בחינת אמונת גלגול הנשמות – חלק א

עודכן ב: לפני 4 ימים

אמונת גלגול הנשמות מרתקת רבים, כי יש בה לכאורה הצצה אל הבלתי-נודע, אל הנסתרות, ואל החיים שלאחר המוות שהעסיקו את בני-האדם בכל הדתות, בכל המקומות ובכל התקופות. אמונת הגלגול מוגדרת כך בוויקיפדיה:

"גלגול נשמות הוא שם כללי המתאר תהליך אותו עוברת הנשמה, על-פי אמונה רווחת, לאחר המוות. האמונה בגלגול נשמות נפוצה בתרבויות שונות, ולא אחת נכרכת ביחד עם אמונות דתיות. גלגול נשמות מצוי כמעט בכל ספרות דתית מרכזית, ברוב דתות המזרח, בודהיזם והינדואיזם וכן בדתות מונותאיסטיות, כגון היהדות, הנצרות, האסלאם ובדת הדרוזית".

במאמר זה ננסה לבחון את השאלה האם מדובר באמונה אמתית? ונציב כנגדה מספר קושיות שיסודן בשכל הישר ובהגיון הבריא לפי דעתנו, הבוחנות את עמידת אמונה זו לצד יסודות מרכזיים בדת משה.

א. ארבע-עשרה טענות כנגד אמונת הגלגול

1) ביטול עונש הכרת ומחיקתו מספר התורה – אחד מיסודי הדת החשובים הוא עונש הכרת שחל על חוטאים בחטאים חמורים, ומשמעו הכרתת הנפש מחיי-העולם הבא בשל גודל רשעם, וזה לשון הרמב"ם בהלכות תשובה (ח, ב):

"ופירעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו [=חיי העולם-הבא] אלא יכָּרתו וימותו. וכל מי שאינו זוכה לחיים אלו הוא המת שאינו חוֹיַה לעולם, אלא נכרת ברשעו ואובד כבהמה, וזהו הכרת הכתוב בתורה, שנאמר: 'הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא' [במדבר טו, לא], מפי השמועה למדו 'הִכָּרֵת' בעולם-הזה, 'תִּכָּרֵת' לעולם-הבא. כלומר שאותה הנפש שפרשה מן הגוף בעולם-הזה אינה זוכה לחיי העולם-הבא, אלא גם מן העולם-הבא נכרתה".

ובפירוש-המשנה למסכת סנהדרין אומר רבנו כך (עמ' קלח):

"והנקמה הגמורה היא, שתיכרת הנפש ותאבד ושלא יהיה לה קיום, והיא הכרת האמורה בתורה, ועניין הכרת, הכרתת הנפש כמו שבאר ואמר 'הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא', ואמרו [חכמים] עליהם-השלום: 'הִכָּרֵת' – בעולם-הזה, 'תִּכָּרֵת' – לעולם-הבא. [...] וכל מי ששקע בתאוות הגופניות והזניח את האמת והעדיף את השווא, נכרת מאותו השגב, ויישאר חומר מוכרת".

וכן פוסק רבנו בהלכות תשובה (ב, יד):

"ואלו שאין להן חלק לעולם-הבא, אלא נכרתים ואובדים ונידונים על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי-עולמים: המינים, והאפיקורסים, והכופרים בתורה, והכופרים בתחיית המתים [...]" וכו'. מהלכה זו עולה בבירור שעונש הכרת הוא לנצח, וכל מי שפשע באחד מהעניינים האלה ומת ברשעו, נפשו נכרתת לנצח משגב עולם-הבא, ואין כל אפשרות ל"תיקון" לאחר המוות.

נמצא, שאמונת הגלגול מבטלת את עונש הכרת ומוחקת אותו מספר-התורה, שהרי לפי אמונת הגלגול האדם לעולם אינו נכרת, אלא חוזר שוב ושוב כדי "לתקן" את מעשיו. ואפילו רשעים גמורים, לפי אמונה זו, זוכים לחזור שוב ושוב לעולם הזה בגלגול.

2) החזרת הנפש החוטאת לעולם-הזה היא פרס לרשעים – אדם שהרשיע כל ימיו, גנב רצח ונאף, האם נכון מבחינת הצדק האלוהי להחזירו שוב בגלגול, בגוף חדש וצעיר, כדי "לתקן" את מעשיו? דומה הדבר למורה פדופיל שאנס את תלמידותיו, ולאחר שהורשע, בית-המשפט יחזירהו לבית-הספר שבו עבד כדי "לתקן" את מידותיו ומעשיו...

אמונה זו משמשת בידי הרשעים בעלי התאוות והמידות-הרעות, ששקעו בתאוות הגופניות, הצדקה להמשיך בשחיתותם המוסרית הבזויה, שהרי לא רק שלא ייענשו על מעשיהם, הם אף יחזרו בגוף חדש וצעיר, חזק ובריא, כדי להמשיך ולמלא את תאוותם, ולהמשיך להתעלל בזולתם.

3) אמונת גלגול הנשמות מעודדת לעצלות ולהימנעות מעשיית הטוב – אחת המעלות החשובות בעולם-הזה היא מעלת החריצות, לעומתה העצלות היא מידה מגונה ביותר, ושלמה המלך הִרבה לגנותה בספר משלי. מי שמאמין בגלגול הנשמות, סובר בטעות שיהיו לו עוד הזדמנויות רבות לעשות טוב ולפעול פעולות חיוביות, ולכן הוא נכנע ליצרו הרע ב"גלגול הזה" להימנע מעשייה ברוכה, ושוקע אל תהום העצלות והחידלון. אם היה יודע שכל רגע שעובר אינו חוזר, אולי היה מתעורר לעשיית הטוב והחיובי, טרם שתאוות העצלות השתלטה עליו, ועתה הוא כבר אינו יכול להתגבר עליה. "תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת" (משלי כא, כה).

4) ביטול חיי העולם-הבא – כידוע, אחד מיסודי דת משה הוא עונג חיי העולם-הבא למי שדבק בדרך האמת, וזה לשון רבנו בהלכות תשובה (ח, א):

"הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם-הבא, והן החיים שאין עמהן מוות, והטובה שאין עמה רעה, הוא שכתוב בתורה 'לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים' [דברים כב, ז]. מפי השמועה למדו: 'לְמַעַן יִיטַב לָךְ' – לעולם שכולו טוב, 'וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים' – לעולם שכולו ארוך. וזה הוא חיי העולם-הבא".

אולם, מן המפורסמות כי "אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קהלת ז, כ), נמצא אפוא, שכל מי שחטא, אפילו משה רבנו, יתגלגל שוב עד ל"תיקון" חטאו, ונמצא שלעולם הוא לא יזכה לחיי העולם-הבא, כי גם אם יתקן את חטאו, כבר יימצא לו חטא אחר שיהיה עליו "לתקן" בגלגול הבא.

5) ביטול יסוד התשובה – עיקרון התשובה הוא יסוד מרכזי וחשוב בדת משה, וזה לשון רבנו הרמב"ם במורה-הנבוכים (עמ' שנו), ולאחר מכן בהלכות תשובה (ב, ב):

"גם התשובה [...] מן ההשקפות אשר לא תהא סדירה מציאות אישי התורתיים כי אם בסבירתה, לפי שאי אפשר לאדם שלא יחטא ויטעה, אם שטעותו בהחשיבו השקפה או מידה שאינן חשובות באמת, או בהתגברות תאווה או כעס. ואם יהיה האדם בדעה שאין מרפא לשבר זה לעולם, יתמיד בתעייתו, ושמא גם יוסיף במריו אם לא תהיה לו עצה, אבל עם הסברה בתשובה יחזור למוטב, וישוב למצב מתוקן ביותר, וליותר שלם ממה שהיה קודם שיחטא".

"ואם לא שב אלא בימי זקנותו [...] אף-על-פי שאינה תשובה מעולה, מועלת היא לו, ובעל תשובה הוא. אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו, כל עוונותיו נמחלין, שנאמר 'עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ' [קהלת יב, ב] שהוא יום המיתה. מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות נסלח לו".

מדוע אפוא בכל רחבי ספרות חז"ל, חכמים מזהירים שוב ושוב את האדם ומזרזים אותו לעשות תשובה, אם ממילא יש לו אפשרות לתקן?! מדוע הדגישו חכמים (אבות ב, י): ושוב יום אחד לפני מיתתך? אם אכן ניתן "לתקן" גם לאחר המוות?!

זאת ועוד, איך יכול אדם "לתקן" את מעשיו ללא חרטה וללא ווידוי? ואם יתגלגל כדי לכפר על חטאיו אינו יכול להתחרט ואינו יכול להתוודות כי איננו יודע מה עשה, ושוב אנו רואים סתירה לעקרונות התשובה שנקבעו בתורה שבעל-פה. וכך פוסק רבנו בהלכות תשובה (ב, ג): "וכן יתנחם על שעבר שנאמר: 'כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ' [ירמיה לא, יח]. [...] וצריך להתוודות בשפתיו ולומר עניינים אלו שגמר בלבו".

6) ביטול יסוד השכר והעונש – אם במקום להעניש את האדם על מעשיו הרעים, ניתנת לו הזדמנות "לתקן" את מעשיו, וכך חוזר חלילה עד שיתקן, גם אם נניח שיתקן, נמצא שלעולם החוטא לא נענש על מעשיו. וכך כותב רבנו בסוף פירושו למסכת ברכות, וזה לשונו: "אבל העיקר הוא שהקב"ה גומל לצדיקים ומעניש את הרשעים, וכל זה בצדק, שכן העיד על עצמו שהכל בצדק 'כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט' וכו' [דברים לב, ד]".

וכן אומר רבנו ב"מאמר קידוש השם", וזה לשונו (עמ' קיח–קיט):

"ודע, שצריך האדם לידע יסוד זה מיסודות הדת, והוא, שירבעם בן נבט והדומים לו נפרעים ממנו על עשיית העגלים ועל ביטול עירובי תבשילין וכיוצא בהן, ולא יאמר האדם קם ליה בדרבה מינה, שאין דבר זה אלא בדיני אדם בעולם-הזה, אבל ה' יתעלה נפרע מבני אדם על החמורות ועל הקלות, ונותן שכר על כל דבר שעושים. לפיכך צריך האדם לידע, שכל עבירה שיעשה נפרעים ממנו עליה, וכל מצוה שיעשה מקבל שכר".

וכן אומר רבנו ב"אגרת תימן", וזה לשונו (עמ' לא):

"ואל יחשוב אדם כי בעברוֹ על החמורות אינו נענש על הקטנות ויתפקר בהם, אלא ירבעם בן נבט שחיק-עצמות נענש על העגלים אשר חטא בהם והחטיא את ישראל, ונענש על ביטולו עשיית הסוכה בסוכות, וזה עיקר יסודי מיסודות התורה, דָּעוּהוּ וּלְמָדוּהוּ והקישו עליו [="כלומר ודונו בכל מקרה על-פי היסוד הזה" (מָרי שם)].

ונחתום עניין זה בדברי רבנו בפירושו למסכת אבות (ספ"ד), וזה לשונו:

"ואמרוֹ [ר' אליעזר הקפר במשנה: 'שאין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משוא פנים] ולא מקח שחד' – כמו שנאמר גם בתורה: 'אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד' [דברים י, יז], אין עניינו שאינו מקבל ממון להטות דין, כי מן הצדק הוא לשלול ממנו יתעלה מה שלא יצטייר ואפילו בדמיון, כי איך יינתן לו שוחד ומה יהיה השוחד?

אלא עניינו כמו שביארו [חז"ל בספרי] אשר לא יקח שוחד הטובות, כגון שיעשה האדם אלף טובות ורעה אחת, אינו מנכה לו יתעלה אותה העבירה בגלל רוב טובותיו, ויחשוב לו אלף טובות פחות טובה או פחות טובות, אלא נתבע על זו ומקבל שכר על אלו, וזהו עניין 'לֹא יִקַּח שֹׁחַד', [...] אלא נפרע מן הגדול במעלה אפילו על דבר קטן, כמו שנפרע ממשה רבנו על עוון הכעס כמו שביארנו [...], וגמל לעשו הרשע על כבוד אב ואם, ונבוכדנצר על כבוד השם [...] וזהו עניין לא משוא פנים".

נמצא, שאמונת הגלגול מבטלת את יסוד השכר והעונש מפני שהיא טוענת שניתן "לתקן" את הפשעים והמרדים. כלומר, ה' יתעלה לוקח את שוחד הטובות כביכול, ומי שעשה מצוות ו"תיקן" את מעשיו, נמחלים לו בעבור זה עוונותיו ואינו נענש עליהם.

7) העדר הודעה לאדם מה עליו "לתקן" – היעלה על הדעת שהקב"ה ישלח אדם "לתקן" את דרכיו מבלי להודיע לו מה עליו לתקן? האם לא מדובר כאן לכאורה בחוסר אחריות משווע מצד שופט הצדק? שהרי הוא מחזיר את נפש האדם החוטא שפשע והרשיע, שוב לעולם הזה, למקום הפשע והרשע, ונותן לו את כל הכלים לחזור על אותם הפשעים ולהוסיף רשע על רשעו, ואינו שולח לו הודעה מה עליו לתקן? האין זו סכלות לייחס לבורא יתעלה שטות כזאת?!

8) גלגול הנפש לבעלי-החיים – אמונת הגלגול טוענת, שהנפש עלולה להתגלגל גם לבעלי-החיים, ואם אכן כך, היינו צריכים למצוא בעלי-חיים רבים שיודעים לשון בני-אדם, או לכל הפחות מוצאים דרכים שונות כדי לתקשר עם בני-אדם ולהודיע להם על "גלגולם". זאת ועוד, לפי אמונה זו, התורה הייתה צריכה לאסור את שחיטת בעלי-החיים הכשרים, שהרי איך יעלה על הדעת לשחוט נפש אדם? האין זה רצח?

זאת ועוד, רבנו הרמב"ם אומר בפירוש במורה-הנבוכים (א, ב), שה' לא ציווה את הבהמות ומי שאין לו שכל, וזה לשונו: "כי לא יהיה הציווי לבהמות ולא למי שאין לו שכל", ואם הקב"ה מגלגל את נשמות החוטאים לבהמות, מדוע לא ציווה גם אותן?

9) גלגול הנפש לעצים ולאבנים – אמונת הגלגול סוברת שהנפש עלולה להתגלגל גם לעצים ולאבנים, ואם יסוד אמונת הגלגול הוא כדי "לתקן", כיצד אבן יכולה לתקן משהו? ואם הנפש התגלגלה לתוך אבן או עץ כדי להתייסר בעונש על מעשיה, ולא כדי "לתקן", מדוע הקב"ה צריך להחזירה לכאן, וכי אין לו דרכים להענישה בחיי העולם-הבא על מעשיה הרעים? ואני מציע לכל מאמיני הגלגול לחשוב פעמיים אם הם באמת מבקשים לחזור בגלגול, כי מי אמר להם שלא יחזרו כאבן במדבר צייה ושממה, או כגללי בהמה באחד מדירי החזירים באירופה...

10) היכן מופיעה השקפה זו בספרות חז"ל? – השקפה זו נעדרת לחלוטין מהתורה ומספרות חז"ל (ספר הזהר אינו בגדר ספרות חז"ל). וכי יעלה על הדעת שהתורה שבכתב או התורה שבעל-פה יעלימו עניין חשוב זה מאתנו? ומדוע כל חכמי המשנה והתלמוד אינם מזכירים עניין זה?! אדרבה, הם מקדשים את יסודות הדת שכנגד אמונת הגלגול, כגון תשובה, חיי העולם הבא, שכר ועונש, וכיו"ב.

11) זיכרונות מגלגולים קודמים – אם אכן הקב"ה היה "מגלגל" נפש מגוף לגוף, הנפש המגולגלת בגוף החדש הייתה צריכה לזכור עניינים רבים מגלגולים קודמים, ולהיות בעלת יכולות רבות שנרכשו במהלך הגלגולים הקודמים. וגם אם נניח שהקב"ה "מוחק" מהנפש את כל זיכרונותיה וכישוריה, כיצד אפוא קורה לכאורה שאנשים "זוכרים" דברים מגלגולים קודמים?! האם הקב"ה עשה "טעות" ולא מחק נפש אחת במקרה?! וכי יש שכחה או טעות או מגרעת כל שהיא לפניו יתעלה?!

זאת ועוד, מדוע בתרבויות מסוימות נמצא אנשים עם "זיכרונות" מגלגולים קודמים, באחוזים גדולים הרבה יותר מאשר בתרבויות אחרות? ובסוף חלקו השני של מאמרי זה תבוא התשובה על כך.

12) יסוד אמונה זו בדתות אליליות – אמונה זו נמצאה עוד לפני מתן-תורה בקרב תרבויות אליליות עתיקות, ובעיקר בדתות האליליות שבהודו וסין, שם שגשגה ופרחה מאד האמונה בגלגולי הנשמות, והפכה ליסוד מרכזי בדתות אלה. גם בקרב הדרוזים כאן בארץ-ישראל היא פורחת ומשגשגת, ומדי פעם אנו שומעים על ילד דרוזי הוזה הזיות מוכוונות, שהוא מגלגול קודם.

וזכורני בהיותי ילד, בשיא תקופת הדמיונות וההזיות, הייתי בטוח שאני גלגול של ילד מתקופת השואה, וכל זאת על סמך איזה חלום לילה בשחור לבן, שהיה נדמה לי שאני באיזו עיירה באירופה... ואין ספק שסרטי השואה המחרידים בשחור לבן, כנראה פעלו את פעולתם והפחידו את נפשי עד כדי בעתה.

13) כפרה בזמן שבית-המקדש קיים – אם אמונת גלגול הנשמות היא אמונה אמתית, מדוע לא נזכרה בתורה הבאת קרבן על חטאים ופשעים מגלגולים קודמים? וכל כך רבים הם מיני הקרבנות וסוגיהם, מדוע אפוא לא הוסיפה התורה עוד אחד קטן כדי לכפר על חטאים מגלגולים קודמים? ובהמשך לקו מחשבה זה, מדוע לא תיקנו אנשי כנסת הגדולה בתפילה בקשת מחילה גם "על חטאים שחטאנו לפניך בגלגולים קודמים"? וכל עניין גלגול הנשמות נעדר לחלוטין מסדר התפילה שתיקנו חז"ל...

14) עבירות שבין אדם לחברו – רבנו פוסק בהלכות תשובה (ב, יא): "אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרים אלא עבירות שבין אדם למקום, כגון מי שאכל דבר אסור, או בעל בעילה אסורה, וכיוצא בהן. אבל עבירות שבין אדם לחברו, כגון חובל בחברו או המקלל את חברו או גוזלו, וכיוצא בהן, אינו נמחל לו לעולם עד שייתן לחברו מה שהוא חייב לו וִירַצֵּהוּ". לפי עקרונות התשובה, עבירות שבין אדם לחברו לא ניתנות "לתיקון" לעולם, עד שהוא עצמו ירצה את חברו, ומה יועיל אפוא להתגלגל?

בתמונה: גלגול נשמות בציור הודי.

זכויות היוצרים על התמונה:


Copyrighted to Himalayan Academy Publications, Kapaa, Kauai, Hawaii. Licensed for Wikipedia under Creative Commons


#רמב#אמת #עבודהזרה #עתידות

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!