המלך הוא עירום!

בהמשך למאמרי "התחיינה העצמות האלה?", פנה אלי מר אברהם מגורי-הכהן, וזה לשונו:


אדיר היקר, קראתי את המאמר שהפנית אליו.


א) ענה לי בכנות, האם בשיחה המדוברת שם בפני הציבור האשכנזי השתמשת במילים או ביטויים כגון אלו שהצביע עליהם תמיר?


תרשה לי לפקפק בכך, יותר נראה לי שנהגת כפי שהערתי לעיל, ואמרת את אותם הדברים באופן שיתקבל גם עליהם. זה גם מסביר את תגובתם האוהדת למשמע דבריך (בהנחה שזה לא היה כינוס של 40 אשכנזים מזוכיסטיים... אבל מצד שני אתה אומר שהם באו בגשם שוטף ועוד לשמוע חרפתם, אז לך תדע). וכעת ברצינות – אני בכלל לא חושב שזה מקרין חולשה, להיפך, כך ניכר יותר שהדברים נאמרים באובייקטיביות, לגופו של עניין, ולא של האומר!!


ב) למרות שרבנו קבע כלל, שבוחנים מאמר על-פי מה שנאמר ולא על-פי האומר, הנה בסוף אגרות הרמב"ם מובא מאמר נחמד של רבנו ובו הוא ממליץ לבחון האם לבעל המאמר הוא יש עניין כלשהו (בלשוננו, נגיעה) שאולי "תסביר" מדוע אמר מה שאמר...


לענייננו, הגישה שלך לנושאים בהם אתה דן עושה רושם של מי שיוצא להשיב מלחמה שערה, או לפחות להילחם על אי הצדק בקיפוח עדת תימן, להזכירך שרז"ל אמרו ניכרים דברי אמת.


דורש טובתך, א"מ הכהן


תשובתי לא"מ הכהן


אכן ניכרים דברי אמת, ונראה שדבריך נובעים ממקור של ידידות ורצון טוב.


הנני משתדל בכל מאודי לירוא רק את ה' יתעלה ולא לשאת פנים לאיש, ולהפתעת התימנים, איני נושא פנים אפילו לאדוניהם האשכנזים, ואפילו לא לגדוליהם חכמיהם ויועציהם שיהודי תימן כורעים אפיים ארץ ומשתחווים להם. לפיכך, מסרתי לאותם אשכנזים את השיעור כמו שכתבתי במאמרי על עילויי הנשמות, וכאשר אני מותח שם ביקורת חריפה על פסיקה הזויה של מוסא איסר-לשלשת, לא פסחתי על דברי הביקורת הללו. אמנם, אתה צודק בכך שהמאמר המקורי על עילויי הנשמות הוא עדין יחסית, כך שהדבר לא היה בלתי אפשרי.


באופן כללי חשוב גם להבין, כי אינה דומה מסירת דברים בעל-פה למסירת דברים בכתב, כאשר אדם מדבר עלולים לתקוף אותו בחמת זעם, דבר אשר עלול לשבש לחלוטין את מהלך השיעור, ויש לקחת זאת בחשבון. כמו כן, אין אפשרות להסביר את דרך האמת בשיעור כמו במאמר, כי בשיעור הזמן קצוב ויש פחות יישוב הדעת מאשר בכתיבה, לעומת מאמר, אשר הטיעונים בו מסודרים ומוסדרים ונכתבו לאחר מחשבה כפולה ומכופלה. ולכן לא ניתן לומר דברים קשים בשיעור אלא-אם-כן ניתן להסביר בדקה או שתיים מדוע היה נכון לנקוט במלים כל-כך חריפות. זאת ועוד, בשיעור גם לא ניתן לקחת מילים בחזרה, ולכן יש להיות יותר זהירים, לעומת כתיבה, אשר הכותב אינו חדל להגיה, למחוק, לשפר ולדייק.


ויחד עם זאת, השתדלתי למסור להם את הדברים בכבוד אך ללא משוא פנים!


***

איני מתענג על-כך שיורים כלפיי חיצי סכלות ומטרידים אותי בהוצאת-שם-רע, אך נלאיתי כלכל, קצתי בשקר, איני יכול לשתוק עוד ולשמור את האמת נצורה בקרבי.


והאמת ידידי היקר קשה וכואבת, האמת היא שחכמי-יועצי-אשכנז עיוותו את דת האמת במשך מאות רבות בשנים, כולל הגולם הנדון מווילנא, שהוא בסך-הכל בורג קטן במכונת המינות המשומנת של צאצאי המינים. הם יצרו דת חדשה, מעֻוותת ומשובטת, ותוכל לקרוא על-כך בשני המאמרים הראשונים שבספרי "אפיקים להרמב"ם", וברבים ממאמריי שנתפרסמו באור הרמב"ם. וכמעט בכל מאמר הנני מוכיח בעוד נקודה את עיוותיהם וסילופיהם, וכמו צדוק ובייתוס בשעתם, שביטלו לחלוטין את מסורת חז"ל, כך גם צאצאי המינים, אלא שהם לא ביטלו את מסורת חז"ל ודת האמת כמו צדוק ובייתוס בשלילה גורפת ובמחיקה מוחלטת, אלא באמצעות עריכת רפורמות קשות וחריפות בדת האמת, ובהוספת אלפי דינים ומנהגים הזויים משובשים ומשוקצים, עד שבפועל הם ביטלו את דת האמת ודיניה הזכים (ראה בספרי "אפיקים להרמב"ם", עמ' 87, בפרק: "עיוות דת האמת – הכחדתה בטשטושה").


וכבר השיב מָרי יחיא אביץ' להשגת הנבל מפוסקיירא שתקף את הרמב"ם ואמר: ש"גדולים וטובים ממנוֹ" האמינו שיש לה' יד גוף רגל עין ומעיים. וכך השיב לו מָרי אביץ': אם בעיניך רבותיך גדולים וטובים מהרמב"ם, בעיני חז"ל הם מינים ואפיקורסים! ותוכל לקרוא על-כך בסדרת מאמריי על האמונות האליליות בקרב רשעי אשכנז.


***

למה אתה מניח שאם אותם אשכנזים קיבלו את דבריי הם מזוכיסטים? דבריך אלה אינם נכונים לפי דעתי, והם נובעים מרגשי נחיתות תימניים טיפוסיים, ואף שאמרת אותם בצחוק, בכל צחוק יש מעט אמת. אמנם, זכורני רב אשכנזי אחד טמא, אשר לעג לי בשמחה לאיד על כך שאפילו אחיי התימנים שונאים ושוטמים אותי. ברם, לא כולם כאלה, וישנם אוהבי אמת לא מעטים בקרב אחינו האשכנזים, אנשים משכילים וישרים שוחרי דעת ומדע.


לעומת זאת, כמו שניכרים דברי אמת, כך ניכרים דברי ביקורת שנאמרים מתוך רגשי נחיתות, מתוך צרות עין, ומתוך אי רצון להבין. לפיכך, כמה שאביא ראיות והוכחות לדבריי, הסכלים המשועבדים לתוהו ולהבל לא ירצו לקבל, ואף-על-פי שהאמת היא אור בהיר נגלה לכל מי שחפץ לראותו, וכמו שאמר איוב: "וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר, בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים" (לז, כא).


וכֹה דברי הרמב"ם במורה (עמ' ז):


"אבל אותם שלא ראו אור אף-פעם, אלא הם מגששים באפלתם, והם אשר נאמר בהם: 'לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ' [תה' פב, ה], ונעלם מהם האמת לגמרי על-אף עוצם בהירותו, כמו שאמר בהם [איוב]: 'וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר, בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים' [לז, כא]".


***

לגבי ביקורתך או המלצתך שעלי לומר ביקורת "רגועה וקרה" כמנהג האירופים הצבועים, ובכן, איני יודע מה אתה סח, וכי זו דרכה של תורה? להתבטא באופנים "רגועים" ו"קרים" כאשר מדובר במינות ובעבודה-זרה? האם התורה חומלת ומכסה על עובדי אלילים? דבריך מבטאים אפוא את גישת "התקינות הפוליטית" המפורסמת שבוקעת מגרונם של הכומרים השכירים למיניהם, שכל מעייניהם נתונים לשמירת מעמדם, יוקרתם, משכורותיהם ושׂררתם.


וכבר הרחבתי במאמרים רבים אשר מצדיקים את סגנוני, ומוכיחים שדווקא דרכי היא דרך האמת ודרכה של תורת האמת, ראה לדוגמה: "וכל המינים כרגע יאבדו", "ביקורת על יחסי לרש"י-שר"י – ותשובתי", "תלונות על אור הרמב"ם ביחס לסגנון הכתיבה", ועוד רבים.


***

אני מודה שיש לי נגיעה אישית בכל מה שאני כותב – אני שונא את השקר ומתעב את הצביעות, ובבל מקום שאני מזהה את השקר אני מתקומם כנגדו בכל ישותי מהותי, ואת זאת ה' דורש ממני וממך ומכל אחד ואחד מאיתנו: שנעבוד אותו באמת ובלבב שלם, ונתקומם בכל כוחנו נגד האלילות והתועבה העוול והשקר, בכל מקום שנצליח לזהות אותם.


זכורני שאמר לי פעם פרופ' אשכנזי ישר-דרך (יחסית) לאחר שקרא מאמר ממאמריי: מה, אתה שונא את חכמי ישראל? השבתי לו שה' ציווה עלינו לשנוא את השקר וההתעיה, הוא שתק והבין היטב על מה אני מדבר... אגב, שנתיים לפני-כן הוא הראה לי את התמונה שפרסמתי בחלק ג של מאמרי על האמונות האליליות בקרב רשעי אשכנז (זאוס וכל אלי האולימפוס יושבים יחדיו), ותמונה זו הייתה לא פחות באחד מבתי-הכנסת הגדולים באירופה, ואף נצבעה בצבעים מרהיבים, משל הייתה תמונת אמנות של מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית, אך היא לא הייתה בקפלה הסיסטינית אלא על קיר שלם בבית-כנסת אורתודוקסי באירופה הטמאה.


***

לגבי דבריך שיש לאמץ או לדחות דעות על-פי תוכנן ולא על-פי אומרן, ראה מאמרי: "קבל האמת ממי שאמרו", ושם הרחבתי בנחיצות היסוד החשוב הזה לשיבה אל ה' יתעלה.


***

איני נלחם על אי הצדק בקיפוח עדת תימן, אלא על אי הצדק בקיפוח דרך האמת, ומטבע הדברים עדת תימן היא חלק מהעניין, אך כאשר עדת תימן מפנה עורף לדרך אמת, אני תוקף אותה בחריפות, תוכל לראות דוגמה לכך בספרי "אפיקים להרמב"ם" (בעמ' 104), במבוא למאמרי: "מבט למיסטיקה, לאסטרולוגיה ול'כתר מלכות' לאורו של הרמב"ם".


***

חתמת את דבריך במלים: "דורש טובתך", ותודה לך על רצונך הטוב ועל ישרות ליבך. ברם, לא ברור לי ממה אתה חושש? שבעקבות מאמריי כנגד עיוות הדת והאמת על-ידם, וכן בשל חשיפת שלטונם המתוחכם המרושע והדורסני, מה הם יעשו? לא יעסיקו אותי במשׂרת שׂררה רבנית? ימנעו מלשלב אותי כמרצה באקדמיה? יתקפו אותי? הצחקת אותי. אני בז ומתעב את כל השׂררות האורתודוקסיות של ימינו, וכן את עולם השקר והגאווה האקדמי (ורובם, גם בעולם האורתודוקסי וגם בעולם האקדמי הנפוח, חולים במחלה האנושית שרבנו מתאר בנספחים לאגרותיו). "לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ, כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם" (יש' מד, יח).


אמנם, ייתכן והם ינסו לנקום בי בדרכים אחרות, אך כל עוד אחיי התימנים תוקפים אותי ועושים בעבורם את העבודה הם יישבו בשקט, וינהלו את המתקיפים בחוטי המריונטה אשר תפורים עמוק בבשרם של הרי"ש-בי"תים התימנים הנרצעים. אמנם, אם התימנים יחדלו משנאתם ויחברו אלי, אכן הם עלולים לנקום בי, ואין יום שאיני נושא בו תפילה לבורא-עולם, "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו" (בר' לב, יב), וכידוע, "עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם" (שם לו, א;ח).


***

שמך אברהם מגורי, והוא מזכיר לי בשני אופנים את חובתי לעמוד איתן כנגד גלי הרפש והטיט, ולומר את האמת על-אף הקושי העצום שיש בדבר, ועל-אף שלא מעטים מקרב אחיי ישמחו לראות חלילה במפלתי, ואף יושבים ומצפים לכך...