ביקורת על יחסי לרש"י-שר"י – ותשובתי

עודכן: 28 בינו׳ 2021

ביום יב בטבת תש"ף נשלח אלי מכתב ביקורת אשר נוגע להתייחסותי לרש"י. אעתיק את המכתב בקטעים, ואתייחס לעצם הטענות האמורות בו. כמו כן, התייחסותי ותשובתי לכותב המאמר אינה אישית! אלא היא מופנית לכל הדרדעים המזויפים והמתחסדים למיניהם, החכמים בעיניהם, אשר מצקצקים בלשונם כאשר הם שומעים את ביקורתי על רש"י (ודייקתי לכתוב "שומעים" כי לא מכבודם ורוב חכמתם לעיין במאמרים). ולא רק לתלמידי החכמים שביניהם, אלא ובעיקר למנהיגיהם ולראשיהם אשר מזמן כבר חדלו מלהתעניין בהשקפות נכונות, וכל מה שמעניין אותם הוא להידמות לצאצאי המינים.


ובמה הם מתדמים להם? לצערי הרב, ראשי הדרדעים מתחפשים לאיכרים פולנים; מאמצים לעצמם את שיטות הלימוד הליטאיות אשר נובעות ממקורות נרפשׂים; מתבטלים ומתרפסים לפני גדולי תורא דמיוניים ומהובלים אשר אינם יודעים מימינם ומשמאלם; מתעקשים שלא ללמד בשיעוריהם את הלכות יסודי-התורה, וגם כאשר הם מלמדים את המורה הם בורחים לעיין בפירושי אגדות במקום לעסוק בהרחקת הגשמות והאלילות, שמא ישמעו פטרוניהם האשכנזים שהם מלמדים על העבודה-הזרה שבידיהם, ואז יבולע להם מאדוניהם: משכורותיהם, מעמדם, קשריהם, יוקרתם המדומה הכל יהיה בסכנה!


והנה הגענו לחמור מכל, הם מתירים לעצמם לאכול מן התורה וליהנות מדברי תורה בשלל טובות הנאה. ולא רק לשכירי-הדת בתקופת בית-ראשון אמר ירמיה הנביא מה שאמר, אלא לשכירי-הדת שבכל דור ודור, ובמיוחד לשכירי-הדת אשר פוסחים על שתי הסעיפים ומראים את עצמם כרמב"מיסטים, וכלפי חוץ מפריסים פרסה אך גרה אינם מעלים, וידיעת ה' ואהבתו רחוקה מאד מליבם, והנה דברי הנביא:


"הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים? וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל! שֹׁמּוּ שָׁמַיִם עַל זֹאת וְשַׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד נְאֻם יְיָ, כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם" (יר' ב, יא–יג).


"הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְיָ וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי וְהַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ, לָכֵן עֹד אָרִיב אִתְּכֶם נְאֻם יְיָ וְאֶת בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב" (שם, ט).


א. ראש הביקורת: מדוע אני קורא לרש"י-שר"י?


ועתה למחבר המכתב אשר טוען כך: "כדאי ללמוד מהרמב"ם ומרבים אחרים, שהם נוהגים לתקוף שיטות ולא אנשים, כגון המתכלמין או מאמיני הגשמות והנמנעות וכדומה, או קבוצות חברה רחבות, כגון הצרפתים, אנשי צפון-אפריקה וכדומה, ללא הזכרת שמות אנשים, ובפרט של מי שהוא בן-ברית". עד כאן הטענה הראשונה, והוא אף מוסיף בסופה חלק מהתשובה: "אני שומע אותך צועק: מבחינתי רש"י אינו בן-ברית"... והוא עוד מוסיף: ש"אם מזכירים ספר בעייתי – תוקפים את ההשקפה העולה ממנו, ולא את בעליה!".


הוא ממשיך ומביא דוגמאות מהרמב"ם, "אשר מזכיר שמות של כאלו שאינם בני-ברית בשמותיהם, ואפילו עם תוספת 'תארים' כגון על גלינוס בעל 'המחלה הידועה' וכדומה". לאחר מכן הוא מגיע למשפט המפתח בביקורתו: "כך שאינני יודע מדוע מצאת לנכון להוסיף לרש"י תארים כמו: "ארור", "רשע", "טיפש", "מין", "שר"י", וכיוצא-בזה?".


ועתה לתשובתי על הדברים הללו:


לאחר שהוכח מעל לכל-צל-של-ספק כי רש"י היה מין, אין שום מניעה מלחרף ומלגדף אותו בכל הגידופים האפשריים ואף למצוה רבה תיחשב, שהרי אפילו תלמידי חכמים מייחדי ה', אם הם חלילה חטאו ופשעו וקנו את הדיינות בכסף, ציוו אותנו חכמים להקל בהם ולזלזל בהם באופן אישי! וכמו שפוסק רבנו בהלכות סנהדרין (ג, ט):


"כל דיין שנתן ממון [או התערב בכל צורה שהיא, כגון הפעלת קשרים פוליטיים] כדי שיתמנה, אסור לעמוד מפניו [=לקום לכבודו], וציוו חכמים להקל אותו ולזלזל בו. ואמרו חכמים, שהטלית שמתעטף בה תהי בעיניך כמרדעת של חמור".


ואם על תלמידי חכמים כך, על מינים מובהקים שמתעים את העם אחר ההבל במשך אלף שנים על-אחת-כמה-וכמה, ויותר נכון לומר שכלל אין מה להשוות ביניהם, כי המינים דינם מיתה בידי כל אדם כפי שנראה בהמשך ואלה דינם רק ביזוי וחירוף וגידוף. זאת ועוד, כאשר אדם עושה עבירה בדברי-שמים ואינו חוזר בו, מכלימין אותו ברבים, ומפרסמין חטאו, ומחרפין אותו בפניו, ומבזין ומקללין אותו! והנה פסק רבנו בהלכות דעות (ו, יב):


"במה דברים אמורים בדברים שבין אדם לחברו, אבל בדברי-שמים אם לא חזר בו בסתר מכלימין אותו ברבים, ומפרסמין חטאו, ומחרפין אותו בפניו, ומבזין ומקללין אותו, עד שיחזור למוטב, כמו שעשו כל הנביאים לישראל".


האם זה מספיק "אישי" בשבילך? האם לא ברור שלדעת רבנו יש ללמוד מן הנביאים לגבי אדם שעובר על מצוות שבין אדם למקום? כל-שכן וקל-וחומר כאשר אנחנו עוסקים במינים, ולא בסתם מין, אלא באבי-אבות-הטומאה (ואין בהלכה גדר כזה והוא מיוחד רק לרש"י), אשר התעה את עם-ישראל אחר ההבל במשך אלף שנים, והנציח את שיטת לימוד אגדות חז"ל כפשוטן וגרם לעם ה' להיות כדברי רבנו בפרק חלק: "רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה". האם קל בעיניך עוון התעית עם-ישראל אחר הבלי ההגשמה וההזיות המאגיות האליליות?


ואגב למדנו שהנביאים הכלימו ופרסמו וחירפו וביזו וקיללו את החוטאים והפושעים, באופן אישי! ואף למדנו מדברי רבנו שיש ללמוד מהאופן שבו הם נהגו ולהמשיך בדרך זו. ולא לחינם אני מציין את רש"י כאבי-אבות-הטומאה, כי הוא התעה את הרבים אחר הבלי המינים, והחדיר לדת משה הטהורה את השקפותיהם הארורות, וכתבתי רבות על כך במאמריי. ואני תמה עליך שאתה מתעלם משלל הראיות שהבאתי על-כך במאמריי, והדבר גורם לי לחשוד בכנותך, שהרי אם למדת את מאמריי ממה אתה מתפלא? ואם לא למדת אותם איך אתה מעז למתוח ביקורת ולחזק ולתמוך בדרכי המינים הארורים?


והנה עוד פסק מפסקי רבנו בהלכות סנהדרין (יא, ו) ביחס לחומרת המתעים את העם אחר ההבל: "האכזריות על אלו שמטעין את העם אחר ההבל רחמים היא בעולם, שנאמר 'לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים' [דב' יג, יח]". האם יש לך עוד ספק שמדובר בביטויי אכזריות כלפי הרשעים באופן אישי? האם ניתן להיות אכזרי כלפי מי שמתעה את העם אחר ההבל מבלי להזכיר את שמו? ומבלי לגנותו בלשונות החריפים ביותר האפשריים?


"וָאָרִיב עִמָּם וָאֲקַלְלֵם וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים וָאֶמְרְטֵם" (נח' יג, כה).


והנה לפניך שני קטעים נוספים מדברי רבנו, שמהם עולה במפורש שיש מצוה רבה לגנות את הרשעים ומגרעותיהם, וכך אומר רבנו בפירושו לאבות (עמ' רעג): "והחלק הרביעי [מחלקי הדיבור] הוא הרצוי, [...] [ובתוכו נכללת המצוה החשובה] לגנות את הרשעים ומגרעותיהם כדי להמאיס מעשיהם וזכרם בעיני בני אדם וייבדלו מהם ולא ילכו באורחותיהם". וכך אומר רבנו גם בהקדמתו למסכת אבות בפרק החמישי (עמ' רנז):


"וכן דברי האדם כולם לא יזדקק לדבר אלא במה שיביא לעצמו בו תועלת, [...] או בשבח מעלה או אדם גדול, או בגנות מגרעת או רשע – לפי שקללת בעלי המגרעות וגינוי זכרם, אם הייתה המטרה בכך להשפילם בעיני בני אדם כדי שייקחו בהם תוכחות ולא יעשו כמעשיהם – הרי זו חובה וזו מעלה, הלא תראה אמרו יתעלה: כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וכמעשה ארץ כנען, וסיפור הסדומיים, וכל מה שבא במקרא בגנות האנשים בעלי הרעות והמגרעות וגינוי זכרם, ושבח הצדיקים ורוממותם, אין הכוונה בהם אלא כמו שאמרתי לך, כדי שילכו בני אדם בדרכם של אלו ויתרחקו מדרכם של אלה".


האם נדמה לך שניתן למתוח ביקורת על רש"י ולהסיר מעל עם-ישראל חרון-אף ה', מבלי להזכיר את שמו ומבלי לגנות אותו? ההיפך הגמור הוא הנכון! "לפי שקללת בעלי המגרעות וגינוי זכרם, אם הייתה המטרה בכך להשפילם בעיני בני אדם כדי שייקחו בהם תוכחות ולא יעשו כמעשיהם – הרי זו חובה וזו מעלה". ואגב גם למדנו כי התורה הקדושה הלכה בדרך זו כאשר גינתה אנשים רשעים בשמם כדי להשפיל אותם וכדי שיתרחקו בני אדם מדרכיהם, האם לפי דעתך אין ללמוד זאת מן התורה הקדושה?


ויתרה מזאת, גינוי של חברה שלמה קשה בהרבה מגינוי של אדם אחד בשמו, שהרי אם מאן-דהו לדוגמה מגנה בשקר חברה שלמה, חטאוֹ קשה בהרבה ממי שמגנה אדם אחד בשמו! כך שאם רבנו מגנה חברה שלמה או קבוצת תועים שלמה, הדבר חמור וקשה בהרבה מאשר לתקוף רק אדם אחד בשמו! וברור שמטרתו של רבנו בכל מקום היא לתקוף את הדרך והשיטה, כי בני האדם עוברים מן העולם, אך התקפתו על השיטה הינה נצחית. ברם, רבנו לא העלה על דעתו שירוממו את רש"י ויהפכו אותו למשה רבנו מוסֵר תורתם החדשה! ולאחר שרש"י הפך לאליל בסדר גודל היסטורי – חובה ואף מעלה לתקוף אותו בשמוֹ!


כמו-כן, האם שכחת את ביקורתו של רבנו על שכירי-הדת באיגרתו לר' יוסף? והנה דבריו על ראש הישיבה בפועל ר' זכריה (עמ' קכח): "אבל זה מר זכריה [=הסגן של ראש הגלות, ראש הישיבה בתואר] הוא איש פתי מאד, וכבר קרא לעצמו [=תיאר את עצמו במכתבו לרבנו] 'וְיָגַע באותו המשא והמתן והפירושין', ומדמה שהוא יחיד בדור ושכבר הגיע להישג גדול מן השלמות [...]. [ואינו אלא] זקן מסכן באמת סכל בכל דבר, והרי הוא כק