו מתחילת היצירה, והנך רואה שכבר ביארו [חכמים] עליהם השלום דבר זה במה שאמר ר' שמעון בר יוחאי על אנשי דורו כפי שהיו [=צדיקים וחסידים, ובכל זאת אמר:] 'ראיתי בני עליה והם מועטים, אם שניים הם – אני ובני הם' [סוכה מה ע"ב]".
וכל זאת נכון לימינו, ברם, לעתיד לבוא יפקח הקב"ה את עיני העיוורים, יסיר מלב התועים את לב האבן וייתן במקומו לב בשר – ללמוד ולהבין לידע ולהשכיל את מציאותו וייחודו, וכדברי הנביא ישעיה: "לִפְקֹחַ עֵינַיִם עִוְרוֹת לְהוֹצִיא מִמַּסְגֵּר אַסִּיר מִבֵּית כֶּלֶא יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ", "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְיָ כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (מב, ז; יא, ט) – ונחתום בחתימת רבנו למורה: "והוא יזכנו וכל ישראל חברים למה שהבטיחנו בו: 'אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה', 'הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם' [יש' לה, ה; ט, א]".
"לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק יְיָ בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים" (דב' ז, ז).