עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם - חלק ב

א. עין רעה בספר דברים


בספר דברים בפרשת כי תבוא נמצאת אזהרה קשה לעם-ישראל פן ילך בשרירות לבו ופן יפנה אחר עבודה-זרה. בתוך הדברים המזעזעים שעלולים להתרחש אם נשליך את האמת ונתרחק מה' אלהינו, נזכרת גם ביאת צבא כובש אכזרי שיעשה שַׁמּוֹת בעם-ישראל, וִיעַנֶּה את עם-ישראל ברעב קשה ומחריד שיעביר את בני האדם על דעתם ויטשטש קשות את אנושיותם. רעב כל-כך קשה ואיום שיגרום למציאות בלתי נתפסת שבה הורים יאכלו את בשר בניהם ובנותיהם. אגב הדברים הקשים הללו, אנו מוצאים התייחסות לעין רעה (כח, נב–נח):


"וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ עַד רֶדֶת חֹמֹתֶיךָ הַגְּבֹהֹת וְהַבְּצֻרוֹת אֲשֶׁר אַתָּה בֹּטֵחַ בָּהֵן בְּכָל אַרְצֶךָ, וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ בְּכָל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְיָ אֱלֹהֶיךָ לָךְ. וְאָכַלְתָּ פְרִי בִטְנְךָ בְּשַׂר בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ, בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיְבֶךָ. הָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ וְהֶעָנֹג מְאֹד תֵּרַע עֵינוֹ בְאָחִיו וּבְאֵשֶׁת חֵיקוֹ וּבְיֶתֶר בָּנָיו אֲשֶׁר יוֹתִיר. מִתֵּת לְאַחַד מֵהֶם מִבְּשַׂר בָּנָיו אֲשֶׁר יֹאכֵל מִבְּלִי הִשְׁאִיר לוֹ כֹּל, בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ. הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה אֲשֶׁר לֹא נִסְּתָה כַף רַגְלָהּ הַצֵּג עַל הָאָרֶץ מֵהִתְעַנֵּג וּמֵרֹךְ תֵּרַע עֵינָהּ בְּאִישׁ חֵיקָהּ וּבִבְנָהּ וּבְבִתָּהּ. וּבְשִׁלְיָתָהּ הַיּוֹצֵת מִבֵּין רַגְלֶיהָ וּבְבָנֶיהָ אֲשֶׁר תֵּלֵד כִּי תֹאכְלֵם בְּחֹסֶר כֹּל בַּסָּתֶר, בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיק לְךָ אֹיִבְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ. אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ".


גם מפרשה קשה זו עולה בבירור כי עין רעה היא מגרעת מידותית, שבמקרה המזעזע האמור צצה כתוצאה מתנאי רעב ומצור קשים ונוראיים במיוחד. משמעות העין הרעה כאן היא צרות עין בקרובי המשפחה, שלא לחלוק עמם את בשר הבן או הבת הקטנים שמתו ברעב. כלומר, גם לפי התורה עין רעה מתארת צרות עין דהיינו אנוכיוּת קיצונית מאד, עד כדי הסתרת מזון אפילו מהאנשים הקרובים ביותר לאדם שנותרו בחיים, ואפילו שחייהם תלויים בדבר.


ב. עין רעה לדעת רס"ג


לא רק בתורה מצאנו פסוקים שמתארים עין רעה, בספר משלי מצאנו שני פסוקים שנוגעים לענייננו, הפסוק הראשון הוא (כב, ט): "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל", ושם פירש רס"ג: "טוב עין – הנדיב". והפסוק השני הוא (כח, כב): "נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ", ושם פירש רס"ג: "נבהל – ממהר אל הממון אדם צר עין, ולא ידע מאין יבואהו המחסור". נמצאנו למדים, כי גם רס"ג, שקדם להרמב"ם בכ-250 שנים, פירש "עין רעה" באופן מושכל. כלומר, "איש רע עין" הוא אדם "צר עין" רודף בצע ותאוות אשר להוט אחר הממון ועינו צרה בממון זולתו, ו"טוב עין" הוא האדם הנדיב ששמח בחלקו ושמח לשתף את זולתו בממונו ובנכסיו. ברם, לפי פסוקי התורה צרות עין איננה דווקא בממון אלא בכל דבר שעלול להביא לאנוכיות, ללהיטות אחר נכסי הזולת, ואפילו לקנאה בהצלחתו ובאושרו.


ג. התועלת שבאימוץ דעת הרמב"ם


ראינו אפוא, ש"העין הרעה" שנזכרה בתורה ובדברי רס"ג והרמב"ם הינה ביטוי למגרעת מידותית, ולא כוח מאגי שמצוי בעין ושיש ביכולת האדם להזיק באמצעותו לזולתו. ברם, מדוע יש לאמץ דווקא את גישת הרמב"ם? ובכן, בדקנו ומצאנו כי ישנן לפחות שבע תועליות העולות מאימוץ דעת הרמב"ם:


ג.1) מהו הנזק האמיתי שעלול לגרום מי שמאמין שהוא מסוגל להזיק בהקפדת עינו? כדי להמחיש את הנזק האמיתי שעלול להיגרם, אספר כאן סיפור קצר. בעבר, סיפר לי אדם אחד ששמונה שנים לפני שיחתו עמי הוא סגר עסקה לקניית דירה במחיר מציאה, ברם, לאחר כשבועיים, בעל הדירה חזר בו מההסכם שסוכם ביניהם בעל-פה. אותו אדם התאכזב קשות והחליט שהוא "מקפיד" על בעל הדירה שחזר בו מהעסקה, ובמשך שמונה ה