"בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם" – קריאת קרב לדרך האמת

עודכן: 22 בפבר׳ 2021

בקריאתו ההיסטורית המהדהדת של אברהם אבינו (בר' כא, לג), פותח רבנו הרמב"ם את ספרו "מורה הנבוכים" ואת כל ספריו (כך גם פתח את פירושו למשנה ואשר בטעות נשמט גם ממהדורתו של מָרי). וכך כותב מָרי בהערתו לפסוק זה שקובע הרמב"ם בראש ספרו "מורה הנבוכים":


"ברור כי פתיחה זו באה בעקבות האמור באברהם אבינו [...], לרמוז כי פעולתו בספר זה היא המשך קריאתו של אברהם אבינו לפרסם את אמיתת ייחוד השם בעולם".


הרמב"ם ראה את עצמו כממשיך דרכו של אברהם אבינו, ממשיך דרכו המחשבתית-פילוסופית, ממשיך דרכו בקריאה לכל באי עולם לייחוד השם, וממשיך דרכו בעמידה איתנה ונחושה כנגד דעות נפסדות והשקפות זרות.


א. קריאתו של אברהם אבינו


בספריו "משנה תורה" (הלכות עבודה-זרה פ"א) ו"מורה הנבוכים" (ג, כט), רבנו מלמד אותנו על מהות "קריאת הקרב" של אברהם אבינו, וזה לשונו שם בהתאמה:


"ועל דרך זו היה העולם מתגלגל והולך [בשׁגייה אחר עבודה-זרה], עד שנולד עמודו של עולם שהוא אברהם אבינו [...]. כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו [...], ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מדעתו הנכונה. וידע שיש שׁם אלוה אחד [...] וידע שכל העם טועים [...] וכיון שהכיר וידע, התחיל להשיב [...] ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה [...]. כיוון שגבר עליהם בראיותיו ביקש המלך להרגו ונעשה לו נס ויצא לחרן. והתחיל לעמוד ולקרות בקול גדול לכל העם ולהודיעם שיש אלוה אחד [...], עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר: 'וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם' [...]. וכיוון שהיו העם מתקבצין אליו [...] היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירֵהו לדרך האמת".


"וכאשר גדל עמודו של עולם ונתברר לו שיש שם אלוה נִבְדָּל לא גוף ולא כוח בגוף, ושכל אלה הכוכבים והגלגלים מעשיו, והבין אפסוּת אותם ההבלים אשר נתחנך עליהם, החל לסתור שיטתם ולבאר הפסד השקפותיהם, וּפִרְסֵם הֶפְכָּם, וקרא 'בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם' – קריאה הכוללת מציאות ה' וחידוש-העולם מאת אותו האלוה".


נשים לב כי ב"מורה הנבוכים" לעיל (ג, ט) הרמב"ם כותב, שקריאתו של אברהם אבינו נועדה לעורר לידיעת השם (="מציאות ה'") ולהשקפת חידוש-העולם. אך בפתיחת ספרו שם כאמור, מָרי מעיר שקריאה זו נועדה לפרסם את אמיתת ייחוד השם בעולם, ומשום כך קבעהּ הרמב"ם בראש ספרו "מורה הנבוכים". ברור אפוא, שקריאתו זו של אברהם אבינו כוללת את מצווֹת ידיעת ה' וייחוד ה' וחידוש העולם וכל יסודות הדת המחשבתיים.


ב. שׂכרו של אברהם אבינו


אברהם אבינו סיכן את עצמו ולחם בעוז כנגד עובדי העבודה-הזרה שהיו סביבו עד שביקשו להרגו, וקשה מאד להבין את תעצומות הנפש האדירות שהיו לאברהם אבינו לעמוד יחיד כנגד אומה גדולה אכזרית וּרְשָׁעָה (ומהו הממסד הרבני העריץ לעומת מלכותו של נמרוד?). ההסבר היחיד לעמידתו האיתנה והעקבית הוא אהבתו העצומה לבורא-עולם וזו שגשגה ופרחה מכוח ידיעתו אותו, עד שנאמר עליו: "אַבְרָהָם אֹהֲבִי" (יש' מא, ח). אהבתו העצומה לבורא-עולם היא-היא אשר נטעה בו את האהבה האדירה לאמת, ואת כוחות הנפש המופלאים לבטוח בבורא-עולם ולהתמודד בהצלחה עם כל הרדיפות שהיו מנת חלקו.


רבנו התייחס לעמידתו האיתנה של אברהם אבינו ב"מורה הנבוכים" שם (הדברים בסוגריים הרבועים הם הערותיו של מָרי, וקשה שלא לחוש בהזדהותו העמוקה), וכֹה דבריו:


"ואין