שירות בצה"ל ליושבי הישיבות – חלק א

זכורני בראשית ימיי בבית-המדרש, תמהתי מדוע צאצאי המינים אינם משרתים בצבא-ההגנה-לישראל? יום אחד, פגשתי כומר צעיר חכם בעיניו, כלומר אחד מאותם שחורי הבגדים וההשקפות אשר אוכלין מן התורה, והוא "הסביר" לי, כי לדעת הרמב"ם, כל מי שמקדיש את עצמו לתורה זוכה לפטור משירות בצה"ל. הוא פתח לפניי את הספר "משנה תורה" בהלכות שמיטה ויובל (יג, ח–יג), וקרא משם כמה הלכות אשר לפי דמיונו מורות להשתמט מצה"ל:


"כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען, וכן הן מוזהרין שלא יטלו חלק בביזה בשעה שכובשין את הערים, שנאמר: 'לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל' [דב' יח, א], 'חֵלֶק' – בביזה, 'וְנַחֲלָה' – בארץ. וכן הוא אומר: 'בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם' [במ' יח, כ], ['וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ'] – בביזה. ובן לוי או כהן שנטל חלק בביזה לוקה, ואם נטל נחלה בארץ מעבירין אותה ממנו. [...]


ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ-ישראל וּבְבִזָּתָהּ עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר: 'יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל' [דב' לג, י]. ולפיכך הובדלו מדרכי העולם. לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכוח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר: 'בָּרֵךְ יי חֵילוֹ' [שם, יא]. והוא ברוך הוא זוכה [=מְזַכֶּה, מעניק] להם, שנאמר: 'אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ' [במ' יח, כ].


ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעת את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם – הרי זה נתקדש קודש-קדשים, ויהיה חלקו ונחלתו לעולם-ולעולמי-עולמים, ויזכה לו בעולם-הזה דבר המספיק לו כמו שזיכה לכהנים ללוויים. הרי דוד אומר: 'יְיָ מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי' [תה' טז, ה]".


נשים לב: שבט לוי הוזהר "שלא יטלו חלק בביזה", ויש לשאול: האם החברה החרדית נזהרת מן הביזה? והלא במשך שנים רבות הם בוזזים את הקופה הציבורית ומעבירים תקציבים למגזר שלהם, לא כדי לסייע לעניים ולמסכנים, אלא כדי ליצור תלות לעודד אבטלה ולהנציח בערות, וכל זאת כדי לגדל דורות של בהמות נבערות שירוממו ויעריצו וישתחוו לגדולי-האסלה.


לפיכך, הכומרים שהופכים תורת-חיים לקורדום-חוצבים מבינים את מה שהם רוצים להבין: שכל אחד שמצהיר על עצמו שהוא משרת ה', יכול לפטור את עצמו משירות בצבא-ההגנה-לישראל, וכמו שהנוצרים למדו מן הפסוק: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד" (דב' ו, ד), שה' הוא שלושה שהם אחד ("יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ" – הרי שלושה, וכולם אחד שהרי נאמר: "יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד"). ברם, עיון מעמיק בהִלכות רבנו מעלה את ההיפך הגמור, ונבאר את הדברים אחת לאחת.


א. האם יושבי הישיבות פטורים ממלחמת מצוה?


תחילה עלינו להסביר מהי מלחמת מצוה ומהי מלחמת רשות? וכֹה דברי רבנו בהלכות מלכים ומלחמות (ה, א): "ואי זו היא מלחמת מצוה? זו מלחמת שבעה עממין, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם [...] מלחמת הרשות, והיא המלחמה שנלחם בה עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו".


נמצא, שמלחמת מצוה היא כל מלחמה שבה מצירין לעם ישראל, ומלחמת רשות היא מלחמה שנועדה להרחיב את גבול ישראל ולהרבות את שמו וגדולתו. לפיכך, כל המלחמות והמבצעים בימינו הם בגדר מלחמת מצוה, שהרי הם לא נועדו להרחיב את גבולותינו או לרומם את שׁמֵנו. ויתרה מזאת, אם לא נילחם ונכה את אויבנו, אֵלֶּה יתחזקו מאד בשאיפותיהם ובפעולותיהם לכלותנו, ורבים מאחינו עלולים לשלם מחיר דמים כבד על רשלנותנו ואוזלת ידינו.


לאחר שלמדנו מהי מלחמת רשות ומהי מלחמת מצוה, ברור שלא יעלה על הדעת שבהלכות שמיטה ויובל מדובר על מלחמת מצוה, מפני שמלחמת מצוה היא מלחמה שהכל יוצאים לה, לא רק שבט לוי, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, ואם הקפידה התורה על החתן והכלה, היעלה על הדעת שהיא תפטור שבט שלם מלצאת לעזרת אֶחָיו בצרה? וכֹה דברי רבנו שם (ז, ד): "אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". ואין צורך לומר שאין הנשים נלחמות פנים-מול-פנים כי סכנה גדולה היא להן, אלא הן פועלות ומסייעות בכל הדרוש ללחימה, מה שנקרא בימינו "תפקידים תומכי לחימה", ותפקידן חשוב מאד אם הן עושות אותו לשם שמים. ברם, ברור כשמש כי בלית ברירה גם הנשים נלחמות לצד הגברים.


למדנו אפוא, שהלכות שמיטה ויובל שראינו לעיל עוסקות אך ורק במלחמת רשות. לעומת זאת, במלחמת מצוה כמו בימינו, אין מקום לפטור שום אדם, ואכן הרמב"ם פוסק הלכה נוספת במקום אחר, אשר גם ממנה עולה בבירור ששבט לוי חייב לצאת למלחמת מצוה, וכֹה דבריו בהלכות מלכים ומלחמות (ח, ה): "הכהן מותר ביפת תואר [...] אבל אינו יכול לישא אותה אחר כן, מפני שהיא גיורת". ולכאורה, כל ההלכה הזו תמוהה מאד, שהרי מדוע ייחדו חז"ל הלכה לכהן ולאשת יפת-תואר אם שבט לוי אינם יוצאים למלחמות כלל ועיקר?


ואולי יתרה מזאת, ההלכה האחרונה מהלכות שמיטה ויובל, אשר עוסקת ב"כל איש ואיש מכל באי העולם" וכו', ואשר עליה צאצאי המינים נשענים כדי ללכת בשרירות לבם, ההלכה הזו עוסקת בגויים וביהודים כאחד! כלומר, היא לא נועדה ללמד מאומה על שירות ב"צבא ההגנה לישראל", אלא ללמד, שכל אחד מבאי העולם אשר יבקש לידע את ה' ולעבדו באמת ובלבב שלם, הקב"ה ירומם ויקדֵּש אותו להיות חלקו ונחלתו, וייתן לו את כל צרכיו המספיקים לו (כמו שהוא נותן לכוהנים וללוויים בשעה שיש מלכות לישראל), כדי שיוכל לעבוד ולידע את בוראו.


ובמלים אחרות, ההלכה הזו נועדה ללמד, שלכל אחד יש חלק ונחלה בה' יתעלה, אם רק יתנער מהבלי העולם, ויקדיש את עצמו לידיעת ה' דהיינו ללימוד המדעים המכשירים והמובילים להכיר את בוראו, ולאחר מכן אף יעמיק בלימוד המחשבה-הפילוסופיה שהיא השער לייחודו.


ב. האם יושבי הישיבות פטורים ממלחמת רשות?


אף שאין בימינו מלחמת רשות, חשוב להשיב על שאלה זו, מפני שבאמצעותה גם נלמד מה הם גדרי הפטור ממלחמת רשות, גם נוכל לבדוק האם הם תואמים ליושבי הישיבות, וגם נבין עד כמה תועים ומתעתעים גדולי האסלה בהוראתם שלא לשרת בצבא-ההגנה-לישראל.


ב.1. חלקה הראשון של ההלכה


החלק הראשון של ההלכה לעיל עוסק בשבט לוי, ודומני שהוא לא רלבנטי לימינו מכמה סיבות: א) אין אנו יודעים בימינו מי באמת נמנה על שבט לוי; ב) אין הבחנה בימינו בין שבט לוי לבין שאר השבטים, לא לעניין נחלה ולא לעניין ביזה ולא לעניין הוראת-התורה ולא לעניין שירות בבית-המקדש החרב, מהרה ייבנה. קצרו של דבר, ההלכה פוטרת את שבט לוי ממלחמת רשות בנסיבות שלא קיימות בימינו: שבט לוי בימינו אינו מוגדר ואינו משרת בבית-המקדש, יש לו חלק ונחלה בביזה ובארץ-ישראל, והוא אף לא נתייחד בהוראת-התורה לעם-ישראל!


ב.2. חלקה השני של ההלכה


החלק האחרון של ההלכה עוסק בכל באי עולם מבקשי ה', כאן כאמור יטענו צאצאי המינים שהם ראויים לפטור ממלחמת רשות, מכוח הפטור הגורף שיש לכאורה לכל באי עולם משירות בצה"ל. ברם, כבר ראינו לעיל שהלכה זו לא נועדה ללמד מאומה על פטור לכל באי עולם, הגויים והיהודים, משירות בצבא-ההגנה-לישראל – לא בימינו שכל המלחמות הן מלחמות מצוה, ואפילו לא בימות המשיח שבהם יהיו גם מלחמות רשות – שהרי כל מטרת ההלכה הזו ללמד, שיש לכל אדם מבאי עולם חלק ונחלה לידע ולעבוד את ה' יתעלה, אם רק יתנער מהבלי העולם-הזה ויקדש את עצמו ללמוד ולהשכיל, וכן שכל אדם כזה יזכה לסיוע מאת ה' שיאפשר לו להשיג את חפצו: "וִיזַכֶּה לו בעולם-הזה דבר המספיק לו כמו שזיכה לכהנים ללוויים".


ויתרה מזאת, גם אם נתעקש בעיקשות עקשנית עקושה ללמוד ממנה גם ביחס לשירות בצבא-ההגנה-לישראל, אם נבחן היטב את ההלכה נבין שמדובר ביחידי סגולה בודדים מאד. נשים לב כי הרמב"ם מפרט באריכות רבה, שלא כהרגלו, את המעלות הייחודיות של אותם האנשים, הגויים או היהודים, אשר בחרו ללכת בדרכי ה' יתעלה. בחינת המעלות הללו לאור משנתו של רבנו מובילה למסקנה, שאין שום קשר בין המעלות הללו לבין יושבי הישיבות.


להלן אפוא בחינת המעלות הייחודיות של אותם יחידי סגולה אשר נזכרו בהלכה:


א) איש "אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעת את ה'" – פעמיים רבנו מדגיש שמדובר באדם שיודע את ה', אדם שבוחר להקדיש את עצמו ללימוד המדעים והפילוסופיה מתוך מטרה להכיר ולידע את מי-שאמר-והיה-העולם.


האם המדעים נלמדים בישיבות? האם הם יודעים דבר וחצי דבר על ידיעת ה'? על ייחוד ה'? על השקפות נכונות? והלא הם סבורים שלימודי המדעים הם בגדר כפירה! וחמור מכך, הם בעטו בעיטה גסה כמעט בכל יסודות הדת המחשבתיים שבזכותם אומתנו אומה, ורחוקים הם כרחוק מזרח ממערב מדרך האמת הטהורה, וכבר כתבתי על הזיותיהם המאגיות ושיבושיהם החמורים בשלל מאמרים. קצרו של דבר, רק מי שאינו יודע מאומה על השקפות האמת הישרות מסוגל לעוות את ההלכה לכיוונים רעועים שנועדו לשרת אינטרסים וטובות הנאה.


ולא רק שהם אינם יודעים השקפות נכונות וגם תורה אין להם, הם החריבו את דת האמת והחליפו אותה בדת חדשה פרו-נוצרית ופרו-אלילית, שמטרתה הראשונה היא להפוך תורת-חיים לקורדום-חוצבים, והם משתמשים בה כדי להשיג דמיונות שווא של גדולה ורוממות שמדרדרים אותם לגאווה ולרמיסת הזולת, וכמו שקאפח ידידם מעיד עליהם בהערה לפירוש רס"ג לתהלים (עמ' קעב): "כי ישנם רבים העושים עָוֶל ופשעים, מתוך שֶׁקָּו הבחנתם מעוות מעוקם ומעוקש, וטוענים כי בצדק הם עושים ולא עוד אלא שאומרים זוהי 'דעת תורה'".


ב) נשים לב לנקודה מהפכנית מאד שעולה מן ההלכה! רבנו לא קובע שמדובר ביחידי סגולה שמקדישים את זמנם ללימוד התורה! אלא, מדובר כאן ב"כל איש ואיש מכל באי העולם", וכדברי קאפח שם: "והאם לכל באי העולם יש תורה?", והלא אסור לגוי ללמוד תורה! לפיכך, אין ספק שמדובר כאן באנשי המדע והפילוסופיה יודעי ה' באמת, יחידי הסגולה מקרב ישראל או מקרב הגויים, ואף הישראלים שבהם מחויבים לפי דעתי במלחמת מצוה. אמנם, נראים הדברים שהם יהיו פטורים ממלחמת רשות, כמו הכהנים שמשרתים בבית-המקדש.


ג) עוד אומר רבנו בהלכה: "והלך ישר כמו שעשהו האלהים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם" – שוב רבנו הרמב"ם מדגיש את מעלתו המיוחדת של אותו אדם אשר אותו הוא מתאר בהלכה הנדונה, ובימינו, מי יכול לטעון על עצמו שהוא כזה? ובוודאי שחברה שלמה בכללותה איננה יכולה לטעון על עצמה שכל חבריה ראויים להגדרה הנעלה הזו, כל-שכן צאצאי המינים אשר לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו. אלא, מדובר בהלכה הזו באנשים ישרים ונבונים, יחידי סגולה נדירים ביותר, אשר איני יודע אם חיים בינותינו כיום.


ד) נשים לב למאפיין נוסף אשר אנשי האמת מתוארים בו בהלכה: "ויהיה [ה'] חלקו ונחלתו לעולם-ולעולמי-עולמים, וִיזַכֶּה לו בעולם-הזה דבר המספיק לו כמו שזיכה לכהנים ללוויים". כלומר, מדובר באדם שמסתפק במועט ושמח בחלקו ובפרנסתו. הוא אינו רודף ונלחם להשיג תקציבים בעוול תוך רמיסת מוסרֵי דת האמת, חילול ה' וביזוי התורה, ואינו שולח נציגים לכנסת כדי שימעלו ויגנבו וישדדו את הקופה. אלא, ה' הוא זה שנותן לו ביושר, ללא שיצטרך להילחם לסלף ולהשחיר את פני דת האמת ולהשׂניאה. ובראותי את מלחמות החרדים על תקציב המדינה ונכלוליהם בוועדת הכספים אין לי ספק שהם יהיו החיילים הטובים ביותר מכולם.


ה) האם גדולי האסלה אכן התרוממו למעלת ההסתפקות הזו? לא ולא! רובם הגדול של המינים הללו חיים חיי עושר פאר ומוֹתרות, במיוחד האדמו"רים הארורים למיניהם שכספותיהם בארץ ובחו"ל מלאות מזומנים, ותמונותיהם באתרי הסקי השוויצריים מעידות כאלף עדים על רדיפת תענוגות והנאות העולם-הזה. הם גם בונים לעצמם ווילות בקיסריה, וקונים לעצמם ברזים למקלחות בעשרות אלפי דולרים, וכיו"ב מן המוֹתרות. ולא רק האדמו"רים הנגעלים והנתעבים, גם הכומרים השכירים נוסעים במכוניות פאר ומתגוררים בפנטהאוזים יוקרתיים...


וגם אלה שמספרים לנו עליהם שהם "חיים בצמצום", בסוף מתגלה שהם מגלגלים בתוך ספריותיהם מיליונים של "כספי גמ"ח". כמו שטיינמן גדול האסלה והטחורים, שאחד מנכדיו גנב מביתו "הפשוט והצנוע" שלושה מיליון שקלים! ואין לי ספק ש"צניעותם" ו"פשטותם" הינן תכסיס כדי להרשים את הגבירים וההמון במטרה לזכות בהערצתם ובממונם, וכדי לכסות על בצעם. כמו כן, גדולי האסלה הללו משתמשים במיליונים הספונים בספריותיהם כדי לרכוש דירות ושאר טובין לילדיהם ונכדיהם, וכדי לבצר את שלטונם. אגב, אותו גדול-אסלה שנכדו גנב מספרייתו שלושה מיליון שקלים, לא הגיש תלונה במשטרה אף שהכסף לא הוחזר, ואם באמת היה מדובר ב"כספי גמ"ח", הוא היה מחויב מבחינה מוסרית להגיש תלונה במשטרה.


לסיכום, לפי ההלכה, יושבי הקברים אינם פטורים, לא ממלחמת רשות ובוודאי לא ממלחמת מצוה, אדרבה, השירות בצה"ל היה מסייע להם