אחת הטענות שבאמצעותן מנסים חכמים בעיניהם להטיל דופי בשלמותה בעוצמתה וביפעתה של משנת הרמב"ם, היא הטענה שאפילו הרמב"ם שגה בעניינים עצומים, וכוונתם לכך שהרמב"ם שגה בכך שנסמך על שיטות והנחות המדע הקדום שהיה מקובל בימיו, ותוכלו לראות דוגמה לכך במאמרי: "טענות קשות נגד אור הרמב''ם ותשובותיי – חלק ב".
אותם הטוענים לדופי הרמב"ם מעידים למעשה על סכלותם, מפני שהם אינם מבחינים בין ענייני מדע לענייני דת. ענייני המדע הם עניינים שלא נתקבלו במסורת התורה-שבעל-פה, והם נלמדים מתחדשים ומתפתחים במהלך ההיסטוריה האנושית, ובמיוחד בדורות האחרונים שבהם ההִתפתחות הטכנולוגית מתקדמת במהירות האור.
דיינו אפוא במה שרבנו לימדנו ביחסו למדעים, על חשיבותם ומעלתם, על מקומם בדת האמת, וכיצד הם משולבים ונרמזים בדברי הנביאים, ומהווים למעשה שער הכרחי ודרך מרכזית להשגת ולידיעת ה' יתעלה, וכן להבנת סודות בריאתו, ניהולו הטבעי והשגחתו האלהית.
יושרו וענוותנותו של הרמב"ם
בהקדמתו לחלק השלישי של ספרו "מורה הנבוכים", הרמב"ם מסביר מדוע הוא נאלץ לבאר בדרך של הסתרה והכמנה רעיונות ממעשה-בראשית וממעשה-מרכבה: הסיבה הראשונה לכך היא תוכחתם הקשה של חז"ל למי שמגלה סתרי-תורה לאלה שאינם ראויים לכך; והסיבה השנייה לכך היא, שכל מה שהתברר לו מהעניינים העמוקים האלה הוא פרי יצירתו המחשבתית האישית אשר נסמכה על המקראות שבספרי הנבואה ועל דברי חכמים, וכן על המדע שהיה מקובל בימיו אשר ייתכן שהוא אינו מדויק, ולכן ייתכן אפוא שיש להבין באופן שונה ממה שהוא פירש את משלי התורה העמוקים ודברי הנביאים הכמוסים.
כלומר, הרמב"ם מודה במפורש שענייני המדע שבימיו אינם אמיתוֹת מוחלטות כיסודות הדת וחוקי התורה אשר אינם משתנים ועומדים לעולם-ולעולמי-עולמים. אלא, היחס כלפי המדעים ואמיתת הנחותיהם נכונה לאותה נקודת-זמן היסטורית ובהתאם להתקדמות המדע.
וכֹה דברי רבנו במורה שם (עמ' רעה–רעו):
"אבל לומר הדברים בפירוש [לגלות סתרי תורה באופנים מפורשים] כבר קדם מה שיש בכך מן האזהרה מצד הדין, נוסף על מה שהדעת מחייבת. נוסף לכך, שמה שנתברר לי ממנו [=מסתרי-תורה] הוא על דרך ההשערה והמחשבה, ולא נראה לי בו חזון אלהי שילמדני שכך היא הכוונה בדבר, ולא קיבלתי את דעותיי בכך ממורה, אלא הוֹרוּנִי המקראות שבספרי הנבואה ודברי חכמים, עם מה שיש בידי מן ההקדמות העיוניות [המדעים שהיו מקובלים בימיו], שהדבר כך בלי ספק, ואפשר שיהיה הדבר בהפכו ותהיה הכוונה בעניין אחר".
ואיני יכול שלא להיזכר באותם "חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות, טועני הנביאות למיניהם, שמתעים ומכזבים כאילו ספריהם נכתבו בחזון אלהי, בראיית מלאך מוכן ומזומן לפקודתם או בשיגיונות ודמיונות בחלומות הלילה. ולבד מהגאווה שיש בטענותיהם, שהרי אם היו צנועים הם לא היו "רצים לספר לחבר'ה" על "נביאותם"... יש כאן גם סכלות חמורה וגם התעייה מכֻוונת: שמטרתה שיעריצום כנביאים מרוממים, יחברו עליהם סיפורי נסים, ספריהם יתקבלו ויתפרסמו – וכך הם יזכו לתהילת-עולם עד שתרבה הדעת ויגנזום או ימחזרום.
נחזור לענייננו, יוסף קאפח בהערה למקור שהובא לעיל מן הספר מורה הנבוכים, מסביר על כוונת רבנו בדבריו שם, וזה לשונו של קאפח (הע' 23):
"כוונת רבנו למה שבאר במרכבות יחזקאל. ואין ספק שברוח הקודש אמר רבנו את הדברים הללו, הייתה לו תחושה עליונה שכל מה שהוא בונה ורומז במרכבות, לפי מבנה מערכת השמים ומערכות הארץ אשר הגיע אליהן המדע בימים ההם, שמא אין הדברים כך, כפי שהוכח בימינו. ובכל אופן, מבחינתנו אנו דבר גדול דיבר אלינו רבנו. וחשוב יותר ממה שאמר, מה שלא אמר, כלומר, דיינו במה שרמז לנו לאן מופנים הדברים, והפרטים כבר נתאם בעצמנו בכל דור כפי מושגיו [דהיינו בהתאם למדעים המקובלים והמפותחים בכל דור ודור] [...]. על כולן לימדנו רבנו באיזה סוג של מחשבה לגשת לאותן המקראות, ודיינו בכך".
ולעיון בשאלה מדוע חז"ל תבעו להסתיר את מדעי הטבע מן ההמון, ראו מאמרי: "יסודות במדעי האלהות".
חז"ל שגו בעניינים מדעיים יותר מהרמב"ם
מן המפורסמות שהמדעים שהיו בידי חז"ל היו פרימיטיביים ביותר, אך גם כאן אין הדבר מוריד מאומה מחוכמתם או ממעלתם, מפני שבדיוק כמו הרמב"ם, רמתם המדעית תאמה להתקדמות ולהתפתחות המדע שהיה בימיהם, שכידוע היה מוגבל ומאובן מאד. גם הם, כהרמב"ם, לא שאבו את ידיעותיהם המדעיות במראה הנבואה או במסורת התורה-שבעל-פה, ולכן, כל עניין מדעי שמובא בספרות חז"ל יש לאמץ או לדחות לפי הראיות והכלים של המדע המתקדם והמשוכלל לאין ערוך בימינו, וכך יש לנהוג בכל דור ודור שיבוא אחרינו.
העיון במקור הבא מלמד שהרמב"ם הבין זאת היטב, הוא ידע כי התפתחות המדע בימי חז"ל הייתה חסרה מאד, אפילו ביחס לדורו החסר של הרמב"ם. כמובן שאין בזה גנאי לחז"ל, וברור שאין בטעויותיהם בענייני מדע כדי לשלול את כלל דבריהם בענייני הדת ובענייני יסודות התורה ומוסריה, מפני שענייני הדת הם עניינים נצחיים בלתי משתנים. וכֹה דברי רבנו במורה שם, לאחר שהוא מצטט כמה משגיאות חז"ל בענייני מדע האסטרונומיה (עמ' שד–שה):
"ואל תבקשני לתאם כל מה שאמרו מענייני התכונה [=האסטרונומיה] עם המצב כפי שהוא, לפי שהמדעים באותו הזמן היו חסרים, ולא דיברו בכך משום שיש להם מסורת באותם הדברים מן הנביאים, אלא מצד שהם ידענֵי אותם הדורות באותם המקצועות, או שמעום מידענֵי אותם הדורות [=מדענים משאר העמים]; ולא בגלל זה נֹאמר על דברים שמצאנו להם שהם מתאימים עם האמת, שהם בלתי-נכונים או שתאמו במקרה, אלא, כל מה שאפשר לבאר את דברי האדם [=את דברי אותו חכם מחכמי התלמוד שאנו מעיינים בדבריו] כדי שיהא תואם את המציאות שהוכחה מציאותה, הוא יותר עדיף ונכון לבעל הטבעים הנעלים ואיש הצדק".
כלומר, אין לפסול את רוב דברי חז"ל אשר מתאימים לאמת, בגלל שרחקו מן האמת מאד בענייני מדע. אלא, בענייני דת והשקפות התורה יש לאמץ את דברי חז"ל כי הם האמת, ובענייני מדע יש לבחון את דבריהם לאור התפתחות המדע שבכל דור ודור, ולנסות לתאם את דבריהם עם המדע הנכון שהוכח ואושש. אולם, ברור שאם לא הצלחנו לתאם את דבריהם בשל הפערים המדעיים העצומים, יש לדחות את דבריהם באותם ענייני מדע מסוימים.
ואסיים במשפט שהשבתי בעבר לשואל שהטיח כלפיי שגם הרמב"ם שגה בעניינים עצומים, והשבתי לו כך: כדי למצוא טעויות בדברי רבנו צריך להתאמץ מאד, אך כדי למצוא דברי אמת מדויקים אצל שאר רוב חכמי ישראל צריך להתאמץ הרבה יותר... "הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם יְסַפֵּר חֲלוֹם, וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת, מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר נְאֻם יְיָ" (יר' כג, כח).
"לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ [...] כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְיָ כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (יש' יא, ט).
בתמונה: ארכימדס מהורהר, ציור של דומניקו פטי 1620.