ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל

מאמר זה נכתב בתחילת מסעי לחקר מינותו של רש"י, בטרם החילותי את סדרות המאמרים: "רש"י – ראש פרשני ההגשמה", ו"אמונתו של רש"י בשדים", וכן שלל מאמרים רבים נוספים אשר עוסקים בחקר פרשנות המינות של רש"י. אז, בתחילת דרכי, בעודני מנסה לעמוד על רגליי, קמו עלי עדת עריצים דרדעים אשר ביקשו את נפשי לקחתה. היום, לאחר שכבר ביססתי ואיששתי בשלל הוכחות וראיות את מינותו וסכלותו של רש"י, שככו ושקטו בקרבי הרגשות הקשים שחוויתי אז בעוצמה רבה. אך עדיין, מאמר זה הינו מזכרת בעבורי לכל אותם אשר עטו עלי כעופות דורסניים ואכזריים, וכן לתחושות התסכול המעיק שחוויתי אז, בטרם ביססתי את שיטתי וטענותיי במאות ראיות, ובטרם שגיליתי שהאמת הקשה עולה על כל דמיון.


מאמר זה הינו מזכרת בעבורי לחסדי ה' עלי, שלא נתן לאותם דרדעים חסרי חוליות לשבור את רוחי ולעשוק את נפשי, ולא רק שהם לא הצליחו, היום, לאחר כתיבת עשרות מאמרי תשובה לאותם דרדעים יהירים וגסי רוח, כולם שותקו ועולפו, והטענה האחרונה שנותרה בידם כנגדי היא: שאדיר הקטן הוא שוטה רשע וגס-רוח שאין להתייחס אליו... ובמלים אחרות, מכיוון שהם אינם מסוגלים להתמודד עניינית עם טענותיי וראיותיי, הם עברו להוצאת-שם-רע, כדרכם של המינים וצאצאיהם הנערצים עליהם – וכמו שלמדו מהם להפוך תורת חיים לקורדום חוצבים, כך למדו מהם להעליל עלילות דברים ולהפוך את הקנאה האיבה והשטנה לדרך חיים.


והנה לפניכם מאמרי "ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל":


מבוא


לאחרונה פרסמתי סדרת מאמרים על רש"י וראשוני אשכנז, להלן המאמרים לפי סדר פרסומם: 1) "אמונות אליליות בקרב ראשוני אשכנז" (חלקים א, ב, ג); 2) "ריחוקו של רש"י מהרמב"ם"; 3) "ריחוקו של רש"י מהרמב"ם – ראיות נוספות"; 4) "מהו ספר הרפואות שגנז חזקיהו?" (ביקורת הרמב"ם על רש"י); 5) "הציר שעליו סובבת התורה – עקירת עבודה-זרה ומחיית עקבותיה"; 6) "התקפת רס"ג על פירוש זהה לפירוש רש"י".


כמו כן, פרסמתי מאמרים לא מעטים נוספים שתומכים באופן ישיר או עקיף במאמריי אלה, כגון: 1) "ותופשי התורה לא ידעוני (הוָּיות דאביי ורבא)"; 2) "הקץ לדברי רוח!"; 3) "על סכין של מילה ומגמת ההחמרה"; 4) "ובאחת יבערו ויכסלו"; 5) "משה אמת ותורתו אמת"; 6) "המלך הוא עירום!"; 7) "התחיינה העצמות האלה?"; 8) "טענות קשות כלפי אור הרמב"ם ותשובותיי" (חלק א, חלק ב); 9) "קבל האמת ממי שאמרו"; ועוד ועוד.


דומני שאין כמעט מאמר מתוך כ-150 המאמרים שפורסמו עד כה באור הרמב"ם (נכון לשעת כתיבת המאמר, כאמור, בתחילת דרכי), שלא משולבים בו דברי מחשבה ודברי אמת לפי דעתי, אשר מוליכים ומנחים את האדם הנבון לדעות נכונות וישרות ולהשקפות אמיתיות, וייחוד השם היא הגדולה והחשובה שבהן. ומשתדל אני מאד ללכת בעקבות רבנו הרמב"ם שהורה לנו בסוף פירושו לברכות: "אלא שדרכי תמיד בכל מקום שיש איזה רמז בענייני אמונה אבאר משהו, כי חשוב אצלי להסביר יסוד מהיסודות יותר מכל דבר אחר שאני מלמד".


מכל מקום, במאמרים שציינתי, הוכחתי לאור דברי רבנו הרמב"ם את חומרת האמונה הרעה והכוזבת שה' הוא בעל גוף. כן הוכחתי, ולפי דעתי מעל לכל צל של ספק, כי רש"י שגה להאמין כי לבורא יתעלה יש גוף ויד ורגל ועין ומעיים, והבאתי ראיות רבות לכך מדברי רש"י עצמו, וכמובן מדברי רס"ג והרמב"ם. משמעות הגילויים הללו היא, שלדעת חז"ל ורבנו הרמב"ם, רש"י-שר"י עבד עבודה-זרה באופן החמור הגס והמכוער ביותר – בהגשמה ובמינות.


ואיני מבין מה הכעס וחרון-האף כלפיי מצד עדת העריצים הדרדעים גסי הרוח, ובמקום להפנות את הכעס, הזעם וחרון-האף, כלפי עובדי עבודה-זרה, כפי שעושָׂה ומורה לנו התורה, מַפנים אותם השוטים כלפי הנלחמים בעבודה-זרה. אך עולם הפוך ראו חז"ל ועולם הפוך נשאר, עליונים למטה ותחתונים למעלה, יציבֵי בארעא וגיורֵי בשמי שמיא... שהרי אנשי האמת הינם אסקופה נדרסת לכל, ואילו המינים הקוזקים וצאצאיהם גסי-הרוח בשמי שמיא...


ולמרות שציטטתי את דברי רש"י-שר"י המפורשים בעניין הגשמת הבורא, וכן ציטטתי את דברי רבנו הרמב"ם המפורשים על מגשימי האלהות, ולמרות שאחד ועוד אחד שווים שניים, ולמרות שמדובר בשיתוף ואלילות גסה – הדרדעים מתעקשים לאחוֹז בדבקות בסכלות שהנחילו להם אבותיהם ואבות אבותיהם, לגפף לחבק ולנשק את התהו וההבל שהחדירו להם המינים וצאצאיהם יוצאי ארץ אדום – "שָׂנְאוּ בַשַּׁעַר מוֹכִיחַ וְדֹבֵר תָּמִים יְתָעֵבוּ" (עמ' ה, י).


ולאלה שמתעקשים להפנות את עורפם לאמת, אצטט שוב כמה שורות מדברי רבנו במורה (א, לו), אשר מסכמות את חומרת ההגשמה: "ואתה דע, שכל זמן שתהא בדעתך גשמות או מאורע ממאורעות הגוף [=כגון ייחוס תכונות או מאפיינים אנושיים] הנך מקנא ומכעיס וקודח אש ומעלה-חֵמה ושונא ואויב וצר, יותר חמור מעובד עבודה-זרה בהרבה".


זאת ועוד, הנני מזכיר להם, לכל אחיי הדרדעים שקיבלו את הפריצים עליהם לאלוה, שעליהם להפנות את חרון-אפם כלפי עובדי עבודה-זרה, לא כלפי הנלחמים בעבודה-הזרה!


וכֹה דברי רבנו במורה-הנבוכים (א, לו):


"דע, כי כאשר תתבונן בכל התורה ובכל ספרי הנביאים לא תמצא לשון חרון-אף, ולא לשון כעס, ולא לשון קנאה, כי אם בעבודה-זרה דווקא. אמר: 'וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם וְחָרָה אַף יְיָ בָּכֶם' [דב' יא, טז], 'פֶּן יֶחֱרֶה אַף יְיָ' [דב' ו, טו], 'לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם' [דב' לא, כט], 'הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם' וכו' [דב' לב, כא], 'כִּי אֵל קַנָּא' [דב' ו, טו], 'מַדּוּעַ הִכְעִסוּנִי בִּפְסִלֵיהֶם' [יר' ח, יט], 'מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו' [דב' לב, יט], 'כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי' [דב' לב, כב], 'נֹקֵם יְיָ לְצָרָיו וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו' [נחום לב, כב], 'וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו' [דב' ז, י], 'עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו' [במ' לב, כא], 'אֲשֶׁר שָׂנֵא יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' טז, כב], 'כִּי כָל תּוֹעֲבַת יְיָ אֲשֶׁר שָׂנֵא' [דב' יב, לא], ואלה רבו מלמנות" וכו'.


ואחתום את המבוא בדברי רבנו בהקדמתו לאבות (עמ' רנז), וכֹה דבריו:


"לפי שקללת בעלי המגרעות וגינוי זכרם, אם הייתה המטרה בכך להשפילם בעיני בני אדם, כדי שייקחו בהם תוכחות ולא יעשו כמעשיהם – הרי זה חובה וזו מעלה".


ולאור דברי הרמב"ם שהובאו לעיל בעניין חומרת ההגשמה, קמה וניצבה השאלה: היש מגרעת גדולה וחמורה ואיומה ונוראה יותר מהגשמת הבורא לדעת רבנו הרמב"ם?!


א. מדוע האש קדחה באפם של הדרדעים?


האם כל הזעם והחֵמה השפוכה עלי הוא רק בגלל שעשיתי 1+1=2? והלא כולם אנשי מדע ויודעים פחות או יותר את תורת ההיגיון! או שמא יש כאן משהו עמוק יותר? שמא טמונים וקבורים עמוק בקרבם רגשי נחיתות עזים, ורגשות כניעה והתרפסות כלפי הפריצים? שהרי כל בר-דעת יודע שלא המצאתי את הגלגל, ולא גיליתי שום דבר חדש. אני רק מאותם בודדים שאוזרים אומץ לומר בפה מלא: "המלך הוא עירום"! העולם הדתי במשך מאות רבות בשנים, קידש פירוש של מין שהִתעה דורות שלמים אחרי עבודה-זרה והשקפות הבל מהובלות.