בחינת אמונת גלגול הנשמות – חלק א

מעט על הורתו ולידתו: מאמר זה נולד בעקבות תוכניתו של אמנון לוי הפתי "פנים שקריות", ששודרה בסיוון תשע"ח. בתוכניתו זו הצליח הפתי לשכנע באותות ובמופתים (כביכול) כי הזיית הגלגול הינה אמת לאמיתה. עד-כדי-כך הוא הצליח להתעות לתעתע ולהפליא את המוני הפתאים, עד שקבוצות הווצאפ של הדרדעים הנבערים למיניהם נרעשו ונבוכו מאד, הם לא ידעו מה להשיב לאפיקורוסים ולעובדי האלילים, ועמדו נבוכים ונכלמים וחפויי ראש (ואם הם לא היו הופכים תורת חיים לקורדום חוצבים לא הייתה תוקפת אותם חולשת הדעת).


מכל עבר הטיחו בדרדעים הנבערים "ראיות" למחצה לשליש ולרביע מתוך תוכניתו המהפנטת של הפתי, ואשר באמצעותן הוכיחו הסכלים את הדרדעים על פניהם בעניין אמיתת אמונת הגלגול כביכול. והם-הדרדעים, כאמור, רעדה אחזתם חיל כיולדה, לא ידעו מה להשיב, כל ראשיהם ושועליהם החרישו נאלמו ונסתתמו, חלו נבהלו ורעדו כמפני חרב ורודף אין.


ומה עושה דרדעי נבער ממוצע כאשר הוא נהפך ללעג ולקלס? ובכן, הוא פונה לראש הדרדעים בדורו כדי לקבל תשובה שתסיר את הקלון והחרפה שדבקו בו. ואכן, הדרדעים פנו לערוסי, גדול כומרי הדרדעים החוצבים, והוא השיב למקורביו המקורבים תשובה שלא לפרסום חלילה וחס, תשובה בת שתי מלים בלבד: "שקר וכזב", כאילו הוא ירון זהבי ראש חבורת חסמב"ה (=חבורת סוד מוחלט בהחלט). ירון ערוסי אפילו לא העז לפרסם את "תשובתו" הקצרה והריקה הזו בת שתי המלים! וברור מדוע, ערוסי השכיר ממונה על מערך הכמורה הפרו-נוצרי בקרית-אונו, ואף חבר בכיר במועצת המינות הראשית לישראל, ולא יתפאר הגרזן על החוצב בו...


אולם, תשובתו האומללה והחששנית של ערוסי לתוכנית המטלטלת של אמנון לוי לא נבעה רק מפחד ואימה שאחזו ואוחזים בו תמיד, אלא יותר מכך מעצם שותפותו בממסד הטומאה האורתודוקסי אשר מכבָּה את אור הדעת ומטמטמת את המחשבה. ואסביר את הדברים:


סיפר לי ידידי הרב יואב נדב מן העיר צפת על מארי יחיא עוזרי ז"ל, אשר הנהיג לפני עשרות שנים את קהילת השאמי בבית-הכנסת "נווה שלום" בשכונת רמת-עמידר ברמת-גן. אל מארי יחיא ניגשו כמה אנשים וניסו לשדל אותו לקבל משכורות מן המועצה הדתית. מארי יחיא היה רצף במלאכתו, והוא היה לומד תורה בלילה ועובד למחייתו ביום. כאשר הם הציעו לו לשמש כ"רב" הוא תמה ואמר להם שהוא כבר משמש בפועל כרב ומשיב תשובות לכל שואל... אך הם המשיכו להתפתל, ואמרו לו שהוא לא יצטרך עוד לעבוד בתור רצף, ואז מארי יחיא תמה עליהם: וממה יתפרנס? לאחר זמן לא מועט הוא הצליח להבין שהם מציעים לו משכורות בעבור שררה תורנית, הוא קם מכיסאו, הצביע על הדלת ואמר בנחרצות: "תצאו בחוץ!".


הרב יואב נדב הוסיף וסיפר לי על אביו ז"ל שנהג לומר על כומרי הממסד האורתודוקסי הפרו-נוצרי: "המחובר לטמא – טמא"... וזו הסיבה המרכזית לכך שערוסי נאלם דום ולא היה מסוגל להשיב תשובה ניצחת, כי המחובר לטמא – טמא: טומאת הממון מטמאת את הדעת, מטמטמת ומזהמת את המחשבה, וחוסמת כל אפשרות להבין ולהכיר ולהודות על האמת.


נחזור לדרדעים האומללים והמיותמים, תשובתו הפחדנית והריקנית של ערוסי שלא לפרסום (ואם תפורסם בשמו הוא יכחיש כמובן וייחרד כעלה נידף, ומיד יכרע אפיים ארץ ויחדש את חתימתו הנגעלה על עצומת כומרי הדת הפרו-נוצרים שמודים בקדושת ספר הזוהר ומחרפים ומגדפים את ה' יתעלה ויתרומם בהודאה באמיתת עבודה-זרה), לא השקיטה ובצדק את המיית ליבם של הדרדעים החבוטים, ובצר להם היה חלוץ אחד שפנה לאדיר הקטן שיכתוב מאמר בעניין גלגול הנשמות. וכך נולד המאמר שמונח לפניכם. בריך רחמנא דסייען.


***

הזיית גלגול הנשמות מרתקת רבים, וברור מדוע, יש בה לכאורה הצצה אל הבלתי-נודע, אל הנסתרות והנעלמות, ואל החיים שלאחר המוות אשר כֹּה העסיקו את בני-האדם בכל הדתות, בכל המקומות ובכל התקופות. הזיית הגלגול מוגדרת כך בוויקיפדיה:


"גלגול נשמות הוא שם כללי המתאר תהליך אותו עוברת הנשמה, על-פי אמונה רווחת [ולפי האמת יש לדייק ולומר: "על-פי הזיה רווחת"], לאחר המוות. האמונה בגלגול הנשמות נפוצה בתרבויות שונות, ולא אחת נכרכת ביחד עם אמונות דתיות [פגאניות]. גלגול הנשמות מצוי כמעט בכל ספרות דתית [פגאנית] מרכזית, ברוב דתות המזרח, בודהיזם והינדואיזם וכן בדתות מונותאיסטיות, כגון היהדות [הפרו-נוצרית], הנצרות, האסלאם ובדת הדרוזית".


במאמר זה נוכיח שמדובר בהזיה פגאנית פרימיטיבית ונחותה ביותר: כנגד ההזיה הרווחת הזו נציב מספר קושיות שיסודן ביסודות הדת וכן בשכל הישר – הוא צלם האלהים אשר הוענק לאדם – וקושיות אלה ישפכו אור על ההזיה המפוקפקת הזו ויחשפו את שקריותה וכיעורה.


א. ארבע-עשרה טענות כנגד אמונת הגלגול


1) ביטול עונש הכרת ומחיקתו מספר התורה – אחד מיסודות הדת החשובים הוא אמיתת עונש הכרת שחל על הפושעים בחטאים ובעוונות החמורים, ומשמעו: הכרתת הנפש מחיי-העולם-הבא בשל גודל רשעם וחטאתם, וכֹה דברי רבנו הרמב"ם בהלכות תשובה (ח, ב):


"ופירעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו [=חיי העולם-הבא] אלא יכָּרתו וימותו. וכל מי שאינו זוכה לחיים אלו הוא המת שאינו חוֹיַה לעולם, אלא נכרת ברשעו ואובד כבהמה, וזהו הכרת הכתוב בתורה, שנאמר: 'הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא' [במ' טו, לא], מפי השמועה למדו: 'הִכָּרֵת' בעולם-הזה, 'תִּכָּרֵת' לעולם-הבא. כלומר, שאותה הנפש שפרשה מן הגוף בעולם-הזה אינה זוכה לחיי העולם-הבא, אלא גם מן העולם-הבא נכרתה".


ובפירוש-המשנה לסנהדרין אשר קדם כידוע למשנה תורה, אומר רבנו כך (עמ' קלח):


"והנקמה הגמורה היא, שתיכרת הנפש ותאבַד ושלא יהיה לה קיום [לעולם-ולעולמי-עולמים, כאמור], והיא [=הנקמה הגמורה] הכרת האמורה בתורה, ועניין הכרת, הכרתת הנפש כמו שבאר ואמר 'הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא', ואמרו [חכמים] עליהם-השלום: 'הִכָּרֵת' – בעולם-הזה, 'תִּכָּרֵת' – לעולם-הבא. [...] וכל מי ששקע בתאוות הגופניות והזניח את האמת והעדיף את השווא, נכרת מאותו השגב, ויישאר חומר מוכרת".


וכן פוסק רבנו בהלכות תשובה (ב, יד):


"ואלו שאין להן חלק לעולם-הבא, אלא נכרתים ואובדים ונידונים על גודל רשעם וחטאתם לעולם-ולעולמי-עולמים: המינים, והאפיקורסים, והכופרים בתורה, והכופרים בתחיית המתים" וכו'.


מהלכה זו עולה בבירור שעונש הכרת הוא לנצח, וכל מי שפשע באחד מהעניינים האלה ומת ברשעו, נפשו נכרתת לנצח משגב עולם-הבא, ואין לו שום אפשרות "לתקן" לאחר המוות.


הזיית הגלגול מבטלת אפוא את עונש הכרת ומוחקת אותו מספר-התורה! שהרי לפי הזיית הגלגול מה שנותר מנפש הרשע לעולם אינו נכרת, אלא הרשע חוזר שוב ושוב כדי "לתקן" את מעשיו. ואפילו רשעים כמו ירבעם ומנשה, זוכים לחזור שוב ושוב לעולם הזה בגלגול.


ושמעתי שהיו מקובלים נגעלים ונכרתים שניסו להתחכם ולהסביר שהכרת האמור בתורה שנזכר לעיל הוא לנפש בלבד, ואילו הגלגול הוא לנשמה... ושערי הזיות לא ננעלו העיקר שיהיה להם פתח לטעון "שיש להם תשובה". ומדוע מדובר בהזיה? ובכן, אם הם מודים שהנפש סובלת ומתייסרת בעונש כרת לנצח-נצחים, מה נשאר עוד לתקן? והלא נפש האדם כבר נכרתה מחיי העולם-הבא, ואם אי אפשר לתקן את האסון המחריד הזה, מה יש עוד לתקן?


2) החזרת הנפש החוטאת לעולם-הזה היא פרס לרשעים – אדם שחטא והרשיע והתעלל כל ימיו, גנב רצח ונאף, האם נכון מבחינת הצדק האלוהי להחזירו שוב בגלגול, בגוף חדש צעיר ורענן, כדי "לתקן" את מעשיו? והלא תחיית המתים היא לצדיקים בלבד! ואילו לפי הקבלה הנגעלה והפגאנית הרשעים זוכים לתחיית המתים! ולמה הדבר דומה? למורה נתעב שאנס את תלמידותיו באופן שיטתי, ולאחר שהורשע בדין, בית-המשפט יחזירהו לבית-הספר שבו הוא התעלל בילדות ובנערות כדי "לתקן" את מידותיו ומעשיו... היש בזה היגיון?


ויש אפילו יתרה מזאת, אמונה רעה ומחרידה זו מעודדת ומחזקת מאד את הרשעים הארורים – בעלי התאוות והמידות הרעות אשר שקעו בזימה ובטינופי התאוות הגופניות – להמשיך בשחיתותם המוסרית הבזויה, שהרי לא רק שהם לא ייענשו על מעשיהם, הם אף יחזרו בגוף חדש וצעיר, חזק ובריא, כדי להמשיך ולמלא את תאוותם, ולהמשיך ולהתעלל בזולתם.


ושמעתי שהיו מקובלים מתועבים שטענו שגלגול הנשמות הוא עונש חמור מן הכרת... והם יכולים לטעון כל הזיה לפני השוטים והפתאים שיקבלו את דבריהם ללא ביקורת ובחינה. ברם, לפי האמת, גם אם תאמר לרשע הארור המתעלל שעונש הגלגול חמור יותר מעונש הכרת, הוא יצחק ויגחך על-כך בליבו – שהרי הוא שקוע בזימותיו ובתאוותיו, ו"האיום" בחזרה בגלגול לעולם-הזה אינה אלא הפרס הגדול ביותר בעבורו. והראיה: כמה ניסו הרשעים הארורים ביותר במהלך הדורות לזכות לחיים גופניים נצחיים, כמו הפרעונים חונטי הגופות לדוגמה.


3) אמונת גלגול הנשמות מעודדת לעצלות ולהימנעות מעשיית הטוב – אחת המעלות החשובות ביותר בעולם-הזה היא מעלת החריצות, ולעומתה העצלות היא מידה מגונה ביותר, ושלמה המלך הִרבה לגנותה בספר משלי, והדברים עתיקים. ברם, מי שמאמין בהזיית גלגול הנשמות, סובר בטעות שיהיו לו עוד הזדמנויות רבות לעשות טוב ולפעול פעולות חיוביות, ולכן קרוב לוודאי שהוא ייכנע ליצרו הרע ויתרפה מעשייה ברוכה ב"גלגול הזה", ואף ישקע אל תהום העצלות החידלון והתאוות, שהרי די בזה כדי לפתות את האדם ולהטותו אחר התאוות וזימת הבשרים. ברם, אם אותו אדם היה יודע שכל רגע שעובר אינו חוזר, אולי הוא היה מתעורר לעשיית הטוב והחיובי, טרם שתאוות העצלות תשתלט עליו כליל ויהיה כמעט בלתי-אפשרי להתנתק ולהשתחרר ממנה. "תַּאֲוַת עָצֵל תְּמִיתֶנּוּ כִּי מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת" (מש' כא, כה).


והיה מי שניסה לטעון שטענתי אינה נכונה, מכיוון שהאדם אינו יודע אם עונשו יהיה גלגול או כרת. ובכן, לא יעלה על הדעת שהקב"ה ינהג בעוול ויעניק הזדמנות שנייה לרשע פלוני ואילו מרשע אלמוני הוא ימנע את הזכות הזאת, שהרי "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דב' לב, ד). כמו כן, אפילו לפי הזיה זו, אמונת הגלגול כל-כך נפוצה בעולם הקבלה הנגעלה, עד שאין לך אדם שלא יושפע ממנה ושלא יתרפה בשל-כך מעשיית המצוות, כי עצם קיום האפשרות הזו, כבר מעודד מאד לעצלות ולעשיית הרע.


ובמו אוזניי שמעתי אנשים אשר מתעצלים מלפעול בכיוונים החיוביים, ופוטרים את עצמם באמירה: "בגלגול הבא כבר נעשה כך-וכך", וחונקים בהשקפה הזו את קול נפשם העשוקה.


4) ביטול חיי העולם-הבא – כידוע, אחד מיסודי דת משה הוא עונג חיי העולם-הבא הנצחי למי שדבק בדרך האמת, וכֹה דברי רבנו בהלכות תשובה (ח, א):


"הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם-הבא, והן החיים שאין עמהן מוות, והטובה שאין עמה רעה, הוא שכתוב בתורה: 'לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים' [דב' כב, ז]. מפי השמועה למדו: 'לְמַעַן יִיטַב לָךְ' – לעולם שכולו טוב, 'וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים' – לעולם שכולו ארוך. וזה הוא חיי העולם-הבא".


אולם, מן המפורסמות כי "אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא" (קה' ז, כ). נמצא אפוא, שכל מי שחטא, אפילו משה רבנו ע"ה, יתגלגל שוב עד ל"תיקון" חטאו, ונמצא שלעולם הוא לא יזכה לחיי העולם-הבא, כי גם אם יתקן את חטאו, כבר יימָּצא לו חטא אחר שיהיה עליו "לתקן" בגלגול הבא... וכך הוא יוסיף להתגלגל ולהתגלגל עד שיקבל סחרחורת.


ושמעתי שהיו מקובלים נגעלים שטענו שלא לעולם האדם מתגלגל, אלא רק עד תיקון עוון מסוים... וכידוע, כדי להחזיק שקר יש צורך בעוד כמה שקרים (ועדיין הוא יהיה רעוע), כלומר, כדי להעמיד את הזייתם הם הוסיפו עוד הזיה לפיה יש עוונות שצריך לתקן ויש עוונות שאין צריך לתקן. ודבריהם סכ