רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק ה)

עודכן: 22 בפבר׳ 2021

אחד הכינויים שהוצמדו לרש"י במהלך הדורות הוא פרשנדתא, כלומר פרשן-הדת, כאילו אין עוד פרשן אלא רש"י לפרש את התורה שלנו, משל היה משה רבנו בכבודו ובעצמו! ביטוי נוסף לכך אנו מוצאים בכינוי אחר שהטביעו לו והוא: רש"י – רבן של ישראל, אשר מגדיל לעשות במה שהוא מבטל את מעמדו של משה רבנו כבחיר המין האנושי ורבן האמתי של כל ישראל, ומחליף בו את רש"י, בדיוק כמו שהנוצרים החליפו את משה רבנו ביש"ו. ובדומה ליש"ו – רש"י ייסד דת חדשה, דת של מינות, עבודה-זרה ושאר הזיות מאגיות-אליליות, דת מלאה וגדושה באמונות תפלות, דת של סכלות ומידות רעות.


ברם, אם נשים לב, פרשנדתא היה בנו בכורו של המן הרשע! וראש וראשון לזרעו העמלקי של המן אבי-אבות-הטומאה והרשע! ואיני יודע איך במהלך הדורות לא שמו לב שפרשנדתא הוא בנו בכורו של המן הרשע, ובכל זאת "כיבדו" את רש"י בתואר הזה, אך ברור לי שלא לחינם דבק בו כינוי זה, וכנראה שמן השמים שלחו לנו רמז גדול ועבה אל האמת. והאמת היא שרש"י גרוע בהרבה מהמן ועשרת בניו, כי המן נכשל במשימתו, ואילו רש"י גרם וגורם לעם-ישראל לכליה רוחנית, כי השקפותיו האליליות והזיותיו המאגיות זיהמו ומזהמות את דת משה, ומרחיקות אותנו מלמלא את ייעודנו מלהיות עם חכם ונבון.


ואם בחכמי אשכנז עסקינן, אחת משיטותיהם לפטם את גאוותם ולפאר ולרומם את עצמם, היא הפיכת סכלותם לגאונות, וכבר הבאתי שלוש דוגמאות לכך בחלקו הקודם של מאמר זה, ועתה אוסיף עוד דוגמה לשיטתם זו: בהקדמתו לספרו "רש"י – פירושי התורה", כותב ח"ד שעוועל את הדברים הבאים על שיטתו של רש"י בפירושו:


"רש"י מציין תכופות, שכל עצמו לא בא אלא לפרש פשוטו של מקרא. ברם, עובדה היא, שלא נרתע מלכלול בדבריו את הדרש הנוטה לפשט. והדין עמו – כי מה הוא הדרש אם לא רוחו של מקרא המסורתי? ובכן גם הוא פשוטו של מקרא".


כלומר, את סכלותו הברורה של רש"י בשיטתו לפרש את פשטי המקראות לפי פשטי המדרשים, הפכו האשכנזים לגאונות! ועיקמו את המציאות כדי להתאים אותה ל"גאונותו" של רש"י. שהרי איך ניתן להעלות על הדעת לפרש את פשטי המקראות לפי אגדות חז"ל שכל כולן אינן כפשוטן, וכל המבין אותן כפשוטן מתחייב בנפשו?! היעלה על הדעת ללמוד מתמטיקה באמצעות שירי ביאליק? האם ניתן ללמוד את הדבר הפשוט באמצעות הדבר הקשה אשר להבנתו נדרש לימוד ארוך והקדמות מקיפות?! וכדי להסתיר את סכלותו הזו של רש"י אשר כבר תיארתי אותה בחלקו הראשון של מאמר זה, החליט ח"ד שעוועל והסכימו עמו כל חכמי אשכנז, שלא רק שזו דרך לגיטימית וגאונית, אלא אף עיקמו את המציאות בטענה ש"מה הוא הדרש אם לא פשוטו של מקרא"?


ולכל הדרדעים אשר מבקשים לשכוח ולהשכיח את האמת ומעדיפים להתפלש בעפר רגלי אדוניהם האשכנזים, ומוסיפים להשתעבד במחשבתם ובהליכותיהם לשיטות חכמי אשכנז הטמאות, לכם אני מקדיש את דברי רבנו ב"מאמר תחיית המתים" (עמ' עא–עב). ולא לחינם רבנו קושר להלן בין אמונת ההגשמה לבין תפישת אגדות חז"ל כפשוטן, וכבר ביארתי את הזיקה החזקה שבין שתי ההשקפות הללו בחלקו הראשון של מאמרי, והנה דברי רבנו:


"אבל אחדים ממי שמצאתי מאנשי ארץ מסוימת החליטו שהוא גוף, וחשבו לכופר מי שאומר היפך זה, וקראוהו מין [=כל הפוסל...] ואפיקורוס, ותפשו דרשות ברכות כפשטיהם [...] והם מדמים [=נדמה להם ולסובבים אותם] שהם חכמי ישראל, והם היותר סכלים בבני אדם ויותר תועים מן הבהמות, וכבר נתמלאו מוחותיהם פלאות והזיות ודמיונות נפסדות".


ורק מי שמחשבתו משועבדת לחכמי אשכנז בעבותות, וכבר התעקש להישאר עבד נרצע לעולם, כמו אותו עבד עברי שנזכר בתורה: "וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי. וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם" (שמ' כא, ה–ו) – רק דרדעים כאלה מסוגלים להכחיש את דברי רבנו כאן, ולומר שרש"י בעצם "לא התכוון", ואופס, יצא לו בטעות... או שהם מעקמים את פירושו הפשטני המוצהר של רש"י, ופתאום תמצאם דורשים את פירושו כמו שדורשים את משלי הנביאים, ומעקמים את פירושו העקום בניסיון ליישרו, וכל החיזיון הזה נועד כדי שלא חלילה להרגיז את הפריץ האשכנזי וכדי שלא לצאת לחופשי...


ז. הגשמה בפירוש רש"י לפרשת בראשית – המשך


דוגמה א


"וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ" (ו, ב) – בפירוש רש"י נאמר: "בְנֵי הָאֱלֹהִים – בני השרים והשופטים. דבר אחר, בני האלהים הם השרים ההולכים בשליחותו של מקום [=המלאכים], אף הם היו מתערבים בהם [=בבני האדם]". כלומר, לפי פירוש רש"י, "בני האלהים" הם מלאכים שדמותם כדמות בני-אדם, וירדו למטה לעולם השפל והתערבו בבני-האדם. בהמשך פירושו הוא מוסיף: "כִּי טֹבֹת הֵנָּה – אמר ר' יודן, [...] כשהיו מטיבין אותה מקושטת ליכנס לחופה היה גדול נכנס ובועלה תחילה". ואף שר' יודן לא התכוון למלאכים, מפירושו השני של רש"י עולה, כי המלאכים היו בועלים את הנשים הנשואות בעילה ראשונה! ובהמשך רש"י מוסיף: "מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ – אף בעולת בעל, אף הזכר והבהמה", כלומר לפי פירושו המלאכים הקדושים והטהורים לא בחלו במשכב בעולת בעל, במשכב זכר ובמשכב בהמה!


ראוי לציין כי דברי רש"י: "בני האלהים הם השרים ההולכים" וכו', אינם מופיעים בכתבי היד של פירוש רש"י, אך כן הם מופיעים בדפוס ראשון (1470) ובכל פירושי רש"י הנמצאים בידינו. כך שלא באמת חשוב אם הוא אמר זאת או לא, עצם העובדה המזעזעת שיש בפירושו השקפות כל כך רעות ומחרידות, מלמדות על כך שפירוש זה ספוג לעייפה בהשקפות המינים – רש"י ותלמידיו ותלמידי-תלמידיו, וכל עוד הוא משמש כתורה-שבעל-פה מצבנו הדתי יחמיר, ונהיה ראויים יותר ויותר שייאמר עלינו: "רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה".


כמו כן, בפירושו לאיוב רש"י אומר במפורש שבני האלהים הם המלאכים (וכן בפירושו לעיל א, ו הוא אומר: "יש בעליונים כדמותי"), ורומז שהם יצורים הדומים לבני האדם. וכך נאמר באיוב (א, ו): "וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה' וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם", וכך פירש רש"י שם: "וַיְהִי הַיּוֹם – אותו יום שהיה ראש-השנה [...] ציווה הקדוש-ברוך-הוא לשטן להביא זכות וחובה של כל הבריות [...]; וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה' – לריב עמו". ושם בפסוק יב, רש"י מוסיף: "בְּנֵי הָאֱלֹהִים – צבא השמים הקרובים לשכינה להיות בני ביתו ועל שם כך נקראו בניו [=בני האלהים]; לְהִתְיַצֵּב עַל ה' – סביבותיו כמו 'לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו' [בר' מה, א]".


וכמה תמיהות חמורות עולות מפירושיו: א) לפי רש"י השטן הוא הבכיר שבמלאכים, שהרי דווקא עליו ציווה הקב"ה ללמד זכות וחובה על הבריות; ב) בני האלהים, כלומר שאר המלאכים לפי פירושו, באו לפני ה' לריב עמו – האם ניתן לומר על המלאכים שהם מתקוטטים עם הקב"ה? ג) בני האלהים הם בני ביתו של הקב"ה – ותפישת הקב"ה כמתגורר בבית היא הגשמה; ד) בני האלהים, הם המלאכים לפי דמיונו, התייצבו על ה' סביבותיו – כלומר יש להקב"ה צדדים ימין ושמאל פנים ואחור, והוא אף מעז להביא ראיה להשקפתו זו מפסוק שעוסק בבני-האדם, דהיינו באחי יוסף ושאר העומדים לפניו, ואמר שהתייצבותם של המלאכים לפני האלהים, היא כמו התייצבות אחי יוסף וכל שאר עבדי יוסף סביבותיו – וזו הגשמה ברורה ומפורשת.


לאחר שראינו את תפישתו של רש"י ביחס לשטן ולמלאכים, מעניין לראות את דברי מָרי יוסף קאפח בהתייחסו לפירוש רש"י ודומיו, אשר פירשו שהשטן הוא מלאך (פירוש רס"ג לאיוב, עמ' כח, הע' 28): "ולמרבה הצער ראיתי ממפרשי ימינו שגישתם כלפי ה' גישה גסה מאד, וטיפלו בעניינים מחשבתיים עדינים, לא בכלים שכליים מעודנים אלא משל בדחפור או באֵת ומעדר, ואין פלא שהשטן הצטייר בתודעתם כפי שהצטייר בארצות הנוצריות, אשר בתורתם ה' והשטן שני שליטים נגדיים אלא שהאחד קצת גדול מהשני, וכדי בזיון וקצף".


ותמוה מאד בעיניי מדוע מָרי מזכיר רק את מפרשי ימינו, מדוע אינו מזכיר את רש"י ועשרות המפרשים שהלכו בעקבותיו הרחוקים מאד מזמננו. ועוד, שרוב מפרשי ימינו כבר אינם הולכים בדרך ההגשמה של רש"י, ולכל הפחות לא באותם דחפורים גסים כדברי מָרי. כמו כן, מדוע מָרי לא העיר מאומה במורה (א, א), שהרי שם רבנו אומר שם שמי שפירש "צלם" – "תבנית" הוא מין, וידוע שרש"י פירש "בצלמנו – בדפוס שלנו".


ובבראשית רבה (כו, ח) נאמר: "רשב"י קרי להון [=ל"בני האלהים"] בני דייניא, רשב"י מקלל למאן דקרי להון בני אלהיא". וכן פירש אונקלוס בתרגומו שם: "וַחֲזוֹ בְּנֵי רַבְרְבַיָּא יָת בְּנָת אֱנָשָׁא, אֲרֵי שַׁפִּירָן אִנִּין, וּנְסִיבוּ לְהוֹן נְשִׁין, מִכֹּל דְּאִתְרְעִיאוּ", ובעקבותיו הלך גם רס"ג באמרוֹ שם: "בני האלהים – בני הנשיאים; בנות האדם – בנות המוני העם; כי טובות – נאות". ואם רשב"י היה רואה את פירוש רש"י אין לי ספק שהיה מקללו קללה נמרצת, לא רק בגלל פירוש זה, אלא בעיקר בגלל ענייני ההגשמה הגסים שבפירושו.


א) התקפת רס"ג על פירוש זהה לפירוש רש"י


רש"י אינו הראשון שפירש שהשטן ובני האלהים הם המלאכים, מסתבר שקדמו לפניו מינים שהיו בתקופתו של רס"ג שפירשו בדיוק כמו רש"י! להלן שלושה קטעים נבחרים מפירושו של רס"ג לספר איוב (עמ' כו–כט):


"תרגמתי בני האלהים נכבדי ה'