top of page

הצ'יוואווה מאומן ותלמידו המקלל – חלק ה

עודכן: 8 ביוני

בחלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. מתוך בליל הקללות והחרפות הנאצות והגידופים, הצלחנו לדלות טענה אחת מתעתעת ועליה השבנו בחלקו הראשון של המאמר. בחלק השני עסקנו בטענת המקלל שרבנו "טעה בענק" בעניין תפישׂת השדים שבאגדות חז"ל. רבנו סבר שלא קיימים שדים במציאות האמיתית למעט בדמיון ההוזים, ושכל השדים שנזכרו באגדות חז"ל הם משלים או פטומי מילי בעלמא, וכדרכן של האגדות לתבל את ענייניהן בפולקלור המקומי והאלילי שרווח מאד באותם הימים. וכאמור, הוכחנו את שגיאתו וסכלותו של המקלל אשר ניזון מדברי אלילו נחמן הכלבי, וראינו שמי שמתבונן בתורה בלב נקי מדעות קדומות יבין ששלילת השדים כבר נאמרה בתורה.


טענתו המרכזית של המקלל בחלק השלישי הייתה, שלפי התורה חובה לקבוע שספר-האופל הוא תורה מן השמים, וכן חובה מן התורה לקבוע שנחמן הכלבי הוא משליחיו הנאמנים של הקב"ה, יתעלה ויתרומם מכל הבלי המקלל. ומדוע לפי המקלל חובה לקבוע כל זאת ואף לאמֶּת את כל ההזיות הפגאניות הנחותות והמגוחכות שחדרו לדת האמת באלף השנים האחרונות? ובכן, לפי המקלל, הואיל וכל "חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות סמכו את ידיהם על כל ההזיות הנגעלות הללו, והואיל והתורה קבעה ש"אחרי רבים להטות", חובה עלינו לקבל את כל פיגולי האלילות והמינות האירופית, וזאת כאמור מפני שכל "חכמי ישראל" קיבלום...


ואיך עלה על דעתו שהקב"ה יקבע שחובה על עם-ישראל לעבוד עבודה-זרה ולהתבוסס בצואת המינות רק בגלל ש"חכמי ישראל" החליטו שהעבודה-הזרה היא אמת?! והלא אפילו נביא-אמת שיורה חלילה לעבוד עבודה-זרה אין שומעים לו! כל-שכן הפשפשים והפרעושים, עדת המינים הסכלים והפתאים האירופים ועבדיהם הנרצעים שקמו בעם-ישראל באלף השנים האחרונות, אשר הִתעו את עם-ישראל אחרי ההבל מתוך רדיפת הבצע התאוות והשׂררה. וכבר חשׂפתי בעשרות רבות של מאמרים את הזיותיהם והשקפותיהם הרעועות – תת-רמה של עובדי אלילים עילגים ומאמיני הזיות המשרבטים עֵטם כמו תינוקות, פשוט להקיא!


לא אוסיף לדון בזה עתה, כי כבר הרחבתי בזה בחלק השלישי. ברם, ראוי להוסיף שאין שום זכר בדברי המקלל ליסוד הפילוסופי שהוא מיסודות דתנו: קבל האמת ממי שאמרוֹ. אדרבה, המקלל מתעלם לחלוטין מדרך האמת והצדק וקובע שוב ושוב ושוב כי האמת נמדדת לפי רוב הוזי ההזיות מחוסרי הדעת אשר טוענים לאמיתתה – וכבר לימדנו הנביא ישעיה (נט, טו) כי האמת נעדרת: "וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל וַיַּרְא יְיָ וַיֵּרַע בְּעֵינָיו". ולעיון נוסף בעניין העדר האמת ראו: "מדוע מעטים אנשי האמת?", "גורמי העיוורון מדרך האמת", "קבל האמת ממי שאמרו", "משה אמת ותורתו אמת", "אהבת האמת ורדיפת הצדק", ועוד רבים.


בחלק הרביעי טענתו המרכזית של המקלל הייתה שנחמן הכלבי היה גלגול של משה רבנו, ובהמשך דבריו הוא אף גילה שבעיני עובדי הגילולים התועים אחריו, נחמן הכלבי אפילו גדול יותר ממשה רבנו ע"ה וקרוב מאד למעלת אלוה אשר מיטיב עם עובדיו. עוד טען המקלל, שיש כוח בידי "הצדיקים" לעשות נסים ונפלאות בניגוד לחוקי הטבע באמצעות כוחות שהעניק להם ה' יתעלה. כמו כן, ראינו כיצד המקלל תופשׂ את אגדות חז"ל כפשוטן ולומד מפשטיהן השקפות אליליות שאותן הוא מחדיר לדת משה. ועל כל זאת ועוד השבנו לו בחלק הרביעי.


***

נמשיך עתה לעיין בדברי המקלל כדי ללמוד עוד על תלמידיו של נחמן הכלב-הכלבי וכסילותם, ועד כמה הם חולים בנפשם ושקועים בהזיות, וזה לשון המקלל בשלוש הפְּסקות לקמן:


"רבי נחמן אמר שעדיף וטוב יותר להיות פתי וסכל ולהאמין בשטוּתים והבלים ויחד עם זה להאמין גם באמונה האמיתית. ובמילים אחרות, עדיף להאמין בכל מיני דרכי האמורי ודתות שקר [=עדיף להאמין במינות ובהגשמה ובעבודה-הזרה כמו טינוף ושיקוץ הבודהה ורבבות הפסילים שבהודו] ויחד-עם-זה להאמין גם בבורא, באלוקי ישראל ובתורה הקדושה, מאשר לכפור בכל ולא להאמין בכלום, כי מה יצא בעמלו ומה הועיל בתקנתו זה שכופר בכל דתות השקר ודרכי האמורי, ויחד עם זה כופר גם בבורא-עולם ובתורתו ומחשיב עצמו אתאיסט?


האם הגיוני לומר שמצבו של עובד אלילים פגאני המאמין בשיתוף באלילים ובבורא-עולם, גרוע יותר משל אתאיסט? וודאי שלא, ההיפך הגמור הוא הנכון, מצבו טוב יותר. אמנם התורה לא כתבה חיוב מיתה לאתאיסט, כשם שקבעה לעובד אלילים, אלא שממילא אתאיסט יהודי הינו מחלל שבת וכו' וחייב מיתה משמים ממילא על חטאיו הכבדים, ומעבר לכך מצבו של אתאיסט כֹּה נחות, מעֻוות וחולני שעצם כפירתו היא העונש הקשה ביותר, לכן הוא פטור משאר עונשי בית דין בפועל על עצם כפירתו בעיקר.


מה שאני בא לומר באופן עקרוני והיפותטי לחלוטין הוא כזה: עדיף לטעות ולהאמין במה שלא מחויב להאמין [שלא מחויב? ואיך איסורי העבודה-הזרה והמינות הפכו אצלו לרשות ולהיתר?] מאשר לא להאמין באחת מהאמונות הקדושות של התורה-שבכתב ושבעל-פה, שעוברות דרך חז"ל ראשונים ואחרונים, ומחייבות לוגית: כמו במלאכים, בשדים, בגלגול נשמות, בשמות קדושים, בעין הרע, בכישוף וכו' – כי בעוד שזה שמאמין באמונה לא נכונה שאין בה נופך אלילי [=האמנם אין במאגיה נופך אלילי?] לא הזיק לעצמו מבחינה רוחנית כלל, ולא החסיר בתודעתו הרוחנית ולא כלום, זה שהחסיר את אחת האמונות המתחייבות כמו בשדים, בגלגול נשמות, בעין הרע, בכישוף וכו' – נותר ריק בתודעתו המסורסת והנכה מהאור, מההשגה, מהידע והחכמה שיש בתוך אותו מושג ומונח רוחני בו הוא כופר. הוא נותר קצוץ כנפיים ונכה-רוח וכסיל גמור שלא חפץ בתבונה [ומי-הוא-זה ואי-זה-הוא הכסיל אשר 'לא חפץ בתבונה'?]".


מדברי המקלל עולה, שנחמן הכלבי הכשיר לחלוטין את המינות והעבודה-הזרה! שהרי הוא אומר ש"עדיף וטוב יותר" להיות עובד אלילים ומין ואפיקורוס ויחד-עם-זאת לעבוד את בורא-עולם, מאשר להיות אתאיסט! וזאת הטעיה חמורה, כי אין הבדל מבחינה הלכתית בין עובד אלילים ומשתף שם שמים עם דבר אחֵר, אשר נעקר מן העולם כלשון חז"ל, לבין אתאיסט, שניהם נעקרים מן העולם באותה מידה! רק מבחינה מחשבתית דקה יש אבחנה ביניהם.


והנה לפניכם פסק חז"ל ורבנו בהלכות תשובה (ג, יד–טו):


"ואלו שאין להן חלק לעולם-הבא, אלא נכרתין ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים: המינים [...] חמישה הן הנקראים מינים: [1] האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג [=אתאיסט]; [2] והאומר שיש שם מנהיג אבל הם שניים או יותר [=המחופשים ליהודים שהלכו בדרכי השיתוף הנוצריות]; [3] והאומר שיש שם ריבון אחד אלא שהוא גוף ובעל תמונה [=רבים מראשוני אשכנז המגשימים]; [4] וכן האומר שאינו לבדו ראשון וצור לכל [=שיצר את העולם מחומר שהיה כבר קיים]; [5] וכן העובד אלוה זולתו כדי להיות מליץ בינו ובין ריבון העולמים [=עובדי המתים והקברים, עובדי האדמו"רים וה'גדולים', ושאר עובדי-האלילים במטרה שהם יורידו להם שפע מבורא-עולם] – כל אחד מחמישה אלו הוא מין".


ולא לחינם נחמן הכלבי הורה ש"עדיף וטוב" להיות עובד אלילים מאשר להיות אתאיסט, כי הוא בעצמו היה מין ועובד אלילים, והוא היה צריך להכשיר את עצמו ואת תורתו...


עוד טען המקלל, שמצבו של עובד אלילים ומשתף שם שמים עם דבר אחֵר "טוב יותר" כלשונו, מאשר מצבו של אתאיסט – והוא ממשיך להטעות! שהרי לא ניתן לומר על מין ועובד אלילים, שדינו "מורידין ולא מעלין", שמצבו "טוב" או "עדיף וטוב יותר", שהרי כאמור לפי פסק ההלכה דינו מוות מיידי בכל אופן ובכל דרך יצירתית, וכן בכרת ובעקירה נצחית מחיי העולם-הבא!


וכאמור, כל ההזיות העלובות והנחותות הללו נועדו להכשיר ולהחדיר את נחמן הכלבי לדת משה. עוד כתב המקלל ש"אתאיסט פטור משאר עונשי בית-דין בפועל", ויש בדבריו סכלות כפולה: האחת, איך הוא טוען שאתאיסט הוא הגרוע-מכל-גרוע ויחד עם זאת פטור מעונשי בית-דין? והאחרת, מי אמר לו שאתאיסט פטור מעונשי בית-דין? והלא דינם של המינים הוא ש"מורידין ולא מעלין", כל-שכן וקל-וחומר אם מין שכזה התגלגל לבית-הדין שדינו מיתה.


והנה פסק רבנו ביחס למינים בהלכות רוצח ושמירת הנפש (ד, יד–טו):


"המינין והם עובדי-עבודה-זרה מישראל [...] מצוה להורגן. ואם יש בידו כוח להורגן בסיף בפרהסיה הורג, ואם לאו, יבוא עליהן בעלילות עד שיסבב הריגתן. כיצד? ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר, קודם ומסלק הסולם, ואומר לו: 'הרי אני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך', וכיוצא בדברים אלו [כלומר, חז"ל ורבנו אפשרו לאדם להיות יצירתי בהריגתם]".


וכן פוסק רבנו בהלכות ממרים (ג, א):


"מי שאינו מאמין בתורה-שבעל-פה [...] הרי זה בכלל המינים ומיתתו ביד כל אדם [=וכל-שכן בית-הדין] [...] מורידין ולא מעלין כשאר המינים [...] – כל אלו אינן בכלל ישראל ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינים, אלא כל ההורג אחד מהם עשה מצוה גדולה והסיר מכשול".


כאמור, המקלל ממשיך לההביל בעניין זה ואומר כך: "עדיף לטעות ולהאמין במה שלא מחויב להאמין מאשר לא להאמין באחת מהאמונות הקדושות", ודבריו קשים מאד, שהרי הוא הפך את העבודה-הזרה, אשר לעיל הוא אומר עליה שהיא "עדיפה" ו"טובה" ו"טובה יותר" לאיסור שלא מחויבים בו! שהרי הוא אומר: "עדיף לטעות ולהאמין במה שלא מחויב להאמין"! כאילו האדם אינו מחויב לבער מקרבו ומקרב עם-ישראל את המינות והעבודה-הזרה! ועדיף לדעת המקלל לטעות בהבלי עבודה-זרה ויחד עמם להאמין בכל ה"האמונות הקדושות", מאשר שלא להאמין באותן "האמונות קדושות" כלל ועיקר... עד-כדי-כך הוא אדוק אחרי אמונות המינות!


ואם תמהתם: ומה הן "האמונות הקדושות", דהיינו אמונות המינות הללו? ובכן, הנה המשך דבריו: "עדיף לטעות ולהאמין במה שלא מחויב להאמין, מאשר לא להאמין באחת מהאמונות הקדושות, שהתורה-בכתב ובעל-פה, שעוברת דרך חז"ל ראשונים ואחרונים, מחייבות לוגית: כמו [...] בשדים, בגלגול נשמות, בשמות קדושים, בעין הרע, בכישוף וכו'". נמצא לפי דבריו, שעדיף להאמין בעבודה-זרה ויחד עמה לאמץ שלל הזיות מאגיות פגאניות "קדושות", מאשר לסלק את האמונות "הקדושות" הללו מן המחשבה! ואיך הוא הגיע לזה? ועוד הוא מכפיש את תורת משה ואומר שהיא חייבה את אמונות המינות "הקדושות" הללו באופן לוגי!


וכידוע ומבואר בתורה, האמונה בשדים הינה עבודה-זרה, כי עבודתם הינה עבודה-זרה קדומה מאד. וכן הזיית גלגולי הנשמות הינה עבודה-זרה, כי זו השקפה שיסודה בקרב עובדי האלילים הקדמונים ונפוצה מאד עד היום בקרב הבודהיסטים והמקובלים הפגאניים ועוד; וכן האמונה במאגיה ובגרורותיה ובשימוש ב"שמות קדושים", ב"עין הרע", וב"כישוף", כל אלה הם עניינים מאגיים-פגאניים שיצאו מקרב עובדי האלילים הקדמונים, ותורת האמת והצדק שלפה עליהם את חרבה וחייבה אותנו לעקור אותם ולהכריתם ולמחות כל זכר לעקבותיהם מן המציאות!


כאמור, המקלל הוסיף וטען שהתורה-שבכתב והתורה-שבעל-פה "מחייבות לוגית" שיש אמת בהזיות השדים וגלגולי הנשמות והשמות הקדושים ועין הרע והכישופים, וכל עולם המאגיה... וכל זה הזיה מוחלטת, וכבר הרחבתי במאמרים בעניינים אלה, ראו: "בחינת אמונת גלגולי הנשמות", "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם"; ועל ענייני המאגיה הרחבתי בספר "אפיקים להרמב"ם" במאמר על המיסטיקה; ובעניין השדים כבר הרחבתי לעיל בחלק ב.


והנה גם דברי רבנו על כל ענייני המאגיה הללו בסוף הלכות עבודה-זרה פרק יא:


"ודברים אלו כולן [כל ענייני המאגיה שהובאו בפרק יא שם] דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה-זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה [=תועלת], שנאמר: 'כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל' [במ' כג, כג]. ונאמר: 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יד].


כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן [מענייני המאגיה וההזיות], ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות, שכל אלו הדברים שאסרה התורה אינם דברי חכמה, אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים: 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יג; כלומר, אל תימשך אחר המאגיה אלא אחוֹז באמונה זכה וברה]".


"אֲשֶׁר חָטְאוּ וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס אֶת יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַבְלֵיהֶם" (מ"א טז, יג).


עוד אומר המקלל: "בעוד שזה שמאמין באמונה לא נכונה שאין בה נופך אלילי" וכו', האמנם? האמנם אין בשלל האמונות הללו שהוא ציין נופך אלילי? האמנם אין בהזיותיו של נחמן הכלב-הכלבי לא רק נופך אלילי אלא מינות ממש? מינות אשר דינה "מורידין ולא מעלין".


והוא מוסיף שמי שמאמין בשלל ההזיות הללו: "לא הזיק לעצמו מבחינה רוחנית כלל, ולא החסיר בתודעתו הרוחנית ולא כלום". האמנם? האמנם המינים אינם מזיקים לעצמם מבחינה רוחנית? האמנם תופשׂי ההזיות האליליות שיצאו מקרב העמים הטמאים אינם מזיקים לעצמם מבחינה רוחנית? והלא הציר שעליו סובבת כל התורה הוא עקירת עבודה-זרה! ודבריו אלה הם גם כפירה בתורה וגם חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, ה' יתעלה שמו אשר ציווה בזה.


נשים גם לב לסוף דבריו, שם הוא טוען שמי שביער מקרבו את "האמונות הקדושות", דהיינו את ההזיות המאגיות בשדים, בגלגול נשמות, בעין הרע, בכישוף וכו', הוא נותר לפי המקלל:


"ריק בתודעתו המסורסת והנכה מהאור, מההשגה, מהידע והחכמה שיש בתוך אותו מושג ומונח רוחני בו הוא כופר [דהיינו בשדים ובשאר הבלי המאגיה והעבודה-הזרה הללו שהוא הזכיר ורומם מאד]. והוא נותר קצוץ כנפיים ונכה-רוח וכסיל גמור שלא חפץ בתבונה".


והבאתי את הפסקה הזו מחדש כדי להתבונן בכסילותו של המקלל, כי הביטוי "נכה רוח" אינו ביטוי של גנאי, ובא לקלל נמצא מברך, שהרי "נכה רוח" הוא ביטוי לענווה ולשפלות הרוח, ראו נא את דברי הנביא ישעיה (סו, ב): "וְאֶל זֶה אַבִּיט, אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי", ושם תרגם יונתן: "וּבְדֵין רַעֲוָא קֳדָמַי לְאִסְתַּכָּלָא בֵיהּ, בִּדְעִנְוְתָן וּמַכִּיךְ רוּחַ וּמִשְׁתְּוֵי לָקֳבֵיל פִּתְגָמִי". צדק אפוא המקלל בעניין זה שלא ברצונו, וכל המבער את ההזיות הללו הוא עניו וירא שמים.


עוד אומר המקלל: "לכן קליפת הפילוסופים וחכמי יוון סבי דבי אתונא, הוציאה וגררה מתוכה כהשלכה [=כתוצאה] טבעית את קליפת ההשׂכלה הכפרנית הארורה, את קליפת המודרנה הטמאה, את קליפת הרפורמים הארורים, כל הקליפות הללו [=ההשכלה, המדעים, והרפורמים] נעוצות בפילוסופיה היוונית הכפרנית. לכן קליפתם וטומאתם קשה ועמוקה בהרבה מהקליפה של הטועים בדרכי האמורי השונים והמשונים או בכל מיני דתות ניו-אייג' של הבל, הם [=עובדי האלילים] הרבה יותר קרובים ומוכנים להגיע לאמונת היהדות כי נפשם פתוחה לקבל אמיתות רוחניות, בניגוד לקליפת יוון והרפורמה וההשׂכלה המתגאה והזחוחה, וזה תכלית התועבה אצל הבורא יתברך ולכן הם מרוחקים בתכלית מאור פני הקדוּשה".


ובכן, דבריו הבל מהובל, כי רוב פילוסופי יוון ואריסטו בראשם, האמינו במציאות הבורא ובאחדותו, ואף הרחיקו מקרבם את ההזיות המאגיות והעבודה-הזרה אשר נחמן הכלבי כֹּה שקע והתבוסס בהן! ובמלים אחרות, אריסטו ורבים מחבריו יש להם חלק לעולם-הבא, לעומת נחמן הכלב-הכלבי אשר נידון בצואה רותחת על-כך שהוא בעט בתורה-שבעל-פה שמסר לנו משה רבנו ע"ה, החדיר לעם-ישראל תורת אלילות חדשה, והִתעה רבים אחרי ההבל. וכבר ביארתי בחלקים הקודמים, כי מגמתו של נחמן הכלבי ותלמידו המקלל לבזות ולהשפיל את חכמי יוון, נובעת מן הפחד העצום מההשׂכלה החכמה והדעת, ואם תשאלו שוב: ומדוע?


ובכן, אם הם לא ירחיקו את חסידיהם הבהמות מן החכמה והדעת, הבהמות עוד עשויות להפוך לבני אדם, ויבינו וישׂכילו כי נחמן הכלב-הכלבי הוא מכשף ועובד אלילים אשר מתעה אותם ועוקר אותם מן העולם – והפסד זה כל-כך חמור כי הוא הפסד נצחי שאין אחריו תקומה.


והמקלל ממשיך לומר דברי הבל: "אפילו קליפת וטומאת הנצרות, עם כל זה שהיא נחשבת לאלילות לפי הרמב"ם, אך לא לפי התוספות והמאירי, עדיפה מבחינה רוחנית ונפשית על קליפת הפילוסופיה, ההשכלה, המודרנה, המערביות והרפורמים, שכן הנצרות מודה במציאות הבורא יתברך ובאמיתות אלוהיותו וקדושתו של התנ"ך כולו, ולכן כותב הרמב"ם שלעתיד לבוא המשיח יחזירם בקלות בתשובה, והם ידעו ששקר נחלו אבותיהם ושכל מה שישו ומוחמד באו לעולם זה בדיעבד לפלס דרך למלך המשיח דרך הכרת התכנים התנכיים הקדושים".


ושוב המקלל מכשיר ומחדיר את המינות והעבודה-הזרה, שהרי הוא אומר שהמינות וההגשמה "עדיפות מבחינה רוחנית ונפשית על קליפת הפילוסופיה"! וכל מי שאומר שהמינות "עדיפה מבחינה רוחנית ונפשית", אומר למעשה שיש מעלה במינות! ויתרה מזאת, כאמור, הפילוסופיה היא-היא מדעי האלהות היא-היא ידיעת ה' וייחודו! איך אפשר לומר על ידיעת ה' וייחודו שהיא "קליפה"? כלומר, לא רק שהוא מכשיר ומחדיר את המינות, הוא גם מרחיק ומתעב את ה'-אלהים-אמת! וכופר בייעודו ובחובתו של האדם לידע ולהכיר את בוראו.


קצרו של דבר, המקלל שוב אומר דברי הבל, כי הנצרות, ששגתה במינות ובמאגיה, איננה עדיפה "מבחינה רוחנית ונפשית" על הפילוסופיה – שהרי הפילוסופיה האמיתית היא-היא מחשבת ישראל והיא-היא הדרך לידע את בורא-עולם ולייחדו באמת ובלבב שלם. ברם, בהעדר לימוד המדעים ובהעדר לימוד הרחקת הגשמות האדם יתעה כל ימיו באפלה, וישקע בהזיות מאגיות-אליליות. ההשׂכלה איננה אפוא כפירה כדברי נחמן הכלבי ותלמידו המקלל, היא הדרך לידע את ה' יתעלה, כי בידיעת המדעים האדם לומר להכיר את מי-שאמר-והיה-העולם! וכאמור, שנאתם להשׂכלה ולפילוסופיה האמיתית נובעת מצביעות טמטום רשעות ואלילות.


והמקלל ממשיך: "אבל את האתאיסטים והמשׂכילים והפילוסופים יהיה קשה מאד להחזיר בתשובה כי יש להם קליפה של מרד וכחש וגאווה סרוחה, לרוב נבלותם וסכלותם שנאתם ואיבתם ליהדות ולקדושה [החילוניים המשׂכילים שונאים את היהדות בצדק, כי פניה הם פני אלילות ומינות ורדיפת בצע], וזה עומק הסבר דברי הצדיק-האמת רבי נחמן על-כך שעדיף להאמין בכל מאשר לכפור בכל. יען כי עצם הקליפה של הכחש, הספקנות והכפירה: עיוור, נכה, גרוע, עמוק ותהומי הרבה יותר ולאין ערוך, מאשר אמונה לא נכונה בשטויות והבלים".


הטעות של המקלל הוא טעות חוזרת, במה שהוא כורך יחדיו את המשׂכילים והפילוסופים יחד עם המינים, ואף שייתכן ויהיה משׂכיל או פילוסוף שיפלו למינות, אך נפילתם למינות איננה בגלל שהם משׂכילים או פילוסופים, אלא בגלל שהם נמנים על אחת מחמש הקטגוריות ההלכתיות של המינות. ובמלים אחרות, היות האדם משׂכיל או פילוסוף איננה מהגדרות המינות כמו שנחמן הכלב-הכלבי טוען, להיפך לדעת רבנו! היות האדם משׂכיל ופילוסוף היא הדרך לידע את בורא-עולם, לבער את המינות והאלילות מקרבו, ולזכות לחיי העולם-הבא!


ושוב מטרתו הברורה של נחמן הכלבי היא להרחיק את שומעי לקחו מן החכמה והדעת, כדי שלא יזהו את מינותו וכסילותו ועליבותו, ויחדלו לרוממו ולהעריצו ולהפוך אותו לאלוה.


אגב, דברי נחמן הכלבי: "שעדיף להאמין בכל מאשר לכפור בכל", הינם הטעיה חמורה לדעתי, כי עדיף להיות אתאיסט מאשר להיות גם מגשים וגם עובד אלילים בשר-ודם כמו צאצאי המינים בימינו. כי האתאיסט נכשל רק בהגדרה אחת של המינות, אך מי שגם מגשים את הבורא וגם עובד אלילים בשר-ודם נכשל בשתי הגדרות של המינות. וברור שעדיף להיות אתאיסט מאשר להימנות על כסילי ברסלב, כי אתאיסט כאמור שוגה רק בהגדרה אחת של המינות, ואילו כסילי ברסלב שוגים גם בעבודת אלילים לבשר ודם, וגם באינסוף הזיות מאגיות אליליות, ובנוסף, האתאיסט לא רואה עצמו כצדיק ואינו נלחם בדרך האמת כנחמן הכלבי.


***

בהמשך דבריו, המקלל מצטט מתוך מאמר שכתבתי על נחמן נבל אחֵר, וכותרתו: "הרמב"ם והרמב"ן – יחי ההבדל הקטן! (חלק ג)", וזה לשונו של המקלל:


"מצטט שוב את טומאת השפתיים וטיפשות הפה של לשונך הנובחת והכפרנית ביחס לדברי הרמב"ן הקדוש, ועונה לך אחת לאחת [מכאן הוא מצטט את דבריי במאמר]:


כמו כן, מעניין לראות כיצד גם כאן הרמב"ן תופש את אגדות חז"ל כפשוטן, ועוד מתהדר בכך שהן מסייעות להזיותיו, שהרי על דברי הגמרא בשבת הוא אומר: "ראה המאמר הזה איך הוא מסכים עם מה שכתבתי", והבין אותו כפשוטו בצורה מחרידה ומקוממת – וכי יעלה על הדעת שיש לחכמים כוח לשרוף בעיניהם? וכי יעלה על הדעת שתצא כזאת תקלה תחת ידיהם? והאין בית-דין של עשרים ושלושה הם האחראים הבלעדיים לגזור ארבע מיתות? וכבר אמרתי שמי שמאמין בשוֹטוּת שכזו, כל דבריו חשודים כדברי שקר, כיעור ומינות עד שיוכחו כאמת.


[והמקלל מדלג עתה לסוף המאמר שנזכר בעניין הרמב"ן:]


הייתכן שה' יאפשר לאדם להזיק לחברו באופן מאגי במבט עינו, ולא יאסור זאת בתורה או לא יזהיר על-כך? או לא יעניק כלים לבתי-הדין להתמודד עם נזקים עלומים אלו? "חָלִלָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדַּי מֵעָוֶל, כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ" (איוב לד), וביתר הרחבה:


א) האם ייתכן שה' יאפשר לאדם להזיק לחברו באופן מאגי באמצעות מבט עינו, ולא יאסור זאת בתורה או לא יזהיר על-כך? וכי יעלה על הדעת שהקב"ה יעניש את הרשעים ש"הזיקו" לזולתם בהינד עפעפם ללא אזהרה שתִּקדם לעונשם? והלא כלל ידוע הוא בתלמוד (יומא פא ע"א ועוד): "לא עָנַשׁ [=הקב"ה] אלא-אם-כן הזהיר!", האם ניתן להניח שה' יתעלה, שופט הצדק, חלילה יעשה עוול? כלומר שהוא לא-יעניש או יעניש ללא אזהרה וללא התראה?


ב) מדוע אין עונשים מוגדרים לגרימת-נזקים באמצעות העין בתורה-שבעל-פה או בתורה-שבכתב? מדוע אין הגדרות וכללים משפטיים שבאמצעותם ניתן לאבחן ולזהות נזקי עין רעה? ובמלים אחרות, האם יעלה על הדעת שה' יאפשר מציאות של גרימת נזקים בעין הרע ולא יעניק כלים ברורים לבתי-הדין לדיני ממונות ולדיני נפשות להתמודד עם נזקים מסוג זה?


ג) מדוע אין פיצויים מוגדרים לנזקי עין רעה? האם יעלה על הדעת שה' יתברך יאפשר כאוס של נזקים בין איש לרעהו, מבלי לתת לבני האדם את האפשרות לפצות את הניזקים?


וביחס לשלוש הנקודות יחדיו: מטרת כל התורה כולה היא יצירת חברה מתוקנת, בריאה ומאוזנת, חברת מופת ישרת-דרך, כיצד אפוא ניתן ליצור חברת מופת ללא כלים משפטיים ברורים להתמודד עם הפושעים והרשעים, להוכיח את נזקיהם ולחייבם בפיצוי? ואין קץ לדמיונותיו המטופשים של העבד הספרדי הנרצע למינים האירופים, ותודה לה' שנתן לנו את רבנו הרמב"ם, כי אלמלא תורתו המזוקקת, הייתי אובד בסכלותם של "חכמי ישראל".


[עד כאן דבריי במאמר, והמקלל ממשיך:] "עד כאן הציטוט ממך. תשובה [והמקלל משיב]: וכי יעלה על הדעת שאין לחכמים ולצדיקים כוח להרוג ולשרוף בעיניהם? הרי הגמרא מלאה מכך שחכמינו נתנו עיניהם כשהקפידו על מישהו ועשאוהו גל של עצמות! מתברר שאתה ממש מומר לכפירה בתורה-שבעל-פה ובדברי חז"ל כולם, כאחרון הצדוקים והנוצרים".


עד כאן ראש תשובתו של המקלל, וכבר השבתי בחלק הרביעי להזיות המטופשות הללו לפיהן יש כוח לצדיקים לכשף כישופים ולהמית בהינד עפעפם, דהיינו שיש להבין את כל אגדות חז"ל כפשוטן, וההזיות הללו מעידות על-כך שנחמן הכלבי היה כסיל שחצן נעדר כל מדע ודעת.


והנה המשך דברי המקלל:


"וכי אלישע הנביא לא קילל בכוחו את מ"ב הנערים והם מתו מקללתו כמפורש בתנ"ך? וכי נח לא קילל את כנען כארור?? וכי על המשיח לא נאמר בישעיה יא: 'וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע'? וכי התורה מתייחסת לכל המקרים הללו כתקלה או חטא?? איפה זה נאמר? אוי עם הארץ עלוב, או שוטה מוחלט, אוי כופר שפל ומעורר רחמים. זה פשוט לכל בר-בי-רב וברור כשמש וכשמלה שיש לחכמים וצדיקים מיני כוחות רוחניים לענוש ולהמית בפיהם ובמבט עיניהם! ואין זה שונה במאומה מכוח של עין הרע להזיק דרך הסתכלות שלילית של רוב האנשים או דרך הקפדה של נתן עיניו בו ועשאו גל עצמות של חכמים צדיקים ויחידי סגולה, או דרך קללות של צדיקים וחכמים רבי מעלה הפועלות פעולתן בוודאות!".


ובכן, לגבי אלישע הנביא, הוא היה נביא! ועל זה שיש בכוחו של נביא לעשות נסים אין חולק וזה מיסודות הדת, הוויכוח הוא האם יש כוח לצדיקים ולחכמים לעשות נסים ונפלאות? ויתרה מזאת, האם יש כוח למינים גמורים לפי הגדרות התורה-שבעל-פה, לעשות נסים ונפלאות? וברור שאין כוח לצדיקים לעשות מאומה בניגוד לחוקי הטבע, וכל-שכן למינים הארורים.


ועתה לקללתו של נח לבנו. ובכן, נח קילל את בנו חם ונכדו כנען, לא במטרה להזיק להם מבחינה מאגית, כי לא היה בכוחו לעשות מאומה בהבל פיו, אלא מטרתו הייתה להעביר מסר לדורות, והוא: שמי שנוהה אחרי יצריו ותאוותיו ומסוגל להזיק אפילו לאביו, גרוע מן הבהמה, והוא ראוי להיות עבד-עבדים לְאֶחָיו אשר השליטו את שכלם על יצרם, ולא עשו כמעשה חם. ובמלים אחרות, ככל שהאדם ישליט את שכלו על יצרו כך הוא יהיה ראוי להנהיג את זולתו, ולכן האשה נתקללה שהאיש ימשול בה, כי היה הייתה הראשונה לנהות אחרי יצרה.


ועתה לפסוק מישעיה (יא, ד) שהטיפש המקלל הזה מביא כראיה להצדיק את הזיותיו: "וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע". ובכן, הפסוק הזה הוא משל למלך-המשיח אשר ישפוט בצדק ויעניש את הרשעים הכלבים. ואפילו לפי הפשט אין להבין בהכרח שמלך המשיח יהיה מכשף אשר יעשה פווווּ וימית את הרשעים... אלא ברור שמדובר במשל בעניין מלך-המשיח אשר ידון אותם למיתה, והכוונה ב"רוח פיו" היא לגזר-הדין ההחלטי שייצא מפיו. וכך מפרש רס"ג שם: "וישפוט בצדק למען הדלים, ויוכיח ביושר בעבור עמי הארץ. ויכה בציוויו את בני ביתו בשבט, ומי שדינו למות יומת ברשעו".


ראיה נוספת לכך שמדובר שם במשל, עולה מכך שכל הפסוקים בפרשה בישעיה שם הם משלים לאחרית הימים, ראו לדוגמה את שני הפסוקים הבאים שם: "וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו, וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם", וכי ניתן לחגור את הצדק למתנים? וכי ניתן לחגור את האמונה כאזור לחלציים?


וברור שכל אלה הם משלים וכמו שרבנו מסביר במורה (ג, יא): "כי בידיעת האמת מסתלקת האיבה והשנאה, ויבטלו נזקי בני אדם זה לזה, וכבר הבטיח [הנביא ישעיה] ואמר: 'וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ' [...] [יש' יא, ו]. ואחר-כך נתן סיבה לכך ואמר, כי סיבת סילוק אלה השנאוֹת וההתקוטטויות וההשתלטויות היא ידיעת בני אדם אז אמיתת האלוה, ואמר: 'לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְיָ כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים' [שם, ט]".


ובעיניי הדברים כל-כך פשוטים וברורים ונכוחים, כשמש ביום יאיר. נשים לב גם לכך, שהמקלל הזה משווה בין כוחם של הצדיקים לכשף ולהזיק בהבל פיהם, לבין כוחו של כל אדם להזיק בעין הרע! והנה דבריו: "ואין זה שונה במאומה מכוח של עין הרע להזיק דרך הסתכלות שלילית של רוב האנשים, או דרך הקפדה של נתן עיניו בו ועשאו גל עצמות של חכמים צדיקים ויחידי סגולה, או דרך קללות של צדיקים וחכמים רבי מעלה, הפועלות פעולתן בוודאות!". ואם הכוח המאגי-הפגאני הזה שמור לצדיקים ולחכמים בלבד, איך יש לכל אדם כוח להזיק בעין הרע?


כמו כן, מדברי המקלל עולה שהוא עובד אלילים בשר-ודם, כי כל מי שמאמין שיש כוח מאגי על-טבעי לישות כלשהי מבלעדי ה' יתעלה ויתרומם, וכל שכן לבשר-ודם שפל ונגוף – הוא בגדר עובד אלילים נגעלים, כי הוא משתף שם אלהים חיים עם דבר אחֵר, דהיינו הוא מפנה את כוחות ההערצה והיראה אשר שמוּרים ומיועדים לבורא-עולם כלפי אלילים בשר ודם!


והנה לפניכם דברי רבנו ביסוד החמישי משלושה-עשר יסודות הדת:


"והיסוד החמישי, שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו. ואין עושין-כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהורכב מהן [וכל-שכן לבני-האדם שוכני-בתי-חומר שחייהם כרוח: 'כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ' (תה' קג, טז)], לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה, ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכֻוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו [כלומר, אין להַפנות את המחשבה וההערצה והיראה למאומה זולת ה' יתעלה]. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה-זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה".


ומה דינו של מי שֶׁמַּפְנֶה את מחשבתו ויראתו והערצתו לזולת ה' יתעלה שמו? ובכן, הנה לפניכם המשך דברי רבנו שם: "וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות [כל שכן נחמן הכלבי הארור אשר דרס ורמס ורוצץ במגפי גסטפו מסומרים את יסודות דת משה הטהורים] הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".


והמקלל ממשיך: "ובקשר לתקלה היוצאת מידיהם, אכן לא תמיד זה רצוי בשמים ולכן אלישע נענש על קללתו את הנערים וחלה את חליו ממנו מת, כדברי חכמינו בגמרא, אבל זה לא סותר את עצם הכוח שיש להם לעשות כן, וברוב רובם של המקרים זה כן מקובל בשמיים וצדיקים משתמשים בזהירות, מתינות ואחריות רבה בכוחות הרוחניים העילאיים שלהם. ולמעט קללת אלישע – כל שאר המקרים של צדיקים שקללו וחכמים שהמיתו היו הכרחיים ורצויים".


נשים לב שמדברי המקלל עולה, שיש כוח לבני האדם לעשות דברים בניגוד לרצון שמים! שהרי הוא אומר במפורש: "אכן זה לא תמיד רצוי בשמים", וזה מוכיח שמדובר בעבודה-זרה, כי כאמור, ייחוס כוחות מאגיים-פגאניים עצמאיים כאלה לבשר-ודם, ואף לכל ישות אחרת ביקום, דמיונית או מציאותית, היא בגדר עבודה-זרה – כי אין עוד מלבדו ואין כיוצא בו.


אגב, מה שחז"ל מתחו ביקורת על אלישע הנביא בעניין זה, מדובר בדברי מוסר בלבד. דהיינו אלישע הנביא ע"ה לפי האמת לא חטא במאומה, כי לא נזכרה בספרי הנבואה שום ביקורת כלפיו על-כך שהוא קילל את הנערים וגרם למותם, אלא, חז"ל חששו שיהיו סכלים כמו נחמן הכלב-הכלבי שלא יבינו את צדקתו של אלישע וחובת רוממות הנביא וסמכותו, ויבואו להקל בחיי אדם, ולכן הם מתחו ביקורת על אלישע כדי להרחיק את השוטים מהשקפות רעות.


והדבר דומה לדברי חז"ל שדוד המלך לא חטא, למרות שהנביא מוכיח את דוד המלך באופן ברור, ועונשו של דוד מפורש בספרי הנביאים. אלא כוונתם הייתה שלא לגרום לריקים ולשוטים לחשוב שדוד המלך היה קל-דעת או זנאי חלילה, כי הם אינם מבינים את הנסיבות ואת צדקתו של דוד המלך, וכן שמדובר בתקלה חד-פעמית לעומת אינסוף הפעמים שבהם דוד המלך התעלה מעל יצרו ועבד את אלהיו באמת ובלבב שלם, וכמו שמעיד הקב"ה על דוד המלך: "דוד עבדי". וכדי להבין לעומק את הפרשה הזו, שוו בנפשכם אם אותם מוציאי הדיבה על דוד המלך בעניין זה היו מלכים בעצמם, והיה להם את העושר והכוח העצום של המלכים, והלא הם לא היו מחזיקים מעמד שנה אחת! עוונותיהם ופשעיהם היו מורידים אותם קל מהרה לשאוֹל.


והמקלל ממשיך: "והשאלה שלך על כאוס של נזק לשני [מאדם אחד לזולתו], הנגרם מכוחות רוחניים מאגיים ומיסטיים אֵלּוּ לא רלבנטית, שכן פסוק מפורש הוא במשלי: 'קללת חינם לא תבוא'. קללה, הקפדה ועין הרע הבאות על ריק וחינם לא יכולות לפעול שום נזק והרס למושא הקללה, והעין הרעה. ומפורש באינספור פסוקים שהבוטח בבורא שמור מכל נזק. כמובן שזה מורכב וכשמדובר על גרימת צער לצדיקים אז ה' מדקדק אפילו על כחוט השערה, אבל בשאר מקרים הנזק לא בא על חינם. אם שלטה עין הרע באדם מסוים זה רק כי יש עליו קטרוג ודינים למעלה על חטא מסוים, ועל זה דייקא מתלבשות העין הרע והקללה. כי כלל ברזל הוא אצל חכמינו 'אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עוון', למעט ייסורין של אהבה ליחידי סגולה כדי לזככם ולנקותם לחלוטין לעולם-הבא, כמסקנת הגמרא שם בברכות".


המקלל מתייחס לשאלתי כיצד ייתכן שהקב"ה יאפשר לאדם להזיק לזולתו באמצעות עין הרע, והלא הדבר יגרום לכאוס של עונשים וייסורים בלי צדק ובלי משטר! ובכן, אם באמת המקלל ושאר המקובלים הוזי ההזיות מאמינים שעין הרע איננה שולטת אלא במקום שהאדם חטא, מדוע הם עורכים טקסים וגובים כספים להסרת עין הרע? מדוע הם גובים דמי חסות מפני הקפדה ונזקים מאגיים? ואם הדבר כל-כך פשוט כדברי המקלל, שילַמדו את התועים ש"קללת חינם לא תבוא", ושיבטחו בה', וכן שלא יקללו את "הצדיקים" (המינים), והכל יהיה טוב! אלא ברור, שלפי הקבלה הארורה עין הרע שולטת והקללות פועלות באופן כללי וקבוע, והתירוץ הזה שהוא נותן כאן, הם בעצמם אינם מאמינים בו, ופועלים למעשה באופן ההפוך לגמרי.


ויתרה מזאת! על שאלה חשובה מאד-מאד המקלל אינו עונה, אם האדם מסוגל להזיק לחברו באמצעות מבט עינו, איך הקב"ה לא אוסר זאת באמצעות מצוה מפורשת בתורה? ואיך הדבר לא נזכר אפילו ברמז בין גדרי הדינים ההלכתיים של התורה שבעל-פה? וכי הקב"ה יאפשר לאדם להזיק לחברו מבלי לתת על-כך את הדין? והלא מגלגלין חובה על ידי חייב! ומי שהזיק לחברו לפי ההזיה הזו באמצעות מבט עינו, חייב לתת על-כך את הדין ולפצות את הניזק!


ובמלים אחרות, גם לפי הזייתו של המקלל ש"קללת חינם לא תבוא", עדיין מדובר בכאוס מוחלט! שהרי הקב"ה מאפשר לבני האדם להזיק לזולתם באופן חופשי ומבלי לתת על-כך את הדין בבית-הדין, היעלה על הדעת כדבר הזה? ואם באמת האדם היה מסוגל להזיק לחברו במבט עינו, סוף העולם היה מגיע מזמן, וכמעט שלא היה נשארים בני אדם בעולם-הזה, שהרי כמה צדיקי-אמת יש בעולם-הזה אשר אין עליהם חטא או עוון? ואין צדיק שלא יחטא...


ובמלים אחרות, הקב"ה נתן אישור לאדם להזיק לחברו באמצעות מבט עינו, שהרי הוא לא אסר זאת! וכי יעלה על הדעת שהקב"ה לא ייתן כלים לדיינים למנוע מבני האדם להזיק לזולתם באופן כל-כך חופשי ובלא לתת על-כך את הדין? וכי עזב אלהים את הארץ והניחוֹ לשוטים?


אגב, שימו לב כיצד המקלל מנסה להבהיל אותי בדבריו לעיל: "כמובן שזה מורכב וכשמדובר על גרימת צער לצדיקים אז ה' מדקדק אפילו על כחוט השערה". והרמז ברור, אדיר הקטן חושף את מינותם ורשעותם וכזביהם של נחמן הכלב-הכלבי ודומיו הארורים, והמקלל מנסה לרמוז לי ברמז עבה שהנני חשוף לנזקי עין הרע, "אפילו על כחוט השערה" ואפילו אם אני צדיק...


ואם הוא מסוגל שידפוק עין! והוא מוזמן גם לעשות לי פולסא דנורא! לכבוד הוא לי. כמו כן, ביחס ל"ייסורין של אהבה" אשר לפי המקלל "נפסק בברכות", כבר התייחסתי לכך במאמר: "האם יש ייסורים של אהבה?", ומשם תתברר בערותו וסכלותו של המקלל גם בזה.


והמקלל ממשיך בעניין הנדון: "אבל לדון ולהסתפק בעצם כוחם [של שיקוצי המינים למיניהם] לעשות כן? בעצם נכונותם של הכוחות הרוחניים האלו?? עד היכן הדרדרת בכפירה המזוויעה שלך? מחריד. ומה הקשר בכלל לסמכות בית דין להרוג בעשרים ושלושה דיינים??? סמכות הלכתית מחייבת לחוד, וכוח רוחני שנתן הבורא לחכמיו, צדיקיו וקדושיו לחוד. אין האחד נכנס כלל לתחום חברו ואם הבורא לא אסר את זה בתורה, כפי שהעלית כאפשרות תאורטית, אז זה גופה הוכחה וסימן שהוא רצה לתת לזה מקום וביטוי ואפשרות רוחנית במציאות! כדי שיתקדש שם שמים כשצדיקים יענישו בקללתם ובקפידתם את רשעי העולם".


ובכן, אין צורך לחזור על הדברים שאין כוחות מאגיים לשום נוכל ומין, ולהבדיל אפילו לא לצדיקי-האמת, לשדד מאומה ממערכות הטבע – וצדיק אמיתי לא יתיימר ויתעתע כאילו יש לו כוחות מאגיים, וכל אדם שטוען שיש לו כוחות מאגיים הוא נביא שקר ארור ודינו מיתה.


המקלל גם לא מבין את גדרי המשפט, דהיינו שהרשות להרוג ניתנה אך ורק לסנהדרין של עשרים ושלושה, ונדמה לו שלכל אדם יש כוח ורשות להרוג או להזיק במבט עיניו, וזו סכלות וטמטום שאין כדוגמתן, כי אי-אפשר לקיים חברה מתוקנת אפילו שבוע אחד אם באמת היה לכל אדם כוח להזיק ולנקום ואף להרוג את חברו במבט עינו; ואין גבול לטמטום ולסכלות, וכאמור, אם היה רק זיק של אמת בהזיה הזו העולם לא היה מתקיים אפילו שבוע אחד.


ושימו לב למחשבת המינות העקומה של המקלל: "ואם הבורא לא אסר את זה בתורה [...] אז זה גופה הוכחה וסימן שהוא רצה לתת לזה מקום וביטוי ואפשרות רוחנית במציאות! כדי שיתקדש שם שמים כשצדיקים יענישו בקללתם ובקפידתם את רשעי העולם".


כלומר, אם הקב"ה לא ציווה דבר-מה בתורה, זו הראיה וההוכחה שהוא מעוניין במה שהוא לא ציווה! ואיך אפשר להעלות על הדעת טמטום כל-כך נחות? וכי הקב"ה חפץ שנקיים את מה שלא כתוב בתורה, או שהוא חפץ שנקיים את מה שכן כתוב בתורה? ועל איזה קידוש-שם-שמים הוא מדבר? וכי שם שמים מתקדש כאשר הצדיקים מענישים בקללתם ובקפידתם את רשעי העולם? וכי הוצאה להורג אפילו של רשעים (למעט מינים) ללא התראה וללא דין ודיינים היא קידוש-שם-שמים? והלא מדובר בחילול-שם-שמים! והלא גם חז"ל אמרו שסנהדרין שהייתה הורגת רשע בדין אחת לשבעים שנה נחשבת לקטלנית, איך אפוא יעלה על הדעת שהקב"ה ייתן כוח מטורף שכזה לשוכני-בתי-חומר להחריב את העולם בהינד עפעפם?


ולרשעים כנחמן הכלבי אין תקומה וכפסק רבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, ח–ט): "ישראל שעבד עבודה-זרה הרי הוא כגוי לכל דבר, ואינו כישראל שעובר עבירה שיש בה סקילה [...] וכן המינים מישראל, אינן כישראל לדבר מן הדברים, ואין מקבלין אותן בתשובה לעולם, שנאמר: 'כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים' [מש' ב, יט] [...] ואסור לספר עמהן ולהשיב עליהן תשובה כלל, שנאמר: 'וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ' [מש' ה, ח], ומחשבת מין לעבודה-זרה".


***

"וְהֵמָּה אִם יִשְׁמְעוּ וְאִם יֶחְדָּלוּ כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה [...] וְאַתָּה בֶן אָדָם אַל תִּירָא מֵהֶם וּמִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא, כִּי סָרָבִים וְסַלּוֹנִים אוֹתָךְ וְאֶל עַקְרַבִּים אַתָּה יוֹשֵׁב, מִדִּבְרֵיהֶם אַל תִּירָא וּמִפְּנֵיהֶם אַל תֵּחָת כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה, וְדִבַּרְתָּ אֶת דְּבָרַי אֲלֵיהֶם אִם יִשְׁמְעוּ וְאִם יֶחְדָּלוּ כִּי מְרִי הֵמָּה" (יח' ב).


"קַוֵּה אֶל יְיָ וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה" (תה' לז, לד).


הצ'יוואווה מאומן ותלמידו המקלל – חלק ה
.pdf
הורידו את PDF • 275KB

184 צפיות3 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

3 Comments


נדב דולב
נדב דולב
Oct 14, 2021

המקלל הארור רואה את התגובות ?

Like
Maple
Maple
Oct 14, 2021
Replying to

הזוי איזה סילוף הכמרים האורתודוקסים עשו ליהדות, עד כדי כך שהם התירו לבנות עגל מזהב (הרב קנייבסקי) שכל המקורבים לצלחת נהנים מהזהב, מזכיר את הכנסייה בצרפת של ימי הביניים, פשוט בושה איך עיוותו את התורה.

שלא נדבר על מרן עבדאללה יוסוף שהחזיק בשני רכבי יוקרה מדגם BMW ו3 דירות בירושלים וכל בני משפחתו וניספחים למיניהם נהנים ממשכורות ציבוריות, אוי ואבוי לקרוא לרב עובדיה יוסף "גדול הדור" וכמו שאמר יוסי שריד על עובדיה יוסף "אם הוא גדול התורה אוי לתורה ואם הוא גדול הדור אוי לדור".

Like
bottom of page