במאמר זה נבחן את חובת האיש והאשה לפרוש מתשמיש סמוך לווסת (ואף שאסורים בתשמיש מותרים בקירוב בשר). חיוב הפרישה מתשמיש הינו למשך כשתים-עשרה שעות (כשהיום והלילה שווים) ולאחריהן: אם האשה לא ראתה דם, האיש והאשה מותרים בתשמיש. אגב, חכמי אדום הטיפשים העמיסו חומרות בעניין זה ולא אתייחס להזיותיהם במאמר זה. טרם שנחל לעיין בדיני הפרישה סמוך לווסת, עלינו להבהיר ארבעה מושגים: א) עונת יום – הזמן שמעלות-השחר ועד צאת-הכוכבים; ב) עונת לילה – הזמן שמצאת-הכוכבים ועד עלות-השחר; ג) אשה שיש לה ווסת

שניים המה אשר נצטווינו לתלות אותם על-גבי קורה לאחר שסוקלים אותם על-פי בית-דין: המגדף, ועובד עבודה-זרה, וציווי זה עוּגן במצוַת עשֵׂה. כמו כן, לאחר שתלינו אותם על-גבי קורת-עץ, נצטווינו שלא להלין את גופתם, דהיינו שלא להניח אותם תלויים במשך הלילה. ואף שמדובר בשאלה מפורסמת, ראוי לייחד לה מאמר קצר: מדוע נתחייבנו בתורת משה להתיר את התלוי מיד לעת ערב? ומהי משמעות הטעם להורדת התלוי בפסוק שבו נצטווינו בעניין זה: "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא

הפסוק שבכותר מאמר זה נאמר בספר ישעיה (כו, ב) ורבנו מציבוֹ בראש הפרק הראשון של הספר "מורה הנבוכים". נראים הדברים, שרבנו מבקש להזכיר בו לכל תועי הלבב, המבקשים להחריב את תורתנו באמצעות עיוות וסילוף דברי רבנו במורה-הנבוכים – שספרוֹ זה נועד לאדם ישר-לבב: "אשר כבר נקבע בליבו והושָּׂג בדעתו [=דעה שנתגבשה מתוך חקירה יסודית] אמיתת תורתנו, שלם בדתו ומידותיו", וכפי שכתב בראש הקדמתו למורה. כלומר, ספר זה נועד לאדם שאין לו ספק באמיתת תורת משה, ואף שִׁכלל את מידותיו בהתאם לערכי המוסר שנצטוו

טרם שנחל לבאר מה הן שבע הסיבות לסתירות ולניגודים המצויים בספרים, יש להבין מהי סתירה ומהו ניגוד. את שני המושׂגים הללו רבנו מבאר בספרונו "ביאור מלאכת ההגיון" בפרק הרביעי, וכֹה דברי רבנו שם בבארוֹ את המושׂג "סתירה" המחולק לשני סוגים (עמ' נא): "והעניין הזה שאנו נקראֵהו 'הסתירה' הוא שני סוגים: הסוג האחד, שיהיה אחד המשפטים מחייב כללי והאחר שולל חלקי, כאמרינו: 'כל אדם חי', 'לא כל אדם חי' – הרי שני אלו סותרים; והסוג השני, אם יהיה המשפט האחד שולל כללי, והאחר מחייב חלקי כאמרינו: 'אין א

[מאמר זה פורסם ב'אפיקים' גיליון פג, סיוון תשמ"ד, עמ' 3, 31]. מלחמת הבחירות לכנסת האחת-עשרה נמצאת בעיצומה. שתי המפלגות הגדולות, הליכוד והמערך, שוב משלמות מס-שפתיים ומפריחות סיסמאות-סרק מלַבְּבות לעבר יהדות המזרח, המשתכחות מליבן מיד למחרת הבחירות, כרגיל. כי לא ייתכן, שהמערך, שהוליד את ההפליה עוד בראשית קום המדינה (ראו במאמר הקודם), ובמשך שנות שלטונו יצר את הקונפליקט העדתי-המעמדי וטיפח את הפער החברתי והנציחוֹ לדורות רבים, לא ייתכן שישנה לפתע את עורו. הוא נשאר נאמן לסיסמתה של ממש

בתום הקדמת רבנו לספרו "מורה הנבוכים" הוא כותב צוואה לתלמידיו. צוואתו עוסקת באופני לימוד המורה, באזהרה מפני הסכלים שספרו זה עלול להזיק להם, בגילוי לב של רבנו שבו הוא מספר מאין הוא שאב את הכוחות הנפשיים לכתוב ספר מהפכני זה, ובמוסר-השׂכל לכל אנשי האמת כיצד עליהם להתייחס ולהתמודד עם העדר האמת ועם מיעוט ההולכים בדרכה. א. תיאום פרקי המורה אחד הדברים החשובים ביותר ללומד "מורה הנבוכים" הוא לידע, כי רבנו לא הבהיר עניינים מסוימים עד תומם במקום אחד, ויתרה מזאת, עניינים רבים מאד בספר זה

במאמר הקודם בסדרת "מורה הנבוכים" ('משלי חז"ל ומשלי הנביאים ומה שביניהם'), למדנו כי הרמב"ם מבחין בין משלי חז"ל למשלי הנביאים הבחנה מהותית גדולה ומשמעותית. בהמשך דבריו בהקדמתו למורה שם (עמ' י–יא), רבנו עורך הבחנה נוספת, פנימית, בתוך הקטגוריה שנקראת "משלי הנביאים". רבנו מלמדנו כי יש שני סוגים של משלי נביאים: 1) האחד שבו כל מילה או משפט שבאותו המשל מורים עניין מסוים; 2) והשני שכל המשל מורה על עניין אחד מסוים, וריבוי המלים לא נועד אלא לייפות את המשל ולהעמידו על עמדוֹ. וכֹה דברי רב

שמח לבשר לכל שוחרי משנת הרמב"ם שאחד מהחברים היקרים התנדב ועשה אפליקציה לסידור אור הרמב"ם, כלומר סידור תפילה לטלפון בחינם וללא הרשמה, עם גלילה רציפה, חיפוש, סימניות וקריאה בלי אינטרנט. תודה רבה ליגל צבי חשן על תרומתו החשובה! הוראות ההתקנה והשימוש 1) פתיחת קישור – פתחו את הקישור בדפדפן, לאחר-מכן התחברו לאינטרנט, רצוי ל-Wi-Fi. https://or-harambam.zvi-and-israel.chatgpt.site באנדרואיד פתחו ב-Chrome, ובאייפון ב-Safari. אם הקישור נפתח בחלון פנימי של WhatsApp, בחרו "פתיחה בדפדפן", א

בסוף המאמר הקודם בסדרה זו שכותרתו: "אי זו היא תשובה גמורה?", החילונו ללמוד מעט על דרכי התשובה, ואחזור ברשותכם על ההלכה שהוּבאה שם בעניין זה (תשובה ב, ה): "מדרכי התשובה להיות הַשָּׁב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים, ועושה צדקה כפי כוחו, ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו, ומשנה שמו, כלומר [שינוי שמו יזכיר לו] שאני [אדם] אחֵר ואיני אותו האיש שעשה את אותם המעשים, ומשנה את מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה, וגולה ממקומו, שגלות מכפרת עוון, מפני שגורמת לו להיכנע ולהיות עניו ושפל רוח". עד כאן