ונהי בעינינו כחגבים

בהיותי בגבעתי בשירות סדיר, אירעה התרחשות מעניינת שהשפיעה באופן ישיר על משפחתי. גדלתי בשכונת רמת-אביב שאין בה כידוע דתיים רבים, ובזמנו היה פעיל שם גרעין מינות חרדי שעסק ב"החזרה בתשובה". האנשים באותו הגרעין סיגלו לעצמם כלפי חוץ הארת פנים והליכות נעימות כדי להשפיע על זולתם ולהחדיר להם את השקפותיהם, כאשר תכליתם הסופית הייתה משיכת בחורים לישיבותיהם, והגדלת כוחם הפוליטי החברתי והכלכלי.


אחי הי"ו, שצעיר ממני בשנתיים וחצי, למד בישיבה תיכונית-מדעית והיה על סף סיום תעודת בגרות בהצטיינות. דא עקא, כמה חודשים לפני מבחני הבגרות בכיתה י"ב, הוא נתפס לאותו גרעין חרדי והם הצליחו לשכנע אותו לעזוב את לימודיו בישיבה התיכונית-מדעית ולעבור ללמוד בישיבה בבני-ברק. ואכן כך היה, אחי, תלמיד מצטיין ומוערך בישיבתו, עזב את לימודיו כמה חודשים לפני הסיום, והחל ללמוד בישיבת המינים קרלין-סטולין הנגעלה (ואיני אומר זאת כמשל, אלא כתיאור ממשי ומוחשי), לאומללים אשר נופלים בפח היקוש של הכסילים.


אבי מרי ז"ל, שהיה ידוע כאיש ציבור שפועל ללא חת וללא מורא, לא ויתר על בנו, וניסה בכל דרך להשיבו לישיבה התיכונית-מדעית, אך אותו גרעין מינות חרדי פעל בתחכום. אחד מפְּעיליו היה שמש בביתו של קנייבסקי שר"י, ואותו שמש הוציא פסק הלכה מאת השיקוץ, שבו הוא הורה לאחי באופן נחרץ, שעליו לעזוב לאלתר את לימודיו בישיבה התיכונית-מדעית, ולעבור ללמוד בישיבת קרלין-סטולין (כמספר עריך היו אלהיך יהודה). אותו פסק הלכה השפיע על אחי מאד, כאילו הוא נאמר מפי-הגבורה, ולא היה ניתן לשכנעו להמתין עד סיום לימודיו.


א. פנייה לרבני העדה


בצר לו, אבי ע"ה פנה לשניים מגדולי רבני העדה השׂכירים הממסדיים, כדי שיכתבו "פסק הלכה" שיורה לאחי לסיים קודם את לימודיו, ואחר-כך, אם יחליט ללמוד בקרלין-סטולין – הוא רשאי לעשות כן, אך קודם עליו לסיים את לימודיו (כמובן שכוונתו של אבי ע"ה הייתה שאחי יתחזק ויחדל משאיפתו). השכיר הראשון שאבי פנה אליו, גלגל את עיניו וידיו למרום ואמר: אם "גדול הדור" קנייבסקי הורה לבנך ללכת לקרלין-סטולין, איך אני יכול להורות אחרת?


אבי ראה שהישועה לא תבוא מאותו מחוסר-דעת ממסדי שׂכיר, והוא הלך לרי"ש-בי"ת מפורסם אחֵר. השכיר הממסדי השני היה מיודעי-דת-ודין, הוא לא היה רפה שכל כראשון, ולא היו לו רגשי נחיתות כֹּה עזים כלפי גדולי האסלה האשכנזים, אך עדיין, הוא היה משועבד להם לחלוטין מחשש שיבולע לו ולקרדומו וסירב בתוקף להתערב בעניין, הוא היה מכיר ומורד. ומה הייתה אמתלתו? השכיר השני טען שהוא חושש מרדיפת העדה החרדית, ואינו מוכן לסכן את עצמו ולהיות מטרה לחיציהם הארסיים. במלים אחרות, יראת שיקוץ טמבלסקי שיתקה את הטיפש הראשון, ויראת תלמידיו וחסידיו של שיקוץ טמבלסקי שיתקה את הטיפש השני.


כך לפחות חשבתי זמן מה, ברם, עם השנים נתבררה לי הסיבה העיקרית לאנוכיותו ולניכורו של הרי"ש-בי"ת השני, והיא נובעת מכך שמדובר ברודף בצע ששבר שיאים של הפקת רווחים וטובות הנאה מן התורה. לפיכך, היום הנני מבין, שהסיבה המרכזית שהוא ראה רק את עצמו, היא מפני שהוא חשש לכבודו, מעמדו, יוקרתו, שׂררתו, קשריו הפוליטיים, משכורותיו ושלל טובות ההנאה שהן מנת חלקו. וכמו שרבנו אומר באיגרתו לתלמידו ר' יוסף (עמ' קלא): "ורוב אנשי הדת מבעלי השׂררה הללו כאשר הדבר קשור בשׂררה נעלמת יראת שמים".


אבי לא אמר נואש ונסע לירושלים לדיין השכיר יוסף קאפח. הוא סיפר לו את המעשה וביקש את עזרתו. לזכותו של קאפח ייאמר שהוא לא עמד מנגד, ונעתר לבקשתו של אבי לשוחח עם אחי. וכך היה, אבי נסע עם אחי לפגוש את קאפח בביתו בירושלים, הם שוחחו יחדיו, ולאחר מכן קאפח שוחח עם אחי שעה ארוכה. בתום השיחה קאפח עודד את אחי שימשיך ללמוד בישיבה התיכונית-מדעית, והוא ייתן לו המלצה לכל ישיבת-הסדר שירצה (אף שגם שם אוכלים מן התורה ומחללים-שם-שמים). אמנם, גם קאפח חשש לכתוב פסק שיהווה משקל-נגד לפסק-ההלכה שכתב שיקוץ טמבלסקי, אך שיחתו עם אחי שכנעה אותו לעזוב את ערי הגלות והמינות קרלין-סטולין, לשוב לישיבה התיכונית-מדעית, ולסיים שם את לימודיו.


לאחר שלושה שבועות אחי עזב את ישיבת קרלין-סטולין האלילית, חזר לישיבה התיכונית-מדעית, סיים את לימודיו בהצטיינות, והמשיך את לימודיו בישיבת ההסדר של אוכלי התורה "קרני שומרון". אגב, גם שם מטמטמים את הבחורים ומחדירים להם הזיות. מכל מקום, מאבקו של אבי מרי ע"ה הצליח במידה רבה, הוא לא וויתר על בנו ולא אִפשר למינים ללכוד את אחי ולהשחית ולהשחיר את נפשו בישיבותיהם הנגעלות, וזכורני שאבא מרי ע"ה אמר לי כמה פעמים על ישיבותיהם של צאצאי המינים: "שהם מטמטמים את התלמידים".


במבט לאחור, איני תמה כל-כך על בעל המרדעת הממוסד הראשון, כי הוא היה רפה שכל מאד ומוחו עֻוות בהזיות הגדלוּת של צאצאי המינים. ניתן לומר שבע