כך אמרו חכמים: 'אַחֲרֵי לְבַבְכֶם' – זו מינות

במאמר הקודם בסדרת "מצוות משנה תורה" שכותרתו: "אל תפנו אל האלילים", עסקנו בשני איסורים חמורים: הראשון הוא האיסור שלא לעבוד אחד מכל הנבראים, ובכלל זה גם האיסור לעבוד את גדולי האסלה שהפכום לאלילים ולמכשפים בעלי כוחות רוחניים נסתרים או כוחות מאגיים על-טבעיים. כמו כן, למדנו מהי דרך עבודתם, והיא נישוק ידו של האליל או קימה וקידה לפניו או הילולו ופיאורו בדברי שבח או בתארי חנופה ורוממות או רכישת מוצרים שהוא האציל עליהם מ"כוחו הרוחני" ואשר נועדו להשפיע שפע גשמי על המשתמש בהם, וכל כיו"ב – ועל הלאו הזה חייבים סקילה כאשר יש סנהדרין-אמת אשר שופטת את העם באמת ובצדק.


האיסור השני הוא לפנות אל האלילים, והוא האיסור לעיין ולשנן ולהגות בהזיות התועים. לפיכך, אסור לעיין בספריהם של גדולי טחורי האסלה (אלו עם ההסכמות וההמלצות שבראש הספרים), וללמוד את דרכיהם ושיקוציהם והתעיותיהם הפרו-נוצריות, ועל הלאו הזה חייבים מלקות ארבעים, אימתי? כאשר העובר עשה מעשה כגון דפדוף בספריהם. כמו כן, אסור להתבונן בגדולי האסלה הללו, שהרי הם בגדר אלילים ובכלל הלאו "אל תפנו" נכלל גם האיסור להתבונן בעבודה-זרה מכל סוג שהוא, אך מותר להביט בתמונתם כדי לתעבם ולגנותם.


אמנם, יש להעיר, כי לעתים מותר לעיין בספרי עבודתם, בעיקר לדיינים לחוקרים ולמנהיגים, כדי ללמוד כיצד להרחיק את העם מהבליהם וכיצד לשפוט את אלה שנכשלו ותעו אחריהם, ובעניין זה ראו מאמרי: "מהו ספר הרפואות אשר גנז חזקיהו?". ברם, אם המעיין בספרי מינות ועבודה-זרה מייחס אמיתות לדברים שמובאים בהם (וכמו שמצאנו אצל גדולי טחורי האסלה באלף השנים האחרונות, אשר עיינו בספרי עבודה-זרה ונדמה להם שהדברים אמיתיים), ברור שהוא עובר על איסור תורה של "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים", ואף יותר מכך וכפי שנראה לקמן:


ומהו האיסור הנוסף שהמעיין בספרי מינות עובר עליו? ובכן, כל המעיין בספרי המינים ומייחס לדבריהם רוממות ואמיתות, ומאמץ אל חיקו את השקפותיהם הרעועות, עובר על לאו חמור מאד והוא האיסור לאמץ השקפות מינות ולזהם את המחשבה הטהורה שהעניק לנו ה' יתעלה בהזיות ובדמיונות, וכֹה דברי רבנו בספר המצוות בעניין האיסור לעיין בהשקפות המינות:


"והמצוה השבע וארבעים, האזהרה שהוזהרנו מלהיות חופשיים במחשבותינו, עד שנסבור השקפות שהן נגד ההשקפות שהובאו בתורה [כגון ההשקפות הרעות וההזיות שמובאות בספרי המינים], אלא נגביל את מחשבתנו ונעשה לה גבול שתעמוד אצלו והוא מצוות התורה ואזהרותיה, והוא אמרו יתעלה: 'וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם' [במ' טו, לט]".


וראינו מאות דוגמאות להזיות ולהשקפות רעות אשר מנתצות את יסודות הדת המחשבתיים, ואף מחריבות את יסודות ההלכה שקיבלנו ממשה בסיני: וזאת בשלל מאמריי על רש"י, וכן במאמרים רבים שעוסקים בחשיפת כיעורם של המינים ובניתוץ השקפותיהם האליליות (ולקמן ייחדנו פרקים שבהם ריכזנו עשרות דוגמאות להשקפות המינים המרכזיות).


לפיכך, דינם של ספרי המינים וצאצאיהם אשר מתעים את העם אחרי ההבל הוא כילוי, ולדעתי הכילוי הטוב ביותר בעבורם הוא השלכתם למחזורית הקרובה, ואין לחשוש שמא נכתבו בהם שמות קודש, ולא רק מפני שהמינים ממילא משבשים ומכַערים את שמות ה' יתעלה ויתרומם, שהרי אפילו אם יש בהם שמות קדושים שאסור למחקם ולאבדם, בנדון דידן מותר, ולכתחילה – שהרי ספר תורה כשר שכתבו מין נשרף עם כל האזכרות שבו, כל-שכן וקל-וחומר ספרי המינים אשר מתעים את העם אחרי ההבל ומסיתים ומדיחים את העם מדרך אלהים חיים.


ועל אלו ספרים הנני מדבר? ובכן, 99.9% מן הספרים שתמצאום בספריות ישיבות המינות השחורות, וברבים מהם יש שלל הסכמות והמלצות של הכומרים האורתודוקסים השונים, אשר מהללים את מחבר הספר או את המהדיר, ושנועדו מעיקרא: לפרסם ולרומם את גדולי טחורי האסלה, לזרז את מכירתו של הספר, לנפח את התעשייה של הפיכת ת