עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם - חלק א

אחת האמונות התפלות הרווחות ביותר בעולם כיום היא האמונה בעין הרע. בבסיסה וביסודה של האמונה הזו ניצבת ההשקפה כי יש בכוח עיני האדם להזיק באופן מאגי-מיסטי לזולתו. האם אכן יש בכוח העין להזיק? האם באמת יש ממה לחשוש? מה דעת רבנו הרמב"ם בעניין זה וכיצד הוא מדריך אותנו להבין את מטבע הלשון "עין הרע"? טרם שנבאר את דעת הרמב"ם בעניין הנדון, נצרף שני סיפורים קצרים שימחישו לנו עד כמה השתרשה אמונת-הבל זו בכל שכבות העם ומהם אף נלמד על התועלת שברכישת השקפה נכונה בנושא זה.


א. שני סיפורים קצרים על "עין הרע"


אחד מחבריי התגרש מאשתו, ובמשך שמונה חודשים לאחר הגירושין הוא נפגש עם אשה מתוך מטרה להכיר אותה ולבנות את חייו מחדש. לאחר כשמונה חודשי היכרות גילה חברִי פן מאד לא נעים באופייה של האשה שעמה נפגש. הוא החליט שהוא מנתק עמה את הקשר והודיע לה שהוא איננו מעוניין להמשיך עמה בקשר רצוף. אותה אשה לא ויתרה ובשתי פעמים ניסתה להחזירו אליה:


בפעם הראשונה היא יצרה קשר עם מקובל מסוים כדי שיטלפן אליו וינסה לשכנע אותו שהוא "רואה" ב"כוחותיו הרוחניים" שגורל עתידו קשור עם אותה אשה. כאשר אותו מקובל התקשר לחברִי, חברי מיד זיהה את אותו מקובל מפני שהוא התקין בביתו מוצרי חשמל כשנה לפני-כן. אותו מקובל לא ידע שחברי זיהה אותו, והחל לומר לו בקול רב-רושם שיש בכוחותיו "הרוחניים" לדעת שאשה זו מיועדת לו משמים וכי צרה גדולה תנחת עליו אם ינתק את הקשר עמה.


הואיל וחברי זכה ללמוד את השקפותיו המושכלות של רבנו, הוא לא נבהל והשיב לאותו מקובל באותו המטבע. הוא אמר לאותו מקובל שגם לו יש "כוחות רוחניים" ו"ידיעה בנסתרות", והוא אף יכול להוכיח לו זאת... חברי המשיך ושאל את אותו מקובל: "נכון שיש לך בסלון תאורת לֵד מסוג מסוים?", "נכון שבחדר השינה שלך יש מזגן מחברה כזאת וכזאת?", "האם נכון הדבר שבשירותים בביתך יש חרסינה מעוטרת באופן כזה וכזה?". המקובל הופתע ונאלם דום, הוא לא זכר את חברי שעובד כחשמלאי, ולא הבין כיצד חברי מכיר את ביתו לפרטי פרטים. בראותו שחברי איתן ועומד על דעתו, הניח לו, וחדל מלנסות להפחידו בהזיות שונות ומשונות.


לאחר מקרה זה, אותה אשה החליטה שהיא מנסה בשנית, היא טלפנה לחברי וביקשה ממנו להיפגש עמה בפעם האחרונה. לאחר שעמדה שוב ושוב על בקשתה חברי נעתר ונפגש עמה. בתום הפגישה חברי הסיע אותה לביתה. לפני שהיא יצאה מהרכב, היא פנתה לחברי בטון קשה ואמרה לו שהיא "לעולם לא תסלח לו על כך שהוא עוזב אותה", ושהיא "תקפיד עליו", ושהיא עלולה להזיק לו ב"עין הרע" אם הוא לא יחזור בו. חברי שוב לא נבהל, הוא פנה לאותה אשה בשאלה תוך שהוא מצביע על אחד מגלגלי מכוניתו: "האם את באמת חושבת שאת מסוגלת להזיק בעין הרע? אם כן אז תעשי פנצ'ר, קדימה, נראה אותך עושה עכשיו פנצ'ר"... לאחר מכן היא יצאה מרכבו ומחייו והניחה לו לנפשו ונשארה עם דמיונותיה והזיותיה.


ב. עין טובה


כידוע, הרמב"ם היה רופא הגוף, ברם, מה שפחות ידוע הוא שהרמב"ם היה גם רופא הנפש. בהקדמתו למסכת אבות (פ"ב), הוא דן בריפוי הנפש ממידותיה הרעות ובהבראתה וחיזוקה ברכישת מידות טובות. אחת המידות הנעלות היא עין טובה, וכֹה דברי רבנו שם: "והמעלות [...] מרובות מאוד, כגון הפרישות, והנדיבות, והצדק, והמתינות, והענווה, ועין טובה, והאומץ והמורך [=רכות הלב, להיות נוח וטוב לבריות] וזולתם". ובהמשך בפרק ד רבנו אומר כך: "ועין טובה ממוצעת בין התאוותנות והעצלות". כלומר, המידה הרצויה היא "עין טובה", והיא המידה המאוזנת בין הנהייה החולנית אחר התאוות והמותרות שבקצה האחד, לבין העצלות דהיינו החידלון משאיפה להשגת משאבים חומריים אף כאשר יש צורך בהם לחיים טובים ותקינים, שבקצה האחר. ובקיצור, עין טובה היא ההסתפקות והשמחה במה שנתן ה' לאדם.


בהמשך הקדמתו למסכת אבות (פ"ו), רבנו מבאר את המעלות ההכרחיות להשגת הנבואה, וכֹה דבריו: "אין הנבואה שורה אלא על חכם גיבור ועשיר [...] ועשיר היא מן המעלות המדותיות כלומר עין טובה, לפי שהם [=חכמים] קו