דרדעי בכיר נגד אור הרמב"ם

לאחרונה שוחחתי עם חבר יקר אשר סיפר לי שהוא דיבר בטלפון עם אחד הדרדעים הבכירים ועימת אותו עם טענותיי כנגד רש"י. תגובתו של אותו דרדעי בכיר הייתה קשה מאד, הוא יצא עלי בשצף קצף וטען טענות שונות כנגדי באוזניו של חברי. חברי טלפן אליי ופרשׂ בפניי את טענותיו של הדרדעי הבכיר. הנני מצרף כאן את טענותיו של הדרדעי הבכיר אשר גם מוכן להישבע שהוא לא נהנה מדברי תורה, אך יודע אני שהוא לוקח צ'ק ע"ס 550 ש"ח בכל פעם שהוא מגיע להרצות בישיבת ראש-חודש, וכן קיבל כספים מבית-הכנסת שהוא שימש בו ברבנות, ואלה הם רק הדברים שאני יודע עליהם... ומי שלוקח פעם אחת חזקה עליו שייקח פעמים הרבה, כי אהבת הממון חזקה ומשחיתה מאד, ואם היא חדרה ללב האדם אין תריס ומגן מפניה, ובמיוחד כאשר מָרי יוסף קאפח – מורו ורבו המוצהר – מתיר לקחת ממון בעבור לימוד התורה, ואף מנמק זאת בתירוץ (תה' קיט): "עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ"!


ואגב, פתאום הוארו עיניי והבנתי את ההטעיה שבתירוץ הזה: "עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ". כלומר, אלה שמשתמשים בתירוץ הזה, לא רק שהם מצדיקים לקיחת כסף בעבור לימוד והנאה מדברי תורה – הם גם מחדירים לנו את ההשקפה שמדובר במצוה רבה! שהרי הם תולים את הֵיתרם בפסוק: "עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ"! כאילו הם עושים זאת למען ה'! ובמלים אחרות, כאילו הם עושים מצוה גדולה ורבה וטובה מיוחדת לה' יתברך במה שהם לוקחים ממון בעבור דברי תורה, שהרי הם "עושים לה'"! וברור שלדעת רבנו זהו עיוות חמור מאד, ואיך עלה על דעתם לחלל שם שמים ועוד להחציף ולקרוא לזאת קידוש שם שמים?


ויתרה מזאת, לפי דמיונם, לא רק שהם מקדשים שם שמים ועושים למען ה' יתעלה, הם אף נלחמים בשונאי ה' ומקיימים מצוה גדולה ורבה של מלחמה ברשעים – "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט" (תה' קלט), שהרי תירוצם ללקיחת הכסף הוא משום ש"הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ"! כלומר, בלקיחת הכסף וטובות ההנאה הם כביכול נלחמים מלחמת-קודש בכופרים שמפירים את תורת ה'! נמצא שלא רק שהם מקדשים שם שמים, הם גם נלחמים בשונאי ה' ובדרכי המינות האלילות והתועבה! עד-כדי-כך האוכלין מן התורה תעו והתעו אותנו!


נחזור עתה לענייננו, והנה לפניכם טענותיו של אותו דרדעי בכיר, ובצדן תשובתי.


א. הטענה הראשונה


הטענה הראשונה היא, איך יעלה על הדעת שאדם אשר חיבר פירוש לכל התורה ולכל התלמוד יהיה מין? ומסקנתו היא שאם רש"י חיבר פירוש לכל התורה והתלמוד הוא בהכרח "גאון עולם". ואני תמה על ההיגיון של אותו "דרדעי בכיר", האם כתיבת ספרים הינה עדות לגדולת האדם או לאמיתת ספריו? והלא הנביא מזהיר אותנו מן המינים הארורים אשר הִרבו לחבר ספרים להתעות בהם את עם-ישראל: "אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְיָ אִתָּנוּ אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים, הֹבִישׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ הִנֵּה בִדְבַר יְיָ מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם" (יר' ח, ח–ט). ולא רק המינים ועובדי האלילים הקדמונים, ספריות הוותיקן מלאות וגדושות בעשרות ומאות אלפי ספרים טמאים שחיברו הנוצרים במהלך הדורות, וכן ספריות דת האסלאם אף הן מלאות וגדושות בעשרות אלפי ספרים... האם האדם שיטייל בינות מאות ואלפי מדפי ספריותיהם צריך להתרשם ולהתפעל מחוכמתם?


ויתרה מזאת, משה רבנו מסר לנו ספר אחד בלבד, ורבנו הרמב"ם חיבר ספרים בודדים בלבד, לעומת משפחת עִזֵּי יוסף לדוגמה, אשר חיברו עשרות רבות של ספרים, ולעומת צאצאי המינים אשר חיברו עשרות אלפי ספרים! ברם, האם יש בריבוי הספרים כדי להעיד על גדולת המחברים וחיבוריהם? האם מי שכותב יותר ספרים הוא בהכרח מי שהולך בדרך האמת? ובדרך-כלל ההיפך הוא הנכון, כי מי שמרבה בספרים מהובלים מטרתו להתעות את העם אחר ההבל ולעקור ולכסות ולטשטש את האמת בריבוי דברים עד בלי סוף – "וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר" (קה' יב, יב). וכבר הרחבתי בעניין מגרעת התרחבות הכתיבה ההלכתית בספרי "אפיקים להרמב"ם", והמסקנה היא שריבוי בספרים ושיטות מעיד על תרבות אנשים חטאים.


ואגב, אותו דרדעי בכיר אף הוסיף לההביל וטען: איך אפשר להסתדר בלי פירוש רש"י לתורה? ובכן, איני יודע על מה הוא מדבר, ואם הוא כל-כך קשור לפירוש רש"י עליו לידע שהוא הולך בדרכי המינים הארורים. והאמת שיש לטעון את הטענה ההפוכה: איך אפשר להעריץ את רש"י על פירושו לתורה ועדיין להיחשב לאדם חכם ונבון? איך אדם מזרע אברהם מסוגל לומר דבר כזה? איך אדם שנחשב לדרדעי בכיר מסוגל להעריץ את רש"י? מילא לטעון שרש"י לא היה מין, אבל לומר עליו שהוא היה גאון? והלא סכלותו ניבטת מכל פינה בפירושו!


ואגב, גם הדרדעי הבכיר הזה נסחף לאיומי הרבנות השכירה, ואמר שאני חוטא ועתיד ליתן את הדין, וכיו"ב, בדיוק כמו שאמרו ואומרים על המתנגדים לספר הזוהר. ואוי לנו שכך חושבים ונוהגים הדרדעים הבכירים, בהליכתם העיוורת אחר הרבנות הממסדית השקרית, ובחזרתם כמו תוכי אחר הזיותיהם מבלי לבדוק ולחקור לגופו של דבר. ועתה אתם מבינים מדוע אני תוקף את הדרדעים המזויפים? והדרדעי הזה אפילו לא נחשב לרב ממסדי מובהק, ואם כך הוא מדבר, מה יאמרו הדרדעים הממסדיים אומני החציבה המיומנים?


ב. הטענה השניה


הטענה השניה היא, שישנם לא מעט עניינים שבהם פירושיו של רש"י זהים או דומים לפירושיו של רבנו. נמצא אפוא לפי ההיגיון של הדרדעי הבכיר, שאם מצאנו זהויות בין הדתות השונות, דהיינו בין האסלאם והנצרות ליהדות – יש מהן ראיה לאמיתתן של הדתות הללו! כמו כן, אם נמצא זהות רעיונית מסוימת בין העבודה-הזרה של הבודהה לבין דת משה עובדה זו תְּאַמֵּת מיד ובאופן הכרחי את אמונת הבודהה? מהי הַשּׁוֹטוּת הזו?


וכבר השבתי לטענה דומה לזו במאמרי: "ביקורת על יחסי לרש"י-שר"י – ותשובתי", שם תמה עלי דרדעי פחות בכיר, כיצד אני מעז למתוח ביקורת כל-כך קשה על רש"י, והלא יש בדבריו גם "דברי חפץ"? והנה תשובתי לדרדעי הפחות בכיר שם בעניין זה, והיה על הדרדעי הבכיר ללמוד מתשובתי לדרדעי הפחות בכיר, אך כנראה שהוא אינו יודע שעל החכם ללמוד ולהבין ממה שנאמר לקטן, ואינו צריך שיאמרו לו במיוחד כי חרפה היא לו...


והנה מקצת מדבריי במאמרי "ביקורת על יחסי לרש"י-שר"י – ותשובתי" (פרק ד):


ואפילו אם הייתי מוצא דברי חפץ בפירוש רש"י, מה זה משנה? ואם תמצא דברי חפץ בקוראן או בברית-החדשה או בספר הזוהר האם תאמץ אותם אל חיקך? האם תכשיר אותם אם תמצא שם כמה מצוות שהם העתיקו במדויק מספר-התורה הקדוש? האם תכשיר אותם רק בגלל כמה אמיתות? זאת ועוד, כבר ברור גלוי וידוע שספר-הזוהר הוא ספר אלילי! ברם, אין לי ספק שאם תעיין בו היטב, ובדיוק כמו שאם תעיין היטב בקוראן או בברית-החדשה, אתה תמצא בו גם מעט עניינים ומצוות או השקפות נכונות למחצה לשליש ולרביע. האם יש במיעוט הזה כדי להכשיר את ספר-הזוהר או את הקוראן או את הברית-החדשה?


וכך בדיוק נוהגים הדרדעים התועים אחר רש"י, חלושי הדעת, החברים במועדון הסכלים ומחוסרי הדעת, אשר עורכים חיפושים מפרכים ברש"י ולאחר שסוף-סוף הם מוצאים "דברי חפץ" שנראים להם כנכונים למחצה לשליש ולרביע, הם מנפנפים בהם בתרועת ניצחון מהובלת, ואומרים: "ראו עד כמה חכם וגאון הוא אלילינו רש"י!"... וכך בדיוק ניתן לנהוג גם בקוראן, גם בברית-החדשה, וגם בספר-הזוהר יימח שמם וזכרם מעם-ישראל.


ולא אמנע מלהזכיר כאן גם את ה"שולחן ערוך", אשר לצד החדרת המאגיה והאלילות ומנהגי אשכנז המחרידים, הוא מעתיק את לשון רבנו מדפוסי "משנה תורה" מילה במילה! היש בזה כדי להכשיר את חיבורו? היש בזה כדי להכשיר את המאגיה שהוא החדיר וזיהם בה את עם-ישראל? היש בזה להכשיר את מחיקת כל יסודות-הדת המחשבתיים? היש בזה כדי להכשיר את התֵּירו להפוך תורת-חיים לקרדום-חוצבים? ועל העוולות הנוראיות של הרי"ק בחיבורו השולחן המאוס, ראו מאמרי: "האמנם ה'שולחן ערוך' הוא שמונים אחוז רמב"ם?".


ועוד ראוי לשאול אותו, האם כאשר בית-דין מוציא להורג עובד עבודה-זרה הדיינים שואלים את החייב האם הוא שמר שבת? או אם הוא גמל חסדים? או אם הוא הכניס אורחים? או אם הוא כיבד הורים? או אם הוא למד תורה? והלא כל זה לא מעניין כלל! ברגע שאדם הוא עובד אלילים – דינו אחד! כל-שכן וקל-וחומר ביחס למין גמור מישראל אשר מתעה את הרבים אחר ההבל, ולכן ביחס אליו אין זה משנה כלל מה הם שאר מעשיו! וכמו שרבנו פוסק לעיל, שספר-תורה שכתבוֹ מין נשרף עם כל האזכרות שבו! ולפי ההיגיון שלו, למה? והלא לפנינו ספר-תורה גוויל כשר למהדרין! מדוע לשורפו עם כל האזכרות שבו? אך הסיבה פשוטה: "כדי שלא להניח שם למינים ולא למעשיהם". ואצל רש"י המצב חמור בהרבה כי לא מדובר בספר-תורה גוויל כשר למהדרין, אלא בפירוש מלא וגדוש בצואת השקפות המינים!


ג. הטענה השלישית


הטענה השלישית של הדרדעי הבכיר היא, איך ייתכן שאף לא אחד מעם-ישראל במשך אלף השנים האחרונות תקף את רש"י? ובמלים אחרות, איך ייתכן שכל עם-ישראל ישגה אחר ההבל? כנגד טענה זו יש שבע תשובות, והנה הן לפניכם:


ג.1) תשובה ראשונה


תשובתי הראשונה לטענה זו כבר הובאה במאמרי שנזכר לעיל, והנה דבריי שם:


מדוע לא ייתכן שכל העם ישגו אחר ההבל? והלא התורה ייחדה קרבן מיוחד למקרה כזה אשר כל עדת ישראל שוגים אחר ההבל (ויק' ד, יג): "וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְו‍ֹת יְיָ אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ". ובפסוק מדובר בסנהדרין אנשי אמת אשר משתדלים ככל יכולתם שלא לשגות, כל-שכן וקל-וחומר כאשר מדובר בעדת צאצאי המינים הפרו-נוצריים אשר מכסים על פשעיו של רש"י באופן ממוסד ושיטתי במשך אלף שנים! ואף מקבלים סיוע מאינסוף סייענים ספרדים ותימנים...


זאת ועוד, את הטענה הזאת בדיוק השמיעו כנגד מָרי יחיא קאפח כאשר הוא קידש מלחמה נגד ספר הזוהר: איך הוא מעז לתקוף את הספר "הקדוש" הזה, שמֵאות רבות מחכמי ישראל ואולי כולם סמכו עליו את ידיהם, והודו שמחברוֹ הוא לא פחות מאשר רבי שמעון בר יוחאי! והנה מקצת מתשובתו באיגרתו להם ("עמל ורעות רוח וחרמות ותשובתם – חלק ב"):


"ומה בכך שלפי דבריהם קיבלו אותו כל ישראל ולא הרגישו במרורות הפתנים אשר בקרבו? והלא בימי שפוט השופטים ובימי אחאב קיבלו כל ישראל לעבוד את הבעלים (הם האלילים הזכרים), ואת העשתרות (הם האלילות הנקבות), ולא נשאר בימי אחאב זולת אליהו ומאה איש אשר החביא עובדיה!".


כלומר, לפי דבריו לא מן הנמנע שכל עם-ישראל ישגה אחר הבלי עבודה-זרה במשך מאות רבות בשנים, וכולם יחשבו שהם אמת! וראוי להוסיף גם את חתימת תשובתו מפני שהיא מבטאת היטב את רחשי ליבו וצדקת דרכו: "ובה' בטחנו, כי אף אם יחשבו דוברי עָתָק האלה לבזותנו ולהשפילנו, אין בהם כוח לעשות אותנו שפלים ונבזים! כי ממקום קדוש נהלך, ה' אל אמת בפינו ובלבבנו ותרועת תורתנו הקדושה בנו" (הדגשים וסימן הקריאה במקור).


ואצרף לדרדעי הבכיר עוד הלכה אחת מהלכות עבודה-זרה (א, י–יג):


"ואביו ואימו [של אברהם אבינו] עובדין עבודה-זרה והוא היה עובד עמהם. וליבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מדעתו הנכונה, וידע שיש שם אלוה אחד [...]. וידע שכל העם טועים [...] כיוון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים" וכו'.


וראוי גם לצרף את הסיפור המפורסם על מָרי אהרן חמדי ששאלו אותו מדוע עלינו להיות נאמנים לדרך האמת של רבנו הרמב"ם? ואולי אנחנו טועים? והלא כל "העולם הדתי" הולך בדרכים ההפוכות לדרכו של רבנו הרמב"ם ובמיוחד בענייני מחשבה והגות! והוא השיב לאותו אחד ששאלוֹ: "אברהם אבינו יחיד היה, וכי יעלה על דעתך שאברהם אבינו טעה?".


ג.2) תשובה שניה


זאת ועוד, מדוע לא ניתן להניח שכל עם-ישראל שגה בעניין זה? שהרי לא יעלה על הדעת שסבלנו לחינם ייסורי גלות אלפיים שנים? כמו כן, האם לחינם בית-המקדש חרב? האם לחינם אמרו חז"ל: כל דור שלא נבנה בימיו כאילו חרב בימיו? האם לחינם העולם הדתי האורתודוקסי רחוק מדרך האמת? האם לחינם הפכו מנהיגיו תורת-חיים לקרדום-חוצבים? האם לחינם עם-ישראל נוהה אחר הזיות מאגיות אליליות? האם לחינם עד היום ספר הזוהר נחשב בעיני רוב העולם הדתי לספר קדוש כתורה? האם לחינם הקב"ה העניש את עם-ישראל ובמיוחד את השטעטל הפולני-ליטאי בשואה הנוראה? האם לחינם עד היום אנחנו סובלים ייסורים על ריחוקנו מדרך האמת? האם לחינם עדיין אנחנו צריכים להתמודד עם שכנים צרים ואויבים? האם לחינם שונאים אותנו בעולם שנאה עזה?


ברור אפוא שיש לכל הדברים הללו סיבה גדולה וחזקה מאד, והתשובה כבר נמצאת בתורתנו הקדומה (דב' כט, כא–כז):


"וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה יְיָ בָּהּ, גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וּצְבוֹיִם אֲשֶׁר הָפַךְ יְיָ בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ, וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה יְיָ כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה? וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם, וַיִּחַר אַף יְיָ בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה, וַיִּתְּשֵׁם יְיָ מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה".


חרון האף והקצף הגדול שמתוארים בפסוקים הללו מתאימים מאד למוראות השואה, והסיבות אותן הסיבות בדיוק: "עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתָם [...] וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם, וַיִּחַר אַף יְיָ בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה [...] בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל" וכו'.


נמצא אפוא, שעם-ישראל חטא בגלותו האירופית בעוון חמור מאד של עבודה-זרה, כי רק עוון כזה מצדיק את הייסורים הרבים והעצומים שחווינו ואשר מתוארים במפורש בתורה, ולכן די ברור שעם-ישראל התרחק מאד מדרך האמת, ובכלל זה גם העיוורון מפירוש רש"י ומדרכי המינים! ועד היום העולם הדתי ממשיך ללכת בדרכי המינים, ועד היום לא זזים מדרכיהם הרעים כמלא הנימה – וכל מי שהולך בדרכיהם הרעים מנציח את הייסורים ושוגה בדרכי המינות והאלילות אשר הביאו עלינו ייסורים גדולים ועצומים באלף השנים האחרונות. זאת ועוד, העבודה-הזרה הזו שבעקבותיה באו עלינו ייסורים נוראים באלף השנים האחרונות, דרדרה אותנו גם להשקפות איומות ונוראות נוספות, כגון שנאת ארץ-ישראל.


נמצא אפוא, שלא היו באים עלינו ייסורים כל-כך איומים ונוראיים במשך אלף שנים, אלמלא ישנה יתד חלודה ומזוהמת אשר תקועה עמוק בליבו של עם-ישראל ואשר גורמת לנו לריקבון מחשבתי איום ומחריד, ומדובר בנמק חולני במיוחד אשר גרם לכריתת חלקים נרחבים מעם-ישראל לפני כשבעים שנה! ועד שהיתד התקועה הזאת לא תמוש ולא תינתק, עדיין אנחנו נשגה בהזיות ובהבלים אליליים, ועדיין יהיה חרון אף כנגדנו מלפני ה' יתעלה.


לפי דעתי היתד התקועה הזאת היא הנטייה אחר העבודה-הזרה, וכדברי התורה המפורשים, כלומר, הנטייה אחר ההזיות גרמה להחרבת דת משה באופן שיטתי וליצירת דת אלילית חדשה. ומכאן אנחנו שוב מגיעים לרש"י, כי בראש המחריבים והסכלים עומד האליל הגדול מכולם שם רשעים ירקב, אשר הרחיק את עם-ישראל לחלוטין מיסודות הדת המחשבתיים, והנחיל לנו אינסוף הזיות מאגיות אליליות, עד-כדי-כך, שאפילו ספר הזוהר שבא בעקבותיו נועד למעשה לחקות את שיטותיו ושיטות חבר מרעיו המינים הראשונים.


כלומר, רבים מחכמי ספרד ההוזים והמהובלים ביקשו לחקות את צאצאי המינים ולהחניף להם, ואף קינאו בהם: על הפיכתם תורת חיים לקרדום חוצבים, ועל החדרת התאוות הזימה והתועבה לתוך דת משה, ולכן ביקשו להם חשבונות רבים, והלכו בדרכי ההזיות והדמיונות, ואף עלו על מוריהם ביצירת ספר הזוהר ו"עולם הקבלה". כלומר, לא רק שהם פירשו את אגדות חז"ל כפשוטן באופנים שיתאימו להזיותיהם ולתאוותיהם, הם אף יצרו במוחם הקודח והתאוותני "אגדות" חדשות מגשימות ואליליות, אשר חתמו את הגולל על הפיכתו של עם-ישראל ל"רק עם סכל ונבל הגוי הקטן הזה" וכדברי רבנו בפירושו לפרק חלק.


בחינת היסטורית הייסורים של עם-ישראל לצד תהליך קבלת פירוש רש"י והפיכתו למשה רבנו החדש ומנחיל התורה החדשה, הביאו אותי למסקנה שהיתד התקועה הזו היא פירוש רש"י, וכאשר היא תישלף מליבו של עם-ישראל ותישרף, ממילא גם ספר הזוהר והזיותיו יישלפו ויישרפו כראוי להם. וכמו שעשה משה רבנו לעגל הזהב כך ראוי לעשות לפירוש רש"י ולספר הזוהר שהוא פרו-רש"י, וכֹה דברי התורה הקדושה (שמ' לב, כ): "וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".


ולא אשכח כאשר ישבנו שבעה על גיסי היקר עודד חמדי ע"ה (נפטר ביום ו' בכסלו תשע"ב), הגיע לנחם אותנו ד"ר אפרים יעקב ז"ל, הוא ישב על הארץ לצד האבלים ואמר דברי ניחומים. הנושא והדברים שעליהם דיבר כנראה נגעו גם לענייני עולם ההזיות של המיסטיקה והקבלה ועוררו אותי לשאול אותו מהו המקור לקבלה ולמאגיה, והנני זוכר היטב את תשובתו אף שלא הבנתי אותה אז: "חפש אצל חכמי אשכנז"...


ג.3) תשובה שלישית


סיבה נוספת מדוע לא תקפו את רש"י עד היום, היא שאנו רואים מה קורה למי שתוקף אותו, אנו רואים את עוצמת ההתנגדות למי שמגלה את ערוות מינותו וסכלותו של רש"י. עוצמת התנגדות אשר מזכירה לי את המוסלמים הטיפשים אשר די בקריקטורה אחת על נביאם המשוגע כדי לגרום להם לרצוח ולהשתגע. ובמלים אחרות, עוצמת ההתנגדות להסרת הלוט מעל מינותו וסכלותו של רש"י הינה הראיה והעדות על עומק תקיעת היתד האלילית שלו בליבו הטהור של עם-ישראל. ובמלים אחרות, עומק החרדה לשמירה על השקר שרש"י הינו "רבן של ישראל", מעיד על עומק השקר שהנחילו לנו באלף השנים האחרונות.


ובמבואי למאמרי: "רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק כג)", עמדתי על העובדה המדהימה שעד היום לא נכתב שום ספר השגות על רש"י! על רבנו הרמב"ם נכתבו השגות למכביר, זה אומר בכֹה וזה אומר בכֹה, לעומת זאת, על רש"י לא נכתבו השגות! אולי בעלי התוספות חולקים עליו פה ושם, אך השגות שמטרתן לערער באופן משמעותי על אישיות הפוסק, ישרותו, מוסריותו, חוכמתו וצדקתו, זאת לא ראינו! ואין לי שום צל של ספק, כי יש כאן קשר אשכנזי מובהק, אשר מגן בחירוף נפש על גדול אלילי אשכנז. כי אם יתגלה ויתברר שרש"י לא היה "רבן של ישראל" אלא "רשעם ואלילם של ישראל" – אנה יוליכו את חרפתם? איך יוותרו על שלטונם ותאוותם? איך ישפילו את גאוותם?


"וַיֹּאמֶר יְיָ אֵלָי נִמְצָא קֶשֶׁר בְּאִישׁ יְהוּדָה וּבְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם, שָׁבוּ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר מֵאֲנוּ לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי וְהֵמָּה הָלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם, הֵפֵרוּ בֵית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם. לָכֵן כֹּה אָמַר יְיָ הִנְנִי מֵבִיא אֲלֵיהֶם רָעָה אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ לָצֵאת מִמֶּנָּה וְזָעֲקוּ אֵלַי וְלֹא אֶשְׁמַע אֲלֵיהֶם, וְהָלְכוּ עָרֵי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְזָעֲקוּ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הֵם מְקַטְּרִים לָהֶם [=אל כל האלילים והאדמו"רים] וְהוֹשֵׁעַ לֹא יוֹשִׁיעוּ לָהֶם בְּעֵת רָעָתָם, כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה [=ועד היום לכל עיירה עלובה בפולין יש איזה אליל שנקרא על שמה אשר מקבץ אחריו כת חסידים] [...], וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ בְּעֵת קָרְאָם אֵלַי בְּעַד רָעָתָם" (יר' יא, ט–יד).


"וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי [=מקדשים את החיצוניות] וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי [=נעדרי ידיעת ה' ונעדרי ישרות מחשבה] וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה [=ריקים מהשקפות טהורות ונפוחים בהזיות מאגיות אליליות], לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר [=עד שאפילו אנשי מדע, רבנים ופרופסורים אינם רואים את אור האמת]" (יש' כט, יג–יד).


ג.4) תשובה רביעית


במשך אלף שנים הטעו אותנו שרש"י הוא גדול חכמי ישראל באלף השנים האחרונות, וכמו שנוהגים צאצאי המינים לכנות אותו: "רבן של ישראל", וקשה מאד להשתחרר מעבודה-זרה שמחדירים לאדם עוד בהיותו ילד קטן מאד, ואף ממשיכים לטפח אותה במשך כל התפתחות האדם מילדות ועד בחרות ועד זקנה ושיבה, וכמו שמָרי אומר במורה (א, נ): "להשתחרר מן הדעות הקדומות שהולעטת בהם על ידי זקני בור או נשים בלות משחר עלומיך". עד-כדי-כך קשה להשתחרר מדעות קדומות שהולעטנו בהם משחר עלומינו, עד שאפילו בימינו, דור המדע והדעה, רק בודדים מתבוננים בפירושו של רש"י בעין ביקורתית, שהרי ברור לכולם שהוא היה "גאון עולם" בדיוק כמו שהגננת לימדה אותנו...


ואף לי היה הדבר קשה מאד ונחשפתי למינותו בדרך מקרה רק בשנים האחרונות: בעת לימוד בבית-המדרש את ביאורו של רבנו במורה (א, ט; א, כח) לפסוק: "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ" (שמ' יז, טז), הביא לפניי חבר יקר את פירוש רש"י שם, כי בהיותו "שאמי" במשך עשרות שנים הוא די בקי בפירוש רש"י... ונדהמתי לגלות שאונקלוס רס"ג ורבנו כל-כך מתאמצים להרחיק בפסוק זה ובכלל בכל מקום מן ההגשמה, ואילו רש"י במחי-יד קובע פירוש חמור בהגשמתו: "ידו של הקדוש-ברוך-הוא הורמה לישבע בכיסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית". המשכתי לעיין ומצאתי פירושים מגשימים רבים נוספים בפירושו של רש"י, ולא רק הגשמה מצאתי אלא אף תעייה וסכלות כמעט בכל יסודות הדת המחשבתיים!


בהמשך אף גיליתי שהאמת הייתה לנגד עיניי כל העת, ופשוט לא ראיתי אותה מרוב המסכים שהעמידו לנגד עינינו צאצאי המינים באלף השנים האחרונות, כי האמת ניצבת ועומדת ברורה מאירה ומזהירה בפרק הראשון של המורה! ולמדתי את הפרק הזה כחמישים פעמים ולא שמתי לב שהאמת מאירה ומזהירה לנגד עיניי במלא הודה והדרה!


וכך כותב רבנו בפסקה הראשונה שבפרק הראשון של המורה (א, א):


"צלם ודמות – כבר חשבו [=שגו לחשוב] בני אדם כי צלם בלשון העברי מורה על תבנית הדבר ותארוֹ, והביאם הדבר לידי הגשמה מוחלטת לפי שנאמר: 'נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ' [בר' א, כו], וחשבו [=שגו לחשוב] כי ה' כצורת אדם, כלומר תבניתו ותארוֹ, וחייבו הגשמה מוחלטת והאמינו בכך, ונראה להם שאם יעזבו דעה זו יכחישו את הכתוב, ואף יהיה בכך העדר האלוה אם לא יהיה גוף בעל פנים ויד כמותם בתבנית ובתואר, אלא שהוא יותר גדול ובהיר לפי דמיונם, וגם החומר שלו אינו דם ובשר, זהו תכלית מה שנראה להם שהוא רוממות ביחס לה' [...] ונאמר באדם מחמת העניין הזה, כלומר מחמת השכל האלהי הנצמד בו שהוא בצלם אלהים ובדמותו, לא שה' יתעלה גוף שיהיה אם-כן בעל תבנית".


ומי הוא זה אשר פירש צלם – תבנית? ובכן, אתם כבר יודעים את התשובה, רש"י-שר"י, בפרק הראשון של ספר בראשית (א, כו) הסביר, שפירוש המלה צלם הוא: תבנית-דפוס, וזה לשונו: "בְּצַלְמֵנוּ – בדפוס שלנו", ובפירושו לפסוק כז עוד הוסיף: "בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ – פירש לך שאותו צלם המתוקן לו צלם דיוקן יוצרו הוא". ויש בפירושיו לשני הפסוקים הללו ענייני הגשמה מחרידים נוספים, וכבר הרחבתי בניתוח פירושיו שם במאמרי: "רש"י – ראש פרשני ההגשמה (חלק ג)". ובל נשכח שמן המפורסמות שראשוני אשכנז היו מינים גמורים, וגם על-כך הרחבתי במאמרים לא מעטים, לדוגמה: "אמונות אליליות בקרב ראשוני אשכנז" (חלק א, חלק ב, חלק ג), והיו גם חוקרים אשכנזים ישרים שהודו על האמת בעניין זה, ראו במבואי למאמרי: "רש''י – ראש פרשני ההגשמה (חלק י)".


ואגב, תימה על מָרי שתרגם במורה "תבנית" ולא "דפוס", שהרי ברור שרבנו התכוון לפירוש רש"י אשר פירש צלם – דפוס, ורבנו אינו נמנע מלהשתמש במלה "דפוס" ב"משנה תורה" בעניינים שמשמעם קרוב למשמעות פירוש רש"י כאן, כלומר תבנית של אימום (=שטאנץ), ורק כאשר רבנו עוסק בתבנית סתם שאינה אימום לתבניות נוספות, הוא אומר תבנית. כמו כן, תימה עוד יותר גדול על מָרי הוא מדוע הוא לא הִפנה לפירוש רש"י? וכי הוא לא הכיר את פירוש רש"י לפרק הראשון של ספר בראשית? וכבר תמהתי עליו בעניין זה במאמרים אחרים, וברור שמי שניזון מצאצאי המינים ומקבל מהם משכורות מנופחות במשך יובל שנים, ברור שהוא יתעוור מן האמת, שהרי איך אפילו ירמוז על האליל הראשי של מעסיקיו שהוא מין?


ג.5) תשובה חמישית


סיבה נוספת מדוע לא תקפו את רש"י עד היום, היא גאוותם ואכזריותם ונקמנותם של צאצאי המינים, הפחד ממידותיהם הרעות שיתק ומשתק רבים מההולכים בדרכו של רבנו למחצה לשליש ולרביע, וגורם להם בסופו-של-דבר לשגות ביסודות הדת היסודיים ביותר, כגון באיסור חילול ה' בהנאה מדברי תורה, וכן בהתכחשות לחשיבות ידיעת ה' וייחודו, ובהתעלמות כמעט מוחלטת מכל שאר יסודות הדת שבספר המדע. ומי שאינו מבין על מה אני מדבר, ילך לשמוע את שיעוריהם של הדרדעים הממסדיים השכירים למיניהם ויבין.


וישנו דרדעי ממסדי אחד שעד-כדי-כך מתיירא על מעמדו יוקרתו שררתו ומשכורתו, עד שהוא מעולם לא לימד את הלכות יסודי התורה! וכמנהג צאצאי המינים להתמקד רק בעניינים הלכתיים, וברור מדוע, כדי שלא ייאלץ להתעמת עם השקפותיהם האליליות... ויתרה מזאת, הוא לא מחמיץ הזדמנות להצטלם עם צאצאי המינים הממסדיים למיניהם, תוך שהם מתבוננים עליו במבטי התנשאות וגיחוך ובתוך לבם בזים לו או מפליקים לו סטירה עד שפניו מאדימים ומתעוותים מבושה, וכל זה חרפה גדולה מאד לדרך האמת.


ג.6) תשובה שישית


סיבה נוספת מדוע לא תקפו את רש"י עד היום, היא ההנאה מדברי תורה, וזו אחת הסיבות המרכזיות. כלומר, כל מי שנהנה מדברי תורה משוּחד לשיטות צאצאי המינים אשר ייסדו את שיטות הפקת הרווחים מדת משה, ולא יסכן את מעמדו ויוקרתו וטובות ההנאה שלו כדי להודות על האמת. ויתרה מזאת, האמת כבר לא תיראה בעיניו כאמת, שהרי השוחד מעוור עיני חכמים ומסלף דברי צדיקים (וכל-שכן את עיני הנחשבים לחכמים), והוא יהיה בטוח באלף אחוז שרש"י הוא "גאון עולם" ו"קדוש עליון" כמשה רבנו! ואילו אדיר הקטן שוגה ותועה וחוטא, שהרי המצלצלים והמרשרשים הם המדברים מתוך לבו, ולופתים את מחשבתו להטותה לדרכים עקלקלות וללכת כפעם בפעם לקראת נחשים... ובמלים אחרות, כל הדרדעים הבכירים האוכלין מן התורה למיניהם יתנגדו נחרצות לביקורתי על רש"י, כי השוחד והתאווה כבר עיוורו את עיני שכלם מן האמת – לא ראו אור בהיר הוא בשחקים.


ג.7) תשובה שביעית


סיבה נוספת מדוע אותו דרדעי בכיר ודומיו אינם מסכימים להודות על האמת, נעוצה בעובדה שאותם דרדעים בכירים הוגים בפירוש רש"י במשך עשרות רבות בשנים! ולא העלו על דעתם במשך כל הזמן הזה שמדובר בפרשן כופר ומין! ובמלים אחרות, אם הדרדעים הבכירים יודו עתה לאדיר הקטן, מה הם בעצם יאמרו? שהם הולכים בחושך במשך כל ימי חייהם? שהם תעו ולעו עשרות רבות בשנים אחר עובד אלילים? ואם הם יודו לאדיר הקטן, רובם הגדול יצטרכו למחוק כמעט את כל מה שלמדו עד היום, ולהתחיל מחדש כמו ילדים קטנים ללמוד את דת משה הטהורה... ואיך יוותרו על כל השררה והגדוּלה? איך יכפּפו את קומתם ויודו לאדיר הקטן אשר כה עלוב בעיניהם? והחמור מכל, כיצד ירוממו שוב את גאוותם ויהירותם? כיצד ישקמו את יוקרתם ומעמדם הרבניים המדומים שכל-כך התאמצו לטפח?


ד. טענה רביעית


טענה נוספת ששמעתי היא, מדוע מָרי יחיא קאפח לא תקף את רש"י? וכי הוא לא שם לב שרש"י היה מין גמור? ואף שוטה וסכל עמוס בהזיות מאגיות אליליות?


ובכן, לפי ההיגיון הזה יש להכשיר גם את ספר הזוהר, שהרי מָרי יוסף קאפח לא קידש מלחמה נגד ספר הזוהר, להיפך, הוא אפילו הכשיר אותו במידה רבה כאשר הוא הביא ממנו מובאות כראיות לעניינים הלכתיים או אפילו מחשבתיים! ובשום מקום מָרי לא מודה על האמת שספר הזוהר הוא ספר טמא ואלילי אשר יוחס לרשב"י בשקר גמור וחמור!


האם אפוא ניתן להביא ראיה משתיקתו של מָרי כדי להכשיר ולהצדיק את ספר הזוהר? וכמו שאין להביא ראיה משתיקתו של מָרי להכשיר ולאמֵּת את ספר הזוהר הארור, כך אין להביא ראיה משתיקתו של מָרי יחיא קאפח ביחס לפירוש רש"י, ולא רק ביחס לפירוש רש"י, מָרי יחיא קאפח שתק ביחס להרבה משוטי ישראל הראשונים אשר הזו הזיות אליליות חמורות ביותר וקידשו את ההזיות המאגיות הקבליות כגון הרמב"ן ההוזה, או כגון הרשב"א היהיר, אשר החרים את לימודי הפילוסופיה-המחשבה ברוב סכלותו, ולמעשה ביטל בזאת את כל יסודות הדת המחשבתיים ובראשם ידיעת השם וייחודו.


ואגב, במה שמָרי הביא ראיות מספר הזוהר הוא למעשה בגד בגידה חמורה בדרכו של אברהם אבינו ובמלחמתו באלילות, ואף הִפנה עורף לדברי רבנו הרמב"ם, אשר קובע במורה שאסור להוכיח את האמת באמצעות ראיות פח יקושות ועקושות, כי סופן של אותן הראיות האליליות להחליש את דרך האמת, וכמו שמָרי בכבודו ובעצמו מתמצת במורה את דעת רבנו בעניין זה (עמ' תמא): "מי שמנסה להוכיח דבר שהוא אמת כשלעצמו בדרכי הטעיה והשאה, לא רק שאינו מועיל מאומה, אלא אף מחליש את אמיתת הדבר שרצה להוכיחו".


והנה דברי רבנו במורה (ב, טז): "ומה שהאדם טוען שהוא הוכיח שאלה מסוימת בהטעיות, הרי לדעתי אינו מחזק אמיתת אותה הבעיה, אלא החלישהּ וגורם להכחישהּ, כי כאשר יתברר ביטול אותן הראיות תיחלש הנפש מלאמת את אותו הדבר שהובאו עליו הראיות". ומָרי מוסיף שם: "כי גם כאשר הדבר אמת כשלעצמו, ובא מי שאינו יודע ומביא עליו ראיות חלושות, גורם לבני אדם לחשוב שאותו הדבר מבוסס על אותן הוכחות רעועות וידחוהו". וכן כותב גם רס"ג בספרו "הנבחר באמונות ובדעות" (עמ' ל): "מלה שאדם שומעה מן הכופרים ותחדור לליבו ותמחצהו, ויעמוד שאר ימיו תחת השפעתה [...] ואינו חושב שאם לא יגן [=ואינו מעלה על דעתו שלא להגן] על עצמו מפני החום והקור כדי שלא יפגעו בו ויאבדוהו וימיתוהו".


ודברים אלה עומדים כתוכחה קשה נגד מָרי על-כך שהביא ראיות מספר הזוהר, ותלמידיו ממשיכי דרכו הממסדית השכירה אף הרשו לעצמם לחתום על עצומות מפורשות אשר מכשירות את ספר הזוהר ומרוממות אותו כאחד מספרי הקודש של עם-ישראל!


ואם הזכרנו את מָרי יחיא הגדול, הלוואי ורק עשרה אחוז מאלה שנקראים "חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות היו כמוהו. ואף שהוא לא תקף את רש"י ושתק מעוולות רבות בעולם הדתי האלילי, הוא עדיין עשה דבר נפלא ומופלא במה שהלך בדרכיו של אברהם אבינו ועמד נגד כל העולם, והוכיח בנחישות את חכמי ישראל הטיפשים שנהו אחרי ההזיות וההבלים. ואי אפשר לצפות מאדם אחד לקדש מלחמה בכל התחומים, ובמיוחד שמשאביו היו מאד מוגבלים ביחס למשאבים הטכנולוגיים והכלכליים העצומים שיש בדורנו, ולכן די לנו במה שנלחם למעננו בעניין ספר הזוהר. ומָרי למעשה לא רק הִפנה עורף לאברהם אבינו ולרבנו הרמב"ם בהעתיקו "ראיות" מספר הזוהר ובהכשירו אותו בדרך זו, הוא למעשה בגד בגידה קשה בסבו, בגידה אשר מעידה על העדר חמור של הכרת-הטוב לסבו שגידל וטיפח וריבה אותו, ואוי לך מָרי שכך עיוורו טובות ההנאה הממסדיות המופלגות את עיני שכלך.


ה. טענה חמישית


עניין נוסף שהעלה הדרדעי הבכיר היא "גאונותו" של פירוש רש"י לתלמוד, ובכן, האמת היא שרש"י זיהם את התלמוד הבבלי בכל-כך הרבה הזיות ודמיונות עד שאין חקר לסכלותו, כי התלמוד הבבלי מלא וגדוש באגדות שפשטיהן הינן הזיות דמיוניות וחלקן אף מאגיות אליליות, ורש"י אימץ את כל הפשטים הללו כפשוטן! שוו בנפשכם כמה הזיות הוא החדיר כך לדת משה! לפיכך, פירושו לתלמוד גרוע אף יותר מפירושו לתורה, כי התלמוד עוסק רבות באגדות חז"ל וכן בסוגיות השקפה והלכה דחויות רבות מאד, ובאלה, ובמיוחד באגדות חז"ל, כר-המרעה להזיות ולדמיונות רחב אלף-מונים מאשר בספר התורה. ורצוי מאד גם לעיין במאמרי: "וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי" (הַוָּיוֹת דאביי ורבא)", כדי להוסיף ולהבין את מעמדם האמיתי של התלמודים בכלל והתלמוד הבבלי בפרט.


ואחתום בנבואתו של ישעיה (כב, כה), אשר קובע שיבוא יום ותמוש היתד התקועה הזו אשר הינה לדעתי הדת החדשה האורתודוקסית הפרו-נוצרית: "בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְיָ צְבָאוֹת תָּמוּשׁ הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה בְּמָקוֹם נֶאֱמָן וְנִגְדְּעָה וְנָפְלָה וְנִכְרַת הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר עָלֶיהָ כִּי יְיָ דִּבֵּר".


סוף דבר


בעודי כותב מאמר זה נשלחה אלי ביקורת קשה נוספת מדרדעי פחות בכיר בעקבות מאמר תוכחה קצר שכתבתי אגב ניתוח פירוש רס"ג למשלי (כו, ד–ה): "אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה, עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו" (דבריי מובאים באתר אוֹר הרמב"ם במדור: "פניני רס"ג"), והנה דברי הביקורת שנשלחו אליי:


1) סוף סוף אתה תוקף את כל הרבנים ולא רבנים מסוימים. זה כבר התקדמות.


2) להזכירך אינך נביא ולא בן נביא. קצת צניעות לא תזיק לך.


3) כאשר בוחנים אדם, על יתרונותיו וחסרונותיו, מבחינת תרומתו ליהדות ולעם ישראל, גם אם הציון הוא 80 או 90, עדיין זה ציון טוב. ומי שמבקר צריך להשוות עצמו למבוקריו, באותם כלי בקרה, ולהגיע למסקנות הראויות.


עד כאן ביקורתו, ומכאן תשובתי לאותו דרדעי:


מורי ורבי י"ג,


1) כנראה לא קראת בעיון את המאמרים החדשים שפרסמתי, ומשיב דבר בטרם ישמע...


2) במקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד אפילו לא לרבו המובהק, וכל-שכן לרבנים סתם וכל-שכן לחבורת פוליטיקאים שכירים עובדי אלילים אשר הפכו את הפקת הרווחים מדת משה – לאמנות. ואיני מבין מה שייכת כאן צניעות או נבואה, וכי יש לנהוג עמם בסלחנות או בהתרפסות? וכי אין ללמוד מדרכי הנביאים ממעשיהם ומדבריהם? וכי נבואותיהם אינן נבואות נצחיות לדורי דורות?


ואגב, מעמדי האישי לפני בורא-עולם אינו שייך כאן כלל, אלא קבל האמת ממי שאמרו. והעובדה שאתה מתייחס לעניין זה מגלה שאינך בודק את תוכן הדברים אלא מי הוא זה שאמר, ותפישתך זו הינה תפישה חיצונית טיפוסית שמקורה בבורות הנשברים של צאצאי המינים למיניהם...


ומכל מקום אני מודה לך על תוכחתך ואשתדל להיות שפל רוח מאד-מאד כמצות ר' לויטס.


3) כדי להבין את עומק המשבר הרוחני שהרבנות השכירה הביאה עלינו אתה מוזמן לקרוא את מאמריי ולהבין את גודל השוקת השבורה, ובעניינים כל-כך חמורים אשר נוגעים לעבודה-זרה ולחילול ה' אין מקום לציון של 80 או 90, והציונים הגבוהים שנקטת בהם רק מלמדים על ריחוקך מדרך האמת ועל ריחוקך מהבנת חומרת חילול ה' והנאה מדברי תורה.


ורצוי שתתחיל בקריאת מאמרי: "כך היה הלל אומר: ודישתמש בתגא – חלף" (חלק א, חלק ב, חלק ג), ואולי ה' ירחם עליך ותבין. ברם, לצערי נראה לי שאינך רוצה להבין, ולא בכל שעתא ושעתא מתרחש ניסא, ולכן מעתה ואילך לא אשיב לך עוד גם למיילים.


אני מאחל לך הצלחה ובריאות טובה.

323 צפיות
01.jpg

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי!