רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק נה)

לאחר כתיבת חלק נה בסדרת המאמרים על רש"י נשלחה אלי תגובה, וזה לשונה:

יישר כוחך על מאמריך בעניינוֹ של רש"י, ירדת עד תהום הבנת הפסיכולוגיה שמסתתרת מאחורי מאמיני העשיריות ומגשימי האלוהים! מאמריך מרתקים ומצמררים בו זמנית. חשבתי שאראה עשרות ומאות תגובות על מאמריך, הן לחיוב, הן לשלילה, אך עצם השתיקה הרועמת וחוסר התגובות המוחלט מכיוון הרבנות האורתודוקסית, רק מוכיחים עד כמה הנך צודק!

חשבתי למצוא למשל תגובה מאיזה רב שׂכיר חשוב ובעל שם שיסתור את דבריך, או אולי איזה ראש ישיבה בעל שם שיקום ויגיד את דברוֹ, אולי מקובל בעל שם ואולי אפילו לקרוא את תגובתו של הרב הראשי לישראל, אך כלום! שקט דממה! עולם כמנהגו נוהג. ואני בטוח ומשוכנע שמאמריך ידועים לכל הגדולים של ימינו לכל זרמיהם! ולא נמצא אפילו "רב" אחד בכל כדור הארץ, שקם לסתור את דבריך ברצינות ובענייניות המתחייבת! איך אתה מסביר תופעה זו?

תשובה: תודה על דבריך הטובים היוצאים מן הלב. לשאלתך, הם שותקים מפני שהם נוכלים ופוליטיקאים, ולפני שהם מתייחסים לכל עניין מכל סוג שהוא, הם שוקלים שיקולים זרים ואינטרסנטים של עלות מול תועלת. וכרגע הם מבינים היטב, שאם הם יתקפו אותי הם יביאו לעליית האתר ולהעלאת המודעות להשקפות האמת הטהורות, כי עדיין רבים הם אשר לא נחשׂפו לדרך האמת. כל-שכן וקל-וחומר אם הם יתקפו אותי וייצאו בבושת פנים, כמו שקרה לערוסי, כי הדבר יהווה מכה קשה עד אנושה ליוקרתם המדומה ויחזק מאד את דרך האמת.

לפיכך הם שותקים ומתחבאים מאחורי ההזיה שהם "גדוילים", דהיינו מאחורי ההנחה הסמויה שיש להם מה להשיב אך הם לא "יֵרדו לרמה" של אדיר הקטן. ובמלים אחרות, כל עוד הם לא תוקפים אותי הם נהנים מן הספק שמא יש להם מה להשיב, והם אינם משיבים כי אדיר הקטן הוא טיפש וסכל ונחות וכיו"ב אשר לא ראוי להתייחסות... אך ברגע שהם ישיבו, הספק הזה שהם נהנים ממנו עתה יתפוגג, ותרמיתם תיחשף. בקיצור, הם מ-פ-ח-ד-י-ם.

"פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים" (ישעיה לג, יד).

דוגמה שסו

בשמות (ג, ז) נאמר כך: "וַיֹּאמֶר יְיָ רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו", ושם פירש רש"י: "כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו – כמו 'וַיֵּדַע אֱלֹהִים' [שמ' ב, כה], כלומר, כי שמתי לב להתבונן ולדעת את מכאוביו ולא העלמתי עיני ולא אאטום את אזני מצעקתם". נשים לב שבמקרא נאמר אך ורק: "רָאֹה רָאִיתִי [...] שָׁמַעְתִּי" ותו לא, ואילו רש"י מפרש: "שמתי לב [...] ולא העלמתי עיני ולא אאטום את אזני", והיכן נזכרו בפסוק לב או עין או אוזן? וזו פרשנות מגשימה מובהקת, אשר נועדה למעשה "להסביר" לקורא-הפרשנות, כי הראייה שנזכרה בפשט הפסוק היא ראיית עין, והשמיעה שנזכרה בפשט הפסוק היא שמיעת אוזן! וכבר הוסבר בחלק הקודם בהרחבה בעניין רמזי המינים ותעתועיהם.

וכנגד שלוש ההגשמות של רש"י בפירושו לעיל, אונקלוס מרחיק שלוש פעמים מן ההגשמה בפסוק הנדון, והנה לפניכם תרגומו בשמות שם (ג, ז): "וַאֲמַר יְיָ, מִגְלָא גְּלֵי קֳדָמַי שִׁעְבּוּד עַמִּי דִּבְמִצְרַיִם, וְיָת קְבִילַתְהוֹן שְׁמִיעַ קֳדָמַי מִן קֳדָם מַפְלְחֵיהוֹן, אֲרֵי גְּלֵי קֳדָמַי כֵּיבֵיהוֹן". כלומר, אונקלוס תרגם כך את ענייני ההגשמה: 1) "רָאֹה רָאִיתִי" – "מִגְלָא גְּלֵי קֳדָמַי"; 2) "וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי" – "וְיָת קְבִילַתְהוֹן שְׁמִיעַ קֳדָמַי"; 3) "כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו" – "אֲרֵי גְּלֵי קֳדָמַי כֵּיבֵיהוֹן".

דוגמה שסז

בשמות (ג, טז) נאמר כך: "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם", ושם פירש רש"י: "מיוחדים לישיבה [דהיינו הזקנים החכמים היושבים והוגים בתורה]. ואם תאמר זקנים סתם, היאך אפשר לו לאסוף זקנים של ששים רבוא?". ופירושו הזה סכלות מוחלטת! שהרי ברור שלא מדובר בכל הזקנים שבישראל, אלא אך ורק בזקני ישראל החכמים אשר מנהיגים את העדה, וכמו שנאמר שני פסוקים לאחר מכן (ג, יח): "וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו" וכו', ואיך יעלה על הדעת שמדובר בכל זקני ישראל? כולל כל השוטים שבהם? אלא ברור שמדובר בזקני החכמים, ופירושו של רש"י כל-כך מיותר עד שהוא בגדר עלבון לאינטלקט האנושי, ורק כסיל יחשוב שיש כאן צורך בפירוש.

דוגמה שסח

בשמות (ג, יח) נאמר כך: "וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו יְיָ אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ, וְעַתָּה נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַייָ אֱלֹהֵינוּ". ושם פירש רש"י: "נִקְרָה עָלֵינוּ – לשון מקרה; וכן: 'וַיִּקָּר אֱלֹהִים' [במ' כג, ד], 'וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה' [במ' כג, טו], אהא נקרה מאתו הלום".

כלומר, לפי רש"י הטמבל, הקב"ה מורה למשה רבנו לבוא יחד עם זקני ישראל אל פרעה, ולומר לו שה' יתעלה ויתרומם נגלה עליהם במקרה! ואיך יעלה על הדעת שה' ישתבח שמו ינסח דרישה שהיא מהובלת מיסודה? דהיינו בגלל שהקב"ה נגלה עלינו במקרה אנו תובעים שתשחרר אותנו שחרור מוחלט ותאפשר לנו לצאת ממצרים? והלא על דרישה כזו פרעה יכול להשיב מיניה וביה: על התגלות מקרית ויחידה אתם באים בתביעות? ושמא דמיינתם?

ושימו לב כיצד אונקלוס מתרגם שם (שמ' ג, יח): "אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ – אֱלָהָא דִּיהוּדָאֵי אִתְקְרִי עֲלַנָא", דהיינו ששם ה' יתברך ויתעלה שמו נקרא עלינו – על עם-ישראל, ועתה הננו נקראים לקיים את מצוותו, וכך פירש רס"ג שם: "נִקְרָה עָלֵינוּ – באה אלינו מצוותו".

עד כאן סכלותו של רש"י ומכאן לרשעותו ולנבלותו של שר"י, שימו לב להמשך פירושו לעיל: "נִקְרָה עָלֵינוּ – [...] וכן: 'וַיִּקָּר אֱלֹהִים' [במ' כג, ד], 'וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה' [במ' כג, טו]".

רש"י משווה אפוא בין התגלותו של ה' יתעלה למשה רבנו לבין החלום שנתן הקב"ה בדמיונו של בלעם! לעומת רש"י, אונקלוס עורך הבחנה ברורה בין שני העניינים: בעניין משה רבנו אונקלוס מתרגם כאמור: "אֱלָהָא דִּיהוּדָאֵי אִתְקְרִי עֲלַנָא", ובעניין בלעם (במ' כג, ד) הוא מתרגם באופן שונה לחלוטין: "וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם – וְעָרַע מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ בְּבִלְעָם". כלומר, אונקלוס נזהר שלא להשוות בין התגלות ה' יתעלה למשה רבנו ע"ה, לבין דבר ה' לבלעם בן בעור, ולכן הוא מתרגם את הגעת דבר ה' לבלעם באופן שונה לחלוטין מאשר האופן שבו הוא מתרגם את התגלות ה' למשה רבנו, וזאת כדי שלא תעלה על הדעת איזו השוואה ביניהם.

ואף שגם כך פירושו של רש"י חמור מאד, הוא לא מסתפק בזה, שימו לב כיצד רש"י מתאר במקום אחֵר את הגעת דבר ה' אל בלעם בחלום הלילה: "וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם" (במ' כג, ד), ושם פירש רש"י: "וַיִּקָּר – לשון עראי, לשון גנאי, לשון טומאת קרי, כלומר בקושי ובביזיון, ולא היה נגלה עליו [על בלעם] ביום אלא בשביל להראות חיבתן של ישראל". והוא חוזר על דבריו אלה גם בפירושו לויקרא (א, א): "אבל לנביאי אומות העולם נגלה עליהן בלשון עראי וטומאה, שנאמר: 'וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם' [במ' כג, ד]". והנה לפניכם שוב פירושו של רש"י לעיל: "נִקְרָה עָלֵינוּ – לשון מקרה; וכן: 'וַיִּקָּר אֱלֹהִים' [במ' כג, ד], 'וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה' [במ' כג, טו]". נמצא, שרש"י לא רק משווה בין התגלות ה' למשה רבנו לבין דבר ה' לבלעם, הוא גם אומר בפירוש מה דעתו על אופי ההתגלות לבלעם! ואם שתי ההתגלויות דומות, מה דעתו על משה רבנו?

לאור זאת, שאלה גדולה קמה וזועקת: האם ניתן להשוות במשהו בין משה רבנו לבין בלעם בן בעור? וכל השוואה שכזו היא מינות, סכלות, רשעות ונבלות! ורק מין יעז להשוות בין התגלות ה' למשה רבנו לבין הגעת דבר ה' אל בלעם בן בעור. כמו כן, ברור כשמש שרש"י היה מן הכופרים ביסוד השביעי משלושה-עשר יסודות הדת, לפיו משה רבנו ונבואתו ייחודיים מאד.

וכֹה דברי רבנו: "והיסוד השביעי נבואת משה רבנו. והוא, שנדע שהוא אביהן של כל הנביאים שקדמו לפניו והבאים אחריו, הכל הם למטה ממנו במעלה, והוא בחיר ה' מכל המין האנושי, אשר השיג ממנו יתעלה יותר ממה שהשיג וישיג כל אדם שנמצא ושימָּצֵא. ושהוא [משה רבנו] עליו השלום הגיע לתכלית הרוממות מעל האנושיות עד שהשיג המעלה המלאכית ונעשה במעלת המלאכים, לא נשאר לפניו שום מסך שלא קרעוֹ ולא עצר בעדו שום מעצור גופני, ולא נשאר בו שום דבר מן החסרון לא מעט ולא הרבה, והושבתו בו הכוחות הדמיוניים והחושיים [=החושניים] בכל השגותיו, ונתבהל כוחו המתעורר [=הושבת חומרו הבהמי לחלוטין] ונשאר שכל בלבד, ועל עניין זה אמרו עליו שהוא מדבר עם ה' בלי אמצעות המלאכים [...] ואחזור לעניין היסוד הזה השביעי ואומַר, שנבואת משה רבנו נבדלה מנבואת כל שאר הנביאים בארבעה הבדלים" וכו', ורבנו מרחיב שם בעניין ייחודיות נבואתו של משה רבנו ע"ה.

ומה דינו של רש"י הסכל אשר כפר ביסוד השביעי הזה? הנה המשך דברי רבנו שם: "וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק כל-שכן יערער] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".

והנה לפניכם גם פירושו רס"ג לפסוק: "וַיִּקָּר יְיָ אֶל בִּלְעָם" (במ' כג, טז): "וַיִּקָּר יְיָ – ויקר דבר ה' אל בלעם". שימו לב! גם רס"ג מרחיק את כבוד ה' יתעלה מבלעם, שהרי הוא מדגיש שלא ה' יתברך נגלה על בלעם אלא אך ורק "דברוֹ", לעומת רש"י אשר אמר לעיל שה' "היה נגלה עליו" דהיינו על בלעם. כמו כן, גם רס"ג, כמו אונקלוס בתרגומו שם, מרחיק מן ההגשמה, שהרי בתוספת המלים "דבר ה'" הוא שולל את האפשרות שהקב"ה בא לבלעם בחלום, וקובע שמה שהגיע לבלעם הוא רק דבר ה', כי אפילו בחלום אין לה' גוף ודמות הגוף שיבוא בו לבלעם.

זאת ועוד, בפירושו של רש"י לעיל (במ' כג, ד) מתגלה כפירה נוספת ביסוד השביעי, וזה לשונו: "ולא היה נגלה עליו ביום אלא בשביל להראות חיבתן של ישראל". כלומר, לפי רש"י אין שום הבדל מהותי בין נבואת משה רבנו ושאר נביאי ישראל, לבין חלומות הלילה של בלעם בן בעור! אלא, ההבדל בין סוגי ההתגלויות והחלומות הוא רק חיצוני ושטחי בלבד, דהיינו רק כדי לבטא את חיבתן של ישראל ביחס לאומות העולם! ודבריו אלה הם דברי מינות, כפירה וסכלות.

ולעומת סכלותו של רש"י ראו נא את דברי רבנו במורה (ב, מא), בשתי הפְּסקות לקמן:

"אבל מה שנאמר בו 'ויבא אלהים אל פלוני בחלום הלילה', אין זה נבואה כלל, ולא אותו האיש נביא, כי עניינוֹ שבאה הערה מאת ה' לאותו האדם, וביאר לנו שאותה ההערה הייתה בחלום, כי כמו שמסבב ה' תנועת אדם זה למען הצלת אדם אחר או השמדתו, כך סיבב התחדשות דברים שרצה שיתחדשו במראה חלום. כי אין לנו ספק שלבן הארמי רשע גמור וגם עובד עבודה-זרה, ואבימלך אף-על-פי שהיה איש צדיק בעמו, הרי כבר אמר אברהם אבינו על ארצו וממשלתו: 'רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה' [בר' כ, יא], ונאמר בכל אחד מהם, כלומר לבן ואבימלך, 'וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה' [שם כ, ג], וכך בלבן: 'בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה' [שם לא, כד]. [...] ולפיכך תרגמוֹ אונקלוס: 'וַאֲתָא מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ', ולא אמר בהם: 'וְאִתְגְּלִי יְיָ'.

וממה שהקדמנו [...] תדע, כי הגר המצרית אינה נביאה, ולא מנוח ואשתו נביאים, לפי שאותם הדברים אשר שמעו או עלה ברעיונם הוא כעין בת קול שמזכירים חכמים תמיד, והוא מצב מסוים שיארע לאדם שאינו מעותד, אבל מטעה בזה שיתוף השם. וזה הוא היסוד שמסלק רוב הקשיים שבתורה".

אך לשיכורים אין שום קשיים, כי העקוב יהיה תמיד בעיניהם כמישור... אגב, מהי המשמעות של דברי רש"י לעיל: "אהא נקרה מאתו הלום"? ודומני שרש"י היה הלום-יין בשעה ששרבט את הגיגיו; ובכל פעם מחדש הוא שוקע בבוֹרות עילגות הלשון העמוקים והתהומיים ביותר.

ולסיום הבה נעיין בפסק חז"ל ורבנו בהלכות תפילה (י, ג): "שליח ציבור שטעה ונבהל ולא ידע מהיכן יתחיל, ושהה שעה [=זמן שיש בו כבר טורח ציבור, והוא זמן קצר מאד יחסית] – יעמוד אחר תחתיו. ואם טעה בברכת המינים – אין ממתינין לו, אלא מיד יעמוד אחר תחתיו שמא מינות נזרקה בו". ואם מי שרק טעה בברכת המינים כבר נחשד על המינות ומיד מורידין אותו מדוכן שליח הציבור, מה נֹאמר על שלל פירושיו המגשימים של שר"י? פירושים אשר מנוגדים בתכלית למסורת התורה-שבעל-פה שמסרו לנו חז"ל בידי אונקלוס ע"ה? ובכן, בעניינים חמורים כאלה אין רק חשד שמא רש"י הצרפתי הוא בגדר מין, אלא ברור כשמש שהוא היה מין גמור ומוחלט שדינו מורידין ולא מעלין, וכל ספריו לשריפה קל וחומר מדין ספר תורה שכתבוֹ מין ששורפים אותו על כל האזכרות שבו. ועוד בעניין מינותו בעניין זה ראו נא: "הביטוי 'היה לו לכתוב' בפירוש רש"י", "מדוע רש"י-שר"י והמינים מערערים על מעמדו של משה רבנו?".

רש''י – ראש פרשני ההגשמה (חלק נה).pdf

הורידו את PDF • 301KB