הכומרים האורתודוקסים נוהגים לפרסם מידי שנה הוראות כיצד להכשיר את הכלים, ובהן הם מחדירים אינסוף חומרות והזיות ודמיונות, אשר נועדו לטמטם ולהפחיד את הפתאים, ולהחדיר להם את ההזיה שחג הפסח הוא חג זוועה שנועד לענּוֹת ולייגע אותנו, ולכן אנחנו חייבים להשתעבד לכומרים האורתודוקסים אשר יצילו אותנו בהוראותיהם המפורטות כיצד להינצל מדינה של גיהינום. ובכן, רובם המכריע של דבריהם הבל מהובל, ובמאמר לקמן אתמצת מה באמת צריך לעשות לפני חג הפסח, מבחינת כשרות הכלים והבית, וביעור החמץ מבתינו.
ובכן, ראשית עלינו להוציא מבתינו את כל החמץ ואת כל תערובות החמץ שיש בהן יותר משלושה-ארבעה אחוזי חמץ, לא לסמוך על מכירת חמץ פשוט לבערם באכילה עד חג הפסח, ואת הנותר לזרוק לפח-הזבל שמחוץ לבתינו עד ערב הפסח לפני סוף זמן איסור החמץ.
בלילה שקודם לליל הפסח יש לבדוק את החמץ, ואין צורך לבדוק בשום מקום אלא במקומות שנהגנו להכניס להם חמץ במשך השנה, לדוגמה ארון כלים או סירים במטבח אין צורך לבדקו, כי לא נהגנו להכניס לתוכו חמץ בפסח. וכך רבנו פוסק בהלכות חמץ ומצה (ב, ה): "וכל מקום שאין מכניסין לו חמץ, אינו צריך בדיקה" – וזה כלל גדול מאד לכל העניינים שיבואו בהמשך.
מה עוד צריך לעשות? ובכן, אם יש לנו סירים מצופים בחרס, יש לגנזם עד לאחר הפסח, אך סירים ממתכת ניתן להגעילם ויהיה מותר לנו להשתמש בהם בפסח. אין צורך להכשיר את התנור, אך עלינו להשתמש בתבניות כשרות לפסח, דהיינו בתבניות שלא אפינו בהם חמץ. אם יש לנו תבניות שהשתמשנו בהם לבשר ולתבשילים בלבד, אין צורך להכשירן לפסח. ואם אין לנו, עדיף לרכוש תבניות חד פעמיות לפסח, כי אם צלינו בתבניות הללו חמץ יש ללבנן.
מה עוד? גם כיריים אין צורך להכשיר, כי האוכל לא בא עמהן במגע, וגם אם נפלה עליהן איזו פיתה במהלך השנה, אין בכך כדי להצדיק את ליבונן או את הגעלתן, שהרי גם אם תיפול עליהן איזו מצה היא לא תיאסר, שהרי הכיריים בוערות ולוהטות תדיר, וכל העת מתלבנות. כמו כן, אם יש לנו כלים ששפכנו לתוכם חמץ רותח, כגון דייסת סולת או קוואקר, יש להגעילן כדי להשתמש בהן בפסח, אך סתם כלי הגשה שלא שפכנו עליהם חמץ רותח מכלי ראשון, אין צורך להגעילן – וכל שלא ידוע לנו בוודאות שהשתמשנו בו בחמץ רותח אין להחמיר בו.
ביחס לכל הכלים שהשתמשנו בהם בחמץ (לא בחמץ רותח ולא ששפכנו עליהם חמץ רותח), יש צורך לנקות אותם עד כמה שידו מגעת וכמנהגו כל השנה. ואצרף שתי הלכות כדי שנלמד מהן עד כמה תעו ולעו הוזי ההזיות האורתודוקסים בחומרותיהם (ב, יד–טז): "כזית חמץ בשמי קורה, מחייבין אותו להביא סולם להורידו, שפעמים ייפול משמי קורה. היה חמץ בבור, אין מחייבין אותו להעלותו אלא מבטלו בליבו ודיו [...] היה חצי זית בבית וחצי זית בעלייה, חצי זית בבית וחצי זית באכסדרה, חצי זית בבית וחצי זית בבית שלפנים ממנו – הואיל ואלו החציי זיתים דבוקין בכתלים או בקורות או בקרקעות – אינו חייב לבער, אלא מבטל בליבו ודיו".
אתם מוזמנים לשאול שאלות ולהרחיב את המאמר לעניינים נוספים...