רש"י, ראש פרשני ההגשמה (חלק נ)

עודכן: 26 בדצמ׳ 2021

בברכות (לא ע"ב) נדונה תפילת חנה באופנים מדרשיים, ושם נאמר כך:


"'וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים' [ש"א א, יא], מאי 'זֶרַע אֲנָשִׁים'? אמר רב: גְּבַר בגוברין; ושמואל אמר: זרע שימשח שני אנשים, ומאן אינון? שאול ודוד. ורבי יוחנן אמר: זרע ששקול כשני אנשים, ומאן אינון? משה ואהרן, שנאמר: 'מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ' [תה' צט, ו]; ורבנן אמרי: 'זֶרַע אֲנָשִׁים' – זרע שמובלע בין אנשים. כי אתא רב דימי, אמר: לא אָרוּךְ ולא גְּוָץ, ולא קטן ולא אֲלַם, ולא צחור ולא גיחור, ולא חכם ולא טיפש".


במסכת ברכות שם רש"י מפרש: "צחור – רו"ש [=אדם שגוון פניו וגופו בצבע אדום]; גיחור – שהוא לבן יותר מדאי". רבנו לעומת זאת, מפרש בבכורות (ז, ו): "וגיחור – אדום [...] ואל תחשוב כי השמות הללו הם שמות הצבעים, אלא הם שמות אישי האדם דווקא אשר מראיהם כגוונים הללו". רבנו מפרש אפוא גיחור – אדום, ואילו רש"י מפרש גיחור – לבן.


נעבור עתה לעיין בדברי חכמים בבכורות מה ע"ב:


"גיחור – חיוורא, לבקן – סומקא. איני? והא ההוא דאמר להו: מאן בעי לַוקְיַאנֵי ואישתכח חיוורא! אלא: כושי – אוכמא, גיחור – סומקא [=אדום], כדאמרי אינשי: סומקא – גיחיא, לבקן – חיוורא, וכההוא דאמר להו: מאן בעי לַוקְיַאנֵי ואישתכח חיוורי".


ממסקנת דברי התלמוד בבכורות עולה בבירור, כי גיחור הוא אדם שצבע גופו אדום, וגם רש"י בבכורות שם מפרש שגיחור הוא אדם שצבעו אדום: "גיחור סומקא – רו"ש בלעז". מדוע אפוא במסכת ברכות רש"י אומר ש"גיחור" הוא אדם שצבעו "לבן יותר מדאי"?


ובכן, לפנינו רשלנות פרשנית ברורה, רש"י כתב את פירושו לתלמוד כלאחר-יד! שהרי ברור שטעותו של רש"י במסכת ברכות בפרשוֹ את המלה: "גיחור" – לבן, נובעת מעיון שטחי ולקוי של הסוגייה במסכת בכורות, שם נאמר ש"גיחור" הוא הצבע הלבן בהנחה הראשונה, ומיד נשללה האפשרות הזו ונקבעה האפשרות השנייה. רש"י אפוא מתגלה כפרשן רשלן ושטחי אשר אינו טורח לעיין במשפט הבא! הוא רפרף בעיניו על הנאמר במשפט הראשון במסכת בכורות, ראה ש"גיחור" הוא לבן, והעתיק משם את הפירוש הדחוי למסכת ברכות.


***

בהמשך פירושו של רש"י למדרש על תפילת חנה שהובא לעיל, הוא אומר כך: "ולא חכם – יותר מדאי, שלא יהיה תימה בעיני הבריות, ומתוך שנדברין בו שולטת בו עין הרע". ושוב רש"י מחדיר את האמונה בעין הרע אשר מחריבה את הדעת ומטמאת את המחשבה בהזיות מאגיות שיסודן באמונות הנגעלות של עובדי האלילים הקדמונים. וכבר ראינו כמה מקומות שבהן רש"י מחדיר את האמונה הרעה הזו, ראו מאמר זה: חלק יא (דוגמה ד), חלק יט (דוגמה ב), חלק מז (דוגמה ה). וכן ראו מאמרי: "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם".


זאת ועוד, פירושו של רש"י מוביל למסקנה שהוא כלל לא הבין את דברי רב אמי במדרש. רב אמי דרש את הפסוק באופ