ובאחת יבערו ויכסלו

בהקדמתו למורה, רבנו מתאר ומסביר את הנושאים המרכזיים שבהם יעסוק בספרו. אחד הנושאים הללו הוא ביאור משלי הנביאים וכתבי-הקודש וכן אגדות חז"ל והבנת לשונותיהם. וכֹה דברי רבנו הרמב"ם בהקדמתו, שם הוא מצטט ממדרש שיר-השירים רבה (עמ' ט):


"אמרו במדרש [א, ח]: לְמה היו דברי תורה דומים עד שלא עמד שלמה? לִבאר שהיו מימיה עמוקים וצוננים ולא היה אדם יכול לשתות מהן, מה עשה פיקח אחד? סיפק חבל בחבל ומשיחה למשיחה ודלה ושתה, כך היה שלמה, מִמָּשָׁל למשל וּמִדָּבָר לדבר – עד שעמד על דברי תורה, זה לשונם".


חז"ל אומרים במדרש, שעד שלא כתב שלמה המלך את ספריו, היו דברי תורה כמוסים ונשׂגבים מהבנת העם, ושלמה המלך, באמצעות משליו, קירב את מושגי החכמה והדעת הנסתרים לעם-ישראל. מכל מקום ברור, כי "דברי התורה" האמורים כאן אינם ידיעת פשטי המקראות או הלכות התורה-שבעל-פה, שהרי דברים אלו הינם ברורים גלויים ומפורשים. אלא, מדובר כאן בסתרי תורה, בעניינים שקשורים למציאות ה', להשגחתו, לטבע המציאות, לנפש, למאפייני טבע האדם, וכיו"ב, וכדי להבינם ולבארם לאחרים כתב שלמה את ספריו ושיבצם במשלים רבים. באמצעות המשלים, אדם נבון וישר-דרך יהיה מסוגל להבין את העמוקות אשר יבקש להבין, ולשתות ממימיה הזכים של מחשבת ישראל והשקפותיה האמיתיות.


ומאין הנני יודע שמדובר בסתרי תורה? ראו נא את דברי רבנו בהמשך הקדמתו (עמ' י):


"ואיני חושב שֶׁיְּדַמֶּה אחד מבעלי הדעות השלמות, שדברי תורה הרמוז עליהם כאן, אשר [שלמה המלך] ביקש עצות להבנתם על ידי הבנת ענייני המשלים, הם דיני עשיית הסוכה והלולב ודין ארבעה שומרים, אלא הכוונה כאן הבנת העמוקות בלי ספק".


א. הסכל מציבור הרבנים...


נמשיך לעיין בהקדמת רבנו למורה: מעט לפני שרבנו אומר את דבריו לעיל, הוא מגלה לנו טפח על תהליך לידתו של המורה. בתחילה רבנו הרמב"ם חשב לכתוב ספרים שיעסקו ויתמקדו בביאור משלי הנביאים ודרשות חז"ל. ברם, לאחר שהחל לחבר את הספרים הללו, לא מצא חן בעיניו האופן שבו בחר, מפני שהוא החליף את משליהם במשלים אחרים, כך שגם ספרי הביאור לדרשות ולמשלים היו אפוא ספרי משלים. ומה תועלת יש בהחלפת משלים במשלים? עדיף היה בעיניו כבר להישאר עם המשלים המקוריים של נביאינו וחכמינו ז"ל.


וכֹה דברי רבנו שם (עמ' ח):


"וכאשר החילותי זה שנים-מספר באותם הספרים וחיברתי בהם חֵלֶק, לא ישר בעיניי מה שהתחלתי לבאר באותה הדרך, לפי שראיתי שאם אבאר ב[אמצעות] משלים ואסתיר מה שראוי להסתיר, הרי לא יצאנו מן ההנחה הראשונה, וכאילו החלפנו דבר בדבר ממין אחד ["משל במשל ורמז ברמז, ופעמים שיטה זו אף גורמת לשיבושים ולהטעיה" (קאפח)]".


עוד על יוזמתו של רבנו הרמב"ם לכתוב ספרים שיבארו את ענייני האגדות והנבואה, ראו מאמרי: "ספר הנבואה וספר התיאום". מכל מקום, רבנו הרמב"ם נאלץ להתחיל בדרך זו, ולבאר את המשלים והאגדות באמצעות החלפת משלים במשלים, מפני שידע שלא ניתן לבאר את משלי הנביאים ודרשות חז"ל באופן ישיר, מפורש ובלתי-אמצעי – אך לבסוף הוא חזר בו מיוזמתו האמורה, כי גם בדרך זו ההמון לא יבין את הדברים ועדיין המשלים יהיו נשגבים מבינתם, ואולי אף יהיו שיקומו כנגד רבנו ויטענו שהוא "סוטה" מדרך הישר.


ועל כל זאת ניתן ללמוד מהמשך דברי רבנו במורה שם, וכֹה דבריו:


"ואם אבאר מה שצריך לבאר [=באופן מפורש], הנה לא יתאים הדבר להמון בני אדם ["מפני שאינם מבינים מושכל, ואולי אף יטענו שיש בדבריי סטיה מן הדרך" (קאפח)], והרי אין כוונתנו לבאר את ענייני הדרשות ופשטי הנבואה להמון [מפני שהם ממילא אינם מבינים מושכל]".


בנוסף לקושי שיש בהסברת ענייני המשלים ודרשות חז"ל להמון, ישנה סיבה נוספת לכך שרבנו לא ראה לנכון להסביר ולבאר את המשלים והאגדות באופן מפורש ובלתי-אמצעי. והוא, שהסכלים מציבור הרבנים אינם מבינים את ענייני המשלים והדרשות, כלומר, הם ממילא אינם עלולים להיות "נבוכים" מפני שהם ריקים מדעת בין כֹּה וכֹה. ולעומתם, אותם היחידים שלמי הדעת ממילא אינם זקוקים להסברה מפורשת, וכֹה דברי רבנו שם (עמ' ט):


"וראיתי עוד, שאותן הדרשות, כאשר רואה אותן הסכל מציבור הרבנים לא יקשה לו מהם מאומה, כי אין הסכל הפתי הריק מידיעת טבע המציאות מרחיק את הנמנעות. וכאשר יראה אותן [=את דרשות חז"ל] שלם מעולה [אדם נבון ומשכיל], לא ימלט מאחד משני דברים: או שיפרשם כפשוטם ותהיה לו מחשבה רעה על האומר ויחשבהו לסכל, ואין בכך הרס ליסודות האמונה. או שיחשוב שיש להן סוד, [ואם יחשוב כן] הרי זה ניצול ודן את האומר לזכות".


ב. לא סכל יחיד אלא הסכלים הרבים מציבור הרבנים...


אין ספק שרבנו הרמב"ם אינו מתכוון לרב סכל אחד ונדיר, אלא, כוונתו ללמד שרוב ואולי כל ציבור הרבנים אינם יודעים מאומה בענייני מדע, והינם סכלים ופתאים וריקים מהבנת טבע המציאות – ולכן נפשם מהווה כר פורה להזיות ולדמיונות שכל תלמיד שלמד מדעים מבין שהם בגדר ה"נמנעות", וכמו שרבנו אומר על "ציבור הרבנים" בכללותו, בפסקות שיבואו לקמן.


להלן דברים שהובאו במאמרי: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה (חלק א)":


הרמב"ם לא מסתפק בזאת, הוא מוסיף לנתוץ את אשליית "גדולי התורה", כי הוא מבין עד כמה היא רעה לעם-ישראל, וכֹה דבריו ב"מאמר תחיית המתים" (עמ' עא):


"אבל אחדים ממי שמצאתי מאנשי ארץ מסוימת [כנראה צרפת] החליטו שהוא גוף, וחשבו לכופר מי שאומר היפך זה, וקראוהו 'מין' ו'אפיקורוס' [האשמות בכפירה נשמעות מוכרות?], ותפשו דרשות ברכות כפשטיהם [כדרשני ימינו הוזי ההזיות ושופעי הדמיונות] [...] וכאשר ידענו את אלה המפסידים מאד, ושהם מסופקים [שהם שרויים בספק: האם ה' הוא גוף או לאו?] והם מדמים שהם חכמי ישראל, והם היותר סכלים בבני אדם ויותר תועים מן הבהמות, וכבר נתמלאו מוחותיהם פלאות והזיות ודמיונות נפסדות [...]


[ולכן, מכיוון שרמתם הרוחנית של "חכמי ישראל" כל-כך שפלה ועלובה], ראינו שכן ראוי שנבאר בחיבורינו ההלכתיים יסודות הדת על דרך ההודעה לא על דרך הלמידות, כי הלמידות על אותם היסודות דרוש לה בקיאות במדעים רבים שאין חכמי התורה יודעים מהם מאומה כמו שבארנו במורה [גם בימינו הם רואים בלימודי המדעים כפירה, אך כאשר הדבר נוגע לכסף לא מדובר בכפירה, ומתירים ומעודדים את הנשים ללמוד מדעים, אחרת איך יפרנסו את הגברים?], לפיכך העדפנו שיהיו הדברים האמיתיים [יסודות הדת] מקובלים אצל הכל".


והנה לפניכם קטע נוסף ממאמרי: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה (חלק ב)":


במאמר תחיית המתים (עמ' עג), רבנו מוסיף לנפץ את אשליית שררת הרבנות, וכֹה דבריו:


"וגם הזכרנו בו [בספרו משנה-תורה] את כל הכללים הדתיים והמשפטיים, מתוך מטרה שיהו אלה הנקראים 'תלמידי-חכמים' או 'גאונים' או איך שתרצה לקרוא אותם, בונים את פרטי הדינים על יסודות משפטיים, ותהיה תורתם סדורה על פיהם ותלמודם כולו עולה בידם. וכל זה נבנה על יסודות דתיים [=יסודות המחשבה וההשקפות הנכונות], ולא ישליכו ידיעת-השם אחרי גוום, אלא ישימו שאיפתם הגדולה והשתדלותם במה שיביאם לשלמות ויקרבם לבוראם, לא על מה שמראה בעיני ההמון שהם שלמים [רמז עבה לצביעותם ולנוכלותם]".


והנה לפניכם קטע נוסף ממאמרי: "מלחמתו של הרמב"ם בגדולי האסלה (חלק ג)":


בהמשך המורה רבנו אומר כך (א, לד): "ורוב החכמים, כלומר המפורסמים בחכמה, נגועים במחלה זו, כלומר, דרישת התכליות והדיון בהם בלי עיון במצעיהם [=מתיימרים להבין בחכמות שברומו של עולם, ללא עיון בהקדמות ובמדעים ההכרחיים כדי לגשת לאותם עניינים עמוקים]. ומהם מי שהביאתו הסכלות או בקשת השׂררה [!] לזלזל באותן המצעים [=המדעים המכשירים והמובילים] אשר אין ביכולתו להשיגן, או שמתעצל ללומדם, וִידַמֶּה להראות שהם [המדעים] מזיקים או בלתי מועילים [בדיוק כמו שנוהגים גדולי האסלה בימינו]".


והנה לפניכם עוד קטע ממאמרי שם (חלק ג):