דרדעי בכיר נגד אור הרמב"ם

עודכן: 28 בינו׳ 2021

לאחרונה שוחחתי עם חבר יקר אשר סיפר לי שהוא דיבר בטלפון עם אחד הדרדעים הבכירים ועימת אותו עם טענותיי כנגד רש"י. תגובתו של אותו דרדעי בכיר הייתה קשה מאד, הוא יצא עלי בשצף קצף וטען טענות שונות כנגדי באוזניו של חברי. חברי טלפן אליי ופרשׂ בפניי את טענותיו של הדרדעי הבכיר. הנני מצרף כאן את טענותיו של הדרדעי הבכיר אשר גם מוכן להישבע שהוא לא נהנה מדברי תורה, אך יודע אני שהוא לוקח צ'ק ע"ס 550 ש"ח בכל פעם שהוא מגיע להרצות בישיבת ראש-חודש, וכן קיבל כספים מבית-הכנסת שהוא שימש בו ברבנות, ואלה הם רק הדברים שאני יודע עליהם... ומי שלוקח פעם אחת חזקה עליו שייקח פעמים הרבה, כי אהבת הממון חזקה ומשחיתה מאד, ואם היא חדרה ללב האדם אין תריס ומגן מפניה, ובמיוחד כאשר מָרי יוסף קאפח – מורו ורבו המוצהר – מתיר לקחת ממון בעבור לימוד התורה, ואף מנמק זאת בתירוץ (תה' קיט): "עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ"!


ואגב, פתאום הוארו עיניי והבנתי את ההטעיה שבתירוץ הזה: "עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ". כלומר, אלה שמשתמשים בתירוץ הזה, לא רק שהם מצדיקים לקיחת כסף בעבור לימוד והנאה מדברי תורה – הם גם מחדירים לנו את ההשקפה שמדובר במצוה רבה! שהרי הם תולים את הֵיתרם בפסוק: "עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ"! כאילו הם עושים זאת למען ה'! ובמלים אחרות, כאילו הם עושים מצוה גדולה ורבה וטובה מיוחדת לה' יתברך במה שהם לוקחים ממון בעבור דברי תורה, שהרי הם "עושים לה'"! וברור שלדעת רבנו זהו עיוות חמור מאד, ואיך עלה על דעתם לחלל שם שמים ועוד להחציף ולקרוא לזאת קידוש שם שמים?


ויתרה מזאת, לפי דמיונם, לא רק שהם מקדשים שם שמים ועושים למען ה' יתעלה, הם אף נלחמים בשונאי ה' ומקיימים מצוה גדולה ורבה של מלחמה ברשעים – "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט" (תה' קלט), שהרי תירוצם ללקיחת הכסף הוא משום ש"הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ"! כלומר, בלקיחת הכסף וטובות ההנאה הם כביכול נלחמים מלחמת-קודש בכופרים שמפירים את תורת ה'! נמצא שלא רק שהם מקדשים שם שמים, הם גם נלחמים בשונאי ה' ובדרכי המינות האלילות והתועבה! עד-כדי-כך האוכלין מן התורה תעו והתעו אותנו!


נחזור עתה לענייננו, והנה לפניכם טענותיו של אותו דרדעי בכיר, ובצדן תשובתי.


א. הטענה הראשונה


הטענה הראשונה היא, איך יעלה על הדעת שאדם אשר חיבר פירוש לכל התורה ולכל התלמוד יהיה מין? ומסקנתו היא שאם רש"י חיבר פירוש לכל התורה והתלמוד הוא בהכרח "גאון עולם". ואני תמה על ההיגיון של אותו "דרדעי בכיר", האם כתיבת ספרים הינה עדות לגדולת האדם או לאמיתת ספריו? והלא הנביא מזהיר אותנו מן המינים הארורים אשר הִרבו לחבר ספרים להתעות בהם את עם-ישראל: "אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְיָ אִתָּנוּ אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים, הֹבִישׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ הִנֵּה בִדְבַר יְיָ מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם" (יר' ח, ח–ט). ולא רק המינים ועובדי האלילים הקדמונים, ספריות הוותיקן מלאות וגדושות בעשרות ומאות אלפי ספרים טמאים שחיברו הנוצרים במהלך הדורות, וכן ספריות דת האסלאם אף הן מלאות וגדושות בעשרות אלפי ספרים... האם האדם שיטייל בינות מאות ואלפי מדפי ספריותיהם צריך להתרשם ולהתפעל מחוכמתם?


ויתרה מזאת, משה רבנו מסר לנו ספר אחד בלבד, ורבנו הרמב"ם חיבר ספרים בודדים בלבד, לעומת משפחת עִזֵּי יוסף לדוגמה, אשר חיברו עשרות רבות של ספרים, ולעומת צאצאי המינים אשר חיברו עשרות אלפי ספרים! ברם, האם יש בריבוי הספרים כדי להעיד על גדולת המחברים וחיבוריהם? האם מי שכותב יותר ספרים הוא בהכרח מי שהולך בדרך האמת? ובדרך-כלל ההיפך הוא הנכון, כי מי שמרבה בספרים מהובלים מטרתו להתעות את העם אחר ההבל ולעקור ולכסות ולטשטש את האמת בריבוי דברים עד בלי סוף – "וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר" (קה' יב, יב). וכבר הרחבתי בעניין מגרעת התרחבות הכתיבה ההלכתית בספרי "אפיקים להרמב"ם", והמסקנה היא שריבוי בספרים ושיטות מעיד על תרבות אנשים חטאים.


ואגב, אותו דרדעי בכיר אף הוסיף לההביל וטען: איך אפשר להסתדר בלי פירוש רש"י לתורה? ובכן, איני יודע על מה הוא מדבר, ואם הוא כל-כך קשור לפירוש רש"י עליו לידע שהוא הולך בדרכי המינים הארורים. והאמת שיש לטעון את הטענה ההפוכה: איך אפשר להעריץ את רש"י על פירושו לתורה ועדיין להיחשב לאדם חכם ונבון? איך אדם מזרע אברהם מסוגל לומר דבר כזה? איך אדם שנחשב לדרדעי בכיר מסוגל להעריץ את רש"י? מילא לטעון שרש"י לא היה מין, אבל לומר עליו שהוא היה גאון? והלא סכלותו ניבטת מכל פינה בפירושו!


ואגב, גם הדרדעי הבכיר הזה נסחף לאיומי הרבנות השכירה, ואמר שאני חוטא ועתיד ליתן את הדין, וכיו"ב, בדיוק כמו שאמרו ואומרים על המתנגדים לספר הזוהר. ואוי לנו שכך חושבים ונוהגים הדרדעים הבכירים, בהליכתם העיוורת אחר הרבנות הממסדית השקרית, ובחזרתם כמו תוכי אחר הזיותיהם מבלי לבדוק ולחקור לגופו של דבר. ועתה אתם מבינים מדוע אני תוקף את הדרדעים המזויפים? והדרדעי הזה אפילו לא נחשב לרב ממסדי מובהק, ואם כך הוא מדבר, מה יאמרו הדרדעים הממסדיים אומני החציבה המיומנים?


ב. הטענה השניה


הטענה השניה היא, שישנם לא מעט עניינים שבהם פירושיו של רש"י זהים או דומים לפירושיו של רבנו. נמצא אפוא לפי ההיגיון של הדרדעי הבכיר, שאם מצאנו זהויות בין הדתות השונות, דהיינו בין האסלאם והנצרות ליהדות – יש מהן ראיה לאמיתתן של הדתות הללו! כמו כן, אם נמצא זהות רעיונית מסוימת בין העבודה-הזרה של הבודהה לבין דת משה עובדה זו תְּאַמֵּת מיד ובאופן הכרחי את אמונת הבודהה? מהי הַשּׁוֹטוּת הזו?


וכבר השבתי לטענה דומה לזו במאמרי: "ביקורת על יחסי לרש"י-שר"י – ותשובתי", שם תמה עלי דרדעי פחות בכיר, כיצד אני מעז למתוח ביקורת כל-כך קשה על רש"י, והלא יש בדבריו גם "דברי חפץ"? והנה תשובתי לדרדעי הפחות בכיר שם בעניין זה, והיה על הדרדעי הבכיר ללמוד מתשובתי לדרדעי הפחות בכיר, אך כנראה שהוא אינו יודע שעל החכם ללמוד ולהבין ממה שנאמר לקטן, ואינו צריך שיאמרו לו במיוחד כי חרפה היא לו...


והנה מקצת מדבריי במאמרי "ביקורת על יחסי לרש"י-שר"י – ותשובתי" (פרק ד):


ואפילו אם הייתי מוצא דברי חפץ בפירוש רש"י, מה זה משנה? ואם תמצא דברי חפץ בקוראן או בברית-החדשה או בספר הזוהר האם תאמץ אותם אל חיקך? האם תכשיר אותם אם תמצא שם כמה מצוות שהם העתיקו במדויק מספר-התורה הקדוש? האם תכשיר אותם רק בגלל כמה אמיתות? זאת ועוד, כבר ברור גלוי וידוע שספר-הזוהר הוא ספר אלילי! ברם, אין לי ספק שאם תעיין בו היטב, ובדיוק כמו שאם תעיין היטב בקוראן או בברית-החדשה, אתה תמצא בו גם מעט עניינים ומצוות או השקפות נכונות למחצה לשליש ולרביע. האם יש במיעוט הזה כדי להכשיר את ספר-הזוהר או את הקוראן או את הברית-החדשה?


וכך בדיוק נוהגים הדרדעים התועים אחר רש"י, חלושי הדעת, החברים במועדון הסכלים ומחוסרי הדעת, אשר עורכים חיפושים מפרכים ברש"י ולאחר שסוף-סוף הם מוצאים "דברי חפץ" שנראים להם כנכונים למחצה לשליש ולרביע, הם מנפנפים בהם בתרועת ניצחון מהובלת, ואומרים: "ראו עד כמה חכם וגאון הוא אלילינו רש"י!"... וכך בדיוק ניתן לנהוג גם בקוראן, גם בברית-החדשה, וגם בספר-הזוהר יימח שמם וזכרם מעם-ישראל.


ולא אמנע מלהזכיר כאן גם את ה"שולחן ערוך", אשר לצד החדרת המאגיה והאלילות ומנהגי אשכנז המחרידים, הוא מעתיק את לשון רבנו מדפוסי "משנה תורה" מילה במילה! היש בזה כדי להכשיר את חיבורו? היש בזה כדי להכשיר את המאגיה שהוא החדיר וזיהם בה את עם-ישראל? היש בזה להכשיר את מחיקת כל יסודות-הדת המחשבתיים? היש בזה כדי להכשיר את התֵּירו להפוך תורת-חיים לקרדום-חוצבים? ועל העוולות הנוראיות של הרי"ק בחיבורו השולחן המאוס, ראו מאמרי: "האמנם ה'שולחן ערוך' הוא שמונים אחוז רמב"ם?".


ועוד ראוי לשאול אותו, האם כאשר בית-דין מוציא להורג עובד עבודה-זרה הדיינים שואלים את החייב האם הוא שמר שבת? או אם הוא גמל חסדים? או אם הוא הכניס אורחים? או אם הוא כיבד הורים? או אם הוא למד תורה? והלא כל זה לא מעניין כלל! ברגע שאדם הוא עובד אלילים – דינו אחד! כל-שכן וקל-וחומר ביחס למין גמור מישראל אשר מתעה את הרבים אחר ההבל, ולכן ביחס אליו אין זה משנה כלל מה הם שאר מעשיו! וכמו שרבנו פוסק לעיל, שספר-תורה שכתבוֹ מין נשרף עם כל האזכרות שבו! ולפי ההיגיון שלו, למה? והלא לפנינו ספר-תורה גוויל כשר למהדרין! מדוע לשורפו עם כל האזכרות שבו? אך הסיבה פשוטה: "כדי שלא להניח שם למינים ולא למעשיהם". ואצל רש"י המצב חמור בהרבה כי לא מדובר בספר-תורה גוויל כשר למהדרין, אלא בפירוש מלא וגדוש בצואת השקפות המינים!


ג. הטענה השלישית


הטענה השלישית של הדרדעי הבכיר היא, איך ייתכן שאף לא אחד מעם-ישראל במשך אלף השנים האחרונות תקף את רש"י? ובמלים אחרות, איך ייתכן שכל עם-ישראל ישגה אחר ההבל? כנגד טענה זו יש שבע תשובות, והנה הן לפניכם:


ג.1) תשובה ראשונה


תשובתי הראשונה לטענה זו כבר הובאה במאמרי שנזכר לעיל, והנה דבריי שם:


מדוע לא ייתכן שכל העם ישגו אחר ההבל? והלא התורה ייחדה קרבן מיוחד למקרה כזה אשר כל עדת ישראל שוגים אחר ההבל (ויק' ד, יג): "וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְו‍ֹת יְיָ אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ". ובפסוק מדובר בסנהדרין אנשי אמת אשר משתדלים ככל יכולתם שלא לשגות, כל-שכן וקל-וחומר כאשר מדובר בעדת צאצאי המינים הפרו-נוצריים אשר מכסים על פשעיו של רש"י באופן ממוסד ושיטתי במשך אלף שנים! ואף מקבלים סיוע מאינסוף סייענים ספרדים ותימנים...


זאת ועוד, את הטענה הזאת בדיוק השמיעו כנגד מָרי יחיא קאפח כאשר הוא קידש מלחמה נגד ספר הזוהר: איך הוא מעז לתקוף את הספר "הקדוש" הזה, שמֵאות רבות מחכמי ישראל ואולי כולם סמכו עליו את ידיהם, והודו שמחברוֹ הוא לא פחות מאשר רבי שמעון בר יוחאי! והנה מקצת מתשובתו באיגרתו להם ("עמל ורעות רוח וחרמות ותשובתם – חלק ב"):


"ומה בכך שלפי דבריהם קיבלו אותו כל ישראל ולא הרגישו במרורות הפתנים אשר בקרבו? והלא בימי שפוט השופטים ובימי אחאב קיבלו כל ישראל לעבוד את הבעלים (הם האלילים הזכרים), ואת העשתרות (הם האלילות הנקבות), ולא נשאר בימי אחאב זולת אליהו ומאה איש אשר החביא עובדיה!".


כלומר, לפי דבריו לא מן הנמנע שכל עם-ישראל ישגה אחר הבלי עבודה-זרה במשך מאות רבות בשנים, וכולם יחשבו שהם אמת! וראוי להוסיף גם את חתימת תשובתו מפני שהיא מבטאת היטב את רחשי ליבו וצדקת דרכו: "ובה' בטחנו, כי אף אם יחשבו דוברי עָתָק האלה לבזותנו ולהשפילנו, אין בהם כוח לעשות אותנו שפלים ונבזים! כי ממקום קדוש נהלך, ה' אל אמת בפינו ובלבבנו ותרועת תורתנו הקדושה בנו" (הדגשים וסימן הקריאה במקור).


ואצרף לדרדעי הבכיר עוד הלכה אחת מהלכות עבודה-זרה (א, י–יג):


"ואביו ואימו [של אברהם אבינו] עובדין עבודה-זרה והוא היה עובד עמהם. וליבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מדעתו הנכונה, וידע שיש שם אלוה אחד [...]. וידע שכל העם טועים [...] כיוון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים" וכו'.


וראוי גם לצרף את הסיפור המפורסם על מָרי אהרן חמדי ששאלו אותו מדוע עלינו להיות נאמנים לדרך האמת של רבנו הרמב"ם? ואולי אנחנו טועים? והלא כל "העולם הדתי" הולך בדרכים ההפוכות לדרכו של רבנו הרמב"ם ובמיוחד בענייני מחשבה והגות! והוא השיב לאותו אחד ששאלוֹ: "אברהם אבינו יחיד היה, וכי יעלה על דעתך שאברהם אבינו טעה?".