CC BY-SA 3.0.התמונה מאת אלי סגל, רישיון

אחל בסיפור קצר, זכורני כי בתחילת דרכי המחשבתית נסעתי ברכב עם אחד מאנשי השֵּׁם, מגדולי הדרדעים השׂכירים. ברכב נסעו איתנו יחד עוד כמה אנשים. ישבתי מאחור והר"ב ישב לפניי במושב הקדמי לצד הנהג. במהלך הנסיעה שוחחו יושבי הרכב עם הר"ב על ענייני הלכה ושאלו אותו שאלות. אחת השאלות נגעה לאחד ממנהגי אשכנז המשובשים, והר"ב החלקלק ענה להם תשובה מתחמקת אשר כנראה לא סיפקה את תשוקתי לשמוע תשובת-אמת. לאחר שהר"ב סיים את תשובתו, שאלתי אותו מדוע הוא מתייחס לחכמי אשכנז בכפפות של משי? מדוע הוא מתאמץ

מאמר זה נכתב במקורו בשנות עלומיי בהיותי תלמיד ומעריץ של קאפח הנוכל. הלכתי אחריו בעיניים עיוורות, אם בשל העובדה שטרם עמדתי על דעתי, ואם בשל ההערצה הרבה כלפי קאפח אשר הקיפתני מכל עבר וכבלה אותי אליה בעבותות עבים, מטמטמים ומעיקים. באותם ימים כלל לא הבנתי את חומרת ההנאה מדברי תורה, ומכיוון שהתבוננתי על קאפח בעיניים מעריצות נתעוורתי לחלוטין מלהבין את שלל שגיאותיו וכל-שכן את נכלוליו ומעלליו. והנה עתה, לאחר שעמדתי על דעתי וכבר חשׂפתי רבות משגיאותיו ותעלוליו של רב-הנוכלים הלז, ולאחר

בדברים (כב, ה) נאמר: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת יְיָ אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה", ומסוף הפסוק: "כִּי תוֹעֲבַת יְיָ אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה" למדנו על חומרת ערבוב לבושי האיש והאשה, דהיינו לבישת האיש עדיי הנשים ולבושיהן וכן לבישת האשה עדיי הגברים ולבושיהם. אמנם, נראה שבימינו בעוונותינו לבישת האשה מכנסיים כבר אינו בגדר של "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה", מפני שבימינו המכנסיים למיניהם הפכו להיות גם מלבושי

בספר ויקרא (כ, כ–כא) ישנם שני פסוקים אשר מעוררים קושיה עצומה כנגד היסוד האחד-עשר משלושה-עשר יסודות תורתנו המכוננים אשר עוסק בצדק האלהי, והנה הוא לפניכם: "והיסוד האחד עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים את מצוות התורה, ומעניש את מי שעובר על אזהרותיה, ושגמולו הגדול הוא העולם-הבא, ועונשו החמור הכרת. וכבר אמרנו בעניין זה מה שיש בו די. והפסוק המורה על היסוד הזה הוא אמרוֹ: 'אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ' [שמ' לב, לב], והשיבוֹ יתעלה: 'מִי אֲשֶׁר חָט

טרם שאחל אצרף תשובה שכותרתה: "דיון על ספר-האופל והקבלה הפגאנית", ובכן, היה אחד שפנה אלי ושאל:   האם תהיה מוכן לדון עם מישהו בפומבי על הזוהר ותורת הקבלה? וכך השבתי לו: אסור באיסור חמור להתדיין עם המינים, וכפסק חז"ל ורבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, ט): "ואסור לספר עמהן ולהשיב עליהן תשובה כלל". ומי שמוכן להתדיין בפרהסיה כנגד תורת ה' ולהצדיק את ספר-האופל הוא מין גמור, שדינו מורידין ולא מעלין. ומי שדוחף לקיים דיון כזה חשוד על המינות (ובזה רמזתי לאותו שואל נוכל אשר מנסה להסית אותי לפעול

אחד ממנהגי הגויים הידועים ביותר בימינו הוא הנחת זרי וגלגלי פרחים על-גבי הקברים למיניהם. לפי ה-ChatGPT, המקור הראשון למנהג זה הינו בימי יוון ורומא הקדומות, שם הנחת צמחים, עלים ופרחים על הקברים הייתה חלק מטקסי פיוס לאלים או לרוחות המתים. כמו כן, בהזיה הזו האדם ביקש "להאכיל" או להרגיע את רוח המת, או להביע את המשך הקשר עמו. זהו אפוא שורש פגאני מובהק, שממנו נולדו מאוחר יותר המנהגים האירופיים. בהמשך השתלשלותו של המנהג הוא חדר למיסטיקה הנוצרית, שם הפרח נחשב סמל לנשמה הטהורה. לדוגמה,

בפרשת בראשית מובא סיפור מופלא על גן-העדן שהיה משכנם הראשון של אדם וחווה. בתוך גן-העדן הצמיח אלהים לאדם ולחווה עצים נפלאים מרהיבים ביופיים ובעלי פירות משובחים שאין כמותם, וכך נאמר בתורה: "וַיִּטַּע יְיָ אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם וַיָּשֶׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר, וַיַּצְמַח יְיָ אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל" (בר' ב, ח–ט). ברם, בהמשך הפסוק צוינה כבדרך אגב עובדה רבת משמעות: "וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָר

ה. סודו של עץ הדעת הרמב"ם מבאר, שהאכילה מעץ הדעת לא העניקה לאדם "דעת"   במובן השכלי והמדעי, אלא היא השפילה את האדם לשקיעה בהבחנה שבין "טוב" לבין "רע". ולכן נאמר בתורה "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים  יֹדְעֵי טוֹב וָרָע" , ולא נאמר והייתם כאלהים "יודעי דעת", כי לא הדעת נקנתה באכילה מעץ הדעת, אלא האכילה מעץ הדעת היא משל לנטיית האדם אחרי תאוות לבו. כלומר, כאשר האדם מרד בבוראו ונהה אחרי תאוות לבו, נענש שירד ממעלתו הנשׂגבה: שבה היה כל כולו אחוז ודבוק במושׂכלות, מאושר בשכלו ובמעלתו הרוחנית

גדולי האסלה נוהגים לזייף את פסוקי התורה, והנה דוגמה: הם מצטטים פסוק מספר במדבר (לא, ד) אשר לפי דמיונם עוסק בציווי אלהי להעביר אלף לצבא ואלף ללימוד התורה. ובכן, טרם שנמשיך חשוב לציין שתורתם של המינים איננה תורת אמת אלא תורת הבל פרו-נוצרית – מפני שתפישׂתם את אגדות חז"ל כפשוטן גרמה להם לסטות אחרי המאגיה הפגאנית ולהפוך את תורתנו לתורה פרו-נוצרית עקושה ויקושה, והדוגמה הטובה ביותר לכך היא השתמטותם ממלחמת מצוה שהיא מצוה נעלה מאד, ונוגעת ביסוד היסודות של קיום החברה והארץ. אולם, לצורך

דוגמה שכב בשמות (כה, כב) נאמר: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". מפשט הפסוק עלול להשתמע שהקב"ה נועד דהיינו נפגש עם משה בקודש הקדשים מעל הכפורת מבין שני הכרובים וכו', והואיל ומפרשנות זו של מינות עולה הגשמה ברורה, אונקלוס נחלץ לתרגם שלא הקב"ה הוא זה שנפגש עם משה במשכן, ולכן אונקלוס מתרגם שם: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם" – "וַאֲזָמֵין מֵימְרִי

מצות הנחת תפילין היא מצוה גדולה וחשובה, וכך נאמר בתורה על מצוה זו (שמ' יג, ט–י): "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין...

ו. פסיקת הגאונים בספרות הגאונים לא מצאתי התייחסות להנחת תפילין בחול-המועד, למעט בשני מקומות: בסדר המיוחס לרב עמרם גאון אשר זויף והושחת...

בחוה"מ תשפ"ב הגיב מאן-דהו על המאמר בעניין חובת הנחת תפילין בחול המועד , וז"ל: היה לי המון מה להידיין על המאמר אודות תפילין בחול המועד,...

בהלכות שביתת-יום-טוב ישנן שלוש הלכות בסך-הכל אשר נוגעות לכתיבה בחול-המועד (ז, יב–יד), וכפי שנראה לקמן הכלל העולה משלוש ההלכות הללו הוא:...

קאפח השׂכיר החלקלק נפטר בשנת תש"ס, ומאז ועד שנת תשפ"ה קיימו מדי חג הפסח וחג הסוכות כנס "הקבלת פני המרדעת" בבית-הכנסת שבו הוא התפלל...

בשבוע-שבועיים שלפני "הושענא רבה" צאצאי המינים נוהגים לברך זה את זה במלים: "פתקא טבא" או ביידיש: "א-גוטן קוויטל". ולא רק צאצאי המינים,...

ראו נא מה שכתוב בוויקיפדיה בערך "אושפיזין": "האושפיזין הם שבעה צדיקים [שכבר נפטרו] שמתארחים, לפי הזוהר, בסוכתו של היהודי בחג סוכות, כאשר...

מאמר זה מוקדש לבתי הפלפול והחציבה של הדרדעים האורתודוקסים, אשר הופכים תורת-אלהים לקורדום-חוצבים, ומפנים עורף ליסוד היסודות ועמוד החכמות...

נשאלתי בעבר לפני חג הסוכות האם מותר לבנות סוכה מתחת לעץ דליל? ברור שלא מדובר כאשר ענפי העץ מעורבים או נוגעים או סמוכים לסכך בפחות משלושה...

בפי כומרים אורתודוקסיים ממסדיים רבים שגור הביטוי: "הנח להן לישראל, מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין". הכומרים הללו נוהגים להישען על הביטוי...

תחילה אציין שאין צורך להקפיד על אתרוג כשר כאשר יום-טוב ראשון של סוכות חל בשבת, שהרי כל דיני כשרות האתרוג נוגעים אך ורק ליום-טוב ראשון של...

פרק א הלכה שנייה וכך נאמר בה: "עשר ספירות בלימה, במספר עשר אצבעות, חמש כנגד חמש, וברית יחיד מכֻוונת באמצע, במילה ולשון ופה. ומידתן עשר...

כיום ניתן למצוא מנהג מוזר מאוד בקרב האורתודוקסים בערב יום-הכיפורים: יש מהם שאוכלים כמה וכמה סעודות עם פת ומעמיסים על קיבתם, יש מהם...

מי שילך ברחובותיהם של צאצאי המינים בעשרת ימי התשובה, ייתקל עד מהרה בריח של סירחון עז וחריף. ככל שאותו אדם יתקרב למקור הסירחון הוא יגלה...