top of page

בחינת אמונת גלגול הנשמות – חלק א

מעט על הורתו ולידתו: מאמר זה נולד בעקבות תוכניתו של אמנון לוי הפתי "פנים שקריות", ששודרה בסיוון תשע"ח. בתוכניתו זו הצליח הפתי לשכנע באותות ובמופתים (כביכול) כי הזיית הגלגול הינה אמת לאמיתה. עד-כדי-כך הוא הצליח להתעות לתעתע ולהפליא את המוני הפתאים, עד שקבוצות הווצאפ של הדרדעים הנבערים למיניהם נרעשו ונבוכו מאד, הם לא ידעו מה להשיב לאפיקורוסים ולעובדי האלילים, ועמדו נבוכים ונכלמים וחפויי ראש (ואם הם לא היו הופכים תורת חיים לקורדום חוצבים לא הייתה תוקפת אותם חולשת הדעת).


מכל עבר הטיחו בדרדעים הנבערים "ראיות" למחצה לשליש ולרביע מתוך תוכניתו המהפנטת של הפתי, ואשר באמצעותן הוכיחו הסכלים את הדרדעים על פניהם בעניין אמיתת אמונת הגלגול כביכול. והם-הדרדעים, כאמור, רעדה אחזתם חיל כיולדה, לא ידעו מה להשיב, כל ראשיהם ושועליהם החרישו נאלמו ונסתתמו, חלו נבהלו ורעדו כמפני חרב ורודף אין.


ומה עושה דרדעי נבער ממוצע כאשר הוא נהפך ללעג ולקלס? ובכן, הוא פונה לראש הדרדעים בדורו כדי לקבל תשובה שתסיר את הקלון והחרפה שדבקו בו. ואכן, הדרדעים פנו לערוסי, גדול כומרי הדרדעים החוצבים, והוא השיב למקורביו המקורבים תשובה שלא לפרסום חלילה וחס, תשובה בת שתי מלים בלבד: "שקר וכזב", כאילו הוא ירון זהבי ראש חבורת חסמב"ה (=חבורת סוד מוחלט בהחלט). ירון ערוסי אפילו לא העז לפרסם את "תשובתו" הקצרה והריקה הזו בת שתי המלים! וברור מדוע, ערוסי השכיר ממונה על מערך הכמורה הפרו-נוצרי בקרית-אונו, ואף חבר בכיר במועצת המינות הראשית לישראל, ולא יתפאר הגרזן על החוצב בו...


אולם, תשובתו האומללה והחששנית של ערוסי לתוכנית המטלטלת של אמנון לוי לא נבעה רק מפחד ואימה שאחזו ואוחזים בו תמיד, אלא יותר מכך מעצם שותפותו בממסד הטומאה האורתודוקסי אשר מכבָּה את אור הדעת ומטמטמת את המחשבה. ואסביר את הדברים:


סיפר לי ידידי הרב יואב נדב מן העיר צפת על מארי יחיא עוזרי ז"ל, אשר הנהיג לפני עשרות שנים את קהילת השאמי בבית-הכנסת "נווה שלום" בשכונת רמת-עמידר ברמת-גן. אל מארי יחיא ניגשו כמה אנשים וניסו לשדל אותו לקבל משכורות מן המועצה הדתית. מארי יחיא היה רצף במלאכתו, והוא היה לומד תורה בלילה ועובד למחייתו ביום. כאשר הם הציעו לו לשמש כ"רב" הוא תמה ואמר להם שהוא כבר משמש בפועל כרב ומשיב תשובות לכל שואל... אך הם המשיכו להתפתל, ואמרו לו שהוא לא יצטרך עוד לעבוד בתור רצף, ואז מארי יחיא תמה עליהם: וממה יתפרנס? לאחר זמן לא מועט הוא הצליח להבין שהם מציעים לו משכורות בעבור שררה תורנית, הוא קם מכיסאו, הצביע על הדלת ואמר בנחרצות: "תצאו בחוץ!".


הרב יואב נדב הוסיף וסיפר לי על אביו ז"ל שנהג לומר על כומרי הממסד האורתודוקסי הפרו-נוצרי: "המחובר לטמא – טמא"... וזו הסיבה המרכזית לכך שערוסי נאלם דום ולא היה מסוגל להשיב תשובה ניצחת, כי המחובר לטמא – טמא: טומאת הממון מטמאת את הדעת, מטמטמת ומזהמת את המחשבה, וחוסמת כל אפשרות להבין ולהכיר ולהודות על האמת.


נחזור לדרדעים האומללים והמיותמים, תשובתו הפחדנית והריקנית של ערוסי שלא לפרסום (ואם תפורסם בשמו הוא יכחיש כמובן וייחרד כעלה נידף, ומיד יכרע אפיים ארץ ויחדש את חתימתו הנגעלה על עצומת כומרי הדת הפרו-נוצרים שמודים בקדושת ספר הזוהר ומחרפים ומגדפים את ה' יתעלה ויתרומם בהודאה באמיתת עבודה-זרה), לא השקיטה ובצדק את המיית ליבם של הדרדעים החבוטים, ובצר להם היה חלוץ אחד שפנה לאדיר הקטן שיכתוב מאמר בעניין גלגול הנשמות. וכך נולד המאמר שמונח לפניכם. בריך רחמנא דסייען.


***

הזיית גלגול הנשמות מרתקת רבים, וברור מדוע, יש בה לכאורה הצצה אל הבלתי-נודע, אל הנסתרות והנעלמות, ואל החיים שלאחר המוות אשר כֹּה העסיקו את בני-האדם בכל הדתות, בכל המקומות ובכל התקופות. הזיית הגלגול מוגדרת כך בוויקיפדיה:


"גלגול נשמות הוא שם כללי המתאר תהליך אותו עוברת הנשמה, על-פי אמונה רווחת [ולפי האמת יש לדייק ולומר: "על-פי הזיה רווחת"], לאחר המוות. האמונה בגלגול הנשמות נפוצה בתרבויות שונות, ולא אחת נכרכת ביחד עם אמונות דתיות [פגאניות]. גלגול הנשמות מצוי כמעט בכל ספרות דתית [פגאנית] מרכזית, ברוב דתות המזרח, בודהיזם והינדואיזם וכן בדתות מונותאיסטיות, כגון היהדות [הפרו-נוצרית], הנצרות, האסלאם ובדת הדרוזית".


במאמר זה נוכיח שמדובר בהזיה פגאנית פרימיטיבית ונחותה ביותר: כנגד ההזיה הרווחת הזו נציב מספר קושיות שיסודן ביסודות הדת וכן בשכל הישר – הוא צלם האלהים אשר הוענק לאדם – וקושיות אלה ישפכו אור על ההזיה המפוקפקת הזו ויחשפו את שקריותה וכיעורה.


א. ארבע-עשרה טענות כנגד אמונת הגלגול


1) ביטול עונש הכרת ומחיקתו מספר התורה – אחד מיסודות הדת החשובים הוא אמיתת עונש הכרת שחל על הפושעים בחטאים ובעוונות החמורים, ומשמעו: הכרתת הנפש מחיי-העולם-הבא בשל גודל רשעם וחטאתם, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם בהלכות תשובה (ח, ב):


"ופירעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו [=חיי העולם-הבא] אלא יכָּרתו וימותו. וכל מי שאינו זוכה לחיים אלו הוא המת שאינו חוֹיַה לעולם, אלא נכרת ברשעו ואובד כבהמה, וזהו הכרת הכתוב בתורה, שנאמר: 'הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא' [במ' טו, לא], מפי השמועה למדו: 'הִכָּרֵת' בעולם-הזה, 'תִּכָּרֵת' לעולם-הבא. כלומר, שאותה הנפש שפרשה מן הגוף בעולם-הזה אינה זוכה לחיי העולם-הבא, אלא גם מן העולם-הבא נכרתה".


ובפירוש-המשנה לסנהדרין אשר קדם כידוע למשנה תורה, אומר רבנו כך (עמ' קלח):


"והנקמה הגמורה היא, שתיכרת הנפש ותאבַד ושלא יהיה לה קיום [לעולם-ולעולמי-עולמים, כאמור], והיא [=הנקמה הגמורה] הכרת האמורה בתורה, ועניין הכרת, הכרתת הנפש כמו שבאר ואמר 'הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא', ואמרו [חכמים] עליהם-השלום: 'הִכָּרֵת' – בעולם-הזה, 'תִּכָּרֵת' – לעולם-הבא. [...] וכל מי ששקע בתאוות הגופניות והזניח את האמת והעדיף את השווא, נכרת מאותו השגב, ויישאר חומר מוכרת".


וכן פוסק רבנו בהלכות תשובה (ב, יד):


"ואלו שאין להן חלק לעולם-הבא, אלא נכרתים ואובדים ונידונים על גודל רשעם וחטאתם לעולם-ולעולמי-עולמים: המינים, והאפיקורסים, והכופרים בתורה, והכופרים בתחיית המתים" וכו'.


מהלכה זו עולה בבירור שעונש הכרת הוא לנצח, וכל מי שפשע באחד מהעניינים האלה ומת ברשעו, נפשו נכרתת לנצח משגב עולם-הבא, ואין לו שום אפשרות "לתקן" לאחר המוות.


הזיית הגלגול מבטלת אפוא את עונש הכרת ומוחקת אותו מספר-התורה! שהרי לפי הזיית הגלגול מה שנותר מנפש הרשע לעולם אינו נכרת, אלא הרשע חוזר שוב ושוב כדי "לתקן" את מעשיו. ואפילו רשעים כמו ירבעם ומנשה, זוכים לחזור שוב ושוב לעולם הזה בגלגול.


ושמעתי שהיו מקובלים נגעלים ונכרתים שניסו להתחכם ולהסביר שהכרת האמור בתורה שנזכר לעיל הוא לנפש בלבד, ואילו הגלגול הוא לנשמה... ושערי הזיות לא ננעלו העיקר שיהיה להם פתח לטעון "שיש להם תשובה". ומדוע מדובר בהזיה? ובכן, אם הם מודים שהנפש סובלת ומתייסרת בעונש כרת לנצח-נצחים, מה נשאר עוד לתקן? והלא נפש האדם כבר נכרתה מחיי העולם-הבא, ואם אי אפשר לתקן את האסון המחריד הזה, מה יש עוד לתקן?


2) החזרת הנפש החוטאת לעולם-הזה היא פרס לרשעים – אדם שחטא והרשיע והתעלל כל ימיו, גנב רצח ונאף, האם נכון מבחינת הצדק האלוהי להחזירו שוב בגלגול, בגוף חדש צעיר ורענן, כדי "לתקן" את מעשיו? והלא תחיית המתים היא לצדיקים בלבד! ואילו לפי הקבלה הנגעלה והפגאנית הרשעים זוכים לתחיית המתים! ולמה הדבר דומה? למורה נתעב שאנס את תלמידותיו באופן שיטתי, ולאחר שהורשע בדין, בית-המשפט יחזירהו לבית-הספר שבו הוא התעלל בילדות ובנערות כדי "לתקן" את מידותיו ומעשיו... היש בזה היגיון?


ויש אפילו יתרה מזאת, אמונה רעה ומחרידה זו מעודדת ומחזקת מאד את הרשעים הארורים – בעלי התאוות והמידות הרעות אשר שקעו בזימה ובטינופי התאוות הגופניות – להמשיך בשחיתותם המוסרית הבזויה, שהרי לא רק שהם לא ייענשו על מעשיהם, הם אף יחזרו בגוף חדש וצעיר, חזק ובריא, כדי להמשיך ולמלא את תאוותם, ולהמשיך ולהתעלל בזולתם.


ושמעתי שהיו מקובלים מתועבים שטענו שגלגול הנשמות הוא עונש חמור מן הכרת... והם יכולים לטעון כל הזיה לפני השוטים והפתאים שיקבלו את דבריהם ללא ביקורת ובחינה. ברם, לפי האמת, גם אם תאמר לרשע הארור המתעלל שעונש הגלגול חמור יותר מעונש הכרת, הוא יצחק ויגחך על-כך בליבו – שהרי הוא שקוע בזימותיו ובתאוותיו, ו"האיום" בחזרה בגלגול לעולם-הזה אינה אלא הפרס הגדול ביותר בעבורו. והראיה: כמה ניסו הרשעים הארורים ביותר במהלך הדורות לזכות לחיים גופניים נצחיים, כמו הפרעונים חונטי הגופות לדוגמה.


3) אמונת גלגול הנשמות מעודדת לעצלות ולהימנעות מעשיית הטוב – אחת המעלות החשובות ביותר בעולם-הזה היא מעלת החריצות, ולעומתה העצלות היא מידה מגונה ביותר, ושלמה המלך הִרבה לגנותה בספר משלי, והדברים עתיקים. ברם, מי שמאמין בהזיית גלגול הנשמות, סובר בטעות שיהיו לו עוד הזדמנויות רבות לעשות טוב ולפעול פעולות חיוביות, ולכן קרוב לוודאי שהוא ייכנע ליצרו הרע ויתרפה מעשייה ברוכה ב"גלגול הזה", ואף ישקע אל תהום העצלות החידלון והתאוות, שהרי די בזה כדי לפתות את האדם ולהטותו אחר התאוות וזימת הבשרים. ברם, אם אותו אדם היה יודע שכל רגע שעובר אינו חוזר, אולי הוא היה מתעורר לעשיית הטוב והחיובי, טרם שתאוות העצלות תשתלט עליו כליל ויהיה כמעט בלתי-אפשרי להתנתק ולהשתחרר ממנה. "תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת" (מש' כא, כה).


והיה מי שניסה לטעון שטענתי אינה נכונה, מכיוון שהאדם אינו יודע אם עונשו יהיה גלגול או כרת. ובכן, לא יעלה על הדעת שהקב"ה ינהג בעוול ויעניק הזדמנות שנייה לרשע פלוני ואילו מרשע אלמוני הוא ימנע את הזכות הזאת, שהרי "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דב' לב, ד). כמו כן, אפילו לפי הזיה זו, אמונת הגלגול כל-כך נפוצה בעולם הקבלה הנגעלה, עד שאין לך אדם שלא יושפע ממנה ושלא יתרפה בשל-כך מעשיית המצוות, כי עצם קיום האפשרות הזו, כבר מעודד מאד לעצלות ולעשיית הרע.


ובמו אוזניי שמעתי אנשים אשר מתעצלים מלפעול בכיוונים החיוביים, ופוטרים את עצמם באמירה: "בגלגול הבא כבר נעשה כך-וכך", וחונקים בהשקפה הזו את קול נפשם העשוקה.


4) ביטול חיי העולם-הבא – כידוע, אחד מיסודי דת משה הוא עונג חיי העולם-הבא הנצחי למי שדבק בדרך האמת, וכֹה דברי רבנו בהלכות תשובה (ח, א):


"הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם-הבא, והן החיים שאין עמהן מוות, והטובה שאין עמה רעה, הוא שכתוב בתורה: 'לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים' [דב' כב, ז]. מפי השמועה למדו: 'לְמַעַן יִיטַב לָךְ' – לעולם שכולו טוב, 'וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים' – לעולם שכולו ארוך. וזה הוא חיי העולם-הבא".


אולם, מן המפורסמות כי "אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קה' ז, כ). נמצא אפוא, שכל מי שחטא, אפילו משה רבנו ע"ה, יתגלגל שוב עד ל"תיקון" חטאו, ונמצא שלעולם הוא לא יזכה לחיי העולם-הבא, כי גם אם יתקן את חטאו, כבר יימָּצא לו חטא אחר שיהיה עליו "לתקן" בגלגול הבא... וכך הוא יוסיף להתגלגל ולהתגלגל עד שיקבל סחרחורת.


ושמעתי שהיו מקובלים נגעלים שטענו שלא לעולם האדם מתגלגל, אלא רק עד תיקון עוון מסוים... וכידוע, כדי להחזיק שקר יש צורך בעוד כמה שקרים (ועדיין הוא יהיה רעוע), כלומר, כדי להעמיד את הזייתם הם הוסיפו עוד הזיה לפיה יש עוונות שצריך לתקן ויש עוונות שאין צריך לתקן. ודבריהם סכלות: שהרי אם ניתן לתקן מדוע שהקב"ה לא יאפשר לאדם לתקן את הכל? ובכלל, מהי האסמכתא של המקובלים הוזי ההזיות לסברה הזו? האם יש לקבל כל המצאה ודמיון של איזה שיכור? ויתרה מזאת, אם יש עוונות שנדרש להם "תיקון", ההיגיון מורה שמדובר דווקא בעוונות החמורים והקשים, והדבר יעודד עוד יותר את הרשעים לפשוע דווקא בחמורות כדי לשוב לעולם-הזה, עולם השקר, עולם התאוות הזימות וההתעללויות.


אולם, המקובלים הפנו עורף לצלם האלהים שניתן להם, ודבריהם נטולים כל היגיון, פשוט דברי הבל מהובלים אשר אמנם מגוחכים ונועדו לבדח את אנשי האמת, אך הם גם מתעים בהם את ההמון ומרחיקים את עם-ישראל מכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש, וגורמים לייסורים חמורים מאד לעם-ישראל, לפרט ולאומה. והנה לפניכם דוגמה לעוון שצריך "לתקן":


בספרי האגדות הנגעלות של המקובלים יש סיפור מפורסם על הבעל-שם-רע: פעם אחת שלח הבעל-הרע הזה כמה מתלמידיו שילכו לבקר אדם אחד שהתגורר ביער. הלכו תלמידיו ומצאו אדם עבה וגס אשר ישן במיטה בתוך בית עזוב, התלמידים לא הבינו בתחילה מה רצה הבעל-שם-רע ללמד אותם בזה, והם חיכו וחיכו עד שאותו אדם קם משינתו. לבסוף הוא קם, ומיד הניח תפילין וקרא את סדר הקרבנות עד הודו, לאחר מכן הוא חלץ את תפליו וחזר לישון.


התלמידים חזרו תמהים אל אלילם הבעל-שם-רע ושאלו אותו על פשר התנהגותו המוזרה של אותו אדם ומה עליהם ללמוד מכך? ובכן, הבעל-שם-רע השיב להם, שאותו אדם בגלגולו הקודם הניח תפלין רק לפני "הודו", ולכן הוא ירד לעולם-הזה כדי לתקן את הפגם הזה...


ובכן, אני אפילו לא אתחיל להתייחס לטמטום הזה, כי כל-כולו הינו עלבון לצלם האלהים שניתן לנו, או במלים אחרות, עלבון לאינטליגנציה האנושית, אף שאצל המינים הנקראים בימינו "חסידים", מתייחסים אל הסיפור הזה כאל תורה מן השמים... ומי שלא מקבל בחילה עזה מן הסיפור הזה עליו לדאוג ולהיחרד על ריחוקו מאנושיותו ומצלם האלהים שהוענק לו.


5) ביטול יסוד התשובה – עיקרון התשובה הוא יסוד מרכזי וחשוב בדת משה, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם בספרו מורה-הנבוכים (עמ' שנו), ולאחר מכן בהלכות תשובה (ב, ב):


"גם התשובה [...] מן ההשקפות אשר לא תהא סדירה מציאות אישי התורתיים כי אם בסבירתה, לפי שאי אפשר לאדם שלא יחטא ויטעה, אם שטעותו בהחשיבו השקפה או מידה שאינן חשובות באמת, או בהתגברות תאווה או כעס. ואם יהיה האדם בדעה שאין מרפא לשבר זה לעולם, יתמיד בתעייתו, ושמא גם יוסיף במריו אם לא תהיה לו עצה [כלומר, אם לא יידע שיש רפואה למשובתו, יתייאש וישקע עוד יותר בטומאה], אבל עם הסברה ב[קיום אפשרות] התשובה יחזור למוטב, וישוב למצב מתוקן ביותר, וליותר שלם ממה שהיה קודם שיחטא".


"ואם לא שב אלא בימי זקנותו [...] אף-על-פי שאינה תשובה מעולה, מועלת היא לו, ובעל תשובה הוא. אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו, כל עוונותיו נמחלין, שנאמר: 'עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ' [קה' יב, ב] שהוא יום המיתה. מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות נסלח לו".


נמצא, כי התשובה היא יסוד מיסודות דת האמת, ולאור זאת שאלה קמה וניצבה:


מדוע? מדוע היא יסוד כל-כך מרכזי? מדוע בכל רחבי ספרות חז"ל חכמים מזהירים ומזרזים את האדם לשוב בתשובה אם ממילא יש לו אפשרות לתקן? מדוע חכמים טורחים להדגיש (אבות ב, י): ושוב יום אחד לפני מיתתך, אם אכן ניתן "לתקן" גם לאחר המוות? ואין לי צל של ספק, שאם הזיית הגלגול הייתה מקובלת על חז"ל הם לא היו טורחים לרומם כל-כך את יסוד התשובה, עד שהם מחנכים אותנו לחשיבותה העליונה של התשובה ואפילו רגע אחד לפני המיתה! אלא, הם היו ממליצים לאדם שישוב, אך אם לא שב לא נורא, ישוב בגלגול הבא...


זאת ועוד, איך יכול אדם "לתקן" את מעשיו ללא חרטה וללא ווידוי? ואם "יתגלגל" כדי לכפר על חטאיו הוא כבר אינו יכול להתחרט ואינו יכול להתוודות, שהרי הוא אינו יודע מה עשה... ושוב אנו רואים סתירה לעקרונות התשובה שנקבעו בתורה-שבעל-פה. וכך פוסק רבנו בהלכות תשובה (ב, ג): "וכן יתנחם על שעבר שנאמר: 'כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ' [יר' לא, יח]. [...] וצריך להתוודות בשפתיו ולומר עניינים אלו שגמר בליבו".


ושמעתי טענה שעצם "עונש" הגלגול הוא הכפרה ולכן אין צריך להתוודות ולהתחרט, וכבר הסברתי ש"עונש" הגלגול אינו עונש לרשעים אלא פרס וגמול ועידוד מאין כמותו.


6) ביטול יסוד השכר והעונש – אם במקום להעניש את האדם על מעשיו הרעים, ניתנת לו הזדמנות "לתקן" את מעשיו, וכך חוזר חלילה עד שיתקן – גם אם נניח שאכן הוא יצליח לתקן, נמצא שלעולם החוטא לא נענש על מעשיו. וכך כותב רבנו בסוף פירושו למסכת ברכות, וכֹה דבריו: "אבל העיקר הוא שהקב"ה גומל לצדיקים ומעניש את הרשעים, וכל זה בצדק, שכן העיד על עצמו שהכל בצדק 'כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט' וכו' [דב' לב, ד]".


וכן מלמד רבנו ב"מאמר קידוש השם", וכֹה דבריו (עמ' קיח–קיט):


"ודע, שצריך האדם לידע יסוד זה מיסודות הדת, והוא, שירבעם בן נבט והדומים לו נפרעים ממנו על עשיית העגלים ועל ביטול עירובי תבשילין וכיוצא בהן, ולא יאמר האדם קם ליה בדרבה מינה, שאין דבר זה אלא בדיני אדם בעולם-הזה, אבל ה' יתעלה נפרע מבני אדם על החמורות ועל הקלות, ונותן שכר על כל דבר שעושים. לפיכך צריך האדם לידע, שכל עבירה שיעשה נפרעים ממנו עליה, וכל מצוה שיעשה מקבל שכר".


וכן קובע רבנו ב"אגרת תימן", וכֹה דבריו (עמ' לא):


"ואל יחשוב אדם כי בעברוֹ על החמורות אינו נענש על הקטנות ויתפקר בהם, אלא ירבעם בן נבט שחיק-עצמות נענש על העגלים אשר חטא בהם והחטיא את ישראל, ונענש על ביטולו עשיית הסוכה בסוכות, וזה עיקר יסודי מיסודות התורה, דָּעוּהוּ וּלְמָדוּהוּ והקישו עליו [כלומר, הניחו את היסוד הזה לנגד עיניכם תמיד ודונו לפיו כל עניין וכל מקרה וכל השקפה]".


ונחתום נקודה זו בעיון בדברי רבנו בפירושו למסכת אבות (ספ"ד), וכֹה דבריו:


"ואמרוֹ [ר' אליעזר הקפר במשנה: 'שאין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משוא פנים] ולא מקח שחד' – כמו שנאמר גם בתורה: 'אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד' [דב' י, יז], אין עניינו שאינו מקבל ממון להטות דין, כי מן הצדק הוא לשלול ממנו יתעלה מה שלא יצטייר ואפילו בדמיון, כי איך יינתן לו שוחד ומה יהיה השוחד?


אלא עניינו כמו שביארו [חז"ל במדרש ספרי]: אשר לא יקח שוחד הטובות, כגון שיעשה האדם אלף טובות ורעה אחת, אינו מנכה לו יתעלה אותה העבירה בגלל רוב טובותיו, ויחשוב לו אלף טובות פחות טובה או פחות טובות, אלא נתבע על זו ומקבל שכר על אלו, וזהו עניין 'לֹא יִקַּח שֹׁחַד' [...] אלא נפרע מן הגדול במעלה אפילו על דבר קטן, כמו שנפרע ממשה רבנו על עוון הכעס כמו שביארנו [...] וגמל לעשו הרשע על כבוד אב ואם, ונבוכדנצר על כבוד השם [...] וזהו עניין לא משוא פנים [דהיינו זהו ביאור הפסוק: "אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד"]".


הזיית הגלגול מבטלת אפוא את יסוד השכר והעונש מפני שלפיה ניתן להתחמק מעונש על הפשעים והמרדים! כלומר, לפי אמונה זו ה' יתעלה לוקח את שוחד הטובות כביכול. ובמלים אחרות, מי שעשה מצוות מסוימות ו"תיקן" את מעשיו, אינו נענש על עוונותיו ופשעיו.


7) העדר הודעה לאדם מה עליו "לתקן" – היעלה על הדעת שהקב"ה ישלח אדם "לתקן" את דרכיו מבלי להודיע לו מה עליו לתקן? האם לא מדובר כאן לכאורה בחוסר אחריות משווע מצד שופט הצדק? שהרי הוא, יתרומם ויתעלה שמו, מחזיר את נפש האדם החוטא שפשע והרשיע לעולם-הזה, לזירת הפשע והרשע, ונותן לו את כל הכלים לחזור על אותם הפשעים, להוסיף רשע על רשעו, ואף אינו שולח לו הודעה מה עליו לתקן! האין זו סכלות לייחס לבורא יתעלה שטות כזאת? וכאשר הקב"ה הביא אותנו לעולם-הזה הוא נתן לנו את התורה כדי שנלמד מה לעשות וממה להימנע, ושלח לנו את הנביאים וחכמי ישראל לדורותיהם שיורו לנו את הדרך הנכונה שיבור לו האדם, ומיסודי הדת שאין מענישין אלא-אם-כן מודיעין ומזהירין.


8) גלגול הנפש לבעלי-החיים – אמונת הגלגול טוענת, שהנפש עלולה להתגלגל גם לבעלי-החיים, ואם אכן כך, היינו צריכים למצוא בעלי-חיים רבים שיודעים את לשון בני-אדם, או לכל הפחות מוצאים דרכים שונות כדי לתקשר עם בני-אדם ולהודיע להם על "גלגולם". זאת ועוד, לפי אמונה זו, התורה הייתה צריכה לאסור את שחיטת בעלי-החיים הכשרים, שהרי איך יעלה על הדעת לשחוט נפש אדם שיודע ומרגיש וחושב ומהרהר כבני האדם? האין זה רצח?


זאת ועוד, רבנו הרמב"ם אומר בפירוש במורה-הנבוכים (א, ב), שה' לא ציווה את הבהמות ומי שאין לו שכל, וכֹה דבריו: "כי לא יהיה הציווי לבהמות ולא למי שאין לו שכל", ואם הקב"ה מגלגל את נשמות החוטאים לבהמות, מדוע הוא לא ציווה גם אותן?


ושמעתי שאצל המקובלים הנגעלים התיקון של אותו אדם הוא: "שישחטו אותו ויאכלו את בשרו בקדושה, בדרך ארץ ובברכה תחילה וסוף. ולכן מזהירים בחסידות [ושקר לקרוא להם 'חסידים' והנכון לקרוא להם מינים גמורים] לברך בכוונה ולאכול בקדושה, כדי לגמול חסד עם אותה הנשמה שנמצאת בבשר". והמינים הזללנים שנקראים בימינו "חסידים", אינם יודעים קדושה מהי ולא דרך ארץ מהו, קבר פתוח גרונם, וממלאים את בטנם הנפוחה שוב ושוב, וכל שולחנותיהם וטישיהם מלאו קיא צואה מבלי מקום. הזו קדושה? אין זו אלא טומאה רצוצה שעולה ובוקעת עד לרקיע-הרקיעים שאין לה סוף ואין לה קצה, ומרוב משקלם ועובי בשרם הנפוח והסרוח מפילים הם אפילו טריבונות שנבנו ואושרו על-ידי מהנדסים מדופלמים.


נחזור לענייננו, רצח הוא רצח, ואין הצדקה ביהדות לרצוח נפש אדם ואפילו כאשר מטרת הרוצח הינה "טובה", דהיינו לגמול עמו חסד אמיתי או דמיוני... ורק לסנהדרין יש זכות להרוג את הפושעים, וכידוע, אם הרגה אחת לשבעים שנה נקראת "סנהדרין קטלנית".


9) גלגול הנפש לעצים ולאבנים – אמונת הגלגול סוברת שהנפש עלולה להתגלגל גם לעצים ולאבנים, ואם יסוד אמונת הגלגול הוא כדי "לתקן", כיצד אבן יכולה לתקן משהו? ואם הנפש התגלגלה לתוך אבן או עץ כדי להתייסר בעונש על מעשיה, ולא כדי "לתקן", מדוע הקב"ה צריך להחזירה לכאן, וכי אין לו דרכים להענישה בחיי העולם-הבא על מעשיה הרעים? ואני מציע לכל מאמיני הגלגול לחשוב פעמיים אם הם באמת מבקשים לחזור בגלגול, כי מי אמר להם שלא יחזרו כאבן במדבר ציה ושממה, או כגללי בהמה באחד מדירי החזירים באירופה...


ושמעתי מהוזי ההזיות ש"התיקון" של בני האדם שהתגלגלו באבנים או בעצים הוא שילכו לידם וידברו דברי תורה, וזו "תועלת עצומה" לתיקונם. ובכן, לא יעלה על הדעת שהקב"ה יגלגל נפש אדם לעולם-הזה מבלי לתת לו אפילו אפשרות רחוקה לתקן את מעשיו! ומה הועיל שברכו לידו? וכי זכות היא לו? והלא זו זכותם של המברכים! אמנם, אם המברכים בירכו מתוך ההזיה שיש איזו נפש מגולגלת באבן או בעץ אין להם שום מצוה, להיפך, יש להם עבירה שטמטמו את שכלם הטהור בהזיות והרחיקו את צלם האלהים שהוענק להם מדרך האמת והצדק.


וכמה עלובים הם בני האדם אשר חיים את חייהם במחשבת הפיגול הזו ושוקעים בהזיית הגלגול, שהרי כל חייהם הם יתבוננו על העצמים והחפצים שסביבם כאילו הם היו מכילים בקרבם איזו נשמה של איזה רשע! ואיך אפשר לחיות חיים נפשיים בריאים עם ההזיה הזו? טמטום מוחלט שמטמטם את האדם עוד ועוד ומדרדר אותו לתהום שאין סוף לתחתיתה.


ואולי יתרה מזאת, ההזיה שיש לעץ נפש משכלת או מודעות כלשהי, עלולה קל מהרה לדרדר לעבודה-זרה, שהרי לא מדובר בעץ רגיל, אלא בעץ שיש לו "רוחניות" ואולי אפילו "כוחות" דמיוניים. ומכאן הדרך לפנות אליו ולכבדו ולהעריצו ולרוממו ולערוך טקסים אליליים סביבו קצרה מאד, וכמו שטימאו את ברכת האילנות וברכת הלבנה והפכום לטקסי עבודה-זרה.


ואצרף לנקודה זו את דברי הטיפש שקרא לספרו "חמדת ימים" וזה לשון הסכל:


"ומנהג חסידים [=מינים] הוא לצאת אל הגינות בימי ניסן ולברך ברכה זו, וטעמו של דבר יען כי הנפשות הנידחות המה יציצו כעשב הארץ בקרב הימים האלה ומתלבשות בענפי האילנות ודשאים, ובברכה זו אם יכוונו לתקן אותם המה יעלו בהר ה' ותמצאן מנוחה בכוח הברכה".


והוסיף מעשה משמו של הארי המזוהם, בשתי הפסקות הבאות:


"העידו תלמידי האר"י זלה"ה על רבם שהיה אומר להם: דעו כי אוויר וחלל העולם הם מלאים נשמות הנדחים שאינן יכולין לבוא עדיין למנוחתם. ופעם אחת הלך הרב ז"ל ללמוד תורה אל השדה וישא עיניו וירא כל עצי השדה מלאים נפשות אין מספר, וכן היה על פני השדה וגם על פני המים היו כמה רבבות. ושאל אותן הרב זלה"ה מה טיבם שמה? וישיבו המה כי נדחו מחוץ לפרגוד על כי לא שבו בתשובה בחייהן על פשעיהם, והיו נעים ונדים בארץ ובאוויר העולם זה בכה וזה בכה, ושעכשיו היו שומעים בת קול בשמים על הרב ז"ל אשר יש כוח בו לתקן הנשמות הנידחות [פששש... איזה גדול], ושעל-כן היו נאספות שם אצל הרב לבא אל המלך להתחנן [המלך הוא הארי המזוהם כמובן, לא מלך-מלכי-המלכים], יחוס ויחמול עליהן לתקן אותם כדי שיוכלו לבא למקום מנוחתם והיה מבטיח עליהם הרב ע"ה לעשות תיקונם מכל הבא בידו.


וסיפר הרב לתלמידיו המעשה הזה [אליל שקרן כזבן ומגלומן], כי ראו כי הרב שאל להן לנפשות ולא ידעו למי שאל ולמי היה משיב [השוטים ראו אותו ממלמל ולא הבינו עם מי הוא מדבר], והגיד הרב שאלו הנשמות הם למטה סגורים ומסוגרים בקרקע העולם והם נטושים על פני האדמה, ובימי ניסן שמתחילים הדשאים להצמיח אז נפשות הרשעים מתאחזין ומתדבקים בדשאים ובעשבים כדי שיאכלום בעלי חיים, וכשיאכלום על ידי אדם כשר את הבשר ההוא או הירקות ההמה אז המה נתקנים על ידי הברכה ויוצאין מאפלה לאור גדול".


ובכן, לפי הארי המזוהם הנשמות נעות ונדות בעולם, ובשעת כושר נקשרות לאיזה חי צומח או דומם כדי ש"המלך הגדול", דהיינו הארי הטמבל המזוהם, ירומם אותן ויתקן אותן ויכניסם לחיי העולם-הבא. ואין ספק שמדובר במקרה קיצוני של הפרעה פסיכוטית חריפה. כמו כן, ייחוס כוחות מאגיים כאלה לגוף נגוף מלא אספסוף, הוא לא רק טמטום מחריד ובלתי נתפשׂ, אלא גם עבודה-זרה כעורה ביותר, כי אין מבלעדי ה' יתעלה ואין בלתו ואין כיוצא בו.


10) היכן מופיעה השקפה זו בספרות חז"ל? השקפה זו נעדרת לחלוטין מהתורה-שבכתב ומהתורה-שבעל-פה ומכל ספרות חז"ל (וספר הזוהר הטמא מאן דכר שמיה). וכי יעלה על הדעת שהתורה-שבכתב או התורה-שבעל-פה יעלימו עניין חשוב זה מאתנו? ומדוע כל חכמי המשנה והתלמוד אינם מזכירים עניין זה? אדרבה, הם מנחילים ומקדשים את יסודות הדת אשר מנוגדים לאמונת הגלגול, כגון תשובה, חיי העולם-הבא, שכר ועונש, וכיו"ב.


11) זיכרונות מגלגולים קודמים – אם אכן הקב"ה היה "מגלגל" נפש מגוף לגוף, הנפש המגולגלת בגוף החדש הייתה צריכה גם לזכור עניינים רבים מגלגולים קודמים, וגם להיות בעלת יכולות ומיומנויות וכישורים רבים שנרכשו במהלך חייה בגלגולים הקודמים. וגם אם נניח שהקב"ה "מוחק" מהנפש את כל זיכרונותיה וכישוריה, כיצד אפוא קורה לכאורה שאנשים "זוכרים" דברים מגלגולים קודמים? האם הקב"ה עשה "טעות" ולא מחק נפש אחת במקרה? וכי יש שכחה או טעות או מגרעת כל שהיא לפניו יתעלה?


זאת ועוד, מדוע בתרבויות מסוימות, ובמיוחד בתרבויות פגאניות ופרימיטיביות במיוחד, נמצא אנשים עם "זיכרונות" מגלגולים קודמים באחוזים גדולים בהרבה מאשר בתרבויות אחרות? ובסוף חלקו השני של מאמר זה תבוא התשובה גם על כך.


12) יסוד אמונה זו בדתות אליליות – אמונה זו נמצאה עוד לפני מתן-תורה בקרב תרבויות אליליות עתיקות, ובעיקר בדתות האליליות שבהודו וסין, שם שגשגה ופרחה מאד האמונה בגלגולי הנשמות, והפכה ליסוד מרכזי בדתות הבל אלה. גם בקרב הדרוזים כאן בארץ-ישראל היא פורחת ומשגשגת, ומדי פעם אנו שומעים על ילד דרוזי זב חוטם אשר הוזה הזיות מוכוונות שהוא מגלגול קודם, ועל זקנה דרוזית בלה ונפוחה שמתפעלת מנכדה המגולגל.


וזכורני בהיותי ילד, בשיא תקופת הדמיונות וההזיות, הייתי בטוח שאני גלגול של ילד מתקופת השואה, וכל זאת על סמך איזה חלום לילה בשחור לבן, ואשר בו היה נדמה לי שאני באיזו עיירה באירופה... ואין ספק שסרטי השואה המחרידים בשחור לבן, כנראה פעלו את פעולתם והפחידו את נפשי הרכה עד כדי בעתה. וברוך שהציל את נפשי מן המינים והתועים.


13) כפרה בזמן שבית-המקדש קיים – אם הזיית גלגול הנשמות היא אמונה אמיתית, מדוע לא נזכרה בתורה הבאת קרבן על חטאים ופשעים מגלגולים קודמים? וכל-כך רבים הם מיני הקרבנות וסוגיהם ופרטיהם ודקדוקיהם, מדוע אפוא לא הוסיפה התורה עוד קרבן אחד קטן כדי לכפר על חטאים מגלגולים קודמים? ובהמשך לקו המחשבה וההוכחה הזה: מדוע לא תיקנו אנשי כנסת הגדולה בתפילה בקשת מחילה גם "על חטאים שחטאנו לפניך בגלגולים קודמים"? וכל עניין גלגול הנשמות נעדר לחלוטין מסדר התפילה שתיקנו חז"ל...


14) עבירות שבין אדם לחברו – רבנו פוסק בהלכות תשובה (ב, יא): "אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרים אלא עבירות שבין אדם למקום, כגון מי שאכל דבר אסור, או בעל בעילה אסורה, וכיוצא בהן. אבל עבירות שבין אדם לחברו, כגון חובל בחברו או המקלל את חברו או גוזלו, וכיוצא בהן, אינו נמחל לו לעולם עד שייתן לחברו מה שהוא חייב לו וִירַצֵּהוּ". לפי עקרונות התשובה, עבירות שבין אדם לחברו לא ניתנות "לתיקון" לעולם, עד שהוא עצמו ירצה את חברו, ומה יועיל לו אפוא להתגלגל?


"הִנְנִי אֵלֶיךָ הַר הַמַּשְׁחִית נְאֻם יְיָ, הַמַּשְׁחִית אֶת כָּל הָאָרֶץ, וְנָטִיתִי אֶת יָדִי עָלֶיךָ וְגִלְגַּלְתִּיךָ מִן הַסְּלָעִים וּנְתַתִּיךָ לְהַר שְׂרֵפָה" (יר' נא, כה). וכך בדיוק אירע גם למינים ולצאצאיהם שישבו באירופה במלחמת העולם השנייה, על שדבקו במינות ובאלילות, ועל שדבקו באמונת הגלגול ובשאר ההזיות האליליות הכעורות, הענישם ה' יתעלה וגלגלם והפכם להרים של אפר.


"כְּפֶרֶץ רָחָב יֶאֱתָיוּ תַּחַת שֹׁאָה הִתְגַּלְגָּלוּ" (איוב ל, יד).


בתמונה שער הרשומה: גלגול נשמות בציור הודי.

התמונה מאת: Himalayan Academy Publications, Kapaa, Kauai, Hawaii; רישיון תמונה: CC BY-SA 2.5.

בחינת אמונת גלגול הנשמות – חלק א
.pdf
הורידו את PDF • 234KB

1,236 צפיות2 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

2 Comments


איתמר שלו
איתמר שלו
Mar 09, 2022

פעם שני אנשים דהרו על חמור, ההוא שתפס במושכות הרביץ לחמור "יאללה יאללה", וההוא שמאחוריו צחק עליו "למה אתה מרביץ לאבא שלך?" אז הוא ירד וחיבק את החמור.

Like
Replying to

יש אנשים רבים שמסוגלים להאמין לסיפורים כאלה.

Like
bottom of page