אמונות אליליות בקרב רשעי אשכנז (חלק א)

מן המפורסמות שרבים מחכמי-יועצי-אשכנז ראו בפילוסופיה כפירה, וביטוי חריף לכך אנו מוצאים אצל החשמן מווילנא. בסוף המאה הי"ח מתח החשמן ביקורת חריפה על רבנו איש האמת שקידש מלחמה כנגד העבודה-הזרה והזיות המאגיה האליליות, וזה לשון החשמן:


"הרבה לחשים נאמרו בגמרא, והוא נמשך אחר הפילוסופיה הארורה, ולכן כתב שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל שקר. אבל כבר היכו על קודקדו [מי? האשכנזים?], שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמרא על-פי שמות וכשפים [...] והפילוסופיא הִטַּתּוּ ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן" (באור הגר"א, יו"ד קעט, יג).


בתחילת דרכי התקשיתי להבין כיצד אלי, החשמן המכשף הידוע מווילנא, יִיחס אמיתות להבלי הכשפים והלחשים והשדים? וכבר פרסמתי מאמר בספרי "אפיקים להרמב"ם" שבו הוכחתי שכל ענייני המאגיה הם הבל מהובל, וכל המאמין בהם חובר-חבר למועדון הסכלים ומחוסרי הדעת, ובהמשך הוספתי עוד מאמרים רבים בענייני המאגיה. כמו כן, פרסמתי סדרת מאמרים על השדים, ובהם הוכחתי שמדובר בעבודה-זרה שכל המאמין בה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא. ולא פחות חמור מזאת, היאך החשמן העז לגנות את הפילוסופיה כ"ארורה" שהרי בה לפי הרמב"ם האדם מתרומם למעלת ייחוד השם! ובמה בדיוק היכו על קודקדו של הרמב"ם? האם יש להבין את אגדות הגמרא כפשוטן? דומני אפוא שהמכשף מווילנא מכה על פדחתו שלו בדבריו אלה, שהרי מדבריו מתגלה שרמתו המחשבתית מתחת לאפס.


עוד בעניין דברי החשמן מווילנא שכיזב שהפילוסופיה הטתה את הרמב"ם ברוב לקחה, ובכן, אלו דברים חמורים מאד כנגד רבנו הרמב"ם, שהרי אם נתבונן לרגע במקורות שמהם העתיק שוחר השדים והלחשים את ביקורתו, נגלה אל מה הוא משווה את הפילוסופיה ואת הר