רש"י, ראש פרשני ההגשמה – חלק מז

בברכות (יט ע"א) נזכר הסיפור הידוע בעניין חוני המעגל, וכך נאמר שם לפי כת"י:


"המגיס דעתו כלפי מעלה מאי היא? דתנן, שלח לו שמעון בן שטח ואמר לו: צריך אתה לנדות, אבל מה אעשה לך שאתה מִתְחַטֵּא לפני המקום כבן שמתחטא לפני אביו והוא עושה לו רצונו, עליך הכתוב אומר: 'יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ' [מש' כג, כה]".


ושם פירש רש"י: "צריך אתה להתנדות – לפי שהטריח לפני המקום על עסק גשמים 'לא כך שאלתי' כמה פעמים". בפירושו הזה רש"י מחדיר את ההגשמה, שהרי חכמים התכוונו לומר שחוני המעגל מתגעגע ומתפנק לפני ה' יתעלה, דהיינו, הפועל "מתחטא" נסוב על חוני המעגל, ואילו רש"י מעביר את הפועל כלפי ה' יתברך, ואומר שחוני גרם לה' לטרוח!


וברור שאין לפני ה' לא טרחה ולא קושי ולא חוסר-סבלנות ולא עייפות ולא מאומה מכל המושגים האנושיים הללו, אשר נוגעים אך ורק לבני האדם השפָלים שוכני בתי חומר.


זאת ועוד, רש"י לא רק מחדיר את ההגשמה הוא גם מחדיר השקפה רעה ביחס לחוני המעגל, שהרי רש"י מוסיף ומפרש שם: "מתחטא – לשון חוטא, נקל בליבו לחטוא לאביו ולהטריחו על תאוותו". ובמלים אחרות, חוני המעגל, אשר הקב"ה "עושה רצונו"! קל היה בעיניו לפי רש"י לחטוא לה' יתעלה ולהטריחו על תאוותו! האמנם היה קל בעיניו של חוני המעגל לחטוא לה' יתעלה? ואין לפירוש הרע הזה שום זכר בתלמוד! כמו כן, על איזו תאווה הוא מדבר?!


נשים לב לנקודה נוספת, הבאנו לעיל את גרסת כת"י, אך בגרסת המינות של רש"י נוספו למשנה כמה מלים מהברייתא בתענית (נדון בה לקמן), וכך היא גרסת המינים: "דתנן, שלח לו שמעון בן שטח לחוני המעגל: צריך אתה להתנדות, ואלמלא חוני אתה גוזרני עליך נדוי".


התוספת הזו פתחה לרש"י פתח לטשטש את העובדה ששמעון בן שטח נמנע מלנדות את חוני המעגל, מפני שהוא היה אדם שפל רוח מאד-מאד, ומתרפס וכוסף ונכנע לפני ה' יתעלה כמו בן אשר מתגעגע ומתפנק על אביו. ומדוע? מפני שהיא אפשרה לו להחדיר סיבה נוספת לכך ששמעון בן שטח לא נידה לבסוף את חוני המעגל, ואף להקדימהּ ולהפוך אותה לסיבה המרכזית! וכך פירש רש"י שם: "אלמלא חוני אתה – שיצא שמך בגדולה ובחשיבות".


ובמלים אחרות, מי שיצא לו שם והתפרסם "בגדולה ובחשיבות" יש לעשות לו הנחות בדת משה! ואף אם הוא חוטא ראוי לוותר לו על פשעיו ומעלליו, שהרי נעשה לו שם בארץ שהוא גדול וחשוב... בדרך זו המינים החדירו להמונים את ההשקפה שאם אחד מן "הגדוילים" נתפש בתועבה, יש להעלים ולכסות על מעשיו, ואף להשתיק ולאיים על הנפגעים, ואף לאפשר לו להמשיך לשמש בתפקידו הרם, שהרי הוא התפרסם "בגדולה ובחשיבות".


גם במסכת תענית (כג ע"א) רש"י מחדיר את ההזיה הזו, שהרי הוא מפרש: "אלמלא חוני אתה – ואדם גדול". ולא בגלל גדולתו של חוני המעגל שמעון בן שטח וויתר לו ולא נידה אותו, אלא מה שגרם לכך הוא כאמור מאפיין מאד ייחודי באישיותו של חוני: תכלית השפלות יחד עם רגשות אהבה כבירים כלפי ה' יתעלה; וכן העובדה שמשמים שמעו לתפילתו, כלומר, בסופו-של-דבר לא נתחלל-שם-שמים וכאילו ה' הודיע לַכֹּל את צדקותו של חוני המעגל.


ואעיר על שיבוש נוסף של מהדורת ווילנא, במשנה תענית (ג, ד) נאמר כך: "עד שעלו ישראל מירושלים להר הבית מרוב הגשמים", אך במהדורת המינות של ווילנא משום מה החליטו לשבש ולומר כך: "עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים". וצאצאי המינים אולי לא יבינו מדוע קשה לי לשמוע את השיבוש הזה, כי מחשבתם קהתה ושכלם טומטם, אך לדידי יש בשיבוש הזה רמז עבה לזלזול העמוק שהם רוחשים להר הבית, ולייעודו של עם-ישראל: לכונן ממלכת כהנים וגוי קדוש, שבית-המקדש והודו הוא ליבו רוחו ונשמתו.


לעומת זאת, על ההליכה לבתי הקברות וההשתטחות על כל מיני קברי מתים, שגם בחייהם היו מתים, הם אומרים לשון עליה: "לעלות לבית הקברות", ואוי לאוזניים שכך שומעות.


***

וכיוון שכבר החילונו לעסוק בסיפור המפורסם על חוני המעגל, נעיין בו במקורו במשנה מסכת תענית (ג, ד), ואף נעיין בברייתא בתלמוד שם שהזכרתי לעיל, וכך נאמר במשנה:


"מעשה שאמרו לו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים [...] התפלל ולא ירדו גשמים, מה עשה? עג עוגה ועמד בתוכה ואמר: רבונו-של-עולם, בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו הגשמים מנטפים, אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות. ירדו בזעף, אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתקנן, עד שעלו ישראל מירושלים להר הבית מרוב הגשמים. אמרו לו: כשם שהתפללת עליהן שירדו, כך התפלל עליהן שילכו להן [...] שלח לו שמעון בן שטח ואמר לו: צריך אתה לנדות, אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום כבן שמתחטא לפני אביו והוא עושה לו רצונו, עליך הכתוב אומר: 'יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ' [מש' כג, כה]".


ושם פירש רבנו:


"וסוף המעשה שהוא נתפלל על סילוקו [של הגשם] ונסתלק, ומחה בו על כך שמעון בן שטח כמו שאתה רואה, וזהו מה שרצה ללמוד ממעשה זה. ופירוש מתחטא, מתגעגע ומתפנק".


כדי להבין את קפידתו של שמעון בן שטח, נעיין בתלמוד שם (כג ע"א):


"שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי. שאילו שנים כשני אליהו שמפתחות גשמים בידו של אליהו, לא נמצא שם-שמים-מתחלל על ידך? אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו. ואומר לו: אבא, הוליכני לרחצני בחמין מוליכו, שטפני בצונן מוליכו, תן לי אגוזים, שקדים, אפרסקים, ורמונים – ונותן לו. ועליך הכתוב אומר: 'יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ' [מש' כג, כה]".


טרם שנסביר את תוכחתו של שמעון בן שטח, נזכיר, כי בימיו של אליהו הנביא הייתה בצורת ארוכה וקשה, והמפתח לירידת הגשמים ניתן לאליהו הנביא, וכמו שאומר אליהו הנביא לאחאב מלך ישראל הרשע (מ"א יז, א): "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב: חַי יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי". לאחר שראינו את הפסוק בעניין אליהו הנביא נעבור להסביר את תוכחתו של שמעון בן שטח:


שמעון בן שטח מוכיח את חוני המעגל שֶׁשֵּׁם-שמים היה עלול להתחלל-על-ידיו, ואומר לו כך: אם השנים הללו היו כשנות אליהו הנביא שמפתח של גשמים בידו, דהיינו אם תפילתך לא הייתה מתקבלת ושערי השמים היו נותרים נעולים, היית נאלץ להפר את שבועתך, שהרי נשבעת שלא תצא מן העיגול שחרצת באדמה, אף שלא היית יכול להישאר שם עד יום מותך! אלא בהכרח היית נאלץ לצאת ממנו ולהפר את שבועתך, ונמצא שם-שמים-מתחלל.


וזהו הפירוש של "המגיס דעתו כלפי מעלה" שנזכר בברכות (יט ע"א), וכן זהו הפירוש שנאמר על חוני המעגל בתלמוד הירושלמי (ג, י): "אמר רבי יוסי בי רבי בון: שלא בא בענווה" – ומכיוון שלא יעלה על הדעת שחוני המעגל הגיס דעתו או התגאה קמי שמיא, שהרי הקב"ה נענה לתפילתו וגם שמעון בן שטח הודה לו לבסוף לצדקתו: "ועליך הכתוב אומר: 'יִשְׂמַח אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ' [מש' כג, כה]", נראה ברור שיש לפרש כך: חוני המעגל זעק שיירדו גשמים באופן שבהכרח יביא לחילול-שם-שמים אם הקב"ה לא ייענה לזעקתו. ואין זו דרך ראויה לבקש ולהתחנן לפני ה' יתעלה, אלא שכאמור, ה' עֵד כי חוני המעגל לא נהג כן מתוך גסות-רוח או זלזול חלילה, אלא מתוך קרבתו הרגשית העצומה והייחודית לה' יתעלה.


ורש"י לא ידע ולא יבין, וכך הוא מפרש בתענית (כג ע"א): "לנדות – [...] שהטיח דברים ואמר: לא כך שאלתי". וחוני המעגל לא "הטיח דברים" כלפי מעלה, רש"י הוא זה אשר הטיח דברים כלפי מעלה בכתבוֹ פירושי מינות ובהחדירו השקפות אלילוּת מתועבות, ואין באמירה "לא כך שאלתי" שום הטחת דברים כלפי מעלה, וניתן לומר אותה בהכנעה בחִיל וברעדה לפני ה' יתעלה, ולא מתוך גסות-רוח כמו שרש"י טוען בשקר כנגד חוני המעגל. אלא, כאמור, ההתניה והשבועה שהוסיף חוני המעגל שלא ייצא מן העיגול שחרץ, רק על זה יש לבקרו.


***

במשנה ברכות (ג, ד) נאמר כך: "העומדים בשורה, הפנימין פטורין והחיצונים חייבין [בקרית שמע]", ובפירוש המשנה שם אומר רבנו: "היה מנהגם אחרי שקוברין את המת נפטרין העם ביחד מאצל הקבר, ומתרחקים ממנו מרחק מסוים עד המקום הקבוע, ואותו המקום נקרא 'מעמד', עומדים שם האבלים והעם ומתקבצין שם לנחם. ושורה, 'אלצף', ונקרא אותו המקום [גם] בשם זה לפי שהעם מסתדרים שם שורות-שורות. [...] 'והפנימין', הם העם הרואים את האבלים ואין אחרים חוצצים ביניהם, ואלו שאחריהם נקראים חיצונים".


וכך פוסק רבנו בעניין זה בהלכות קרית-שמע (ד, ו):


"בני אדם העומדין בשורה, הפנימיים שהן רואין את פני האבלים פטורין מקרית-שמע. והחיצונים, הואיל ואינן רואין את האבלים חייבין בקרית-שמע במקומן".


לאחר שראינו את כל זאת, נעבור לעיין בברכות (יט ע"ב) שם הובאה ברייתא בעניין זה: "תנו רבנן: שורה הרואה פנימה – פטורה, ושאינה רואה פנימה – חייבת [בקרית-שמע]".


נשים לב כיצד רש"י פירש שם: "הרואה פנימה – את חלל ההיקף אחורי שורה הפנימית, והאבל יושב שם". מה זה: הרואה "את חלל ההיקף"? איזה חלל היקף? והלא מדובר במי שרואה את האבלים, ואפילו אין שם חלל ואפילו אין שם היקף. כמו כן, מה זה "אחורי שורה הפנימית"? והלא אחורי השורה הפנימית הייתה שורה חיצונית, אך לפי רש"י "אחורי השורה הפנימית" היו יושבים האבלים, כאילו המנחמים בשורה הראשונה היו מַפנים לאבלים את גבם... וזה עוד אחד מסוגי הפירושים שהוא כתב בעת שהיה שיכור ושרבט לעצמו הזיות.


***

בברכות (כג ע"א) רש"י מפרש כך: "ובקשר [של תפילין-של-יד] נראה בעשייתו כמין דל"ת על שם אחת