תורה מגנא ומצלא

עודכן: 28 בינו׳ 2021

עד היכן הגיעה חציבתם של צאצאי המינים?


באחד מהעיתונים המובילים של צאצאי המינים, פורסמה השבוע כתבה שכותרתה: "תורה מגנא ומצלא". כבר הרחבתי בעניין ההשקפה הרעה הזו שכל מטרתה להפוך תורת-חיים לקורדום-חוצבים, במאמרי: "האם התורה מגינה ומצילה?", אך לאחר שקראתי את הכתבה הזו, נחרדתי מאד כנגד עוצמת הרגשות ומכבש הלחצים העצום שמופעל על צאצאי המינים בעלי הממון, כדי שיפתחו את כיסם ויעבירו ממון ל"אברכים" שתורתם הָמָנוּתָם...


תחילה אגיש לפניכם את הכתבה המסחרית והשיווקית הזו, אשר המחישה לי היטב עד כמה צאצאי המינים הפכו את חציבתם בקורדום התורה לאמנות של ממש, ואף עלו בכך על מוריהם הנוצרים. בתוך הכתבה הזו מסתתרות שיטות ומטרות שיווקיות ומסחריות מובהקות, וכן לא מעט הזיות ועבודה-זרה. להלן אנסה לעמוד על מעט מן ההזיות והמגמות הזרות של הכותב והמפרסמים. אין לי ספק שלא הצלחתי להבין לגלות ולחשוף את כולן, אך בהחלט די במה שהצלחתי לזהות. נחל אפוא בכתבה ולאחר מכן נעיר עליה כמה הערות.


תורה מגנא ומצלא


בשורות טובות


"הפעם גם אנחנו רוצות לארגן מנין אברכים", אומרות ריקי וחגית, ומחליפות מבטים. על השולחן פרושה מודעת פרסום על יום שכולו תורה, ולאחריו מעמד תפילה עבור מעוכבי שידוך. אבא מציץ במודעה מרים כתף. "הקשבנה, בנות", הוא אומר בחצי חיוך. "הסגולות טובות ויפות למי שמאמין בהן. ככה זה. הן גם עובדות רק למי שמאמין בהן, ואני לא ממש בעניין... אנחנו עושים מה שצריך, כל מה שצריך, עבורכן..." אבא מורט שערה של זקן.


"אני גם תורם קבוע לכולל הזה, ומחזיק על חשבוני אברך או שניים בכל יום לימוד. למה דווקא מנין? מאיפה זה צץ? זה המון כסף".


"אנחנו יודעות, אבא", אומרת חגית ומסמיקה. "יודעות שאתה תורם המון, ויודעות שמדובר על סכום כסף. אבל מה יש לנו להפסיד? מדובר על יום שכולו תורה. גם אם הסגולה לא תעבוד עלינו, הרווחנו זכות של לימוד תורה לעשרה אברכים! אנחנו עובדות, גם ריקי וגם אני, ומותר לנו לתת קצת יותר מהרווחים שלנו עבור התורה".


"טוב", אומר אבא ונאנח. "אני רואה שאתן סגורות על זה. צודקות, למען האמת. אין מה להפסיד. אני אתן את חלקי. תמצאנה עוד כמה מעוניינים ונארגן מנין".


כך זה התחיל.


ריקי וחגית, בוגרות בנות עשרים-ושש ועשרים-וחמש, היו נלהבות לעניין. אחרי השיחה עם אבא התחילו השיחות עם החברות, בנות גילן כמובן. זה היה אתגר: לאסוף תוך ימים אחדים סכום של מנין אברכים. היו שנתנו סכומים סמליים, היו שנתנו יותר. הן לא נלאו עד שאספו את הסכום. כשהרשימה הייתה מוכנה התקשרה אלישבע למוקד והכתיבה לפקידה את הרשימה. מי נותן כמה.


האם תבוא הישועה?


אחר כך, כמו אחרי גל של מתח, ירדה עננה על הבית. הזמן של שתיהן לעמוד מתחת לחופה – חלף. לחברה של זו נולד ילד שלישי, לחברה של האחרת – רביעי. חברות אחרות כבר עשו חלאקה לילדן, והן עוד מחכות. עד מתי, השם, עד מתי?