מהו ספר הרפואות שגנז חזקיהו? (ביקורת רבנו הרמב"ם על רש"י)

עודכן ב: 15 מאי 2019

בתוספתא למסכת פסחים מובאת ברייתא שמתארת ששה דברים שעשה חזקיהו מלך יהודה [סוף המאה השמינית לפנה"ס]. על שלושה מן הדברים שעשה הוא קיבל אישור ותמיכה מחכמי ישראל, אך על שלושת האחרים הוא ספג גינוי וביקורת. אחד מן הדברים החיוביים שעשה חזקיהו הוא "גניזת ספר הרפואות", על גניזת ספר זה הודו לו חכמים, כלומר אישרו והביעו תמיכה במעשהו זה. התוספתא שבה נזכרו מעשיו של חזקיהו צורפה על ידי הרמב"ם למשנה, והיא מובאת בספרו פירוש-המשנה, במסכת פסחים בסוף הפרק הרביעי, וזה לשון התוספתא: "ששה דברים עשה חזקיה מלך יהודה, על שלשה הודו לו [חכמים] ועל שלשה לא הודו לו [...] גנז ספר רפואות והודו לו [...]".

מהו אותו ספר רפואות שגנז חזקיהו ושעל גניזתו הודו לו חכמים? הרמב"ם בפירושו למשנה שם (עמ' קיב–קיג) מציע שני פירושים, אך תחילה הוא מסביר מדוע צירף את התוספתא הזו למשנה, ומדוע הוא טורח לבאר אותה, וזה לשונו: "הלכה זו היא תוספתא, אבל ראיתי לפרשה גם-כן לפי שיש בה תועליות". וידועה דרכו של הרמב"ם שבכל מקום שיש איזה רמז בענייני השקפה ומחשבה, הוא טורח להאריך ולבאר, "כי חשוב אצלי להסביר יסוד מהיסודות יותר מכל דבר אחר שאני מלמד" (פירוש-המשנה, ברכות ספ"ט).

מהו טלסם?

טרם שנפנה לעיין בשני הפירושים שהובאו בפירוש-המשנה להרמב"ם, יש להקדים ולבאר מושג חשוב לענייננו והוא ה"טלסם". הטלסם הוא כתב, שרטוט, פסל או צורה, מובנים או בלתי מובנים, שמדמים בהם השוטים שהם מועילים או מזיקים. כך מבאר מָרי יוסף קאפח בפירוש-המשנה (פסחים ד, י, הע' 29; עבודה-זרה ג, הע' 2), ובמורה הנבוכים הוא מוסיף: "טלסם – קמיע לסגולה, עיקרין [=שורשים], או שרטוט, או כתב מובן או בלתי מובן" (עמ' שסא, הע' 70). עוד הוא כותב שם, וזה לשונו (עמ' שמב, הע' 61): "'טלסם' – שם כולל לדבר הנעשה לסגולה. יהא זה עיקרין או ציור או כתב מובן או בלתי מובן, במלה הידועה יותר בעברית – קמיע".

נמצא אפוא, ש"טלסם" הוא שם כללי לכל סוגי הקמיעות למיניהם, והפתאים סוברים שיש בהם תועלת כללית או מסוימת. ה"טלסם" שימש בימי קדם ומשמש אף בימינו לעובדי עבודה-זרה, כדי להשיג כל מיני תועליות דמיוניות לפי שיבוש דעתם. וזה לשון הרמב"ם בתארו את ה"טלסם" – הקמיעות לכל סוגיהם, והשפעתם העצומה על האנושות (פירוש-המשנה, עבודה-זרה ד, ז, עמ' רלח–רלט):

"ממה שאתה צריך לדעת כי הפילוסופים השלמים אינם מאמינים ב'טלאסם' אלא לועגים להם ולאותם החושבים שיש להם השפעה, וביאור זה יארך, אבל אמרתי את זאת מפני שאני יודע שרוב בני-אדם ואולי כולם נפתים אחריהם פתיות גדולה מאוד ובדברים רבים ממיניהם, וחושבים שהם דברים אמתיים, ואין הדבר כן, ואפילו טובים וחסידים מאנשי תורתנו חושבים שהם דברים נכונים אלא שהם אסורים מטעם התורה בלבד, ואינם יודעים שהם דברים בטלים ושקריים הזהירה התורה עליהם כדרך שהזהירה על השקר, והם דברים שנעשה להם פרסום רב אצל העמים.

והיסוד לכך [=מי שהחלו להפיץ את הקמיעות] הם 'אלצאבה', והם האנשים אשר רָחַק אברהם אבינו מהם [כלומר ברח והציל את נפשו מהם] וְחָלַק על דעותיהם הנפסדות במה שנתן ה' בלבו מן החכמה. והיו מכבדים את הכוכבים ומייחסים להם פעולות לא להם, והם שייסדו את משפטי הכוכבים [=אסטרולוגיה] והכשפים והלחשים והורדת הרוחות [=סיאנס] והשׂיחות עם הכוכבים והשדים והאוב והנחש [=הניחוש] והידעוני לכל מיניהם, ודרישת המתים, והרבה מן העניינים האלה אשר שלפה תורת האמת חרבה עליהם וכרתה אותם, והם שורש עבודה-זרה וענפיה" (לעיון בנושא שורשי העבודה-זרה עיין מאמרי במדור "מאמרי עיון ומחקר": "מבט למיסטיקה, לאסטרולוגיה ול'כתר מלכות' לאורו של הרמב"ם").

למדנו אפוא מדבריו, שהקמיעות לכל סוגיהם ומיניהם נולדו והתפתחו בקרב עובדי העבודה-הזרה, ושמטרתה המרכזית של התורה הייתה להכרית את העבודה-הזרה וכל מה שקשור בה, וכפי שכותב הרמב"ם במורה-הנבוכים (ג, לז): "כיון שהיתה מטרת כל התורה וצירה אשר עליו היא סובבת הוא סילוק עבודה-זרה ומחיית עקבותיה". כלומר לא רק סילוק עבודה-זרה עצמה, אלא מחיית כל עקבותיה עד שלא יישאר ממנה כל זכר.

פירוש ראשון לספר הרפואות שגנז חזקיהו

נחזור לענייננו, בפירושו הראשון הרמב"ם מבאר, שספר הרפואות שגנז חזקיהו, היה ספר שתיאר כיצד הכינו קמיעות שונים ומשונים לריפוי מחלות מסוגים שונים. כלומר, מדובר בספר שכולל רבים מן הדברים שהתורה אסרה עלינו לעשות אותם, כגון מיני הניחוש והעוננות, האוב והידעוני, הקסמים והכישופים למיניהם וכיו"ב. ולדוגמה קלה נצרף את לשון הרמב"ם בהלכות עבודה-זרה (יא, טו):

"הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה, וכן הקורא על התינוק שלא יִבָּעֵת, והמניח ספר תורה או תפלין על הקטן בשביל שיישן, לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים, אלא שהם בכלל הכופרים בתורה, שהן עושין דברי תורה רפאות גוף, ואינן אלא רפאות נפשות שנאמר "וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ' [משלי ג, כב]".

הרמב"ם ממשיך ומבאר, שמי שחיבר את ספר הרפואות לא התכוון שישתמשו בספרו הלכה למעשה, אלא רק כדי לתאר את המציאות שראה והכיר, כלומר מעין מחקרי תרבות מנהגים והליכות, שאינם בהכרח מתארים השקפות נכונות וישרות. בדרך זו נהג גם מָרי יוסף קאפח, שהנציח בספרו "הליכות תימן" אמונות תהו ומנהגי הבל לא מעטים שיסודם בעולם ההזיות והדמיון.

נפנה עתה לדברי הרמב"ם בפירושו הראשון, וזה לשונו בפירוש-המשנה (פסחים שם): "ספר רפואות, היה ספר שהיה בו סדר רפואות במה שאין מן הדין להתרפות בו, כגון מה שמדמין בעלי ה'טלסמאת' [=בעלי הקמיעות], שאם עושין 'טלסם' בסדר מסוים, מועיל לחולִי פלוני וכיוצא בזה מדברים האסורים [=דברים שאסרה אותם תורה], ומחברוֹ לא חיברוֹ אלא על דרך הלימוד בטבעי המציאות [כפי שהסברנו לעיל], לא כדי להשתמש במשהו ממה שנכלל בו, וזה מותר כמו שיתבאר לך, שהדברים שהזהיר ה' מלעשותם מותר ללמדם ולדעת אותם, כי ה' אמר 'לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת' [דברים יח, יט] ובא בקבלה [=במסורת פירוש הפסוק] אבל אתה למד להבין ולהורות. וכאשר קלקלו בני אדם ונתרפאו בו – גנזו".

בסוף דבריו אלה, הרמב"ם מבאר, שמותר לחבר ספר בענייני העבודה-הזרה של העמים, מפני שחשוב שאנשים מסוימים בעם, בעיקר מנהיגים, שופטים ופילוסופים, יכירו את דרכי העבודה-הזרה של הגויים, כדי להיזהר מפניה, ואף כדי להבין טוב יותר את חוקי התורה, מפני שרבים מחוקי התורה נחקקו כדי להרחיק אותנו מן העבודה-הזרה. וזה לשון הרמב"ם בהלכות סנהדרין (ב, א):

"אין מעמידין בסנהדרין [בית-הדין הגבוה] בין בגדולה בין בקטנה, אלא אנשים חכמים ונבונים, מופלאין בחכמת התורה, בעלי דעה מרובה, ויודעים קצת משאר החכמות, כגון רפואות, וחשבון תקופות ומזלות [=אסטרונומיה], ואצטגנינות [=אסטרולוגיה], ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי עבודה-זרה וכיוצא באלו, כדי שיהיו יודעין לדון אותם".

נמצא לפי הפירוש הראשון, שספר חזקיהו היה ספר שכלל אופני הכנת קמיעות והבלי עבודה-זרה וחוקות הגויים, וכאשר ראה חזקיהו שיש ששוגים וסוברים שיש אמת בהבלים שכלולים בתוכו, ואף משתמשים בו הלכה למעשה, גנז והעלים אותו. ועל זאת הודו לו חכמים שסילק תקלה מקרב עם-ישראל. הרמב"ם במורה-הנבוכים (ג, לז) מגלה לנו, שהפירוש הראשון שהציע כאן הוא הפירוש היותר נכון לפי דעתו, וזה לשונו שם (עמ' שסא):

"ומן ההשקפות המפורסמות באותם הזמנים אשר בססום ה'צאבה' [=אומה ששלטה בעולם בימי אברהם אבינו והשליטה בו את האמונה הכוזבת בעבודה-הזרה], שהם אמרו בהרכבת האילנות מין במין אחר, שאם נעשה זה בצומח פלוני ומקטרים בכך ואומרים כך בעת ההרכבה [כלומר שמרכיבים צמחים זה בזה, ובעת ההרכבה מעלים קטורת ואומרים כל מיני "לחשים" לפי סכלותם], יבוא מאותו המורכב דבר שמדמים שהוא מועיל תועליות גדולות [כלומר, אותו הצמח המורכב ישמש קמיע שמביא תועלת רבה], עיין מה שאמרו בתחילת ספר הפלחה [=ספר של עובדי עבודה-זרה שעסק בעבודת האדמה] בהרכבת הזיתים באתרוג. והיותר נכון לדעתי, כי ספר רפואות אשר גנז חזקיהו היה מן הסוג הזה בלי ספק".

מָרי יוסף קאפח הוסיף שם, וזה לשונו (הע' 73): "ראה פסחים פ"ד מ"י ופירוש רבנו שם מהדורתי. כי שם כתב שני פירושים, והאמור כאן מעין הפירוש הראשון שפירש שם". מעניינת העובדה שמָרי יוסף קאפח כותב שהאמור במורה-הנבוכים הוא "מעין הפירוש הראשון שפירש שם [בפירוש-המשנה]", ונראה שנזהר וכתב שהוא רק "מעין" הפירוש הראשון שנזכר בפירוש-המשנה, מפני שכאן במורה-הנבוכים מדובר בטקס שהוא עבודה-זרה של ממש, ואילו לפי הפירוש הראשון בפירוש-המשנה שהצגנו לעיל, מדובר בעיקר בעניינים שהם אסורים מפני שהם הבל או מפני שהם נוגעים באיסורי תורה אך אין בהם עבודה-זרה ממש.

ונסיים בדבריו המאלפים של הרמב"ם בסוף פרק יא בהלכות עבודה-זרה, וזה לשונו שם:

"ודברים אלו כולן דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שֶׁיִּנְהוּ אחריהן ["כבכל הדורות ממציאים המפוקחים מושג תוהו כדי לרכז סביבם את ההמון" (דברי מָרי בפירוש-המשנה, עבודה-זרה ד, הע' 29)]. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה [=תועלת], שנאמר 'כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל' [במדבר כג, כג]. ונאמר 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ' [דברים יח, יד].

כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן, ומחשב בלבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה, אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו את דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ' [דברים יח, יג]".

פירוש שני

בפירושו השני הרמב"ם מציע, שהיה מדובר בספר שתיאר כיצד להרכיב צמחים שונים ולהכין מהם רעלים שגורמים למחלות ואף למוות. בספר גם תיארו את התופעות הייחודיות לכל רעל ורעל, כדי שיידעו לזהות את סוג הרעל שבו הורעל האדם, וכן כיצד להתרפא מכל סוג של רעל. ברם, לאחר שאנשים השתמשו במידע הזה כדי לפגוע ולהרוג בני אדם, חזקיהו גנז והעלים אותו כדי לסלק תקלה זו מקרב העם.

וזה לשון הרמב"ם בהמשך פירושו למשנה שם: "ואפשר שהיה ספר שיש בו הרכבת סמים המזיקין, כגון סם פלוני מרכיבין אותו כך, ומשקין אותו כך, וגורם למחלה זו וזו, ורפואתו בכך וכך, שכשיראה הרופא אותן המחלות יידע שסם פלוני השקוהו ונותן לו דברים נגדיים שיצילוהו, וכאשר קלקלו בני אדם והיו הורגין בו גנזו".

פירוש שלישי

הרמב"ם מודע לקיומם של פירושים אחרים, והוא מסביר בהמשך דבריו שם, מדוע האריך לבאר מהו אותו ספר רפואות. מדבריו עולה, שהוא האריך בעניין זה מפני שהוא שמע פירוש אחר שפשט בעם שקומם אותו מאוד. לפי הפירוש האחר, ספר הרפואות שגנז חזקיהו היה ספר שחובר על ידי שלמה המלך, ובו הוא כתב כיצד להתרפא מכל מחלה ומחלה, אך כאשר ראה חזקיהו שהעם סומכים על ספר הרפואות בעת חוליים, ואינם זועקים אל ה' שירפא אותם, עמד וגנז את אותו הספר. וזה לשון הרמב"ם שם:

"ולא הארכתי לדבר בעניין זה אלא מפני ששמעתי וגם פירשו לי, ששלמה [המלך] חיבר ספר רפואות שאם חלה אדם באיזו מחלה שהיא, פנה אליו [כלומר פנה לעיין בספר] ועשה כמו שהוא [הספר] אומר ומתרפא, וראה חזקיה שלא היו בני אדם בוטחים בה' במחלותיהם אלא על ספר הרפואות, עמד וגנזו".

כאמור, פירוש זה שפשט בהמון קומם מאד את הרמב"ם, ובכל מקום שהרמב"ם מוצא השקפה לא נכונה הוא מיד מניח את הכל, ופונה לבער את ההשקפה הזרה, להנחיל את ההשקפה הנכונה, וליישר את הדעת והמחשבה, וזה לשונו בהמשך דבריו שם:

"ומלבד אפסות דבר זה ומה שיש בו מן ההזיות, הנה ייחסו לחזקיה ולסיעתו שהודו לו, סכלות שאין ליחס דוגמתה אלא לגרועים שבהמון. ולפי דמיונם המשובש והמטופש אם רָעַב אדם ופנה אל הלחם וַאֲכָלוֹ שמתרפא מאותו הצער הגדול בלי ספק, האם נֹאמר שהסיר בטחונו מה'? והוי שוטים ייאמר להם! כי כמו שאני מודה לה' בעת האוכל, שהמציא לי דבר להסיר רעבוני ולהחיותני ולקיימני, כך נודה לו על שהמציא רפואה המרפאה את מחלתי כשאשתמש בה. ולא הייתי צריך לסתור פירוש זה הגרוע לולי פרסומו".

ראשית הרמב"ם קובע שמדובר בפירוש הבל שיסודו בעולם ההזיות. שנית הוא מצביע על העובדה שייחסו לחזקיהו מלך יהודה, ולחכמים שהיו בתקופתו והודו לו, סכלות שאין למצוא כמותה אלא אצל הגרועים שבהמון. שלישית, הרמב"ם מציב שאלה תוך שהוא משתמש בלשונות חריפים מאוד: "ולפי דמיונם המשובש והמטופש" וכן "הוי שוטים ייאמר להם!", ושאלתו היא, האם ייתכן לומר על אדם שאכל והשביע את רעבונו, ומתרפא מצער הרעב ומזין ומחזק את גופו, שהוא הסיר את בטחונו מהשם? שהרי כמו שמודים לה' על האוכל שנתן לנו כדי שנשביע את רעבוננו ונחיה ולא נמות, כך אנו מודים לו על הרפואות שנתן בעולם כדי שנרפא את גופנו מהמחלות.

מי הם אותם מפרשים?

הרמב"ם מסיים את ביקורתו במלים: "ולא הייתי צריך לסתור פירוש זה הגרוע לולי פרסומו". והשאלה המתבקשת היא, מי הם אותם מפרשים מפורסמים הוזי הזיות, רוחשי הדמיונות המשובשים והמטופשים? מי הם שעליהם קורא רבנו הוי שוטים ייאמר להם? מָרי יוסף קאפח מעיר בפירוש-המשנה לפסחים שם, שמדובר בשניים: רש"י ורמב"ן.

רש"י בפירושו לתלמוד מסכת פסחים (נו ע"א) כותב וזה לשונו: "וגנז ספר רפואות – כדכתיב 'וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי' [מלכים ב כ, ג], ואמרינן בברכות שגנז ספר רפואות, לפי שלא היה לבם נכנע על חוליָם אלא מתרפאין מיד". ובתלמוד מסכת ברכות (י ע"ב) הוא מפרש: "שגנז ספר רפואות – כדי שיבקשו רחמים". וממה שמָרי יוסף קאפח מפנה אל פירוש רש"י לתלמוד, נראה שאליו ואל פירושו זה רומז רבנו בפירושו-למשנה.

הרמב"ן כנראה לא ראה את פירוש-המשנה או שראה ולא רצה להבין, והוא כותב בהקדמתו לפירושו לספר בראשית, ששלמה המלך חיבר ספר רפואות שהיו בו רפואות לכל המחלות, וזה לשון הרמב"ן בהקדמתו: "ושלמה המלך שנתן לו אלהים החכמה והמדע הכל מן התורה [...], וממנה למד עד סוף כל התולדות ואפילו כוחות העשבים וסגולתם עד שכתב בהם [...] ספר רפואות".

נמצאנו למדים מהפניותיו של מָרי יוסף קאפח, שהמקורות המרכזיים לפרשנות שהרמב"ם קידש מלחמה נגדה הם רש"י ורמב"ן. אולם, הרמב"ן פעל את פעולתו לאחר מותו של רבנו, נותרנו אפוא עם רש"י שכנראה כנגדו קידש רבנו מלחמה.

ואם הזכרנו את הרמב"ן, אעתיק עוד קטע מדבריו, ולא הייתי מביאם אלמלא הם המשך דבריו בעניין ספר הרפואות, וזה לשונו שם: "'וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם' [מלכים א ה, י], כלומר שהיה בקי מהם בקסמים ובנחשים שזו היא חכמתם, שנאמר 'כִּי מָלְאוּ מִקֶּדֶם וְעֹנְנִים כַּפְּלִשְׁתִּים' [ישעיהו ב, ו] וכך אמרו, מה היתה חכמתן של בני קדם? שהיו יודעים וערומים בטייר [=ניחוש]. 'וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם' [מלכים שם], שהיה בקי בכשפים שהיא חכמת מצרים. ובטבע הצומח כידוע מספר העבודה המצרית שהיו בקיאין מאד בענין הזריעות וההרכבה במינין".

מדברי הרמב"ן עולה, שהוא אף נמנה על אלה שהרמב"ם הפנה את חיציו כלפיהם (לעיל בסוף הפירוש הראשון), מפני שהאמינו שיש אמת ומדע בהבלי הכשפים הנחש והעוננות וכיו"ב, רק שהתורה אסרה עלינו לעסוק בהם. וברוך ה' שנתן לנו את הרמב"ם להציל אותנו מאפסות התוהו המחשבתי ומההשקפות המחשיכות והמקדירות.

בריך רחמנא דסייען.


#רמב#אמת #עבודהזרה

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!