המלך הוא עירום!


בהמשך למאמרי "התחיינה העצמות האלה", פנה אלי ר' א"מ הכהן, וכה דבריו:

אדיר היקר, קראתי את המאמר שהפנית אליו.

א) ענה לי בכנות, האם בשיחה המדוברת שם בפני הציבור האשכנזי השתמשת במילים או ביטויים כגון אלו שהצביע עליהם תמיר?

תרשה לי לפקפק בכך, יותר נ"ל שנהגת כפי שהערתי לעיל, ואמרת את אותם הדברים באופן שיתקבל גם עליהם. זה גם מסביר את תגובתם האוהדת למשמע דבריך [בהנחה שזה לא היה כינוס של 40 אשכנזים מזוכיסטיים... אבל מצד שני אתה אומר שהם באו בגשם שוטף... ועוד לשמוע חרפתם... אז לך תדע...].

וכעת ברצינות – אני בכלל לא חושב שזה מקרין חולשה, להיפך, כך ניכר יותר שהדברים נאמרים באובייקטיביות, לגופו של עניין, ולא של האומר!!

ב) למרות שרבנו קבע כלל, שבוחנים מאמר על-פי מה שנאמר ולא על-פי האומר, הנה בסוף אגרות הרמב"ם מובא מאמר נחמד של רבנו ובו הוא ממליץ לבחון האם לבעל המאמר הוא יש עניין כלשהו [בלשוננו, נגיעה...] שאולי "תסביר" מדוע אמר מה שאמר...

לענייננו, הגישה שלך לנושאים בהם אתה דן עושה רושם של מי שיוצא להשיב מלחמה שערה, או לפחות להילחם על אי הצדק בקיפוח עדת תימן, להזכירך שרז"ל אמרו ניכרים דברי אמת.

דורש טובתך, א"מ הכהן

תשובתי לאברהם

אברהם מגורי הכהן היקר והטוב, אכן ניכרים דברי אמת, ומדבריך עולה שהם נובעים ממקור של ידידות ורצון טוב. ברוך תהיה! אשתדל להשיבך על דבר דבר מדבריך.

א) אולי אינך מכיר אותי, איני נושא פנים לאיש, ולהפתעת התימנים – אפילו לא לאשכנזים, ואפילו לא לגדוליהם חכמיהם ויועציהם. במקור אני תימני שאמי שרעבי (מצד אמי ז"ל), כך שמה שבלבי הוא מה שבפי. ואכן, בשיחה עם האשכנזים לא עשיתי להם שום הנחות, בדיוק כמו שכתבתי במאמרי על עלויי הנשמות (ראו ב"מאמרי עיון ומחקר"), כך גם מסרתי להם, ובמקום שבו אני מותח ביקורת חריפה על פסיקה הזויה של הרמ"א (אגב, אחת מני רבות), לא פסחתי על דברי הביקורת הללו. מי לא רוצה שיאהבו אותו ושיקבלו את דבריו? האם אתה חושב שאני אוהב ששונאים אותי ויורים כלפיי חיצי סכלות? אך נלאיתי כלכל, קצתי בשקר, איני יכול לשתוק עוד ולשמור את האמת בקרבי.

והאמת ידידי היקר קשה וכואבת, האמת שחכמי יועצי אשכנז עיוותו את דת האמת במשך מאות רבות בשנים (כולל הגר"א, הוא רק חלק מהמערכת הממסדית השיטתית של השׂררה הרבנית האשכנזית), הם יצרו דת חדשה, מעוותת ומשובטת, תוכל לקרוא על כך במאמרי "חידושי הלכה במשנת הרמב"ם – המהפכנות שבשמרנות", ובמאמרי על "פסיקת הלכה למעשה לפי משנה-תורה להרמב"ם", ובכל שאר מאמריי. דומני שכמעט ואין מאמר שבו אני לא מוכיח בעוד נקודה את עיוותיהם וסילופיהם, וכמו צדוק ובייתוס בשעתם, שביטלו לחלוטין את מסורת חז"ל, כך גם האשכנזים, אלא שהם לא ביטלו את מסורת חז"ל ודת האמת כמו צדוק ובייתוס בשלילה גורפת, אלא בעריכת רפורמות קשות מאד בדת האמת ובהוספת אלפי דינים ומנהגים הזויים ומשובשים, עד שבפועל ביטלו את דת האמת ודיניה הזכים (וכתבתי על כך במאמר הראשון שנזכר לעיל בפרק: "עיוות דת האמת – הכחדתה בטשטושה").

וכבר אמר הרב יחיא אביץ' על השגת הראב"ד שתקף את הרמב"ם ואמר ש"גדולים וטובים ממנו" האמינו שיש לה' יד גוף רגל עין ומעיים. והשיב לו הרב אביץ': אם בעיניך רבותיך גדולים וטובים מהרמב"ם, בעיני חז"ל הם מינים ואפיקורסים! תוכל לקרוא על כך במאמרי על האמונות האליליות בקרב ראשוני אשכנז.

ב) למה אתה מניח שאם הם קיבלו את דבריי הם מזוכיסטים? דבריך אלה אינם נכונים לפי דעתי, והם נובעים מרגשי נחיתות תימניים טיפוסיים, ואף שאמרת אותם בצחוק, בכל צחוק יש מעט אמת. וזכורני רב אשכנזי אחד טמא, שלעג לי בשמחה לאיד על כך שאפילו אחיי התימנים אינם מקבלים את דבריי. ברם לא כולם כאלה, ואגלה לך סוד, בין האנשים המעטים שאוהבים אותי יש כמה וכמה אשכנזים משׂכילים אוהבי אמת.

ג) איני סובר שביקורת כלפיי מבטאת חולשה, אני שמח על הביקורת, ולא לזאת כוונתי. אלא כמו שניכרים דברי אמת, כך ניכרים דברי ביקורת שנאמרים מתוך רגשי נחיתות, מתוך צרות עין, מתוך אי רצון להבין. כמה שאביא ראיות והוכחות לדבריי לא ירצו להבין, ואף על פי שהאמת היא אור בהיר נגלה לכל מי שחפץ לראותו, וכמו שאמר איוב: "וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר, בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים" (לז, כא). וכמו שאומר רבנו הרמב"ם במורה (עמ' ז): "אבל אותם שלא ראו אור אף פעם אלא הם מגששים באפלתם, והם אשר נאמר בהם 'לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ' [תהלים פב, ה], ונעלם מהם האמת לגמרי על אף עוצם בהירותו, כמו שאמר בהם 'וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר, בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים' [שם]".

ד) אני מודה שיש לי נגיעה אישית בכל מה שאני כותב – אני שונא את השקר ומתעב את הצביעות, ובבל מקום שאני מזהה את השקר אני מתקומם כנגדו בכל ישותי מהותי. פעם אמר לי מורי ורבי פרופ' מאיר בר-אילן (שהוא תימני בנשמתו, וכבר אמרתי לו פעם ש"מאיר" הוא אותיות "מארי"), לאחר שקרא את אחד ממאמריי: מה, אתה שונא את חכמי ישראל? אמרתי לו איני שונא שום אדם, אני שונא את השקר וההטעייה. והאמן לי, הוא שתק והבין היטב על מה אני מדבר, זכורני לפני שנים רבות הוא הראה לי את אותה התמונה שפרסמתי בחלק ג מהמאמר על האמונות האליליות (זאוס וכל אלי האולימפוס יושבים יחדיו), ותמונה זו היתה לא פחות ולא יותר באחד מבתי-הכנסת באירופה ושימשה כעיטור צבעוני מרהיב על קיר שלם בבית-הכנסת.

ה) לגבי דבריך שיש לאמץ או לדחות דעות על-פי תוכנן ולא על-פי אומרן, ראה מאמרי "קבל האמת ממי שאמרו", ושם תקבל תשובות נוספות לשאלותיך.

ו) איני נלחם על אי הצדק בקיפוח עדת תימן, אלא על אי הצדק בקיפוח האמת, ומטבע הדברים עדת תימן היא חלק מהעניין, אך כאשר עדת תימן מפנה עורף לאמת, אני תוקף אותה בחריפות, ותוכל לקרוא על כך בפתיחת מאמרי "מבט למיסטיקה, לאסטרולוגיה ול'כתר מלכות' לאורו של הרמב"ם".

ז) חתמת את דבריך במלים "דורש טובתך" ותודה לך על רצונך הכנה והטוב ועל ישרות לבך. ברם, לא ברור לי ממה אתה חושש? שבעקבות מאמריי כנגדם, וכנגד עיוות האמת על-ידם, וכנגד חשיפת שלטונם המתוחכם והדורסני, מה הם יעשו? לא יעסיקו אותי במשׂרת שׂררה רבנית? ימנעו מלשלב אותי כמרצה באקדמיה? יתקפו אותי? הצחקת אותי. אני בז ומתעב את השׂררות הרבניות, וכן את עולם השקר והגאווה האקדמי (ורובם, גם בעולם הרבני וגם בעולם האקדמי, חולים במחלה האנושית שהרמב"ם מתאר בנספחים לאגרותיו). "לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ, כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם" (ישעיה מד, יח).

אמנם, ייתכן והם עלולים לנקום בי (זעמם אכזרי מאד), אך כל עוד חבריי התימנים תוקפים אותי ועושים בעבורם את העבודה הם יישבו בשקט מופתי, וינהלו את המתקיפים בחוטיהם. ברם, אם חבריי התימנים יחדלו מהתקפותיהם, אכן הם עלולים לנקום בי, ואין יום שאיני נושא בו תפילה לבורא עולם, "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו, כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ, פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים" (בראשית לב, יב) – "עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם" (שם לו, א-ח).

ח) שמך אברהם מגורי, ושמך מזכיר לי פעמיִים את חובתי לעמוד איתן כנגד כל גלי הרפש והטיט, ולומר את האמת, על אף הקושי העצום שיש בדבר, ועל אף שלא מעטים מקרב אחיי ישמחו לראות חלילה במפלתי, ואף יושבים ומצפים לכך... 1) שמך אברהם, וראש וראשון ללוחמים בשקר ובעבודה-הזרה היה אברהם אבינו, הוא וויתר על כבודו וסיכן את נפשו בשביל האמת, "שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ה', הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם [...] הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם [...] כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ" (ישעיה נא, א–ב)! 2) שם משפחתך "מגורי", וזה מזכיר לי את החובה שלא לגור מפני איש, וכמו שכותב מחבר "ספר המעלות לימות המשיח" (עמ' קנה): "ואמרו, ראוי למי שדבק בלימודים ובשׂכל שלא יירא אלא מה' לבדו בלבד".

ט) ואוסיף קטע קטן ממאמרי "מדוע התנגד הרמב"ם ללקיחת כסף בעבור לימוד תורה – חלק ב", וכך כתבתי שם על האיסור החמור לדיינים לקחת כסף בעבור פסיקת דינים, ומאיסור זה יתבאר משהו מדרכי ושיטתי:

יושם אל לב כי לדעת הרמב"ם, גם לדיינים אסור לקחת כסף בעבור פסיקת דיניהם. דבר שרחוק מאוד מהמציאות בימינו, שהדיינים (כמו רבני הערים) זוכים למשכורת שמנה ולִשלל טובות הנאה, שמבטיחות להם חיי עושר ופינוק מעל ומעבר לדרוש להם, ומעל ומעבר לראוי לדייני ישראל ולרבניהם, שהרי הם אמורים לשמש דוגמה ומופת לשׂנאת הממון, מפני שאחד התנאים החשובים ביותר שקבעה התורה לדיינים ולמנהיגי ישראל הוא שיהיו שונאי בצע (שמות יח, כא): "אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע".

וכך הרמב"ם פוסק בספרו "משנה תורה" (סנהדרין ב, ו): "צריך שיהיה בכל אחד מהם [מן הדיינים] שבעה דברים, ואלו הן: חכמה, ויראה, וענוה, ושנאת ממון, ואהבת האמת, ואהבת הבריות להם, ובעלי שם טוב". עוד הוא פוסק (שם ג, ט):

"אמרו חכמים, שמא תאמר [...] איש פלוני קרובי אושיבנו דיין [כמו שנהגו ונוהגים] [...] לכך נאמר: 'לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט' [דברים א, יז]. ועוד אמרו חכמים, כל המעמיד להן לישראל דיין שאינו הגון כאילו הקים מצבה, שנאמר: 'וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱלֹהֶיךָ' [שם טז, כב]. [...]. כל דיין שנתן ממון [או התערב בכל צורה שהיא, כגון הפעלת קשרים פוליטיים] כדי שיתמנה, אסור לעמוד מפניו [=לקום לכבודו], וציוו חכמים להקל אותו ולזלזל בו. ואמרו חכמים, שהטלית שמתעטף בה תהי בעיניך כמרדעת של חמור".

ואם חכמים ציוו להקל ולזלזל בדיין שפעל למינויו ונתמנה שלא כדין, מה יהא הדין על אלה שעיוותו וסילפו את דת האמת במשך מאות רבות בשנים, עבדו עבודה-זרה בפועל לפי הרמב"ם, ואף הפכו את דת האמת לעבודה-זרה בהערצת גדוליהם ובעיוותה לכלי להפקת טובות הנאה, תוך שהם בזים ורומסים את כל העומד בדרכם (ראה לדוגמה את דברי התנגדות הראב"ד והרא"ש לרמב"ם במאמרי: "פסיקת הלכה למעשה לפי משנה-תורה להרמב"ם"). ולא תבין את עומק דבריי רק משורות אלה, ברם אם תרצה להבין למה אני מתכוון, תקרא ביסודיות את מאמריי.

ואם היו "גדולי התורה" לדורותיהם נוהגים כהלכה והיו אנשי אמת באמת, היינו זוכים להתגשמות דבר ה' בהתפעלות כל הרואים אותנו: "רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה" (דברים ד, ו). והוא הדין לעדת תימן, כאשר נזכה לילך בדרך האמת, כל רואינו יתפעלו מאיתנו, ובמקום שהאשכנזים יבוזו לנו בסתר לבם (ויותר מכולם הם בזים לאלה שמעריצים אותם ומחניפים להם, מפני שהם יודעים את האמת על עצמם) – הם יתפעלו מאהבת האמת והצדק שבקרבנו, ומאהבת היושר הכנות והתום מחמד עינינו.

י) ואסיים בדברי מָרי יוסף קאפח במבואו לפירוש רס"ג לתהלים (עמ' ט), וזה לשונו: "הרי בעָסקי בספר זה, עלו וצפו לנגד עיניי דווקא אותן הדמויות החשוכות, האפלות, השפלות, רקובי-הנפש, סרוחי-הרוח, דלוחי-הנשמה, עבושי-הישות, אשר אם חז"ל בסוכה נב ב מנו ארבעה אני הייתי מחמש אותם, דומה שכל עצם מציאות נרנ"ם [=נפשם רוחם ונשמתם] אינה אלא פליטת אדים מחיכוכי משקע הקליפות. כל פסוק היה נדבק מאליו על מצחו של פלוני או אלמוני, וכל תעלוליו מעשיו שפלותו ונבלותו עברו לפני כביום היותם. והואיל וטרוד ועסוק הייתי ביום בעבודות אחרות עסקתי בספר זה בדרך כלל בשליש אחרון של הלילה כאשר שקט ודממה מסביב, ולא פעם שקעתי שעות בהרהורים נוגים, 'אֱלֹהִים זֵדִים קָמוּ עָלַי וַעֲדַת עָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי וְלֹא שָׂמוּךָ לְנֶגְדָּם' [תהלים פו, יד], חישְּׁבו את דרכם לכל פרטיה, כישפו ניחשו ועוננו – אלו האומרים יפה עונה פלונית לדבר פלוני – את הכל תכננו והביאו בחשבון, ורק מציאותך מלכי-מלכו של עולם שכחו, ואתה תמיד הפכת מספדי למחול לי ותוציאני לרויה ותאזרני שמחה".


#חינוך #הלכה #חברה #אמת

0 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!