top of page

טענות קשות נגד אור הרמב''ם ותשובותיי – חלק ב

לתשובתי למר נהוראי יהב שהובאה בחלק א, הגיב בפורום שם מר ערן חבשוש, וזה לשונו:


"האם רבנו היה חף מטעויות? האם רבנו לא סבר שיש בעולם גלגלים? שהם בעלי דעה ונפש? האם רבנו לא סבר שהשמש מקיפה את כדור הארץ? ואולי כל נושא השכלים כבר לא רלבנטי, כי אם אין גלגלים אז למה צריך עשרה שכלים נבדלים או 20 או 50? האם רבנו לא שינה דעתו בין מהדורה קמא לבין מהדורת בתרא במספר לא מבוטל של נושאים? אז אולי נבטל גם את רבנו של מהדורה קמא?


האם ירדת לעומק דעתו של הגר"א שאתה יכול לחוות דעתך על הבנתו? האם נשאת ונתת מולו? אתה נתפס על משפט שלא בטוח שהוא בכלל אמר אותו (כך זה לדעת מארי).


אני חושב שכדאי לדבוק בחיוב ולהאיר את דרך רבנו מבלי לפסול או לזלזל בהשקפות אחרות".


עד כאן דבריו (כל שאלה בדבריו נאמרה בשורה נפרדת).


להלן תשובתי (גם תשובה זו נערכה מחדש כמו תשובותיי בחלק הראשון):


אף אחד לא אמר שרבנו חף מטעויות, וכבר קמו לרבנו משיגים רבים מאד (אף שכל דבריהם הבל מהובל, ולא ידעו ולא יבינו בחשכת ההזיות יתהלכו). לעומת זאת, הוזי ההזיות בדת האורתודוקסית סבורים, ש"חכמי ישראל" ו"גדולי הדור" (בעיקר מקרב צאצאי המינים), הינם כאלהים ולכן הם אינם טועים לעולם ואסור למתוח עליהם דברי ביקורת. ואין צורך לומר, שרק אלהים אינו טועה, ומי שסובר שרבותיו אינם טועים והם כאלהים עובד עבודה-זרה.


כמו כן, כדי למצוא טעויות בדברי רבנו צריך להתאמץ מאד, אך כדי למצוא דברי אמת מדויקים אצל "חכמי ישראל" שפעלו באלף השנים האחרונות צריך להתאמץ ולהתייגע הרבה יותר... ויתרה מזאת, הנני תמה עליך תמיהה גדולה מאד: האם באמת אתה סבור שיש מה להשוות בין טעויותיו של רבנו לבין טעויותיהם של המינים וצאצאיהם? האם אינך מבחין בין איכות חיבוריו של רבנו לאיכותם הירודה והעלובה של חיבורי שאר "חכמי ישראל"? האם אתה משווה בין ישרוּת השקפותיו של רבנו לריקבון השקפות המינים וצאצאיהם? האם אין לך קנה מידה להבחין בין גאונות לסכלות? האם רבך מבקעת העצמות אוֹנוֹ לא לימדך להבחין בין תבן לבר? ונזכרתי עתה שרבך הכשיר את ספר הזוהר, כלומר, אם רבך השכיר אינו יודע להבחין באלילות גלויה מפורשת ומתועבת כאשר היא ניצבת לנגד עיניו, מה יש להלין על תלמידו הקטן?


ויתרה מזאת, בשל אהבתו לאמת רבנו חזר בו פעמים לא מעטות, והלוואי והיו נוהגים כן הסכלים שנחשבים ל"חכמי ישראל", ולוּ רק במעט משגיאותיהם: האם שמעת פעם "גדול דור" שאומר "טעיתי"? ובכן, האפשרות היחידה לשמוע "גדול דור" שאומר "טעיתי" (וגם זה רק בחדרי חדרים) היא במחלוקת בין "גדול דור" ספרדי לאשכנזי, שסופו של הספרדי לכרוע ולהשתחוות אפיים-ארץ לאשכנזי, כמו שקרה לעבדאללה העיוור בזמנו עם ליב שטיזנמן.


וזכורני שנכחתי בפגישה עם אחד מחברי-הכנסת הוותיקים לשעבר, ישבתי בצד ושמעתי כיצד הלה מספר על-כך שיש שני סוגי רבנים בש"ס: יש רבנים שאריה דרעי מורה להם מה לעשות (הספרדים), ויש רבנים שאריה דרעי שואל אותם מה לעשות (נחשו מי?).


וכבר הרחבתי במאמרים רבים על אהבת האמת הנדירה של רבנו, ראו: "אהבת האמת ורדיפת הצדק", "קבל האמת ממי שאמרו", "בשם ה' אל עולם – קריאת קרב לדרך האמת", "מדוע מעטים אנשי האמת?", "האמת והשלום – הסותרים זה את זה?", "ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל", ועוד. נמצא, שגם על העדר בקשת האמת הנני מותח ביקורת על אותם הטיפשים שנחשבים ל"חכמי ישראל", ולא רק על עצם שגיאותיהם העצומות.


***

שאלת: "האם רבנו לא סבר שיש בעולם גלגלים? שהם בעלי דעה ונפש? האם רבנו לא סבר שהשמש מקיפה את כדור הארץ? ואולי כל נושא השכלים כבר לא רלבנטי, כי אם אין גלגלים אז למה צריך עשרה שכלים נבדלים או 20 או 50?". ועל שאלותיך אשיב בשאלות: האם אינך יודע להבחין בין שגיאות בענייני מדע לשגיאות בענייני יסודי הדת? האם אינך מבין את ההבדל התהומי שבין סוגי השגיאות הללו? ושגיאות בענייני מדע הן שגיאות אשר נובעות ממצב התפתחות המדע באותה נקודת זמן היסטורית, לעומת זאת, שגיאות ביסודי הדת שקיבלנו ממשה רבנו בהר סיני, מובילות לכפירה ולמינות ולהכרתת הנפש מחיי העולם-הבא!


וכֹה דברי רבנו בפירושו לסנהדרין (י, ב):


"[התנא] הזכיר את אלו [המלכים] מחמת גודל מעלתם בחכמה, והיה חושב מי שיחשוב שברוב חוכמתם וזכות התורה שהיו יודעים אותה ידיעה גדולה יש להם חלק [לעולם-הבא], לפיכך השמיענו שיסודות האמונה נתקלקלו אצל אלו, והיו להם ספקות במקצתם [=אפילו ספקות ביסודות האמונה מכריתים מחיי העולם-הבא], ולפיכך נדחו מחיי העולם-הבא".


הנה למדת, שגם מי שגדול באמת בתורה ויש לו זכויות אמיתיות בלימוד התורה, אפילו הוא, אם נתקלקלו אצלו יסודות הדת, ריחוקו מאלהים כה גדול ועונשו כה חמור, שהוא עלול לספוג את העונש הקשה ביותר: הכרתתו מחיי העולם-הבא! כל-שכן וקל-וחומר המינים וצאצאיהם אשר לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו, ונכשלים ונחבלים בהשקפות המינות.


וכבר הרחבתי בתשובה לכל המלינים על שגיאותיו של רבנו בענייני מדע, במאמרי: "הרמב"ם ידע שהנחות המדע הקדום אינן בהכרח אמת". כמו כן, בעניין שגיאתו של רבנו ביחס לגלגלים שהם בעלי נפש, וכן בעניין עשרת השכלים הנבדלים, ובכן, שתי ההשערות הללו אכן נראות כשגיאה, אף שאין לנו יכולת להוכיח מעל לכל צל של ספק שהן שגיאה. כלומר, אנחנו רק יכולים לשער שרבנו טעה, מפני שיש לנו יכולת מדעית להבין הרבה יותר טוב את מערכות השמים שסביבנו, וקשה מאד להעלות על הדעת שיש לגרמי השמים מודעות ונפש.


שגיאתו של רבנו בעניין ייחוס נפש לגלגלים, נובעת משגיאתם של הפילוסופים הקדמונים, אשר לא הבינו כיצד ייתכן שגרמי השמים נעים סביב כדור הארץ? באיזה כוח הם נעים? הם לא ידעו הרבה על כוחות בטבע כמו כוח המשיכה, ולכן הם נאלצו לשער שיש לגלגלים ולכוכבים דעה, אשר מנחה ומעוררת אותם לנוע ואף לשאוף להתרומם במעלות ההשגה. אגב, לדעת קאפח, רבנו חזר בו מהשקפה זו, ראו דבריו בהלכות יסודי התורה ג, אות כא.


גם שגיאתו של רבנו בעניין עשרת השכלים, נובעת לדעתי הצנועה מנתונים מדעיים שגויים, שהרי הקדמונים חילקו את היקום לעשרה מדורים אשר סובבים את כדור הארץ באופן מעגלי, כלומר, כדור הארץ בטבור העולם, ותשעה גלגלים מקיפים אותו, סך-הכל עשרה מדורים. למיטב הבנתי בשלב זה של לימודיי, התפישה המדעית הזו היא שדחפה את הקדמונים לשגות שהקב"ה פועל בעולמו באמצעות עשרה שכלים, אשר שופעים מזה-על-זה עד אשר השפע האלהי מגיע לעולם השפל התחתון. כמו כן, היו מהם שהחליטו משום מה, שלא יעלה על הדעת שהקב"ה המרומם והנשגב, יפעל באופן ישיר ללא ישויות שכליות מתווכות, לכן הם סברו שפעולתו של ה' יתעלה עוברת סדרת שלבים עד להופעתה בעולם החומרי השפל.


כל ההשערות הללו שנראות בעינינו כהזיות, היו מקובלות בקרב חכמי קדם ואף בקרב חז"ל, אשר אימצו את ההשקפות הללו, ודיברו עליהן ברמזים ומשלים בחלק מאגדותיהם. כמו כן, עלינו להבין, כי העדר כלים מדעיים אמפיריים, גרם לחכמי קדם לערבב בין המדע האלהי למדע הטבעי. כלומר, מכיוון שלא היו להם כלי מחקר אמפיריים מוחשיים הם נאלצו לשער השערות פילוסופיות כדי למלא את החלל המדעי העצום שהיה מעבר להישג ידם. אגב, מסיבה זו חז"ל ורבנו מרחיקים מלימוד מעשה בראשית, כי העניינים הללו היו קשורים בימי קדם בקשר ישיר והדוק עם עולם הפילוסופיה וההשערה הפילוסופית, שאינם מתאימים לכל אדם.



***

כתבת כך: "האם רבנו לא שינה דעתו בין מהדורה קמא לבין מהדורת בתרא במספר לא מבוטל של נושאים? אז אולי נבטל גם את רבנו של מהדורה קמא?". מדבריך עולה מסקנה מזעזעת ביותר בסכלותה, והיא: שעלינו לקבל את כל ההזיות המאגיות המטופשות של המינים וצאצאיהם רק בגלל שגם רבנו טעה ושגה! ובמלים אחרות, גם אם הוזי ההזיות באשכנז תעו ולעו וסטו סטייה חדה לכיוון המינות והאלילות, לשיטתך, עדיין עלינו לקבל את דבריהם, רק בגלל שרבנו שגה בענייני סברה או מפני שהמדע שהיה בימיו לא היה מפותח דיו?


ויתרה מזאת, איך אפשר להשוות בכלל בין טעויותיו של רבנו לבין הזיותיהם וסטיותיהם של צאצאי המינים? והלא ברבנו בערה האהבה לאמת והרדיפה לצדק, ובכל מקום שהיו מוכיחים אותו שהוא טעה הוא היה חוזר בו מיד, ומודה לאדם אשר העמיד אותו על טעותו! וזו גם עדות לחוכמתו ליושרתו וליראת השמים שלו. אך לעומתו, המינים וצאצאיהם שר"י הלכו והולכים בדרכי רשע זיוף סילוף והתעיה, ומשליטים את הזיותיהם בגסות ובדורסנות לדורי דורות, תוך עיוות תורת חיים אלהית טהורה והפיכתה לדת אלילית פרו-נוצרית טמאה ונגעלה.


***

כתבת: "האם ירדת לעומק דעתו של הגר"א שאתה יכול לחוות דעתך על הבנתו? האם נשאת ונתת מולו? אתה נתפס על משפט שלא בטוח שהוא בכלל אמר אותו (כך זה לדעת מארי)". ובכן, מי החליט שחובה לשאת ולתת עם אדם כדי לחוות דעה עליו? האם חובה לשאת ולתת עם המינים וצאצאיהם כדי להוקיע אותם? וכי יש לדון לכף זכות עובדי אלילים? וכי עלינו לאַפשר להם להשחית את עם-ישראל רק בגלל שהם כבר נתבערו מן העולם? ובכלל, גם אם הם היו בחיים, וכי מותר לשאת ולתת ולדון עם המינים וצאצאיהם? זאת ועוד, איך אתה יכול לחוות דעה על אלי המכשף מווילנא ולקבוע שיש לו "עומק דעה" אם לא נשאת ונתת מולו? קצרו של דבר, דבריך הינם התעיה נחותה ביותר שאפילו דרדק מבין שאין בה מאומה.


ולא אעתיק כאן את כל ההלכות אשר משברות ומנתצות את דבריך, די אם אפנה למאמרי: "וכל המינים כרגע יאבדו", שם הסברתי את היחס הנכון למינים ולצאצאיהם בהרחבה. ברם, הלכה אחת כן אעתיק משם, כי קצתי בזוהמת המחשבה הרצוצה אשר בוקעת ועולה מבתי המדרשות של הדרדעים השכירים, וכֹה דברי רבנו בהלכות עבודה-זרה זרה (ב, ט):


"וכן המינים מישראל, אינן כישראל לדבר מן הדברים, ואין מקבלין אותן בתשובה לעולם, שנאמר: 'כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים' [מש' ב, יט] [...] ואסור לספר עמהן ולהשיב עליהן תשובה כלל [כדי שלא לתת להם פרסום, אך במקום שהם הפכו להיות "חכמי ישראל" או "מעתיקי השמועה" "מרנן ורבנן של ישראל" או "קדושי עליון" או "גאוני עולם" – חובה להוקיעם ולפרסמם ולבזותם ולחרפם ולגדפם, ולעָקרם בכל דרך אפשרית מליבה העשוק של דת משה שנאנקת תחת עולם, ובין כך ובין כך, אין לשאת ולתת עמם ואפילו לא להתקרב אליהם], שנאמר: 'וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ' [מש' ה, ח], ומחשבת מין לעבודה-זרה".

אגב, לפי שיטתך, כיצד אתה מותח עלי ביקורת מבלי לשאת ולתת איתי? האם רק על סמך כמה משפטים מתוך מאמר שלא קראת אותו בכללותו? האין זו צביעות חמורה מצדך?


ועתה לעצם דברי אלי המעונן מווילנא, גם אם הוא לא אמר את המשפט הנדון, כל חכמי-יועצי-אשכנז שבאו בעקבותיו ייחסו לו את המשפט הזה, אימצו אותו אל חיקם באהבה, והשתמשו בו נגד רבנו, הם רצו להאמין שהוא אמרוֹ גם אם הוא לא אמרוֹ. ואין שום ראיה שהוא לא אמרוֹ, ולמה שהוא לא יֹאמר את המשפט הזה? וכי שונה הוא מרובם המכריע של אבותיו ורבותיו המינים אשר שנאו שנאה תהומית ויוקדת את רבנו? ומדוע הם שנאו אותו שנאה עזה? מפני שנס האמת שבידו מכה אותם בסנוורים ושופך אור נגוהות על סכלותם מינותם ורשעותם.


כמו כן, קאפח אינו נאמן עלי בעניין זה, כי היה לו אינטרס מובהק לְמַעֵט את נקודות החיכוך שבין דרך האמת לבין מעסיקיו הפרו-נוצריים, שהרי כידוע, מתפקידיו המובהקים והראשונים של כומר ממסדי שכיר, ובמיוחד אם הוא בכיר מאד, הוא לפרק את כל המוקשים אשר עלולים לגרום לזעזועים שיסכנו את מעמדו, יוקרתו ומשכורותיו. ובמלים אחרות, תפקידו הראשון הוא לחנוק כל התעוררות לדרך האמת אשר מסכנת את מעסיקיו הרשעים. כך שברור לי כשמש, שקאפח לא היה נאמן בעניין זה, והראיה היא, שהוא התעלם לחלוטין מכך שכל חכמי-יועצי-אשכנז, כן היו והינם סבורים שהגולם מווילנא אמר את דברי הבלע כנגד רבנו ודרך האמת.


ובמלים אחרות, מה התועלת בטענה שהגולם מווילנא לא אמר כדבר הרע הזה, כאשר המינים וצאצאיהם כולם סבורים שהוא כן אמר? האם רק כדי שיהודי תימן ירגישו טוב עם עצמם? רק כדי שהם לא יתעוררו למרוד באדוניהם האירופיים העריצים? ודבריו של קאפח אינם מטשטשים כהוא-זה את החרפה הגדולה שהמיטו דברי המעונן על רבנו ועל דרך ה' יתעלה, הדבר היחיד שקאפח השיג בהשערתו הוא להרדים אנשי האמת ולטשטש ולעמעם אורות אשר מעוררים לדרך האמת, כאילו שאם המעונן לא אמר זאת, ההשקפה הזו לא קיימת...


ואגב, כתבת: "האם ירדת לעומק דעתו של הגר"א", ואיני יודע איך אפשר לומר על סכל כל-כך גדול שהאמין בכישופים ובשדים ובכל ההזיות, שהוא בעל "דעה עמוקה", והלא לדעת רבנו בסוף הלכות עבודה-זרה פרק יא, הוא מן הסכלים ומחוסרי הדעת. כלומר, נטייתו של הגולם רפה השכל מווילנא אחר המאגיה וההזיות האליליות מגלה לנו על נבכי אישיותו הרקובה.


***

עוד כתבת: "אני חושב שכדאי לדבוק בחיוב ולהאיר את דרך רבנו מבלי לפסול או לזלזל בהשקפות אחרות". ובכן, האם לדעתך יש איסור לפסול או לזלזל במינות או בעבודה-זרה? אני פשוט רוצה להבין, האם לדעתך אפשר לחיות בשלום עם הכפירה והמינות? ואיני יודע באיזה דת אתה חי, אך ההשקפה הזו היא השקפה מובהקת של הדת החדשה הפרו-נוצרית והפרו-אלילית, אשר טוענת ש"הכל דברי אלהים חיים". כלומר, כל ההזיות והדמיונות הנחלות אשר משחיתות את המחשבה ומדרדרות את עם-ישראל לסכלות למינות ולעבודה-זרה, כל ההזיות הללו לגיטימיות בעיניהם, כי הם הפכו תורת אלהים לקורדום חוצבים, וכבר אין חתירה לדרך האמת ולאהבת ה' יתעלה, אך במקומה יש שקיעה בתאוות וברדיפה אחר הבצע והכבוד.


וכבר הוכחתי במאמרים רבים את דרך האמת ומלחמתה בעבודה-זרה, כי הציר שעליו סובבת כל התורה כולה הוא מלחמה בעבודה-זרה, הנה לך כמה מהם: "וכל המינים כרגע יאבדו", "ביקורת על יחסי לרש"י-שר"י – ותשובתי", "מלחמתו של הרמב"ם ב'גדולי הדור'" (סדרת מאמרים), ועוד. ואצרף לך כאן רק מובאה אחת מדברי רבנו במורה (ג, לז), כדי שנלמד משהו על היחס הנכון לעבודה-זרה ולחילול ה', ועל הדברים הללו רבנו חוזר שש פעמים ברחבי כתביו (וכבר הרחבתי בעניין זה בספרי "אפיקים להרמב"ם", עמ' 108 ואילך): "כיוון שהייתה מטרת כל התורה וצירה אשר עליו היא סובבת, הוא עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה".


***

נמצא אפוא, כי לדבוק בחיובי זה לא רק "ועשה טוב" זה קודם כל "סור מרע". יש יותר מצוות לא-תעשה מאשר מצוות עשה. לפני שזורעים ומטפחים צריך לסקל ולחרוש, ורבנו השתמש במלים קשות ביותר נגד התועים אחר ההבל, נגד "חכמי ישראל", נגד הממסד הרבני, ונגד המסחור של הדת והפיכתה לקורדום חוצבים. וברור כי הדרדעים השכירים נוהים בעקבות המינים וצאצאיהם ולכן הם בוחרים להתפלפל בענייני איסור והיתר... ולמקרה ששכחת בעקבות מגפת ה"פוליטיקלי קורקט", היסוד החשוב ביותר הוא האהבה לאמת: "כי חשוב אצלי ללמד יסוד מן היסודות יותר מכל מה שאני מלמד" (סוף פירוש רבנו למסכת ברכות).


ובגלל שהשלכתם את האמת, אזכיר לכם גם את דברי רבנו במורה (עמ' יב, רע):


"כללו של דבר, אני הגבר אשר אם נסגר סביבו הדבר וצר לו המעבר, ולא אמצא עצה ללמד אמת שהוּכח אלא על ידי כך שיתאים למעולה אחד, ולא יתאים לעשרת אלפים סכלים [!], הריני מעדיף לאמרו בשבילו, ולא אחוש לגינוי אותם ההמון המרובים, ואטפל בהצלת אותו הנעלה היחיד ממה שנלכד בו, ואורֵהו במבוכתו עד שיגיע לשלמות וירווח לו" (עמ' יב).


"כי אין רצוי לפניו יתעלה כי אם האמת, ואין מכעיסו כי אם השווא, ואל יתבלבלו השקפותיך ומחשבותיך ויהיו בדעותיך השקפות בלתי נכונות רחוקות מאד מן האמת ותחשבֵם תורה, כי התורות [=המצוות] הם אמת צרופה אם הובנו כראוי, אמר: 'צֶדֶק עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם' [תה' קיט, קמד], ואמר: 'אֲנִי ה' דֹּבֵר צֶדֶק מַגִּיד מֵישָׁרִים' [יש' מה, יט]" (עמ' רע).


וכי שיבושי העולם הדתי האורתודוקסי של ימינו אינם מעידים כאלף עדים על ריחוקם מדרך האמת במשך מאות רבות בשנים? האם הם הבינו כראוי את פקודי ה' הישרים?


***

זאת ועוד, מביקורתך עולה שלא קראת כלל את מאמריי, לכן אצרף לקמן כמה דוגמאות מהתקפותיו החריפות של רבנו, ובסופן אביא גם שלוש מדברי קאפח רבך, ויש עוד רבות:


1) להלן התקפת רבנו על המינים וצאצאיהם במאמר תחיית המתים (עמ' עב), ואני מציע לך לקרוא את הפסקה הזו לפחות עשר פעמים כדי לעכֵּל את הנאמר בה, וכולי האיֵ ואולי...


"והם מדמים שהם חכמי ישראל, והם היותר סכלים בבני אדם ויותר תועים מן הבהמות, וכבר נתמלאו מוחותיהם פלאות והזיות ודמיונות נפסדות כנערים וכנשים [...] כי הראיה על אותם היסודות דרוש לה בקיאות במדעים רבים שאין חכמי התורה יודעים מהם מאומה".


2) "ואני תמה על אנשים גדולים שעיוורה אותם התאווה [!] והכחישו את האמת [!] והנהיגו לעצמם הקצבות [תקציבים] בעד המשפטים [פסיקת הדינים] והלימוד [לימוד התורה] ונתלו בראיות קלושות. ונדבר בעניין זה במקומו במסכת אבות" (פירוש רבנו לנדרים ד, ג).


אוי ויי, מה? אסור לקחת כסף על לימוד תורה? אסור להשתמש בכתרה של תורה? אסור למשוך משכורות עתק? וכל הדת האורתודוקסית בנויה על הפקת רווחים מהתורה ומהדת... התבונן סביבך, יש איזה רי"ש-בי"ת שעושה מצוות בלי כסף או בלי טובות הנאה?


3) "ואין לך צורך בְּאָמְרְךָ היכן יראת שמים? כי זה וכיוצא בו מן הגדולים ממנו ממי שקדם, אין יראת שמים אצלם אלא להימנע מן החמורות [=העבירות החמורות שעונשן כרת וכיו"ב], כפי שהדבר אצל ההמונים, אבל החובות המידותיות אינם סוברים שהם מחובות הדת ואף אינם מדקדקים בדבריהם כפי שמדקדקים בהם השלמים יראי ה'. ורוב אנשי הדת מבעלי השררה הללו כאשר הדבר קשור בשררה נעלמת יראת שמים [!]" (אגרות הרמב"ם, עמ' קלא).


כלומר, כאשר הדבר נוגע לשׂררה אנשי הדת הופכים להיות גרועים מן ההמונים ועוברים גם על החמורות, כגון חילול-שם-שמים. והביטוי "רוב אנשי הדת" עדין מאד-מאד, ובימינו אפשר בהחלט לומר כל, כי בימינו אין אנשי דת בעלי שררה שעושים לשם שמים, שהרי מי שאינו הולך בדרך האמת ומתענג על תורת חיים, חזקה עליו שהוא זקוק לתמריצים חומריים.


4) "מתוך מטרה שיהו אלה הנקראים תלמידי חכמים או גאונים או איך שתרצה לקרוא אותם [...] ולא ישליכו ידיעת ה' אחרי גוום, אלא ישימו שאיפתם הגדולה והשתדלותם במה שיביאם לשלמות [...] לא על מה שמראה בעיני ההמון שהם שלמים" (אגרות, עמ' עג).


וזו המציאות גם בימינו, התבונן סביבך בבעלי המרדעות השכירים למיניהם, אשר מתחנחנים ומתחנפים השכם והערב להמון ולבעלי ההון, או לכומרים השכירים הגדולים והמפורסמים מהם כדי לקבל מהם איזה תואר או קידום או טובת הנאה או איזו טיפה סרוחה של "הסכמה" שתביא להם רווח פוליטי או ממוני. וזכורני רי"ש-בי"ת אחד שהלך לקבל פליקים מעבדאללה כדי לזכות בהון פוליטי מתוך תקווה שהוא יהפוך גם להון כלכלי, ומלבד סטירות על זקנו המלבין לא קיבל מאומה, רק ביזה והשפיל את דרך האמת, ולא אשכח את פניו הנכלמים בעת שהוא הגיש את לחי החמור לקבלת הפליקים, ותודה לאל שהרחיק אותי מתעלוליהם ונכלוליהם.


5) "והנני מבאר עתה מה שנכשל בו זה המרבה לההביל [על אחד מצאצאי המינים]" (אגרות, עמ' קיג). ועלינו ללכת בדרך האמת הישרה ולא לאמץ את דרכי המהבילים העקושות.


6) "ידעתי והיה ברור לי בעת שחיברתיו [את הספר משנה תורה], שהוא יגיע בלי ספק לידי רע הלבב המקנא, שיגנה את מעלותיו ויראה שאין צורך בו, או שהוא בלתי שלם. ואף לידי הסכל הפתי אשר אינו יודע ערך מה שנעשה וידמה שהוא מעט התועלת. ואף לידי המתחיל ההוזה המבולבל ויקשו לו בו כמה מקומות, כיוון שאינו יודע יסודותיהן או שקצרה בינתו מלדקדק מה שדקדקתי. ולידי המתחסד לפי דמיונו המאובן המטומטם שילעיז על מה שנכלל בו מיסודות הדעות, ואלה הם הרוב [וכוונתו לרוב מוחץ שהרי אנשי האמת הם "שרידים"] ויבוא בלי ספק גם לידי השרידים אשר ה' קורא בעלי היושר והצדק וטובי התבונה, ואלה ידעו ערך מה שעשינו, אשר אתה הראשון שבהם, ואף אם לא יהיה לי בדורי זולתך – דיי" (אגרות, עמ' קכו).


7) "ומדוע אתה מתפלא על התנהגותו [של "גדול הדור"] בדומה למידות הללו, אותו שחונך מצעירותו באשליה שאין בדור כמותו, וסייעוהו בכך הזקנה והמעלה והייחוס [...] וזקיקותו לבני אדם להחדיר ללבם את אותו התבשיל הנתעב, שכל בני אדם מצפים לכל דבר הנשמע מן הישיבה או למתן תואר של כבוד, ואותן ההזיות שנעשו להן טבע" (אגרות, עמ' קכז).


ויש לקאפח בהערות שם רמזים עבים מאד, אך די בדברי רבנו למי שירצה להבין את האמת. כמו כן, בהמשך לדרכו של נהוראי: "ומה אנו? יתמי דיתמי חמרי דחמרי", אוסיף: ואם הראשונים הללו היו הוזי הזיות ועובדי אלילים, מה נֹאמר על ממסד הכמורה השכיר בימינו? וההולכים אחריהם באמת ראויים להיקרא: "יתמי דיתמי חמרי דחמרי", אך מי שהולך בדרך האמת, אינו צריך להרגיש כך: "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (יש' מט, ג).


8) "וכמה חמור סימאון הסכלים וכמה מזיק הוא, אילו אמרת לאדם מאותם המדמים שהםחכמי ישראל כי ה' שולח מלאך נכנס בבטן האישה ומצייר שם את העובר היה הדבר מוצא חן בעיניו ומקבלו, ורואה שזו עוצמה ויכולת ביחס לה' וחכמה ממנו יתעלה, על-אף שהוא סבור כי המלאך גוף של אש בוערת שיעורו כדי שליש העולם בכללותו, וייראה לו כל זה אפשרי ביחס לה'. אבל אם תאמר לו כי ה' נתן בזרע כוח מצייר הקובע תבנית איברים אלו ותארם והוא המלאך [...] יירתע מכך, מפני שאינו מבין עניין העוצמה והיכולת האמיתית הזו" (מורה ב, כו).


ובימינו המינים וצאצאיהם רואים בלימוד המדעים כפירה וסכלות! עד לאן הדרדרו בעיוורונם? לומר על מצוות ידיעת השם וייחודו, יסוד היסודות ועמוד החכמות, שהיא כפירה?!


"אֲשֶׁר חָטְאוּ וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס אֶת יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַבְלֵיהֶם" (מ"א טז, יג).


9) "ואל יעלו על ליבך הזיות כותבי הקמיעות, ומה שתשמע מהם או תמצא בספריהם הטיפשיים שֵׁמות שהם מצרפים אותם שאינם מורים על שום עניין כלל, וקוראים אותם 'שֵׁמות', ומדמים שהם צריכים קדושה וטהרה, ושהם עושים נפלאות, כל הדברים הללו סיפורים שאין ראוי לאדם שָׁלֵם לשמעם, כל-שכן לסבור אותם" (מורה א, סא).


וגם רבך מבקעת העצמות אוֹנוֹ הודה ב"אמיתתו ובקדושתו" של ספר הזוהר הטמא! ואוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה! "וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה" (דנ' ח, יב). והנה לפניך דינו של המודה בעבודה-זרה ואפילו לא עבדהּ, ולא חילל-שם-שמים בהפיכת תורת אלהים לקורדום חוצבים, ולא הִתעה את הרבים אחרי התֹּהו בהערצה למינים ולצאצאיהם (עבודה-זרה ב, י):


"כל המודה בעבודה-זרה שהיא אמת, אף-על-פי שלא עבדהּ – הרי זה מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא". פשוט, חלק, חד-משמעי, נוקב, ואמיתי – זו דרך האמת של רבנו.


10) כך אומר קאפח על הדת האורתודוקסית הדורסנית: "כפי שנפרץ הדבר במשך דורות הגלות [רק דורות הגלות? וכי בימינו לא נפרצה וחוללה התורה-שבעל-פה? ובימינו המצב חמור לא פחות ואולי יותר] שרבו הגזרות והמנהגים, הפסקים והדינים, ואף גזרות שלא נודע גוזרן בבירור, ורק 'שמענו שפלוני גזר', ושומרים עליהם יותר מדיני התורה עצמה, ואף מחילים אותם בכוח ואל-על-מי שלא שמע שפלוני גזר" (מבוא לספר המדע, עמ' כד). ובספרי "אפיקים להרמב"ם" (עמ' 98–99), הבאתי דוגמה לדורסנותם מדברי ההוזה מוסא איסר-לשלשת.


11) והנה עוד מדברי קאפח, הפעם מהערה נידחת בפירוש רס"ג לתהלים (עמ' קעב), ואף ששותפותו בממסד כומרי-הדת הפרו-נוצרי גרמה לו לטשטש להסתיר ואף לכפור באמת, לעתים רחוקות הוא כתב דברי אמת ברמזים מכוסים ומוכמנים היטב... וזה לשונו: "כי ישנם רבים [מי? האם כוונתו לצאצאי המינים?] העושים עָוֶל ופשעים מתוך שֶׁקָּו הבחנתם מעוות מעוקם ומעוקש וטוענים כי בצדק הם עושים ולא עוד אלא שאומרים זהו 'דעת תורה' [האם לא ראוי להסביר בפשטות מי הם אלה אשר משחיתים את דת האמת? ואיך נדע ממי להיזהר? ובגלל טשטוש האמת וכיסויה תלמידיו נוהים באדיקות אחרי צאצאי המינים והזיותיהם]".


12) "ומכאן באה התקפתו העזה של רבנו על אותם המתקדשים והמיטהרים [מי הם המתקדשים והמיטהרים בימינו? למה לא להדריך אל האמת בעוז ובפשטות?] הלוך וטפוף ילכו, האומרים אל תיגש בי כי קדשתיך, אשר נדמה להם שהם יודעים לישא וליתן במלחמתה של תורה" (קאפח במבואו למורה, עמ' 18). למי קאפח מתכוון? לכומרי הכנסיות או לכומרים האורתודוקסים? ובהמשך דבריו הוא רומז למי כוונתו: "ולמה לי לומר מלים משלי אביא לשון רבנו ודיי", ושם הוא מצטט את דברי רבנו על "חכמי ישראל" שנזכרו בנקודה הראשונה.


ואם הזכרנו את קאפח נצרף סיפור על מנהג שהוא נהג בו, מנהג אשר מיטיב לתאר כיצד הוא היה פוסח על שתי הסעיפים. סיפר לי ידיד אשר נהג להתפלל עם קאפח בבית-הכנסת, שבעת קרית-שמע קאפח היה אוחז את הציציות בידו ומקרבן אל פיו אך לא מנשקן... ואותו חבר תמה, מדוע הוא נהג כן? והלא אם יש לנשקן – נשק ינשק, ואם אין לנשקן והדבר מגונה, מדוע לעשות הצגה של נישוק? ורק שותפותו בממסד הארורים גרמה לו לטמטום האווילי הזה.


אגב, ממשיך דרכו, החוצב הידוע בציבור מבקעת העצמות, החליט משום מה לנהוג בסכלות מסוג שונה, וכאשר הוא מגיע לקריאת-שמע של שחרית, הוא מכסה את פניו ראשו ובטנו בטלית, יותר ממה שמכסים את ראשי הנידונים למוות. איני יודע מה הוא עושה תחת המרדעת, מנשק או לא מנשק? אוחז בציציות או לא? אך מכל מקום מדובר במחזה גרוטסקי להחריד אשר מעיד על פסיחה על שתי הסעיפים, וכן מסמל נאמנה את העיוורון שלקה בו.


וכדברי רבנו בפירושו לנדרים (ד, ג):


"ואני תמה על אנשים גדולים שעיוורה אותם התאווה [!] והכחישו את האמת [!] והנהיגו לעצמם הקצבות [תקציבים] בעד המשפטים [פסיקת הדינים] והלימוד [לימוד התורה] ונתלו בראיות קלושות. ונדבר בעניין זה במקומו במסכת אבות" (פירוש רבנו לנדרים ד, ג).


"וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְיָ וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל וַתַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ" (ש"א טו, יט).


"נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת כִּי אַתָּה הַדַּעַת מָאַסְתָּ וְאֶמְאָסְךָ מִכַּהֵן לִי וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי" (הו' ד, ו).


סוף דבר


"וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי" (יר' ב, ח), "כִּי מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל כֻּלֹּה בֹּצֵעַ בָּצַע מִנָּבִיא וְעַד כֹּהֵן כֻּלֹּה עֹשֶׂה שָּׁקֶר" (יר' ח, י), "שִׁמְעוּ דְבַר יְיָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי רִיב לַייָ עִם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, כִּי אֵין אֱמֶת וְאֵין חֶסֶד וְאֵין דַּעַת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ" (הושע ד, א), "רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ וְעַל יְיָ יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר הֲלוֹא יְיָ בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה" (מיכה ג, יא).


האם הדת האורתודוקסית היא דת האמת? האם הדת הזו, שהופצה באלף השנים האחרונות מייצגת נאמנה את דת משה? זאת ועוד אחרת, לצערנו נדמה שיש היום אלפי דתות ושיטות הלכתיות ומחשבתיות. מן העבר האחד ניצב הרמב"ם, כאברהם אבינו ע"ה בשעתו, שקריאתו לדת האמת: "וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְיָ אֵל עוֹלָם" (בר' כא, לג) עדיין מהדהדת בפסקול ההיסטוריה של האנושות; ומן העבר האחר, כל שאר מחזיקי השיטות ההלכתיות המחמירות והתמוהות, נעדרי המחשבה הזכּה והשקפות האמת; ולצידם, רבבות בעלי האמונות התפלות ושקועי ההזיות המאגיות, שלעתים קרובות מאד חוצות בגסות את גבול איסור העבודה-הזרה.


"נְבִיאֶיהָ פֹּחֲזִים אַנְשֵׁי בֹּגְדוֹת כֹּהֲנֶיהָ חִלְּלוּ קֹדֶשׁ חָמְסוּ תּוֹרָה" (צפ' ג, ד).


"וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר יְיָ צְבָאוֹת. וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעָם כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה" (מלאכי ב, ח–ט).


"וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים? אִם יְיָ הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו, וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר" (מ"א יח, כא).


"הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים" (יש' ה, כא).


בתמונת שער הרשומה: "Stop making stupid people famous".

טענות קשות נגד אור הרמבם ותשובותיי (חלק ב)
.pdf
Download PDF • 257KB

895 צפיותתגובה 1

פוסטים אחרונים

הצג הכול

1 Comment


איתמר שלו
איתמר שלו
Nov 08, 2020

תמונה אחת שווה אלף מילים

Like
bottom of page