"וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי" (הַוָּיוֹת דאביי ורבא)

עודכן: 22 בפבר׳ 2021

אחת הקביעות המעניינות ביותר בתלמוד היא: "דבר גדול – מעשה מרכבה; דבר קטן – הויות דאביי ורבא". טרם שנבאר ככל יכולתנו מהן אותן ההויות, מן ההכרח לתאר בקצרה את דעת רבנו על לימוד התלמוד לאחר חיבור משנה-תורה, ועל כך הרחבתי במאמרי "פסיקת הלכה למעשה לפי משנה-תורה להרמב"ם" (בפרק: "ד.2. האם לדעת הרמב"ם יש צורך ללמוד גמרא?", לנוחות הקוראים מצ"ב קישור). שם הוכח, שלדעת רבנו אין צורך ואף רצוי שלא ללמוד גמרא בימינו, למעט יחידי סגולה בודדים. ואם תהיינה למי מהקוראים היקרים תמיהות על הנחות שאני אקבע להלן כאילו הן דבר מוכח, יידע שבפרק הנזכר הדברים הוכחו ולובנו בראיות ברורות לפי דעתי.

לעומת קביעה זו, מן המפורסמות בעולם התורה כי התלמוד הוא הכול, ואין שום חכמה נעלה יותר מלימוד התלמוד. ברם, קידוש התלמוד הינו שגיאה חמורה לפי דעתי, מכיוון שרק יחידי סגולה מסוגלים באמת להבין תלמוד, וכבר אמר מָרי שרק אחד מ-5000 לומדים יודע באמת תלמוד. עיקר השגיאה נובע מכך, שרובם המכריע של לומדי התלמוד באים ללמוד תלמוד מתוך ההנחה שהוא תורה-שבעל-פה בדיוק כמו שחמשת-חומשי-תורה הם תורה-שבכתב, והכל ניתן מפי הגבורה.

הנחה זו איננה נכונה, מפני שהתלמוד איננו תורה שבעל-פה אלא הוא פרוטוקול שמשוקעת בו תורה שבעל-פה, וכדי להפיק ממנו תורה שבעל-פה נדרש שאר רוח שהוא נדיר מאד בימינו, בקיאות רבה בספרות חז"ל, בהלכה ובמחשבת ישראל הישרה, וכל זאת כדי לדעת לברור את הבר מן התבן. משל למה הדבר דומה? לניסוי מעבדה, האם נבוא ללמוד את כל התהליכים השגויים שהובילו להנחות מדעיות לא נכונות? והאם כל אחד ראוי ללמוד את תהליכי המעבדה המורכבים? אין ספק שלא, אלא אם כבר נלמד, נעסוק אך ורק בתהליכים שהוכחו והובילו להנחות המדעיות הנכונות, וברוב המקרים נסתפק במסקנה הסופית, שהיא מטרת הניסוי.

זו לפי הרמב"ם הייתה מטרתו המרכזית של התלמוד, מעין סיעור מוחין הלכתי שמטרתו להפיק מסקנות נכונות וישרות, כדי שנוכל סוף סוף לפנות את זמננו מעיסוק בבירור ההלכה ונזכה לעסוק ביסוד היסודות ועמוד החכמות, כלומר בלימוד המדעים המכשירים והמובילים (ראו מאמרי "לימודי המדעים במשנת הרמב"ם"), שירוממו אותנו להכיר את מי שאמר והיה העולם. הכרה זו תעניק לנו גישה ללימוד מדעי-האלוהות, להתקרב באמת לה' יתעלה, וסוף סוף לפתוח צוהר ל"מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ", ולמילוי ייעודינו בֶּאֱמוֹר הגויים עלינו (ולפניהם יאמרו אחינו החילונים): "רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה".

לימוד התלמוד עלול לגרום לנזק

כאמור, תכלית סיעור המוחין של התלמוד הושגה ונשלמה בחיבור משנה-תורה, ולמעט יחידי סגולה, שריחוק העולם הדתי מן האמת צמצם את מספרם מאד והוא נושק לאפס, אין עוד צורך ללמוד תלמוד. אך גדולה ויתרה מזאת, לימוד תלמוד להמוני עם-ישראל עלול להזיק: א) לימודו מכלה את זמנם מללמוד את הנחוץ להם לידע מה יעשה ישראל; ב) אין כל תועלת בלימוד הלכות דחויות (ראו מאמרי "מבואו של מָרי יוסף קאפח למורה-הנבוכים"); ג) לימוד תלמוד ללא הכלים המחשבתיים והמדעיים הנכונים עלול בוודאות לגרור לשיבושים חמורים במחשבת ישראל, ואסביר את דבריי:

כאמור, התלמוד הוא פרוטוקול שמשוקעת בו תורה שבעל-פה, ולכן נכללים בו עניינים רבים אחרים: דעות הלכתיות והשקפות מחשבתיות דחויות, אגדות ומשלים, נתונים מדעיים משובשים, ועוד. מי שמתייחס אל התלמוד כאל תורה שבעל-פה בכללותו, ואיננו יודע להבחין בין פשט למשל, בין הנחות מדעיות נכונות לשגויות, בין השקפות הלכתיות נכונות לדחויות, יאמץ בהכרח את כל הבלול בו כאמת אלוהית, וכך אכן עושים ברובו המכריע של עולם הישיבות בימינו.

גישה זו גוררת להשקפות משובשות מאד, הזיות הבל ואמונות טפלות, שיבושים בהבנת ההלכה ויצירת הלכות רבות ללא צורך, וכל אלה מרחיקים מאד מידיעת השם. בנוסף, יש בגישה זו לפי דעתי מן הגאווה, כי מי שחושב שרוב אנשי עדתו מסוגלים ללמוד ולהבין גמרא, רואה בכללות אנשי עדתו גאוני עולם, ואת עדתו כעדה מיוחסת בעלת איכות רוחנית שלא קיימת בה באמת. וכל זאת כדי לשמֵּר את החלוקה הגזעית למעמדות בקרב עם ישראל, וכיצד?

קלי הדעת רואים את ספרי הגמרא הכבדים העמוסים לעייפה באותיות, ומרוב בהלה למול מטר האותיות המתעתע יאמרו על הלומדים: רק גאונים וגדולים במקום הזה... ואם הם גבירים ימהרו לפתוח את כיסם לתמוך ביושבי הישיבות כדי "לכפר" על כל העבירות שעשו במחשכים... אך אינם יודעים מה רב התעתוע והמבוכה, כי רוב לימודם איננו אלא הצגה של הבנה ותו לא, וכל מי שינענע את גוו חזק יותר, יצעק חזק יותר, וינקע את גודליו בסיבובי אצבעותיו כמבין עמוקות, ייחשב ל"גדול" יותר ויזכה לכבוד להיקרא "עילוי". בזכות "עילויו" הוא יקבל כסף רב בעת השידוך מאבי הכלה המסכן, וכן כלה נאה וחסודה שעד מהרה ייעלם יופייה בשל העבודה הקשה שמצפה לה בפרנסת הבעל, גידול הילדים וניהול הבית, ובכתובותיהן צריך להוסיף אות אחת: "ואפילו מגלימה שעל כתפיהָ".

זאת ועוד, לימוד התלמוד ללא ידיעת מדעים מכשירים ומובילים, ומתוך המחשבה השגויה שכולו תורה-שבעל-פה, יוביל בהכרח להבנה שהתלמוד הוא מקור נאמן לנתונים מדעיים, וכל מי שאינו מבין על מה אני מדבר, יחפש בגוגל "דעת אמת", שם ראש כולל חרדי לשעבר בשם ירון ידען, מוכיח שהעולם הדתי הוא שקר, וכיצד הוא עושה כן? הוא שואל שאלה פשוטה: האם התלמוד הוא תורה שבעל-פה? ומה לדעתכם יאמרו הדתיים ובמיוחד החרדים? בוודאי שכן! והלא כפירה לחשוב אחרת! ואז הוא מראה להם שיבושים מדעיים בספרות חז"ל, ומוכיח מזאת כביכול שהתלמוד איננו נובע ממקור של אמת או חכמה בלשון עדינה.

הריחוק מדרך האמת, והצגת הלימוד החיצונית שמובילה לטמטום, בערות וריקנות, מדרדרת גם לשחיתות מוסרית. אחת התופעות הקשות בעולם הישיבות היא התעסקות עם ילדים קטנים. לא מעטים שהיו שם אמרו לי אישית שזה קיים באחוזים מזעזעים, וככל שהחברה סגורה יותר כך זה קיים באחוזים גבוהים יותר. תופעה זו מזכירה לי את הכומרים הנוצרים המפורסמים בשחיתותם המוסרית, וחבל שהם למדו מהנצרות גם עניין זה.

חומרותיהם החיצוניות הסגפניות, אינן אלא הצגה שנועדה ליצור כלפיהם הערצה כ"בני-האלוהים" (כדי שנממן אותם), בעוד שבחדרי-חדרים לא מעטים מהם מנצלים ילדים קטנים, שגם הם בתורם ימשיכו את המסורת הזו... ואם היו לומדים תורה באמת, לא היו מגיעים לשיבושים ערכיים ומחשבתיים כה חמורים.

לאחר שראינו את הדברים הללו נעבור להסביר מהן הויות אביי ורבא, ואולי נבין עתה טוב יותר מדוע קצפו חכמי ישראל אנשי-השם על ביאורו של הרמב"ם בעניין זה.

הויות דאביי ורבא

נחל בדברי רבנו בהלכות יסודי התורה (ד, כ): "ואני אומר, שאין ראוי לְהִיטַּיֵּל בפרדס [=בלימוד מדעי-האלוהות] אלא מי שנתמלא כרסו לחם ובשר. ולחם ובשר זה הוא לידע ביאור האסור והמותר וכיוצא בהם משאר המצוות. ואף-על-פי שדברים אלו דבר קטן קראו אותם חכמים, שהרי אמרו חכמים: 'דבר גדול מעשה מרכבה, ודבר קטן הויות דאביי ורבא', אף-על-פי-כן ראויין הן להקדימן. שהן מיישבין דעתו של אדם תחילה. ועוד, שהן הטובה שהשפיע הקדוש-ברוך-הוא ליישוב העולם הזה, כדי לנחול חיי העולם-הבא".

כלומר, לדעת רבנו הויות דאביי ורבא הן לימוד המצוות המעשיות, מה אסור ומה מותר, ואף שהן הדבר הקטן, ולכאורה היה ראוי להתחיל בדבר הגדול, ראוי להקדימן מפני שהן מיישבות דעתו של אדם, בהן מכוננים חברה בריאה ומתוקנת, והן אף היסוד לזכות בחיי העולם-הבא. לדברים אלה נצרף את דברי רבנו בסוף הקדמתו לספרו משנה-תורה: "שאדם קורא בתורה שבכתב תחילה, ואחר כך קורא בזה, ויודע ממנו תורה שבעל-פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם". מזאת עולה, כי לאחר שרבנו חיבר את משנה-תורה, אין צורך לדעתו ללמוד יותר מכך, והלכות משנה-תורה הן הן הויות דאביי ורבא.

המצוות נועדו להכשרת האדם

בהלכות יסודי התורה שם, מָרי מלמד שכוונת רבנו היא, ש"אדם מישראל ללא אלוהי אמת הוא גרוע מבהמה", כלומר חשיבותן של הויות דאביי ורבא היא בהכשרת האדם לקראת ידיעת אלוהי אמת, וזה לשונו שם (אות לא):

"דברי רבנו ברורים ופשוטים, כי אדם מישראל ללא אלוהי אמת הוא 'גרוע מבהמה' כלשון רבנו בפתיחת מאמר תחיית-המתים [ודברי רבנו שם כּוּוְנוּ למגשימי האלוהות הוזי ההזיות למיניהם, ובמיוחד לאלה שמפורסמים ב"גאונותם" (ראו מאמרי "אמונות אליליות בקרב ראשוני אשכנז")], וכדי להגיע לידיעת אמת יש צורך בלימוד מדעים רבים, מדעים מכשירים ומדעים מובילים וכמ"ש רבנו בהרחבה במורה א, לד".

לפני שמָרי מזכיר את המצוות ככלי להכשרת האדם, הוא מלמד על המכשירים המורכבים יותר, והם המדעים שבלעדיהם לא ניתן להגיע לידיעת אמת בדת משה, ואף עלולים להתדרדר למטה מרמת הבהמה. כי מטרת האדם היא ידיעת השם, וכל מי שלא מכשיר את שכלו לכך בידיעת המדעים, וְסָכַל ביסוד הדת הוא הרחקת הגשמות, גרוע מבהמה. ברם, קודם ובמקביל ללימוד המדעים על האדם ליישב את שכלו, וזאת יעשה באמצעות לימוד וקיום המצוות המעשיות.

המשך דבריו של מָרי שם מעט לא ברור, וזה לשונו: "וכאן רואה רבנו בהויות דאביי ורבא מכשיר נאות ליישוב דעתו של אדם לקראת לימודי מדעי-האלוהות שהם יסוד היסודות ועמוד החכמות, וזה דבר נוסף על עצם ידיעת המצוות הבאות על ידן, כי הלא מדובר כאן ב'הויות', ולדעת רבנו כמ"ש בסוף הקדמת ספר זה שלידיעת המצוות אין צורך בהוויות אלא די בספר זה".