CC BY-SA 3.0.התמונה מאת אלי סגל, רישיון

ג. איגרתו של בר המן בעמ' (14–15) בספר: "אגרות קנאות" מובאת אגרת שכתב ה ר מ ב" ן , ובראשה נאמר כך: "וזאת האיגרת שלחהּ ה"ר משה ב"ר נחמן לקהילות אראגון ונבארה וקשטיליא [=קהילות בספרד] לנדות ולהחרים את רבי שלמה [ממונפלייה] ושני תלמידיו [=יונה מגירונדי ודוד בן שאול] עד שישובו מדרכם הרעה אשר העזו מצחם לעמוד כנגד רבנו משה זצ"ל". טרם שנמשיך עלינו להבין נקודה חשובה מאד לדעתי: ה ר מ ב" ן פנה באיגרתו ליהודי-ספרד, וקרוב לוודאי שהסיבה המרכזית לכך היא, שהיו בקרב חכמי-ספרד אנשים נאמנים לדר

על-אף חומרת כסילותם ורשעותם, הכישלון החמור ביותר של חכמי-יועצי-אשכנז הוא שרבים מראשיהם האמינו, שה', יתעלה ויתרומם מהזיותיהם, הוא מעין אל יווני בעל איכויות פיסיות מעוררות התפעלות, מעין האל זאוס לאשכנזים השוטים, ולא אתפלא אם מדובר בהשפעה נוצרית. והנה לפניכם פסק רבנו בהלכות תשובה (ג, טו): "ואלו שאין להן חלק לעולם-הבא, אלא נכרתין ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם-ולעולמי-עולמים: המינים [...] חמשה הן הנקראים מינים: [...] והאומר שיש שם ריבון אחד אלא שהוא גוף ובעל תמונה ".

במאמר זה אעתיק קטעים מתוך קובץ של אגרות שפורסמו בספר: "אגרות קנאות – אגרות הרמב"ם" (אגרות הקנאות הן 54 עמ' מכלל הספר, שני טורים בכתב צפוף וקטן). מדובר בקובץ של אגרות שנכתבו כנגד רבנו ובאגרות שנכתבו כתשובה להן. באגרות-הנגד יש חרפות ונאצות כנגד רבנו וספריו: ספר-המדע ומורה-הנבוכים, ובאגרות שנכתבו כתשובה להן מובעת התנגדות לחרם שהחרימו המינים האורתודוקסים הקדמונים את ספרי הרמב"ם, וכן תשובות לטענות המינים. מן האגרות עולים פרטים בעניינֵי: השקפות המינים, החרָמות על ספרי רבנו והקריאה

ב-כט בכסלו תשפ"ד (12.12.23) פורסמה כתבה באתר "כיכר השבת", כותרת הכתבה היא: "כשהגר"ד לנדו הסביר לקצין הבכיר מה התפקיד של בחורי הישיבות בזמן המלחמה". הכתבה עוסקת בפגישה שנערכה בין לנדו לבין קצין בצה"ל, בכתבה אף פורסם סרטון של הפגישה הקצרה. הצפייה ב סרטון חושפת זקן כסיל ומבולבל אשר מגמגם ומלהג כמו ילד קטן את מה שעסקניו הורו לו, ומדי פעם הוא מתבונן בעסקן שעומד לשמאלו כמבקש אישור להמשיך ולדבר. ניתן גם לראות את העסקן שלשמאלו דרוך כמו קפיץ מתוח, חרד מאד שמא לנדו יפלוט איזו שטות. ו

אחד מתעתועיו הרבים של הזמיר היהיר הידוע בציבור, הוא טענתו שבספר-האופל נזכר המפץ הגדול – וזו כמובן הוכחה לפי דמיונו לכך שספר-האופל הוא ספר אלהי. כלומר, הואיל ולפי זמיר המפץ הגדול הוא אמת מדעית, העובדה שספר-האופל הזכירוֹ לפי דמיונו מוכיחה שהוא ספר אלהי נשׂגב, שהרי לא ניתן לדעת עניינים כל-כך מופלאים אלא על-ידי מסר וסיוע אלהי. ובכן, השקר הראשון של זמיר הוא שתיאוריית המפץ הגדול היא אמת מדעית מוכחת אף שהיא תיאוריה שמבוססת על השׁערות מדעיות מושׂכלות ותו לא (וכך נאמר בוויקיפדיה: 'השל

נשאלתי כך: שלום אדיר, יש ב"משנה תורה" הלכה בעניין סופר שכתב את האזכרות שלא לשמן וכו'. בעניין זה רציתי לשאול מהי דעת רבנו? האם די להרהר בקדושת השם לפני כתיבתו או שצריך לומר דבר-מה? בעולם ה"רבני" כיום פוסקים שצריך לבטא את הכוונה במילים: "הריני כותב לשם קדושת השם" – וצריך לומר זאת לפני כל שם ושם, ואפילו כאשר מדובר בכמה שמות רצופים כמו: ה' אלוהינו ה' (אחד), עדיין, יש לומר את המשפט האמור לפני כתיבת כל שם ושם. כמו כן, הבנתי שקאפח טוען שדי בכוונה בשם המפורש ובכינויו אדני, למרות שלפ

נשאלתי כך:  האם עבודה-זרה צריכה כוונה? לדוגמה, אדם משתחווה לפסל אך במחשבתו הפסל אינו כלום, האם הוא עובר על איסור? אם לא, אז יוצא שצריך להתכוון לעבודה-זרה. שאלתי היא לגבי עשיית קעקוע, נאמר בתורה שלא ללכת בחוקות הגויים, והרמב"ם מסביר שבכלל איסור זה הוא "שלא לכתוב בגוף כעובדי עבודה-זרה" (רשימת המצוות שבראש משנה תורה), "אין הולכין בחֻקות הגויים ולא מתדמין להן" (הלכות עבודה-זרה ראש פרק יא) וכו'. ואני שואל, אני רוצה לעשות קעקוע מזערי, משהו קטן בשבילי למזכרת, לא בולט לעין-אדם, ואין

נשאלתי כך:  חבר דתי שמתקרב כעת לדרך האמת אמר לי, שבתקופת צעירותו הוא רצה מאד להיות חילוני, מהרבה סיבות. דיברתי איתו בעניינים שונים ואז הגענו לכך שדי בכך שיהיו בבית חומש עם אונקלוס, תנ"ך, אולי פרשן כמו קאסוטו, ספרי רס"ג, ספרי רמב"ם וכו', כלומר לכל היותר ספריה של דלת אחת או שתיים, אם אתה מניח שם גם שופר מגילה וחנוכיה. אותו חבר הסתייג מעט מדבריי בטענה שאחד הדברים שחיזקו בקרבו את היהדות, הייתה ספריית הקודש שעמדה במרכז ביתו, ספריה עמוסה בספרי יהדות. כמו כן, העובדה שאבא שלו היה חוז

ובכן, יש להבחין בין קידוש של ליל שבת לקידוש של שבת בבוקר: לקידוש של לילי שבתות עלינו לקדש דווקא ביין שראוי להתנסך על-גבי המזבח, וכמו שפוסק רבנו בהלכות שבת (כט, יד): "אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח, לפיכך אם נתערב בו דבש או שאור, אפילו כטיפת חרדל בחבית גדולה – אין מקדשין עליו, כך אנו מורין בכל המערב". נמצא שיין שכשר לקידוש של לילי שבתות, הוא אך ורק יין יבש שלא הוסיפו לו סוכר או כל מְמַתֵּק אחר. בהמשך ההלכה הזו נאמר כך: "ויש מי שמתיר לקדש עליו, ואומר: לא נאמר 'ה

על המאמר: "קם רבה שַׁחטֵיהּ לרבי זירא" , התקבלה תגובת מינות, וזה לשונה: אני מודה שאני ימין על מלא, וגם מין על מלא-מלא, כך שאם תרצה תוכל לכנות אותי מין ולשים אותי בחבורה המכובדת של רש"י והראב"ד ור"י קארו וכו' אתה יותר ממוזמן. לענייננו: אני קורא את מאמריך, ואני חושב שמלבד השפה הבוטה אתה חוטא בחוסר הגינות\הוגנות בסיסי. הרמב"ם היה ענק, ממשה עד משה לא קם כמשה, גם ניסה לחדש חידושים לא מעטים ולשנות את מה שהיה מקובל ביהדות בתקופתו. וחשוב להבין את זה – הוא חידש לא מעט! גם מה שהוא כתב

בעקבות המאמר: "הכיתה אותם ולא חלו" התעורר כסיל משתכנז ממוצא תימני, והחל לתקוף אותי בשצף קצף ומתוך שנאה ומשׂטמה עיוורת ויוקדת שאיני זוכר כמותה, אך בעוד הקצף יוצא מפיו לא שׂם לב שהוא כופר ביסודות התורה ומחרף ומגדף את השֵּׁם הנכבד והנורא. אחל אפוא בהצגת תגובתו על דבריי במאמר הנזכר: דבריך אמנם נוקבים, אך נהירתך אחרי דעת הרמב"ם בעניין איוב רעה ולא נכונה כלל. גם הרמב"ם שגה בעניינו של איוב וייחס לו אשמה כשהכתוב במפורש אומר שאיוב היה איש צדיק וירא חטא. בנוסף, בסוף הפרק מודגש במפורש

בחוה"מ תשפ"ב הגיב מאן-דהו על המאמר בעניין חובת הנחת תפילין בחול המועד , וז"ל: היה לי המון מה להידיין על המאמר אודות תפילין בחול המועד, אבל ברגע שראיתי איך אתה קורא למרן הבית יוסף, הבנתי שלא אוהבי תורה וגם לא שוחרי משנת הרמב"ם יש פה... ממש לא. ממילא אין לי מה להידיין איתכם. יש תופעה בפסיכולוגיה שנקראת "השלכה". בהשלכה אדם לוקח משהו שהוא מרגיש על מישהו אחד ומעביר אותו למישהו אחר שדומה לו. כנראה יש לכם רגשי נחיתות מסוימים כלפי גדולי תורה תימנים ספרדים ואשכנזים ועכשיו אתם מוציאים

בעבר (בחודש אלול תשע"ט) נוהל דיון ב"פורום אור הרמב"ם", שכותרתו: "חייהם הבודדים והמתסכלים של מחפשי האמת", אחד מחבריי שאל אותי בעניין זה והנה לפניכם שאלתו: איך אנחנו – הרציונליסטים שאוהבים את חיי האמת הרציונאלית – אמורים לחיות את חיינו בשמחה ובאושר, כשכולם סביבנו חיים חיי זיוף וטיפשות מיסטית-פגאנית? נראה שהחיים שלנו נידונים לתסכול ולבדידות. מצד אחד, איננו יכולים למצוא שמחה בקרב ההמונים הילדותיים הפגאניים המטריאליסטיים, אך מצד שני, אנו כֹּה מעטים עד כי איננו יכולים לספק לכל אחד

כאשר המלך אחשוורוש מעניק את חותמו המלכותי, דהיינו את טבעת המלך למרדכי ואסתר, מרדכי שולח איגרות לכל מדינות המלך ובהם פקודת גיוס לכל היהודים, וכך נאמר במגילה: "וַיִּכְתֹּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ וַיַּחְתֹּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים בַּסּוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים בְּנֵי הָרַמָּכִים, אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל ח

בחול-המועד פסח תשפ"ב קיבלתי מכתב שׂטנה במייל, והנה הוא לפניכם: לאדיר דחוח הנבל והעמלקי שם רשעים ירקב אמן. להלן לשונו של הרמב"ם: "עוון גדול הוא לבזות את החכמים או לשנאותן, לא חרבה ירושלים עד שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר: 'ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו', כלומר בוזים מלמדי דבריו, וכן זה שאמרה תורה: 'אם בחקותי תמאסו', מלמדי חוקותיי תמאסו, וכל המבזה את החכמים אין לו חלק לעולם-הבא והרי הוא בכלל כי דבר ה' בזה". נבל ונבזה שכמותך, אתה מכנה את הגרח קנייבסקי

בחודש שבט תשפ"א נשאל ערוסי שאלה שכותרתה : "תימני שנהג להניח תפילין דר"ת ורוצה להפסיק – כיצד יעשה והאם צריך התרה?", והנה השאלה: "יהודי תימני בעל תשובה, התפלל בתחילת דרכו כבעל תשובה במניין של חסידי חב"ד ונמשך עמהם במנהגם להניח תפילין דר"ת. אותו יהודי מתפלל כבר שנים רבות במניין תימני ומרגיש חריג כשהוא היחיד שמניח תפילין דר"ת. בנוסף, הואיל ולעיתים בשחרית יש מניין בלבד, פעמים שהוא מפסיד חלק מאמירת סדר היום ובפרט קדושת 'ובא לציון' או שאינו עונה אמן בזמן אמירת קדיש תתקבל וכו'. האם ה

האלכוהול המצוי בבירה, ביין ובמשקאות חריפים כמו וודקה, עראק, ברנדי, טקילה וויסקי, נספג למחזור הדם ומגיע במהירות לכל חלקי הגוף. הוא משפיע בעיקר על מערכת העצבים המרכזית, הכבד, מערכת העיכול, הלב וכלי הדם. ככל שאדם שותה כמויות גדולות יותר של אלכוהול לאורך זמן, כך מתגלות יותר השפעותיו המזיקות של האלכוהול. תוחלת החיים של אלה שצורכים אלכוהול בכמות מרובה וממושכת, קטנה בשתים-עשרה שנים בהשוואה למתנזרים מאלכוהול או לשותים בכמויות קטנות. מטבע הדברים, מתגלות אצל בני הנוער בעיקר השפעותיו של

במאמר הקודם "איך אפשר לברך על הרעה?" , ראינו את דברי הרמב"ם אשר מבאר, שאין ראוי לאדם נבון להצטער בבוא צרה גדולה לפי שאינו יודע את תכליתה, שהרי יש צרות גדולות שאחריתן טובה. בהמשך דבריו שם בפירושו לברכות (עמ' נא), רבנו מבאר את צדו השני של המטבע: "וגם אל יתפתה וישמח שמחה רבה כשתגיע אליו טובה לפי מחשבתו, לפי שאינו יודע התכלית". כלומר, על האדם החכם להיות מתון ושקול גם בבוא שמחה גדולה, לפי שהוא אינו יודע את מובאה ואחריתה, ולכן רבנו מדייק ואומר "כשתגיע אליו טובה לפי מחשבתו ". לעתים

ראו נא את הכתבה הבאה של "קופת החזיר המת", שם במפורש הופכים את קנייבסקי לאליל אשר מושיע את מאמיניו, בתנאי אחד – שהפתאים ימשיכו לתרום לקופת החזרזיר המת... והנה לפניכם "פסק הדין" של שלושה מבכירי המינים שם רשעים ירקב: "כוחו של רשכבה"ג מרן שה"ת רבנו הגר"ח קנייבסקי זצוקללה"ה [שם רשעים ירקב] במותו – גדול יותר מאשר היה בחייו, ותפילותיו למעלה לא ימעטו מהכוח שהיה להן למטה, והוראותיו בעינן עומדות, וכל מי שזקוק לישועה – שימשיך לעשות כמו שעשה בחייו של מרן זצ"ל, שיתרום לקופת העיר ויוושע..

מוסא איסרלֵץ המתועב בשולחן הקראי (סימן תרצו), אומר כך: "מה שנהגו ללבוש פרצופים [=מסכות] בפורים, וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר – אין איסור בדבר,  מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא [...] ויש אומרים דאסור [=ועל הקב"ה הוא אומר 'ויש אומרים'?] אבל המנהג כסברא הראשונה [כלומר הוא מכיר ומורד]". וכאמור דבריו המתועבים הם היפך דברי ה' יתעלה בתורה! שהרי בתורה נאמר: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת יְיָ אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּ

"הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם" (דב' לב). המלה "חאלקה" משמעותה בערבית "תספורת", אך כפי שנראה לקמן, מנהג החאלקה מקורו אינו בקרב הישמעאלים, אלא בקרב ההודים הפרימיטיביים מעריצי הפסילים והצלמים. זכורני לפני כחמש או שש שנים, שמעתי שיעור מפיו של הרב השׂכיר אהרן בדיחי (שבמקורו הוא דרדעי למחצה לשליש ולרביע), והוא סיפר לקהל השומעים, שבמסגרת תפקידו בממסד הכמורה האורתודוקסית, הוא נדרש לקיים טקסי חאלקה. הוא טען ש

"האכזריות על אלו שמטעין את העם אחר ההבל רחמים היא בעולם, שנאמר 'לְמַעַן יָשׁוּב יְיָ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים [וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ' (דב' יג)]" (סנהדרין יא, ו). אבקש לשתף אתכם עם דבריו של ערוסקי על שיקוץ קנייבסקי, דברים אשר נאמרו בסמוך להלווייתו של השיקוץ. דבריו של ערוסקי פורסמו ב הקלטה שהובאה באתר "נצח ישראל" . כותרת ההקלטה הינה: "דמותו המופתית של הרב קנייבסקי זצ"ל מהווה פתח-תקוה להגיע לחזון הנביאים 'ועמך כולם צדיקים'". כלומר, ל

[מאמר זה נכתב לאחר מותו של חזיר היבלות קנייבסקי, טו באדר תשפ"ב] ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, הטוב והמטיב! ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, שעקר עבודה זרה מארצנו! כשם שעקרת מן המקום הזה, כך תעקור מכל המקומות, ותשיב לב עובדיהן לעובדך. *** ידידיי היקרים, אנו חוזים עתה במתקפת אלילות אורתודוקסית חסרת תקדים, מכל עבר מרוממים ומפארים את חזיר היבלות הטמא קנייבסקי שר"י. מה עלינו ללמוד מכך? ובכן, עלינו ללמוד מכך שלושה עניינים מרכזיים: א) כל מה שנאמר בעניין הפיכתו לשיקוץ ולתועבה, מוכָחים ז

לקראת ימי הפורים תשפ"ב יצאו המינים שמנהלים את "קופת העיר", בפרסום פגאני מתוך פרסומים פגאניים רבים שמשֻׁווקים עד עצם היום הזה בקופת המינות והטומאה הזו. כותרת הפרסום הינה: משלוח מנות אישי משיקוץ קנייבסקי... פרסום זה עדיין קיים באתר השרצים של קופת העיר (תמוז תשפ"ד), ועדיין ניתן לתרום לקופה הארורה ולקבל משלוח מנות אישי מקנייבסקי המת! ראו: https://www.kupat.org.il/Project/584/?source=mokd וכך נאמר בפרסום של "קופת החזיר המת" (כל הדגשים במקור): רשכבה"ג [=רבן של כל בני הגולה, והוא כנ