שירות בצה"ל ליושבי הישיבות – חלק א

עודכן: 17 באוג׳

זכורני בראשית ימיי בבית-המדרש, תמהתי מדוע צאצאי המינים אינם משרתים בצבא-ההגנה-לישראל? יום אחד, פגשתי כומר צעיר חכם בעיניו, כלומר אחד מאותם שחורי הבגדים וההשקפות אשר אוכלין מן התורה, והוא "הסביר" לי, כי לדעת הרמב"ם, כל מי שמקדיש את עצמו לתורה זוכה לפטור משירות בצה"ל. הוא פתח לפניי את הספר "משנה תורה" בהלכות שמיטה ויובל (יג, ח–יג), וקרא משם כמה הלכות אשר לפי דמיונו מורות להשתמט מצה"ל:


"כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען, וכן הן מוזהרין שלא יטלו חלק בביזה בשעה שכובשין את הערים, שנאמר: 'לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל' [דב' יח, א], 'חֵלֶק' – בביזה, 'וְנַחֲלָה' – בארץ. וכן הוא אומר: 'בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם' [במ' יח, כ], ['וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ'] – בביזה. ובן לוי או כהן שנטל חלק בביזה לוקה, ואם נטל נחלה בארץ מעבירין אותה ממנו. [...]


ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ-ישראל וּבְבִזָּתָהּ עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר: 'יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל' [דב' לג, י]. ולפיכך הובדלו מדרכי העולם. לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכוח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר: 'בָּרֵךְ יי חֵילוֹ' [שם, יא]. והוא ברוך הוא זוכה [=מְזַכֶּה, מעניק] להם, שנאמר: 'אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ' [במ' יח, כ].


ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעת את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם – הרי זה נתקדש קודש-קדשים, ויהיה חלקו ונחלתו לעולם-ולעולמי-עולמים, ויזכה לו בעולם-הזה דבר המספיק לו כמו שזיכה לכהנים ללוויים. הרי דוד אומר: 'יְיָ מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי' [תה' טז, ה]".


האמנם ניתן ללמוד מהלכות אלה שבני שבט לוי פטורים ממלחמת מצוה? ובכן, הבה נעיין שוב בהלכה: "וכן הן מוזהרין שלא יטלו חלק בביזה בשעה שכובשין את הערים", רגע, אם הם פטורים מלצאת ולהילחם עם עם-ישראל מדוע רבנו אומר שאסור להם ליטול חלק בביזה "בשעה שכובשין את הערים"? כלומר, מהלכה זו עולה בבירור ששבט לוי משתתף במלחמה עם כלל עם-ישראל ולכן הם מוזהרים שלא ליטול חלק בביזה "בשעה שכובשין את הערים".


כמו כן, מסיבה זו נאמר בהמשך ההלכה: "לא עורכין מלחמה כשאר ישראל", כלומר, לא נאמר שהם לא עורכין מלחמה כלל וכלל, אלא שהם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל. דהיינו הם לא יוצאים למלחמות רשות ומצוה ככל עם-ישראל מפני שהם מחויבים אך ורק במלחמת מצוה, וכמו שנראה לקמן, שאפילו חתן מחויב לצאת למלחמת מצוה כל-שכן שבט לוי בכללותו, ועתה מתבאר היטב מדוע שבט לוי מוזהרים שלא לבזוז את האויב בשעה שכובשין את הערים.


א. האם יושבי הישיבות פטורים ממלחמת מצוה?


תחילה עלינו להסביר מהי מלחמת מצוה ומהי מלחמת רשות? וכֹה דברי רבנו בהלכות מלכים ומלחמות (ה, א): "ואי זו היא מלחמת מצוה? זו מלחמת שבעה עממין, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם [...] מלחמת הרשות, והיא המלחמה שנלחם בה עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו".


נמצא, שמלחמת מצוה היא כל מלחמה שבה מצירין לעם ישראל, ומלחמת רשות היא מלחמה שנועדה להרחיב את גבול ישראל ולהרבות את שמו וגדולתו. לפיכך, כל המלחמות והמבצעים בימינו הם בגדר מלחמת מצוה, שהרי הם לא נועדו להרחיב את גבולותינו או לרומם את שׁמֵנו. ויתרה מזאת, אם לא נילחם ונכה את אויבנו, אֵלֶּה יתחזקו מאד בשאיפותיהם ובפעולותיהם לכלותנו, ורבים מאחינו עלולים לשלם מחיר דמים כבד על רשלנותנו ואוזלת ידינו.