עת לעשות לה' הפרו תורתיך

עודכן: 19 בינו׳ 2021

חז"ל ורבנו פסקו מפורשות שאסור להשתמש בכתרה של תורה ולהפוך אותה לכלי לפרנסה, ואין צורך לומר לכלי להפקת משכורות שמנות ושלל טובות הנאה לאין מספר, וכן אסור לדיינים לקחת כסף בעבור פסיקת דינים, וכבר פירטתי את כל פסקיהם ומוסריהם במאמריי: "כך היה הלל אומר: ודישתמש בתגא – חלף" (חלקים א, ב, ג, ד); "האם מותר לקרוא ליוסף קאפח בשם מארי?"; "ערוסי מכחיש את האמת?"; "נטילת שכר בעבור פסיקת דינים"; "מדוע הרמב"ם התנגד ללקיחת כסף בעבור לימוד תורה?" (חלקים א, ב, ג, ד, ה), ועוד.


מאמר זה יתמקד בהיתר שקבע יוסף קאפח, לו ולאחרים, להפוך תורת חיים לקורדום חוצבים בתירוץ של "עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ". בפירושו של קאפח להלכות תלמוד תורה (ג, ט–י), הוא שולל בצדק את כל ההיתרים הדחוקים והמאולצים שכתבו סכלי ישראל לדורותיהם בעניין זה, ואף עוקץ אותם עקיצת עקרב. אך משום מה הוא מחליט להצהיר ולקבוע, שרבנו הרמב"ם היה מסכים להתיר להפוך תורת חיים לקורדום חוצבים בתירוץ של "עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ". ואיני מבין, מה התועלת הלכה למעשה בשלילת כל ההיתרים הדחוקים? אם בסופו-של-דבר הוא בעצמו מתיר לעצמו ולאחרים להפוך תורת חיים לקורדום חוצבים?


א. פסקי רבנו החדים והמפורשים


נחל אפוא בדברי רבנו בהלכות תלמוד תורה (ג, ט–י), בשתי הפסקות לקמן:


"כָּל הַמֵּשִׂים לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חִלֵּל את השם, וּבִזָּה את התורה, וְכִבָּה מְאוֹר הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם-הבא. לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם-הזה".


"אמרו חכמים: 'כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם' [אבות ד, ז]. ועוד ציוו ואמרו: 'לא תעשֵׂם עטרה להתגדל בהן ולא קרדום לחפור בהן' [שם]. ועוד ציוו ואמרו: 'אהוב את המלאכה ושנוא את הרבנות' [אבות א, י]. ו'כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון' [שם ב, ב]. וסוף אדם זה שיהא מלסטֵם [מלשון ליסטים=שודד] את הבריות".


למרות הדברים החדים והמפורשים של רבנו, קאפח טוען, שמשום "עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ" מותר להפוך תורת חיים לקורדום חוצבים! ובמלים אחרות, קאפח פוסק, שאי-אפשר בימינו לקיים את התורה מבלי לבטל ולמחוק כליל את ההלכות הללו של חז"ל ורבנו!


ואיני מצליח להבין, האם ההלכות הללו לא חריפות דיין כדי ללמדנו שאין שום דרך לבטל או למחוק אותן? ואיך קאפח וכל התרצנים למיניהם לא שאלו את עצמם: מדוע חז"ל ורבנו לא הסתפקו באמירה שאסור ליהנות מדברי תורה? מדוע הם הרחיבו כל-כך בעניינים הללו?


וברור לי כשמש, שחז"ל ורבנו האריכו והרחיבו בעניינים הללו, כדי למנוע כל דרך וכל תירוץ וכל סברה אשר עלולה לטשטש ולקעקע את האיסור הזה, אשר הינו כתריס בפני הרס הדת וחילול שם שמים. לפיכך, לא יעלה על הדעת, שכדי למנוע חילול ה', חז"ל או רבנו יתירו את הרצועה ויגרמו לחילול שם שמים עצום, שממנו הם הזהירו במלים חדות ומפורשות! כלומר, לא יעלה על הדעת שחז"ל או רבנו יתירו לבזות את התורה, לכבות את מאור הדת, לגרום רעה לעם-ישראל, ולהיעקר מחיי העולם-הבא, אפילו כדי למנוע חילול שם שמים אמיתי.


כל-שכן וקל-וחומר בעניין שאין בו שום חילול שמים, דהיינו בעבודת האדם לפרנסתו, להיפך, מעלה גדולה היא שהאדם יעבוד במלאכה לפרנסתו ויאכל מיגיע כפיו. כלומר, אדרבה, חז"ל ורבנו רוממו מאד את מעלת המלאכה והפרנסה, וכֹה דברי רבנו בהלכות תלמוד תורה (ג, יא):


"מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומידת חסידים הראשונים היא [=חכמי המשנה והתלמוד], ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם-הזה ולעולם-הבא, שנאמר: 'יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ' [תה' קכח, ב] – אשריך בעולם-הזה, וטוב לך לעולם-הבא שכולו טוב [המלאכה והפרנסה היא מן המעלות המובילות לחיי העולם-הבא!]".


ובמלים אחרות, איך יעלה על הדעת להפוך את המלאכה לחילול שם שמים?! ואפילו קאפח מודה שאין שום חילול שם שמים בעשיית מלאכה, וזה לשונו שם (עמ' רפ): "אלא שיהירות הדורות יצרה על עשיית המלאכה מושגים מעֻוותים לדעת רבנו". ואין זו רק דעת רבנו, אלא דעת חז"ל ורבנו, ודעת התורה וכל הנביאים והחסידים ממשה רבנו ע"ה ועד ימינו.


נמצא אפוא, שחז"ל ורבנו אסרו ליהנות מדברי תורה בלשונות חדים ונוקבים, ועשו כל אשר לאל ידם כדי לחסום ולסתום כל פתח ופרצה דחוקה שדרכה יוכלו לחדור רודפי הבצע ושוחרי השילומים ובה יתירו לעצמם ולאחרים ליהנות מדברי תורה; וכולי האיֵ ועדיין רבו מאד ההוזים והתירוצים, ואפילו קאפח השכיר הממסדי תמה עליהם: "וכשאדם מתבונן באותן הראיות [...] יש מהן שאדם עומד ומשתאה, האם באמת חשב בעל הראיה למה שהוא כתב?".


ב. היתרו של קאפח


עד עתה דיברנו באופן כללי, ועתה נשתדל לרדת יותר לפרטים, קאפח מתיר ליהנות מדברי תורה, מפני שאי אפשר לדעתו "ללמוד תורה לעומקה ולרוחבה" ב"תנאֵי החיים המצויים כיום", ולפיכך הוא טוען: "חייבים לנהוג כפי שנוהגים". ויתרה מזאת, כאמור, הוא טוען שרבנו הרמב"ם היה מסכים לתירוץ זה! וזה לשונו: "כי לדעתי הצדקה אחת יכולה להתקבל גם על דעת רבנו, והוא הנימוק של 'עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ'" (שם, עמ' רעז–רעח).


ואיני מצליח להבין, האם תנאֵי המחיה והכלכלה בימינו קשים יותר מאשר היו בימי חכמי המשנה והתלמוד? והלא בימי חכמי המשנה והתלמוד העניות הייתה גדולה אלף מונים מן העניות בימינו, ורבים מגדולי החכמים היו עובדים בעבודות כפיים קשות מאד, וחיים במצוקה כלכלית נוראה, אשר לעומתה המצוקה הכלכלית של ימינו הינה עושר של מלכים ונסיכים, ואף-על-פי-כן, הם לא השתמשו בתירוץ של "עת לעשות" וכו' כדי ליהנות מדברי תורה.


והנה לפניכם דוגמה מתוך דברי יוסף קאפח בעצמו! וזה לשונו שם (עמ' רעט–רפ):


"מה שכתב [יוסוף קארו] שזה היה בתחילת לימודו [כלומר, שהלל הזקן עבד כחוטב עצים רק בתחילת לימודו, וגם ערוסי טען את הטענה הזו], זוהי השערה ללא שום ראיה, בעוד שדברי הרמב"ם מפורשים [ולקמן נביא ראיה מדברי רבנו לכך שהלל הזקן עבד כחוטב עצים גם כשהיה מורה הוראה גדול מאד], והבא להגביל את תקופת החטיבה עליו להביא ראיה. [...] וכבר מצאנו ר' פנחס הכהן שהיה גדול מאחיו בחכמה וביראה, וכאשר רצו למנותו כהן גדול, הלכו ומצאוהו חוצב אבנים בהר. ור' יהושע דיין של כל ארץ-ישראל והיה פחמי", וכו'.


כמו כן, כמה מקבל היום אברך? 1500 ש"ח לחודש בממוצע? והלא אדם יכול לעבוד יומיים בשבוע ולהרוויח 2000 ש"ח! וזה רק משכר מינימום! כל שכן שהוא יכול לקבל הכשרה מקצועית קצרה ולהרוויח כפליים באותם היומיים! ועוד יישארו לו ארבעה ימים בשבוע ועוד יום שבת כדי ללמוד תורה וחכמה! ואפילו ביומיים שהוא עובד הוא יכול ללמוד תורה, שעה לפני התפילה ועוד שעתיים לאחר העבודה, ומי מפריע לצאצאי המינים לנהוג כך? וזאת בדיוק מה שדרשו חז"ל ורבנו, שאדם יעבוד 3–4 שעות ביום ויפנה את שאר זמנו ללימוד תורה וחכמה, ובמלים אחרות, שאדם יעבוד כיומיים בשבוע! והשאר ישקיע בחכמה!


זאת ועוד, היכן קאפח מצא בדברי רבנו רמז קלוש, ואפילו דק מן הדק, להתיר לחלל שם שמים ולהפוך תורת חיים לקורדום חוצבים, בשל תנאי מחיה וכלכלה ירודים? וכי יעלה על הדעת, שאם היה מותר ליהנות מדברי תורה ולחלל שם שמים בעניין כל-כך יסודי בחיי האדם, דהיינו כדי להשיג פרנסה וכלכלה לו ולבני ביתו, רבנו לא היה לפחות רו