כך היה הלל אומר: וּדְיִשְׁתַּמַּשׁ בְּתַגָּא – חָלַף (חלק ב)

בחלק הראשון הרחבנו בצדקת פסקי חז"ל ורבנו המפורשים המהדהדים והנצחיים בעניין האיסור ליהנות מדברי תורה. בחלק זה נדון בכמה קושיות שהעלו הכומרים השכירים ואשר מהן הם מבקשים להתיר לעצמם ליטול משכורות שחיתות במשך עשרות רבות בשנים.


דברי רבנו באיגרתו


את הראיה הבאה להתיר ליהנות מדברי תורה העלה ערוסי השכיר באחד משיעוריו, והנה היא לפניכם: רבנו באיגרתו מייעץ לתלמידו ר' יוסף בן יהודה שלא ייטול תמלוגים ותמיכות מראש הממסד הרבני באותה התקופה – השכיר שמואל בן עלי. ולכאורה, יש בדברי רבנו ראיה לכך שמותר ליהנות מדברי תורה, שהרי רבנו לא אוסר על תלמידו ליטול תמלוגים ותמיכות מראש הממסד הרבני, אלא רק מייעץ לו שלא ליטול, והנה דברי רבנו באיגרתו שם (עמ' קלד):


"ואשר למה שהזכרת מֵעניין ההליכה לבגדד, הריני מרשה לך לפתוח מדרש וללמד ולהורות, ועם זה תשתדל ללמוד את החיבור על-פה. אבל חוששני לך שיהיו לך צרות תמיד עמהם, ולא תושג התכלית אלא הצרות. ועוד, כאשר תשקוד לְלַמֵּד יתבטל מסחרך, ולקבל מהם איני מייעץ לך, אלא זוז אחד מחייטות או נגרות או אריגה על דרך ההשׂתכרות חביב בעיניי מֵרָשׁוּת ראש הגלות. אם תתעסק עמהם תוזנח, ואם תקבל מהם תתבזה [וכמה עמוקים דבריו למבינים]. ולכן עצתי היא, שתעשה עמלך המסחר ולמידת הרפואה עם העסק בתלמוד תורה לשמה".


כלומר, רבנו מייעץ לתלמידו ר' יוסף שלא לקבל מלגות מהממסד הרבני, ומוסיף שזוז אחד ממלאכה חביב בעיניו "מרשות ראש הגלות", כלומר זוז אחד חביב בעיניו מכל כבודו של ראש הגלות, וכמו שקאפח אומר שם: "רָשׁוּת, ריש קמוצה, כמו 'ואל תתוודע לָרָשׁוּת'".


לפי העדר ההיגיון שבסברתו הזו של ערוסי השכיר, כל מוסרֵי שלמה המלך במשלי ובקהלת, כגון: "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ" (יא, י), הם רק בגדר המלצה! שהרי שלמה לא אומר במפורש בפסוק שהכעס היא מידה שאסור לשגות בה, אלא רק ממליץ לנו להסיר את הכעס כדי לחיות חיים בריאים. ובמלים אחרות, מותר לפי סברה זו לכעוס ולהשתולל ולכלות כֵּלים בחמת זעם, שהרי שלמה רק "ממליץ" לנו שלא לכעוס כדי שלא תיפגע בריאותנו... ויש לשאול, האם ניתן להעלות על הדעת שהכעס היא מידה רצויה? והלא משה רבנו לדעת רבנו הרמב"ם, נענש על שנטה למידת הכעס באמרוֹ: "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים" (במ' כ, י), ובשל כך נמנעה ממנו הכניסה לארץ-ישראל! וכן אמרו חכמים: כל הכועס כאילו עובד עבודה-זרה!


אלא נראה ברור, שדרך האדם אשר מטיף מוסר לחברו ורוצה לשכנע אותו לעשות דבר מסוים באופן חברי ואבהי, שהוא אינו מציע בפניו את הסיבות ההלכתיות והמחשבתיות אלא את הסיבות הרגשיות, כדי לגעת בנפשו של אותו האדם שהוא מבקש להנחות לדרך הנכונה. והוא הדין לדבריו של רבנו כאן לתלמידו ר' יוסף, רבנו פונה לתלמידו בדברים רגשיים ואבהיים, ומשכנע אותו שלא ייטול מהם ממון, לא כי מותר ליטול ממון, אלא כי הוא רוצה לגעת בנפשו וברגשותיו של תלמידו, בדיוק כפי שנוהג שלמה המלך במוסריו במשלי ובקהלת – ולכן רבנו מזהיר את ר' יוסף מן הצרות שיהיו לו עם ראשי הממסד הרבני הללו, ומזהיר אותו שאם הוא יקבל מהם הוא יתבזה, ובמלים אחרות, רבנו פונה לתלמידו כמו שאב פונה לבנו, ואומר לו: לטובתך לא כדאי לך ללכת בדרך הזו, כי אתה תפסיד ממנה ויגיעו אליך ממנה צרות רבות.


והנה כמה דוגמאות נוספות, אשר לפי הסברה האמורה של ערוסי השכיר יש ללמוד מהן שעבירות חמורות מותרות לחלוטין, וכל איסורן הוא בגדר המלצה בלבד:


1) "וְלָמָּה תִשְׁגֶּה בְנִי בְזָרָה וּתְחַבֵּק חֵק נָכְרִיָּה" (מש' ה, כ) – מדברי שלמה עולה שלא כדאי לו לאדם לשגות אחר אשה זרה, ולפי המחשבה שביסוד הסברה הזו, שלמה המלך מתיר לבוא אל אשה זרה, שהרי אין בדבריו איסור מפורש אלא המלצה בלבד!