כלב ושמו ברסלב – חלק א

"אבל המבולבלים אשר כבר נתטנפו מוחותיהם בדעות הבלתי נכונות ובדרכים המטעים, ויחשבו אותם מדעים אמיתיים, ומדמים שהם בעלי עיון ואין להם ידיעה כלל בשום דבר הנקרא 'מדע' באמת, הם יירתעו מפרקים רבים ממנו [מספרו "מורה הנבוכים"], ומה מאד יקשו עליהם, כי לא יבינו להם עניין, ועוד, כי מהם [=מלימוד החכמה ומקניית הדעת] תתגלה פסולת הסיגים שבידם [תיחשף סכלותם ונבלותם],שהם סגולתם ורכושם המיועד לאידם" (דברי רבנו מתוך צוואתו לספר מורה הנבוכים, עמ' יב).


בספר "חיי מוהר"ן" שכתב נתן העזתי תלמידו של נחמן הכלבי, יש פרק שנקרא: "להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה". שם, באותיות תז–תיב נתן העזתי מתאר את רבו נחמן הכלבי וכיצד הוא פוער את פיו כנגד רבנו איש האמת ולמעשה כנגד דת משה, אף שרבנו הינו שליחה הנאמן ביותר, מאז שהקב"ה שלח לנו את משה רבנו וכל עבדיו הנביאים.


במאמר זה נרכז כמה מאִמרי הבלע של המין והכופר נחמן הכלבי, בעיקר כדי שנבין את עומק תהום הטומאה הסרוחה שאליה צללו בחפץ לב נחמן הכלבי ותלמידו נתן המחבל העזתי.


את המאמר הזה נחלק לקטעים-קטעים שבכל אחד מהם נצטט פסקה אחת מתוך דברי נתן העזתי בספרו שם בתארו את תורת הטומאה של רבו נחמן הכלבי, ולאחרי דברי נתן העזתי ובתוך הקטע המוסגר נתייחס להשקפות ולדעות שהובאו באותה הפסקה, נחל אפוא:


***

"[אומר נתן העזתי:] מספרי החקירות, ובפרט מן הספר מורה הנבוכים, סיפר [רבו נחמן הכלבי] הרבה מאד כמה פעמים, ואסר עלינו מאד-מאד לבלי לעיין בהם ולהביט בהם כלל חס ושלום. והפליג מאד בגודל האיסור, כי הם מבלבלים את דעת האדם מאד בדעות זרות שאינם מסכימים כלל לדעת תורתנו הקדושה".


ובכן, כמובן שכל דברי רבנו מיוסדים על יסודות הדת ועל כללי התורה-שבעל-פה וכן על כללי הפסיקה והמחשבה של חז"ל. כמו כן, נשים לב שנחמן הכלבי אינו מפרט, אלא נוקט בהאשמות כלליות, שהרי אם הוא היה מפרט הוא היה חושף את שקריו מיניה וביה.


זאת ועוד, ברור כשמש מדוע הוא מונע את תלמידיו השוטים מללמוד את המורה, או מלהפעיל באופן כללי את המחשבה, שהרי הוא חפץ בפתיותם ובסכלותם, כי אם תהיה בהם רק מעט-מזער של דעת הם יבעטו בנחמן הכלבי ויבינו שהוא חולה אנוּש בכלבת חריפה.


דרך אגב, מי הם אלה אשר החדירו "דעות זרות" לדת האמת? האם רבנו הוא זה אשר החדיר דעות זרות? לא ולא! רבנו נאמן לדת משה הטהורה, ואילו נחמן הכלבי ושאר המינים לדורותיהם, מרש"י-שר"י דרך מוסא בן נחמן וכל שאר הוזי ההזיות, הם אלה שהשחיתו את דת משה והפכו אותה לדת פרו-נוצרית ופרו-אלילית, שסרחון טומאתה נישׂא למרחוק.


***

"גם אינם מאמינים בשדים אשר בכל דברי רבותינו ז"ל מבואר ההיפך. בפרט כפי מה שזכינו לספרי הזוהר הקדוש וספרי האר"י ז"ל והבעל-שם-טוב ז"ל, וכיוצא, שהם כולם מיוסדים על-פי רוח-הקודש, ומעוררים את האדם מאד לעבודתו יתברך באמת".


כלומר, רבנו הרמב"ם ושאר המשכילים "אינם מאמינים בשדים", לעומת נחמן הכלבי ונתן העזתי אשר האמינו בקיומם של השדים הדמיוניים, וכבר הרחבתי בעבודה-הזרה הקדומה הזו בשלל מאמרים, לדוגמה, בסדרת מאמריי: "השדים – נחלת השוטים והחטאים". כמו כן, ברור שנחמן הכלבי פירש את כל אגדות חז"ל כפשוטן, ונפל לתהום הסכלות הרותחת (ואין צורך לצטט שוב את דברי רבנו בהקדמתו לפרק חלק בעניין הוזי ההזיות הללו).


***

"על כן, כל מי שרוצה לחוס על עצמו הוא צריך להתרחק מאד בתכלית הריחוק מספרי המחקרים שחיברו קצת הקדמונים [...] וכן שער הייחוד בספר חובות הלבבות וספר העיקרים ומילות ההגיון להרמב"ם ומורה הנבוכים, וכן שאר ספרי המחברים, הכל כאשר לכל, הם איסור גדול מאד-מאד ללמוד אותם, כי הם פוגמים ומבלבלים מאד את האמונה הקדושה. אשרי מי שאינו יודע מהם כלל, והולך בתמימות, 'כי לא באלה חלק יעקב' וכו'".


ושוב הוא טוען שידיעת ה' וייחודו "פוגמים ומבלבלים מאד את האמונה הקדוֹשה", והאמונה לשיטתו של נחמן הכלבי היא התעייה אחר עבודה-זרה, וכן ההזיה שהוא גדול הדור, ושיש לו כוחות מאגיים נשגבים, ושיש לעבדו כאילו היה אלוה, ושיש לסור למרותו ולהוראתו כמו כלב שנשמע לאדונו. והכלבי תובע מצאן מרעיתו שיהיו כלבים כמותו, אחרת איך ילכו אחריו?


ויש לשאול: מי הוא זה אשר סטה ממצוות התורה: רבנו הרמב"ם שהכיר וידע והקיף את כל מצוות התורה והשקפותיה, או נחמן הכלבי שתעה ביסודות הדת, ואף ביסודות הדת שנוגעים לעבודה-זרה, לדוגמה: במה שהוא עודד אנשים לבוא לקברו, ובזה עודד את הדרישה למתים והפנייה לזולת ה' יתעלה, ואף החציף להבטיח שהוא יעזור מן העולם-הבא למי שיבוא אליו ויתפלל אצלו, כאילו הוא אלוה! וזו אפוא עבודת אלילים משני צדדים: גם לעודד אנשים לדרוש אל המתים, וגם להתיימר שיש בכוחו להושיע ולהציל ולהיטיב, אפילו אחרי מותו!


***

"וכבר מבואר מזה כמה פעמים [=להתרחק מללמוד את ספרי הדעת], אך צריכין לכפול ולשנות אזהרה זו כמה פעמים, לגודל עוצם איסור המכשלה הזאת הנוגע באמונתנו הקדושה. ורבנו ז"ל [=נחמן הכלבי שר"י] היה כופל באזהרה זו כמה וכמה פעמים בלי שיעור. ובכל פעם שהיה מדבר מאלו הספרים היה מפליג מאד בגודל האיסור ללמוד אלו הספרים של חקירות. והזהיר מאד להתרחק מהם בתכלית הריחוק לבלי להביט בהם כלל".


נשים לב לעוצמת חרדתו של נחמן הכלבי מספרי רבנו, כי כמו שאמרנו הוא הבין היטב, שאם תלמידיו יהיו משכילים הם יבעטו בו בעיטה נאמנה, ויכלאו אותו בתחנת ההסגר לכלבים שוטים נגועים וסרוחים, כי זוהי דמות נפשו האמיתית, תכלית הטומאה הריקבון והסירחון. והתפוח לא נפל רחוק, ראו את ממשיך דרכו בימינו ברלנד המטורלל המתועב המשוקץ.


***

"ומרגלא בפומיה דרבנו ז"ל לומר: טוב להודות לה' על אשר שלח לנו את נאמן ביתו הוא משה רבנו ע"ה, שהוציא אותנו מכל המבוכות ונתן לנו את התורה, וציווה עלינו להאמין בה' בלי שום חקירות כלל, את כל דברי התורה והמצוות כפשוטן. אשרי מי שזוכה לילך בתמימות".


כוונתו של נחמן הכלבי היא כנראה לפסוק שמופיע בספר דברים (יח, יג): "תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ", אך המין הזה לא הבין את משמעות הפסוק, שהרי הציווי "תָּמִים תִּהְיֶה" משמעו שאין להימשך אחרי ההזיות המאגיות, אלא להפנות את כל כוחות האמונה והמחשבה לה' יתעלה בלבד, וכמו שתרגם שם אונקלוס: "שְׁלִים תְּהֵא בְּדַחְלְתָא דַּייָ אֱלָהָךְ", כלומר, תהיה שלם ביראת השמים שלך ותיזהר מלהפנות את מחשבתך אל האלילים והאיטים.


והנה לפניכם דברי התורה המפורשים בעניין זה (דב' יח, ט–יד):


"כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. כִּי תוֹעֲבַת יְיָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְיָ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ. כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ".


כלומר, הציווי להיות תמים עם ה' אלהינו הוא הציווי להתרחק מעבודה-זרה! ולהיות תמים משמעוֹ לא להימשך להתפתות ולנהות אחר ההזיות המאגיות הדמיוניות ואחרי התהו וההבל שתעו אחריהם הגויים עובדי האלילים הטיפשים לדורותיהם. ובמלים אחרות, לא לתור לחקור ולדרוש אחרי התהו וההבל, לא ללמוד את מעשי הגויים, אלא, גם אם האדם חלוש דעת, יהיה תמים ואיתן באמונתו, מבלי להתפתות אחרי פיתויי העבודה-הזרה לריבוי מיניה וסוגיה.


וכך בדיוק פוסק רבנו בסוף פרק יא שבהלכות עבודה-זרה, בשתי הפסקות הבאות:


"ודברים אלו כולן [כל ההזיות המאגיות שפירט בפרק יא שם] דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה-זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הדעת שיש בהן תעלה [=תועלת], שנאמר: 'כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל' [במ' כג, כג]. ונאמר: 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יד].


כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלי