top of page

כלב ושמו ברסלב – חלק א

אחל בדברי רבנו במורה (ב, מז):


"כי אין רצוי לפניו יתעלה כי אם האמת, ואין מכעיסו כי אם השווא [השקר והמינות והאלילות], ואל יתבלבלו השקפותיך ומחשבותיך ויהיו בדעותיך השקפות בלתי נכונות רחוקות מאד מן האמת ותחשבֵם תורה, כי התורות [=המצוות] הן אמת צרופה אם הובנו כראוי, אמר: 'צֶדֶק עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם' [תה' קיט, קמד], ואמר: 'אֲנִי יְיָ דֹּבֵר צֶדֶק מַגִּיד מֵישָׁרִים' [יש' מה, יט]".


ואצרף גם את דברי רבנו בצוואתו למורה בעניין שׂוֹטמי ספרו "מורה הנבוכים":


"אבל המבולבלים [הוזי ההזיות המאגיות, כנחמן הכלבי] אשר כבר נִתְטַנְּפוּ מוחותיהם בדעות הבלתי נכונות ובדרכים המטעים, ויחשבו אותם מדעים אמיתיים, ומדמים שהם בעלי עיון [ושהם 'חכמי ישראל'] ואין להם ידיעה כלל בשום דבר הנקרא 'מדע' באמת [ואף הינם 'יותר תועים מהבהמות', כלשון רבנו ב'מאמר תחיית המתים'] – הם יירתעו מפרקים רבים ממנו [מפרקי 'מורה הנבוכים'], ומה מאד יקשו עליהם כי לא יבינו להם עניין. ועוד, כי מהם [=מלימוד החכמה ומקניית הדעת] תתגלה פסולת הסיגים שבידם [ולכן התנגדו למורה, כדי שלא תֵּחָשֵׂפְנָה תרמיתם, סכלותם ונבלותם], שהן סגולתם ורכושם המיועד לאידם".


***

בספר "חיי מוהר"ן" שכתב נתן העזתי תלמידו של נחמן הכלבי, יש פרק שנקרא: "להתרחק מחקירות ולהתחזק באמונה". שם, באותיות תז–תיב נתן העזתי מתאר כיצד רבו נחמן הכלבי שר"י פוער את פיו כנגד רבנו הרמב"ם איש האמת ולמעשה כנגד דת משה, שהרי רבנו הינו שליחהּ הנאמן ביותר, מאז שהקב"ה שלח לנו את משה רבנו ע"ה וכל עבדיו הנביאים.


במאמר זה נרכז כמה מאִמרי הבלע של המין והכופר נחמן הכלבי, בעיקר כדי שנבין את עומק תהום הטומאה הסרוחה שאליה צללו בחפץ לב נחמן הכלבי ותלמידו נתן המחבל העזתי.


את המאמר הזה נחלק לקטעים-קטעים שבכל אחד מהם נצטט פסקה אחת מתוך דברי נתן העזתי בסִפְרוֹ שם, בתארו את תורת הטומאה של רבו נחמן הכלבי, ולאחרי דברי נתן העזתי, בתוך הקטע המוסגר, נתייחס להשקפות ולדעות שהובאו באותה הפסקה, נחל אפוא:


אומר נתן העזתי: "מספרי החקירות, ובפרט מן הספר מורה הנבוכים, סיפר [כלומר, רבו נחמן הכלבי הזהיר מן הספר הקדוש מורה הנבוכים] הרבה מאד כמה פעמים, ואסר עלינו מאד-מאד לבלי לעיין בהם ולהביט בהם כלל חס ושלום. והפליג מאד בגודל האיסור, כי הם מבלבלים את דעת האדם מאד בדעות זרות שאינם מסכימים כלל לדעת תורתנו הקדושה".


ובכן, כמובן שכל דברי רבנו מיוסדים על יסודות הדת ועל כללי התורה-שבעל-פה וכן על כללי הפסיקה והמחשבה של חז"ל. כמו כן, נשים לב שנחמן הכלבי אינו מפרט, אלא נוקט בהאשמות כלליות, שהרי אם הוא היה מפרט הוא היה חושף את שקריו מיניה וביה.


זאת ועוד, ברור כשמש מדוע הוא מונע את תלמידיו השוטים מללמוד את המורה, או מלהפעיל באופן כללי את המחשבה, שהרי הוא חפץ בפתיותם ובסכלותם, כי אם תהיה בהם רק מעט-מזער של דעת הם יבעטו בנחמן הכלבי המאוס ויבינו שהוא חולה אנוּש בכלבת חריפה.


דרך אגב, מי הם אלה אשר החדירו "דעות זרות" לדת האמת? האם רבנו הוא זה אשר החדיר דעות זרות? לא ולא! רבנו נאמן לדת משה הטהורה, ואילו נחמן הכלבי ושאר המינים לדורותיהם, מרש"י-שר"י דרך מוסא אִבְּן נחמן וכל שאר הוזי ההזיות, הם אלה שהשחיתו את דת משה והפכו אותה לדת פרו-נוצרית ופרו-אלילית, שסרחון טומאתה נישׂא למרחוק. וכבר הרחבתי בעניינים אלה, מצדדים שונים ומגוונים, במאות מאמרים באתר אור הרמב"ם.


***

"גם אינם מאמינים בשדים אשר בכל דברי רבותינו ז"ל מבואר ההיפך. בפרט כפי מה שזכינו לספרי הזוהר הקדוש וספרי האר"י ז"ל והבעל-שם-טוב ז"ל, וכיוצא, שהם כולם מיוסדים על-פי רוח-הקודש, ומעוררים את האדם מאד לעבודתו יתברך באמת".


כלומר, רבנו הרמב"ם ושאר המשׂכילים "אינם מאמינים בשדים", לעומת נחמן הכלבי ונתן העזתי אשר האמינו בקיומם של השדים הדמיוניים, וכבר הרחבתי בעבודה-הזרה הקדומה הזו בשלל מאמרים, לדוגמה, בסדרת המאמרים: "השדים – נחלת השוטים והחטָּאים". כמו כן, ברור שנחמן הכלבי פירש את כל אגדות חז"ל כפשוטן, ונפל לתהום הסכלות הרותחת (וידועים ומפורסמים דברי רבנו בהקדמתו לפרק חלק בעניין הוזי ההזיות הללו, מחריבי דתנו).


ובעניין תפישת אגדות חז"ל כפשוטן, ראו: "תפישׂת אגדות חז"ל כפשוטן – חורבן הדת".


***

"על כן, כל מי שרוצה לחוס על עצמו הוא צריך להתרחק מאד בתכלית הריחוק מספרי המחקרים [=ספרי הדעת] שחיברו קצת הקדמונים [...] וכן שער הייחוד בספר חובות הלבבות וספר העיקרים ומילות ההגיון להרמב"ם ומורה הנבוכים, וכן שאר ספרי המחברים, הכל כאשר לכל, הם איסור גדול מאד-מאד ללמוד אותם, כי הם פוגמים ומבלבלים מאד את האמונה הקדושה. אשרי מי שאינו יודע מהם כלל, והולך בתמימות, 'כי לא באלה חלק יעקב' וכו'".


והפסוק שהוא מצטט בסוף הפסקה עוסק באזהרה ובהרחקה מן האלילים ועובדיהם: "נִבְעַר כָּל אָדָם מִדַּעַת הֹבִישׁ כָּל צוֹרֵף מִפָּסֶל כִּי שֶׁקֶר נִסְכּוֹ וְלֹא רוּחַ בָּם, הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יֹאבֵדוּ, לֹא כְאֵלֶּה חֵלֶק יַעֲקֹב כִּי יוֹצֵר הַכֹּל הוּא וְיִשְׂרָאֵל שֵׁבֶט נַחֲלָתוֹ יְיָ צְבָאוֹת שְׁמוֹ" (יר' י, יד–טז). וכמה מתאימים דברי הנביא הללו לנחמן הכלבי ולתלמידו נתן העזתי שר"י, וכמה מתאימים דבריו כאזהרה לעם-ישראל להתרחק ולהוקיע את המינים הארורים הללו.


על-כל-פנים, הכלבי טוען שוב שידיעת ה' וייחודו "פוגמים ומבלבלים מאד את האמונה הקדוֹשה", והאמונה לשיטתו היא התעייה אחר עבודה-זרה, וכן ההזיה שהוא גדול הדור, ושיש לו כוחות מאגיים נשגבים, ושיש לעבדו כעבודת אלוה, ושיש לסור למרותו ולהוראתו כמו כלב שנשמע לאדונו. והכלבי תובע מצאן מרעיתו שיהיו כלבים כמותו, אחרת איך ילכו אחריו?


ויש לשאול: מי הוא זה שסטה ממצוות התורה? רבנו שהכיר וידע והקיף את כל מצוות התורה והשקפותיה, או נחמן הכלבי שתעה ביסודות הדת, ואף ביסודות הדת שנוגעים לעבודה-זרה, לדוגמה: במה שהוא הורה לחסידיו לבוא לקברו, ובזה עודד לדרוש את המתים ולפנות לזולת ה' יתעלה, ואף החציף להבטיח שהוא יעזור מן העולם-הבא לכל מי שיבוא אליו ויתפלל אצלו, כאילו הוא אלוה! וזוהי אפוא עבודת אלילים משני צדדים: גם לעודד אנשים לדרוש אל המתים ולהפנות עורף לאל אמת, וגם להתיימר שיש בכוחו להושיע ולהיטיב, אפילו אחרי מותו!


"הֲלוֹא אֲנִי יְיָ וְאֵין עוֹד אֱלֹהִים מִבַּלְעָדַי אֵל צַדִּיק וּמוֹשִׁיעַ אַיִן זוּלָתִי, פְּנוּ אֵלַי וְהִוָּשְׁעוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ כִּי אֲנִי אֵל וְאֵין עוֹד" (יש' מה, כא–כב). "אָנֹכִי אָנֹכִי יְיָ וְאֵין מִבַּלְעָדַי מוֹשִׁיעַ" (יש' מג, יא).


***

"וכבר מבואר מזה כמה פעמים [כלומר, די במה שמה שאמר לעיל כדי להתרחק ולמאוס בספרי הדעת], אך צריכין לכפול ולשנות אזהרה זו כמה פעמים, לגודל עוצם איסור המכשלה הזאת הנוגע באמונתנו הקדושה. ורבנו ז"ל [=נחמן הכלבי] היה כופל באזהרה זו כמה וכמה פעמים בלי שיעור. ובכל פעם שהיה מדבר מאלו הספרים היה מפליג מאד בגודל האיסור ללמוד אלו הספרים של חקירות. והזהיר מאד להתרחק מהם בתכלית הריחוק לבלי להביט בהם כלל".


נשים לב לעוצמת חרדתו של נחמן הכלבי מספרי רבנו, כי כמו שאמרנו הוא הבין היטב, שאם תלמידיו יהיו משכילים הם יבעטו בו בעיטה נאמנה, ויכלאו אותו בתחנת ההסגר לכלבים שוטים נגועים וסרוחים, כי זוהי דמות נפשו האמיתית, תכלית הטומאה הריקבון והסירחון. והתפוח לא נפל רחוק, ראו את ממשיך דרכו בימינו ברלנד המטורלל המתועב המשוקץ.


***

"ומֻרגלא בפומיה דרבנו ז"ל לומר: טוב להודות לה' על אשר שלח לנו את נאמן ביתו הוא משה רבנו ע"ה, שהוציא אותנו מכל המבוכות ונתן לנו את התורה, וציווה עלינו להאמין בה' בלי שום חקירות כלל, את כל דברי התורה והמצוות כפשוטן. אשרי מי שזוכה לילך בתמימות".


כוונתו של נחמן הכלבי היא כנראה לפסוק שמופיע בספר דברים (יח, יג): "תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ", אך המין הסכל הזה כלל לא הבין את משמעות הפסוק, שהרי הציווי "תָּמִים תִּהְיֶה" משמעוֹ שאין להימשך אחרי ההזיות המאגיות, אלא להפנות את כל כוחות האמונה והמחשבה לה' יתעלה בלבד, וכמו שתרגם שם אונקלוס: "שְׁלִים תְּהֵא בְּדַחְלְתָא דַּייָ אֱלָהָךְ". כלומר, תהיה שלם ביראת השמים שלך ותיזהר מלהפנות את מחשבתך אל האלילים והאיטים למיניהם.


והנה לפניכם דברי התורה המפורשים בעניין זה (דב' יח, ט–יד):


"כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם, לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף, וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים, כִּי תוֹעֲבַת יְיָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְיָ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ, תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ, כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ".


כלומר, הציווי להיות תמים עם ה' אלהינו הוא הציווי להתרחק מעבודה-זרה! ולהיות תמים משמעוֹ לא להימשך להתפתות ולנהות אחרי ההזיות המאגיות הדמיוניות ואחרי התהו וההבל שתעו אחריהם הגויים עובדי האלילים הטיפשים לדורותיהם. ובמלים אחרות, לא לתור לדרוש ולסטות אחרי התהו וההבל, לא ללמוד את מעשי הגויים, אלא, גם אם האדם חלוש דעת, יהיה תמים ואיתן באמונתו, מבלי להתפתות אחרי פיתויי העבודה-הזרה לריבוי מיניה וסוגיה.


וכך בדיוק פוסק רבנו בסוף פרק יא שבהלכות עבודה-זרה, בשתי הפְּסקות הבאות:


"ודברים אלו כולן [כל ענייני המאגיה שהובאו בפרק יא שם] דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה-זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה [=תועלת], שנאמר: 'כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל' [במ' כג, כג]. ונאמר: 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יד].


כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן [מענייני המאגיה וההזיות], ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות, שכל אלו הדברים שאסרה התורה אינם דברי חכמה, אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים: 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יג; כלומר, אל תימשך אחר המאגיה אלא אחוֹז באמונה זכה וברה]".


זאת ועוד, התורה ציוותה עלינו להיות "עם חכם ונבון", האם ניתן להיות "עם חכם ונבון" מבלי להיות חכם ונבון? מבלי לחקור ולדרוש? האם העמים עובדי האלילים אשר מקבלים את כל ההזיות של הנצרות האסלאם והבודהה "מבלי לחקור ולדרוש" הם דוגמה ומופת לעמים יודעי ה'? והלא הם כסילים גמורים ועובדי אלילים! ובזה נתייחד עם-ישראל מן הגויים, שאין אנו מקבלים את דברי הנבלים התועים והמתעים באופן עיוור, אלא בודקים וחוקרים ודורשים עד שמתבררת לנו האמת, וכמו שעשה אברהם אבינו ע"ה שחקר ודרש עד שהכיר את בוראו.


***

"ואמר [נחמן הכלבי] שלפי דבריהם המוטעים [של רבנו ושאר חכמי האמת] אין הקב"ה יכול לשנות חס ושלום בריה קלה ואפילו זבוב. כל-כך נתעו ונבוכו בשוטות חכמתם. ואמר: מה שכתוב בספר מורה הנבוכים 'וכי אפשר שיהיה נעשה מהמשולש מרובע?', אמר רבנו ז"ל: אני מאמין שה' יתברך יכול לעשות מהמשולש מרובע, כי דרכי ה' נעלמים מאיתנו, והוא כל יכול ולא יבצר ממנו מזימה, ואסור לכנוס בחקירות כלל, רק להאמין באמונה שלמה".


ובכן, ביחס לראש דבריו, דבריו הם הבל מוחלט, והקב"ה יכול לשנות את בריאתו כחפצו. ביחס להמשך דבריו, שאין בכוחו של הקב"ה לעשות דברים מסוימים, ובכן, "חוסר היכולת" של הקב"ה לברוא כמותו איננה בגדר "חוסר יכולת" כי מִשֶּׂגֶב רוממותו הוא שאין כיוצא בו. כמו כן, "חוסר היכולת" של הקב"ה לברוא מרובע אשר צלעו שווה לאלכסונו, אינה בגדר "חוסר יכולת" מפני שהדבר מנוגד לכללי הטבע והמדע שהקב"ה טבע בבריאה, אך אם הקב"ה היה רוצה לשנות את הכללים הללו ולבנות עולם אחר, אין ספק שהיה בידו לעשות כן, והנה לפניכם דברי רבנו במורה (א, עה) שאליהם ועליהם חרץ נחמן הכלבי את לשונו: "אין כל מי שאינו עושה מה שאין בעצמותו לעשות, נקרא 'חסר יכולת'. לפי שאין אנו אומרים שאדם פלוני חלש, מפני שאינו מניע אלף קנטאר [כ-280 טון], ואין אנו מייחסים לה' יתעלה 'חוסר יכולת', מפני שאינו יכול להגשים את עצמו, או לברוא כמוהו, או לברוא מרובע אשר צלעו שווה לאלכסונו".


ועוד בעניין טענות המינים מן הסוג הזה, ראו: "כובד המינות קשה מכובד האבנים".


***

"גם מה שמובא בהרמב"ם בספר היד [=משנה תורה] קצת חקירות כגון בהלכות יסודי התורה ובהלכות דעות, ובתחילת הלכות עבודה-זרה, צריך גם כן לברוח מהם ולבלי להסתכל שם כלל. ובכל מקום שהוא [=נחמן הכלבי] מדבר מחקירות צריך לברוח משם מאד".


ושוב הוא מרחיק מאד מלימוד החכמה, ואפילו מלימוד הלכות פשוטות שבספר המדע!


***

"והיה מתלוצץ מאד ממה שכתב שם [רבנו, בהלכות יסודי התורה פ"ח] מֵעניין האומרים על עניין קבלת התורה, שחס ושלום משה רבנו ע"ה עשה תחבולות בחכמתו וכו', ואסור לחזור דברים כאלו אפילו בדרך ליצנות רחמנא ליצלן. רחמנא לישזבן מדעות זרות משובשות כאלו. אוי למי שנכנס בו מחשבה אחת מאלו המחשבות ואין צריכין לסתור שטותים כאלו".


מה כוונת נחמן הכלבי בתארוֹ את דברי רבנו: "שחס ושלום משה רבנו ע"ה עשה תחבולות בחוכמתו"? ובכן, לאור העובדה שנחמן הכלבי שר"י תוקף את ההשקפה הטוענת שמשה רבנו לא עשה את האותות בחוכמתו, או ליתר דיוק בכוחות כישוף פגאניים, עולה בבירור שהוא סבור שמשה רבנו כן עשה את האותות בחוכמתו ובכוחו, דהיינו יש כוח לאדם עלי אדמות לשנות ולשדד את מערכות הטבע בכוחות כישוף פגאניים! וברור גם מדוע נחמן הכלבי נזעק להוכיח שיש בכוח אדם עלי אדמות לעשות נסים ונפלאות, וזאת כדי לשכנע את התועים אחריו שיש לו כוחות מאגיים נשׂגבים ונסתרים – וכך הם, הסכלים והפתאים, יעריצוהו וירוממוהו, והוא יהפוך להיות לאלוה בשר ודם, וישיג את כל זימותיו ותאוותיו ואף יעשה לו שֵׁם בארץ...


ברם, אף שמדברי נחמן הכלבי עולה שרבנו טען שמשה רבנו לא עשה את האותות בחוכמתו, רבנו כלל לא אמר את הדברים האלה, אלא רבנו אומר בהלכות יסודי התורה שם, כך:


"משה רבנו, לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על-פי האותות יש בליבו דופי, שאפשר שייעשה האות בלט וכישוף".


כלומר, רבנו כלל לא עוסק בשאלה האם משה רבנו ע"ה עשה את האותות בכוחו או בעזר אלהי (כי ברור שמשה רבנו ע"ה עשה את האותות בעזר אלהי ולא שהיו לו כוחות כישוף מאגיים, ואין צורך להסביר זאת לנבונים) – אלא, רבנו קובע שאמונה באדם אשר בנויה על סמך אותות ומופתים פלאיים יש בה דופי, שמא אותו אדם הוא נביא שקר ועשה את אותותיו ומופתיו בכשפים וכישופים, דהיינו בתחבולות במרמות ובכחש, כמעשה החרטומים.


ועל זה חרה אפו של נחמן הכלבי, כי הוא הרגיש שעצם הערעור על האמונה באדם על-פי אותות ומופתים פוגעת בסמכותו האלילית, ולכן הוא תקף את רבנו בעניין זה, אף שלא ברור לגמרי הקשר בין התקפתו לבין דברי רבנו, אך אין לצפות לטענות ברורות מהכלבי.


***

"וכבר מבואר בכמה ספרי קדמונים הרבה שצווחו על ספרי החקירות הנ"ל [המורה והמדע ועוד] כמפורסם. ואף-על-פי שנמצא הרבה שחיפו עליו, כבר ידוע שלא עשו כי אם למען כבוד התורה מחמת שחיבר ספרים נפלאים על כל ההלכות כגון ספר היד [מעניין שבכל המקומות בפרק הזה נחמן הכלבי תמיד מקצר וקורא לספר משנה תורה 'היד' במקום 'היד החזקה'].


וגם רבנו ז"ל [=כוונת נתן העזתי בזה לרבו נחמן הכלבי] אמר, שבספרי היד במקום שמדבר מֵהלכות, היטיב לעשות, אבל בספר מורה הנבוכים, ימחול לו ה' מה שעיוות בזה עיוותים שאין כמותם הנוגעים בעיקרי תורתנו הקדושה כמפורסם. ואיך אפשר להכחיש החוש כי כל מי שמעיין שם רואה בחוש הראות שדבריו הם כנגד התורה, וכנגד דברי רבותינו ז"ל".


נחמן הכלבי מתאר את רבנו הרמב"ם ככופר אשר חיפו עליו במהלך הדורות רבים מאלה שנחשבים לחכמי ישראל: "למען כבוד התורה מחמת שחיבר ספרים נפלאים על כל ההלכות", ובמלים אחרות, לפי נחמן הכלבי רבנו הרמב"ם הוא כופר שרק ידע לחבר ספרי הלכות...


כמו כן, הוא מאשים את רבנו "שעיוות עיוותים שאין כמותם" בספרו מורה הנבוכים, עיוותים אשר "נוגעים בעיקרי תורתנו הקדושה כמפורסם" – והתורה של נחמן הכלבי אינה תורה אלא עבודה-זרה, ולכן דברי רבנו במורה מנוגדים בתכלית לתורתו הארורה. והוא מוסיף שניתן "לראות בחוש" שדברי רבנו במורה הם נגד התורה, וצודק נחמן הכלבי, כי דברי רבנו במורה מנוגדים לחלוטין לתורת הזימה האלילות והתועבה של נחמן הכלבי והקבלה הארורה.


***

"וגם בספר היד [=משנה תורה] במקום שמדבר מחקירות קלקל הרבה כמבואר בספרים שצועקים מרה, על שאמר שבארבעה פרקים הראשונים שלו מבואר כל מעשה מרכבה ומעשה בראשית. אוי לעיניים שכך רואות, אוי ללב שנכנס בו שום סברה רעה כזאת, שהיא כנגד כל ספרי אמת שקיבלנו מהתנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי והאר"י ז"ל וכו'".


ובכן, בדבריו לעיל נחמן הכלבי משקר שקר ברור, מפני שהוא טוען שרבנו אומר: "שבארבעה פרקים הראשונים שלו מבואר כל מעשה מרכבה ומעשה בראשית", וזה שקר, שהרי רבנו פוסק ואומר במפורש בהלכות יסודי התורה, בסוף ארבעת הפרקים הראשונים הללו, כך: "כל הדברים האלו שדיברנו בעניין זה כמר מדלי הם, ודברים עמוקים הם" וכו'.


ולעצם טענתו של הכלבי, רבנו נאמן לדברי חכמים: מעשה מרכבה הם סתרי תורה, ומעשה בראשית הינם המדעים וכן המחקר בראשית הבריאה, ויסוד הדברים בדברי חז"ל, ראו את פירוש רבנו למשנה (חגיגה ב, א). וחרה אפו של נחמן הכלבי בעניין זה, כי הוא כבר הִתעה את ההמונים שמעשה מרכבה ומעשה בראשית הם ההזיות שכתב כביכול בר-יוחי בספר האופל, ודברי רבנו בהלכות יסודי התורה סותרים באופן קשה מאד את יסוד שיטתו עד כדי פירוקה כליל! ולכן הוא יצא עליו בשצף קצף, כי על העניין הזה כל תורתו החדשה עומדת.


***

"ואתה המעיין, אם אתה מתפחד ומתיירא ליגע בכבודו [של הרמב"ם] גם אני אודך, אבל חלילה שתביט במקומות כאלה שמדבר מחקירות [ספר המורה וספר המדע וכיו"ב] שלא תאבד עולמך, כאשר נאבדו כמה וכמה מהכיתות הרעות המצויים עכשיו, שסומכים דבריהם הרעים על דברים כאלה, ומעמידים לפניהם למגן ולמחסה את הספרים הנ"ל".


נחמן הכלבי מתעה ומתעתע, ואסביר: היו רבים שאמונתם נתקלקלה בעקבות נהייתם אחרי בהמיוּתם (כמו אלישע אחר וצדוק ובייתוס ועוד), ברם, הוזי ההזיות (כמו נחמן הכלבי וכן אלי מכשף הכישופים מווילנא) תלו זאת ב"פילוסופיה הארורה" או בשמה האמיתי המחשבה היהודית. כמו כן, היו שלא הבינו או שגאוותם ויהירותם מנעו מהם להבין את מוגבלות השכל האנושי, ועל כגון זה אמרו חכמים: ארבעה נכנסו לפרדס וכו', ורק מי שהבין שהשכל האנושי מוגבל מלהבין את הכל ועוצר את שכלו מלהתפרץ לעניינים שאין בכוחו להבינם, רק הוא ייצא בשלום (ובעניין זה ראו: 'מגבלות השכל האנושי', 'נזקי אימוץ ההשגה מעבר ליכולתה').


לפיכך, בדומה לצדוק ובייתוס ואלישע אחר, ישנם לא מעטים, גם בימינו, כמו ישעיה לייבוביץ' ודומיו, אשר כפרו בדת האמת ויצאו לתרבות רעה. וכתבתי על-כך כמה מאמרים: הראשון בעניין תחיית המתים, השני: "ביקורת אשכנזית קטלנית על אור הרמב"ם", והשלישי: "תשובה בעניין אנשי מגדל השן"; וכן: "נזיפה בעקבות השרימפסים של קארו"; ולאחרונה הוספתי מאמר מקיף בעניינו של ישעיה אחר: "לייבוביץ' – רוע המינות בהתגלמותו".


ויש לשאול: וכי העובדה שהיו כביכול תלמידי חכמים ומשׂכילים שיצאו וכפרו בדת משה כמו ישוע ואלישע וישעיה שנזכרו לעיל, וכי יש בה להטיל דופי בתורת משה הקדושה והטהורה? וכי העובדה שהיו בעם-ישראל נביאי שקר ארורים למכביר מעידה משהו על דת האמת? וכי העובדה שהנצרות המתועבת מקדשת את ספר התנ"ך יש בה להטיל דופי בתורת האמת? ואם זו טענתם, הרי שגם דתם היא דת שקר, שהרי יש "צדיקים וחסידים" מקרב "החרדים" אשר כפרו בדת כפירה גדולה מאד, ויש נשירה קבועה של אחוזים ניכרים מישיבות המינים וצאצאיהם. ולפי ההיגיון שלהם גם הם מלמדים דברי כפירה, שהרי יוצאים מהם כופרים...


וכמעט שכחתי, אם זו טענתו של נחמן הכלבי, מה הוא היה משיב על תלמידו הנגעל ברלנד? אונס הנשואות ועושק האלמנות? וסיפר לי חבר קרוב שברלנד וחסידיו סחטו את אחיו בעת שבנו שכב על מיטת חוליו והוציאו מהמשפחה עשרים אלף ש"ח! בהבטחה שהתיקון שברלנד עשה על מיטתו של הבן החולה יצילו ממוות, ולאחר כמה שעות נפטר אותו הבן, אך לא היה למשפחה כוח נפשי להתמודד עם בריוניו האלימים של ברלנד, והתעטפו באבלם וביגונם.


***

"ושים לבך והבן מפני מי ראוי לך להתיירא יותר, אם מספר מורה הנבוכים הבנוי על-פי סברות אריסטו היון ימח שמו ונימח זכרו, אם להבדיל מספר הזוהר הקדוש והאר"י ז"ל שחיברו הרשב"י וחבריא ז"ל ברוח הקודש ועל-פי אליהו ז"ל, וכל דבריהם רובם מקובלים איש מפי איש עד משה רבנו ע"ה [האמנם?]. ומה שחידשוּ בהם היה ברוח הקודש במדרגה גבוה מאד, ומחזקים ומקיימין מאד את אמונתנו הקדושה שהתחילה מאברהם אבינו ע"ה וכו', ומזרזים מאד לקיים את תורת משה בכל פרטיה ודקדוקיה, ולהבדיל הספרים הנ"ל הם בהיפך מכל זה כידוע ומפורסם, אשרי מי שאינו מטעה את עצמו בהם, ובוחר באמת לאמיתו".


ושוב דבריו של נחמן הכלבי הינם שקר וכזב, כי דברי רבנו כלל לא בנויים ברובם הגדול על אריסטו, אלא, רבנו נאמן לדת משה ולכללי המחשבה והיושר: "קבל האמת ממי שאמרו". לפיכך, בעניינים רבים רבנו דחה את דברי אריסטו מכיוון שהם מנוגדים ליסודות הדת, כגון בענייני: חידוש העולם, השגחה, נסים, נבואה, תורה מן השמים, ועוד. אך במקום שדברי אריסטו נכונים, כגון בעניין ייחוד ה' וידיעתו ועוד יסודות חשובים במחשבה, רבנו אימץ ושכלל את דברי אריסטו, כי הם האמת, ולכל אדם יש את היכולת לידע את בוראו, כי כל בני האדם ניחנו בצלם אלהים. קצרו של דבר, הכלל שרבנו מלמד במורה הוא, שבכל מקום שדברי אריסטו אינם מנוגדים ליסודות הדת ומכֻוונים למסורת התורה-שבעל-פה שמסרו לנו חכמים ע"ה – הוא קיבלם, אך במקום שהם מנוגדים או סותרים את יסודות הדת הוא דחה אותם.


כמו כן, להבדיל בין הטהור לבין הכלבי הטמא, אם תשימו לב, מראש דבריו נראה ברור שהוא מפחד מאד מן החכמה והדעת, שמא אנשים ישכילו וילמדו וישפכו אור נגוהות על נבלותו וסכלותו, שהרי נחמן הכלבי אומר כך: "ושים לבך והבן מפני מי ראוי לך להתיירא יותר".


כמו כן, נחמן הכלבי קובע שספרי רבנו המחשבתיים הם הרוע המוחלט: "בהיפך מכל זה", ואת קביעתו הוא סומך על "הידוע והמפורסם", ולא לחינם הוא סומך את קביעתו על הידוע והמפורסם, כי דבריו ריקים ונבובים מטענות אמיתיות או אפילו מטענות שנראות כאמיתיות. אלא, כל דבריו הינם הסתה פרועה של עובד אלילים מטורף כנגד דת משה, הנובעים מפחד בלתי נשלט שחרפת נבלותו תתגלה לעין כל, ויכניסוהו להסגר הכלבים הקרוב, וכמו שעושים בימינו לתלמידו ברלנד, שכל פעם שהנני רואהו או שומע את זכרו הנני נתקף בבחילה עזה.


"כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ" (מש' כו, יא).


ואחתום באיגרת רבנו ליהודי תימן, שם הוא מבאר את היחס האמיתי שבין דת האמת לדתות השקר. רבנו מסיים את דבריו שם בניתוח הסיבה להיווצרות הדתות השקריות, שאינן אלא חיקוי ודוגמה לתורת משה שנחקקה בחכמה אלהית, וכֹה דברי רבנו שם (עמ' כג–כד):


"אותן התורות המדומות, [עמוסות] בדברים שאין להם תוכן [=אין בהן פנימיות אלהית], אלא חיקוי ודימוי ודוגמא. וְהַמְּדַמֶּה [=יוצר אותה התורה וּבוֹדָהּ] נתכוון בכך לגדל את עצמו ולהיראות שהוא כמו פלוני ופלוני, ונתגלתה חרפתו אצל הבקיאים [=בעלי ההשׂגה, המעמיקים לחקור], ונעשה לשׂחוק וללעג כמו ששוחקין ולועגין מן הקוף כאשר מחקה פעולות האדם".


"דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ"; "וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תַּתְעֵם"; "וּבְרִשְׁעָתוֹ יִפֹּל רָשָׁע"; "בְּרָעָתוֹ יִדָּחֶה רָשָׁע"; "תּוֹעֲבַת יְיָ דֶּרֶךְ רָשָׁע" (מש' ד, יט; יב, כו; יא, ה; יד, לב; טו, ט).


כלב ושמו ברסלב – חלק א
.pdf
הורידו את PDF • 206KB

844 צפיות4 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

4 Comments


נתי500
נתי500
May 11

נחמן הוא גנב גדול

הוא ביזה את מורה נבוכים אבל הוא העתיק ממנו כמה פעמים בליקוטי מוהר"ן בלי לציין שזה מהרמב"ם ראו לדוגמא בספרו בסימן כה ששם הוא הציג את עצמו כאיזה גאון שחידש שהיצר הרע הוא כח המדמה שזה חידוש של הרמב"ם והוא בכוונה לא ציין מאיפה זה כדי לא לגלות לנו שהוא למד את החידוש הזה מאותו ספר שהוא ביזה כל כך

Like

תלמיד-משה
תלמיד-משה
May 27, 2021

נקודה נהדרת משה!


1) במילים אחרות, אלוהים יכול לעשות כל דבר. אבל זה חייב להיות דבר! מעצם הגדרתו, עיגול מרובע אינו דבר. ברגע שנבין מה זה ריבוע, זה מבטל אוטומטית את האפשרות שהוא יהיה עגול.


2) למעשה, 'עיגול מרובע' הוא אוסף של צלילים לא רציונליים מורוניים אשר חיות דו רגליים נובחות - צלילים שאינם מסמלים שום דבר אמיתי במציאות.


רמבם מ"נ ג, יה':

"וכך אומרים הפילוסופים כי מציאות מרובע אשר אלכסונו שוה לצלעו, או זוית מגושמת שסביב לה ארבע זויות פשוטות נצבות וכל כיוצא בזה, הכל מסוג הנמנע. ומקצת הסכלים במדעים שאינו יודע מן הדברים הללו אלא פשט המילים לא הבנת עניין יחשוב שהם אפשריים."


http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/more/c5-2.htm#1


Like

Moshe Sellam
Moshe Sellam
May 27, 2021

אהבתי את הניסוח שלך, תודה רבה


Like

Moshe Sellam
Moshe Sellam
May 26, 2021

שלום, רק הערה לגבי המשולש וטיעונים דומים שכביכול מנסים לסתור את כל יכולתו של האלוהים, לפי דעתי אלוהים לא יכול לברוא משולש עם ארבע צלעות או ריבוע שצלעו שווה לאלכסונו וכדומה, לא מפני חוסר יכלתו או שכך החליט לברוא אל העולם אלא כיוון שבטיעונים האלו יש סתירה פנימית מושגית. משולש עם ארבע צלעות זה סתם אוסף של מילים חסרי משמעות וזה כאילו נשאל אם אלוהים יכול לברוא צ'ינג צ'נג צ'ונג, וברור לכל שאין פה אפילו שאלה אלא זהו סתם מלל. כך גם משולש עם ארבע צלעות זה משפט אשר אין לו מובן.

Like
bottom of page