מדוע הרמב"ם התנגד ללקיחת כסף בעבור לימוד התורה? (חלק ד)

עודכן: 28 בינו׳ 2021

בחלקי המאמר הקודמים למדנו, שהרמב"ם התנגד בחריפות ללקיחת כסף בעבור לימוד התורה. השקפת עולמו נובעת מתפיסת עולמם של חכמי התלמוד, מהנהגתם ומאורחות חייהם. בפירושו למסכת אבות, הרמב"ם מביא ראיות מחכמי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, ומוכיח באופן חד-משמעי שחז"ל התרחקו התרחקות גמורה ומוחלטת, לא רק מקבלת כסף בעבור לימוד התורה, אלא גם מִקבלת כל טובת הנאה בעבור לימוד התורה. מדברי הרמב"ם עולה וניצבת התנגדותו ללקיחת כסף במלוא בהירותה, עוזה ואמיתתה.


חלק זה עוסק בעיקר בשני סיפורים על חכמי ישראל בתקופת המשנה. סיפורים אלה נזכרו בדברי הרמב"ם בסוף פירושו למשנת אבות (ד, ז): "לא תעשֵׂם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם".


א. מעשה בר' טרפון


הנה לפניכם דברי רבנו בסיפור המעשה הראשון שם (בשלוש הפסקות להלן):


"ולמה לי להאריך בעניין זה? הריני מזכיר את המעשה שנזכר ונתבאר בתלמוד, והרוצה להתווכח ולהכחיש יעשה כרצונו. מעשה באיש שהיה לו כרם והיו באים עליו גנבים, ובכל יום שהיה מבקרוֹ היה מוצא ענביו מתמעטים וחסֵרים, ולא היה לו ספק כי אחד מן הליסטים [=שודדים] כבר עשׂאוֹ מטרה, והיה מצטער על כך כל משך תקופת הענבים, עד שֶׁבָּצַר ממנו מה שבצר ושטחוֹ עד שֶׁיָּבַשׁ ואסף את הצימוקים, וְדֶרֶךְ בני אדם כאשר אוספים את הצימוקים נופלים מהם גרגרים, מן התאנים והצימוקים, ומותר לאכלם לפי שהם הֶפקֵר וכבר עזבוּם הבעלים מחמת מֵיעוטן.


באחד הימים, ר' טרפון בא במקרה לאותו הכרם, וישב ללקט מאותם הצימוקים שנפלו ואכלם, בא בעל הכרם וחשב שזה הוא שהיה גונבו כל השנה, ולא היה מכירו אבל שמע את שמו [כלומר, הוא לא הכיר את ר' טרפון במראֵהו ורק שמע עליו וכפי שיתבאר בהמשך], ואז מיהר [בעל הכרם] אליו ונתגבר עליו [על ר' טרפון], ולקחוֹ ונתנוֹ בשׂק ורץ בו על גבו כדי להשליכו לנהר, וכאשר ראה ר' טרפון את עצמו אבוּד צעק: 'אוי לך טרפון שזה הורגך'.


כאשר שמע כן בעל הכרם עזבוֹ וברח, בְּיָדעוֹ שכבר חָטָא חֵטא גדול, והיה ר' טרפון כל שאר ימיו מצטער ודואֵב מאותו היום על מה שאירע לו, שהציל את עצמו בכבוד התורה, והוא היה עשיר, והיה יכול לומר לו: 'הַנִּיחֵנִי ואתן לך כך וכך דינרין', וייתן לו, ולא יודיעוֹ שהוא טרפון, ויציל עצמו בממונו ולא בתורה. אמרו [חכמים]: 'כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה ואומר: אוי לי שהשתמשתי בכתרה של תורה, שכל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם', ואמרו על זה [חכמים]: משום שר' טרפון עשיר גדול היה, והיה לו לפייסו בדמים".


ב. מעשה ברבי יונתן בן עמרם


והנה לפניכם דברי רבנו בסיפור המעשה השני שם:


"ופתח רבנו הקדוש [=ר' יהודה הנשיא] ע"ה אוצרות [=מחסני] חיטים בשנת רעבון, ואמר: 'כל הרוצה לקבל מזונו יבוא ויקבל מזונו, ובתנאי שיהא תלמיד חכמים', בא ר' יונתן בן עמרם ועמד לפניו ולא היה מכירו, אמר לו: 'פרנסֵיני', אמר לו: 'באיזה גבוּל אתה בלימוד?', אמר לו: 'פרנסיני ככלב וכעורב', כלומר ואפילו לא למדתי, כי כמו שמפרנס ה' חיה טמאה ועוף טמא, כך פרנסיני, שאין עם הארץ גרוע מהם. נתן לו ונתחרט [ר' יהודה הנשיא] אחר כך על שֶׁפִּתָּהוּ