top of page

הצ'יוואווה מאומן ותלמידו המקלל – חלק ה

בחלקו הראשון של המאמר ראינו את תחילת דברי המקלל – תלמידו של נחמן הכלבי. מתוך בליל הקללות והחרפות הנאצות והגידופים, הצלחנו לדלות טענה אחת מתעתעת ועליה השבנו בחלקו הראשון של המאמר.


בחלק השני עסקנו בטענתו של המקלל שרבנו "טעה בענק" בעניין תפישת השדים באגדות חז"ל. רבנו סבר שלא קיימים שדים במציאות האמיתית למעט בדמיון ההוזים, ושכל השדים שנזכרו באגדות חז"ל הם משלים או פטומי מילי בעלמא, כדרכן של האגדות לתבל את ענייניהם בפולקלור המקומי והאלילי שרווח מאד באותם הימים. וכאמור, הוכחנו את שגיאתו וסכלותו של המקלל אשר ניזון מדברי אלילו נחמן הכלבי, וראינו שמי שמתבונן בתורה בלב נקי מדעות קדומות יבין ששלילת השדים כבר נאמרה בתורה.


טענתו המרכזית של המקלל בחלק השלישי הייתה, שמִן התורה חובה לקבוע שספר הזוהר הוא בגדר תורה מן השמים, וכן חובה לקבוע שנחמן הכלבי הוא משליחיו הנאמנים של הקב"ה, יתעלה ויתרומם מכל הבלי המקלל. ומדוע לפי המקלל חובה לקבוע כל זאת ואף לאמֵּת את כל ההזיות והאלילוּת שחדרו לדתנו באלף השנים האחרונות? ובכן, המקלל טען, שהואיל וכל "חכמי ישראל" באלף השנים האחרונות סמכו את ידיהם על ההזיות הללו, והואיל והתורה קבעה ש"אחרי רבים להטות", חובה עלינו לקבל את כל פיגולי האלילות והמינות האירופית, וזאת כאמור מפני שכל "חכמי ישראל" קיבלום...


ואיך עלה על דעתו שהקב"ה יקבע שחובה על עם-ישראל לעבוד עבודה-זרה ולהתבוסס בצואת המינות רק בגלל ש"חכמי ישראל" החליטו שהעבודה-הזרה היא אמת?! והלא אפילו נביא-אמת שיורה חלילה לעבוד עבודה-זרה אין שומעים לו! כל-שכן הפשפשים והפרעושים עדת המינים הסכלים והפתאים שקמו לעם-ישראל באלף השנים האחרונות, אשר הִתעו את עם-ישראל אחרי ההבל מתוך רדיפת הבצע התאוות והשׂררה.


וכבר חשׂפתי בעשרות רבות של מאמרים את הזיותיהם והשקפותיהם הרעועות – תת-רמה של עובדי אלילים מאמיני הזיות המשרבטים עֵטם כמו תינוקות, פשוט להקיא!


לא אוסיף לדון בזה עתה, כי כבר הרחבתי בזה בחלק השלישי. ברם, ראוי להוסיף ולציין, שאין שום זכר בדברי המקלל ליסוד הפילוסופי שהוא מיסודות דתנו: קבל האמת ממי שאמרוֹ. אדרבה, המקלל מתעלם לחלוטין מדרך האמת וקובע שוב ושוב ושוב כי האמת נמדדת לפי רוב הוזי ההזיות אשר טוענים לאמיתתה – וכבר לימדנו הנביא ישעיה (נט, טו) כי האמת נעדרת: "וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל וַיַּרְא יְיָ וַיֵּרַע בְּעֵינָיו". ותוכלו גם לעיין במאמריי: "מדוע מעטים אנשי האמת?", "גורמי העיוורון מדרך האמת", "קבל האמת ממי שאמרו", "משה אמת ותורתו אמת", "אהבת האמת ורדיפת הצדק", ועוד.


בחלק הרביעי טענתו המרכזית של המקלל הייתה שנחמן הכלבי היה גלגול של משה רבנו, ובהמשך דבריו הוא אף גילה שבעיני התועים אחריו, נחמן הכלבי אפילו גדול יותר ממשה רבנו ע"ה וקרוב מאד למעלת אלוה. עוד טען המקלל, שיש כוח בידי "הצדיקים" לעשות נסים ונפלאות בניגוד לחוקי הטבע באמצעות כוחות שהעניק להם ה' יתעלה. כמו כן, ראינו כיצד המקלל תופש את אגדות חז"ל כפשוטן ולומד מפשטיהן השקפות אליליות שאותן הוא מחדיר לדת משה. ועל כל זאת ועוד השבנו לו בחלק הרביעי.


***

נמשיך עתה לעיין בדברי המקלל כדי ללמוד עוד על תלמידיו של נחמן הכלבי וכסילותם, ועד כמה הם חולים בנפשם ושקועים בהזיות, וזה לשון המקלל בשלוש הפסקות לקמן:


"רבי נחמן אמר שעדיף וטוב יותר להיות פתי וסכל ולהאמין בשטוּתים והבלים ויחד עם זה להאמין גם באמונה האמיתית. ובמילים אחרות, עדיף להאמין בכל מיני דרכי האמורי ודתות שקר [=עדיף להאמין במינות ובהגשמה ובעבודה-הזרה] ויחד עם זה להאמין גם בבורא, באלוקי ישראל ובתורה הקדושה, מאשר לכפור בכל ולא להאמין בכלום, כי מה יצא בעמלו ומה הועיל בתקנתו זה שכופר בכל דתות השקר ודרכי האמורי, ויחד עם זה כופר גם בבורא-עולם ובתורתו ומחשיב עצמו אתאיסט?


האם הגיוני לומר שמצבו של עובד אלילים פגאני המאמין בשיתוף באלילים ובבורא-עולם, גרוע יותר משל אתאיסט? וודאי שלא, ההיפך הגמור הוא הנכון, מצבו טוב יותר. אמנם התורה לא כתבה חיוב מיתה לאתאיסט, כשם שקבעה לעובד אלילים, אלא שממילא אתאיסט יהודי הינו מחלל שבת וכו' וחייב מיתה משמים ממילא על חטאיו הכבדים, ומעבר לכך מצבו של אתאיסט כה נחות, מעוות וחולני שעצם כפירתו היא העונש הקשה ביותר, לכן הוא פטור משאר עונשי בית דין בפועל על עצם כפירתו בעיקר.


מה שאני בא לומר באופן עקרוני והיפותטי לחלוטין הוא כזה: עדיף לטעות ולהאמין במה שלא מחויב להאמין [שלא מחויב? ואיך העבודה-הזרה הפכה לרשות?] מאשר לא להאמין באחת מהאמונות הקדושות שהתורה-שבכתב ושבעל-פה, שעוברות דרך חז"ל ראשונים ואחרונים, מחייבות לוגית: כמו במלאכים, בשדים, בגלגול נשמות, בשמות קדושים, בעין הרע, בכישוף וכו' – כי בעוד שזה שמאמין באמונה לא נכונה שאין בה נופך אלילי [האמנם?] לא הזיק לעצמו מבחינה רוחנית כלל, ולא החסיר בתודעתו הרוחנית ולא כלום, זה שהחסיר את אחת האמונות המתחייבות כמו בשדים, בגלגול נשמות, בעין הרע, בכישוף וכו' – נותר ריק בתודעתו המסורסת והנכה מהאור, מההשגה, מהידע והחכמה שיש בתוך אותו מושג ומונח רוחני בו הוא כופר. הוא נותר קצוץ כנפיים ונכה-רוח וכסיל גמור שלא חפץ בתבונה [ומי-הוא-זה ואי-זה-הוא הכסיל אשר "לא חפץ בתבונה"?]".


מדברי המקלל עולה, שנחמן הכלבי הכשיר את המינות והעבודה-הזרה! שהרי הוא אומר ש"עדיף וטוב יותר" להיות עובד אלילים ויחד עם זאת לעבוד את בורא-עולם, מאשר להיות אתאיסט! וזאת הטעיה חמורה, כי אין הבדל מבחינה הלכתית בין עובד אלילים ומשתף שם שמים עם דבר אחֵר, אשר נעקר מן העולם כלשון חז"ל, לבין אתאיסט, שניהם נעקרים מן העולם באותה מידה! רק מבחינה מחשבתית דקה יש אבחנה ביניהם.


והנה לפניכם פסק חז"ל ורבנו בהלכות תשובה (ג, טו):


"חמישה הן הנקראים מינים: [1] האומר שאין שם אלוה ואין לעולם מנהיג [=אתאיסט]; [2] והאומר שיש שם מנהיג אבל הם שניים או יותר [=המחופשים ליהודים שהלכו בדרכי השיתוף הנוצריות]; [3] והאומר שיש שם ריבון אחד אלא שהוא גוף ובעל תמונה [=רבים מראשוני אשכנז המגשימים]; [4] וכן האומר שאינו לבדו ראשון וצור לכל [=שיצר את העולם מחומר שהיה כבר קיים]; [5] וכן העובד אלוה זולתו כדי להיות מליץ בינו ובין ריבון העולמים [=עובדי המתים והקברים, עובדי האדמו"רים וה"גדולים", ושאר עובדי-האלילים כדי שימשכו להם שפע מבורא-עולם] – כל אחד מחמישה אלו הוא מין".


ולא לחינם נחמן הכלבי הורה ש"עדיף וטוב" להיות עובד אלילים מאשר להיות אתאיסט, כי הוא בעצמו היה מין ועובד אלילים, והוא היה צריך להכשיר את עצמו ואת תורתו...


עוד טען המקלל, שמצבו של עובד אלילים ומשתף שם שמים עם דבר אחֵר "טוב יותר" כלשונו, מאשר מצבו של אתאיסט. והוא ממשיך להטעות! שהרי לא ניתן לומר על מין ועובד אלילים, שדינו "מורידין ולא מעלין", שמצבו "טוב" או "עדיף וטוב יותר" כמו בפסקה הקודמת, שהרי דינו למוות מיידי ובכריתה ועקירה נצחית מחיי העולם-הבא!


וכאמור, כל ההזיות הללו נועדו להכשיר ולהחדיר את נחמן הכלבי לדת משה. עוד כתב המקלל ש"אתאיסט פטור משאר עונשי בית-דין בפועל", ויש בדבריו סכלות כפולה: האחת, איך הוא טוען שאתאיסט הוא הגרוע-מכל-גרוע ויחד עם זאת פטור מעונשי בית-דין? והאחרת, מי אמר לו שאתאיסט פטור מעונשי בית-דין? והלא דינם של המינים הוא ש"מורידין ולא מעלין", כל-שכן וקל-וחומר אם הגיע מין כזה לבית-הדין שדינו מיתה.


והנה פסק רבנו ביחס למינים בהלכות רוצח ושמירת הנפש (יד, יד–טו):


"המינין והם עובדי-עבודה-זרה מישראל [...] מצוה להורגן. ואם יש בידו כוח להורגן בסיף בפרהסיה הורג, ואם לאו, יבוא עליהן בעלילות עד שיסבב הריגתן. כיצד? ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר, קודם ומסלק הסולם, ואומר לו: 'הרי אני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך', וכיוצא בדברים אלו".


וכן פוסק רבנו בהלכות ממרים (ג, א):


"מי שאינו מאמין בתורה-שבעל-פה [...] הרי זה בכלל המינים ומיתתו ביד כל אדם. [...] מורידין ולא מעלין כשאר המינים [...] – כל אלו אינן בכלל ישראל ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינים, אלא כל ההורג אחד מהם עשה מצוה גדולה והסיר מכשול".


כאמור, המקלל ממשיך לההביל בעניין זה ואומר כך: "עדיף לטעות ולהאמין במה שלא מחויב להאמין מאשר לא להאמין באחת מהאמונות הקדושות", ודבריו קשים מאד, שהרי הוא הפך את העבודה-הזרה, אשר לעיל הוא אמר עליה שהוא "עדיפה" ו"טובה" ו"טובה יותר" לאיסור שלא מחויבים בו! שהרי הוא אומר: "עדיף לטעות ולהאמין במה שלא מחויב להאמין"! כאילו האדם אינו מחויב לבער מקרבו את העבודה-הזרה! ועדיף לדעת המקלל לטעות בהבלי עבודה-זרה ויחד עמם להאמין "באחת מהאמונות הקדושות", מאשר שלא לטעות באותן "אמונות קדושות" כלל ועיקר... עד-כדי-כך הוא אדוק אחר המינות!


ואם תמהתם מהן "האמונות הקדושות" הללו? ובכן, הנה המשך דברי המקלל:


"עדיף לטעות ולהאמין במה שלא מחויב להאמין, מאשר לא להאמין באחת מהאמונות הקדושות, שהתורה-בכתב ובעל-פה, שעוברת דרך חז"ל ראשונים ואחרונים, מחייבות לוגית: כמו במלאכים, בשדים, בגלגול נשמות, בשמות קדושים, בעין הרע, בכישוף וכו'".


נמצא לפי דבריו, שעדיף להאמין בעבודה-זרה ויחד עמה לאמץ אמונות אליליות מאגיות, מאשר לסלק את האמונות הטמאות הללו מן המחשבה! ואיך הוא הגיע לזה? ועוד הוא מכפיש את התורה ואומר שהיא חייבה את האמונות האליליות הללו באופן לוגי!


וכידוע ומבואר בתורה, האמונה בשדים הינה עבודה-זרה, כי עבודתם הינה עבודה-זרה קדומה מאד. וכן הזיית גלגולי הנשמות הינה עבודה-זרה, כי זו השקפה שיסודה בקרב עובדי האלילים הקדמונים ונפוצה מאד עד היום בקרב הבודהיסטים והמקובלים ועוד; וכן האמונה במאגיה ובשימוש ב"שמות קדושים", ב"עין הרע", וב"כישוף", כל אלה הם עניינים שיצאו מקרב עובדי האלילים הקדמונים, ותורת האמת והצדק שלפה עליהם את חרבה וחייבה אותנו לעקור אותם ולהכריתם ולמחות כל זכר לעקבותיהם מן המציאות!


כאמור, המקלל טוען שהתורה-שבכתב והתורה-שבעל-פה "מחייבות לוגית" את אמיתת השדים וגלגולי הנשמות והשמות הקדושים ועין הרע והכישופים, וכל עולם המאגיה... וכל זה הזיה מוחלטת, וכבר הרחבתי במאמריי בעניינים אלה, ראו: "בחינת אמונת גלגולי הנשמות", "עין טובה ועין רעה במשנת הרמב"ם"; ועל ענייני המאגיה הרחבתי בספרי "אפיקים להרמב"ם" במאמר על המיסטיקה; ובעניין השדים כבר הרחבתי בחלק ב.


והנה גם דברי רבנו על כל ענייני המאגיה הללו בסוף הלכות עבודה-זרה פרק יא:


"ודברים אלו כולן דברי שקר וכזב הן, והן שהטעו בהן עובדי עבודה-זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים האלו, ולא להעלות על הדעת שיש בהן תעלה [=תועלת], שנאמר: 'כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל' [במ' כג, כג]. ונאמר: 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יד].


כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות, שכל אלו הדברים שאסרה התורה אינם דברי חכמה, אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים: 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ' [דב' יח, יג; כלומר, אל תימשך אחר המאגיה ואחוז באמונה זכה וברה]".


עוד אומר המקלל: "בעוד שזה שמאמין באמונה לא נכונה שאין בה נופך אלילי", האמנם? האמנם אין בשלל האמונות הללו שהוא ציין נופך אלילי? האמנם אין בהזיותיו של נחמן הכלבי לא רק נופך אלילי אלא מינות ממש? מינות אשר דינה "מורידין ולא מעלין".


והוא מוסיף שמי שמאמין בשלל ההזיות הללו: "לא הזיק לעצמו מבחינה רוחנית כלל, ולא החסיר בתודעתו הרוחנית ולא כלום". האמנם? האמנם המינים אינם מזיקים לעצמם מבחינה רוחנית? האמנם תופשי ההזיות האליליות שיצאו מקרב העמים הטמאים אינם מזיקים לעצמם מבחינה רוחנית? והלא כל התורה כולה באה להזהיר מעבודה-זרה! ודבריו אלה הם גם כפירה בתורה וגם חירוף וגידוף ה' יתעלה ויתרומם אשר ציווה בזה.


נשים גם לב לסוף דברי המקלל לעיל, אשר טוען שמי שביער מקרבו את "האמונות הקדושות" בשדים, בגלגול נשמות, בעין הרע, בכישוף וכו', הוא נותר לפי המקלל:


"ריק בתודעתו המסורסת והנכה מהאור, מההשגה, מהידע והחכמה שיש בתוך אותו מושג ומונח רוחני בו הוא כופר [דהיינו בשדים ושאר ההבלים הללו שהוא הזכיר]. והוא נותר קצוץ כנפיים ונכה-רוח וכסיל גמור שלא חפץ בתבונה".


והבאתי את הפסקה הזו מחדש כדי להתבונן בכסילותו של המקלל, כי הביטוי "נכה רוח" אינו ביטוי של גנאי, ובא לקלל נמצא מברך, שהרי "נכה רוח" הוא ביטוי לענווה ולשפלות הרוח, ראו נא את דברי הנביא ישעיה (סו, ב): "וְאֶל זֶה אַבִּיט, אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי", ושם תרגם יונתן: "וּבְדֵין רַעֲוָא קֳדָמַי לְאִסְתַּכָּלָא בֵיהּ, בִּדְעִנְוְתָן וּמַכִּיךְ רוּחַ וּמִשְׁתְּוֵי לָקֳבֵיל פִּתְגָמִי". צדק אפוא המקלל, וכל המבער את ההזיות הללו הוא עניו וירא שמים.


עוד אומר המקלל:


"לכן קליפת הפילוסופים וחכמי יוון סבי דבי אתונא, הוציאה וגררה מתוכה כהשלכה [=כתוצאה] טבעית את קליפת ההשכלה הכפרנית הארורה, את קליפת המודרנה הטמאה, את קליפת הרפורמים הארורים, כל הקליפות הללו נעוצות בפילוסופיה היוונית הכפרנית. לכן קליפתם וטומאתם קשה ועמוקה בהרבה מהקליפה של הטועים בדרכי האמורי השונים והמשונים או בכל מיני דתות ניו אייג' של הבל, הם הרבה יותר קרובים ומוכנים להגיע לאמונת היהדות כי נפשם פתוחה לקבל אמיתות רוחניות, בניגוד לקליפת יוון והרפורמה וההשכלה המתגאה והזחוחה, וזה תכלית התועבה אצל הבורא יתברך ולכן הם מרוחקים בתכלית מאור פני הקדושה".


ובכן, דבריו הבל מהובל, כי רוב פילוסופי יוון ואריסטו בראשם, האמינו במציאות הבורא ובאחדותו, ואף הרחיקו מקרבם את ההזיות המאגיות והעבודה-הזרה אשר נחמן הכלבי כֹּה שקע בהן! ובמלים אחרות, אריסטו ורבים מחבריו יש להם חלק לעולם-הבא, לעומת נחמן הכלבי אשר נידון בצואה רותחת על-כך שהוא בעט בתורה-שבעל-פה שמסר לנו משה רבנו ע"ה, החדיר לעם-ישראל תורת אלילות חדשה, והִתעה רבים אחרי ההבל.


וכבר ביארתי בחלקים הקודמים, כי מגמתו של נחמן הכלבי ותלמידו המקלל לבזות ולהשפיל את חכמי יוון נובעת מן הפחד העצום מההשׂכלה החכמה והדעת, כי אם הם לא ירחיקו את חסידיהם הבהמות מן החכמה והדעת, הבהמות עוד עשויות להפוך לבני אדם, ויבינו וישכילו כי נחמן הכלבי הוא מכשף ועובד אלילים אשר מתעה אותם וגורם להם להיעקר מן העולם! והפסדו כל-כך חמור כי הוא הפסד נצחי שאין אחריו תקומה.


והמקלל ממשיך לומר דברי הבל:


"אפילו קליפת וטומאת הנצרות, עם כל זה שהיא נחשבת לאלילות לפי הרמב"ם, אך לא לפי התוספות והמאירי, עדיפה מבחינה רוחנית ונפשית על קליפת הפילוסופיה, ההשכלה, המודרנה, המערביות והרפורמים, שכן הנצרות מודה במציאות הבורא יתברך ובאמיתות אלוהיותו וקדושתו של התנ"ך כולו, ולכן כותב הרמב"ם שלעתיד לבוא המשיח יחזירם בקלות בתשובה, והם ידעו ששקר נחלו אבותיהם ושכל מה שישו ומוחמד באו לעולם זה בדיעבד לפלס דרך למלך המשיח דרך הכרת התכנים התנכיים הקדושים".


ושוב המקלל מכשיר ומחדיר את המינות והעבודה-הזרה, שהרי הוא אומר שהמינות וההגשמה "עדיפות מבחינה רוחנית ונפשית על קליפת הפילוסופיה"! וכל מי שאומר שהמינות "עדיפה מבחינה רוחנית ונפשית", אומר למעשה שיש מעלה במינות! ויתרה מזאת, כאמור, הפילוסופיה היא-היא ידיעת ה' וייחודו! איך אפשר לומר על ידיעת ה' וייחודו שהיא "קליפה", כלומר, לא רק שהוא מכשיר ומחדיר את המינות, הוא גם מרחיק ומתעב את ה' אלהים אמת! וכופר בייעודו ובחובתו של האדם לידע ולהכיר את בוראו.


כלומר, המקלל שוב אומר דברי הבל, כי הנצרות אינה עדיפה "מבחינה רוחנית ונפשית" על הפילוסופיה, שהרי הפילוסופיה האמיתית היא-היא מחשבת ישראל והיא-היא הדרך לידע את בורא-עולם ולייחדו באמת ובלבב שלם. ברם, בהעדר לימוד המדעים ובהעדר לימוד הרחקת הגשמות האדם יתעה כל ימיו באפלה, וישקע בהזיות מאגיות ואליליות. ההשכלה אינה כפירה אפוא כדברי נחמן הכלבי ותלמיד המקלל, היא הדרך לידע את ה' יתעלה, כי בידיעת המדעים האדם לומר להכיר את מי-שאמר-והיה-העולם! וכאמור, שנאתם להשׂכלה ולפילוסופיה האמיתית נובעת מצביעות טמטום רשעות ואלילות.


והמקלל ממשיך:


"אבל את האתאיסטים והמשכילים והפילוסופים יהיה קשה מאד להחזיר בתשובה כי יש להם קליפה של מרד וכחש וגאווה סרוחה לרוב נבלותם וסכלותם שנאתם ואיבתם ליהדות ולקדושה, וזה עומק הסבר דברי הצדיק האמת רבי נחמן על-כך שעדיף להאמין בכל מאשר לכפור בכל. יען כי עצם הקליפה של הכחש, הספקנות והכפירה: עיוור, נכה, גרוע, עמוק ותהומי הרבה יותר ולאין ערוך, מאשר אמונה לא נכונה בשטויות והבלים".


והמקלל צודק במשהו בתחילת דבריו, דהיינו במה שהוא טוען שיהיה קשה להחזיר בתשובה את המינים, אך הוא לא צודק לחלוטין, כי לדעת חז"ל ורבנו אי-אפשר להחזיר בתשובה את המינים! כולל נחמן הכלבי ושאר הוזי ההזיות הארורים שקמו לישראל באלף השנים האחרונות, כל אלה אין להם תקנה, ואין מקבלים אותם בתשובה לעולם!


וכך פוסקים חז"ל ורבנו בהלכות עבודה-זרה (ב, ח–ט):


"ישראל שעבד עבודה-זרה הרי הוא כגוי לכל דבר, ואינו כישראל שעובר עבירה שיש בה סקילה [...] וכן המינים מישראל [אשר שקעו לחלוטין בעבודה-זרה], אינן כישראל לדבר מן הדברים, ואין מקבלין אותן בתשובה לעולם, שנאמר: 'כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים' [מש' ב, יט] [...] ואסור לספר עמהן ולהשיב עליהן תשובה כלל, שנאמר: 'וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ' [מש' ה, ח], ומחשבת מין לעבודה-זרה".


הטעות של המקלל הוא טעות חוזרת, במה שהוא כורך יחדיו את המשכילים והפילוסופים יחד עם המינים, ואף שייתכן ויהיה משכיל או פילוסוף שיפלו למינות, אך לא בגלל שהם משכילים או פילוסופים, אלא בגלל שהם נמנים על אחת מחמש הקטגוריות ההלכתיות של המינות. ובמלים אחרות, היות האדם משכיל או פילוסוף אינה מהגדרות המינות כמו שנחמן הכלבי טוען, להיפך לדעת רבנו! היות האדם משכיל ופילוסוף היא הדרך לידע את בורא-עולם, לבער את המינות והאלילות מקרבו, ולזכות לחיי העולם-הבא!


ושוב מטרתו הברורה של נחמן הכלבי היא להרחיק את שומעי לקחו מן החכמה והדעת, כדי שלא יזהו את מינותו וכסילותו, ויחדלו לרוממו ולהעריצו ולהפוך אותו לאלוה.


אגב, דברי נחמן הכלבי: "שעדיף להאמין בכל מאשר לכפור בכל", הינם הטעיה חמורה לדעתי, כי עדיף להיות אתאיסט מאשר להיות גם מגשים וגם עובד אלילים בשר-ודם כמו צאצאי המינים בימינו. כי האתאיסט נכשל רק בהגדרה אחת של המינות, אך מי שגם מגשים את הבורא וגם עובד אלילים בשר-ודם נכשל בשתי הגדרות של המינות. וברור שעדיף להיות אתאיסט מאשר להימנות על כסילי ברסלב, כי אתאיסט כאמור שוגה רק בהגדרה אחת של המינות, ואילו כסילי ברסלב שוגים גם בעבודת אלילים לבשר ודם, וגם באינסוף הזיות מאגיות אליליות אשר אין לאתאיסט הארור כל חלק ונחלה בהם.


***

בהמשך דבריו, המקלל מצטט מתוך מאמר שכתבתי על נחמן נבל אחֵר, וכותרתו: "הרמב"ם והרמב"ן – יחי ההבדל הקטן! (חלק ג)", וזה לשונו של המקלל:


"מצטט שוב את טומאת השפתיים וטיפשות הפה של לשונך הנובחת והכפרנית ביחס לדברי הרמב"ן הקדוש, ועונה לך אחת לאחת [מכאן הוא מצטט את דבריי במאמר]:


כמו כן, מעניין לראות כיצד גם כאן הוא [נחמן הנבל] תופש את אגדות חז"ל כפשטן, ועוד מתהדר בכך שהן מסייעות להזיותיו, שהרי על דברי הגמרא בשבת שם הוא אומר: "ראה המאמר הזה איך הוא מסכים עם מה שכתבתי", והבין אותו כפשטו בצורה מחרידה. וכי יעלה על הדעת שיש לחכמים כוח לשרוף בעיניהם? וכי יעלה על הדעת שתצא כזאת תקלה על ידיהם? והאין בית דין של עשרים ושלושה אחראים בלעדיים לגזור ארבע מיתות? וכבר אמרתי שמי שמאמין בשוטות כזו, כל דבריו חשודים עד שיוכחו כאמת.


[והמקלל מדלג עתה לסוף המאמר שנזכר בעניין הרמב"ן:]


א) האם ייתכן שה' יאפשר לאדם להזיק לחברו באופן מיסטי באמצעות מבט עינו, ולא יאסור זאת בתורה או לא יזהיר על כך?


ב) מדוע אין עונש מוגדר לגרימת נזק באמצעות העין בתורה שבעל-פה או בתורה שבכתב? האם ה' חלילה יעניש את הרשעים ש"הזיקו" בהינד עפעפם ללא אזהרה? והלא כלל ידוע הוא בתלמוד (יומא פא ע"א ועוד): "לא עָנַשׁ [=הקב"ה] אלא אם כן הזהיר"! האם ניתן להניח שה' חלילה יעשה עוול, שיעניש ללא אזהרה וללא התראה?


ג) האם יעלה על הדעת שה' יאפשר מציאות של נזק בעין הרע ולא ייתן כלים ברורים לבתי הדין לדיני ממונות ונפשות להתמודד עם נזקים מסוג זה? האם יעלה על הדעת שה' יתברך יאפשר כאוס של נזקים בין איש לרעהו, מבלי לתת לבני האדם את האפשרות להעניש את המזיקים ולפצות את הניזקים? והלא מטרת כל התורה כולה היא יצירת חברה מתוקנת בריאה ומאוזנת, כיצד אפוא ניתן ליצור חברה מתוקנת ללא כלים משפטיים ברורים להתמודד עם הפושעים והרשעים, להוכיח את נזקם ולחייבם בפיצוי?


[עד כאן דבריי במאמר, והמקלל ממשיך:] עד כאן הציטוט ממך.


תשובה [ומכאן ואילך תשובתו של המקלל]: וכי יעלה על הדעת שאין לחכמים ולצדיקים כוח להרוג ולשרוף בעיניהם? הרי הגמרא מלאה מכך שחכמינו נתנו עיניהם כשהקפידו על מישהו ועשאוהו גל של עצמות! מתברר שאתה ממש מומר לכפירה בתורה-שבעל-פה ובדברי חז"ל כולם, כאחרון הצדוקים והנוצרים".


עד כאן תחילת תשובתו של המקלל, וכבר השבתי בחלק הרביעי להזיות המטופשות הללו כאילו יש כוח לצדיקים לכשף כישופים, וכאילו יש להבין את אגדות חז"ל כפשוטן, וההזיות הללו מעידות על נחמן הכלבי שהוא היה כסיל גמור נעדר כל מדע ודעת.


והנה המשך דברי המקלל:


"וכי אלישע הנביא לא קילל בכוחו את מ"ב הנערים והם מתו מקללתו כמפורש בתנך? וכי נח לא קילל את כנען כארור?? וכי על המשיח לא נאמר בישעיה יא: 'והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע'? וכי התורה מתייחסת לכל המקרים הללו כתקלה או חטא?? איפה זה נאמר? אוי עם הארץ עלוב, או שוטה מוחלט, אוי כופר שפל ומעורר רחמים. זה פשוט לכל בר-בי-רב וברור כשמש וכשמלה שיש לחכמים וצדיקים מיני כוחות רוחניים לענוש ולהמית בפיהם ובמבט עיניהם! ואין זה שונה במאומה מכוח של עין הרע להזיק דרך הסתכלות שלילית של רוב האנשים או דרך הקפדה של נתן עיניו בו ועשאו גל עצמות של חכמים צדיקים ויחידי סגולה, או דרך קללות של צדיקים וחכמים רבי מעלה הפועלות פעולתן בוודאות!".


ובכן, לגבי אלישע הנביא, הוא היה נביא! ועל זה שיש בכוחו של נביא לעשות נסים אין חולק וזה מיסודות הדת, הוויכוח הוא האם יש כוח לצדיקים לעשות נסים ונפלאות? ויתרה מזאת, האם יש כוח למינים גמורים לפי הגדרות התורה-שבעל-פה, לעשות נסים? וברור שאין כוח לצדיקים לעשות מאומה בניגוד לחוקי הטבע, וכל-שכן למינים הארורים.


ועתה לקללתו של נח לבנו. ובכן, נח קילל את בנו חם ונכדו כנען, לא במטרה להזיק להם מבחינה מאגית, כי לא היה בכוחו לעשות מאומה, אלא כדי להעביר מסר לדורות, והוא: שמי שנוהה אחר יצריו ותאוותיו ומסוגל להזיק אפילו לאביו, גרוע מן הבהמה, והוא ראוי להיות עבד עבדים לְאֶחָיו אשר השליטו את שכלם על יצרם, ולא עשו כמעשה חם. ובמלים אחרות, ככל שהאדם ישליט את שכלו על יצרו כך הוא יהיה ראוי להנהיג את זולתו, ולכן האשה נתקללה שהאיש ימשול בה, כי היה הייתה הראשונה לנהות אחר יצרה.


ועתה לפסוק מישעיה (יא, ד) שהטיפש המקלל הזה מביא כראיה: "וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע". ובכן, הפסוק הזה הוא משל למלך-המשיח אשר ישפוט בצדק ויעניש את הרשעים. ואפילו לפי הפשט אין להבין בהכרח שמלך המשיח יהיה מכשף אשר יעשה פווווּ וימית את הרשעים... אלא ברור שמדובר במשל בעניין מלך-המשיח אשר ידון אותם למיתה, והכוונה ב"רוח פיו" היא לגזר-הדין שייצא מפיו. וכך מפרש רס"ג שם: "וישפוט בצדק למען הדלים, ויוכיח ביושר בעבור עמי הארץ. ויכה בציוויו את בני ביתו בשבט, ומי שדינו למות יומת ברשעו".


ראיה נוספת לכך שמדובר שם במשל, עולה מכך שכל הפסוקים בפסקה שם הם משלים לאחרית הימים, ראו לדוגמה את שני הפסוקים הבאים שם: "וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו, וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם", וכי ניתן לחגור את הצדק למתנים? וכי ניתן לחגור את האמונה כאזור לחלציים? וברור לחלוטין שכל אלה משלים, וכמו שרבנו מסביר במורה (ג, יא):


"כי בידיעת האמת מסתלקת האיבה והשנאה, ויבטלו נזקי בני אדם זה לזה, וכבר הבטיח [הנביא ישעיה] ואמר: 'וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ' [...] [יש' יא, ו]. ואחר-כך נתן סיבה לכך ואמר, כי סיבת סילוק אלה השנאוֹת וההתקוטטויות וההשתלטויות היא ידיעת בני אדם אז אמיתת האלוה, ואמר: 'לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְיָ כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים' [שם, ט]".


ובעיניי הדברים כל-כך פשוטים וברורים ונכוחים, כשמש ביום יאיר.


נשים לב גם לכך, שהמקלל הזה משווה בין כוחם של הצדיקים לכשף ולהזיק בהבל פיהם, לבין כוחו של כל אדם להזיק בעין הרע! והנה דבריו: "ואין זה שונה במאומה מכוח של עין הרע להזיק דרך הסתכלות שלילית של רוב האנשים, או דרך הקפדה של נתן עיניו בו ועשאו גל עצמות של חכמים צדיקים ויחידי סגולה, או דרך קללות של צדיקים וחכמים רבי מעלה, הפועלות פעולתן בוודאות!".


ואם הכוח הזה שמור לצדיקים בלבד, איך יש לכל אדם כוח להזיק בעין הרע?


כמו כן, מדברי המקלל עולה שהוא עובד אלילים בשר-ודם, כי כל מי שמאמין שיש כוח מאגי לישות כלשהי מבלעדי ה' יתעלה ויתרומם, וכל שכן לבשר-ודם שפל ונגוף – הוא בגדר עובד אלילים, כי הוא משתף שם אלהים חיים עם דבר אחֵר, דהיינו הוא מפנה את כוחות ההערצה והיראה אשר שמוּרים ומיועדים לבורא-עולם כלפי אלילים בשר ודם!


והנה לפניכם דברי רבנו ביסוד החמישי משלושה-עשר יסודות הדת:


"והיסוד החמישי שהוא יתעלה הוא אשר ראוי לעבדו ולרוממו ולפרסם גדולתו ומשמעתו. ואין עושין-כן למה שלמטה ממנו במציאות מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות וכל מה שהורכב מהן [וכל שכן לבני האדם שוכני בתי חומר שחייהם כרוח חולף], לפי שכולם מוטבעים בפעולותיהם אין להם שלטון ולא בחירה אלא רצונו יתעלה, ואין עושין אותם אמצעים להגיע בהם אליו, אלא כלפיו יתעלה יכוונו המחשבות ויניחו כל מה שזולתו [כלומר, אין להַפנות את המחשבה וההערצה והיראה למאומה זולת ה' יתעלה]. וזה היסוד החמישי הוא האזהרה על עבודה-זרה, ורוב התורה באה להזהיר על זה".


ומה דינו של מי שֶׁמַּפְנֶה את מחשבתו ויראתו והערצתו לזולת ה' יתעלה?


הנה לפניכם המשך דברי רבנו שם: "וכאשר יפקפק אדם ביסוד מאלו היסודות [כל שכן נחמן הכלבי הארור אשר דרס ורמס ברגל גסה את יסודות הדת הטהורים] הרי זה יצא מן הכלל וכפר בעיקר ונקרא מין ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, וחובה לשנוא אותו ולהשמידו, ועליו הוא אומר: 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט' [תה' קלט, כא]".


והמקלל ממשיך בהזיותיו:


"ובקשר לתקלה היוצאת מידיהם, אכן לא תמיד זה רצוי בשמים ולכן אלישע נענש על קללתו את הנערים וחלה את חליו ממנו מת, כדברי חכמינו בגמרא, אבל זה לא סותר את עצם הכוח שיש להם לעשות כן, וברוב רובם של המקרים זה כן מקובל בשמיים וצדיקים משתמשים בזהירות, מתינות ואחריות רבה בכוחות הרוחניים העילאיים שלהם. ולמעט קללת אלישע – כל שאר המקרים של צדיקים שקללו וחכמים שהמיתו היו הכרחיים ורצויים".


נשים לב שמדברי המקלל עולה, שיש כוח לבני האדם לעשות דברים בניגוד לרצון שמים! שהרי הוא אומר במפורש: "אכן זה לא תמיד רצוי בשמים", וזה מוכיח שמדובר בעבודה-זרה, כי כאמור, ייחוס כוחות מאגיים עצמאיים כאלה לבשר-ודם, ואף לכל ישות אחרת ביקום, דמיונית או מציאותית, היא בגדר עבודה-זרה – כי אין עוד מלבדו ואין כיוצא בו.


אגב, מה שחז"ל מתחו ביקורת על אלישע הנביא בעניין זה, מדובר בדברי מוסר בלבד. דהיינו אלישע לפי האמת לא חטא במאומה, כי לא נזכרה בספרי הנבואה ביקורת כלפיו על-כך שהוא קילל את הנערים וגרם למותם, אלא, חז"ל חששו שיהיו סכלים כמו נחמן הכלבי שלא יבינו את צדקתו של אלישע וחובת רוממות הנביא וסמכותו, ויבואו להקל בחיי אדם, ולכן הם מתחו ביקורת על אלישע כדי להרחיק את השוטים מהשקפות רעות.


והדבר דומה לדברי חז"ל שדוד המלך לא חטא, למרות שהנביא מוכיח את דוד המלך באופן ברור, ועונשו של דוד מפורש בספרי הנביאים. אלא כוונתם הייתה שלא לגרום לריקים ולשוטים לחשוב שדוד המלך היה קל-דעת או זנאי חלילה, כי הם אינם מבינים את הנסיבות ואת צדקתו של דוד המלך, ושמדובר בתקלה חד-פעמית לעומת אינסוף הפעמים שבהם דוד המלך התעלה מעל יצרו ועבד את אלהיו באמת ובלבב שלם. וכדי להבין לעומק את הפרשה הזו, שוו בנפשכם אם אותם המוציאים דיבה על דוד המלך בעניין זה היו מלכים בעצמם, והיה להם את הכוח והעושר של מלכים, והלא הם לא היו מחזיקים מעמד שנה אחת! עוונותיהם ופשעיהם היו מורידים אותם קל מהרה לשאול.


והמקלל ממשיך:


"והשאלה שלך על כאוס של נזק לשני [מאדם לזולתו], הנגרם מכוחות רוחניים מאגיים ומיסטיים אֵלּוּ לא רלבנטית, שכן פסוק מפורש הוא במשלי: 'קללת חינם לא תבוא'. קללה, הקפדה ועין הרע הבאות על ריק וחינם לא יכולות לפעול שום נזק והרס למושא הקללה, והעין הרעה. ומפורש באינספור פסוקים שהבוטח בבורא שמור מכל נזק. כמובן שזה מורכב וכשמדובר על גרימת צער לצדיקים אז ה' מדקדק אפילו על כחוט השערה, אבל בשאר מקרים הנזק לא בא על חינם. אם שלטה עין הרע באדם מסוים זה רק כי יש עליו קטרוג ודינים למעלה על חטא מסוים, ועל זה דייקא מתלבשות העין הרע והקללה. כי כלל ברזל הוא אצל חכמינו 'אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עוון', למעט ייסורין של אהבה ליחידי סגולה כדי לזככם ולנקותם לחלוטין לעולם-הבא, כמסקנת הגמרא שם בברכות".


המקלל מתייחס לשאלתי כיצד ייתכן שהקב"ה יאפשר לאדם להזיק לזולתו באמצעות עין הרע, והלא הדבר יגרום לכאוס של עונשים וייסורים בלי צדק ובלי משטר! ובכן, אם באמת המקלל ושאר המקובלים הוזי ההזיות מאמינים בזה, מדוע הם עורכים טקסים וגובים כספים להסרת עין הרע? מדוע הם גובים דמי חסות מפני הקפדה ונזקים מאגיים? ואם הדבר כל-כך פשוט כדברי המקלל, שילמדו את התועים ש"קללת חינם לא תבוא", ושיבטחו בה' יתעלה, ושלא יקללו את "הצדיקים" (המינים), והכל יהיה בסדר!


אלא ברור, שלפי הקבלה הארורה עין הרע שולטת והקללות פועלות באופן כללי, והתירוץ הזה שהוא נותן כאן, הם בעצמם אינם מאמינים בו, ופועלים באופן ההפוך לגמרי.


ויתרה מזאת! על שאלה חשובה מאד המקלל אינו עונה, אם אדם מסוגל להזיק לחברו באמצעות מבט עינו, איך הקב"ה לא אסר זאת באמצעות מצוה מפורשת בתורה? ואיך הדבר לא נזכר אפילו ברמז בין גדרי הדינים ההלכתיים של התורה שבעל-פה? וכי הקב"ה יאפשר לאדם להזיק לחברו מבלי לתת על-כך את הדין? והלא מגלגלין חובה על ידי חייב! ומי שהזיק לחברו לפי ההזיה הזו באמצעות מבט עינו חייב לתת על-כך הדין!


ובמלים אחרות, גם לפי הזייתו של המקלל ש"קללת חינם לא תבוא", עדיין מדובר בכאוס מוחלט! שהרי הקב"ה מאפשר לבני האדם להזיק לזולתם באופן חופשי ומבלי לתת על-כך את הדין בבית-הדין, היעלה על הדעת כדבר הזה? ואם באמת האדם היה מסוגל להזיק לחברו במבט עינו, סוף העולם היה מגיע מזמן, וכמעט שלא היה נשארים בני אדם בעולם הזה, שהרי כמה צדיקי-אמת יש בעולם-הזה אשר אין עליהם חטא או עוון?


ובמלים אחרות, הקב"ה נתן אישור לאדם להזיק לחברו באמצעות מבט עינו... ולמה הדבר דומה? לכך שהקב"ה ייתן אישור לאדם לגנוב מחברו, ולחבול בו, ולנאוף עם אשתו, ולרצוח אותו ואת בניו, וכי יעלה על הדעת שהקב"ה יאפשר לאדם להזיק כך לחברו? וכי יעלה על הדעת שהקב"ה לא ייתן כלים לדיינים למנוע מבני האדם להזיק לזולתם באופן כל-כך חופשי ובלא לתת על-כך את הדין? וכי עזב אלהים את הארץ והניחו לשוטים?


אגב, שימו לב כיצד המקלל מנסה להבהיל אותי בדבריו לעיל: "כמובן שזה מורכב וכשמדובר על גרימת צער לצדיקים אז ה' מדקדק אפילו על כחוט השערה", והרמז ברור, אדיר הקטן חושף את מינותם ורשעותם וכזביהם של נחמן הכלבי ודומיו הארורים, והמקלל מנסה לרמוז לי ברמז עבה שהנני חשוף לנזקי עין הרע, ואפילו אם אני צדיק...


ואם הוא מסוגל שידפוק עין! והוא מוזמן גם לעשות לי פולסא דנורא! לכבוד הוא לי.


כמו כן, ביחס ל"ייסורין של אהבה" אשר לפי המקלל "נפסק בברכות", כבר התייחסתי לכך במבואי למאמרי על רש"י חלק לג, ומשם תתברר סכלותו של המקלל גם בזה.


והמקלל ממשיך בעניין הנדון:


"אבל לדון ולהסתפק בעצם כוחם [של המינים] לעשות כן? בעצם נכונותם של הכוחות הרוחניים האלו?? עד היכן הדרדרת בכפירה המזוויעה שלך? מחריד.


ומה הקשר בכלל לסמכות בית דין להרוג בעשרים ושלושה דיינים??? סמכות הלכתית מחייבת לחוד, וכוח רוחני שנתן הבורא לחכמיו, צדיקיו וקדושיו לחוד. אין האחד נכנס כלל לתחום חברו ואם הבורא לא אסר את זה בתורה, כפי שהעלית כאפשרות תאורטית, אז זה גופה הוכחה וסימן שהוא רצה לתת לזה מקום וביטוי ואפשרות רוחנית במציאות! כדי שיתקדש שם שמים כשצדיקים יענישו בקללתם ובקפידתם את רשעי העולם".


ובכן, אין צורך לחזור על הדברים שאין כוחות מאגיים לשום נוכל ומין, ולהבדיל אפילו לא לצדיקים לעשות מאומה בעולם-הזה, וצדיק אמיתי לא יתיימר ויתעתע כאילו יש לו כוחות מאגיים, וכל אדם שטוען שיש לו כוחות מאגיים הוא נביא שקר ארור ודינו מיתה.


המקלל גם לא מבין את גדרי המשפט, דהיינו שהרשות להרוג ניתנה אך ורק לסנהדרין של עשרים ושלושה, ונדמה לו שלכל אדם יש כוח ורשות להרוג במבט עיניו, וזו סכלות וטמטום שאין כדוגמתה, כי אי-אפשר לקיים חברה מתוקנת אפילו שבוע אחד אם באמת היה לכל אדם כוח להזיק ואף להרוג את חברו במבט עינו; ואין גבול לטמטום ולסכלות, וכאמור, אם היה רק זיק של אמת בהזיה הזו העולם לא היה מתקיים אפילו שבוע אחד.


ושימו לב למחשבת המינות העקומה של המקלל:


"ואם הבורא לא אסר את זה בתורה [...] אז זה גופה הוכחה וסימן שהוא רצה לתת לזה מקום וביטוי ואפשרות רוחנית במציאות! כדי שיתקדש שם שמים כשצדיקים יענישו בקללתם ובקפידתם את רשעי העולם".


כלומר, אם הקב"ה לא כתב משהו בתורה, זו הראיה וההוכחה שהוא מעוניין במה שהוא לא כתב! ואיך אפשר להעלות על הדעת טמטום כל-כך נחות? וכי הקב"ה חפץ שנקיים את מה שלא כתוב בתורה, או שהוא חפץ שנקיים את מה שכן כתוב בתורה?


ועל איזה קידוש-שם-שמים הוא מדבר? וכי שם שמים מתקדש כאשר הצדיקים מענישים בקללתם ובקפידתם את רשעי העולם? וכי הוצאה להורג אפילו של רשעים (למעט מינים) ללא התראה וללא דין ודיינים היא קידוש-שם-שמים? והלא מדובר בחילול-שם-שמים!


והלא גם חז"ל אמרו שסנהדרין שהורגת אחת לשבעים שנה נחשבת לקטלנית, איך אפוא יעלה על הדעת שהקב"ה ייתן כוח כזה לשוכני בתי חומר להחריב את העולם?


"קַוֵּה אֶל יְיָ וּשְׁמֹר דַּרְכּוֹ וִירוֹמִמְךָ לָרֶשֶׁת אָרֶץ בְּהִכָּרֵת רְשָׁעִים תִּרְאֶה" (תה' לז, לד).

הצ'יוואווה מאומן ותלמידו המקלל – חלק ה
.pdf
Download PDF • 263KB

120 צפיות3 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

3 Comments


נדב דולב
נדב דולב
Oct 14, 2021

המקלל הארור רואה את התגובות ?

Like
Maple
Maple
Oct 14, 2021
Replying to

הזוי איזה סילוף הכמרים האורתודוקסים עשו ליהדות, עד כדי כך שהם התירו לבנות עגל מזהב (הרב קנייבסקי) שכל המקורבים לצלחת נהנים מהזהב, מזכיר את הכנסייה בצרפת של ימי הביניים, פשוט בושה איך עיוותו את התורה.

שלא נדבר על מרן עבדאללה יוסוף שהחזיק בשני רכבי יוקרה מדגם BMW ו3 דירות בירושלים וכל בני משפחתו וניספחים למיניהם נהנים ממשכורות ציבוריות, אוי ואבוי לקרוא לרב עובדיה יוסף "גדול הדור" וכמו שאמר יוסי שריד על עובדיה יוסף "אם הוא גדול התורה אוי לתורה ואם הוא גדול הדור אוי לדור".

Like
bottom of page