נשלחה אלי התגובה הבאה:
שלום! רציתי להירשם לאתר כדי להגיב על מאמר מזעזע שכותרתו: "אחת-עשרה סיבות לשנוא את חב"ד", האם לדעתכם זו דרכה של תורה? איך אתר ששמו "אור הרמב"ם" מתהדר בכתבה כזו מזעזעת? האם אפשר להאיר את האור בשנאה ורעל של מחלוקת וזלזול?
ודווקא על חב"ד?! שבשעות כאלה בעם-ישראל, ובכל השעות הקשות של עם-ישראל בארץ ובגולה, תמיד נמצאים בחזית לעזור להציל ולהושיע בחירוף נפש. חב"ד, שחרטו על דגלם את לימוד הרמב"ם, והם החסידות הכי הלכתית וממלכתית. תארו לכם שבית-שמאי היו מוציאים כרוז: עשר סיבות לשנוא את בית-הלל?
אפילו אם דעתכם שתורת-החסידות והקבלה אינן חלק מתורת ישראל: דבר שאפשר להפריך בקלות שהרי כל התנ"ך ועולם האגדה של חז"ל בתלמוד מלא בנסתרות תורה, בפרט התלמוד הבבלי שמדבר בנסתרות תורה אפילו בגלוי יותר מאשר הירושלמי, ואפילו המשנה באבות מדברת על נסתרות תורה ושיח דקלים ועוד רבות...
אז אפילו ששיטת הלימוד שלכם היא המיעוט-שבמיעוט אין נלחמים בכם במקלות, ומכל השיטות בחרתם להפיץ תורתכם בארס ושנאה? האין זו דרכם של שונאינו בכל הדורות?
על-אף שלשיטתכם אתם נלחמים בכפירה, עיניכם הרואות שכל הכופרים השנואים שלכם הם אוהבי ישראל שמיטיבים עם הבריות – לא תנקטו בדרך-ארץ ובידידות לאחיכם בני-ישראל אף אם שוגים הם? לסיכום, הזדעזעתי עמוקות מהאתר שלכם ולדעתי אתם צריכים לעשות תשובה ותיקון על הדרך שלכם... בשורות טובות! ישועות ונחמות לכל ישראל!
והנה תשובתי:
שלום גם לך, אשיב לך לפי סדר דבריך. טענתך הראשונה הינה שדרך השנאה והביזוי והזלזול היא לא דרכה של תורה, ובכן, דבריך נובעים מבורות, כי ביחס לכופרים ולמינים זו היא בדיוק דרכה של תורה – ואפילו כאשר לא מדובר במינים וכופרים, אפילו מי שבועט בתוכחה על איזו מצוה שבינו לבין המקום, אפילו אדם כזה, שמודה בכל יסודות הדת, מצוה לחרפו ולגדפו.
והטענה הזו כבר נטענה כנגדי עשרות פעמים כי עם-ישראל הוטעה מאד על-ידי המינים, והנה שני קטעים מדברי רבנו הנכוחים, שמהם עולה במפורש שיש מצוה רבה לגנות את הרשעים ומגרעותיהם בשמותם, וכך אומר רבנו בפירושו לאבות (עמ' רעג): "והחלק הרביעי [מחלקי הדיבור] הוא הרצוי [...] [ובתוכו נכללת המצוה החשובה] לגנות את הרשעים ומגרעותיהם כדי להמאיס מעשיהם וזכרם בעיני בני אדם וייבדלו מהם ולא ילכו באורחותיהם".
הנה הראית לדעת, שחובה לגנות את הרשעים כדי להרחיק ולהמאיס את מעשיהם!
וכך אומר רבנו גם בהקדמתו למסכת אבות בפרק החמישי (עמ' רנז):
"וכן דברי האדם כולם, לא יזדקק לדבר אלא במה שיביא לעצמו בו תועלת [...] או בשבח מעלה או אדם גדול, או בגנות מגרעת או רשע – לפי שקללת בעלי המגרעות וגינוי זכרם, אם הייתה המטרה בכך להשפילם בעיני בני אדם כדי שייקחו בהם תוכחות ולא יעשו כמעשיהם – הרי זו חובה וזו מעלה, הלא תראה אמרו יתעלה: כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וכמעשה ארץ כנען, וסיפור הסדומיים, וכל מה שבא במקרא בגנות האנשים בעלי הרעות והמגרעות וגינוי זכרם, ושבח הצדיקים ורוממותם, אין הכוונה בהם אלא כמו שאמרתי לך, כדי שילכו בני אדם בדרכם של אלו ויתרחקו מדרכם של אלה".
והנה לפניך גם פסק חז"ל ורבנו בהלכות דעות (ו, יב):
"במה דברים אמורים [שאסור להכלים את חברו] – בדברים שבין אדם לחברו, אבל בדברי-שמים אם [הוכיחוֹ בנועם ו]לא חזר בו בסתר מכלימין אותו ברבים, ומפרסמין חטאו, ומחרפין אותו בפניו, ומבזין ומקללין אותו, עד שיחזור למוטב, כמו שעשו כל הנביאים לישראל".
וכל הדברים הללו נאמרו ביחס לסתם בעלי-מגרעות שעוברים על מצוות שבין אדם למקום וסירבו לקבל תוכחה, ואפילו אותם מצוה להוקיע ולפרסם! כל-שכן ביחס לכומרים שכירים רודפי-בצע אשר מחללים-שם-שמים ביד רמה כירבעם ומתעים את העם אחרי השקפות מינות ומדוחים, ומכשירים את שרץ ההנאה מדברי תורה – אלה, מצוה לפרסם את חטאם, ולחרף אותם בפניהם, ולבזות ולקלל אותם, עד שיחזרו למוטב או עד שהשפעתם על הציבור תתפוגג, והנזק העצום שהם המיטו על עמֵּנו יגליד ויתרפא. וכמו שעשו כל הנביאים לישראל! וכל-שכן המינים הארורים שדינם הוא מורידין ולא מעלין, וכֹה דברי רבנו בשלושה-עשר יסודות דתנו:
"וכאשר יפקפק [אפילו רק יפקפק] אדם ביסוד [אחד] מאלו [שלושה-עשר] היסודות הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשׂנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".
וכל-שכן המינים הארורים שמתעים את עמֵּנו אחרי ההבל, וכֹה דברי חכמים ורבנו בהלכות סנהדרין (יא, ו): "האכזריות על אלו שמטעין את העם אחר ההבל רחמים היא בעולם, שנאמר: 'לְמַעַן יָשׁוּב יְיָ מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים [וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ' (דב' יג, יח)]". ועוד בעניינים אלה ראה: "אהבת הרֵעים ושנאת הרשעים", "עובדי אלילים אילמים". "לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט [...] לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא" (דב' א, יז).
טענתך השנייה היא שחב"ד גומלי חסדים רבים, וכן שהם לומדים רמב"ם, וכן שהם החסידות "הכי הלכתית וממלכתית", עד-כדי-כך שאף השווית אותם לבית-הלל! ובכן, מאין להתחיל? אם תלמד את יסודות ההשקפה של חב"ד תגלה שהם מינים וכופרים שמסיתים ומדיחים את עם-ישראל להשקפות מינות ומדוחים אשר ממיטות עלינו ייסורים איומים ונוראיים. ולכן, אין שום משמעות ל"גמילות החסדים" המדומה שבידם, שהרי גם הנצרות פועלת "גדולות ונצורות" בתחומי גמילות החסדים ואפילו החמס הוא מיסודו ועד ראשו ארגון צדקה גדול מאד. וכי גמילות חסדים של מינים וכופרים תציל אותם מדינה של תורה: מורידין ולא מעלין? וכי עובד-אלילים שיגיע לבית-הדין וישבע שכל ימיו חילק חמגשיות לחיילים יינצל מדין סקילה?!
ולמה הדבר דומה? להתעיית עם-ישראל ללכת בגשר רעוע שכל הנופלים בו נפצעים ונחבלים, פגיעות ראש קשות וקטיעוֹת ידיים ורגליים, ולמטה לבנות בית-חולים שדה שבו יטפלו בנופלים, ינתחו אותם ויחבשו אותם ויספקו להם פרוטזות – אך מי הוא זה שדרדר את הנופלים ללכת מתחילה על אותו גשר רעוע שממיט ייסורים ויגונות? הם עצמם! המינים הללו, בהחדירם לעם-ישראל השקפות מינות ומדוחים, הם אלה אשר דרדרו את עם-ישראל לייסורים איומים. ועתה הם מחלקים חמגשיות עם שניצל? ארורים יהיו! הם אלה שהמיטו עלינו אסונות!
כמו כן, לימודם את משנה-תורה הוא כמו לימוד הנוצרים את התנ"ך, כלומר הם אינם מפיקים מאומה מהשקפות-האמת שיש במשנה-תורה ואף לא פוסקים הלכה לפיו. ויתרה מזאת, יש בפעולתם התעיה גדולה, שהרי הרמב"ם שופך אור על מינותם וסכלותם, ודבקותם בו כביכול מסלקת מעליהם את החשד שהם מינים וכופרים – ממש כמעשה הנוצרים אשר נדבקים לתנ"ך במטרה להציג את עצמם כהולכים בדרך ה', בעוד שהם עובדי אלילים אילמים.
ביחס לדבריך שהם החסידות "הכי הלכתית וממלכתית", ובכן, איני יודע מה זו חסידות "הכי הלכתית", גם הם פוסקים הלכה לפי המינים האורתודוקסים משחיתי הדת, ואף יצרו לעצמם "שולחן מינות" משלהם. וביחס לזה שהם "ממלכתיים", גם אחאב ומנשה בזמנו הפכו את העבודה-הזרה ל"ממלכתית", והנצרות הפכה את עבודתה למקובלת ולכלל-עולמית. איזו ראיה יש מכך לשאלת מינותה של חסידות חב"ד? וכי התורה מורה לנו לקבוע מהי דרך האמת לפי מספר בני-האדם אשר הולכים בדרך מסוימת? ההיפך הגמור! התורה מורה לנו להתעלם מכל שגיאות והזיות העמים עובדי-האלילים ולהיות קול קורא במדבר הדעות: בשם ה' אל עולם!
יתר-על-כן, אין לדון לכף זכות את המינים בשום פנים ואופן, וגם אם נדמה לנו שהם עושים משהו טוב, חובה לחשוד בהם שכוונתם לרע (לרדיפת בצע, לקשירת קשרים פוליטיים וכלכליים עם בעלי הון ועם פוליטיקאים מושחתים, להזרמת תרומות לכיסיהם ולמוסדותיהם, וכאמור להלבנת שחור ליבה ושחור פעולותיה של חסידות המינות של חב"ד בכללותה).
וכמו שפוסק הרמב"ם בפירושו למשנה (א, ו):
"וכן אם היה רשע ונתפרסמו מעשיו, וראינו שעשה מעשה שכל צדדיו מראים שהוא טוב ויש בו צד אפשרות רחוק מאד לרע, צריך להיזהר ממנו ולא להאמין בו טוב, כיוון שיש בו אפשרות לרע אמר: 'כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֶן בּוֹ כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ' [מש' כו, כה]".
וחז"ל ורבנו הוסיפו להזהיר אותנו בעניין זה, ראו נא פסקם בהלכות עבודה-זרה (ב, ח–ט):
"ישראל שעבד עבודה-זרה הרי הוא כגוי לכל דבר [...] וכן המינים מישראל, אינן כישראל לדבר מן הדברים, ואין מקבלין אותן בתשובה לעולם, שנאמר: 'כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים' [מש' ב, יט] [...] ואסור לספר עמהן ולהשיב עליהן תשובה כלל, שנאמר: 'וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ' [מש' ה, ח], ומחשבת מין לעבודה-זרה".
כלומר, גם כאשר המין הארור יתעתע שמחשבתו לשמים וידבר דברי אמת, מחשבתו סוטה אחרי טינופי מינותו. "כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֶן בּוֹ כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ" (מש' כו, כה).
ועל הגדרת המינים וצאצאי המינים, ראה: "כל המינים כרגע יאבדו", ועוד רבים. ובל נשכח שחב"ד גם הופכים את תורת-האלהים לקורדום-חוצבים, ומחללים-שם-שמים ביד רמה.
ואסיים את התייחסותי לטענתך השנייה בהזייתך לפיה חב"ד הם כמו בית-הלל! ובכן, בעצם השוואת מינים לבית-הלל הנך חוטא חטא גדול לאלהים! כי כל מי שלא מוחה במינים הארורים נתפס בעוונם, כל-שכן מי שמגן עליהם וזועק כנגד מי שמבקש להרים על נס את האמת!
והנה לפניך דברי חז"ל בשבת (נד ע"ב): "כל שאפשר למחות באנשי ביתו ואינו מוחה – הוא נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו – נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו – נתפס על כל העולם כולו". וכן פוסק רבנו (דעות ו, ט): "וכל שאפשר בידו למחות ואינו מוחה, הוא נתפס בעוון אלו כולם שאפשר לו למחות בהם". ומהלכה זו עולה במפורש, שמי שאפילו שותק, כל-שכן מי שמשתף פעולה וחובר-חבר וירא ומגן בתוקף על גדולי-האסלה – גדול עוונו מנשוא. כלומר, כל המשתף פעולה וחובר-חבר למינים הארורים, מתועב מאד לפני ה' יתעלה שמו:
"מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תּוֹעֲבַת יְיָ גַּם שְׁנֵיהֶם", "אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה יִקְּבֻהוּ עַמִּים יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים", "עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה יִתְגָּרוּ בָם", "תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל וְתוֹעֲבַת רָשָׁע יְשַׁר דָּרֶךְ" (מש' יז, טו; כד, כד; כח, ד; כט, כז).
ויש באתר אור הרמב"ם מאמרים לא מעטים על חב"ד שמוכיחים את מינותם ורשעותם, ראה: "האם מנדל הטמבל יקום לתחייה?", "'עצמות ומהות בגוף' – תפיסות נוצריות בחצר חב"ד", "בעקבות מנדל הטמבל", "שיג ושיח עם חסיד של מנדל הטמבל", "מנדל הטמבל מייגע את חסידיו ומקעקע את יסודות הדת", "שמנדל טען שדוד המלך היה משתמט", ועוד.
טענתך השלישית היא שניתן להפריך בקלות את ההשקפה "שתורת החסידות והקבלה אינן חלק מתורת ישראל", שהרי לפי דבריך "כל התנ"ך ועולם האגדה של חז"ל בתלמוד מלא בנסתרות תורה". ובכן, דבריך נובעים מסכלות גמורה, שהרי אין לפרש את אגדות חז"ל כפשוטן, וכבר נכתבו על זה מאמרים רבים כמים, ולא אחזור כאן על הדברים. ולא רק סכלות, יש בדבריך גם סילוף, כי התנ"ך ברובו המכריע והמוחץ אינו דומה במאומה לספרות האגדה! אין מקרא יוצא מדי פשוטו, ורק פרקים מאד מסוימים בתנ"ך הינם משלים לסתרי תורה.
וביתר ביאור, לפי הבנתך כל ענייני המאגיה שבאגדות חז"ל התרחשו והתקיימו במציאות הממשית, והינם אף קיימים בימינו. ואימות המאגיה היא השער והמבוא לעבודה-הזרה, כי אין קיום לעבודה-הזרה ללא אמונה בכוח על-טבעי מבלעדי ה'-אלהים-אמת. וכבר הרחבתי מאד בשני העניינים הללו, דהיינו בתפישת אגדות חז"ל כפשוטן וכן בחדירת המאגיה לעמֵּנו, והנה שני מאמרים מתוך רבים: "תפישת אגדות חז"ל כפשוטן – חורבן הדת", "יחסו של הרמב"ם לקמיעות ולמאגיה". ואיך אינך מכיר את דברי רבנו בעניין אגדות חז"ל בפירושו לפרק חלק?
קצרו של דברו, לא ניתן להפריך את דרך האמת: תורת-החסידות והקבלה היא תורה פגאנית ארורה, ויש באור הרמב"ם כאלף מאמרים וברבים מהם יש ראיות והוכחות לכך שמדובר בתורת-מינות שדינה מורידין ולא מעלין. ואגב, היכן מצאת שיחות דקלים במסכת אבות?
טענתך הרביעית היא כדלהלן: "אז אפילו ששיטת הלימוד שלכם היא המיעוט-שבמיעוט אין נלחמים בכם במקלות, ומכל השיטות בחרתם להפיץ תורתכם בארס ושנאה? האין זו דרכם של שונאינו בכל הדורות?", ובכן, בטענה זו יש זלזול, התנשׂאות וסילוף, ואסביר: הנך מזלזל "ששיטת הלימוד שלכם היא המיעוט-דמיעוט", ולא בי או בהולכים בדרך-האמת אתה מזלזל כי אם בה'-אלהים-אמת הנך מזלזל, מחרף ומגדף את השם הנכבד והנורא אשר נתן לנו תורת-אמת – תורה שאין בה "שיטות לימוד" אשר מובילות להלכות ולהשקפות שונות ומנוגדות, אלא תורת-אמת זכה וברורה, אשר מובילה להשקפות עולם אחידות מושׂכלות ומגובשות. וכן להלכות מאוזנות ואלהיות אשר נובעות ממקור של מים חיים וטהורים, לטוב לנו כל הימים.
ויש בדבריך גם התנשאות, שהרי לפי דבריך אתה עושה לי טובה שאינך "נלחם בי במקלות"! ואיני יודע אם כוונתך להכות אותי באופן ממשי או להילחם בי בוויכוחים. ובכן, הנני מזמין אותך להילחם בי בוויכוחים, אתה מוזמן להוריד את הכפפות ולהראות לי את כוחך... או שהנך כמו שונאי ישראל בכל הדורות? שלאחר שנכשלו בפולמוסים פנו להתעללויות ולרציחות?
ויש בדבריך גם סילוף דת האמת, שהרי כתבת: "ומכל השיטות בחרתם להפיץ תורתכם בארס ושנאה? האין זו דרכם של שונאינו בכל הדורות?". ובכן, כבר הוכחתי לך שדרכי היא דרכה של תורה, מלחמת-חורמה חסרת-פשרות כנגד המינות והעבודה-הזרה. ודווקא דרכך היא דרכם של שונאינו בכל הדורות, אשר מנעו ומונעים מאיתנו להכרית ולבער מקרבנו את שונאי-ישראל למיניהם, שהרי המינים החדירו לנו שאסור להילחם מלחמת-חורמה – וזאת כדי שלא לחשוף את מינותם, וכדי שלא לאפשר לאנשי האמת להוקיע את נכלוליהם לפני ולעיני כל ישראל.
בטענתך החמישית חזרת על טענתך השנייה: "על אף שלשיטתכם אתם נלחמים בכפירה, עיניכם הרואות שכל הכופרים השנואים שלכם הם אוהבי ישראל שמיטיבים עם הבריות, לא תנקטו בדרך-ארץ ובידידות לאחיכם בני ישראל אף אם שוגים הם?". וכבר השבתי עליה.
בסיכום דבריך כתבת: "לסיכום: הזדעזעתי עמוקות מהאתר שלכם ולדעתי אתם צריכים לעשות תשובה ותיקון על הדרך שלכם... בשורות טובות! ישועות ונחמות לכל ישראל!". ומי הוא זה אשר צריך לעשות תשובה ותיקון לדרכו? והנה לפניך גם דברי רבנו במורה (ב, מז):
"כי אין רצוי לפניו יתעלה כי אם האמת, ואין מכעיסו כי אם השווא [השקר והמינות והאלילות], ואל יתבלבלו השקפותיך ומחשבותיך ויהיו בדעותיך השקפות בלתי נכונות רחוקות מאד מן האמת ותחשבֵם תורה, כי התורות [=המצוות] הם אמת צרופה אם הובנו כראוי, אמר: 'צֶדֶק עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם' [תה' קיט, קמד], ואמר: 'אֲנִי יְיָ דֹּבֵר צֶדֶק מַגִּיד מֵישָׁרִים' [יש' מה, יט]".
ואחתום את דבריי לך בדברי אחאב לאליהו ובתשובת אליהו הנביא לאחאב, וכן בתוכחתו של אליהו הנביא לעם-ישראל: "וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו: הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל? וַיֹּאמֶר: לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְוֹת יְיָ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים! [...] וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר: עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים? אִם יְיָ הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו! וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר" (מ"א יח, יז–יח;כא).