לפי הרמב"ם, הדרך היחידה לידע את העתידות היא באמצעות קבלת נבואה מאת ה' יתברך. ברם, למרבה הפלא, לא מעטים קמים וטוענים שהם מסוגלים לידע את העתידות. אמנם, הם נזהרים מלטעון שהם נביאים, מפני שהם חוששים שמא יתמהו על טענת נביאותם, שהרי כבר נתפרסם שהנבואה היא מנת חלקם של השוטים והקטנים בלבד, ובעיני עצמם והשוטים הם ודאי אינם כאלה... ברם, הואיל והם טוענים את ידיעת העתידות, הרי שבפועל הם טועני נבואה מבלי לנקוב בשם המפורש "נבואה" מחשש שמא תתגלה תרמיתם כאמור.
בעבר התייחסתי בשני מאמרים לטענות הנבואה של שיקוץ קנייבסקי ("איך ניתן להבחין בין נביאי אמת לנביאי שקר?", "קנייבסקי וקולדצקי גומלין זה-את-זה", ואפשר גם לעיין: "נביא שהבטחותיו התקיימו – האם להאמין לו?"), אשר הבטיח לאחד משואליו כמה חודשים לפני בחירות תשע"ט מועד א, שלא יתקיימו בחירות מפני שהמשיח יבוא עד הבחירות. בפועל, לא רק שהבחירות התקיימו במועד א, התקיימו בחירות חוזרות במועד ב ושוב במועד ג ושוב במועד ד בשנת תשפ"א! ובמלים אחרות, הוא אמר שלא יתקיימו בחירות כלל ובפועל הם התקיימו ארבע פעמים ברצף! וביחס לביאת המשיח, מאז שינקלה דּוּדֵּל מדובלל השיער פער את פיו, לא רק שהמשיח איננו מגיע, ההיפך הגמור! הסיכויים למלחמה גוברים והולכים, והמזרח התיכון בוער כבר תקופה די ארוכה... כך שכל דבריו הם הבל מהובל מדובלל ומיובל.
א. שלבי בדיקת מגידי העתידות
כיצד אפוא ניתן לידע אם טוען העתידות אכן נשלח אלינו מאת ה'? וכיצד נוכל להסיר את מעטה התרמית וההטעיה מעל אותם כַּזָּבִים ונציל את נפשותינו מלהילכד ברשת מינותם? השלב הראשון לדעת רבנו הרמב"ם בזיהוי נביא אמת הוא בדיקת תוכן נבואתו, האם תוכנה עשוי להתאים לנבואה מאת ה'? וכֹה דברי רבנו בהקדמת פירושו למשנה (עמ' ד): "שיקרא [הנביא] לעבודת ה' ויזהיר על תורתו, ויצווה בני אדם על שמירת התורה בלי תוספת ולא גרעון [...] ויבטיח טובות לשומריה ועונש לעוברים עליה [...] ויצווה ציוויים ויזהיר אזהרות שלא בענייני הדת, כגון שיאמר הילחמו על עיר פלונית [...] או שיזהיר מלהרוג וכל כיו"ב".
ראשית, מתנאי הנבואה האמיתית שהיא תהיה "בלי תוספת ולא גרעון", ודי בזה כדי לשלול את כל האלילים והאטים האורתודוקסים אשר משום מה מתחפשים לאיכרים פולנים, שהרי הם הוסיפו וגרעו, שינו וערכו, מחקו וזייפו, ועיוותו את דת האמת לבלי היכר, עד שלמעשה הדת האורתודוקסית שהם מרוממים – כשמה כן היא, עוד כת נוצרית אשר מתיימרת להיות דת האמת (מקור השם אורתודוקסיה הוא בנצרות). וביחס לאיכרים הפולנים, זכורני ששוחחתי עם ניצולת שואה ביום מן הימים, והיא שיתפה אותי בשתי נקודות בלבד מאותה התקופה: הראשונה שהיא הייתה באושוויץ, והשנייה שהפולנים הארורים היו אכזריים הרבה יותר מן הגרמנים. ואיני יודע מדוע יש לחקות את מנהגי הלבוש של הגויים בכלל, ועוד את מנהגי הלבוש של הפולנים הרשעים הארורים אשר רצחו אנסו והתעללו בנשים זקנים וילדים.
שנית, מתנאי הנבואה שהנביא "יצווה ציוויים ויזהיר אזהרות שלא בענייני הדת, כגון שיֹאמר: 'הילחמו על עיר פלונית' [...] או שיזהיר מלהרוג וכל כיוצא בזה" – האמנם? האמנם האלילים והאטים גדולי האסלה עוסקים בענייני ביטחון או כלכלה? והלא כל מה שמעניין אותם זה התקציבים שלהם ומצידם שמי שישלוט כאן יהיו הפלסטינאים... גם לא מעניין אותם כהוא-זה המצב החברתי במדינה, ובמהלך חמש-עשרה השנים האחרונות הם הצביעו יחד עם הקפיטליסטים על כל החוקים אשר רמסו ודרסו את מעמד הביניים והשכבות החלשות.
***
נמשיך עתה לבחינת השלב השני בבדיקת אמיתת הנביא, והוא בחינת הנביא עצמו ואישיותו וכן בדיקת התוצאה – האם דבריו התגשמו? וכֹה דברי רבנו בהמשך דבריו שם (עמ' ה):
"כשיטען אדם שנתנבא והיה ראוי לה [=לנבואה], כלומר שיהיה מבעלי החכמה והדת, פרוש [מעולם התאוות], משׂכיל, כליל המידות הטובות [...] נֹאמר לו: הבטיחֵנו הבטחות, [...] אם נתקיימו כל הבטחותיו ידענו אמיתת נבואתו, ואם כִּזֵּב במשהו מדבריו אפילו בקטנים שבהם – אז נדע שהוא שִׁקֵּר [...] וגם אם נתקיימו דבריו [במלואם] בהבטחה [אחת] או שתיים לא תתאמת בזה נבואתו בהחלט [ועדיין לא נתייחס אליו כנביא אמת], אבל תהיה נבואתו אצלינו תלויה [=בסימן שאלה] עד שתימשך אמיתת כל אשר ידבר בשם ה' פעם אחר פעם".
השלב הראשון כאמור הוא בדיקת תוכן דבריו האם הוא עשוי להתאים לנבואה מאת ה'.
השלב השני הוא אפוא בחינת אישיותו והבטחותיו: האם הוא ראוי לנבואה והאם הבטחותיו אכן מתממשות. וגם בשלב הבחינה השני דברי האלילים והאטים הלא המה גדולי האסלה הפולנים והליטאים, כולם קורסים בקול רעש גדול, שהרי הם אינם מבעלי "החכמה והדת", כי אינם יודעים מאומה על ידיעת השם וייחוד השם, וכל יסודות הדת שבהם מתקרבים באמת לה' יתעלה – נדמים בעיניהם ככפירה ועבודה-זרה! וביחס להיותם פרושים – "נוּ נוּ" כמו שאומרים ביידיש, והלא כל מעייניהם נתונים לתקציבים ולכספים ולהזיות דתם המטופשת והחשוכה, וה' יודע וְעֵד גם מה מתרחש בחדרי-חדריהם (ראו: ש' טל, ולדר, ומשי-זהב)... וביחס להיותם משכילים, והלא הם גדולי הפרימיטיבים והסכלים, אשר נלחמים בלימודי הליבה כאילו היה מדובר בלימודי עבודה-זרה! כלילי המידות הטובות? והלא הם הפכו את דת משה הטהורה לקורדום חוצבים! ואיך יהיו בעלי מידות טובות לאחר שחיללו את קודש הקודשים?
אמנם, לעתים חלק מדבריהם מתקיים, אך האם די בזאת כדי להאמין להם ולרומם אותם?
ב. סוד ידיעת נביאי האמת
כאמור, לעתים קרובות אנו רואים שדברי מגידי העתידות מתגשמים, כגון "המנחשים והחוזים בכוכבים ובעלי הכוחות הנפשיים [ספיריטיזם] כולם היו יכולים לטעון שהם נביאים, שהרי אנו רואים אותם בתמידות מגידים עתידות" (דברי רבנו בהמשך הקדמתו לפירושו למשנה שם), וכן דברי גדולי האסלה המיובלים, אשר לעתים הבטחותיהם ותחזיותיהם אכן מתקיימות – כיצד אפוא נדע מיהו נביא אמת? רבנו הרמב"ם מגלה לנו בהמשך דבריו רז זה:
"המנחשים והחוזים בכוכבים והמכשפים וכל אנשי אותו הסוג [ובסוג הזה נכללים כאמור כל גדולי האסלה שטוענים שיש להם כוחות על-טבעיים] מגידים עתידות, אבל מקצתם מתקיימים ומקצתם מְכַזְּבִים [...] ואולם, יתרונם זה-על-זה ששִּׁקרי האחד פחותים משִּׁקרי זולתו, אבל שיצדק בכל הפרטים הרי זה מוכחש [=בלתי אפשרי] [...]. אלא [...] יֹאמר שהשנה תהיה בצורת [...] [ובפועל] יהיו גשמיה מועטין. או שיֹאמר שמחר ירד גשם, [ובפועל] ירד למחרתו [...] ואין כן הבטחות הנביא, אלא יצדקו עד סופם, ולא ייפול מהם דבר לא קטן ולא גדול לעולמי-עד בכל מה שמודיעים בשם ה'. ולכן, אם נפל משהו מדבריו ידענו ששקר דיבר".
"דְּעוּ אֵפוֹא כִּי לֹא יִפֹּל מִדְּבַר יְיָ אַרְצָה" (מ"ב י, י) – זהו הסוד אותו נמצאנו למדים, אם עמד אדם לפנינו ואמר מה עתיד להתרחש, עלינו לבחון את דבריו, אם לא ייפול מדבריו מאומה, עלינו להמתין ולבחון שניה ושלישית את הבטחותיו, רק אם לא נפל דבר מדבריו פעם אחר פעם אז תתאמת נבואתו, ונכון יהיה להאמין בו ובנבואתו. ברם, אם נפל מדבריו ולוּ פרט אחד קל שבקלים, אז נדע בוודאות שנביא שקר לפנינו ולא נשמע אליו ונתרחק ממנו וממשכנותיו.
"הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְיָ בֶּאֱמֶת" (יר' כח, ט).
ג. נבואה בימינו
זכורני כי שמעתי בעבר ריאיון ברדיו עם אחד מגדולי בעלי החצרות האליליות בדרום-הארץ, והוא הבטיח בקול רב רושם ש"בשבוע הבא יֵרד גשם גדול". אין ספק שאותו אדם מוחזק אצל מאמיניו כסמכות דתית מוחלטת לא פחות מאלהים. ברם, ביָדעי את דברי הרמב"ם שמרתי את דבריו והמתנתי בסבלנות לחדשות בשבוע הבא. ציפיתי לחדשות מרעישות, פותחות מהדורות, על גשם אדיר ששטף את כל הארץ ושלא היה כמוהו לפחות בשנים האחרונות... ברם, בשבוע שלאחר-מכן ירד יום אחד בלבד גשם קל כעשרים-דקות ורק במרכז-הארץ. ידעתי אז גם ידעתי שאין אמת באיש ולא בדבריו, וב"ה שזיכני להגות בתורת משה ולהציל את נפשי מלנהות אחר רודפי הבצע והתאוות "הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל הַגַּנּוֹת" (יש' סו, יז).
ונסיים בדברי יוסף קאפח בפירושו לספר המדע (עמ' קנז), וזה לשונו: לפיכך כל הטוען נבואה או התגלות מלאך, בימינו, אם אינו מן התינוקות בגילו, הרי הוא מן האחרים", דהיינו מן המינים והכופרים שמורידין ולא מעלין. לפי קאפח אפוא, מיודענו יַנְקַלֵה דּוּדֵּל המיובל והמדובלל הוא מן התינוקות בגילו או מן האחרים, ולפי דעתי יכול להיות שהוא גם וגם. ובל נשכח את יוסוף ג'וחא קארו ודומיו, שטענו שהתגלו להם "מגידים" והורו להם בחלום הלילה דברי מישרים...
"וְדָרְשׁוּ אֶל הָאֱלִילִים וְאֶל הָאִטִּים [=הם המכשפים, ובימינו הם גדולי האסלה אשר תמונותיהם האליליות המחרידות המיובלות המזוויעות והמבחילות מתנוססות בתוך עריסות התינוקות, וכן על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן] וְאֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים" (יש' יט, ג).
"עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל [=ג'וחא קארו וכל שאר מחוסרי הדעת הרחוקים מידיעת השם], וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ [=יַנְקַלֵה דּוּדֵּל ודומיו] כִּי רוּחַ זְנוּנִים הִתְעָה וַיִּזְנוּ מִתַּחַת אֱלֹהֵיהֶם" (הו' ד, יב).