ביקורת על יחסי לרש"י-שר"י – ותשובתי

עודכן ב: יונ 29

ביום יב בטבת תש"ף נשלח אלי מכתב ביקורת אשר נוגע להתייחסותי לרש"י. אעתיק את המכתב בקטעים, ואתייחס לעצם הטענות האמורות בו. כמו כן, התייחסותי ותשובתי לכותב המאמר אינה אישית! אלא היא מופנית לכל הדרדעים המזויפים והמתחסדים למיניהם, החכמים בעיניהם, אשר מצקצקים בלשונם כאשר הם שומעים את ביקורתי על רש"י (ודייקתי לכתוב "שומעים" כי לא מכבודם ורוב חכמתם לעיין במאמרים). ולא רק לתלמידי החכמים שביניהם, אלא ובעיקר למנהיגיהם ולראשיהם אשר מזמן כבר חדלו מלהתעניין בהשקפות נכונות, וכל מה שמעניין אותם הוא להידמות לצאצאי המינים.


ובמה הם מתדמים להם? לצערי הרב, ראשי הדרדעים מתחפשים לאיכרים פולנים; מאמצים לעצמם את שיטות הלימוד הליטאיות אשר נובעות ממקורות נרפשׂים; מתבטלים ומתרפסים לפני גדולי תורא דמיוניים ומהובלים אשר אינם יודעים מימינם ומשמאלם; מתעקשים שלא ללמד בשיעוריהם את הלכות יסודי-התורה, וגם כאשר הם מלמדים את המורה הם בורחים לעיין בפירושי אגדות במקום לעסוק בהרחקת הגשמות והאלילות, שמא ישמעו פטרוניהם האשכנזים שהם מלמדים על העבודה-הזרה שבידיהם, ואז יבולע להם מאדוניהם: משכורותיהם, מעמדם, קשריהם, יוקרתם המדומה הכל יהיה בסכנה!


והנה הגענו לחמור מכל, הם מתירים לעצמם לאכול מן התורה וליהנות מדברי תורה בשלל טובות הנאה. ולא רק לשכירי-הדת בתקופת בית-ראשון אמר ירמיה הנביא מה שאמר, אלא לשכירי-הדת שבכל דור ודור, ובמיוחד לשכירי-הדת אשר פוסחים על שתי הסעיפים ומראים את עצמם כרמב"מיסטים, וכלפי חוץ מפריסים פרסה אך גרה אינם מעלים, וידיעת ה' ואהבתו רחוקה מאד מליבם, והנה דברי הנביא:


"הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים? וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל! שֹׁמּוּ שָׁמַיִם עַל זֹאת וְשַׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד נְאֻם יְיָ, כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם" (יר' ב, יא–יג).


"הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְיָ וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי וְהַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ, לָכֵן עֹד אָרִיב אִתְּכֶם נְאֻם יְיָ וְאֶת בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב" (שם, ט).


א. ראש הביקורת: מדוע אני קורא לרש"י-שר"י?


ועתה למחבר המכתב אשר טוען כך: "כדאי ללמוד מהרמב"ם ומרבים אחרים, שהם נוהגים לתקוף שיטות ולא אנשים, כגון המתכלמין או מאמיני הגשמות והנמנעות וכדומה, או קבוצות חברה רחבות, כגון הצרפתים, אנשי צפון-אפריקה וכדומה, ללא הזכרת שמות אנשים, ובפרט של מי שהוא בן-ברית". עד כאן הטענה הראשונה, והוא אף מוסיף בסופה חלק מהתשובה: "אני שומע אותך צועק: מבחינתי רש"י אינו בן-ברית"... והוא עוד מוסיף: ש"אם מזכירים ספר בעייתי – תוקפים את ההשקפה העולה ממנו, ולא את בעליה!".


הוא ממשיך ומביא דוגמאות מהרמב"ם, "אשר מזכיר שמות של כאלו שאינם בני-ברית בשמותיהם, ואפילו עם תוספת 'תארים' כגון על גלינוס בעל 'המחלה הידועה' וכדומה". לאחר מכן הוא מגיע למשפט המפתח בביקורתו: "כך שאינני יודע מדוע מצאת לנכון להוסיף לרש"י תארים כמו: "ארור", "רשע", "טיפש", "מין", "שר"י", וכיוצא-בזה?".


ועתה לתשובתי על הדברים הללו:


לאחר שהוכח מעל לכל-צל-של-ספק כי רש"י היה מין, אין שום מניעה מלחרף ומלגדף אותו בכל הגידופים האפשריים ואף למצוה רבה תיחשב, שהרי אפילו תלמידי חכמים מייחדי ה', אם הם חלילה חטאו ופשעו וקנו את הדיינות בכסף, ציוו אותנו חכמים להקל בהם ולזלזל בהם באופן אישי! וכמו שפוסק רבנו בהלכות סנהדרין (ג, ט):


"כל דיין שנתן ממון [או התערב בכל צורה שהיא, כגון הפעלת קשרים פוליטיים] כדי שיתמנה, אסור לעמוד מפניו [=לקום לכבודו], וציוו חכמים להקל אותו ולזלזל בו. ואמרו חכמים, שהטלית שמתעטף בה תהי בעיניך כמרדעת של חמור".


ואם על תלמידי חכמים כך, על מינים מובהקים שמתעים את העם אחר ההבל במשך אלף שנים על-אחת-כמה-וכמה, ויותר נכון לומר שכלל אין מה להשוות ביניהם, כי המינים דינם מיתה בידי כל אדם כפי שנראה בהמשך ואלה דינם רק ביזוי וחירוף וגידוף. זאת ועוד, כאשר אדם עושה עבירה בדברי-שמים ואינו חוזר בו, מכלימין אותו ברבים, ומפרסמין חטאו, ומחרפין אותו בפניו, ומבזין ומקללין אותו! והנה פסק רבנו בהלכות דעות (ו, יב):


"במה דברים אמורים בדברים שבין אדם לחברו, אבל בדברי-שמים אם לא חזר בו בסתר מכלימין אותו ברבים, ומפרסמין חטאו, ומחרפין אותו בפניו, ומבזין ומקללין אותו, עד שיחזור למוטב, כמו שעשו כל הנביאים לישראל".


האם זה מספיק "אישי" בשבילך? האם לא ברור שלדעת רבנו יש ללמוד מן הנביאים לגבי אדם שעובר על מצוות שבין אדם למקום? כל-שכן וקל-וחומר כאשר אנחנו עוסקים במינים, ולא בסתם מין, אלא באבי-אבות-הטומאה (ואין בהלכה גדר כזה והוא מיוחד רק לרש"י), אשר התעה את עם-ישראל אחר ההבל במשך אלף שנים, והנציח את שיטת לימוד אגדות חז"ל כפשוטן וגרם לעם ה' להיות כדברי רבנו בפרק חלק: "רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה". האם קל בעיניך עוון התעית עם-ישראל אחר הבלי ההגשמה וההזיות המאגיות האליליות?


ואגב למדנו שהנביאים הכלימו ופרסמו וחירפו וביזו וקיללו את החוטאים והפושעים, באופן אישי! ואף למדנו מדברי רבנו שיש ללמוד מהאופן שבו הם נהגו ולהמשיך בדרך זו. ולא לחינם אני מציין את רש"י כאבי-אבות-הטומאה, כי הוא התעה את הרבים אחר הבלי המינים, והחדיר לדת משה הטהורה את השקפותיהם הארורות, וכתבתי רבות על כך במאמריי. ואני תמה עליך שאתה מתעלם משלל הראיות שהבאתי על-כך במאמריי, והדבר גורם לי לחשוד בכנותך, שהרי אם למדת את מאמריי ממה אתה מתפלא? ואם לא למדת אותם איך אתה מעז למתוח ביקורת ולחזק ולתמוך בדרכי המינים הארורים?


והנה עוד פסק מפסקי רבנו בהלכות סנהדרין (יא, ו) ביחס לחומרת המתעים את העם אחר ההבל: "האכזריות על אלו שמטעין את העם אחר ההבל רחמים היא בעולם, שנאמר 'לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים' [דב' יג, יח]". האם יש לך עוד ספק שמדובר בביטויי אכזריות כלפי הרשעים באופן אישי? האם ניתן להיות אכזרי כלפי מי שמתעה את העם אחר ההבל מבלי להזכיר את שמו? ומבלי לגנותו בלשונות החריפים ביותר האפשריים?


"וָאָרִיב עִמָּם וָאֲקַלְלֵם וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים וָאֶמְרְטֵם" (נח' יג, כה).


והנה לפניך שני קטעים נוספים מדברי רבנו, שמהם עולה במפורש שיש מצוה רבה לגנות את הרשעים ומגרעותיהם, וכך אומר רבנו בפירושו לאבות (עמ' רעג): "והחלק הרביעי [מחלקי הדיבור] הוא הרצוי, [...] [ובתוכו נכללת המצוה החשובה] לגנות את הרשעים ומגרעותיהם כדי להמאיס מעשיהם וזכרם בעיני בני אדם וייבדלו מהם ולא ילכו באורחותיהם". וכך אומר רבנו גם בהקדמתו למסכת אבות בפרק החמישי (עמ' רנז):


"וכן דברי האדם כולם לא יזדקק לדבר אלא במה שיביא לעצמו בו תועלת, [...] או בשבח מעלה או אדם גדול, או בגנות מגרעת או רשע – לפי שקללת בעלי המגרעות וגינוי זכרם, אם הייתה המטרה בכך להשפילם בעיני בני אדם כדי שייקחו בהם תוכחות ולא יעשו כמעשיהם – הרי זו חובה וזו מעלה, הלא תראה אמרו יתעלה: כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וכמעשה ארץ כנען, וסיפור הסדומיים, וכל מה שבא במקרא בגנות האנשים בעלי הרעות והמגרעות וגינוי זכרם, ושבח הצדיקים ורוממותם, אין הכוונה בהם אלא כמו שאמרתי לך, כדי שילכו בני אדם בדרכם של אלו ויתרחקו מדרכם של אלה".


האם נדמה לך שניתן למתוח ביקורת על רש"י ולהסיר מעל עם-ישראל חרון-אף ה', מבלי להזכיר את שמו ומבלי לגנות אותו? ההיפך הגמור הוא הנכון! "לפי שקללת בעלי המגרעות וגינוי זכרם, אם הייתה המטרה בכך להשפילם בעיני בני אדם כדי שייקחו בהם תוכחות ולא יעשו כמעשיהם – הרי זו חובה וזו מעלה". ואגב גם למדנו כי התורה הקדושה הלכה בדרך זו כאשר גינתה אנשים רשעים בשמם כדי להשפיל אותם וכדי שיתרחקו בני אדם מדרכיהם, האם לפי דעתך אין ללמוד זאת מן התורה הקדושה?


ויתרה מזאת, גינוי של חברה שלמה קשה בהרבה מגינוי של אדם אחד בשמו, שהרי אם מאן-דהו לדוגמה מגנה בשקר חברה שלמה, חטאוֹ קשה בהרבה ממי שמגנה אדם אחד בשמו! כך שאם רבנו מגנה חברה שלמה או קבוצת תועים שלמה, הדבר חמור וקשה בהרבה מאשר לתקוף רק אדם אחד בשמו! וברור שמטרתו של רבנו בכל מקום היא לתקוף את הדרך והשיטה, כי בני האדם עוברים מן העולם, אך התקפתו על השיטה הינה נצחית. ברם, רבנו לא העלה על דעתו שירוממו את רש"י ויהפכו אותו למשה רבנו מוסֵר תורתם החדשה! ולאחר שרש"י הפך לאליל בסדר גודל היסטורי – חובה ואף מעלה לתקוף אותו בשמוֹ!


כמו-כן, האם שכחת את ביקורתו של רבנו על שכירי-הדת באיגרתו לר' יוסף? והנה דבריו על ראש הישיבה בפועל ר' זכריה (עמ' קכח): "אבל זה מר זכריה [=הסגן של ראש הגלות, ראש הישיבה בתואר] הוא איש פתי מאד, וכבר קרא לעצמו [=תיאר את עצמו במכתבו לרבנו] 'וְיָגַע באותו המשא והמתן והפירושין', ומדמה שהוא יחיד בדור ושכבר הגיע להישג גדול מן השלמות [...]. [ואינו אלא] זקן מסכן באמת סכל בכל דבר, והרי הוא כקטן בן יומו בעיניי, ויש ללמד עליו זכות כפי סכלותו". ואת הדברים הללו רבנו כותב על אדם שאינו בגדר "מין" אלא סתם סכל, איך לפי דעתך ראוי לקרוא לראש המינים אשר מתעה את עם-ישראל אלף שנים?


ואצרף גם את פסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (א, יב–יג) בעניינו של אברהם אבינו:


"כיוון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור-כשדים ולערוך דין עמהם, ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה, ושבר את הצלמים, והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם, ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך, כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים, וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו. כיוון שגבר עליהם בראיותיו ביקש המלך להורגו ונעשה לו נס" וכו'.


ואני שואל אותך, וכי יעלה על דעתך ששבירת הצלמים וקריאה לאיבודם ושבירתם הן יותר קלות מלהוכיח אדם אחד בשמו? ולמה אברהם אבינו דומה? לאדם אשר יעבור היום בשכונות החרדיות האליליות ויצעק ברמקול גדול שכל הגדויילים המהובלים והמיובלים הינם אלילים שיש להוקיעם ולהשפילם עד-עפר! זאת ועוד, וכי יעלה על דעתך שאברהם אבינו נמנע מלהוכיח ומלהזכיר את שמות עובדי האלילים ואת מנהיגיהם? האם לחינם ביקש המלך להורגו? האם על מתיחת ביקורת אירופית "קרה" ו"עדינה" המלך החליט להורגו?


ואגב, אימוץ שיטת "הביקורת האירופית הקרה" והצקצוק וההתחסדות שיש לומר ביקורת באופן "קר וענייני" הינה התעיה מדרך האמת, כי כאשר מבקרים אדם או שיטה באופן "קר" למעשה מותירים פתח לאותה השיטה הרעה להתקיים לצד דרך האמת. לעומת זאת, הדרך היחידה לקיים את מצות ה' ולבער עבודה-זרה מארצנו היא על-ידי הליכה בדרכה של התורה ובדרכם של הנביאים, דהיינו לקדש מלחמת חורמה כנגד העבודה-הזרה.


ואם לא די לך בכל זאת כדי להבין את חומרת מינותו של רש"י, אצרף לך כמה הלכות אשר עוסקות במינים ודיניהם: בהלכות יסודי התורה (ו, ח), בהלכות עבודה-זרה (י, ב), בהלכות תשובה (ג, טו), בהלכות רוצח ושמירת הנפש (יד, יד–טו), ובהלכות ממרים (ג, א), ואין צריך לומר שכל ההלכות הללו מבוססות על דברי חז"ל:


[ח] "מין ישראל שכתב ספר-תורה שורפין אותו עם האזכרות שבו, מפני שאינו מאמין בקדושת השם, ולא כתבוֹ אלא והוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים [=כשאר הנבראים: עץ ואבן בהמה וחיה או אדם]. והואיל ודעתו כן לא נתקדש השם, ומצוה לשורפו כדי שלא להניח שם למינים ולא למעשיהם".


[ב] "אבל מוסרי ישראל והמינים והאפיקורסים, מצוה לאבדן ביד ולהורידן לבאר שחת, מפני שהן מצירין לישראל ומסירין את העם מאחרי ה', כישוע הנוצרי ותלמידיו [=כל תלמידיו בעלי ההגשמה למיניהם], וצדוק ובייתוס ותלמידיהן [=כל מחריבי התורה-שבעל-פה למיניהם] 'שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב' [מש' י, ז; כלומר, ראוי לצרף לשם המינים את ראשי התיבות שר"י!]".


[טו] "ואלו שאין להן חלק לעולם-הבא, אלא נכרתין ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם-ולעולמי-עולמים: המינים, [...] חמשה הן הנקראים מינים: [...] והאומר שיש שם ריבון אחד אלא שהוא גוף ובעל תמונה".


[יד–טו] "המינין והם עובדי-עבודה-זרה מישראל [...] מצוה להורגן. ואם יש בידו כוח להורגן בסיף בפרהסיה הורג [!], ואם לאו, יבוא עליהן בעלילות עד שיסבב הריגתן. כיצד? ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר, קודם ומסלק הסולם, ואומר לו: 'הרי אני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך', וכיוצא בדברים אלו".


[א] "מי שאינו מאמין בתורה-שבעל-פה [...] הרי זה בכלל המינים ומיתתו ביד כל אדם. [...] מורידין ולא מעלין כשאר המינים [...] – כל אלו אינן בכלל ישראל ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינים, אלא כל ההורג אחד מהם עשה מצוה גדולה והסיר מכשול".


ונצרף גם את דברי רבנו בפירושו לחולין (א, ב): "ומינים אצל חכמים הם הכופרים מישראל [כלומר, שהם עובדי-עבודה-זרה אך עדיין רואים את עצמם בגדר ישראל], [...] והם בני-אדם אשר טמטמה הסכלות את חשיבתם, והחשיכו התאוות את נפשותם [...]. והכת הזו היא כת של ישוע הנוצרי [...] וכל ההולך בשיטתם – 'שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב' [מש' י, ז; ושוב ר"ת שר"י!]".


מה יהא אפוא דינו של פירוש רש"י-שר"י? אשר מצד אחד אינו ספר-תורה ואין בו אזכרות, ומצד שני מלא וגדוש בהשקפות המינים ובהזיות מאגיות-אליליות על כל צעד ושעל? האין לדון בו כל-שכן וקל-וחומר מספר-התורה הקדוש שניתן אות-באות מפי-הגבורה, ואף-על-פי-כן לא חסים על קדושתו ושורפים אותו על כל האזכרות שבו? ואני מקווה שעתה אתה סוף-סוף מבין מדוע אני קורא לו שר"י, שזה אגב גם ראשי תיבות שמו...


ואיני יודע איך עלה על דעתך שאין לגנות את רש"י בכל הלשונות החריפים האפשריים, שהרי דינו של מין הינו: ש"כל ההורג אחד מהם עשה מצוה גדולה והסיר מכשול"! ומי שמצוה להורגו ללא התראה וללא עדים וללא דיינים, איך עלה על דעתך שלא ראוי לגנותו?!


והנה לך עוד הלכה מהלכות מלכים ומלחמות (סוף פרק ט): "ובן נח נהרג בעד אחד, ובדיין אחד, בלא התראה, ועל-פי קרובים. אבל לא בעדות אישה ולא תדון אישה להם". נמצא אפוא, שדינו של מין מישראל חמור בהרבה מדינו של גוי שעובד עבודה-זרה! שהרי מין מישראל נהרג ללא התראה וללא עדים וללא דיינים, וכל הזריז והמקדים להורגו "עשה מצוה גדולה והסיר מכשול", ואילו גוי עובד עבודה-זרה, אין להורגו אלא לאחר שהביאו אותו לפני בית-דין, ובעד אחד, אבל לא בעדות אשה, ולא בבית-דין של נשים – וזה הבדל עצום!


והא לך עוד שתי הלכות מהלכות עבודה-זרה (ב, ח–ט):


"ישראל שעבד עבודה-זרה הרי הוא כגוי לכל דבר, ואינו כישראל שעבר עבירה שיש בה סקילה, ומשומד לעבודה-זרה הרי הוא משומד לכל התורה כולה. וכן המינים מישראל אינן כישראל לדבר מן הדברים, ואין מקבלין אותם בתשובה לעולם! [כל-שכן וקל-וחומר שאין לדון אותם לכף זכות!], שנאמר: 'כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים' [מש' ב, יט]".


"והמינים הם התרים אחר מחשבות לבם בסכלות בדברים שאמרנו, עד שנמצאו עוברים על גופי תורה להכעיס בשאט בנפש ביד רמה, ואומרים שאין בזה עוון [כמו הראב"ד שאמר שאין עוון בהגשמה]. ואסור לספר עמהן ולהשיב עליהן תשובה כלל שנאמר: 'וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ' [מש' ה, ח; וברור שאין להשיב עליהן כדי שלא לתת פרסום להשקפותיהם, אך מי שכבר יצא לו שם בכל עם-ישראל שהוא גדול ממשה רבנו ונקרא בפי כל: "רבן של ישראל" מצוה רבה ועצומה להילחם בו!]. ומחשבת מין לעבודה-זרה".


ואולי יש לדון אותך לכף זכות, שמא אינך יודע כי הציר שעליו כל התורה כולה סובבת הוא המלחמה בעבודה-זרה ובאלילות, וכלשון רבנו במורה (עמ' שנח): "כיון שהייתה מטרת כל התורה וצירה אשר עליו היא סובבת הוא סילוק עבודה-זרה ומחיית עקבותיה"; ושמא אינך יודע גם את ההלכה הבאה מהלכות עבודה-זרה (ב, ז):


"מצות עבודה-זרה כנגד המצוות כולן היא, [...] הא למדת, שכל המודה בעבודה-זרה כופר בכל התורה כולה ובכל הנביאים ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם, [...] וכל הכופר בעבודה-זרה מודה בכל התורה כולה".


הא למדת, שמי שכופר ברש"י הארור – מודה בכל התורה כולה! ומי שמגן עליו ודן אותו לכף זכות ומעלה על דעתו שראוי ללמוד ממנו משהו – כופר בכל התורה כולה! ואיך העלית על דעתך להתחסד ולצאת ולהגן על ראש פרשני ההגשמה והמינות? ולא רק אתה, איך העלו על דעתם כל מנהיגי וראשי הדרדעים המזויפים למיניהם להתחסד ולהתחפש לאיכרים פולניים ולאכול מן התורה, ואף להילחם נגד אדם עני ויחידי אשר ממלא את חובתו?!


ואחתום בפסוק שראוי להקדישו לכל הדרדעים המזויפים המה וראשיהם: "כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת, הַאֵין עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן? אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים נִסְרְחָה חָכְמָתָם!" (יר' מט, ז).


ב. מחבר המכתב חושף את מניעיו


לפני שכותב הביקורת מעלה את טענתו השנייה, הוא שואל שאלה רטורית על דבריי כנגד רש"י, ובה הוא תמה האם יש תועלת לבקר את רש"י בחריפות, והוא מוסיף: "ובפרט כאשר לא ברור ממי ייזהר יותר הקורא, מרש"י או מבעל המאמר?". ובכן, אם לא ברור לך ממי להיזהר יותר ממני או מרש"י, לא אתפלא אם אינך מבין מאומה בענייני הגשמה ועבודה-זרה, ואף ייתכן שזה סימן לכך שדבריך אינם נובעים ממקור של יושר וכנות. ואם כך, איני יודע מדוע טרחת לכתוב את מכתבך, שעטוף בנופת צופים אשר לא הבאתי אותה כדי שלא תכבול אותי, אך ביני שיטי עולות שאלות קשות לגבי מניעיך האמיתיים...


ג. חכמי ישראל לא נהגו לגנות באופן חריף


הטענה הבאה שמחבר המכתב מעלה היא, שכל חכמי ישראל לדורותיהם לא נהגו לבקר באופנים חריפים, והנה דבריו:


"אמור לי, אדיר, מי מחכמי ישראל נוהג לכנות כך חכמים שהוא חולק עליהם? למעט יחידים כמו ראב"ד ורשב"א, אבל מדוע ללכת בדרכם? אפילו רשעים כדתן ואבירם, ובלעם, ודואג, ויעקב מינא או אלישע אחר, לא זכו לקיתונות שאתה שופך על רש"י!!".


ובכן, ראשית כבר הוכחתי לך באריכות לעיל על צדקת כל מילה ומילה שאמרתי על רש"י, ואם כבר חטאתי לה' במשהו ממאמריי, זה במה שלא מספיק גיניתי אותו! לגבי הראב"ד והרשב"א הם לא ראויים להתייחסות בכלל, כי לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו. ולגבי שאר הרשעים שהזכרת, איני יודע מה זה שייך לכאן, הרשעים שהזכרת אינם מתעים את עם-ישראל אחר ההבל במשך אלף שנים! הם לא החדירו לדת משה את ההגשמה ושלל הזיות מאגיות אליליות, הם לא החריבו את דת משה וזיהמו אותה בהשקפות פרו-נוצריות! פעלם המרושע הזיק לעם-ישראל בתקופה מסוימת וקצרה ובזה נזקם הסתיים.


וכי יעלה על דעתך שאם אחד מהם היה כרש"י שהוא לא היה סופג קיתונות של רותחין?! וכי לא קראת לעיל את כל ההלכות על המינים? ואם היה ברור וגלוי לכל עם-ישראל שרש"י היה מין ורשע לא הייתי מדבר עליו כלל, ושמו הטמא כלל לא היה עולה על דל שפתיי, וכמו שאומר רבנו לעיל: "כדי שלא להניח שם למינים ולא למעשיהם".


עוד הוספת להתחסד ואמרת כך: "כל-כך הרבה מחכמי הדורות הנאמנים והמייחדים, קראו את רש"י עם שלל פירושיו, ולא מצאו לנכון לנגח אותו, לא בעניינים שאתה מעלה כאן ומייחס לו, ובוודאי שלא נשמעה טענה על חוכמתו או הסתייגות ממנו כאיש וכדומה – ואם חלקו עליו, אז רק נקודתית על פירוש זה או אחר שלו".


ודבריך באמת מעלים גיחוך רחב על פניי, מי הם אלה "חכמי הדורות הנאמנים והמייחדים" שאתה מתכוון אליהם? והלא ניתן לספור את חכמי ישראל המייחדים על כף יד אחת ואולי שתיים, ולא יותר, וכמו שאומר רבנו בהקדמתו לפרק חלק: "והכת השלישית, והם חַי ה' מעטים מאד עד שאפשר לקרוא להם כת כמו שאפשר לומר על השמש מין". כל השאר הינם תועים ברמה כזו או אחרת, ואינם יודעים מאומה על ידיעת ה' וייחודו, הולכים בדרכי חושך מהובלות, ותועים ונחבלים בהשקפות המינים הארורות.


ובכלל, טענתך זו היא מסוג "טענת הסמכות", כלומר לא מדובר בטענה עניינית, אלא בטענה שאני טועה מעצם זה שאף לא אחד מ"חכמי ישראל הנאמנים והמייחדים" (ושוב עולה גיחוך רחב על פניי), ביקר את רש"י. אגב, עובדה זו דווקא מעוררת חשד, כי כבר אמרו חז"ל שאם ראית רב שכולם שבעי-רצון ממנו, כנראה שהוא מושחת כי אינו מוכיח את העם.


וכבר הערכתי במאמר אחר, כי העובדה שלא ביקרו את רש"י כלל מעידה על קשר שתיקה אשכנזי מובהק במשך הדורות, ולא על טהרת דעותיו והשקפותיו. איך לדוגמה אף לא אחד שם לב לכך שרש"י בפרק הראשון בפירושו לתורה אומר שהקב"ה ברא את האדם בדיוקנו? וגם מָרי לא העיר בפרק הראשון של המורה על-כך שרש"י הוא זה אשר פירש ש"צלם" הוא תבנית-דפוס! וכי הוא לא הכיר את פירוש רש"י בפרק הראשון לבראשית? וכי אף לא אחד שם לב לכך? תמוה ביותר, ורק מעיד על קשר של שתיקה.


והנה מעט ממה שכתבתי במאמרי האמור: "רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק כג)":


נקודה נוספת מעניינת שעולה מדבריו היא, שעד היום לא נכתב שום ספר השגות על רש"י! על רבנו הרמב"ם נכתבו השגות למכביר, זה אומר בכֹה וזה אומר בכֹה, לעומת זאת, על רש"י לא נכתבו השגות! אולי בעלי התוספות חולקים עליו פה ושם, אך השגות שמטרתן לערער באופן משמעותי על אישיות הפוסק, ישרותו, חוכמתו וצדקתו, זאת לא ראינו! ואין לי שום צל של ספק, כי יש כאן קשר אשכנזי מובהק, אשר מגן בחירוף נפש על גדול אלילי אשכנז. כי אם יתגלה ויתברר שרש"י לא היה "רבן של ישראל" אלא "רשעם של ישראל" – אנה יוליכו את חרפתם? איך יוותרו על שלטונם ותאוותם? איך ישפילו את גאוותם?


ד. האם אין דברי חפץ בפירוש רש"י?


טענתו הבאה של כותב המכתב היא השאלה: האם אין דברי חפץ בפירוש רש"י? כאילו אם היו בדבריו דברי חפץ הם היו ראויים להכשיר את השקפות המינים הארורות שהוא מחדיר לנו בפירושיו, וכן את שיטתו לפרש את אגדות חז"ל כפשוטן אשר החריבה את דת משה...


והנה דברי מחבר המכתב זך השכל:


"ואני תמה – האם באמת לא מצאת בפירושיו שום דברי חפץ? או שמא בלהט חרון אפך עליו אינך מסוגל לראות את מה שרואים בו כולם, ואתה שופך התינוק עם האמבטיה? והלא כמה וכמה עניינים וסוגיות פירש לנו רש"י שבלעדיו לא היינו יודעים לפנות ימין ושמאל, זה נחשב כאין לפניך?".


הכותב מגלה בדבריו אלה שהוא לא העיפרון המחודד ביותר... כי אפילו אם הייתי מוצא דברי חפץ בפירוש רש"י, מה זה משנה? ואם תמצא דברי חפץ בקוראן או בברית-החדשה או בספר הזוהר האם תאמץ אותם אל חיקך? האם תכשיר אותם אם תמצא שם כמה מצוות שהם העתיקו במדויק מספר-התורה הקדוש? האם תכשיר אותם רק בגלל כמה אמיתות? ואיני יודע אם תרצה להאמין לזאת, אבל בכל מסעי בחקר פירוש רש"י עד היום, לא מצאתי שום דבר שהוא בגדר "דברי חפץ". אולי מצאתי פה ושם העתקה של קמצוץ מדברים נכונים מעורבבים עם הזיות כמובן, אך כעת אני מצליח להיזכר אלא במקום אחד או שניים כאלו.


ועוד ראוי לשאול אותך, האם כאשר בית-דין מוציא להורג עובד עבודה-זרה הדיינים שואלים את החייב האם הוא שמר שבת? או אם הוא גמל חסדים? או אם הוא הכניס אורחים? או אם הוא כיבד הורים? או אם הוא למד תורה? והלא כל זה לא מעניין כלל! ברגע שאדם הוא עובד אלילים – דינו אחד! כל-שכן וקל-וחומר ביחס למין גמור מישראל אשר מתעה את הרבים אחר ההבל, ולכן ביחס אליו אין זה משנה כלל מה הם שאר מעשיו! וכמו שרבנו פוסק לעיל, שספר-תורה שכתבו מין נשרף עם כל האזכרות שבו! ולפי ההיגיון שלך, למה? והלא לפנינו ספר-תורה גוויל כשר למהדרין! מדוע לשורפו עם כל האזכרות שבו? אך הסיבה פשוטה: "כדי שלא להניח שם למינים ולא למעשיהם". ואצל רש"י המצב חמור ביותר כי לא מדובר בספר-תורה גוויל כשר למהדרין, אלא בפירוש מלא וגדוש בצואת השקפות המינים.


כמו כן, מה שאני טוען כנגד רש"י אינו מבוסס על "חרון אפי" כפי שאתה טוען, ובדבריך אלה אתה מנסה למעשה להציג אותי כמי שאינו מסוגל לחשוב בהיגיון, וכאילו זעם וחרון-אף בלתי נשלטים מנחים את פעולותיי ומעבירים אותי על דעתי... ואם אכן הייתי כזה חלילה, האם הייתי מסוגל להשיב לך במכתב מסודר ומנומק? ובכלל, כיצד אתה מתעלם מעשרות רבות של מאמרים שבהם ניתחתי את רש"י ושיטותיו? האם כל זאת יכול לנבוע מזעם וחרון-אף? והלא כדי ליצור יצירות כל-כך מורכבות אדם זקוק לשלווה עצומה ולישרות מחשבה!


עוד הוספת, "שאיני מסוגל לראות את מה שרואים בו כולם", ואיני יודע מה אתה רואה בו או מה אחרים רואים בו, ומה שאני רואה בו הנני כותב ומנתח במאמריי, וברוב המקרים מדובר בדברים פשוטים וברורים, שכל מי שלמד את יסודות הדת רק מעט, יכול להבין. ויתרה מזאת, על הסיפור "המלך עירום" שמעת? האם לא ייתכן שכל העם ישגו אחר ההבל? והלא התורה ייחדה קרבן מיוחד למקרה כזה אשר כל עדת ישראל שוגים אחר ההבל: "וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְו‍ֹת יְיָ אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ". ובפסוק מדובר בסנהדרין אנשי אמת אשר משתדלים ככל יכולתם שלא לשגות, כל-שכן וקל-וחומר כאשר מדובר בעדה האשכנזית הפרו-נוצרית אשר מכסה על פשעיו של רש"י באופן ממוסד ושיטתי במשך אלף שנים! ומקבלת סיוע מאינסוף משת"פים ספרדים ותימנים כמוך...


זאת ועוד, את הטענה הזאת בדיוק השמיעו כנגד מָרי יחיא קאפח כאשר הוא קידש מלחמה נגד ספר הזוהר: איך הוא מעז לתקוף את הספר "הקדוש" הזה, שמֵאות רבות מחכמי ישראל ואולי כולם סמכו עליו את ידיהם, והודו שמחברוֹ הוא לא פחות מאשר רבי שמעון בר יוחאי! והנה מקצת מתשובתו באיגרתו להם ("עמל ורעות רוח וחרמות ותשובתם – חלק ב"):


"ומה בכך שלפי דבריהם קיבלו אותו כל ישראל ולא הרגישו במרורות הפתנים אשר בקרבו? והלא בימי שפוט השופטים ובימי אחאב קיבלו כל ישראל לעבוד את הבעלים (הם האלילים הזכרים), ואת העשתרות (הם האלילות הנקבות), ולא נשאר בימי אחאב זולת אליהו ומאה איש אשר החביא עובדיה!".


כלומר, לפי דבריו לא מן הנמנע שכל עם-ישראל ישגה אחר הבלי עבודה-זרה במשך מאות רבות בשנים, וכולם יחשבו שהם אמת! וראוי להוסיף גם את חתימת תשובתו מפני שהיא מבטאת היטב את רחשי ליבו וצדקת דרכו: "ובה' בטחנו, כי אף אם יחשבו דוברי עָתָק האלה לבזותנו ולהשפילנו, אין בהם כוח לעשות אותנו שפלים ונבזים! כי ממקום קדוש נהלך, ה' אל אמת בפינו ובלבבנו ותרועת תורתנו הקדושה בנו" (הדגשים וסימן הקריאה במקור).


ואם בספר-הזוהר עסקינן נימא ביה מילתא, כבר ברור גלוי וידוע לפני כל מי שאינו מתעקש להתעות את עצמו (או שיש לו אינטרס פוליטי אשר מדרדרו לחתום על כל מיני עצומות מפוקפקות אשר מכשירות עבודה-זרה), שספר-הזוהר הוא ספר אלילי לחלוטין! ברם, אין לי ספק שאם תעיין בו היטב, ובדיוק כמו שאם תעיין היטב בקוראן או בברית-החדשה, אתה תמצא בו גם מעט עניינים ומצוות או השקפות נכונות למחצה לשליש ולרביע. האם יש במיעוט הזה כדי להכשיר את ספר-הזוהר או את הקוראן או את הברית-החדשה?


וכך בדיוק נוהגים הדרדעים התועים אחר רש"י, חלושי הדעת, החברים במועדון הסכלים ומחוסרי הדעת, אשר עורכים חיפושים מפרכים ברש"י ולאחר שסוף-סוף הם מוצאים דברים שנראים להם כנכונים למחצה לשליש ולרביע, הם מנפנפים בהם בתרועת ניצחון מהובלת, ואומרים: "ראו עד כמה חכם וגאון הוא אלילינו רש"י!"... וכך בדיוק ניתן לנהוג גם בקוראן, גם בברית-החדשה, וגם בספר הזוהר יימח שמם וזכרם מעם-ישראל. ולא אמנע מלהזכיר כאן גם את ה"שולחן ערוך", אשר לצד החדרת המאגיה והאלילות ולצד החדרת מנהגי אשכנז המתועבים והמחרידים, הוא מעתיק את לשון רבנו מדפוסי "משנה תורה" מילה במילה! היש בזה כדי להכשיר את חיבורו? היש בזה כדי להכשיר את המאגיה שהוא החדיר וזיהם בה את עם-ישראל? היש בזה להכשיר את מחיקת כל יסודות-הדת המחשבתיים? היש בזה כדי להכשיר את התֵּירו להפוך תורת-חיים לקרדום-חוצבים? ועל העוולות הנוראות של הרי"ק בחיבורו השולחן המאוס, ראו מאמרי: "האמנם ה'שולחן ערוך' הוא שמונים אחוז רמב"ם?".


ואצרף לך עוד הלכה אחת מהלכות עבודה-זרה (א, י–יג):


"ואביו ואימו [של אברהם אבינו] עובדין עבודה-זרה והוא היה עובד עמהם. וליבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מדעתו הנכונה, וידע שיש שם אלוה אחד [...]. וידע שכל העם טועים [...] כיוון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים" וכו'.


עוד הוספת שאני "שופך את התינוק עם האמבטיה", ובכן, מי בדיוק התינוק ומי הם המים ומי היא האמבטיה? ואם רש"י הוא התינוק והמים הם מי-המינות הרעים, והאמבטיה היא האכסניה של חכמי אשכנז באלף השנים האחרונות – אז כן, אני שופך את התינוק יחד עם המים הרעים, ואף שובר את האמבטיה כמו ששבר אברהם אבינו את הצלמים. ומה רע בכך? והלא זה בדיוק מה שהתורה מצווה אותנו (שמ' כג, כד): "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם" (ואמבטיותיהם), ורבותיך הרמב"מיסטים המזויפים והמתחסדים לא רק אוכלים מן התורה, אלא גם כופרים בתורה! כי הם משתחווים לאלהיהם ועובדים אותם ועושים כמעשיהם ואף מגינים עליהם.


ולגבי סוגיות הגמרא שרש"י פירש, ובכן, רש"י זיהם את התלמוד הבבלי בכל-כך הרבה הזיות ודמיונות עד שאין חקר לסכלותו, כי התלמוד הבבלי מלא וגדוש באגדות שפשטיהן הינן הזיות דמיוניות וחלקן אף מאגיות אליליות, ורש"י אימץ את כל הפשטים הללו כפשוטן! שווה בנפשך כמה הזיות הוא החדיר כך לדת משה! ופירושו לתלמוד גרוע בהרבה מפירושו לתורה, כי התלמוד עוסק גם באגדות חז"ל וכן בסוגיות השקפה והלכה דחויות רבות מאד, ובאלה, ובמיוחד באגדות חז"ל, כר-המרעה להזיות ולדמיונות רחב אלף-מונים מאשר בספר התורה. ורצוי מאד שתעיין במאמרי: "וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי" (הַוָּיוֹת דאביי ורבא)", כדי שתבין את מעמדם האמתי של התלמודים בכלל והתלמוד הבבלי בפרט.


ביחס לסוגיות שבהן רש"י "האיר את עיניך": יותר ממה שהוא כתב דברים נכונים הוא כתב דברים רעים וחטאים ושגיאות רבות מספור. וכמה פעמים למדתי את מָרי בפירושו ל"משנה תורה", וכל המפרשים תמהים על פסק רבנו מכיוון שהם משועבדים ונרצעים לפירושו של רש"י. והנה מגיע מָרי ומפרש את הסוגיה לאור פירוש חכמי תימן, והכל מתיישר ומתבהר. ואין לי ספק שחכמי תימן לא היו זקוקים לפירוש רש"י, והם אף לא למדו ממנו עד שהוא חדר אליהם. ומה עלה על דעתך? שעד שרש"י לא חדר לתימן אבותינו לא ידעו גמרא? ואולי אינך יודע, אך כתבי-היד התימנים הקדומים והמדויקים כוללים אך ורק את לשון הגמרא בלבד. ואתה מוזמן לעיין בחוברת של י' טובי "על התלמוד בתימן" ושם תמצא צילומים של כתבי-יד מתימן, ואין שם זכר לא לרש"י ולא לתוספות המהובלות של החכמים בעיניהם.


ומי שמתעקש ללמוד גמרא (שהרי לדעת רבנו מדובר בבזבוז זמן מוחלט, וכבר הוכחתי זאת בספרי "אפיקים להרמב"ם" עמ' 22 ואילך) אין לו שום צורך בפירוש רש"י שהוא פירוש קשה מאד להבנה. והראיה לכך, ריבוי המפרשים בימינו (שטיינזלץ, שוטנשטיין, מתיבתא וכיו"ב), אשר נמצאים על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן, ואם רש"י היה כל-כך "גאון" מדוע באו אחריו לפרש את הגמרא? והאמת שפירושו מעוקם ומעוקש ומכאיב את הראש. ולא הזכרתי את הגהותיו וזיופיו וסילופיו את התלמוד הבבלי: "הכי גרסינן" ו"הכי גרסינן"...


ה. זך השכל ממליץ לי לקרוא את מאמרי נחמה לייבוביץ'


כותב המכתב מזכיר לי שהוא כבר המליץ לי בעבר לקרוא את מאמריה של נחמה לייבוביץ', והנני מודה לו על המלצתו... וכמו שלא שמעתי לו אז, גם היום לא אשמע לו, ואסביר את דבריי לאחר שאביא את דבריו, אשר גם הם מעוררים גיחוך רחב על פניי:


"כבר המלצתי בעבר לקרוא את מאמריה של נחמה לייבוביץ' על רש"י, שם היא מסבירה מה הקושי בפסוק שאותו ראה רש"י ובגללו הביא את המדרש בכלל, וכן מדוע שינה מלשון המדרש, ומדוע השמיט מה שהשמיט וכיוצא-בזה, הרי על-כך אתה כותב! ואולי יש שם תשובה מניחה את הדעת?!".


ובכן, מה בעצם אתה אומר? שאם אני רואה פירוש מעוות של רש"י עלי לחפש בנרות דרך כשרה להבין את דבריו? ובמלים אחרות, הנך טוען שיש לדון את רש"י לכף זכות! ובכן, אינך יודע על מה אתה מדבר, כי לאחר שהוברר שרש"י הוא בגדר מין על כל המשמעויות הנלוות לכך, כל מי שדן אותו לכף זכות, ומחפש בנרות דרכים כשרות להבין את דבריו, חוטא חטא גדול לאלהים, ומשתף פעולה עם מין אשר מתעה את הרבים אחר ההבל! ואיני מתפלא על נחמה כלל, כי אחיה אינו רחוק ממנה ואולי אף יותר גרוע.


והנה דברי רבנו במורה (א, לו) על האיסור לדון לכף זכות את המינים:


"ואם יעלה בדעתך שיש ללמד זכות על מאמיני הגשמות בשל היותו חונך כך או מחמת סכלותו וקוצר השגתו, כך ראוי לך להיות בדעה בעובד עבודה-זרה, מפני שאינו עובד אלא מחמת סכלות או חינוך, מנהג אבותיהם בידיהם [ובימינו טוענים צאצאי המגשימים ש"מנהג דוחה הלכה"]. ואם תאמר כי פשטי הכתובים [או אגדות חז"ל] הפילום בשיבושים אלו, כך תדע שעובד עבודה-זרה לא הביאוהו לעובדהּ כי אם דמיונות ומושגים גרועים. נמצא שאין התנצלות למי שאינו סומך על בעלי העיון האמיתיים אם היה קצר יכולת עיונית".


כלומר, גם מי שהמקראות או המדרשים שיבשו את השקפותיו ביחס לבורא-עולם, אין לרחם עליו, אין לטעון לזכותו "שהוא בעצם לא התכוון", ואין לדון אותו בשום פנים ואופן לכף זכות! על התועה והמתעה לשוב לדרך האמת מיד: לקבוע במחשבתו את שלילת הגשמות, להרחיק כל השקפה ופרשנות שמדרדרת אליה, ולאמץ בכל כוחו כל השקפת אמת שמרוממת את האדם לידיעת ה' ולמחשבה נכונה ביחס לאל אחד שאין-כיוצא-בו.


ולא רק שרש"י לא עשה כן, הוא הנחיל לדורות רבים פירושים זרים מאד לדת האמת, ותרגום אונקלוס היה לפניו, כך שהיה יכול ללכת בדרך הישרה אם היה רוצה, אך הוא בחר מרצונו לעזוב אורחות יושר וללכת בדרכי חושך. ו"אין התנצלות למי שאינו סומך על בעלי העיון האמתיים אם היה קצר יכולת עיונית". וכל חוקרי רש"י לדורותיהם הסתירו עניין זה (נחמה ואחיה ישעיה אחֵר, ועוד רבים), ושיתפו פעולה עם אחת ההטעיות הגדולות ביותר בעולם הדתי, והיא קידוש פירוש פרו-נוצרי ופרו-אלילי כפירוש החשוב ביותר בעם-ישראל.


ואת דבריי בשלוש הפסקות האחרונות כבר הבאתי בחלקו הראשון של מאמרי על רש"י, ואם לא קראת את חלקו הראשון של מאמרי על רש"י ראש פרשני ההגשמה, איך מְלָאַך ליבך לפעור פיך ולדבר? ותשובתי זאת וכלל דבריי מיועדים בעיקר לאותם יחידים בודדים אשר לא מתעקשים להתעות את עצמם, ואשר מסוגלים לראות את אור האמת, כי מי שהולך בחושך פירוש רש"י, האור החזק והבהיר של האמת מכהו בסנוורים, והוא ימשיך לזעוק ולצווח – "רש"י הוא גדול הפרשנים ורבן של ישראל"... וכך בדיוק זועק בן-אדם שהוא עבד-עבדים לאדוניו האשכנזיים: "אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי" (שמ' כא, ה).


וראוי לחתום פרק זה במקור נוסף מדברי רבנו בפירושו למסכת אבות (א, ו), שם רבנו מבאר את המשנה המפורסמת: "והוי דן את כל האדם לכף זכות" – שהרי זה מה שאתה בעצם טוען כנגדי בטענה הזו, שעלי לדון לכף זכות את רש"י: שמא הוא התכוון בדבריו המתועבים לעניינים נעלים... והנה פירושו של רבנו שם, ומתוך דבריו עולה תשובה מוחצת:


"וכן אם היה רשע ונתפרסמו מעשיו, וראינו שעשה מעשה שכל צדדיו מראים שהוא טוב ויש בו צד אפשרות רחוק מאד לרע, צריך להיזהר ממנו ולא להאמין בו טוב, כיוון שיש בו אפשרות לרע אמר: 'כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֶן בּוֹ כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ' [מש' כו, כה]".


כלומר, אפילו אם על-פניו נראה שרש"י מפרש עניין מסוים באופן טהור ונכון, לאחר שהוברר שהוא מין גמור אשר התעה ומתעה את עם-ישראל אחר ההבל, אין להאמין בו ואפילו אם כל צדדי פירושו הנדון מראים שהוא טוב ויש בו רק צד אפשרות רחוק מאד לרע! ובמלים אחרות, גם אם נדמה לנו כי פירושו נכון ואמת ואין שום צד לכאורה לחשוד בו, עדיין אסור לשכוח את מינותו ולכן לעולם יש לחשוד בו, ובמיוחד בפירושיו "הישרים" שהם: או תוספת של מאן-דהו ממגיהי אשכנז אשר ניסו להסתיר את מינותו של רש"י (ויש בפירושיו לא מעט תוספות שהוסיפו כל מיני הוזים והזויים למיניהם), או שרש"י בעצמו החדיר לתוך פירושו פירושים "מטשטשים" כדי להסיר מעצמו חשד למינות – וזו דרכם של המינים. וכך נוהגים גם הנוצרים אשר אומרים שה' יתעלה מסכלותם הוא שלושה שהם אחד... וכל מי שמגן על רש"י יכול גם לטעון שהנוצרים מייחדים, שהרי הם אומרים במפורש שהוא אחד!


כלומר, מכיוון שמצאנו בפירוש רש"י עשרות ומאות פירושי הגשמה וסכלות, ואין ספק שישנם עוד מאות רבות ואולי אף אלפים, אין להתייחס לאותם פירושים בודדים נער יספרם, שמהם נדמה לכמה דרדעים חלושי-דעת שרש"י היה כשר... ואגב, פעם שלח אלי דרדעי אחד כמה פירושים כאלה, והוא לא שם לב כי בתוך פירושיו "הטהורים" של רש"י, לצד דברי האמת למחצה לשליש ולרביע, ישנם באותם הפירושים עצמם דברי הגשמה מפורשים!


וכבר התייחסתי ל"דרדעים הבכירים" הללו ולטענותיהם במבואותיי למאמרים: "רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק ה)"; "רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק ו)". ותקוותי להוסיף ולהתייחס אליהם בכל מקום שבו אתקל בפירוש נדיר כזה, וכך עשיתי עד עתה.


ו. הכותב טוען שהוא לא חסיד של רש"י


מחבר המכתב מוסיף ואומר כך: "ייתכן שתחשוב שאני חסיד של פירושי רש"י, אך אני רחוק מכך מאד-מאד, וגם לי יש טענות והשגות עליו – אבל מעולם לא חשבתי שפירושיו הרסו את היהדות או הצמיחו אלילות וכו'".


ואיני יודע אם לאחר כל מה שאמרתי יש עוד צורך לומר משהו על דבריך אלה... אך בכל זאת, אין לי ספק שאתה חסיד של רש"י, כי אם לא היית חסיד שלו ושל אדוניך האשכנזיים שרצעו את שתי אוזניך היטב היטב במרצע השקפותיהם המשובשות, לא היו עיניך עיוורות מלראות את אור האמת, ולא היית מעלה על דעתך לקחת ממנו מאומה. ואם אינך מבין כיצד פירושיו הרסו את היהדות והצמיחו אלילות, אתה מוזמן לקרוא את מאמריי בעניינו של רש"י (ותודה לאל, נכון להיום כתבתי על רש"י כחמישים מאמרים, סדר גודל של ספר בן 500 עמ' לפחות, ללא ביבליוגרפיה, וללא הערות שוליים, וללא מפתחות – נטו מאמרים).


ז. בדיל ויעבור?


בהמשך דבריו הכותב מעלה את אחת ההשקפות הרעות ביותר, אשר מנציחות את גלותנו הרוחנית ומרחיקות מאיתנו את ייעודנו כעם חכם ונבון אשר תכליתו להקים ממלכת כהנים וגוי קדוש. והנה דבריו: "מכל מקום, גם אם יש לך רתיעה ממנו – קנה ממנו רק את מה שנראה לך כמתקבל ואפשרי, והשאר – בדיל ויעבור...".


וכיצד אפשר לומר "בדיל ויעבור" על השקפות מינות ואלילות? וכיצד אינך מבין כי לא ניתן להיות עם חכם ונבון ללא ביעור השקפות המינים? האם אינך מבין כי כל עוד עם-ישראל יתייחס לאגדות חז"ל כפשוטן המאגיה והאלילות ימשיכו לפרוח? האם אינך מבין כי רק כאשר נחדל מלומר "בדיל ויעבור" ונאמר: אכפת לנו! חשוב לנו! חשוב לנו למלא את ייעודנו! חשוב לנו להיות עם חכם ונבון! חשוב לנו להקים ממלכת כהנים וגוי קדוש! רק לאחר שנפסיק לומר "בדיל ויעבור", רק אז, ייפתח הצוהר ליציאה מדרכי החושך ולצעידה בדרך האמת.


ושוב אני אומר לך שלמדתי רבות את פירוש רש"י בענייני פרשנות והשקפות ודעות, ואין אצל רש"י כמעט שום דבר שניתן לומר עליו "מתקבל ואפשרי". ההיפך הוא הנכון, הוא מתעה אותנו מללכת בדרכי מישרים, גורם לנו לסטות מיסודות-הדת, ואף מנחה אותנו להבין את סוגיות התלמוד באופנים משובשים אשר מובילים להבנה שגויה של ההלכה. אך גם אם פירושו היה פירוש נכון ואמתי, די היה בהגשמה לבדה כדי להצדיק את שריפת פירושו.


והנני מבקש לצרף את דברי רבנו בפסקו בהלכות תלמוד תורה (ד, ב), אשר מהם עולה במפורש שהרב שחוטא אסור ללמוד ממנו, ואפילו אם הוא חכם גדול וכל העם צריכים לו! כל-שכן וקל-וחומר מי שחוטא בהגשמה ומתעה את עם-ישראל אחר ההבל במשך אלף שנים, ואין בו שום צורך כלל, ואף הינו שוטה וסכל, וכֹה דברי רבנו שם:


"וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה, אף-על-פי שחכם גדול הוא וכל העם צריכין לו – אין מתלמדין ממנו עד שיחזור למוטב, שנאמר: 'כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ יְיָ צְבָאוֹת הוּא' [מלאכי ב, ז], אמרו חכמים: 'אם הרב דומה למלאך ה' צבאות – תורה יבקשו מפיהו, ואם לאו – אל יבקשו תורה מפיהו'".


ואגב, בזאת קיבלת עוד תשובה לטענה מספר ארבע לעיל, שטענת בה שרש"י "האיר את עיניך" בכמה סוגיות בגמרא... ולדעת חז"ל ורבנו אין ללמוד ממנו מאומה!


ח. האם הרמב"ם לא טעה?


בטענתך הבאה הנך רומז שאני מתחסד וצבוע, שהרי הנך אומר כך: "לדעתי אין צורך להיות רמב"מיסט יותר מהרמב"ם", ושמא שוב הנך מגלה את מניעיך האמיתיים?


עוד הנך ממשיך ואומר כך:


"ויש לא מעט מטענותיך על רש"י, שניתן להחילם על הרמב"ם בעצמו בכמה מקומות וכל-שכן על חז"ל. אינני יודע לאיזה תארים היה זוכה לקבל ממך רש"י אם הוא היה כותב לדוגמה, את פרקים ג–ד בהלכות יסודי התורה ביחסו שכל וגלדי בצלים ושאר ירקות לכוכבים וגלגלים, או את מקורות הדם עם הלול הדמיוני שבנה הרמב"ם בתוך רחם האשה בהלכות איסורי ביאה פרק ה וכדומה".


ובכן, טענתך זו הינה הטעיה וסכלות, ואסביר את הדברים, אין שום טענה שאני טוען כלפי רש"י שניתן להחיל על הרמב"ם, כי רש"י שגה ביסודות הדת שחייבים עליהם מיתה! ואילו רבנו שגה בעניינים מדעיים, והאמת שמי שאינו מבין את ההבדל בין השניים, אינו ראוי לתשובה. אך בכל זאת אשיב לך שלא תהיה חכם בעיניך, וכן בשביל אחרים וכן כדי להסיר לעז מרבנו, אשר מתוך העדר דעת חמור הינך משווה אותו ואת חז"ל לרש"י! והנך אף מרשה לעצמך ללגלג על רבנו: "ביחסוֹ שכל וגלדי בצלים ושאר ירקות לכוכבים וגלגלים", כאילו שאם אתה היית באותה התקופה עם הכלים המדעיים שהיו בידיהם היית סובר אחרת...


כלומר, הידיעות המדעיות שהיו לחז"ל ולרבנו היו מוגבלות מאד, והן נסמכו על המדע הקדום של חכמי אומות העולם, הן לא נסמכו על נבואה או על מסורת התורה-שבעל-פה. לעומת זאת, רש"י שגה בעניינים שקשורים ליסודות התורה-שבכתב ושבעל-פה, וכפר בעשרות רבות ממצוות התורה שנוגעות לעבודה-זרה, וכתבתי על-כך רבות במאמריי שאין ספק שלא קראת. רק נסכם ונאמר כך: אין כמעט בּוֹר והזיה מאגית שרש"י לא נפל לתוכה...


ואגב, רבנו לא מייחס גלדי בצלים לכוכבים ולגלגלים אלא משתמש בבצלים כמשל, ויתרה מזאת, היכן רבנו מייחס "שאר ירקות" לכוכבים ולגלגלים? ומדוע השאלת את המושג הזה מליל-הסדר כדי ללגלג על רבנו? ודומני שלא רק שהנך נוהה אחר רש"י, אלא שיש לך אי-הבנה חמור וספקות עמוקים ביחס לגדולתם וליושרם של חז"ל ורבנו. ומלגלוגך עולה דווקא גדולתו של רבנו, כלומר, עצם העובדה שגם עם כלים מדעיים מאד-מאד מוגבלים רבנו הצליח להגיע לדרך האמת וכמעט שלא שגה במאומה – מלמדת ומוכיחה על עזר אלהי.


והקוראים מוזמנים לקרוא את מאמריי ביחס לענייני המדע אצל רבנו ובגמרא: "הרמב"ם ידע שהנחות המדע הקדום אינן בהכרח אמת"; "וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי" (הַוָּיוֹת דאביי ורבא); "בחינת מופעֵי אמונת האסטרולוגיה בתלמוד הבבלי", ועוד רבים שאיני זוכר כעת, כי ב"ה כבר יש למעלה מ-420 מאמרים באתר אוֹר הרמב"ם, ואיני יכול לזכור הכל.


ט. עדיף לתקוף את ההשקפות ולא את האנשים


בטענה הבאה מחבר המכתב משחזר את אחת מהטענות שהוא כבר השמיע לעיל, וזה לשונו:


"לדעתי, כאשר תוקפים את ההשקפות הלא נכונות – אנשים עם מוח בקודקודם (שאליהם מן הסתם אתה פונה...) ידעו לזהותם ולצרפם אל האיש הסובר אותם, וידעו כיצד להתייחס לדבריו. כך גם נהגו חכמים במדרשי חידותם שלא היססו לומר דברים הזויים, מגשימים, משתפי ש"ש וכדומה, בלי לחשוש מאותם אלה שעלולים להבינם כפשטם".


ושוב איני מבין מה אתה אומר, האם אתה רוצה שאחוס על רש"י המין והכופר אשר מתעה את עם-ישראל אחר הבלי המאגיה והדמיונות במשך אלף שנים? מה אתה למעשה אומר? שאתעלם מחובתי התורנית וההלכתית לגנות את ראש פרשני ההגשמה והרֶשע? כמו כן, איך אתה משווה בין משלי חכמים וחידותם לביקורת על מין אשר מתעה את עם-ישראל אחר ההבל? וכי יש מה להשוות בין עניינים מושכלים עדינים שחכמים ביקשו להסתיר מהמוני הסכלים, לבין הרחקה מעבודה-זרה גסה חמורה וכעורה? האם יש ללמוד ממה שחכמים הסתירו סתרי תורה ובעקבות זאת לטשטש ביקורת על עובדי אלילים?


וגם אם זה היה נכון מבחינה עניינית שלא להזכיר את שמו של רש"י, כיצד זה אפשרי בכלל? אם אני מבקש לנתח את פירושו ולהראות את סכלותו כדי שיחדלו מלתעות אחריו, מה עלי לומר? והנה פירוש של מאן-דהו? ואחר-כך אציג את פירושו ללא הפניה? וגם אם זה היה אפשרי, והייתי נוהג כן, וכי אינך מבין כי בזאת הייתי משתף פעולה עם עובדי אלילים וכופר בתורה ובה' יתעלה אשר הורה לנו לבער מקרבנו ולהילחם בכל כוחנו במינות ובאלילות?


"כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר, נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ. מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ אוֹ הָרְחֹקִים מִמֶּךָּ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ. לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו. כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ יָדְךָ תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה. וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל יְיָ אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּן וְלֹא יוֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ" (דב' יג, ז–יב).


י. האמת לא חייבת תמיד להיאמר


בהמשך דבריו מחבר המכתב טוען שלא נכון לומר תמיד את האמת, וזה לשונו:


"כמו כן אתה משתבח בכך שאינך חושש לומר את האמת, ובקול רם – אך מתעלם מכך שהאמת לא חייבת להיאמר בכל מקרה ובכל מחיר, ובפרט כאשר היא משיגה את ההיפך הרצוי, כפי שאדם שאימו מכוערת או שאביו טיפש, לא הולך ומציין זאת בפניהם וכיוצא בזה (אני יודע שזה אינו דומה למקרה דנן, אבל זו רק דוגמה לכך שאמירת אמת היא לא בכל מקרה דבר נכון וחכם...).


איני יודע למה אתה מתכוון באמרך שהנני "משתבח באמירת האמת", שהרי מה שייך להשתבח? איני נוהג במידת חסידות אלא ממלא את חובתי, ואיני משתבח במילוי חובתי. אך מכל מקום, הפעם, בטענתך הזו הגדשת את הסאה בהבלים, כי על האמת התורנית להיאמר בכל מחיר, וזה מהותו של האדם היהודי, ועל-כך אנחנו מתחייבים למסור את נפשנו על קידוש השם! על שלוש החמורות: שפיכות דמים, גילוי עריות, ועבודה-זרה!


והראיה שהבאת שלא תמיד נכון לומר את האמת פשוט מגוחכת, והנני מתפלא עליך כיצד טענת מה שטענת וכיצד העזת להביא את הטענה הזו כראיה. שהרי ברור כשמש שבעניינים סתמיים כאלו אין לומר את האמת ולהעליב את זולתנו, וברור שלא יעלה על הדעת אחרת. אך בעניינים שקשורים למהותו של האדם היהודי, והיא המלחמה בעבודה-זרה וקריאה לכל באי עולם להכיר במציאותו של אל-אחד שאין-כיוצא-בו, אין לעשות שום הנחות, כל-שכן וקל-וחומר לראש המינים התועים והמתעים באלף השנים האחרונות.


וגם אני לא אומר את כל האמת, שהרי במאמר זה לא הזכרתי את שמך, אפילו שכתבת את מכתבך וחתמת עליו בשמך ויכולתי להזכירו. אך מדוע שאעשה כן? וכי עניין זה יעלה או יוריד? ואין לי שום עניין להתגושש עמך באופן אישי, אלא רק להקהות את שיניהם של אלה אשר מגינים על מינים ועובדי אלילים, ואף מנסים להחליש את דרך האמת, ואף מעלים טענות שקריות אשר מחפות על גדול המינים באלף השנים האחרונות.


יא. סגנון בוטה וחריף גורם לריחוק


הכותב מוסיף וטוען כך:


"דברי ביקורת נכונים ואמיתיים ככל שיהיו, אם הם נאמרים בסגנון בוטה וחריף מדי, השומע מפנה אותם (בעל כורחו) למדור מיוחד במוח המקשה עליו לקבל אותם ולהזדהות איתם, ובוודאי שלא לזאת כוונתך".


כבר התייחסתי לביקורת על סגנוני במאמרים לא מעטים, ואתה מוזמן לקרוא אותם במדור "כתבי הגנה" שבבלוג באתר. אך בכל זאת אוסיף, כי השיקול לקרב או להרחיק אינו שיקול מבחינתי (אני לא מרצה בשכר בארגון כמו "ערכים" או "הידברות" או "הליכות עם ישראל"), כי איני מחפש למצוא חן בעיני אדם רק בעיני אלהים! ומי שרוצה לשמוע את האמת בבקשה, ומי שלא רוצה, אני לא מכריח שום אדם להיכנס לאתר ולקרוא.


זאת ועוד, וכי יעלה על דעתך שאברהם אבינו מתח ביקורת על עובדי האלילים שבתקופתו בסגנון עדין? וכי ראוי לחשוש שמא הדברים לא יתקבלו כאשר עוסקים במלחמה בעבודה-זרה? וכי יש איזה שיקול שבגללו יש לעדן או להחליש את עוצמת המלחמה באלילות? וברוך השם בימינו יש אפשרות לבטא דעות והשקפות, ויש אפשרות להילחם ולקרוא בשם ה' אל עולם, מה שלפני עשרים שנה אולי לא היה ניתן, לפחות לא כמו בימינו, ולכן איך אשא פניי לפני דיין האמת כאשר ישאלוני מדוע לא מילאתי את חובתי?


אגב, אם דרשת ממני ללמוד את רש"י ולקחת ממנו את "הטוב" (כאילו יש בו טוב), ואם ביחס לשאר הזיותיו יש לומר עליהם לפי דעתך: "בדיל ויעבור". אם כן אפוא, מדוע אינך מסוגל לעשות כן בעצמך ביחס לסגנוני? אצל רש"י המין והסכל אתה מסוגל להתעלם מפירושי הגשמה וסכלות מפורשים! אך פתאום כאשר אתה קורא את דברי אחיך התימני אינך מסוגל לשמוע ביקורת חריפה? ואם הייתי אשכנזי היית מסוגל לומר "בדיל ויעבור"?


והאמת כואבת ביותר, כי דבריך ודברי שכמותך נובעים ממקור אחד: רגשי נחיתות קשים כלפי האדונים האשכנזים. אינכם מסוגלים להתנתק מעבותות ההערצה שהם קשרו אתכם בהם. גם בגלל שחלק מכם ניזונים מהם ונהנים מדברי תורה באמצעותם, וגם בשל סתם הערצה עיוורת שנובעת משנאה עצמית. ולכן כל-כך קשה לתימנים לשמוע את ביקורתי על רש"י, כי פתאום הם מרגישים חסרים ועירומים ללא האדון הלבן שיאמר להם מה לעשות וכיצד לפעול, וכמו שדור המדבר לא היו מסוגלים לעלות לארץ-ישראל, כך אתה ותימנים שכמותך אינכם מסוגלים להשתחרר מעבותות החטאת והדמיונות האשכנזיים.


יב. הפעלת לחץ פסול


הכותב טוען כי עלי להציג את "האמת והנכון והראוי בעיניך להיעשות או לסבור, והשומע ישפוט ויחליט אם הצדק עמך או עם המקובל כיום, אך בשום פנים לא בעקבות הלחץ שאתה מפעיל עליו".


ואיני יודע מה אתה אומר, ואם דבריי הם בגדר "לחץ" מה תאמר אפוא על פסקי חז"ל ורבנו ביחס למינים שהבאתי לעיל בפרק הראשון? שהרי לדבריהם כל מי שמקדים להרוג את המינים ללא עדים וללא התראה וללא דיינים הרי זה זריז ומשובח? או כלשון רבנו המבוססת על חז"ל: "עשה מצוה גדולה והסיר מכשול"? והלא לא רק שיש כאן "לחץ" אדיר, יש כאן קריאה מפורשת לשפוך את דמם של המינים הארורים!


ואם תשים לב, דינם של המינים חמור אפילו יותר משל זמרי בן סלוא וכל בועל גויה בפרהסיה, שהרי ביחס לבועל גויה לפני קהל מישראל שהוא בגדר מחלל שם שמים בפרהסיה! אם יבוא קנאי לבית-דין לשאול כיצד לנהוג עמו אין מורין לו להרוג את הבועל, אך אם יבוא אדם לבית-דין לשאול כיצד לנהוג עם המינים בית-הדין מורין לו להורגן!


ואם על בועל גויה בפרהסיה אומר הקב"ה כך (במ' כה, י–יג): "וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".


מה ראוי אפוא להיאמר על מי שמקיים אפילו מצוה גדולה יותר ומסיר מכשול מעם-ישראל? ולאור פסוקים אלה, מהי עוצמת חרון-האף והחמה מלפני ה' יתעלה כלפי המינים? וכמו שפנחס זכה לכהונת-עולם ולברית-שלום על-כך שהשיב את הזעם שהיה מלפני ה' יתעלה כלפי עם-ישראל, כך ראויה להישלל הכהונה ממי שמשתף פעולה עם המינים.


ואחתום פרק זה בדברי רבנו במורה (א, לו): "ואתה דע, שכל זמן שתהא בדעתך גשמות או מאורע ממאורעות הגוף, הנך מקנא ומכעיס וקודח-אש ומעלה-חמה ושונא ואויב וצר, יותר חמור מעובד עבודה-זרה בהרבה". מה יהיה אפוא דינו של מי שמשתף עמם פעולה?


יג. אולי יש פרשנות אחרת?


עוד מוסיף הכותב ואומר: "במאמריך יש לא מעט דברים שיכולים להתפרש גם באופן אחר, אך אינך משאיר מרחב מחשבה והחלטה לקורא, ויש הרגשה שמי שלא סובר כמוך – אינו אלא בור, עם ארץ וטיפש, או במקרה הטוב מין ועובד-אלילים וכיוצא-בזה".


כבר אמרתי לעיל שאין לדון לכף זכות פרשנים שתעו אחר המינות, ויש לרש"י מקומות לא מעטים שהוא מפרש באופני הגשמה מפורשים שאינם משתמעים לשני פנים! כמו כן, שיטתו לתפוש את אגדות חז"ל כפשוטן אשר החריבה לדעת רבנו את דת משה, הינה מן המפורסמות אשר אין צריך להביא עליהן ראיה, ואפילו חכמי אשכנז מודים בה.


אז איפה בדיוק אתה מוצא מקום לפרשנות? רש"י לא תפש את אגדות חז"ל כפשוטן והחדיר לעם-ישראל אינסוף הזיות מאגיות אליליות? רש"י לא הגשים את הבורא בשלל אמירותיו המגשימות? רש"י לא התעה את עם-ישראל אחר ההבל וההשקפות הרעות בשלל פירושיו הרעים והמהובלים? ומדוע אתה מבקש לדון לכף זכות את המינים?


ואולי כדאי שתעיין בדברי רבנו בפרק חלק על תופשי אגדות חז"ל כפשוטן (עמ' קלו):


"וממה שאתה צריך לדעת שדברי חכמים ע"ה [באגדותיהם] נחלקו בהם [=בהבנתן] בני-אדם לשלוש כתות: הכת הראשונה, והם רוב אשר נפגשתי עמהם ואשר ראיתי חיבוריהם ואשר שמעתי עליהם [=רש"י ובית מדרשו], מבינים אותם כפשוטם ואינם מסבירים אותם כלל, ונעשו אצלם כל הנמנעות [=ההזיות] מחויבי המציאות. ולא עשו כן אלא מחמת סכלותם בחכמות וריחוקם מן המדעים, [...] ולכן הם חושבים [=הוזים, שהרי במקור נאמר "בזעמהא", ועל מלה זו אומר מָרי שם: "ביטוי זה נאמר על דמיון שווא"] [...] [שדברי] חכמים בכל מאמריהם המחוכמים [...] הם כפשוטם, ואף-על-פי שיש בפשטי מקצת דבריהם מן הזרות עד כדי שאם תספרנו כפשוטו להמון העם, כל שכן ליחידיהם [=לנבונים], יהיו נדהמים בכך ואומרים: היאך אפשר שיהא בעולם אדם שמדמה דברים אלו וחושב שהם דברים נכונים? וכל שכן שימצאו חן בעיניו.


והכת הזו המסכנה רחמנות על סכלותם, לפי שהם רוממו את החכמים לפי מחשבתם ואינם אלא משפילים אותם בתכלית השפלות [...], וחַי ה' כי הכת הזו מאבדים הדר התורה ומחשיכים זהרהּ, ועושים תורת השם בהיפך המכוון בה, לפי שה' אמר על חכמת תורתו [דב' ד, ו]: 'אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה', והכת הזו דורשין מפשטי דברי חכמים דברים אשר אם ישמעום העמים יאמרו: רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה. והרבה שעושין כן הדרשנין המבינים לעם מה שאינם מבינים הם עצמם, ומי יתן ושתקו [...] 'מִי יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה' [איוב יג, ה], [...] ומעמידים את עצמם להבין [=לפרש ולהסביר] לעם מה שהבינו הם עצמם לא מה שאמרו חכמים, ודורשין בפני ההמון בדרשות ברכות ופרק חלק וזולתם כפשוטם מלה במלה".


ואולי דברי רבנו בהקדמתו למורה ישכנעו אותך (עמ' ט):


"וראיתי עוד, שאותם הדרשות כאשר רואה אותן הסכל מציבור הרבנים לא יקשה לו מהם מאומה, כי אין הסכל הפתי הריק מידיעת טבע המציאות מרחיק את הנמנעות. וכאשר יראה אותן [=את דרשות חז"ל] שלם מעולה, לא ימלט מאחד משני דברים: או שיפרשם כפשוטם ותהיה לו מחשבה רעה על האומר ויחשבהו לסכל, ואין בכך הרס ליסודות האמונה. או שיחשוב שיש להן סוד הרי זה ניצול ודן את האומר לזכות".


רבנו מתאר לעיל שני סוגי אנשים: הסוג הראשון הוא "הסכל מציבור הרבנים" שהוא גם "הסכל הפתי הריק מידיעת טבע המציאות". סכלותם של ציבור הרבנים נגרם בעיקר בגלל ריחוקם מן המדעים, והתוצאה הסופית של סכלותם היא שהם בגדר "מאמיני הנמנעות" מכיוון שנדמה להם שכל הנמנעות ששילבו חז"ל במדרשיהם הינן כפשוטן; הסוג השני של האנשים, שקשה להגדירם כ"סוג" כי הם בודדים יחידים ונדירים, ולכן יותר מדויק לומר: המתואר השני בדברי רבנו הוא "השלם המעולה" אשר למד מדעים וידע את טבע המציאות. השלם הזה לעולם לא יוכל לקבל את מדרשי חז"ל כפשוטם, ולכן אחת משתיים: או שהוא יפרשם כפשוטם ואז הוא בהכרח יסבור שחז"ל היו הסכלים בבני-אדם; או שהוא יבין שמדובר במשלים אשר צופנים בחובם עניינים עמוקים שחז"ל ביקשו להסתיר מן ההמון.


הנקודה החשובה ביותר לענייננו בדברי רבנו הללו היא, שרבנו אומר ביחס ל"שלם המעולה" שהוא לעולם לא יבין את אגדות חז"ל כפשוטן, ולכן, גם אם הוא יסבור שחז"ל היו הסכלים בבני-אדם חלילה, "אין בכך הרס ליסודות האמונה". והמסקנה המהדהדת שעולה מדבריו היא חד-משמעית: מי שמקבל את אגדות חז"ל כפשוטן הורס את יסודות התורה! וזו בדיוק טענתנו כלפי רש"י, אשר החדיר לדת משה הטהורה את שיטת ראשוני ואחרוני אשכנז להבין את אגדות חז"ל כפשוטן! ובדרך זו הוא הרס את כל יסודות-הדת, כי ברגע שמחדירים ולוּ הזיה מאגית אחת לדת משה, הדרך לחדירת אינסוף הזיות מאגיות נוספות פתוחה לרווחה! שהרי אם המאגיה קיימת בחיינו בתחום אחד מדוע שהיא לא תהיה קיימת בכל התחומים? ואם כך בעניין החדרת הזיה מאגית אחת, כל-שכל וקל-וחומר בעניינו של רש"י אשר החדיר הזיות מאגיות רבות מאד בפירושיו, אשר הורסות לחלוטין את יסודות הדת.


ואגב, יש טעות נוספת בדבריך, שהרי אמרת "במקרה הטוב מין ועובד אלילים", והמקרה הרע בעיניך הינו אפוא להיות "בור, עם-הארץ וטיפש". ולא שמת לב, אך טענת למעשה כי מין ועובד אלילים פחות חמור מלהיות בור ועם-הארץ וטיפש. ושגיאתך זו חושפת את חוסר הבנתך ביחס לחומרת המינות ההגשמה האלילות והעבודה-הזרה, או שכתבת את דבריך כלאחר-יד כאותם החכמים בעיניהם. ומכל מקום, בעקבות כללות דבריך ראוי להמליץ לך ללמוד בדחיפות את הלכות עבודה-זרה, וכן את הפרקים במורה שעוסקים בעבודה-זרה.


"רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ" (מש' כו, יב).


יד. נופת צופים


הכותב משלב בדבריו במכתבו דברי חלקות ופיתוי, ולא הבאתי אותם במאמרי זה, והתייחסתי אך ורק לטענות גופן. כי אין לי ספק שמי שאינו מבין את מינותו של רש"י והנזק העצום שהוא גרם וגורם לדת משה, אינו יכול באמת לומר עלי דברים טובים, אלא-אם-כן מטרתו לנסות לפתות אותי בשפתיו כדי לבלבל את דעתי וכדי לעוור את עיניי מלהוכיח אותו על דבריו.


יה. עדיף להדריך להשקפה נכונה


בהמשך דבריו מוסיף הכותב ואומר כך:


"לדעתי, בעיסוק בנכון ובראוי להיעשות או בהדרכה להשקפה נכונה, תוכל לעשות יותר נפשות, [...] הרבה יותר מאשר בביקורת על חכמים שנודעה חכמתם".


והכותב אולי שכח, אך סור מרע נאמר לפני ועשה טוב (תה' לד, טו), ואיך אפשר לזרוע זרעים של אמת ללא ניכוש העשבים השוטים, וללא סיקול האדמה מאבנים, וללא חרישה פעם ושתיים, וכיו"ב. ואיך אפשר להנחיל השקפות-אמת כאשר עם-ישראל מחובר באינפוזיה להזיות מאגיות אליליות? וכי אפשר לדוגמה שהמורָה אשר מחנכת למוסר ולערכים, תבוא לכיתה עם קעקועים ובגדים חשופים? ולא ניתן לכונן את הטהרה במקום תועבה.

ואגב, בדבריך אלו חשפת את נהייתך אחר רש"י, שהרי אמרת: "הרבה יותר מאשר בביקורת על חכמים שנודעה חכמתם", כלומר רש"י הוא בעיניך חכם אשר "נודעה חוכמתו"! ועל אנשי השם המפורסמים כחכמים כבר ייחדתי מאמר מקיף בארבעה חלקים: "מלחמתו של הרמב"ם ב'גדולי הדור'" (חלק א, חלק ב, חלק ג, חלק ד), ועוד רבים, וראוי לצרף לכל הפחות קטע קטן מדברי רבנו ב"מאמר תחיית המתים" (עמ' עא–עב):


"וכאשר ידענו את אלה המפסידים מאד ושהם מסופקים [=מלשון ספק, אינם יודעים אם יש לה' גוף או אין לו], והם מדמים שהם חכמי ישראל, והם היותר סכלים בבני אדם ויותר תועים מן הבהמות, וכבר נתמלאו מוחותיהם פלאות והזיות ודמיונות נפסדות כנערים וכנשים".


ועל המסופקים כגון הראב"ד וחבר מרעיו (ראו מאמרי שם חלק א), אומר רבנו שהם: "היותר סכלים בבני אדם ויותר תועים מן הבהמות"! מה לפי דעתך היה אומר רבנו על מינים גמורים שהחליטו שיש להקב"ה גוף ותמונה ומתעים את עם-ישראל אחר ההבל אלף שנים?

"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְיָ אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ" (דב' ד, טו).


יו. הכותב מציע את "עזרתו"


הכותב חותם את מכתבו בכך שהוא היה שמח לחזק את ידיי בעניינים הלכתיים שלא התייחסתי אליהם לטענתו, כגון בנושא כשרות הקלף והגוויל, טעמי המצוות ועוד. ושוב איני יודע מה הוא אומר, כי לא רק שכתבתי מאמר מקיף בשני חלקים על כשרות הקלף והגוויל, יש לא מעט ואולי עשרות מאמרים שאני עוסק בהם בטעמי המצוות המחשבתיים.


מכל מקום, התמקדותו של הכותב בעניינים הלכתיים מעידה על העדר ידיעתו בעניינים מחשבתיים, ולצערי מי שגרם לכך הוא רש"י והשקפות ראשוני ואחרוני אשכנז, אשר העדירו מדת משה את כל יסודות הדת, וכך נותרנו עירומים מדעת ומהשקפות נכונות. ואם הכותב הוא איש אמת ויודה על האמת, אשמח לסייע לו בחפץ לב להפיץ את תובנותיו ההלכתיות במאמרים ב"אור הרמב"ם".


יז. מדוע רבנו הרמב"ם לא יצא כנגד רש"י?


אחת הטענות שטען הכותב במשתמע, היא מדוע רבנו ואחרים לא יצאו כנגד רש"י באופן ברור וגלוי כמוני. ובכן, האחרים אינם מעניינים אותי, כי מי שאינו מבין ידיעת ה' מהי, ואינו מבין כמעט מאומה על יסודות הדת הבסיסיים ביותר, אין להתחשב במעשיו ובדבריו. לגבי רבנו, נראה לי ברור כי רבנו לא יצא נגד רש"י ודומיו משתי סיבות מרכזיות:


הראשונה, קידוש מלחמה כנגד האלילות והמינות דורשת כוחות נפש עצומים, כוחות נפש שרבנו לא היה יכול להקדישם למלחמה כנגד האלילות והמינות, כי רבנו עסק בהנצחת התורה-שבעל-פה, והוא הניח לנו את היסודות והכלים להילחם ולהמשיך מן המקום שהוא עצר, שהרי לא יעלה על דעתך שדרכו של עם-ישראל למילוי ייעודו נעצרה אחרי רבנו...


והשנייה, והיא אפילו גדולה מן הראשונה, רש"י בתקופתו של רבנו לא היה קרוב למה שהוא בימינו, הוא היה אז סתם עוד אחד מראשוני אשכנז, רק לאחר מאות שנים, פירושו התפרסם בעקבות המצאת הדפוס, והזיותיו הפכו לנחלתו של כל עם-ישראל לצערנו הרב. ואין לי ספק, שאם רש"י היה בימי רבנו כמו שהוא בימינו, רבנו היה תוקף אותו ישירות, שהרי לא יעלה על הדעת שרבנו לא יקיים את ההלכות שהוא בעצמו פוסק לאור דברי חז"ל...


יח. מעלתו של אברהם אבינו


ומכיוון שביקורתך עלולה להחליש את דרך האמת, ראיתי לנכון לחתום את דבריי בדברים מרוממי-נפש על אברהם אבינו ומלחמתו באלילות ובעבודה-זרה:


אברהם אבינו סיכן את עצמו ולחם בעוז כנגד עובדי העבודה-הזרה שהיו סביבו עד שביקשו להורגו, וקשה מאד להבין את תעצומות הנפש האדירות שהיו לאברהם אבינו לעמוד יחיד כנגד אומה גדולה אכזרית וּרְשָׁעָה (ומהו הממסד הרבני העריץ לעומת מלכותו של נמרוד?). ההסבר היחיד לעמידתו האיתנה והעקבית הוא אהבתו העצומה לבורא-עולם וזו שגשגה ופרחה מכוח ידיעתו אותו, עד שנאמר עליו: "אַבְרָהָם אֹהֲבִי" (יש' מא, ח). אהבתו העצומה לבורא-עולם היא-היא אשר נטעה בו את האהבה האדירה לאמת, ואת כוחות הנפש המופלאים לבטוח בבורא-עולם ולהתמודד בהצלחה עם כל הרדיפות שהיו מנת חלקו.


רבנו התייחס לעמידתו האיתנה של אברהם אבינו במורה (ג, ט), וכֹה דבריו:


"ואין ספק אצלי שהוא [=אברהם אבינו] [...] כאשר חָלק על שיטת כל בני אדם [=על כל העולם!], היו מקללים ומבזים אותו ומזלזלים בו אותם התועים. וכיוון שסבל כל זה בשל אמונתו בה' יתעלה והעדיף את האמת על כבודו [כלומר שאברהם אבינו ויתר על כבוד עצמו וסבל רדיפות וביזיונות למען האמת], נאמר לו: 'וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה' [בר' יב, ג]. והיה תכלית עניינו [כלומר בוא וראה למה זכה בשכר מסירותו], מה שאנו רואים היום מהסכמת רוב אנשי תבל לרוממוֹ ולהתברך בזכרוֹ, עד שמתייחס אליו [גם] מי שאינו מזרעוֹ, ואין חולק עליו ולא בלתי יודע את גדולתו".


"שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי יְיָ, הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם, הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם, כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ" (יש' נא, א–ב).


"וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְיָ אֵל עוֹלָם" (בר' כא, לג).

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!