"הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה"?

עודכן ב: 4 דצמ 2018


"הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ" (משלי ט, ח)

ביום שישי יח בטבת תשע"ח נתקיימה שיחה בנושא "עילוי נשמות לדעת רס"ג והרמב"ם". השיחה נערכה במסגרת "כולל יום השישי" במכון הגבוה לתורה שבאוניברסיטת בר-אילן. כ-40 משתתפים השתתפו בלימוד, רובם ככולם מקרב יהודי אשכנז. אודה על האמת, שחששתי לא מעט ממסירת שיחה בנושא זה מול קהל אשכנזי שאיננו אמון על ברכי משנתו המחשבתית וההלכתית של הרמב"ם.

ברם, להפתעתי במשך כל השיחה הייתה הקשבה ערה לנושא הנלמד, מדי פעם נשאלו שאלות, ונאמר לי שגם מי שבדרך כלל נוטה "להפריע" הפעם ישב בשקט ודמם. עוד אציין לשבחם, הסדר המופתי של אחינו יהודי אשכנז, המיקרופון, מערכת ההגברה, הכיבוד העשיר שהיה בהפסקה, חלוקת דפי המקורות, וכמובן השתתפות של אנשים רבים ביום גשום וסוער במיוחד. הגשם הרעיד את גג בית-המדרש עד שלעתים נאלצתי להגביר את קולי במיקרופון כדי שדבריי יישמעו. בתום השיחה ניגשו אלי כמה אנשים ועודדו אותי ב"שכוייכ", ואף היו כמה שהתעניינו בנושאים נוספים במשנתו של הרמב"ם.

ברם, מספר ימים לאחר מכן, כאשר ביקשתי למסור את אותה השיחה לפני קהל של יהודי תימן האמונים על משנתו של הרמב"ם, נתקלתי למרבה הפתעתי בבקשה לשנות את נושא ההרצאה. מיד חיברתי את הדברים למה שנאמר לי קודם לכן על ידי אחד הגבאים המקומיים, והוא סיפר לי שיום אחד הוא נתן עותק ממאמרי בנושא עילויי הנשמות לאשה אחת והיא ראתה זאת בעין לא יפה בלשון המעטה. מכל מקום, נתבקשתי לשנות את נושא ההרצאה, ולא אתפלא אם הסיבה האמתית לשינוי היא "מה יאמרו עלינו"...

לאחר שמסרתי את השיחה לאשכנזים, הרהרתי בפחדם של התימנים, וזעקה אילמת עלתה מלבי. התבוננתי ברגשי הנחיתות של אחיי בני תימן בהערצתם העיוורת ליהדות אשכנז, וברצונם הנרצע שלא להרגיז את הפריץ. תחושת צער ויתמות מילאה את יישותי, ושאלות ניקרו במוחי: מדוע עד עתה לא זכתה עדת תימן להתנער מעפר הסכלות ורגשי הנחיתות ולשמוח בגאון במפעלו האדיר של הרמב"ם? האין זו תעודת עניות מהדהדת לעם ישראל בכלל וליהודי תימן בפרט?

לזאת כדאי להוסיף, שלאחרונה הקמנו אתר שנקרא "אור הרמב"ם" שבו אנחנו מעלים את דעות והשקפות הרמב"ם הישרות כמות שהן, ללא פחד וללא מורא, רק מה' יתעלה. ובכן, תגובות לא מעטות הגיעו למערכת אור הרמב"ם, רובן המכריע תגובות חיוביות ומשמחות, אך היו גם תגובות שליליות שלא תמיד ראינו לנכון להתייחס אליהן. ומה דעתכם? מי עמדו מאחורי התגובות השליליות? אשכנזים? ספרדים? לא ולא! תימנים! ולא סתם תימנים, תימנים שמזוהים לכאורה עם משנתו של הרמב"ם, הם או שלוחיהם שיגרו את חיצי הרעל הארסיים ביותר!

זכורני שפעם סיפר לי חבר על אדם אחד שנסע למָרי יוסף קאפח להתייעץ איתו בהקמת עסק, מָרי עודד אותו, אך כאשר שמע שהוא מתכוון לפתוח את העסק בקרבת תימנים, מָרי יוסף קאפח הזהיר אותו: תתרחק מהתימנים...

עוד סופר לי שביקשו ממָרי יוסף קאפח למסור שיעורים בכולל מסוים שפעם רוב האברכים בו היו תימנים. כאשר מָרי שמע שמדובר בתימנים הוא סירב לבוא למסור שיעורים בכולל, וכששאלוהו מדוע הוא השיב על התימנים: "כינוסם – רע להם ורע לעולם, פיזורם – טוב להם וטוב לעולם". ואכן, ברבות הימים עזבו האברכים התימנים את הכולל ואשכנזים מילאו את מקומם.

מגדלור לדת האמת

יהודי תימן ביראת השמים שלהם היו אמורים לשמש מגדלור לדת האמת, ולמשנתו הזכה הצלולה והטהורה של רבנו הרמב"ם. מקור מפכה צלול זך וטהור להפצת ערכי האמת של אבותינו ואבות-אבותינו הקדושים והטהורים. תעודת כבוד לעם-ישראל בכלל ולעדת תימן בפרט, ומצבת נצח להודם והדרם של זקנינו נוחי נפש, ולערכי הנצח משובבי הנפש שהנחילו לנו אבותינו הקדמונים. אך כל זאת – נעדר.

במקום מגדלור לדת האמת – משכן לצרות עין ולשנאת חינם, במקום משנה זכה וטהורה – עזובה רוחנית ושממה השקפתית, במקום הפצה של ערכי יהדות – חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו, במקום תעודת כבוד לאבותינו – תעודת עניות לסכלותנו ולנחיתותנו, במקום מצבת נצח להודה והדרה של יהדות תימן – מצבת חרפה לעדתנו המעידה על אנוכיותנו, צרות עינינו, ונהייתנו אחר התאוות הבזויות.

למי אוי למי אבוי

אוי ואבוי לנו ליהודי תימן שעניות הדעת המרקיבה חלחלה וחדרה לעצמותינו, אוי ואבוי לנו שצרות העין מכלה את נפש טובי בנינו, אוי ואבוי לנו שאין אנו מסוגלים לומר מילים טובות ולעודד זה את זה, אוי ואבוי לנו שהמידות הרעות, הקנאה השנאה והתחרות מחריבות את נפשנו. אוי ואבוי לנו שיש בקרבנו רבים בעלי יכולת רוחנית, מחבּבים ומגּפּפים את הנאות העולם הזה, מאמצים אותו אל חיקם ומנשקים אותו שטופי תאווה.

אוי ואבוי לנו ליהודי תימן שאין אנו מסוגלים להתאחד סביב האהבה לאמת, רבים הם מרבני עדתנו, ואף מהקרובים ביותר לדרכנו, שאינם מסוגלים להטות שכם זה לזה. בתחילה עשו כן מתוך מטרה למצוא חן בעיני אדוניהם האשכנזים, אך מהר מאד "מתוך שלא לשמה" הפכה השנאה הקנאה והשׂררה לשירת חייהם.

אוי ואבוי לנו ליהודי תימן, שיש לנו מורשת מפוארת, לוית חן עטרת זהב, דת האמת והצדק, היושר והחן, הנימוסין ודרך הארץ; אך כמה מידות רעות שנשתרשו בקרבנו, הגאווה אצל לא מעטים מרבני העדה וחכמיה, ואהבת העולם הזה אצל הרוב, הן שהביאו אותנו להיות עם מפוזר ומפורד. אוי ואבוי לנו יהודי תימן שאנחנו מפנים עורף לאמת, ומשקיעים את רוב מאמצינו ומִרצנו בהבלי העולם הזה – "וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם" (תהלים מט, יא), אוי ואבוי לחרפה שתבואֵנו ביום מיתתנו וְתִטְפַּח על פנינו – אך כבר יהיה מאוחר מדי.

ונצרף את תוכחתו של רבנו בחיי בן יוסף, מתוך ספרו "תורת חובות הלבבות", שער חשבון הנפש, עמ' שנה: "נִטְרַדְנוּ בעולם הַכּוֹלֶה מלעסוק בַּקַּיָּים, ובמחלות גופותינו מִלְּהִטַּפֵּל במחלות שׂכלינו, ובַמִשמעת לרוע תכונותינו מלעסוק בְּמִשמעת בוראינו, ובעבודת יצרנו מעבודת אלהינו. אוי למבוכתנו מה רב בה הָעִוָּרוֹן, וְלַשִּׁכְרוֹן כמה קשה הוא, כמו שנאמר: 'כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם' [ישעיה מד, יח], ואמר: 'שָׁכְרוּ וְלֹא יַיִן נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר' [שם כט, ט]".

ללמוד מאחרים את הטוב

עדוֹת אחרות שאין להן את מורשת האמת והדעת המפוארת והאדירה שיש לנו, ואף אינם קרובים אליה, השׂכילו להגיע להבנה הבסיסית שבהתארגנות סוד ההצלחה, יחד ניתן להגיע להישגים שיחלחלו לכל שכבות העדה. אך אצלנו, לא נשתנה כמעט דבר, ואנחנו משמרים בעיקשות את חולאי אבותינו ואבות-אבותינו. אף לא עוררונו הייסורין והביזיונות שספגנו, על שהתעללו בזקנינו ובאמותינו, גזלו את ממוננו וחטפו את ילדינו, על אף כל זאת, המשכנו בתעייתנו, בקשיות ערפנו ובשרירות לבנו. אוי לנו כי חטאנו.

האם נצליח להשתחרר מתפיסתנו הגלותית? האם יצליחו מנהיגנו ותלמידי החכמים שבינינו לחדול מאהבת עצמם ומצרות העין שפשׂתה בקרבם? האם הדור הצעיר יצליח במקום שהדור הקודם נכשל? והאם נצליח להתנתק מאהבת העולם הזה ומשנאת החינם שמכלה את נפשנו? אין לי תשובות לשאלות הללו, ברם זאת אני יודע בוודאות, ביום שיהדות תימן תקום כאיש אחד ותבין רק מעט מתפקידה ההיסטורי והרוחני העצום שאין שני לו, יום זה יהא היום שבו אוכל לומר בוודאות, הנה קרֵב היום שבו תִּמָּלֵא הארץ דעה את השם!

ואסיים בתפילה ובזעקה לבורא עולם, אנא ה' שלח נא רוחך ממרומים, והפיח רוח בעצמותינו היבשות, ואף שכבר אמרנו ברוב ייאושנו: "יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ" (יחזקאל לז, יא), העלה בנו בשר וגידים, רוֹמְמֵנוּ להבנת ייעודנו ומעמדנו, עַטְּרֵנוּ בעטרת מורשת אבותינו, ותן בלבנו אהבה לאמת שֶׁתְּבַעֵר את צרות העין מקרבנו, ותכשירנו לאהבת חינם ולאושרנו האמתי בעולם הזה ובעולם הבא. ובזאת, יזכה כל עם ישראל לעשות צעד משמעותי לקראת "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט, ו), בזכרנו את ציווי ה' לנו: "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי" (מלאכי ג, כב).


#חינוך #חברה #מוסר #רמב#אמת

16 צפיות
אור הרמב'ם.jpg

© כל הזכויות שמורות לה' יתברך ויתעלה. ולכן, כל מי שרוצה להפיץ ולהאיר את אור הדעת בקרב הראויים לכך, תבוא עליו ברכה.

כל הדעות והרעיונות במאמרים ובסרטונים הם על דעת מחבריהם ובאחריותם.

כל ביקורת תילמד ותתקבל בברכה ובתודה, מפני שדברי האמת הללו של מָרי יוסף קאפח הם מאור רב עוצמה:

"שכל ביקורת, תהיה מטרתה אשר תהיה, יש בה מן הלימוד" (מבוא לתלים, עמ' יד).

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!