מבוא למצוַת ייחוד השם

עודכן: 12 בפבר׳ 2021

בחודש שעבר למדנו על שתי בקשותיו של משה רבנו מאת ה' יתברך, בקשתו הראשונה היא: "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ" (שמות לג, יג). וראינו שלפי הרמב"ם משה רבנו ביקש מה' שיודיע לו את פעולותיו בעולם, כלומר ילמד אותו כיצד הבריאה-הטבע המשוכלל והנפלא שסביבנו הופעל ופועל ברצון הקב"ה. וזה לשון הרמב"ם ב"מורה הנבוכים" (א, נד):

"הנה נתבאר, כי הדרכים אשר ביקש [משה רבנו] ידיעתן והודיעוֹ אותן הם הפעולות הבאות מאיתו יתעלה [...] המשל בכך, כאשר הושגה עדינות ניהולו בהתהוות עוברי בעלי החיים, והמצאת כוחות בו ובמגדליו לאחר לידתו המונעים ממנו את המוות והאובדן ושומרים עליו מן הנזקים, ועוזרים לו בצרכיו החיוניים, וכעין פעולה זו לא תיעשה מצידנו כי אם לאחר התפעלות והתרגשות והוא ענין הרחמנות, לכך נאמר עליו יתעלה רחום".

ה' נענה לבקשתו זו של משה רבנו, ונאמר לו: "אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ" (שמות לג, יט), כלומר ה' הודיע למשה רבנו על אופני הנהגתו את הבריאה-הטבע וכיצד הוא פועל באיזון ובחכמה נפלאים ומופלאים. ודי ללמוד מעט על הטבע המשוכלל שסביבנו לפי המדע המתקדם שבימינו, כדי לעמוד ולהודות להלל ולשבח לפאר ולרומם לה' יתברך על נפלאות הבריאה "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ" (תהלים קד, כד).

האם ה' רחום וחנון?

נאמר בתורה במפורש "אֵל רַחוּם וְחַנּוּן" (שמות לד, ו) ולכאורה התשובה הברורה היא כן. ברם, הרמב"ם מלמדנו ב"מורה הנבוכים" שפסוקים אלה אינם כפשוטם, כלומר ה' איננו "חנון ורחום" במושגים הפשוטים של האדם, ונסביר את הדברים.

כאשר אב מחליף טיטול לבנו התינוק וקם באמצע הלילה לקול בכיוֹ להאכילו ולהרגיעו, הוא עושה זאת מתוך שרחמיו נכמרים ולבו יוצא אליו בשָׁמעו את התייפחותו. כלומר, הבכי של התינוק מעורר בקרב האב רגשות חמלה ורחמים כלפי בנו, ואלה מציפים אותו ומעוררים אותו לטפל בבנו ולמלא את צרכיו גם מתוך קושי או אי נעימות. לזאת קורא הרמב"ם "התפעלות נפשית" שמבטאת את השינוי שחל בנפשו של האב שעורר אותו לפעול להיטיב עם בנו.

גם ה' יתברך נוהג עמנו בחמלה ורחמים אך לא מתוך התפעלות רגשית, שהרי ה' איננו בשר ודם, אין לו גוף ולא דמות הגוף, ולעולם לא יחול בו שינוי כמו שחל באב כאשר רגש החמלה מציף את נפשו, "כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי" (מלאכי ג, ו). אלא, ה' פועל פעולות של חמלה ורחמים מתוך ידיעה שללא חמלה ורחמים העולם ובני-האדם לא יוכלו להתקיים, וזה לשון הרמב"ם בבארו עניין נפלא זה (שם):

"ואין הענין כאן שהוא בעל מידות [חנון, רחום, ארך אפיים, רב חסד, וכו'], אלא [הוא] עושה פעולות הדומות לפעולות הנעשות על ידינו כתוצאה ממידות, כלומר כתוצאה מתכונות נפשיות, לא שהוא יתעלה בעל תכונות נפשיות [...] לכך נאמר עליו יתעלה 'רַחוּם' כדרך שנאמר 'כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים' [תהלים קג, יג] [...] לא שהוא יתעלה מתפעל ומתרגש, אלא כאותה הפעולה הבאה מצד האב כלפי הבן שהיא תוצאה של רגישות וחמלה והתפעלות בהחלט, תבוא מצידו יתעלה כלפי חסידיו לא מתוך התפעלות ולא מתוך שינוי".

כלומר, אסור לייחס לה' שינוי רגשי-נפשי כמו התעוררות של רחמים (ומה שאומרים "לעורר רחמי שמים" הוא טעות גסה לפי הרמב"ם), מפני שכל אלה שייכים לנפש שנמצאת בתוך גוף ומושפעת ממה שהיא קולטת בעיניה, באוזניה וכו'. אך ה' יתעלה ויתרומם אינו גוף ואינו נפש בגוף, ולכן הוא לעולם איננו עובר שינוי מכל סוג שהוא. וכמו שכותב מָרי יוסף קאפח בהערה 35 שם: "כי כל אלה [ההתפעלויות והשינויים הרגשיים] הם מִמְּאוֹרְעוֹת הגוף [...] וה' לעולם לא ישתנה מפני שאין לו דבר שיגרום לו שינוי".

מצוַת ייחוד השם

נחזור עתה לבקשתו השניה של משה רבנו "הַרְאֵנִי נָא