איך ניתן להבחין בין נביאי אמת לנביאי שקר?

עודכן ב: 20 מרץ 2019

לכאורה השאלה שבכותרת מאמר זה איננה רלבנטית, שהרי אחד היסודות הרווחים ביותר בעולם הדתי בימינו הוא שאין עוד נביאים בעם-ישראל, וזאת על סמך הנאמר בתלמוד מסכת בבא בתרא (יב ע"ב): "אמר ר' יוחנן: מיום שחרב בית-המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות". וכן מָרי אומר בפירושו להלכות יסודי התורה ז (אות ב): "וכל הדברים הללו [של מפרשי רבנו שם] מוזרים מאד במשנת הרמב"ם, [...]. לפיכך, כל הטוען נבואה או התגלות מלאך, בימינו, אם אינו מן התינוקות בגילו, הרי הוא מן האחרים".


מָרי טשטש את האמת ביודעין, מכיוון שאסור היה לו להוסיף ולומר "בימינו", שהרי בתלמוד נאמר "מיום שחרב בית-המקדש", ולא רק בימינו! אך בשל שותפותו בממסד הרבני המסואב הוא פחד לצאת בגלוי נגד כל ההוזים שראו מגידים, ובראשם הבור הרי"ק מלא הנחשים והעקרבים שהוא קורא לו "מרן" לעתים לא רחוקות. מכל מקום, כל מי שטוען שהוא נביא, במפורש או בעקיפין: במפורש – שטוען שנתגלה לו מלאך או מגיד; ובעקיפין – שטוען שהוא יודע את העתידות או הנסתרות, אינו אלא אחד משניים: או ששכלו חלוש כשכל ילד קטן, או שהוא מן האחרים המטעים בטכסיסי שקר את ההמונים לנהות אחריהם. ואסור לרחם עליהם או לדון אותם לכף זכות, שהרי רבנו פוסק בהלכות סנהדרין (יא, ו): "האכזריות על אלו שמטעין את העם אחר ההבל רחמים היא בעולם, שנאמר 'לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים' [דב' יג, יח]". ומטרתם בזייפם הילת נביאוּת ורוממוּת סביבם, היא להוציא כספים מן הפתאים, ולזכות בכבוד, שׂררה וטובות הנאה לרוב.


ביחס לדברי ר' יוחנן בתלמוד ברור שהם אינם כפשוטם, שהרי לא יעלה על הדעת שילד קטן או שוטה יתנבא או יידע את העתידות, ולכן אין לי כל ספק, שדברי ר' יוחנן הם בגדר משל, וכוונתו בדומה למה שאומר מָרי כאן בפירושו. כלומר, מיום שחרב בית-המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים, והיחידים שעדיין עשויים לטעון שהם נביאים הם מחוסרי-הדעת בעלי השכל הרפה כילדים הקטנים, או נוכלים שרלטנים והם השוטים, אשר נדמה להם שיוצר הכל אינו יודע את רשעם ומעלליהם, ושוגים לחשוב שדרכם העקלקלה – מישרים. ואמר ר' יוחנן "שוטים" ולא "רשעים" כדי להסתיר את הנמשל מן ההמונים.


ברם, רבים-רבים הם הרי"ש-בי"תים בימינו, גם מקרב "המקובלים" וגם מקרב "הלמדנים", אשר מפיצים הילת נבואה סביבם, וכל מילה והגיג שהם פולטים הופך לדברי נבואה. לדוגמה, שמעתי לאחרונה כי הר' קנייבסקי מבני-ברק, שהחליט שהמשיח יבוא עד הבחירות הקרובות (04.2019) ולכן לא יהיה צורך לקיים בחירות! (ראו סרטון מצורף) ואף שהר' קנייבסקי אינו טוען על עצמו שהוא נביא, הרי שבפועל הוא מציג את עצמו כנביא וטוען נבואה לכל דבר ועניין! שהרי מי גילה לך סודות אלה?! ומה יקרה בעוד כחודשיים ועדיין המשיח לא יבוא? מה תאמר אז? האם לחינם אמרו רבותינו בסנהדרין (צז ע"ב): "תפח עצמן של מחשבי קצין"?


והאמת מאד כואבת, כי גם אם המשיח יבוא בחודשיים הקרובים, וייסע לשם הדוגמה מתל-אביב לירושלים, עוד לפני שהוא יגיע לשער-הגיא יסקלו אותו למוות באבנים! וקרוב לוודאי שהיו סוקלים אותו עוד בכביש 4 סמוך לבני-ברק בטרם הגיעו לכביש מספר אחד. ובהגיע רכבו הלבן הפשוט (לא רכבי היוקרה שבהם נוסעים הרבנים השכירים) לגשר המיתרים, היו שאר הפלגים האליליים מבצעים בו ווידוא הריגה, ושורפים כל זכר ל"משיח". שהרי אם איש אמת בימינו נחשב לכופר, מה יאמרו על המשיח אשר מסכן את כל אימפריית התאוות וטובות ההנאה שהקימו בטורח רב במשך מאות שנים?!


ואם תשאלו, ומי היו סוקלים אותו? מי היו אלה שהיו מבצעים בו ווידוא הריגה? הראשונים לסקלו יהיו תלמידיו של הר' קנייבסקי ושאר הגדולים טועני הנבואה, דווקא הם, אשר חדשים לבקרים מתנבאים על בוא "המשיח" בחודשים הקרובים. הגדולים הללו על פלגיהם החולניים, הם-הם עובדי האלילים הגדולים ביותר, הם-הם המסך הגדול מפני דרך האמת, והם-הם הלוחמים הגדולים ביותר כנגד דרך האמת.


ועד שאותם שחורים משחור לא יודו כי "אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל" (ירמיה טז, יט), לא נזכה לבוא המשיח ולהקמת ממלכת כוהנים וגוי קדוש.


א. האם הנבואה תשוב לעם-ישראל?


במאמרי "הנבואה – מאפייני אופני ותנאי חלותה", למדנו על הסיבה המרכזית להעדר הנבואה בימינו והיא העדר השמחה, החריצות והזריזות. כך כותב רבנו במורה (ב, לו) ובסוף דבריו אנו למדים על כך, שהנבואה עתידה לחזור לעם-ישראל ביום מן הימים:


"וכבר ידעת, כי כל כוח גופני נלאה ונחלש ומתרופף לעתים [...], [ולכן] הכוח הזה המדמה [שהוא] כוח גופני [נלאה ונחלש לעתים] [...], ולפיכך תמצא שהנביאים שבתה נבואתם בזמן האבל או הכעס וכיוצא בהם, כבר ידעת אמרם: 'אין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות', ושיעקב אבינו לא בא לו חזון כל ימי אבלו מחמת טרדת כוחו המדמה בהיעלמות יוסף, ושמשה ע"ה לא בא לו חזון כפי שהיה בא לו מלפני-כן, לאחר מאורע המרגלים עד כלות דור המדבר בכללותם, לפי שהיה חמור בעיניו עניינם מחמת רוב תנואותיהם. [...].


וזו הסיבה [...] לסילוק הנבואה בזמן הגלות בלי ספק, איזו עצלות או עצבות שיהיו לאדם באיזה מצב שיהיה. [...] [כי תוצאות העדר השמחה והעצלות הן] העדר ההיגיון האמתי [=סכלות] וכללות התאוות הבהמיות, [...] והוא אשר רצה באומרו: 'יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר יְיָ וְלֹא יִמְצָאוּ' [עמ' ח, יב], ואמר: 'מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֵיְיָ' [איכה ב, ט] [...], כי הכלי [=צלילות הדעת ושלמות המחשבה] כבר בטל. והוא גם הסיבה בשיבת הנבואה לנו כפי שהייתה לימות המשיח מהרה יגלה כמו שהובטח".


ב. כיצד ניתן לזהות נביא אמת?


שאלה זו מיועדת לימים שבהם תחזור השמחה החריצות והזריזות לעם-ישראל, ואז נצטרך לזהות ולהכיר בנביאי האמת, והנה תשובת רבנו במורה (ב, מ):


"ואופן בחינת [נביא האמת] הוא לבחון שלמות אותו האדם ולהתחקות על פעולותיו ולהתבונן בהליכותיו, והסימן הגדול הוא עזיבת התענוגות הגופניים והזלזול בהם, כי זו ראשית דרגות בעלי החכמה, כל שכן הנביאים, ובפרט החוש אשר הוא חרפה לנו כפי שהזכיר אריסטו [=חוש המישוש, אשר דיברנו עליו במאמר הקודם], קל וחומר טינוף התשמיש שבו [=בחוש המישוש], ולפיכך גינה ה' בו כל טוען [נבואה בשקר], כדי שיתברר האמת לאנשי האמת ולא יתעו ולא יטעו [אחריו].


הלא תראה צדקיה בן מַעֲשֵׂיָה ואחאב בן קוֹלָיָה [=נביאי שקר], היאך טענו את הנבואה ונמשכו אחריהם בני אדם, [...] ושקעו בגיעול תאוות המשגל עד שניאפו עם נשי חבריהם ותלמידיהם, עד אשר פרסם ה' קלונם: [...] 'וְלֻקַּח מֵהֶם קְלָלָה לְכֹל גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּבָבֶל לֵאמֹר, יְשִׂמְךָ ה' כְּצִדְקִיָּהוּ וּכְאֶחָב אֲשֶׁר קָלָם [=שרפם] מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאֵשׁ. יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנַאֲפוּ אֶת נְשֵׁי רֵעֵיהֶם, וַיְדַבְּרוּ דָבָר בִּשְׁמִי שֶׁקֶר אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִם, וְאָנֹכִי הַיּוֹדֵעַ וָעֵד נְאֻם יְיָ' [יר' כט, כב–כג]".


וגם בימינו נחשפות פרשיות שחיתות של טועני הנסתרות ואוהבי הגדלות האלילית, ומתפרסמת תאוותם למשגל בנאפם עם נשות תלמידיהם, או תאוותם לבצע בהלבנת הון ומרמות וגניבות, או סכלותם התהומית בפלטם דברי בלע המסגירים את ריקבון נפשם.


ג. חובת האמונה בנביא


במאמר הקודם בעניין הנבואה: "עוצמת נבואת משה רבנו ומטרות הנבואה", ראינו את דברי רבנו בהלכות יסודי התורה (ז, טו), ושם הוא מלמד כי יש שתי מטרות לנבואה: האחת היא "להרחיב לבו ולהוסיף דעתו" של אותו נביא בלבד, כלומר ללמדוֹ מדעים שבהם מנהיג הקב"ה את עולמו, וכן ללמדו על מציאות הנפש והמלאכים או על מציאות הקב"ה ואופני השגחתו וכיו"ב. והשנייה להתנבא לבני אדם, לצוותם מה שיעשו או להזהירם מתוצאות מעשיהם הרעים, וכֹה דברי רבנו שם:


"הנביא, אפשר שתהיה נבואתו לעצמו בלבד להרחיב לבו ולהוסיף דעתו, עד שיידע מה שלא היה יודע מאותם הדברים הגדולים [=מידיעת השם וייחודו]. ואפשר שישולח לעם מעמי הארץ או לאנשי עיר או ממלכה, לְבוֹנֵן אותם [=להאיר עיניהם בדרך האמת, ו"לבונן" מלשון בינה ותבונה] ולהודיעם מה יעשו או למנוע אותן ממעשים הרעים שבידיהן. וכשמשלחין אותו נותנין לו אות ומופת כדי שיידעו העם שהאל שלחו באמת".


בסוף ההלכה רבנו אומר שהנביא מקבל אות או מופת שבו הוא יוכיח שהוא נביא אמת, ברם רבנו מוסיף שם ואומר, כי לא כל אחד שעשה אות או מופת מאמינים בו שהוא נביא, אלא אך ורק אדם שהיינו יודעים בו (=שהנבונים יודעים בו), מתחילתו שהוא ראוי לנבואה, בחכמתו ובמעשיו, ובהתהלכו בדרכי הנבואה בפרישותו מבני אדם. והנה המשך לשון רבנו שם:


"ולא כל העושה אות ומופת מאמינים בו שהוא נביא, אלא אדם שהיינו יודעים בו מתחילתו שהוא ראוי לנבואה, בחכמתו ובמעשיו שנתעלה בהן על כל בני גילו [כלומר בני דורו], והוא מהלך בדרכי הנבואה ובקדושתה ופרישותה, ואחר כך בא ועשה אות ומופת ואמר שהאל שלחוֹ, מצוה לשמוע ממנו שנאמר: 'אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן' [דב' יח, טו]".


אחת הנקודות המרכזיות וההכרחיות כדי להאמין באדם שהוא נביא, היא שהוא יאמר בפירוש שה' שלחו! ואף לא אחד מאלה "טועני הנבואה" טוען במפורש שה' שלח אותו, אלא הם יוצרים כאמור סביבם "הילת נביאות". כדי שאם יצדקו בהשערותיהם ובהזיותיהם – כולם יהללום כנביאים, ואם יימָּצאו דבריהם כוזבים – יעלימו חסידיהם את שקריהם בקלות, שהרי הם לא טענו מלכתחילה שהם נביאים... וזו שיטת הנוכלים שנזכרו בספר משלי (כו, יח–יט): "כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת, כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ וְאָמַר הֲ‍לֹא מְשַׂחֵק אָנִי", ופירש שם רס"ג: "עושים זאת הרמאים, זוממים את הרע על מי שהוא מטרתם, אם הרגיש בהם אומרים: 'שיחקנו עמך', ואם לאו משיגים בו מטרתם". וכאמור, מטרתם בזייפם הילת נביאוּת ורוממוּת סביבם, היא להוציא כספים מן הפתאים, ולזכות בכבוד, שׂררה וטובות הנאה לרוב.


בהלכה האחרונה שם, רבנו מלמד עד כמה גדולה חובת האמונה בנביא, והנה דבריו:


"ואפשר שיעשה אות ומופת ואינו נביא, וזה האות יש לו דברים בגו [כלומר האות נעשה בטכסיס ותחבולה], ואף-על-פי-כן מצוה לשמוע לו, הואיל ואדם גדול הוא וחכם וראוי לנבואה, מעמידין אותו על חזקתו, שבכך נצטווינו. כמו שנצטווינו לחתוך הדין על-פי שניים עדים כשרים ואף-על-פי שאפשר שהעידו בשקר, הואיל וכשרין הן אצלנו מעמידין אותן על כשרותן. ובדברים האלו וכיוצא בהן נאמר: 'הַנִּסְתָּרֹת לַיי אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ' [דב' כט, כח], ונאמר: 'כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיי יִרְאֶה לַלֵּבָב' [ש"א טז, ז]".


ולכאורה קשה מאד, שהרי רבים-רבים הם אשר יטענו על "גדוליהם" שהם ראויים לנבואה ושדבריהם דברי נביאות! האם אנחנו חייבים להאמין להם מכוח החובה להאמין בנביא, האם חובה עלינו להאמין להם אפילו כאשר יש חשש שהאות שעשו הם אותות שקרי?


ובכן, התשובה כמובן היא לא, שהרי אותם "גדולים" רחוקים באמת מדרכי מישרים, ורחוקים באמת מכל גדרי הנביא ותנאי חלות הנבואה שלמדנו עליהם במאמרים הקודמים בסדרה זו. ועדיין אין בכך תשובה מוחצת, שהרי "הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיי יִרְאֶה לַלֵּבָב", ורבים יחשבו שאותו טוען נבואה הוא אכן ראוי לנבואה, ויטענו מהלכה זו שיש להאמין לו בכל מחיר! איך נדע לזהות במקרה כזה אם מדובר בנביא אמת או נביא שקר?


ד. סוד זיהוי נביאי האמת


רבנו בפירוש המשנה פורשׂ את שלבי האמונה בנביא אמת, ומתוך דבריו עולה סוד זיהוי נביאי האמת, וכֹה דברי רבנו בהקדמתו לפירושו למשנה (עמ' ה):


"כשיטען אדם שנתנבא והיה ראוי לה, כלומר שיהיה מבעלי החכמה והדת, פָּרוּשׁ [מעולם התאוות], משׂכיל, כליל המידות הטובות, [...] נֹאמר לו הבטיחֵנו הבטחות [...] אם נתקיימו כל הבטחותיו ידענו אמִתת נבואתו, ואם כִּזֵּב במשהו מדבריו אפילו בקטנים שבהם אז נדע שהוא שִׁקֵּר [...] וגם אם נתקיימו דבריו בהבטחה או שתיים לא תתאמת בזה נבואתו בהחלט, אבל תהיה נבואתו אצלנו תלויה [=בסימן שאלה] עד שתמשך אמיתת כל אשר ידבר בשם ה' פעם אחר פעם".


כלומר, עלינו לבחון את אישיותו והבטחותיו, האם הוא ראוי לנבואה והאם הבטחותיו אכן מתממשות. אולם, לעתים קרובות אנו רואים שדברי מגידי העתידות אכן מתגשמים! וכמו שאומר רבנו שם: "המנחשים והחוזים בכוכבים ובעלי הכוחות הנפשיים [=ספיריטיזם] כולם היו יכולים לטעון שהם נביאים, שהרי אנו רואים אותם בתמידות מגידים עתידות?". כיצד אפוא נדע מיהו נביא אמת? הרמב"ם מגלה לנו שם סוד זה:


"המנחשים והחוזים בכוכבים והמכשפים וכל אנשי אותו הסוג מגידים עתידות [=כל אלה שטוענים שיש להם כוחות על-טבעיים, כולל הרי"ש-בי"תים השונים והמשונים למיניהם], אבל מקצתם מתקיימים ומקצתם מְכַזְּבִים [...]. ואולם, יתרונם זה על זה ששִקרי האחד פחותים משִקרי זולתו, אבל שיצדק בכל הפרטים הרי זה מוכחש [=בלתי אפשרי] [...]. אלא [...] יֹאמר שהשנה תהיה בצורת [...] [ובפועל] יהיו גשמיה מועטין. או שיֹאמר שמחר ירד גשם, [ובפועל] ירד למחרתו, [...] ואין כן הבטחות הנביא, אלא יצדקו עד סופם, ולא ייפול מהם דבר לא קטן ולא גדול לעולמי עד, בכל מה שמודיעים בשם ה'. ולכן, אם נפל משהו מדבריו ידענו ששקר דיבר".


"דְּעוּ אֵפוֹא כִּי לֹא יִפֹּל מִדְּבַר ה' אַרְצָה" (מ"ב י, י) – זהו הסוד אותו נמצאנו למדים, אם עמד אדם לפנינו וטען שה' שלחוֹ אלינו, ונתן לנו אות או אמר מה שעתיד להתרחש, עלינו לבחון את דבריו: אם לא ייפול מדבריו מאומה, עלינו להמתין ולבחון שניה ושלישית את הבטחותיו, ורק אם לא נפל דבר מדבריו פעם אחר פעם אז תתאמת נבואתו, ונכון יהיה להאמין בו ובנבואתו. ברם, אם נפל מדבריו פרט קל מן הקלים, נדע בוודאות שנביא שקר לפנינו ולא נשמע אליו ונתרחק ממנו וממשכנותיו.


לסיכום


אני כשלעצמי איני זקוק להמתין עד הבחירות הקרובות כדי לידע שהר' קנייבסקי הוא נביא שקר, כי הוא רחוק מלעמוד בתנאי הנביא ובתנאי חלות הנבואה, וכל תורתו היא למעשה רפורמה קשה ועמוקה שערכו אבותיו ואבות-אבותיו בדת משה באלף השנים האחרונות. ומכיוון שיודע אני שדת שקר בידם, לא יעלה על הדעת שהוא נביא אמת.


אולם, לכל אלה שעדיין לא זכו לזהות את עולם השקר שבתרבות הדתית האשכנזית בכלל והחרדית בפרט: המתינו עד לבחירות הקרובות, אם יבוא המשיח ולא יהיה צורך עוד לקיים בחירות כפי שטען פעמיים במפורש – הוא אינו נביא שקר ועליו להיבחן עוד פעם או פעמיים. אך אם לא יבוא המשיח או שהבחירות יתקיימו במועדן – הרי שהוא נביא שקר. אגב, אין זו הפעם הראשונה שהר' קנייבסקי "מתנבא" על ביאת המשיח, כבר בסיוון תשע"ה הוא קובע מפורשות שהמשיח יבוא בסוף שנת תשע"ה... (ראו בסרטון המצורף בדקה 1:30 ואילך).


ונחתום בדברי רבנו בהקדמתו לפירוש המשנה (עמ' ו):


"אבל אם הבטיח שטובות תבואנה בזמן מסוים כגון שיאמר 'ששלום יהיה בשנה זו' [=כמו שהר' קנייבסקי אומר שיבוא משיח, שהיא תקופת שלום לעם-ישראל] והייתה מלחמה, או שיאמר 'שהשנה תהיה גשומה וברוכה' והיה רעב ובצורת וכדומה לכך, הרי זה נביא שקר ונתברר שטענתו שווא ושקר, ועל זה אמר הכתוב: 'בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ' [דב' יח, כב], כלומר שלא יפחידך וירתיעך מלהרגו דתיותו וישרו וחכמתו [=אפילו אם הוא דתי וישר וחכם באמת וכל שכן כשמדובר בהצגה עלובה ביותר], כיוון שהגיס רוחו וטען בדבר חמור, ודיבר שקר על ה', לפי שה' אם הבטיח טובה לעם-ישראל על-ידי נביא הוא מקיימה בהחלט, כדי שתתאמת נבואתם אצל בני אדם, והוא אמרם ע"ה: 'כל דבר שיוצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר' [ברכות ד ע"א]".


בתמונת שער הרשומה: הגרח קנייבסקי בסעודת פורים.

התמונה מאת מוישימי, CC BY-SA 4.0.


אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה.

ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי מרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה: "שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!