top of page
תמונת הסופר/תאדיר דחוח-הלוי

שֵׁד ושמו הגייבֵד

עודכן: 24 בדצמ׳ 2023

רבים הם עלוני המינים אשר יוצאים מדי שבת בשבתו, אחד מהם נקרא: "מאמר שבועי בדרכי עבודת ד' וענייני הזמן, מפי רבן של ישראל מרן פוסק הדור, הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א – גאב"ד ירושלים ומרא דארעא קדישא", זוהי כותרתו הארוכה שכל כולה פולחן פגאני לאליל כעור ונקלה במיוחד. על-כל-פנים, לקראת פרשת חיי שרה תשפ"ד פורסמו דבריו של שטרנבוך באחת משיחותיו באותו שבוע, כותרת הדברים היא: "בזמננו שהוא זמן מלחמה צריכים להשיב מלחמה שערה ולהוסיף שעות בלימוד התורה בפרט בלילי שבתות חורף הארוכים".


ובכן, המסר המרכזי בדבריו הוא "שהחרב האמיתית במלחמה הוא לימוד התורה הקדושה [...] ולכן מי שח"ו מתרשל עכשיו מלימוד התורה, יש עליו תביעה מיוחדת שהוא פושע בחובת השמירה על יושבי ארץ הקודש [...] ובמיוחד יש לעורר לנצל הזמן בלילי שבת החורף הארוכים, שיש בהם הרבה זמן ללימוד התורה, ובפרט בזמנינו שהוא זמן מלחמה, צריכים להשיב מלחמה שערה, ולהוסיף שעות בלימוד בלילי שבתות חורף הארוכים וגם במוצאי שבת".


כלומר, שטרנבוך מחדיר את השקפתם הידועה של המינים שלימוד תורת המינות שבידם פועל "גדולות ונצורות" בשדה הקרב – ולא רק שהם חיילים לכל דבר ועניין והניצחון במלחמה תלוי בהם, אלא שהם "החרב האמיתית", הם "השמירה על יושבי ארץ הקודש", הם אלה ש"משיבים מלחמה שערה", לא צה"ל ולא כל כוחות הביטחון ולא עשרות אלפי המתנדבים – הם – המינים וצאצאיהם אשר שונאים שנאה עזה את צה"ל ואת ארץ-ישראל, ואשר הפכו את תורת-האמת לתורת מינות פרו-נוצרית מתועבת, הם-הם הלוחמים שבזכותם אנו קיימים!


ברם, לא רק שתורת המינות האורתודוקסית איננה מועילה במאומה לעם-ישראל היא אף מזיקה לנו מאד: מנציחה את טמטומם של יושבי הישיבות, וממיטה על עמֵּנו ייסורי אימים.


ואכן היא ממיטה עלינו ייסורי אימים, שהרי בכל שנת שלטונם של בנט ולפיד, כאשר תקציבי עולם תורת המינות האורתודוקסי היו בשפל, נשלחו מעזה רקטות בודדות, ואף זכינו לשגשוג כלכלי, לשקט חברתי (למעט הבריונים השיכורים של ביבי הכלבי שהיו צועקים בכנסת), ואף לביטחון אישי. לעומת זאת, מעת שעלו לשלטון ביבי והמינים האורתודוקסים למיניהם, עמֵּנו הולך מדחי אל דחי, עד למכה הקשה שספגנו בטבח שמחת-תורה שאירע ב"שבת השחורה". וכל זאת כאשר תקציבי עולם המינות האורתודוקסי בשיא שלא היה כמותו מאז קום המדינה! הייתכן כדבר הזה?! הייתכן שתורתם "מגנא ומצלא", ודווקא בעת שהם מקבלים מיליארדים כדי להתנדנד הלומי תועבות והשקפות מינות על סטנדרי הטומאה שלהם, דווקא בעת הזו שבה ידם נשלחת עמוק-עמוק לתוך הקופה הציבורית, דווקא בעת שבה לפי שיטתם עמֵּנו היה צריך להיות המוגן ביותר והשמור ביותר מכל העיתים, דווקא בעת הזו – עמֵּנו הגיע לסכנה קיומית, ונזקק לנושאות המטוסים של ארה"ב כדי להרתיע את אויבנו מלהכות בנו: "אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ, וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי יְיָ דִּבֵּר" (יש' א, יט–כ).


ומי שיתבונן בהיסטוריה יראה שתורת המינות של המינים האורתודוקסים מעולם לא הגינה ולא הצילה, שהרי כל קהילות הטומאה והמינות של אירופה נכחדו במשׂרפות אש ועשן, ורבים מהם אף עברו תופת של ייסורים, ייסורי אימים שייסורי השבת השחורה מחווירים לידם.


אלא, לא רק שתורת המינות הפגאנית והזימתית שבידם אינה "מגנא ומצלא", תורת המינות האורתודוקסית שבידם ממיטה אסונות וייסורים על עם-ישראל! אך המינים לעולם לא יודו על האמת, ולעולם הם ימשיכו במעלליהם ובתעלוליהם כי בתועבותיהם נפשם חפצה. "גַּם הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה, גַּם אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם וּמְגוּרֹתָם אָבִיא לָהֶם יַעַן קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה דִּבַּרְתִּי וְלֹא שָׁמֵעוּ וַיַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי וּבַאֲשֶׁר לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ" (יש' סו).



"הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ, כִּלִּיתָם מֵאֲנוּ קַחַת מוּסָר, חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע מֵאֲנוּ לָשׁוּב" (יר' ה, ג).


א. הראיה היחידה של שטרנבוך להזיותיו


שטרנבוך מביא ראיה להזיותיו ממדרש: "וכמו שאמרו חז"ל (מכות י ע"א): 'מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה' [וגרסת הר"ח: 'מצוינין בהלכה']".


ובכן, כמנהגם של המינים שטרנבוך דורס ורומס את הלכות התורה-שבעל-פה שקיבלנו מאת משה רבנו בסיני, ובוחר לו מדרש, שאותו הוא מעקם ומסלף, כדי להצדיק את תיעובו. ובכן, להלכות התורה-שבעל-פה ולחיוב הגיוס לצה"ל והשמירה על הארץ ועל עם-ישראל כבר ייחדתי מאמר: "שירות בצה"ל ליושבי הישיבות", ולא אחזור על הדברים כאן. ברם, כאמור, שטרנבוך גם מעקם את המדרש, שהרי במדרש נאמר: "מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה"? כלומר לא מי גרם לרגליהם של חיילי צה"ל שיעמדו במלחמה, אלא לרגלינו שלנו, כאשר באה עת צרה וצוקה לעם-ישראל, כולנו, כל תלמידי החכמים נשמענו לצו ההלכה ויצאנו למלחמה, אפילו "חתן מחדרו וכלה מחופתה", כלשון חכמים בהלכה. ומלמד המדרש, שמה שנתן לחכמי האמת והצדק את הכוח לעמוד במלחמה הוא "שערי ירושלים שהיו מצוינין בהלכה" (זו כנראה הגרסה המקורית). כלומר, דבקותם של תלמידי החכמים בלימוד ההלכה (דהיינו לימוד תורה מעמיק ומקיף), רומם אותם לחוסן נפשי ומוסרי, ונסך בהם יראת שמים ועוז רוח בשעת משבר. וזו מטרתו של המדרש, ללמד שלימוד תורת-האמת, אשר כולל את כל החכמות והמדעים שהרי אין תורה בלא דעת ומדע, מרומם את נפש האדם לעוז ולתעצומות (ולהבנת המאמר: 'אין לו להקב"ה אלא ארבע אמות של הלכה', ראו: 'האם לדעת הרמב"ם צריך ללמוד גמרא?').


כמו כן, לאור הגרסה המדויקת של המדרש נראה שמטרת המדרש לרומם את לימוד ההלכה, דהיינו את בתי-המדרשות אשר עסקו בהלכה, להבדיל מבתי-המדרשות אשר עסקו בגרסה. וכבר ראינו את מגמתם זו של חכמים במדרש אחר, בברכות (ח ע"א) נאמר כך: "אמר רב חסדא: מאי דכתיב [תה' פז, ב]: 'אֹהֵב יְיָ שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב'? אוהב ה' שערים המצוינין בהלכה יותר מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבעולם". ונראה ברור, שההבחנה היא בין בתי המדרשות שלומדים בהם הלכה, לבין בתי המדרשות שגורסים בהם משניות וכיו"ב; ובמלים אחרות, בין בתי המדרשות אשר התמקדו בשינון ובגרסה לבין בתי המדרשות אשר התרוממו מלימוד הגרסה ומעיינים לעומק בתכנים ההלכתיים והמחשבתיים והמדעיים.


ב. נפתלי טריפ החולה


בהמשך דבריו, שטרנבוך מספר סיפורי-פוגי נחותים שבהם הוא משכנע את הכסילים שומעי לקחו, שלימוד תורת המינות שבידם הוא-הוא "החרב האמיתית", והנה הסיפור הראשון:


"ומספרים, שבשעה שהגאון רבי נפתלי טרופ [טריפ] זצ"ל [שר"י] היה חולה, כל בני הישיבה התנדבו להוסיף איזה זמן בלימוד התורה, וכל אחד התנדב כפי יכולתו, זה שעה וזה חצי שעה וכו' וכו', ואחר-כך באו להקדוש החפץ-חיים וביקשו ממנו גם-כן שיתנדב ויוסיף זמן בלימוד התורה לרפואת ר' נפתלי. והחפץ חיים חשב ואמר אין לי זמן פנוי, ולבסוף אמר שיכול לתת דקה (מינוט) אחד, ושאלו להחפץ-חיים: וכי רק דקה (מינוט) אחת יכול לתת, והרי מה אפשר כבר להספיק בדקה? והשיב להם 'דקה אחת של לימוד התורה הרי זה הרבה מאוד'".


לפי הזיית המינים, לימוד תורת מינותם פועל כסגולה פגאנית לרפואה! וכבר הוּכח במאמרים שצוינו לעיל ובמאמרים נוספים כגון: "מטרת המזוזה – ביקורת רבנו על שר"י", שהפיכת התורה לסגולה פגאנית שמורידה שפע או מועילה לרפואה וכיו"ב, הינה כפירה בתורה, מפני שהתורה איננה סגולה פגאנית, אלא תורת חיים שנועדה לרוממנו לחיי העולם-הבא.


והגדיל לעשות המסומם מראדין אשר מחדיר את ההזיה שאפילו דקה אחת של לימוד תורת מינותם פועל "גדולות ונצורות", והחרה-החזיק אחריו השֵּׁד הגייבֵד, שסבור שאפילו דקה אחת של לימוד תורת מינותם פועל "גדולות ונצורות" בשדה הקרב, ואיני יודע איך הם מדמיינים זאת: וכי לימוד תורת מינותם פועל כמו כישוף? או שהוא עולה לשמים ומפעיל את בורא-עולם לעשות לנו נסים בשדה הקרב? וכך או כך מדובר בעבודה-זרה ובכפירה בתורה, וכן בכפיות טובה נוראה כלפי החיילים שמחרפים את נפשם למען כל עם-ישראל – כפיות טובה מחרידה שנובעת מאהבת הגלות והמינות, משנאת צה"ל ומשנאת ארץ-ישראל, ארורים יהיו. וכבר הסברתי את כל העניינים הללו במאמרים שצוינו לעיל, וראו עוד: "גיוס חרדים בעת חירום", "תיעובם של המינים לצה"ל ולארץ-ישראל", "גם בעת מלחמה המינים מזיקים לישראל".


ג. איסר זלמן שמלצר


והנה עוד סיפור מסיפורי המינים, מפיו הטמא של שטרנבוך:


"ושמעתי בשם מרן הגאון ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל שאמר: העולם תמהים ושואלים מדוע לא צומחים היום מהישיבות גדולי תורה כמו בדורות הקודמים? אבל הטעם לזה פשוט – כי ב'שישי שבת' שזהו שליש מהשבוע מתבטלים, ומאבדים את כל הרציפות של לימוד התורה".


מסיפור זה ניתן ללמוד דבר מאד מעניין, יושבי הישיבות מתבטלים מלימוד תורת מינותם בשישי-שבת, ואם תשאלו מדוע? ובכן, התשובה פשוטה: הם לא מקבלים על זה כסף! ולכן שטרנבוך נזעק לשכנע ולתעתע בצאצאי המינים, שילמדו את תורת מינותם גם בשישי-שבת, וגם במוצאי שבת, וכאמור לעיל: "ובמיוחד יש לעורר לנצל הזמן בלילי שבת החורף הארוכים, שיש בהם הרבה זמן ללימוד התורה, ובפרט בזמנינו שהוא זמן מלחמה, צריכים להשיב מלחמה שערה, ולהוסיף שעות בלימוד בלילי שבתות חורף הארוכים וגם במוצאי שבת".


ואיני מתפלא על-כך, שהרי תורתם היא תורת מינות מטמטמת ומשׁמימה, וללא הכסף וללא טובות ההנאה – אין שום סיבה שאדם ישב ללומדה, אלא-אם-כן הוא יהיה שקוע חזק בהזיות שתורתו היא סגולה פגאנית ובלימודו הוא פועל "גדולות נצורות", כמכשפי העבודה-הזרה.


בהמשך דבריו, שטרנבוך מתאמץ לשכנע ולתעתע בכסילים, כדי שצאצאי המינים המיוגעים והמשועממים ילמדו את תורת מינותם של המינים האירופים ודומיהם, וזה לשונו:


"ובאמת מי שעוזב את הלימוד בליל שבת קודש ח"ו, מפסיד שלא יוכל לקנות 'כתר תורה', וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ג מהלכ' ת"ת הי"ג) וז"ל: 'מי שרוצה לזכות בכתר תורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהם' עכ"ל, והרי מבואר בלשון הרמב"ם דבר מבהיל, שמי שמאבד 'לילה אחד' מלימוד התורה הקדושה, אינו יכול לזכות לכתר תורה".


והכסיל הזה לא הבין שדברי רבנו הם דברי מוסר שנועדו ללמד שלימוד התורה המועיל והיעיל ביותר הוא בלילה, בעת שיש לאדם שקט מופתי סביבו, והריכוז בשיאו – וכוונתם של חכמים היא, שהאדם ילך לישון מוקדם ויקום מוקדם כמה שעות לפני התפילה וילמד תורה. ואילו שטרנבוך למד מדברי חז"ל ורבנו שאם אָבַד לילה אחד מן הלילות האדם כבר "אינו יכול לזכות לכתר תורה", נו באמת, מהי הַשּׁוֹטוּת הזאת?! כאילו לילה ללא לימוד תורה משפיע באופן מאגי שלילי על האדם... ושימו לב עד כמה הפליגו המינים בהזיה זו, וכך הוא ממשיך ואומר:


"ושמעתי [=עוד סיפור מסיפורי האחים המינים] ממרן הגאון ר' אהרן קוטלר [שר"י] שביאר העניין, שזהו כמו 'שרשרת' המורכבת מחוליות ופנינים רבים, שאם נקרעה השרשרת באמצע, מתפרקים כל החוליות ומתבטל כל השרשרת, וכך גם ה'כתר תורה' של בן תורה, מורכב מצירוף של כל הלילות יחד ללימוד התורה ואם מאבד לילה אחד מתורה, הרי הוא קורע את השרשרת באמצע, ומפרק את כל החיבור ומאבד את האפשרות לזכות ב'כתר תורה'".


שמעתם? "ואם מאבד לילה אחד מתורה, הרי הוא קורע את השרשרת באמצע", ומעבר לכסילות ולטמטום יש בדבריו גם השקפה רעה מאד, שהרי אין אדם בעולם שיצליח לנצל את כל לילותיו לתלמוד תורה, ודי לפי שטרנבוך המין הארור, שהאדם יאבֵּד לילה אחד כדי שהוא כבר יאבד את כל תורתו! וכלשונו: "הרי הוא קורע את השרשרת באמצע, ומפרק את כל החיבור" וכו', ואלה דברי שקר אשר מייאשים את הלומדים ועלולים להוציא אותם מן הדת.


השֵּׁד הגייבֵד מוסיף לתעתע בצאצאי המינים כדי שילמדו גם בחינם את תורתם העקושה:


"מי שלומד בהתמדה בשישי ושבת שקשה יותר ללמוד, שכרו גדול יותר על כל לימודו שבמשך שאר ימות השבוע, שבזה הוא מוכיח כמה התורה חשובה אצלו, ולכן הוא מקבל שכר גדול יותר על כל לימודו שבכל השבוע, שכפי מה שהאדם מעריך את התורה כן הוא מקבל שכרו".


ולמה קשה לצאצאי המינים ללמוד בשישי-שבת? ובכן, מפני שהם לא מקבלים כסף על-כך, ולכן זה כל-כך קשה להם, כי תורתם תורת מינות מייגעת מטמטמת ומשׁמימה – ואפילו ביום שבת, שהוא יום שלווה ומנוחה, הם אינם מסוגלים ללמוד את תורת מינותם העקושה!


ד. התורה היא "עסק" – ביזנעס


בהמשך דבריו השֵּׁד הגייבֵד מודה שיש לעשות את התורה כמו "עסק", וזה לשונו:


"ובגמ' בסנהדרין (צ"ח ע"ב) איתא: 'מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח? יעסוק בתורה ובגמילות חסדים', ודקדק הקדוש ה'חפץ חיים', שלא אמרו: 'ילמד תורה ויעשה גמילות חסדים', אלא אמרו: 'יעסוק בתורה ובגמילות חסדים', והרי שכדי להינצל מחבלי משיח צריך לעשות את התורה וגמילות חסדים כ'עסק' שהוא טרוד בו וחושב היאך לשפר עוד ועוד, והיאך יוכל להרוויח עוד כמה רגעים ללימוד התורה, ועי"ז יזכה להינצל מחבלי משיח".


הנה ראיתם, שהמינים משווים באופן מפורש, בלי בושה, ביד רמה ובמצח נחושה את לימוד התורה ל"עסק", צריך להשקיע בתורה כמו בביזנעס... ולפי האמת התורה היא הרבה יותר מביזנעס, התורה היא סם החיים, התורה היא אור האמת, התורה היא אושר האדם בעולם-הזה ובעולם-הבא, וכמו שאמרו חכמים: "הוי ממעט בעסק ועוסק בתורה" (אבות ד, יב), "דורות ראשונים שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי – זה וזה נתקיים בידן" (ברכות לה ע"ב) ועוד.


ה. שטרנבוך חושף שצאצאי המינים מתחילים להתעורר!


באותו עלון ארור מובאת שיחה נוספת של שטרנבוך וזו כותרתה: "דברים חוצבים להבות אש אודות השקפת התורה הצרופה בעת הזאת", ולא דברים "חוצבים" אלא קורדום חוצבים...


וכך הוא אומר בראש דבריו:


"יש בני ישיבות שמרגישים עצמם 'נחותי דרגא' כלפי אלו ההולכים לצבא, ומעריצים את חיילי הצבא באומרם שהצבא מציל אותנו – והם שוכחים את האמת, שהצבא חייבים לנו עוד יותר הכרת הטוב על מה שאנחנו יושבים ולומדים, שבזכות התורה שלנו, אנחנו מצילים אותם".


בדבריו, שטרנבוך חושף הלך רוח מרענן מאד בקרב צאצאי המינים, הלך רוח שאף מפיח בי תקווה, ואסביר: מדבריו עולה שרבים מצאצאי המינים מבינים בתת-המודע שלימוד תורתם אינו פועל באופני הכישוף והסגולה הפגאנית שמטיפים להם רבותיהם, שהרי הם יודעים היטב שתורתם היא תורה מייגעת ומשמימה – ובראותם את חיילי צה"ל שמחרפים את נפשם על קיומנו כאן בארץ-ישראל, וכן את המתנדבים והמסייעים הרבים למאמץ המלחמתי, וכן את התרוממות הרוח של כל מי שעוסק במצוה נעלה זו – תחושת אפסותם ובטלנותם מתעצמת ומייסרת מאד, והם מתחילים להרגיש נחותים ובזויים ושפלים, וכמו שהבטיח הנביא מלאכי:


"וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר יְיָ צְבָאוֹת. וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעָם כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה [=מלעיטים ומזהמים את עם-ישראל בתורת מינות פרו-נוצרית ארורה]" (מלאכי ב, ח–ט).


על-כל-פנים, השֵּׁד הגייבֵד נלחם כנגד תחושת המוסר הטבעית שמתעוררת בתקופה זו בקרב צאצאי המינים, ולכן הוא מוסיף ומטיף, מוסיף ומחדיר את ההזיה שיושבי הישיבות הכסילים, המתנדנדים על הסטנדרים באפס-מעשׂ ובתחושת ריקנות ושיממון הולכת ומתעצמת, שהם-הם "החרב האמיתית", הם "השמירה על יושבי ארץ הקודש", הם אלה ש"משיבים מלחמה שערה", לא צה"ל ולא כל כוחות הביטחון ולא עשרות אלפי המתנדבים – הם! המינים וצאצאיהם אשר שונאים שנאה עזה את צה"ל ואת ארץ-ישראל, ואשר הפכו את תורת-האמת לקורדום חוצבים ולתורת מינות פרו-נוצרית, הם-הם הלוחמים שבזכותם אנו קיימים!


ולא רק שהם הלוחמים שבזכותם אנו קיימים, אלא "שהצבא חייבים לנו עוד יותר הכרת הטוב על מה שאנחנו יושבים ולומדים, שבזכות התורה שלנו, אנחנו מצילים אותם". כלומר, לא רק ש"הם הלוחמים האמיתיים אשר משיבים מלחמה שערה", אלא שעל חיילי צה"ל וכל-שכן שאר עם-ישראל, לכרוע ולהשתחוות להם, שהרי "בזכות התורה שלנו, אנחנו מצילים אותם". הזיותיו של שטרנבוך הינן טמטום פגאני נחות, וביטוי מובהק למינות שהוממת את מוחו.


ו. שנאת ארץ-ישראל מפעפעת בשחור נפשו של שטרנבוך


השֵּׁד הגייבֵד אינו מסתפק בדברי המינות הנואלים שראינו, והוא מוסיף דברי גנאי חמורים כנגד הציונים. כלומר, לא רק שהוא משקר ומכזב שתורת מינותו היא סגולה פגאנית, ולא רק שהוא קובע שעל חיילי צה"ל ועל כל עם-ישראל לכרוע ולהשתחוות (ולממן) את המינים, אלא שהוא מוסיף שכל הצרות בגלל הציונים, דהיינו בגלל החיילים שנלחמים עתה בשדה הקרב!


והנה דבריו הללו לפניכם: "ובאמת לולא הציונים לא היו כאן מלחמות כלל, שהם בהקמת המדינה גרמו לכל המלחמות והסכנות מהישמעאלים".


ובמלים אחרות הוא אומר, שאם עם-ישראל היה מוותר על הקמת המדינה, לא היו לנו מלחמות וסכנות מהישמעאלים – והמסקנה ההכרחית מדברי שטרנבוך היא, שיש לבטל את מדינת ישראל! כלומר, חיילי צה"ל עושים נזק עצום לעם-ישראל, על חיילי צה"ל ועל כל היושבים בארץ-ישראל להיכנע לישמעאלים ולתת להם את השלטון בארץ! בדבריו אלה, השֵּׁד הגייבֵד חובר למעשה לחמס לחיזבאללה ולאירן, ולא לחינם רבים מקרב המינים נפגשים עם נציגים איראניים במטרה להחניף להם ולהעביר מסר שהקמת המדינה היא אסון לעם-ישראל.


כמו כן, בדבריו אלה שטרנבוך חושף שגישתם של סאטמר היא הגישה השלטת בעולם המינות החרדי. השנאה לצה"ל, למדינת ישראל ולארץ-ישראל מפעפעת בקרבם כמו ארס ממית. הם מבַכים את תקומתה של מדינת ישראל, כי תקומתה של מדינת ישראל היא ראשית צמיחתה של דרך האמת – ודרך האמת היא הסכנה הגדולה ביותר לעולמם המתועב, כי דרך האמת שופכת אור בוהק על מעלליהם ותעלוליהם, ומכה אותם בסנוורי טוהר וקדושה אמיתית. וזו גם הסיבה שהמינים מתנגדים בתוקף לעלות להר הבית, ראו: "עלייה להר הבית בזמן הזה".


"עַמִּי! מְאַשְּׁרֶיךָ [=מנהיגיך] מַתְעִים וְדֶרֶךְ אֹרְחֹתֶיךָ בִּלֵּעוּ [=התעו אותך אחרי ההבל והתהו אשר מורידים את האדם ביגון שאולה] [...] [ולכן] יְיָ בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ" (יש' ג, יב–יד).


"וְהָיָה שָׁם מַסְלוּל וָדֶרֶךְ [=דרך האמת] וְדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ יִקָּרֵא לָהּ, לֹא יַעַבְרֶנּוּ טָמֵא וְהוּא לָמוֹ [המינים לא יזכו ללכת בה לעולם אף שיראו את הדרך בעיניהם] הֹלֵךְ דֶּרֶךְ וֶאֱוִילִים לֹא יִתְעוּ [וכל ההולכים בדרך הצדק לא יתעו עוד, ואפילו האווילים שהותעו וטומטמו על-ידי המינים]" (יש' לה, ח).


שטרנבוך גם שוכח, שהשואה הנוראה שהִכתה בעיקר באבותיו ובאבות-אבותיו, לא התרחשה בעקבות שאיפתו של עם-ישראל לתקומה מדינית, להיפך! היא התרחשה בעקבות אהבת הגלות ובעיקר בשל שנאת ארץ-ישראל של אבותיו ואבות-אבותיו. והראיה, בתחילה היטלר ביקש לגרש את היהודים מאירופה, אך עם-ישראל אהב את הגלות ולא רצה לעלות לארץ-ישראל, ובמיוחד אבותיו ואבות-אבותיו המינים אשר הורו לצאן מרעיתם להישאר בגלות. קצרו של דבר, אם הייתה לעם-ישראל שאיפה מדינית חזקה – השואה לא הייתה מתרחשת.


זאת ועוד, קוצר הרואי של שטרנבוך והזייתו המסוכנת שהישמעאלים יחיו איתנו בשלום אם רק נמסור להם את השליטה הביטחונית והמדינית בארץ-ישראל, מוביל למסקנה, שמינים כמו שטרנבוך מסוכנים מאד-מאד לעם-ישראל – שהרי הם קוראים להפקיר את עם-ישראל בידי הישמעאלים! וכל הטמטום הזה נועד להחריב את מדינת ישראל שנואת נפשו, להשיב את עם-ישראל לגלות, וכך לכבות את לפיד האמת אשר עתיד לשרוף את המינים ולכלות אותם.


"וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי יְיָ דִּבֵּר" (עו' א, יח). ועשו הוא אדום, והמינים הם יוצאי ארץ אדום שונאי ישראל.


ז. שטרנבוך מוסיף להאשים את הציונים


בהמשך דבריו, שטרנבוך מוסיף להאשים את הציונים במלחמה שנחתה עלינו:


"ומה עוד, שהם במעשיהם של פריקת עול רחמנא ליצלן מכניסים אותנו לסכנה עצומה מחרון אף ה' על היישוב כולו, ה' ירחם. ובפרט בעת הזאת כאשר ראשי השלטון אומרים שהם בעצמם עושים הכל בכוחם ובכוח זרועם, עפר לפיהם, ועוד דברי כפירה כיוצ"ב".


ויש בדבריו של שטרנבוך שחץ בלתי נתפשׂ, שהרי בעת צרה ליעקב על כל העם לערוך חשבון נפש, כל אחד ואחד בתחומו – כל-שכן וקל-וחומר האוחזים בהגה השלטון בעת הזו שפרצה המלחמה, דהיינו המינים ועוזריהם וסייעניהם ועסקניהם למיניהם! הם אלה שהתעקשו לאנוס את עם-ישראל לשיטותיהם, הם אלה שנקטו בכל תכסיסי השקר והרשע והפשע האפשריים כדי להפוך אותנו לדיקטטורה שתשרת את מטרותיהם הנלוזות ואת שדידת הקופה הציבורית, הם אלה שהתעלמו מכל האזהרות שדריסתו ורמיסתו של חצי מהעם (אז, והיום הרבה יותר) תוביל להחלשתו של עם-ישראל ולהתעוררות אויבינו אשר כל העת חורשים עלינו רעה.


ועתה, לאחר כשנה שבה עם-ישראל הולך מדחי-אל-דחי בגלל השקפות המינות שמכלות כל חלקה טובה במוחם, הם עוד מעזים לקום כנגד היד שמאכילה אותם, הם עוד מעזים לנקות את עצמם מכל אשמה לייסורים שנחתו עלינו, ואף לטעון שמי שאשם בהם הם הציונים? אותם הציונים שעתה מחרפים את נפשם כדי להציל את עם-ישראל מכליה ומאימת מוות?! ורק מינים ארורים שדינם מורידין ולא מעלין מסוגלים לתעתע בהשקפות מינות שכאלה.


עוד טוען השֵּׁד הגייבֵד ש"ראשי השלטון אומרים שהם עושים בכוחם ובכוח זרועם, עפר לפיהם, ועוד דברי כפירה כיו"ב" – ובכן, מי הם ראשי השלטון? מי הם אלה שיושבים בקבינטים הביטחוניים לצד ראשי הצבא? הדתיים האורתודוקסים והמסורתיים! הם אלה ראשי השלטון עתה, אז על מי הוא מלין? ומה מונע בעדם מלכנס את העם לעצרות תפילה וזעקה? מה מונע בעדם מלחנך את העם להשקפה שכוחותיו של עם-ישראל נובעים מדרך האמת? שום דבר לא מונע מהם לעשות זאת, ובכל זאת הם אינם עושים זאת, מדוע? ובכן, יש לכך כמה סיבות לדעתי: הראשונה היא כדי למזער את גדולתם ההולכת וגוברת של חיילי צה"ל בעיני כל העם כולו וגם בעיני צאצאי המינים, שהרי ברום קרנו של צה"ל ודרך האמת נובלת קרנם של המינים וצאצאיהם – כי כך היא דרכו של עולם, ברום האמת יגווע השקר; וכן כדי שלא לחשוף את רשעותם במשך כל השנים שבהן הם הטיפו או שתקו על ההסתה המחרידה של המינים וצאצאיהם כנגד חיילי צה"ל, ראו בויקיפדיה ערך חרד"ק (חרקים+חיידקים) ותתחילו להבין.


ח. שטרנבוך עובד אלהים אחרים


בהמשך דבריו שטרנבוך מסביר שפריקת העול של הציונים וכן ראשי השלטון שאומרים "שהם בעצמם עושים הכל בכוחם ובכוח זרועם", וכן דברי כפירה נוספים כאמור – כל זה מוביל לפי דמיונו להתעוררות של "קטרוג גדול על בית ישראל", והנה דבריו הפגאניים לפניכם:


"הרי הדבר מעורר קטרוג גדול רחמנא ליצלן על בית ישראל, והמקטרגים דורשים את שלהם רחמנא ליצלן".


המקטרגים דורשים את שלהם? וכי הקב"ה נכנע לתכתיבי מקטרגים פגאניים דמיוניים? וכי הקב"ה ברא בעולמו ישויות מרושעות "שמבקשות את שלהם"? וכל מי שסובר שהקב"ה נכנע לתכתיבים, או שהוא ברא ישויות מרושעות, או שעשיית עבירות גורמת להתחזקות המקטרגים הדמיוניים – למעשה סבור שה'-אלהים-אמת אינו האלוה היחיד, שהרי יש עוד ישויות אלהיות לצידו אשר בעקבות התחזקותן כופות עליו לפעול באופנים מסוימים שמסבים להן נחת רוח. קצרו של דבר, שטרנבוך מאמין באלהים אחרים, ואף עובדם, שהרי רבות מתפילותיו והזיותיו האורתודוקסיות נועדו לשכך ולשחד את המקטרגים הללו: כדי שלא יפריעו לתפילות "לעלות" או כדי שלא יהיו "קטרוגים" על עם-ישראל, וראו: "מדוע תוקעים בשופר בראש השנה?".


ומי משבית את קטרוגי המקטרגים הפגאניים? מי הוא זה "שמשבית את מידת הדין"? כמובן שהם, המינים וצאצאיהם הם אלה שמונעים מן המקטרגים להכריח ולכפות על הקב"ה להכות ולייסר את עם-ישראל – ובמלים אחרות, הציונים אשר נלחמים ומחרפים את נפשם עתה בשדה הקרב עושים רק נזקים לעם-ישראל, ואילו הם, המינים הארורים הבטלנים והשודדים, הם מתקנים את הנזקים הללו ומצילים את עם-ישראל. ומי צריך אותם בכלל? ארורים יהיו! ולא לחינם הקב"ה הביא את המלחמה הקשה הזו בתקופת שלטונם, כדי להכות אותם על רשעם וכדי להציל את עם-ישראל מציפורניהם אשר תכליתן להשמיד ולהאביד את עמֵּנו.


והנה לפניכם דבריו של שטרנבוך הנבל בעניין המשביתים את המקטרגים:


"אבל כשהקב"ה רואה את המסירות נפש של הבני תורה שלנו [על תורת מינותם], אז המלאכים הסנגורים משביתים מידת הדין בכוח הטענה שאין לנו שיור אלא התורה הזאת".


"וַיִּהְיוּ מְאַשְּׁרֵי [מנהיגי] הָעָם הַזֶּה מַתְעִים, וּמְאֻשָּׁרָיו [ולכן מונהגיו] מְבֻלָּעִים" (יש' ט, טו).


ט. מסקנתו של שטרנבוך


לאחר דברי הבלע, שטרנבוך חוזר למטרה המרכזית של שיחתו, והיא כאמור: לחנוק כל זיק של התעוררות בקרב צאצאי המינים לדרך האמת – שהרי צאצאי המינים מתבוננים בציונים הללו שרבותיהם חירפו וגידפו מדי יום ביומו, מוסרים עתה את נפשם למען עם-ישראל. מסתבר, שבקרב רבים מצאצאי המינים נדלק אור קטן, אור שגורם להם להרהר ולחשוב, אור שגורם להם לערוך חשבון נפש, אור שגורם להם לקנא בתעצומות הנפש ובשמחת המצוה העצומה של "הציונים", אשר עוסקים בהבטחת קיומו של עם-ישראל ובהגנה עלינו מפני התעללויות ורציחות ופוגרומים, ואף בהגנה על המפעל הציוני המופלא והנפלא שעומד לנגד עינינו.


והנה לפניכם המשך דבריו של שטרנבוך:


"ועל כן באמת חרפה ובושה היא שיש מאיתנו שמעריצים אותם [את חיילי צה"ל, ה' יברך אותם וישמור עליהם] ורואים עצמם כ'נחותי דרגא' כלפיהם. ועלינו לדעת שאין לנו במה להתבייש, שאנחנו עושים מה שהקב"ה מצווה, ובעבור זה אנחנו נמצאים בעולם-הזה".


מדברי שטרנבוך עולה, שיש מקרב צאצאי המינים שמתחילים להרגיש בושה! וזו בשורה טובה מאד לעם-ישראל, כי באמת הם צריכים להרגיש בושה גדולה איומה ונוראה, שהרי הם לא רק אוכלי חינם ופרזיטים, במשך שנים רבות הם גם נשכו את היד שממנה אכלו ושתו, היד הזו – הציונים, אשר עתה מחרפים את נפשם בשדה הקרב, ומתנדבים באלפיהם למען המדינה.


והם כלל לא עושים את מה שהקב"ה מצווה, כי ה'-אלהים-אמת ציווה עליהם שלא לחלל-שם-שמים בהפיכת התורה לקורדום חוצבים, וכן ציווה עליהם שלא לעבוד אלהים אחרים, וכן ציווה עליהם לעבוד לפרנסתם, וכן ציווה עליהם ללמוד תורת אמת, וכן ציווה עליהם לאהוב את ארץ-ישראל ולעשות הכל למען ביטחונה ושגשוגה, וכן ציווה עליהם שלא לגנוב ולכחש ולשדוד. אך הם החריבו את כל יסודות הדת המחשבתיים וההלכתיים והמציאו להם תורת מינות פגאנית שתשרת את מטרותיהם ותאוותיהם, וצאן מרעיתם כלי הוא בידם להשגת תועבותיהם.


י. שטרנבוך תובע שחיילי צה"ל יבקשו ממנו מחילה!


בהמשך דבריו, סכלותו ועזות-פניו של שטרנבוך גואות מאד-מאד, והנה דבריו לפניכם:


"ואדרבה, אותם שדורשים מאיתנו גיוס בני הישיבות לצבא שלהם [שלהם?! ובלעדי צה"ל ומדינת ישראל איפה הוא היה היום? מי פיטם אותו ושמר עליו?] צריכים להתעורר בעת הזאת לבקש מאיתנו מחילה על מה שאינם נוהגים בנו כבוד כראוי לבני תורה. ובעוד שהם דורשים מאיתנו למה אנחנו לא הולכים לעזור להם במלחמה, הרי אנחנו דורשים מהם להיפך, למה אינם עוזרים לנו במלחמה שלנו על-ידי התורה הקדושה שהיא כלי חמדתו של הקב"ה".


מדברי שטרנבוך שוב עולה, שהמינים לא רק תובעים שיממנו אותם אלא גם שיכרעו וישתחוו להם, כלומר הם דורשים גם מימון וגם כבוד, וכבר הבאתי את תוכחתו של הנביא להם:


"וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר יְיָ צְבָאוֹת. וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעָם כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה [=מלעיטים ומזהמים את עם-ישראל בתורת מינות פרו-נוצרית ארורה]" (מלאכי ב, ח–ט).


ובסוף דבריו בעניין זה הוא מוסיף:


"וצריך לדעת האמת שהישועה שלנו היא רק מיד השי"ת ולא בסיבתם, שאין הם סיבת הישועה ח"ו, ומי שאינו מודה בזה הרי הוא כופר ביסודות היהדות שאין לנו מלך אלא אתה".


הישועה היא אכן מה' יתברך, אך ה' יתעלה ציווה אותנו לפעול כדי להגן על עצמנו, וחייב אותנו להתגייס למאמץ המלחמתי, ואיים עלינו שלא נשתמש בתורתו כדי להשתמט מחובות – כל-שכן מן החובה הנעלה של הגנה ושמירה על ארץ-ישראל, שהיא היסוד לתקומתנו ולמילוי ייעודנו. קצרו של דבר, שטרנבוך מסלף ומעוות את ציווי ה' כדי שיתאים לשקריו ולנכלוליו.


יא. בשביל לאכול קוגל טוב?


שטרנבוך מסיים את שיחתו בתפילה שקרית לביאת משיח צדקינו, שהרי כל פעולותיו ומעשיו מובילים לשיבתנו לגלות ולהתרחקותנו מימות המשיח ומתקומתנו הלאומית והרוחנית. והוא גם מוסיף עוד סיפור מסיפורי-פוגי, הפעם על איזה גריז שחור ומטונף אשר גער בתלמידו שייחל לביאת המשיח – ומעצם גערתו ניתן ללמוד על שנאתם את ייעודו של עם-ישראל, שהרי ככל שעם-ישראל יתקרב לייעודו ותרום קרן דרך האמת, כך תגווע דרך המינות והסכלות.


והנה דבריו:


"והקב"ה יעזור שבמהרה יבוא משיח צדקינו, ויתגלה כבודו עלינו – שזהו הרי כל העניין של ביאת משיח (וזכורני כשבאתי אצל מרן הגרי"ז זצ"ל ואחד אמר לו: 'הקב"ה יעזור שיבוא כבר משיח', ושאל אותו מרן הגרי"ז זצ"ל: 'וכי עבור מה אתה רוצה משיח בשביל לאכול קוגל טוב'?), וכאשר אנחנו נוסיף בבהירות האמונה שאין עוד מלבדו ית"ש, ואין לנו מלך אלא אתה, אז נזכה להתגלות כבוד ה' בביאת משיח צדקינו, ואז נזכה לעבוד את השי"ת בלבב שלם בלא חטא".


ואם אין עוד מלבדו מדוע המינים הארורים אינם נשמעים לציוויו? וכל דבריהם דברי התחסדות נבובים וריקים, אשר נועדו לכסות על ליבם הערֵל, ועל רסיסי נפשם העכורה והכעורה.


השֵּׁד הגייבֵד מסיים את שיחתו כך: "והשי"ת יעזור שבמהרה ממש יסתיים החילול ה' הזה של המרידה במלכות שמים, ונזכה לראות בהתגלות כבוד ה' בעולמו בביאת משיח צדקנו".


והם-הם המחללי-שם-שמים והם-הם המורדים במלכות שמים, וכדברי אליהו לאחאב:

"וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל? וַיֹּאמֶר לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְוֹת יְיָ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים" (מ"א יח, יז–יח).


211 צפיותתגובה 1

פוסטים אחרונים

הצג הכול

1 Comment


נדב דולב
נדב דולב
Nov 20, 2023

מאמר של אמת טהורה, כל הכבוד !

Like
bottom of page