הצ'יוואווה מאומן ותלמידו המקלל – חלק ו

עודכן: 6 בנוב׳ 2021

בחלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. מתוך בליל הקללות והחרפות הנאצות והגידופים, הצלחנו לדלות טענה אחת מתעתעת ועליה השבנו בחלקו הראשון של המאמר.


בחלק השני עסקנו בטענתו של המקלל שרבנו "טעה בענק" בעניין תפישת השדים באגדות חז"ל. רבנו סבר שלא קיימים שדים במציאות האמיתית למעט בדמיון ההוזים, ושכל השדים שנזכרו באגדות חז"ל הם משלים או פטומי מילי בעלמא, כדרכן של האגדות לתבל את ענייניהן בפולקלור המקומי והאלילי שרווח מאד באותם הימים. וכאמור, הוכחנו את שגיאתו וסכלותו של המקלל אשר ניזון מדברי אלילו נחמן הכלבי, וראינו שמי שמתבונן בתורה בלב נקי מדעות קדומות יבין ששלילת השדים כבר נאמרה בתורה.


טענתו המרכזית של המקלל בחלק השלישי הייתה, שמִן התורה חובה לקבוע שספר הזוהר הוא בגדר תורה מן השמים, וכן חובה לקבוע שנחמן הכלבי הוא משליחיו הנאמנים של הקב"ה, יתעלה ויתרומם מכל הבלי המקלל. ומדוע לפי המקלל חובה לקבוע כל זאת ואף לאמֵּת את כל ההזיות והאלילוּת שחדרו לדתנו באלף השנים האחרונות? ובכן, המקלל טען, שהואיל וכל "חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות סמכו את ידיהם על ההזיות הללו, והואיל והתורה קבעה ש"אחרי רבים להטות", חובה עלינו לקבל את כל פיגולי האלילות והמינות האירופית, וזאת כאמור מפני שכל "חכמי ישראל" קיבלום...


ואיך עלה על דעתו שהקב"ה יקבע שחובה על עם-ישראל לעבוד עבודה-זרה ולהתבוסס בצואת המינות רק בגלל ש"חכמי ישראל" החליטו שהעבודה-הזרה היא אמת?! והלא אפילו נביא-אמת שיורה חלילה לעבוד עבודה-זרה אין שומעים לו! כל-שכן הפשפשים והפרעושים עדת המינים הסכלים והפתאים שקמו לעם-ישראל באלף השנים האחרונות, אשר הִתעו את עם-ישראל אחרי ההבל מתוך רדיפת הבצע התאוות והשׂררה.


וכבר חשׂפתי בעשרות רבות של מאמרים את הזיותיהם והשקפותיהם הרעועות – תת-רמה של עובדי אלילים מאמיני הזיות המשרבטים עֵטם כמו תינוקות, פשוט להקיא!


לא אוסיף לדון בזה עתה, כי כבר הרחבתי בזה בחלק השלישי. ברם, ראוי להוסיף ולציין, שאין שום זכר בדברי המקלל ליסוד הפילוסופי שהוא מיסודות דתנו: קבל האמת ממי שאמרוֹ. אדרבה, המקלל מתעלם לחלוטין מדרך האמת וקובע שוב ושוב ושוב כי האמת נמדדת לפי רוב הוזי ההזיות אשר טוענים לאמיתתה – וכבר לימדנו הנביא ישעיה (נט, טו) כי האמת נעדרת: "וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל וַיַּרְא יְיָ וַיֵּרַע בְּעֵינָיו". ותוכלו גם לעיין במאמריי: "מדוע מעטים אנשי האמת?", "גורמי העיוורון מדרך האמת", "קבל האמת ממי שאמרו", "משה אמת ותורתו אמת", "אהבת האמת ורדיפת הצדק", ועוד.


בחלק הרביעי טענתו המרכזית של המקלל הייתה שנחמן הכלבי היה גלגול של משה רבנו, ובהמשך דבריו הוא אף גילה שבעיני התועים אחריו, נחמן הכלבי אפילו גדול יותר ממשה רבנו ע"ה וקרוב מאד למעלת אלוה. עוד טען המקלל, שיש כוח בידי "הצדיקים" לעשות נסים ונפלאות בניגוד לחוקי הטבע באמצעות כוחות שהעניק להם ה' יתעלה. כמו כן, ראינו כיצד המקלל תופש את אגדות חז"ל כפשוטן ולומד מפשטיהן השקפות אליליות שאותן הוא מחדיר לדת משה. ועל כל זאת ועוד השבנו לו בחלק הרביעי.


בחלק החמישי עסקנו בטענתו של הכלב מברסלב לפיה עדיף להיות מין וכופר ועובד אלילים גמור, ויחד עם זאת גם להאמין במציאותו של בורא-עולם, מאשר להיות אתאיסט. ומדוע הוא סובר כן? מפני שלפי הכלב מי ששוגה במינות ובאלילות "לא הזיק לעצמו מבחינה רוחנית כלל ולא החסיר בתודעתו הרוחנית ולא כלום". לעומת זאת, מי "שהחסיר את אחת האמונות המתחייבות כמו בשדים, בגלגול נשמות, בעין הרע, בכישוף וכו' – נותר ריק בתודעתו המסורסת והנכה מהאור, מההשגה, מהידע והחכמה".


עוד עסקנו בטענת המקלל שיש בכוחה של העין להזיק באופן מאגי לזולת, והפרכנו את כל ראיות המקלל לפיהן כביכול יש ראיות לאמיתת ההשקפה הרעה הזו מכתבי הקודש. המקלל גם טען שיש בכוחם של "הצדיקים" לכשף ולהזיק ואף להמית את זולתם! והזמנתי את המקלל ורבותיו הכומרים האפסים המאופסים לכשף ו/או "לדפוק עין" ו/או לעשות פולסא דנורא.


"וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁם הַבַּעַל מֵהַבֹּקֶר וְעַד הַצָּהֳרַיִם לֵאמֹר הַבַּעַל עֲנֵנוּ וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וַיְפַסְּחוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְהִי בַצָּהֳרַיִם וַיְהַתֵּל בָּהֶם אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר קִרְאוּ בְקוֹל גָּדוֹל כִּי אֱלֹהִים הוּא כִּי שִׂיחַ וְכִי שִׂיג לוֹ וְכִי דֶרֶךְ לוֹ אוּלַי יָשֵׁן הוּא וְיִקָץ. וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים עַד שְׁפָךְ דָּם עֲלֵיהֶם. וַיְהִי כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם וַיִּתְנַבְּאוּ עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה וְאֵין קָשֶׁב" (מ"א יח, כו–כח).


***

בהמשך דבריו המקלל מוסיף לעסוק בעניין נזקיה הדמיוניים של עין הרע, ומצטט שלוש פסקות מתוך מאמר שכתבתי וכותרתו: "הרמב"ם והרמב"ן – יחי ההבדל הקטן! (חלק ג)".


והנה המשך דברי המקלל במכתבו:


"עוד ציטוט נוטֵף אפיקורסות מטומאת שפתייך [מכאן ואילך המקלל מצטט ממאמרי]:


בספרו [של הרמב"ן] שם [האמונה והביטחון] פרק טו, הוא מוסיף ואומר כך: "ואחר שראה [יעקב] כי מן השמים עוזרים אותו, הציג המקלות ההם [...] כדי לכסות הנס ולהעלים אותו כדי שלא ישלוט בו עין הרע, וכן מצינו באלישע שאמר לגיחזי 'וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וָלֵךְ' וגו' [מ"ב ד, כט]. וכל-כך למה? כדי שלא יכנס עם בני אדם בדברים ויודיע להם למה הוא הולך. ועל שלא שמר את הדבר וגילה, שלטה בו עין הרע ולא הקיץ הנער. ואל תתמה באמרי כי ישלוט בו עין הרע אפילו בדבר שהוא מעשה נס, שהרי בלוחות הראשונות לפי שניתנו בפומבי שלטה בהן עין הרע ונשברו".


ולדבריו גם יעקב אבינו חשש מעין הרע, וכן אלישע הנביא, ואפילו משה רבנו נפגע מעין הרע. וכי יעלה על הדעת שהלוחות הראשונות ישברו בגלל עין הרע? ומי הוא זה ואי זה הוא אשר ייתן עיניו במשה רבנו ובלוחות הקדושים והטהורים וישברם?!


3) בספרו שם פרק כד, הוא מוסיף ואומר כך: "אבל עכשיו כאשר האימהות לא שלטה בהן עין הרע, באמרה כי ילדתי לו שלושה בנים". והאם הקדוש-ברוך-הוא יאפשר לכוחות מאגיים דמיוניים לפגוע בעם ישראל בכלל? ובאימהות הקדושות והטהורות בפרט?


[עד כאן הציטוט ממאמרי, והמקלל ממשיך:]


תשובה – כן וכן וכן! עין הרע הינו מונח שחכמינו חזרו עליו בגמרא רבות ובמדרשים לאינספור, והידועות אינן זקוקות לראייה. בדיוק כמו שקיים כוח מאגי של קסם וכישוף ולהטים היכול להזיק, קיים גם עין הרע היכול להזיק. וכל מי שעוקר את דברי חכמינו מפשטם [כלומר, כל מי שממאן להבין את דברי חז"ל האגדיים כמשלים, לפי נחמן הכלבי ותלמידו המקלל הוא] מגלה בהם פנים שלא כהלכה ודורש דרשות של דופי במקרה הטוב, יהיה מי שיהיה [וכוונתו להרמב"ם]. הזוהר הקדוש אומר, שמי שלא מאמין בעין הרע, אין לו חלק באלוקי ישראל [!]. אמנם, לא צריך לפחד מעין הרע אלא לבטוח בבורא, אבל הכפירה בעצם הכוח הרוחני הזה של עין הרע היא כפירה עמוקה בשאר הכוחות הרוחניים הנזכרים בתורה, ולכן אין לכופר הזה חלק באלוקי ישראל כי הוא מגלה על הריקבון הרוחני של האפיקורסות המקוננת בליבו".


עד כאן דברי המקלל, ומכאן ואילך תשובתי:


כבר ראינו בחלקים הקודמים שנחמן הכלבי ותלמידו המקלל מבינים את כל אגדות חז"ל כפשוטן, וכבר התייחסנו לאמונתם בקיומו של "כוח מאגי של קסם וכישוף ולהטים". המקלל מוסיף כאן ואומר, כי הכוחות הללו הם "הכוחות הרוחניים הנזכרים בתורה", וכל מי שכופר בעין הרע או בשאר הכוחות הדמיוניים הללו "אין לו חלק באלוקי ישראל כי הוא מגלה על הריקבון הרוחני של האפיקורסות המקוננת בליבו". כלומר, מי שכופר במאגיה הוא אפיקורוס, וזאת בניגוד מוחלט לתורה ולדברי רבנו בסוף הלכות עבודה זרה פרק יא, וכֹה דבריו שם:


"ודברים אלו כולן [כל ענייני המאגיה שהובאו בפרק יא שם] דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה-זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הדעת שיש בהן תעלה [=תועלת], שנאמר: 'כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל' [במ' כג, כג]. ונאמר: 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יד].


כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן [מענייני המאגיה וההזיות], ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות, שכל אלו הדברים שאסרה התורה אינם דברי חכמה, אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים: 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יג; כלומר, אל תימשך אחר המאגיה אלא אחוז באמונה זכה וברה]".


עוד מוסיף המקלל בדבריו האחרונים, שכל מי "שעוקר את דברי חכמינו מפשטם מגלה בהם פנים שלא כהלכה ודורש דרשות של דופי במקרה הטוב, יהיה מי שיהיה".


והחושך נהפך לאור והאור נהפך לחושך בקרב הכלב מברסלב ותלמידו המקלל, כי לא רק שהם מאמְּתים את כל ההזיות שבפשטי אגדות חז"ל והופכים את עם-ישראל לעם אלילי סכל ונבל, הכלב מברסלב ושאר הוזי ההזיות שכמותו החליטו, שכל מי שהולך בדרך היושר הצדק והאמת הוא בגדר: עוקר דברי חכמים מפשוטם ומגלה פנים שלא כהלכה! ולאחר מכן הוא מחריף את הביטויים, וקובע: שכל מי שאינו מאמין בהזיות הללו "אין לו חלק באלוקי ישראל"!


כלומר, ההזיה הזו מספר הזוהר שהוא מביא כראיה, אינה ראיה, כי כבר ידוע לנבונים שמדובר בספר מינות אלילי טמא מאד, לפיכך אין צורך להשיב על הזיות הזוהר, רק לשרוף אותו.


ועתה נביא ראיה לצדקת דרכנו מדברי המקלל עצמו! וזה לשונו בחלק ה של מאמר זה:


"קללה, הקפדה ועין הרע הבאוֹת על ריק וחינם לא יכולות לפעול שום נזק והרס למושא הקללה, והעין הרעה. ומפורש באינספור פסוקים שהבוטח בבורא שמור מכל נזק. כמובן שזה מורכב וכשמדובר על גרימת צער לצדיקים אז ה' מדקדק אפילו על כחוט השערה, אבל בשאר מקרים הנזק לא בא על חינם. אם שלטה עין הרע באדם מסוים זה רק כי יש עליו קטרוג ודינים למעלה על חטא מסוים, ועל זה דייקא מתלבשות העין הרע והקללה".


ויש סתירה בדברים הללו: אם אדם בוטח בבורא אז הוא שמור מכל נזק או לא שמור?


מכל מקום, לפי המקלל: יעקב אבינו, משה רבנו, אלישע הנביא, וכן אמותינו הקדושות והטהורות, כולם לא בטחו בבורא ולכן פגעה בהם עין הרע... זאת ועוד, היו עליהם גם "קטרוג ודינים למעלה על חטא מסוים", ועל החטא הזה "התלבשה" העין הרעה ופגעה בהם...